עבירה של אי מינוי מנהל עבודה לפי תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה

עבירה של אי מינוי מנהל עבודה לפי תקנה 2(א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח-1988 (להלן: "התקנות") ועבירה של אחסון חומרים לפי תקנה 181 לתקנות.

כאמור המערער ביחד עם שלושה נאשמים נוספים הובאו לדין בגין העבירות הנ"ל כשבכתב האישום נטען שביום 17.4.07 קיבלה על עצמה חברת טבריה ש.ח. בניין ופיתוח צנרת בע"מ (להלן: "החברה") לבצע עבודות של הנחת קו מים בקריית אתא. מנהל החברה הינו הנאשם מס' 1.

הנאשם 1 התקשר עם עיריית קרית אתא בחוזה עבודה ובו התחייבה החברה לבצע עבודות של החלפת קווי מים ומערכת מים שלהלן ייקראו "הפרויקט".

מטעם העירייה מונה הנאשם מס' 4, מהנדס אזרחי בהכשרתו, כמנהל הפרויקט וזאת בהתאם לחוזה עליו חתם עם העירייה ביום 11.2.07.

בתאריך 2.4.07 נחתם הסכם בין החברה באמצעות מנהלה הנאשם מס' 1, לבין הנאשמים 2 (המערער) ו- 3, כדי שישמשו קבלני משנה בפרויקט ויבצעו את העבודה בשטח.

הנאשמים לרבות הנאשם 2, המערער, לא מינו מנהל עבודה כמתחייב הן על פי הדין והן על פי החוזים.

ביום 14.6.07 הודיע נאשם 5 לנאשמים 3 ו- 4, כי ביום ראשון הקרוב, עליהם לבצע חפירות בפארק הציבורי על שם אברהם (להלן: "הפארק").
באותו יום, בשעות אחר הצהריים, הגיעה אל אתר העבודה משאית שהובילה 14 צינורות כשכל אחד מהם בקוטר 60 ס"מ ואורך 12 מטר, כך שמשקל הצינור הוא קרוב לטון.

הנאשמים 3 ו- 4 פרקו את הצינורות מהמשאית, כל זאת בנוכחות הנאשם מס' 5. בהמשך הניחו נאשם 3 יחד עם עובדיו, 6 צינורות לאורך הקו אותו התעתדו הנאשמים 3 ו- 4 לחפור בפארק ביום ראשון וזאת על פי תוכנית הפרויקט.

עוד נטען בכתב האישום כי נאשם 2 (הוא המערער), לא וידא את יציבות הצינורות ולא נקט בשום אמצעי בטיחות לצורך שמירה על הצינורות למניעת התדרדרותם, מה גם, שלא גדר את המקום בו הונחו הצינורות.

ביום 15.6.07, בשעות הערב, שיחקו מספר ילדים בצינורות שהונחו בפארק. במהלך המשחק התדרדר אחד הצינורות ופגע בילד, יליד 1998 וגרם למותו.

המערער ביחד עם הנאשמים האחרים הודו בעובדות כתב האישום, הורשעו על פי הודאתם ובית המשפט הטיל על המערער את העונשים הבאים:

7 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, שנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כמפורט בגזר הדין, 10,000 ₪ קנס או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים.

על נאשם 1 הוטלו 9 חודשי מאסר בפועל. נאשם זה הורשע בעבירה דומה בעבר.

על נאשם 3 הוטלו 6 חודשי מאסר, עונש שירוצה בעבודות שירות ועל נאשם 4 הוטלו 4 חודשי מאסר שיירצה אותם במסגרת עבודות שירות, גם כן.

מכאן ערעור של המערער שבפנינו.

המערער מלין על כך שבית משפט החמיר איתו יתר על המידה. לדעתו רמת הרשלנות מצידו אינה חמורה שהצדיקה שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח. בעקבות האירוע המערער עבר טראומה קשה ולאחרונה התגלה כי הוא סובל ממחלה קשה ונתון במעקב וטיפול רפואי – הוגשו תעודות רפואיות.

המערער נשוי ואב ל- 7 ילדים קטנים. אין לו עבר פלילי. שירות המבחן התייחס לנתוניו האישיים ולהשלכות של האירוע והשפעתו הקשה עליו. שירות המבחן ציין כי המדובר באירוע חריג לאופיו ולהתנהלותו של המערער. עקב התוצאה הטרגית חש המערער ייסורים ועצב. בעקבות האירוע המצער ואובדן החיים של המנוח,המערער התחיל לסבול מפסוריאזיס וכיום גם לקה במחלת הסרטן.

עוד טען ב"כ המערער כי מדובר במי שעלה ארצה יחד עם משפחתו מתוך אמונה ועקרונות ציוניים וכשהוא מגלה מוטיבציה רבה לתרום למדינה.

כתב האישום הוגש לאחר שחלפו כשלוש וחצי שנים וההליך הסתיים כעבור שש שנים מיום האירוע, בערך.

לדעת המערער יש לתת משקל לחלוף הזמן ובית משפט השלום לא עשה כן. עוד הלין המערער על כך שנאשמים אחרים נדונו לעונשים קלים יותר מהעונש שהוטל עליו, למעט נאשם 1, שכבר הורשע בעבר בעבירה דומה.

המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. הגם שמצבו הרפואי של המערער הורע לאחרונה, לדעתה, אין בכך כדי להצדיק הקלה בדינו. רשלנות המערער הייתה גבוהה ומשמעותית, ועל כן העונש אמור להיות בהתאם.

בתאונה נקטע פתיל חייו של ילד בן שמונה וחצי ועקב כך נגרם למשפחת המנוח סבל בל יתואר.

המשיבה הוסיפה וטענה כי לאחר שתיק החקירה הגיע לפרקליטות הוא נשלח להשלמה ובעקבות זאת כתב האישום הוגש באוקטובר 2010; והגם ששיהוי בהגשת כתב אישום מהווה נימוק להקלה בעונש, הרי בנסיבות העניין אין שיקול זה יכול להיות שיקול בלעדי, מה גם שהעונש שהושת על המערער אינו חמור. המדובר בעונש סביר, מידתי ומאוזן, לטעמה.

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בגזר הדין, בחומר שהונח בפני בית משפט השלום, בתיעוד הרפואי העדכני של המערער, בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות ושמענו את טענות הצדדים, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

הלכה מושרשת היא בשיטתנו המשפטית שערכאת הערעור תתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית בצמצום ורק במקרים חריגים ויוצאי הדופן - ראו בעניין זה ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09); ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09); ע"פ 9437/08 אלגריס נגד מדינת ישראל (נתן ביום 12.5.09); ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10) וע"פ 2772/11 מימון נחמני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 21.3.12). הלכה ישימה בעניינו של המערער.
עוד ראוי להפנות, לגישתו של בית המשפט העליון ביחס לאירועים דומים שבהם נגרם אובדן חיים, כמו בעניינו של המערער, וכשהוא קובע כי עקרון קדושת החיים מחייב הטלת ענישה הולמת. על כך נאמר כי :

"סעיף 304 לחוק העונשין בא להציב סטנדרט מחמיר בכל האמור לקיפוח חיי אדם. היינו, מגמת החקיקה ותכליתה היו והינן לבוא, להזהיר ולהתריע מפני אדישות, חוסר איכפתיות וזלזול בחיי אדם. המחוקק הוא שקבע שלמרות שבעבירה זו נעדר היסוד הנפשי (המנס-ריאה), הרי זו עדיין עבירה פלילית, וזאת כאמור מפאת החשיבות שמייחס המחוקק לערך קדושת החיים. בפרשנות הסעיף וביישום מדיניות תחיקתית מילאו בתי המשפט את הסעיף תוכן ולעתים אף הציבו סטנדרטים מחמירים של התנהגות למען קידום מטרה זו של שמירת החיים" - ראו ע"פ 119/93 לורנס נגד מדינת ישראל, מ"ח (4) פד"י, עמ' 1, בעמ' 12).

בדיון בערעור ובשל ההחמרה במצבו הבריאותי של המערער אשר נתגלה לאחרונה ובעקבותיו הוא נמצא סובל ממחלת סרטן, החלטנו להפנותו לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעת עדכנית בענייננו.

כאמור, הממונה על עבודות שירות הגיש ביום 02.10.13 חוות דעתו לפיה מצא כי המערער מתאים לעבודות שירות, אך לא נימצא לו מקום להשמה בעבודות שירות בשל מצבו הבריאותי ולכן קבע הממונה כי המערער לא כשיר לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות.

כאן המקום לציין כי במקרה שלפנינו סברנו שיש מקום לבחון אפשרות לקצר את עונשו של המערער בחודש אחד ולהעמידו על ששה חודשי מאסר, למרות שהעונש שהטיל בימ"ש השלום, אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקומותינו, זאת בשל מצבו הרפואי וכדי לאפשר ריצוי העונש בעבודות שירות. אך משנמצא כי המערער אינו כשיר לביצוע עבודות שירות מבחינה רפואית, ובעניין זה אפנה להצהרתו כי הוא אינו מסוגל לעבוד במסגרת קבועה, הרי שנפל הצידוק להתערובתנו בגזר הדין. בסופו של דבר, גזר הדין הוא סביר, מידתי ומאוזן. אשר על כן נראה לנו כי בנסיבות העניין יש להותיר את העונש שקבע בית המשפט השלום על כנו.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור. בהתאם לכך, אנו מורים על ביטול צו עיכוב ביצוע העונש.

על המערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.11.13 עד לשעה 08:30 בבית המעצר קישון.

           
כ. סעב, שופט           












השופט עודד גרשון [אב"ד]
אני מסכים.


           
עודד גרשון, שופט[אב"ד]           








השופטת תמר שרון-נתנאל:

לבי לבי למערער ולמשפחתו. אין לי ספק שמותו של המנוח מחמת רשלנות, בה יש למערער חלק של ממש, גרם למערער צער רב ומהווה עונש בפני עצמו, שהינו קשה וחמור, עשרת מונים, מהעונש שהוטל על ידי ביהמ"ש קמא.

המערער הינו אדם נורמטיבי ועובדה זו נזקפה, כמובן, לזכותו, אולם יש לזכור כי, דרך כלל, נעברות עבירות מסוג זה על ידי אנשים העובדים למחייתם ומנהלים אורח חיים נורמטיבי. בנסיבות הענין, סבורה אני, כי אין בעובדת היות המערער אדם נורמטיבי, או בשאר הטיעונים שהועלו על ידי ב"כ המערער, כדי להצדיק הפחתה בעונש שנגזר על ידי בימ"ש קמא, שאינו חמור, בשים לב לעבירה ולנסיבותיה, כמו גם לנסיבותיו של המערער ובשים לב לכך שבאירוע קופחו חייו של ילד.

עוד אומר, כי אינני סבורה שהעונש שנגזר על המערער אינו מידתי ביחס לעונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים, שנמצאו אחראים למותו של המנוח, זאת - בשים לב, בין היתר, לתפקידו של המערער ולכך שהוא היה זה שנשאר אחרון בשטח.



לפיכך, מצרפת אני דעתי לדעתם של חבריי לפיה יש לדחות את הערעור.





תמר שרון-נתנאל, שופטת      



אשר על כן הוחלט, פה אחד, לדחות את הערעור. על המערער להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.11.13 עד לשעה 08:30 בבית המעצר קישון.





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון