עבירה על סעיף 406(ב) לחוק העונשין








עבירה על סעיף 406(ב) לחוק העונשין

עבירה על סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן גניבה, עבירה על סעיף 384 לחוק העונשין

בגין כך גזר בימ"ש קמא על המערער 27 חודשי מאסר, לריצוי בפועל וכן עונש מאסר על תנאי. בשל טיעוני הנאשם בבימ"ש קמא, לפיהם הוא מכור לסמים, הורה בימ"ש קמא, כי עם התייצבותו למאסר, ייבדק המערער ע"י רופא, אשר יבדוק טענתו כי הוא זקוק למתדון. כמו כן ביקש בימ"ש קמא, כי שב"ס יביא בחשבון את בקשת המערער לעבור בכלא הליך גמילה מסמים.

הערעור מכוון נגד אורך תקופת המאסר בפועל, שהושתה על המערער.





טענות המערער:

המערער טוען, כי עונש המאסר הינו מופרז באופן קיצוני, לחומרה, אינו שקול, אינו מאוזן ואינו הולם את חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ואת מידת אשמתו של הנאשם ואף לא את רמת הענישה הנהוגה בעבירות כגון אלה.

עוד נטען, כי בגזר דינו של בימ"ש קמא נפלו טעויות משפטיות, המצדיקות התערבות ערכאת הערעור.

נטען, כי בימ"ש קמא לא התחשב בכך, שהמערער ביצע את העבירות בהן הורשע ברגע של חולשה, חוסר מחשבה מספקת וקלות דעת וכן בעת שהיה תחת השפעת כדורים, שכן באותה תקופה טופל הנאשם בתרופות ובכדורי "קלונקס" (זאת - בניגוד לטענתו בבימ"ש קמא, שם טען שהוא ביצע את העבירה עקב התמכרותו לסמים).

נטען עוד, כי בימ"ש קמא שגה עת ייחס משקל מכריע לערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ולמידת הפגיעה בערך המוגן, זאת, משום שהבית אליו פרץ הנאשם היה בשלבי שיפוצים וכמעט נקי מרכוש והמערער "חשב לתומו" שאין דיירים בבית. נטען אף, כי בימ"ש קמא שגה בכך שלא הביא בחשבון, לקולא, את העובדה שלא נגרם נזק לבית או לרכוש ואת מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, שהיא, לטענת ב"כ המערער "זניחה ושולית".

לגבי עברו הפלילי של המערער נטען, כי הרשעתו האחרונה של המערער היא מחודש נובמבר 2007 בגין עבירות משנת 2006 וכי אין מדובר במערער שמבצע עבירות "כל שני וחמישי".

לטענת ב"כ המערער, מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בימ"ש קמא (בין 10 ל- 30 חודשי מאסר בפועל), אינו הולם. לשיטתו, מתחם הענישה צריך לנוע בין מספר חודשי מאסר, שיכול שירוצו בעבודות שירות לבין 15 חודשי מאסר בפועל.

נטען, כי בימ"ש קמא החמיר עם הנאשם יתר על המידה בכך שגזר עליו עונש הנמצא קרוב לרף העליון של מתחם הענישה שנקבע על ידו, ללא שייחס משקל לנסיבות שהביאו את המערער לביצוע העבירות ולהודייתו המיידית.

ב"כ המערער הפנה לפסיקה בה נקבעו מתחמי ענישה של עד 20 חודשים ובנסיבות אחרות עד 24 חודשים וכן לפסיקה בה הוטלו עונשים קלים מהעונש שהוטל על המערער, על אף שהיה מדובר ביותר מעבירת התפרצות אחת ו/או בעבירות נוספות.

טיעוני ב"כ המשיבה:

ב"כ המשיבה ביקשה, כי נדחה את הערעור בטענה, כי אין העונש חורג לחומרה במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

ב"כ המשיבה הפנתה לפסה"ד שניתן ברע"פ 1708/08, אליו הפנה ב"כ המערער, תוך שציינה, כי, שם, חרף המלצה חיובית של שירות המבחן, לביצוע עבודות של"צ, אשר התקבלה על ידי בימ"ש השלום, התערב ביהמ"ש המחוזי, קבע מתחם ענישה שבין 10 חודשים ל- 30 חודשי מאסר ובהעדיפו את האינטרס הציבורי ו על אף שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, גזר ביהמ"ש המחוזי על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל.

לדבריה, בית משפט קמא אכן קבע את העונש הראוי ברף הגבוה של העונש ההולם - 27 חודשי מאסר, אולם אין בכך כל פסול או פגם, במיוחד כאשר מדובר במי שלחובתו 34 הרשעות קודמות בין היתר בעבירות רכוש והוא ביצע עבירה נוספת, עת פרץ לבית המתלונן, בעוד המתלונן ישן בביתו.

כל צד הגיש פסיקה מטעמו.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלנו את טענות ב"כ הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי אין מקום שנתערב בעונש שגזר על המערער.

מתחם הענישה, שנקבע על ידי בימ"ש קמא, הולם את חומרת העבירה, על נסיבותיה ואת מדיניות הענישה. עבירת ההתפרצות הינה עבירה חמורה, הפוגעת בתחושת הביטחון של הציבור ושל הפרט ובקניינו והיא אף טומנת בחובה מסוכנות לשלום הציבור, במיוחד כאשר מדובר בהתפרצות לבית מגורים, זאת - בשל החשש להימצאות הבעלים בביתו (כפי שאירע, בפועל, במקרה דנן) ובשל חשש לעימות בין הפורץ לבין המתגוררים בבית וכבר היו מקרים של פגיעות בגוף ובנפש, במהלך עבירות התפרצות. אמנם, שווי הגניבה, במקרה דנן הינו נמוך, יחסית, אולם אין בכך כדי להטות את הכף לעבר קביעת מתחם ענישה אחר.

לא למותר לציין, עוד, כי עבירות רכוש בכלל ועבירות התפרצות, בפרט, קלות מאוד לביצוע וקשות לתפיסה, ואף משום כך העונש ההולם הוא מאסר בפועל במתחם שציין בימ"ש קמא.

גם בגזירת העונש בתוך מתחם הענישה לא ראינו להתערב.

"כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם פרט למקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות" [ראו: ע"פ 4149/13 - שמעון אוחיון נ' מדינת ישראל . (2.10.2013) ופסקי הדין שאוזכרו שם - ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009)].

לא מצאנו בגזר דינו של ביהמ"ש קמא טעות מהותית, בולטת על פניה ואיננו סבורים שהמקרה דנן אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות.

אמנם, בימ"ש קמא גזר עונש ברף הגבוה של המתחם שנקבע על ידו, אולם לאור עברו הפלילי המכביד ביותר של המערער, הכולל 10 הרשעות קודמות בגין 34 עבירות ובכללן - עבירות רכוש לרבות התפרצויות, גניבות, עבירות סמים, איומים ואלימות אין לומר שהעונש חורג מהראוי. אמנם, הרשעתו האחרונה של המערער הינה מלפני מספר שנים, אולם חזרתו של המערער לבצע עבירות, מצדיקה ואף מחייבת ענישה מחמירה.

בטיעוני הסנגור לעונש, בבימ"ש קמא נטען, כי המערער ביצע את העבירה "על רקע נפילתו לסמים, כדי לממן לעצמו את צריכת הסמים, ונוכח מצבו הכלכלי הקשה והמצוקה הכלכלית בה שרוי מזה תקופה ניכרת." טענה זו מהווה נסיבה לחומרה, מה גם שהמערער לא בחר לפנות להליך שיקומי ולגמילה מסמים, עובר למעצרו בגין עבירה זו.

בנסיבות אלה וגם לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות חייו הקשות של המערער, כפי שפורטו בטיעוניו בבימ"ש קמא, סבורים אנו, כי העונש שנגזר אינו חורג לחומרה מהענישה הראויה, בוודאי לא במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

נוסיף ונאמר, כי נתנו דעתנו גם לפסקי הדין שהומצאו על ידי שני הצדדים, זה בכה וזה בכה, אולם לא שוכנענו מטיעוני ב"כ המערער. בפסקי הדין ניתן אמנם למצוא עונשים מקלים, החורגים מהרף התחתון של 10 חודשי מאסר, אך ניתן, מנגד, למצוא מקרים בהם נגזרו עונשי מאסר של חודשים רבים, על נאשמים נעדרי עבר פלילי, אשר היו לגביהם המלצות חיוביות מטעם שירות המבחן (כגון המקרים שהובאו על ידי ב"כ המדינה בטיעוניה בפני בימ"ש קמא ובפנינו). יש לדון כל מקרה לגופו וכאמור, מקרה זה אינו מצדיק התערבותנו.


סופו של דבר - אנו דוחים את הערעור.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון