נהיגה בשכרות - דגימת אוויר נשוף בריכוז אלכוהול של 515 מק"ג

נהג ברכב, כשבדגימת אוויר נשוף שניטלה ממנו, נמצא ריכוז אלכוהול של 515 מק"ג

לאחר ניהול הוכחות הורשע המשיב בביצוע העבירה, ונגזר עליו עונש של 36 חודשי פסילת רישיון בפועל, פסילה על תנאי, מאסר מותנה וקנס כספי (להלן: "פסק הדין הראשון").

בערעור שהוגש על ידי המשיב, בעפ"ת 42706-02-10, בוטלה הכרעת הדין, והדיון הוחזר לבית משפט קמא, על מנת שישמע את המומחה מטעם המשיב. בית משפט קמא שמע את המומחה מטעם המשיב, ובתאריך 17.2.13, הרשיע את המשיב פעם נוספת, והותיר את העונש על כנו (להלן: "פסק הדין השני").

עוד יצוין, כי בתאריך 3.3.13, הורשע המשיב בביצוע עבירה נוספת של נהיגה בשכרות שבוצעה בתאריך 18.2.12, ונגזר עליו עונש של 21 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שישה חודשי פסילת רישיון ועונשים נלווים.

המדינה מערערת על קולת העונש.
המשיב מערער על הכרעת הדין, ולחילופין על חומרת העונש.

דיון
הערעור על הכרעת הדין
ב"כ המשיב מעלה את הטענות הבאות:

  1. בית משפט קמא דחה את עדות מומחה ההגנה על בסיס שיקולים כלליים, מבלי להתמודד עם מסקנותיה. הוא הסתמך על פסק דין עוזרי באופן כללי, ולא התייחס פרטנית לחוות דעת המומחה. מאידך, התביעה לא הגישה חוות דעת נגדית, ועל כן, נאלץ בית המשפט להתמודד בתחום הידע המקצועי של מכשירים אלקטרוניים, מבלי שיש לו מומחיות בדבר.
  2. בית משפט קמא התעלם מסיכומי טענותיו של ב"כ המערער, ולא התייחס לטענות רבות שהעלה.
  3. בית משפט קמא התעלם מהלכת דרייזין, שם נקבע כי הוכחת הבדיקה החצי שנתית היא תנאי לביסוס אמינות המכשיר, בנוסף לתנאים שנקבעו בהלכת בראונשטיין.
  4. בית משפט קמא התעלם מהעדרה של תעודת הבלון, ומכאן, שלא הוכחה תקינותה של בדיקת הכיול. ב"כ המשיב מפנה לרע"פ 3981/11, לפיה תעודת הכיול שהוגשה היא עדות שמיעה, ואין לקבוע על פיה ממציא בהתאם לסעיף 56 לפקודת הראיות.


המדינה מתנגדת לקבלת הערעור מטעמי בית משפט קמא.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר הרלוונטי, החלטתי לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

אשר לטענות שאינן עוסקות בדחיית חוות דעת מומחה ההגנה, לטעמי, אין המשיב רשאי להעלות טענות נוספות בהליך זה. בית משפט זה (במותב אחר), כבר דן בערעור שהגיש המשיב על הכרעת דינו של בית משפט קמא, וקבע את קביעותיו. כל טענות הסניגור נדחו לגופו של עניין, למעט אחת, והיא דחיית עתירה ההגנה להביא מומחה מטעמה.
מטעם זה בלבד החזיר בית המשפט המחוזי את העניין לבית משפט קמא, והורה לו לשמוע את מומחה ההגנה. כך קבע כב' השופט שפסר: "בנסיבות אלה יש לקבל את הערעור על הכרעת הדין ולהחזיר את הדיון על מנת לאפשר למערער להביא את עדות המומחה מטעמו ולקבוע לאחר מכן את הכרעת הדין בעניינו...".
בית משפט קמא עשה כאשר נדרש, שמע את מומחה ההגנה, ונתן הכרעת דין משלימה, אשר בנויה בחלקה הראשון מדיון בחוות דעת מומחה ההגנה, ובחלקה השני מאמצת את הכרעת הדין הראשונה.
לפיכך, ב"כ המשיב אינו רשאי להעלות טענות ערעוריות חדשות, כנגד הכרעת הדין הראשונה בשלב זה, מהטעם שכבר היה לו יומו בערכאת הערעור, ובית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו. על כן, ידון רק אותו חלק בערעור אשר מתייחס להשלמת הכרעת הדין, דהיינו, חוות דעת מומחה ההגנה.

חוות דעת מומחה ההגנה המהנדס ואדים לוזנסקי
המומחה מטעם ההגנה העלה בחוות דעתו מספר טענות בנוגע לאמינות של מכשיר הינשוף באופן כללי, מבלי להתייחס למדידה נשוא האישום, ונחקר על ידי ב"כ התביעה.
בית משפט קמא דחה את טענותיו בדבר אמינות מכשיר הינשוף. נקבע, כי כל שטען העד בעניין הכיול, אינו אלא עדות סברה, בהעדר נתונים הנוגעים לתיק, וכי מומחיותו אינה מספקת, נוכח הצהרתו בדבר השכלתו. עוד נקבע, כי אמינות מכשיר הינשוף נבחנה על ידי מותבים רבים, ונקבע כי הוא אמין וראוי לשימוש באכיפה בפלילים. אין בחוות הדעת ובעדות המומחה, כדי לשכנע שתוצאות הבדיקה אינה תקינה.

ב"כ המשיב מלין על כך, שבית משפט קמא לא התייחס לטענות שבמומחיות שהעלה המומחה, ובפרט לניתוח הפרמטרים שעמדו ביסוד הבדיקה של המשיב. נתונים אלה לא נסתרו על ידי התביעה, לא באמצעות מומחה, ולא בחקירתו הנגדית של מומחה ההגנה.

אדון להלן בטענות המומחה:
א. ערך הגז בבלון האימות - ערך זה צריך להיות מדויק מעבר לכל ספק. בחומר החקירה אין אסמכתא בעלת ערך מדעי, המאפשרת לקבוע מה היה ערך האתאנול בבלון האימות. כדי שתהליך המדידה יהיה מדעי, הוא חייב לכלול שיטה המבטיחה שערך זה יהיה ידוע ומדויק, ושיוזן במיכל בצורה מדוייקת למכשיר הינשוף, ואין דרך משביעת רצון להבטיח שהערך הנכון יוקלד לינשוף.

אני דוחה את הטענה.
טענות כנגד ערך הגז בבלוני הכיול והאימות הועלו על ידי ההגנה בפסק דין עוזרי (תת (י-ם) מדינת ישראל נ' עוזרי עינת מלכה (2010) (להלן: "עניין עוזרי")), ונדחו על ידי בית המשפט. נקבע שם, ראשית, כי מדובר בבלונים העומדים בדרישות התקן. לגופו של עניין נקבע, כי אם ישנה בעיית כמות ודיוק בבלון הכיול, הרי שהינשוף עצמו יתריע על התקלה באופן מיידי. (עמ' 79 לפסק הדין)
ב. בבדיקת האימות היומית יש להעביר במכשיר שתי מדידות של סטנדרט סמפל, ואז לבדוק האם בין שתי הבדיקות יש פער שאינו עולה על 10%, והאם בין התוצאות ובין ערכו המוחלט של אב המידה, יש פער שאינו עולה על 5%. הריכוז במיכל האימות עלול לסטות ב- 5%. אם ערך מיכל האב הוא 355.4 מ"ג לליטר, תוצאת מדידה של 359 מ"ג לליטר, ו- 363 מ"ג לליטר, חורגת מעבר ליעד של 5% אשר התווה היצרן (כוונת המומחה היא להפרשים שבין 363 ו-359 לבין הערך התחתון של המיכל, לאחר הפחתה של 5%, דהיינו, 337.7 – ט.ח). לכן, על פי הוראות היצרן, לא ניתן להמשיך ולפעול באמצעות המכשיר. העובדה שהמכשיר המשיך לפעול, יכולה להיות תוצאה של תקלה במנגנון הבקרה של המכשיר, או טעות של טכנאי שהקליד ערך שגוי.

טענה זו אף היא נידונה בעניין עוזרי (בערעור עפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי (להלן: "ערעור עוזרי")) ונדחתה. נקבע כי פער כזה, גם אם קיים, אינו מלמד על אי תקינות המכשיר:
"נותרה לבירור בהקשר זה הבעיה השניה הנובעת מאי-הדיוק של בלוני הכיול...עיקרה, העובדה כי ככל שקיימת סטייה בבלוני הכיול עצמם, הרי שיתכן מצב – כפי שהובהר בדוגמה לעיל – שבו חרף פער של למעלה מ-5% בין המדידה שביצע הינשוף לבין ריכוז האמת בבלון, הינשוף לא יינעל, ויהיה כשיר לשימוש ב'שטח', וזאת בגלל שהערך שהוזן לינשוף – אשר אמור לשקף את ריכוז האמת שבבלון הכיול – היה שגוי, ולא ביטא את אי-הדיוק בבלון הכיול עצמו. שקלנו טענה זו, אך לא מצאנו מקום לקבלהּ. אמת, נקבע בתוכנת ההפעלה של הינשוף כי כאשר קיים פער של למעלה מ-5% בין הערך המוזן למכשיר לבין המדידה שמבצע הינשוף (במסגרת תהליך הכיול), יינעל המכשיר ולא ייעשה בו שימוש. אלא שמאפיין זה של הינשוף - כל שיש בו הוא קביעה כי בהינתן פער שמעל 5% בין ערך נמדד לבין ערך מוזן, בעת בדיקת כיול, לא יופעל המכשיר. אולם אין בו קביעה כי אם ישנו פער כזה, בין ערך נמדד לבין ערך אמיתי, כי אז המכשיר אינו תקין.... אין אפוא מקום לקבוע כי באי-דיוק בלוני הכיול מזה, ונסיבות נעילת המכשיר בשל פער מדידה לעומת הערך המוזן מזה, יש כדי לפסול את עצם השימוש במכשיר. שאלת תקינות המכשיר, המאומתת בבדיקתו ביחס לריכוז המוזן אליו, לחוד; ושאלת שולי אי-הוודאות שיש להוסיף לכל בדיקה, מחמת הסטייה המובנית במכשיר ובבלון, לחוד."
ג. בפלטי הבדיקה של המערער אין דיווח על תוצאות הבדיקה של כל גלאי בנפרד, שטכנולוגיית המכשיר מסוגלת להציג.
גם טענה זו נידונה בעניין עוזרי. בערכאה הראשונה נקבע, כי עקב הפער המותר בין החיישנים של 10%, ראוי להפחית מכל תוצאה נמדדת 10% לטובת הנבדק. בית המשפט המחוזי בערעור עוזרי ביטל המלצה זו בקבעו:
"אין לדעתנו הצדקה לתוספת מרווח הביטחון של 10% לכל מדידה. דיינו במדידה הכפולה של הגלאי האינפרא אדום (IR), שמדידתו מדוייקת יותר..." (עמ' 21).
ד. המומחה גם התייחס לרמת השכרות של המשיב, וערך חישובים על יסוד טענות המשיב ביחס לכמויות ששתה. מאחר ולא אימת את הנתונים בעצמו, וממילא המשיב לא העיד על הנתונים הללו בבית המשפט לאחר שנמנע מעדות, ולא התאפשר לחקרו נגדית, ובהיות הנתונים הללו סותרים את בדיקת המכשיר, יש לדחות גם טענה זו.

הנה כי כן, צדק בית משפט קמא בקובעו כי טענות המומחה נדונו ונדחו בפסק דין בעניין עוזרי, שם נקבעה חזקת האמינות של מכשיר הינשוף, ואין להידרש אליהן פעם נוספת.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

הערעור על גזר הדין
המדינה טוענת, כי העונש חורג לקולא, באופן מופרז, מהסביר. בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעברו התעבורתי המכביד של המשיב, אשר לחובתו 12 הרשעות קודמות, מהן שתיים של נהיגה בשכרות, ואחת אף בוצעה יום לאחר הכרעת הדין השנייה. הרשעה נוספת זו, אמורה היתה להחמיר את גזר הדין השני, שכן ניכר שהמשיב לא הפנים את הפסול שבמעשיו. מדובר, לטענת המדינה, בהרשעה שלישית של המשיב בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ומכאן שהמשיב אינו שולט בדחפיו, נוהג באדישות כלפי משתמשי הדרך, ומזלזל בחוקי התעבורה. לא היה מקום לשקול לקולא את חלוף הזמן, שכן חלוף הזמן מקורו ברצונו של המשיב לנהל את ההליך. הענישה הנוהגת בעבירות שכרות, בפרט כשמדובר בעבריינים רצידיוויסטים הינה מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. עוד נטען, כי חישוב הפסילה המנהלית היה שגוי.
ב"כ המשיב טוען כי לא היה מקום להחמיר כך עם המשיב, כי לא נלקחו בחשבון חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות. עוד טען כי לא היה מקום להביא בחשבון את עבירת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול נשוא ההרשעה מיום 3.3.13 בהיותה עבירה מאוחרת לזו שבפנינו.

למשיב ותק נהיגה של 16 שנה, ולחובתו 12 הרשעות תעבורה קודמות, בינהן, נהיגה בשכרות בשנת 2000, ונהיגה תחת השפעת אלכוהול בשנת 2012 (שנה לאחר ביצוע העבירה נשוא תיק זה), ולכן, היה מקום להחמיר עם המשיב, ויתכן לשקול אף עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.
יחד עם זאת, הואיל ובתיק הקודם (עבירת השכרות משנת 2012), אשר נדון לפני שהסתיים תיק זה, הושת על המשיב עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, גם אם רק ל-21 יום, כך שאלמנט ההרתעה הושג, ומאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם, לא אשית מאסר נוסף בתיק זה.
עונש הפסילה סביר בעיני, היות ובית המשפט לא הסתפק בעונש המינימום, אלא גזר 12 חודשים נוספים, שיש בהם כדי להביא בחשבון את עברו התעבורתי של המערער.
אשר על כן אני דחה את שני הערעורים, למעט התיקון בקביעת ניכוי הפסילה שתחושב מיום 12.2.10-8.8.10.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נוהל בדיקת שכרות

  2. סירוב לבדיקת שתן

  3. בדיקת כיול לינשוף

  4. כיול מכשיר הינשוף

  5. הכשלת בדיקת ינשוף

  6. הוכחת נהיגה בשכרות

  7. סירוב לבדיקת ינשוף

  8. אי הסכמה לבדיקת שכרות

  9. כישלון בבדיקת מאפיינים

  10. בדיקת שכרות על ידי מתנדב

  11. הרשעה על סמך בדיקת ינשוף

  12. זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות

  13. חזרה מהודיה בנהיגה בשכרות

  14. הקלה בעונש על נהיגה בשכרות

  15. דוגמא לזיכוי מנהיגה בשכרות

  16. בדיקת מאפיינים על ידי מתנדב

  17. נהיגה בשכרות בדיקת ינשוף 335

  18. נהיגה בשכרות תאונת פגע וברח

  19. זיכוי על סירוב לבדיקת שכרות

  20. נהיגה בשכרות בדיקת מאפיינים

  21. זיכוי בגלל כיול מכשיר הינשוף

  22. עונש מינימום על נהיגה בשכרות

  23. נהיגה תחת השפעת מריחואנה רפואית

  24. בדיקת מאפיינים לאחר בדיקת ינשוף

  25. ערעור על גזר דין נהיגה בשכרות שהתקבל

  26. ערעור על עונש קל מדי על נהיגה בשכרות

  27. הרשעה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים בלבד

  28. עבירת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה

  29. הודה כי שתה אלכוהול לפני נסיעתו, אך הכחיש נהיגה ברכב

  30. כתב אישום על נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה

  31. ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה בעבירות "נהיגה בשכרות"

  32. האם תאונת דרכים בשכרות היא ''תאונה במתכוון'' לפי החוק ?

  33. נהיגה בשכרות - דגימת אוויר נשוף בריכוז אלכוהול של 515 מק"ג

  34. בדיקת הינשוף שנערכה הראתה ריכוז של 750 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון