הכרה כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

האם יש להכיר במערער כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, בדירה המנוהלת על ידי המשיבה עבור ומטעם מדינת ישראל. סבו של המנוח החזיק בה כשוכר על פי חוק הדיור הציבורי, והמערער טען כי התגורר עמו בדירה בשנים שלפני מותו של הסב.

רקע עובדתי
2. הדירה, לגביה נסוב הערעור, מוכרת כדירה מס' 17 ברח' גיורא יוספטל 59 בטירת הכרמל, ורשומה כחלקה 68 תת חלקה בגוש 10679 (להלן – "הדירה"). סבו של המערער, המנוח מוריס דנה, שכר ביום 19/12/06 את הדירה מאת המשיבה. הסב נפטר ביום 9/11/10. משמע שהסב היה דייר בדירה פחות מארבע שנים (חסרים 40 ימים לארבע שנים).
המשיבה שלחה לאחר מות הסב הודעה למערער שעליו לפנות את הדירה מהעדר זכויות להמשיך ולהתגורר בה. המערער סרב לדרישה זו.

3. המערער טען בבית משפט קמא כי הוא התגורר עם הסב המנוח מאז שהמנוח שכר את הדירה, דהיינו ב-19/12/06. לפיכך, קמו לו זכויות של "דייר ממשיך" לפי חוק הדיור הציבור.
המשיבה טענה שהמערער פלש לדירה לאחר מות המנוח, וכי לא קמו לו זכויות להמשיך ולהתגורר בדירה. בטענות אלו הוגשה תביעת פינוי בבית משפט קמא, עליה ניתן פסק הדין נשוא הערעור כאן.

הקביעות שבפסק דינו של בית משפט קמא
4. בית משפט קמא קיבל את טענתו של המערער, לפיה הוא התגורר בדירה עם הסב מאז 19/12/06. בקובעה כך, הסתמכה השופטת קמא על עדויותיהם של המערער ושל שכנים לדירת המנוח (שכן ובנה של שכנה) ולא קיבלה את עמדתה של המשיבה, שנסמכה על ראיות אלו: הצהרתו של המנוח כי הוא מתגורר לבדו בדירה; דוחות ביקורים (ובכינויים על ידי המשיבה – "ביקורי מעגל") של פקחים של המשיבה שנעשו אחת לשנה (ב-25/4/07, ב-22/10/08, ב-19/7/09 וב-30/6/10). על פי דוחות אלו, לא נמצא המערער בדירה בעת הביקורים (אם כי גם המנוח עצמו לא נמצא בדירה, למעט בביקור הראשון); הצהרת אמו של המערער, המתגוררת בשכירות לפי חוק הדיור הציבורי במקום אחר בטירת הכרמל, לפיה הבן מתגורר עמה. כמו כן הצביעה המשיבה על כך שאין להסתמך על עדויות השכנים, בשל טענות שונות שהיו לה כנגד אמינותן. בית משפט קמא קבע כי הוא מאמין למערער, שהתגורר עם הסב החל מתחילת השכירות.

5. על אף קביעה זו, לפיה המערער התגורר בדירה עם הסב, פסק בית משפט קמא כי המערער איננו זכאי להמשיך ולהחזיק בה וכי עליו לפנותה: על פי סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי, לפני תיקונו בשנת התשס"ט, היה על המערער להוכיח שני תנאים. הראשון - שהחזיק בדירה תקופה של שלוש שנים לפחות לפני יום פטירת הדייר הזכאי, והשני – שהוא זכאי בזכות עצמו לדיור ציבורי. המערער סרב לדון בשאלה אם הוא עצמו זכאי לדיור ציבורי, עקב תנאיו שלו, בלא קשר למגוריו עם הסב. נאמן לעמדתו זו, לא ענה למכתבי המשיבה שביקשה לבדוק עמו אם נתמלאו התנאים לזכאותו לדיור ציבורי עקב נתוניו שלו (להבדיל מטענתו שהוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה עקב מגוריו עם הסב המנוח, טענה שנדחתה על ידי המשיבה). לפיכך, הורה בית משפט קמא על פינוי המערער מהדירה (וראו מיהו הזכאי לדיור ציבורי בפרק ההגדרות לחוק הדיור הציבורי – "'השכרה ציבורית' - השכרה למי שהופנה על ידי משרד הבינוי והשיכון או המשרד לקליטת העליה לחברה לדיור ציבורי לצורך שכירת דירה ציבורית").

טענות הצדדים בערעור
6. המערער טען כי בית משפט קמא שגה כאשר התעלם מהוראותיו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010 התשס"ט-2009 (ס"ח 2203, התשס"ט-23/7/2009) (להלן – "חוק ההתייעלות"), הקובע בסעיף 69 תיקון לסעיף 3 לחוק הדיור הציבורי וכן, בסעיף 70(א), הוראות מעבר לתחולת התיקון. על פי סעיף 70(א) הנ"ל, המערער זכאי, לטענתו, להחזיק בדירה בלא קשר לנתוניו הוא, כאשר התנאי היחיד שעליו למלא הוא מגורים עם הדייר הזכאי במשך ארבע שנים לפני מותו. מכאן, לעמדת המערער, בית משפט קמא טעה כאשר סבר שעל המערער להראות כי הוא זכאי להיות דייר על פי החוק בשל נתוניו שלו.

7. המשיבה טענה כי המערער איננו ממלא את התנאי הקבוע בחוק ההתייעלות, של מגורים במשך ארבע שנים עם המנוח, ושהסב המנוח לא התגורר במושכר תקופה הנדרשת בחוק על מנת שייחשב כ"דייר זכאי", שקרובו רשאי להחזיק במושכר לאחר מותו אם התמלאו התנאים של מגורים עם המנוח. עוד עמדה המשיבה ובאריכות על כך שלא היה מקום לקבוע כקביעה עובדתית, כי המערער התגורר בדירת הסב המנוח לפני מותו.

דיון והכרעה

8. ערעור זה הוא ערעור סרק, שהתוצאה בהגשתו ובמתן עיכוב ביצוע של פסק הדין היתה שהמערער המשיך והחזיק בדירה מאז מות הסב, מבלי שהיה זכאי להחזיק בה על פי חוק הדיור הציבורי, וזאת על חשבון נצרכים אחרים, שחוק הדיור הציבורי נועד לעזור להם למצוא פתרונות דיור מוזלים בהתאם למצבם הכלכלי והסוציאלי. השופט רובינשטיין כתב לעניין הצורך לאפשר שימוש בדירה שחוק הדיור הציבורי חל עליה לנזקקים ולא לאחרים, ברע"א 3798/07 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ. ניתן ביום 12/5/08:

"שותף אני להגדרת תכליתו של הדיור הציבורי בפי בתי המשפט הקודמים, כמיועד לאוכלוסיות שאין בידן להשיג דיור בשוק הפרטי, תוך מקסום הדירות הציבוריות לשימוש הנזקקים. בעיני קיומם של נזקקים אחרים - רבים למרבה הצער - העומדים בתור לדיור ציבורי, הוא שיקול ראשון במעלה בפרשנות החוק. גם זכאות מקודם איננה מקנה "חתימת קבע" על דירה פלונית, שתעמוד ריקה בלא שתשמש למטרותיה לנזקקים לכך"

9. הכרעתי תסתמך על העובדות שקבע בית משפט קמא. אמנם רבים הספקות העולים מהראיות שהובאו, אם אמנם התגורר המערער עם הסב המנוח; האם הצהירה לעמידר, כשקיבלה דירה מהמשיבה בשכירות על פי חוק הדיור הציבורי, שהמערער מתגורר עמה, היא חזרה והצהירה ביום 10/8/10 כי בנה מתגורר עמה וזאת על מנת לקבל הנחה, ובהסתמך על יתר ראיות המשיבה. מאחר שיש לדחות את הערעור מטעמים משפטיים אפילו נתבסס על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לא מצאתי לנכון לדון בטענותיה של המשיבה, שהן טענות כבדות משקל, שיש להתערב במסקנותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ואכבול עצמי לקביעה, שהמערער התגורר עם הסב מאז תחילת השכירות, 19/12/06, ועד ליום 9/11/10, ובסה"כ ארבע שנים פחות 40 ימים.

10. על פי סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי "זכאי" הוא:

"מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים" (ההדגש בקו לא במקור, ש.ש)

על פי אותו סעיף "דייר ממשיך" הוא:

"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי" (ההדגש בקו לא במקור, ש.ש).

סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי (לפני תיקונו בהתשס"ט) קבע כדלקמן:

"3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין.
(ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.
(ג) ...
(ד) ..."

סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי תוקן (תיקון התשס"ט), ונוסחו לאחר התיקון כדלקמן:

3. (א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון, בדבר אי–זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין; ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי - יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים" (ההדגשה בקו לא במקור ש.ש).

11. כעולה מנוסח הסעיפים המצוטטים, ההבדלים בין שני הנוסחים הוא כדלקמן:
עד לתיקון רשאי היה הדייר הממשיך להמשיך ולהחזיק בדירה בתנאי שהדייר הזכאי החזיק בה חמש שנים, בתנאי שלא היתה בבעלותו דירה אחרת בחמש שנים שקדמו לפטירת הזכאי ובתנאי שהתגורר עם הדייר הזכאי במשך שלוש שנים לפחות לפני מותו של הדייר הזכאי.
לפי הנוסח לאחר התיקון, אין הדייר הזכאי רשאי להמשיך ולהחזיק בדירה, אלא למשך תשעה חודשים לאחר פטירת הדייר הזכאי, והוא ירכוש זכויות להמשיך ולהחזיק בדירה, אם הוא עצמו, בשל תנאיו הוא, רשאי לדיור ציבורי.

12. בית משפט קמא הסתמך על נוסח הסעיף המתוקן כאשר קבע כי היה על המערער להתגורר בדירה לפחות שלוש שנים לפני מות המנוח וכי היה עליו להיות זכאי לקבל דירה בזכות עצמו. המערער טען, כאמור, כי בכך טעה בית משפט קמא כיוון שלא התחשב בתנאיו של סעיף 70(א) לחוק ההתייעלות, הקובע הוראות מעבר להחלת התיקון לסעיף 3 שנקבע בסעיף 69 לחוק ההתייעלות:

"70(א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה, ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי, ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה?
(ב) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה, יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך במשך ארבע שנים לפחות" (ההדגשה בקו לא במקור, ש.ש).

13. העולה מהוראות המעבר בין לפי סעיף 70(א) לחוק ההתייעלות ובין לפי סעיף 70(ב) מראה כי על מנת שניתן יהיה לרכוש זכויות כדייר ממשיך לפי נוסח סעיף 3 לפני התיקון, על הטוען לזכות זו, להראות כי הוא התגורר עם החייב הזכאי לפחות ארבע שנים. בענייננו המערער לא התגורר עם המנוח לפחות ארבע שנים, אלא חסרו 40 ימים. לפיכך, אין הוא זכאי לקבל מעמד של דייר ממשיך בדירה.

14. המערער טען בערעור, כי החסר של 40 ימים הוא מזערי ויש להתעלם ממנו. אינני מסכימה לטענה זו: המחוקק אמר את דברו. ארבע שנים ולא פחות מזאת. התקופה של ארבע שנים נקבעה כתנאי סף, ואין לבית המשפט סמכות להפחיתו, ועל כל פנים אין הנסיבות כאן מצדיקות הארכת מועד זה, אפילו היתה לבית המשפט סמכות לעשות כך. אחזור ואפנה לדבריו של בית המשפט העליון, השופט רובינשטיין (עע"מ 823/12 תמר קליסה נ' יצחק שמעון, 8/8/2013) באשר לכך שהדיור הציבורי, הוא משאב ציבורי, מצוצמם, שיש לחלקו בצדק ולפיכך להקפיד הקפדה יתרה על הוראות החוק:

" מושכל יסוד בדיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב"תור" לדירות ציבוריות. משכבר הזדמן לי לציין, כי "הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול, אלא אך זכאים. בדו"ח מבקר המדינה מודגש המחסור החמור בדירות. כך, החל בשנים 2007-2002 ירד בהתמדה מספר הדירות הציבוריות שהוקצו לאכלוס הזכאים, וישנן אלפי משפחות - גם בלא שהדבר כולל עולים – הממתינות (מהן במשך שנים) לקבלת דיור ציבורי (עמ' 253) אין עסקינן ב'משחק סכום אפס' אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות לזכאים (עע"מ 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (2010) בפסקה י"ט. ראו גם רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ(2008) בפסקה ו(3)). מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה. בדין ציינה המדינה בסיכומיה (סעיף 72) כי "אין מנוס מאשר לעמוד על תנאי הזכאות בדווקנות, שהרי כאמור מתן יתרון לאחד, עלול לסכל את זכותו של האחר, ובכך להפר את עקרון השוויון בחלוקת משאבים. דברים אלה צריך שיעמדו לנגד עינינו בבואנו להידרש לטענותיהם של קליסה"

15. נתייחס לטענת המשיבה, שאפילו היה המערער ממלא את התנאי של מגורים עם המנוח במשך ארבע שנים, הוא לא היה זכאי לקבל את הסעד אותו ביקש: על מנת שניתן יהיה להכיר בו כדייר ממשיך, היה בעל הזכות לשכירות, שמכוחו קיבל היתר להתגורר בדירה, צריך להתגורר בדירה במשך חמש שנים עד למותו, שאחרת אין הוא "דייר זכאי" כהגדרתו בסעיף 1, והמערער איננו יכול להחשב כ"דייר ממשיך" שכן לא התגורר עם "דייר זכאי". המערער טען בכתב הגנתו כי סבו קיבל את הדירה לאחר שויתר על דירה גדולה יותר שהושכרה לו ושהיתה בקומה גבוהה יותר. הוא נאלץ, לכן, להחליף את דירתו הקודמת בדירה הנוכחית שהיתה קטנה יותר, בת חדר אחד, ובקומה נמוכה. מבלי לפסוק בנושא נראה כי המגורים של חמש שנים על מנת להיות "דייר זכאי" יתקיימו גם כאשר הדייר התגורר כדייר על פי חוק הדיור הציבורי ברציפות, בזו אחר זו, ביותר מדירה אחת של המשיבה.


לסיכום
16. לסיכום, מוצע לעמיתי להרכב לדחות את הערעור.
     
ש. שטמר, שופטת[אב"ד]      
השופט עדי זרנקין:
אני מסכים
     
ע. זרנקין, שופט      
השופט דר' מנחם רניאל:
אני מסכים
     
מ. רניאל, שופט      

לפיכך הוחלט כמפורט בפסק דינה של השופטת ש' שטמר –אב"ד: הערעור נדחה. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה את הוצאותיה ושכר-טרחת עורך דינה בערעור בסכום כולל (וכולל מע"מ) של 8,000 ₪. ככל שהופקד עירבון בערעור, הוא יועבר למשיבה על חשבון ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לה.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק הגנת הדייר

  2. נטישה בבית עסק

  3. חייל דייר ממשיך

  4. נכד של דייר מוגן

  5. מהי דיירות נגזרת ?

  6. עזיבה של דייר מוגן

  7. חוזה פינוי דייר מוגן

  8. פינוי דייר מוגן מעסק

  9. סעד מן הצדק דייר מוגן

  10. מהי הגדרת דייר מוגן ?

  11. הכרה במעמד דייר ממשיך

  12. העברת זכויות דייר מוגן

  13. סעיף 93 לחוק הגנת הדייר

  14. התניית זכויות דייר מוגן

  15. פינוי מושכר דיירות מוגנת

  16. מגורי נכד בדירת דייר מוגן

  17. שכירות משנה בדיירות מוגנת

  18. חובת דייר מוגן לבצע תיקונים

  19. פינוי דייר מוגן בגלל הטרדה

  20. ויתור על זכות דיירות מוגנת

  21. האם "אח" נחשב דייר ממשיך ?

  22. סעד מן הצדק פינוי דייר מוגן

  23. סעיף 131 10 לחוק הגנת הדייר

  24. דייר ממשיך ילד חורג לא מאומץ

  25. דור שני בדיירות מוגנת בדירות

  26. פיצוי מפונים שגרו בדיור ציבורי

  27. האם דיירות מוגנת מוגבלת בזמן ?

  28. דייר מוגן בעסק שלא משלם שכירות

  29. פינוי דייר מוגן בשל בנייה בנכס

  30. תביעה לפינוי דייר מוגן מבית עסק

  31. מבנים מסוכנים דיירות מוגנת - פסיקה

  32. תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק

  33. ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי

  34. פינוי דייר מוגן לצורך הריסת המושכר

  35. התנגדות להעברת זכויות של דייר מוגן

  36. תביעה לפינוי עסק מושכר בדיירות מוגנת

  37. סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר - עילת פינוי

  38. דייר ממשיך - העדר רצף מגורים מספיק בדירה

  39. מתי הופך נכד של דייר מוגן לבעל זכויות מוגנות ?

  40. תביעת פינוי מכוח סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר

  41. תביעה בגין עבודות תיקונים בדירת מגורים בדיירות מוגנת

  42. הכרה כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

  43. הפרת הסכם באופן המקנה זכות לפנות מהמושכר בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון