תביעה בגין הפרת הסכם למתן שירותי פיקוח על עבודות בניה

תביעה כספית בגין הפרת הסכם למתן שירותי פיקוח ע"י הנתבע על ביצוע עבודות בנייה בנכס שבבעלות התובע

טענות הצדדים:



התובע , תושב חוץ , התקשר בהסכם בעל פה עם הנתבע בחודש אוקטובר 2008 לפיו הנתבע התחייב לפקח על ביצוע העבודות להקמת ביתו של התובע ברחוב מורן 8 בישוב אורנית בכינויו: הבית המרוקאי (להלן-"הבית"). לדידו של התובע, הוא הסתמך על מצג של הנתבע בפניו לפיו הוא מתאים לביצוע הפיקוח אף שאינו קבלן רשום. במסגרת הסכם זה, התחייב הנתבע לעמוד בקשר עם בעלי המקצוע שיבצעו עבודות בבית , להעביר אליהם תשלומים עבור עבודתם מכספי התובע זאת עד סיום סופי של העבודה בפועל. התמורה שהנתבע היה אמור לקבל בגין שירותי הפיקוח היתה בסך של 20,000 ₪. על מנת שיהיה בידי הנתבע לבצע את הפיקוח ולצורך הבנייה העביר אליו התובע לפי טענתו כספים, בסך כולל של 308,000 ₪ כדלהלן: 38,000 ₪ (10,000$) עם תחילת ההתקשרות, 120,000 ₪ ביום 27.10.2008 (נספח א לכתב התביעה) בעת שסך של 50,000 ₪ הועבר לנתבע כהלוואה אישית לפי בקשתו עקב מצבו ובנוסף, סך של 150,000 ₪ בתחילת חודש דצמבר 2008 (נספח ב לכתב התביעה).




התובע טוען כי בהגיעו לארץ הוא נוכח לראות כי הבנייה לא התקדמה וכי הנתבע אינו ממלא אחר ההסכם. הנתבע, דיווח על הוצאות בגין עבודות בסך של 82,100 ₪ ששולמו לבעלי מקצוע, אך מבלי שאג לפיקוח בהתאם להתחייבויותיו על עבודות טיח, ריצוף, התקנת מטבח ומערכת מיזוג אויר, עבודות פרזול, מעקות וגימורים אחרים להשלמת בניית הבית. התובע, היתרה בנתבע על הפרת ההסכם בהיעדר התקדמות בבנייה. לאחר דין ודברים ביניהם הוסכם על הפסקת ההתקשרות ביניהם והשבת הכספים שקיבל הנתבע מהתובע. הלכה למעשה, הנתבע החזיר לתובע בתאריך 12.12.2008 סך של 100,000 ₪ בלבד (נספח ג לכתב התביעה) ולפיכך, ניתר אצלו שלא כדין מבלי שטרח למלא את התחיייבותו לפי ההסכם ולפי ההסכמות על סיום ההתקשרות, סך של 123,900 ₪ (לפי חישוב לפיו שולם 308,000 ₪ בהפחתה בסך של 100,000 ₪ בגין סכום שהושב לתובע והפחתה בגין שתלומים לבעלי מקצוע ושכרו של הנתבע בסך של 84,100 ₪). יתירה מכך, הנתבע הודיע לתובע בשיחה טלפונית שהוקלטה כי מחלט לטובתו את יתרת הכספים שלא טרח להשיבם לתובע. בד בבד, נאלץ התובע לשכור את שירותיה של חברת בנייה , ג.ב.נ.א בע"מ, לסיום העבודות בבית חלף הנתבע בתמורה לתשלום בסך של 239,805 ₪ (נספחים ד-ה לכתב התביעה). לפיכך, על הנתבע להשיב את הכספים שקיבל ולפצות את התובע על נזקיו בסך כולל של 128,800 ₪ לרבות הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד.




הנתבע מכחיש את טענות התובע. היחסים ביניהם הושתתו על יחסי אמון ובהתאם, ההסכם היה בע"פ מבלי שמי מהצדדים ביקש להעלות את ההסכמות על הכתב. לטענתו, התובע ביקש ממנו לפקח על בנייה של 10 מגרשים למרות שידע שאי קבלן רשום. הוא נענה לחלק מפנייתו בהסכימו לפקח על בנייה בחמישה מגרשים בלבד. בהתאם, הוסכם על תמורה בעבור הפיקוח כאשר על הבית המרוקאי ישולם לו סך של 20,000 ₪ ובגין הפיקוח על ארבעה מגרשים בהם טרם החלה הבנייה ישולם לו סך של 30,000 ₪ לכל מגרש וסך כולל של 140,000 ₪. עוד הוסכם, שהנתבע יקבל שכר ביניים במהלך התקדמות הבנייה ואת היתרה עד למלוא התמורה תשולם לו עם סיום עבודות השלד בכל מגרש ומגרש.




הנתבע טוען כי הוא פעל בהתאם להסכמות ופיקח על תהליך הבנייה ואף יידע את התובע בדבר כל פעולותיו וקיבל ממנו הנחיות מפורשות לביצוע הפיקוח. הוא אף סייע לתובע בנושאים אחרים שאינם קשורים להליך הבנייה על מנת לקדם את ענייניו. בחודש 12/08 לערך הגיע התובע לביקור בארץ ובמהלכו התווה אליו הנתבע לפגישה עם המהנדס ביחד עם ג'ודי בן ארי, אשתו של הבעלים של חברת ג.ב.נ.א. יזמות ובניה (להלן-"החברה"). בפגישה זו לא העלה התובע כל טענה כנגדו ולא ביקש להפסיק את ההתקשרות ביניהם. למרות זאת ,עוד באותו היום, הגיע התובע לביתו של הנתבע והודיעו על כוונתו לסיים ההתקשרות ביניהם ועל רצונו להתקשר עם החברה כתחליף לקבלת השירות ממנו. התנהל בין הצדדים מו"מ לעניין התמורה לה זכאי הנתבע והוסכם כי מלבד ה- 20,000 ₪ ששולמו לו כבר ע"י התובע ישולם לו סך של 50,000 ₪ כפיצוי מוסכם ושכר ראוי בגין סיום מוקדם של ההתקשרות.




לשיטת הנתבע, בהתחשבנות בין הצדדים נימצא שהתובע העביר לנתבע 270,000 ₪ בהעברה בנקאית וכן 7,000$ במזומן. מסכומים אלו, הועבר לבעלי מקצוע סך של 100,000 ₪. בהתאם לכך, הושב לתובע 100,000 ₪ וכן 7,000$ . 70,000 ₪ הנותרים נותרו ביגי הנתבע כשכר טרחה על שירותיו (20,000 ₪ - המקדמה שקיבל ו- 50,000 ₪ כפיצוי מוסכם ושכר ראוי). בניגוד להסכמות על גמר ההתקשרות שלח אליו התובע במפתיע מכתב ביום 19.4.2009 לפיו קיימת יתרת חוב בסך של 173,000 ₪ , סכום גבוה מסכום התביעה. במכתב תגובה ששלח הנתבע ביום 4.5.2009 הוא העמיד את התובע על טעותו (חליפת המכתבים צורפה כנספח 1 לכתב ההגנה). לפיכך טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה:

הפרת ההסכם :


אין חלוק כי היה הסכם מחייב בין הצדדים שנערך בעל-פה אף שקיימת מחלוקת מי יזם את ההתקשרות. לשיטתו של התובע, הנתבע הציע לו עזרה והוא נענה להצעתו (עמ' 8 שורות 15-16) ואילו לשיטת הנתבע, התובע רצה לשכור את שירותיו וביקש שההסכם יהיה בע"פ (עמ' 46 שורות 21-22). בהיעדר הסכם בכתב קיימת מחלוקת במספר סוגיות בנוגע להתקשרות ולסיומה. האחת, בעניין שיעור התמורה שהועברה לנתבע . השנייה, בשאלת מתן פיצוי מוסכם לנתבע בסך של 50,000 ₪ לפי ההסכמות לאחר מו"מ על גמר ההתקשרות או שמא, מתן הלוואה לנתבע בסכום האמור. בנוסף, קיימת מחלוקת בשאלת היקף השירות שהוסכם לגביו, אם הוא כולל פיקוח על הבית של התובע בלבד (סעיף 7 לכתב התביעה) או שעל הבית ו-4 מגרשים אחרים שבבעלות התובע (סעיף 12 לכתב ההגנה) דבר המשליך על גובה התמורה כאמור לעיל.




סעיף 23 חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן- "חוק החוזים"), קובע שחוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת והדבר מבטא את חופש הצורה, כאשר לעניין תוכן החוזה נקודת המוצא היא חופש החוזים (ע"א 4956/90 פז גז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ וגזב"ש 1984 בע"מ, פ"ד מ"ו (4) 35 ). בהתאם לכך, רשאים גם הצדדים לחוזה להתנות עליו ולשנות את הוראותיו, מבלי להיות מוגבלים לפרוצדורה או לצורה מסוימת דווקא לרבות, בדרך של התנהגותם בפועל בביצוע ההסכם . מהתנהגות הצדדים ניתן ללמוד על התחייבות חוזית נוספת מעבר להסדר החוזי , גם כאשר הוא נערך בהסכם בכתב (ע"א 588/87 אליעזר כהן נ' צבי שמש 24.09.1991) וניתן גם ללמוד על אומד דעת הצדדים בנוגע למשמעות החוזה או הוראותיו (בג"צ 567/87 גוניק נ. בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ב (4) 693, 703 ).




מעבר לשאלת היקף השירות שהוזמן קיימת מחלוקת בשאלת שיעור ומהות התשלומים שהועברו לנתבע. לדידו של התובע הוא העביר לנתבע סך של 308,000 ₪ (עמ' 26 שורה 1) הכולל 38,000 ₪ בהמרה של 10,000$ וכן הפקדה בסך 120,000 ₪ והפקדה נוספת בסך של 150,000 ₪. מסכום זה הוחזר לו סך של 100,000 ₪ (סעיף 14 לסיכומי התובע). התובע טוען כי מהיתרה יש להפחית סך של 84,100 ₪ בגין תשלומים ששולמו ע"י הנתבע לבעלי מקצוע כולל 10% מהתמורה המוסכמת בגין הפיקוח בשיעור של 10% ממלוא התמורה ששולמה לנתבע כמקדמה, בסך של 2,000 ₪. בהתאם לכך ניטען כי יתרת החוב היא בסך של 123,900 ₪ (סעיפים ב15-ב16 לסיכומי התובע). הנתבע טוען מנגד כי קיבל סך של 270,000 ₪ בהפקדות שונות לחשבון וכן קיבל סך של 7,000$ במזומן , אותם הוא השיב לתובע (עמ' 38 שורות 27-29 , עמ' 41 שורה 31). בנוסף, הוא החזיר לתובע סך של 100,000 ₪ ושילם לבעלי מקצוע 100,000 ₪ נוספים. בהתאם לכך נותר אצלו סך של 70,000 ₪ ששולם לו עבור שירותיו השונים, כדלהלן: 20,000 ₪ בגין פיקוח על הבית המרוקאי ועוד 50,000 ₪ כפיצוי מוסכם על הפסקת ההתקשרות באופן חד צדדי על ידי התובע (סעיף 16 לסיכומי הנתבע). לפיכך, לא נותרה יתרת חוב כלשהי שלו לתובע.




בבחינת המסכת העובדתית עולה כי מוסכם שהועברו כספים לנתבע בהפקדות לחשבונו בסך של 270,000 ₪ (סעיף 43 לסיכומי הנתבע ונספחים א-ב לכתב התביעה) בהתאם לכך, נידרשתי לבחינת שאלת העברה נוספת בסך של 10,000$ כגרסת התובע או 7,000$ כגרסת הנתבע (סעיף ב.32 לסיכומי התובע וסעיף 37 לסיכומי הנתבע). התובע העיד, כי הוא שילם לנתבע במזומן 10,000$ בהמרת כספים בכפר קאסם (עמ' 8 שורה 31) . לדבריו, מתוך אותו סכום הוא שילם לנתבע לפני תחילת העבודה 5,000$ עבור הפיקוח, שעמד על סך בשקלים של כ- 20,000 ₪ (עמ' 9 שורות 1-7) זאת בסוף חודש ספטמבר 2008 (עמ' 9 שורה 13). מסכום זה אף שילם הנתבע תשלומים לבעלי מקצוע (עמ' 26 שורה 26 , עמ' 28 שורה 1). בהמשך חקירתו העיד התובע כי בשעה שהגיע לביתו של הנתבע ביום 4.12.2008 הוא שאל את הנתבע אודות התשלום בסך 7,000$ ובקש ממנו קבלות על תשלומים ששילם לפועלים (עמ' 13 שורה 22). הנתבע, אישר בחקירתו כי התובע ביקש ממנו בהודעת מייל שישמור על ה-7,000 $ (הודעת דואר אלקטרוני מיום 6.11.2008 נספח י לתצהיר הנתבע, עמ' 38 שורה 28) וכך אכן עשה. לדבריו, בעת שהתובע בא אליו בתאריך 5.12.2008 הוא השיב לו 7,000$ (עמ' 41 שורה 31 ) ומעיון בעדות בעמ' 38 שורה 28 ויה הביקור נערך בשבת, ניראה כי המועד הנכון של הביקור הוא ביום 6.12.2008).




בנסיבות אלו, אין בידי התובע ראייה בתמיכה לגרסתו לפיה הוא שילם לנתבע 10,000$ והדבר אינו מתיישב עם הודעת מייל מתאריך 6.11.2008 (נספח נ/10 לתצהיר הנתבע) לפיה התובע מבקש מהנתבע לשמור עבורו סך של 7,000$ ולא סך של 10,000 $. בהתאם לכך, קיים קושי עובדתי בגרסת התובע לפיה מתוך סך של 10,000$ הוא שילם לנתבע 5,000$ או סך בשקלים של 20,000 ₪ עבור הפיקוח על הבית המרוקאי (עמ' 9 שורות 1-7) כבר בסוף ספטמבר 2008 (עמ' 9 שורה 13). המייל האמור מיום 6.11.2008 אינו מתיישב עם גרסת התובע בנדון ולפיו היתה יתרה בסך של 7,000$ גם לשיטתו של התובע (עמ' 26 שורה 24). כך גם, אין אין להניח כי כבר באותו מועד שולם לנתבע סך של 20,000 ₪ כמקדמה בהיותו בסכום גבוה לפי השלב בו היה מצוי הפיקוח. כך גם, ככל ששולם כבר סך של 2,000 $ לנתבע אז לכל היותר אמורה היתה להיות אצל הנתבע יתרה של 5,000$ מסך של 7,000 $ אשר גם ממנה בוצעו תשלומים לבעלי מקצוע. התובע בעדותו, מודה כי בהגיעו לביתו של הנתבע הוא שאל אותו אודות ה- 7,000$ (עמ' 13 שורה 22) ולא בדבר 10,000 $ לפי גרסתו בכתב התביעה.




מעיון בטבלת ניהול תקציב אותה ערך הנתבע (נספח נ/12 לתצהירו) עולה כי נירשם בה כי בתאריך 22.10.2008 שילם סך של 9,300 ₪ עבור סקייק טרקטור ובובקט (משאית חמרה) באופן שאינו מתיישב עם טענתו לפיה רק מאוחר יותר, ביום 27.10.2008 הועבר אליו סך של 120,000 ₪ (סעיף 14.2 לתצהיר הנתבע ). משנישאל הנתבע מה מקור התשלום הנ"ל לפי נ/12 השיב בחקירתו כי קיימת טעות בתאריך (עמ' 42 שורה 10). כמו כן, בשיחה בין הצדדים שתומללה אומר התובע כי העביר לנתבע 10,000$. השיחה לא התקיימה על אתר או בסמוך לאחר העברת התשלום לנתבע במזומן כי אם לאחר שנוצר משבר ביחסים בין הצדדים , בחודש ינוואר 2009 (עמ' 27 שורה 1) . בנסבות אלו ומשלא אישר הנתבע באותה שיחה את דבר ההעברה אליו במוזמן בסכום האמור, אין ליתן להקלטה משקל מכריע בבחינת ביצוע התשלום בסך של 10,000 $. עור ולתובע היה רצון להקליט את השיחה לצורך ראיה ולכן קשה לתת לדבר זה את מלוא המשקל. מה גם שהנתבע לא אישר ולא הכחיש טענה זו.




לפיכך ובהעדר ראיה חיצונית של התובע להוכחת תשלום בסך 10,000$ , אני קובעת כי הוכח כי הוא שילם במזומן לנתבע 7,000$ בנוסף לסכומים אחרים שהועברו אליו בסך של 270,000 ₪.




בהתאם, נותר לבחון האם השיב הנתבע לתובע סך של 7,000$ כניטען על ידו. לאור הודאת הנתבע בדנוגע לקבלת הסכום האמור וטענתו לפיה הוא השיב את הסכום, הנטל מוטל על הנתבע להוכיח את החזרת הסכום לתובע. העדויות של בעלי הדין סותרות האחת את השנייה. הנתבע העיד כי השיב לתובע את הכסף בביתו (עמ' 41 שורות 28-31) ואילו התובע העיד כי הנתבע לא מצא את הכסף בביתו הואיל והוא היה במהלך העברת דירה (עמ' 13 שורות 22-24 , עמ' 26 שורה 17).




מתמליל השיחה בין הצדדים שנערכה לאחר סיום ההתקשרות בשנת 2009 (עמ' 12 שורה 11) עולה כי התובע מטיח בנתבע כי שילם לו כספים שלא הוחזרו לו ועל השיב הנתבע כי אם הוא רוצה את הכספים שלו, שיתבע אותו (עמ' 12 שורה 22). זאת מבלי שהנתבע טרח להודיע לתובע באותה שיחה כי הוא השיב לו כבר את ה-7,000 $ . שתיקתו של הנתבע בנדון והודעתו כי ינתק את השיחה אילוי הכבוד אותו הוא רוחש לו (עמ' 4 שורות 2-3) תומכת בטענתו של התובע בנדון. יתרה מכך, מתמליל השיחה עולה כי התובע ביקש מספר פעמים מהנתבע להשיב לו את הכסף ועל כך משיב לו הנתבע באומרו: "O.k. you go for the courts in Israel. If the courts say to me give you the money I give you your money. It's the last time you call me. If I talk with you' that's for the lawyers. Don't call me." (עמ' 2 שורות 21-24 לתמליל).




לאור האמור הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי החזיר לתובע סך של 7,000$ ואני מחייבת אותו בתשלום בסכום זה לתובע.


מתן הלוואה או פיצוי מוסכם:


התובע טוען כי נתן לנתבע הלוואה בסך של 50,000 ₪ לאור בקשתו של האחרון ממנו (עמ' 20 שורה 22). ההסכם ביניהם בנוגע להלוואה היה בעל פה ולפיו התחייב בפניו הנתבע להשיב לו את ההלוואה תוך 3-4 חודשים (עמ' 12 שורה 28). הנתבע לדידו, הפר את התחייבותו והודיעו כי שיקבל את הכסף רק דרך תביעה בבית משפט (עמ' 12 שורה 21). הנתבע מצידו, הכחיש את דבר קיומה של הלוואה וטען כי הסכום האמור נותר בידו כפיצוי מוסכם בגין הפסקת ההתקשרות באופן חד צדדי על ידי התובע.




בהתאם להסכמות הצדדים ובקשתם, הוריתי בהחלטתי מיום 1.5.2012 על בדיקת פוליגרף ע"י מומחה מטעם בית משפט בשאלת מהות התשלום בסך של 50,000 ₪ שניתן לנתבע על ידי התובע. בחוות דעתו של המומחה בנימין עוזרי, נאמר כי התובע נמצא דובר אמת והתשלום ניתן כהלוואה לנתבע ואילו הנתבע אינו דובר אמת בדבר היות התשלום לפיצוי מוסכם (ראו חוות הדעת מיום 13.5.2012). תוצאות בדיקת פוליגרף אינה קבילות כראיה במשפט אזרחי אלא בהסכמת הצדדים. בהתאם לאמור, משניתנה חוות הדעת מבלי שהנתבע ביקש לחקור את המומחה על חות דעתו ולא נפל פגם בעריכתה ובבדיקה גופה, ממצאי בדיקת הפוליגרף, הם ראייה מכרעת בנוגע למהות התשלום (ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 ; ע"א 1742/90 בית חרושת לנרות "שער ציון" נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , ניתן ביום 3.11.94; ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ). יתירה מכך, בתמליל השיחה המוקלטת בין הצדדים, הנתבע לא מכחיש את נושא ההלוואה (עמ' 4 שורה 6 לתמליל, עמ' 41 שורה 25 ) דבר התומך בגרסת התובע ומתיישבת עם בדיקת הפוליגרף.




בהתאם לכך השתכנעתי כי סך של 50,000 ₪ ניתן לנתבע כהלוואה ולא כפיצוי מוסכם ולא הוכח כי היתה הסכמה לתשלום פיצוי מוסכם לנתבע בסך של 50,000 ₪ . כפועל יוצא, על הנתבע להשיב את הסכום האמור שניתן לו כהלוואה אותה הוא לא פרע עד היום.




לעניין יתרת התשלומים שקיבל הנתבע מהתובע, מוסכם כי הנתבע החזיר לתובע ביום 2.12.2008 סך של 100,000 ש"ח (סעיף 13 לסיכומי התובע). לאור זאת, בחנתי את שאלת העברת תשלומים לבעלי מקצוע ע"י הנתבע לפי טענתו בסך 100,000 ₪ מתוך הכספים שהועברו אליו ע"י התובע בתקופת ביצוע ההסכם ביניהם.




התובע הודה בכתב התביעה (סעיפים 13-14) כי סך של 82,100 ₪ שולם לבעלי מקצוע (עמ' 26 שורה 4 רישא) אף שבהמשך עדותו שינה מגרסתו זו וטען כי שולם לבעלי מקצוע רק סך של 60,000 ₪ (עמ' 26 שורה 9). בסיכומי התובע (סעיף 15) הודה שוב התובע כי שולמו 82,100 ₪ לבעלי מקצוע שונים. לפיכך, נותר להכריע בשאלת הסכום הנותר בסך של 17,900 ₪ , אם הוא שולם לבעלי מקצוע.




בטבלת ניהול תקציב שערך הנתבע (נספח נ/12 לתצהירו) נירשם כי היו הוצאות לבעלי מקצוע בסך 100,000 ₪. בהתאם לתצהיר הנתבע (סעיף 15) הוא הוציא 70,000 ₪ בגין הבית המרוקאי וכן סך של 30,000 ₪ עבור עבודות חפירה. בעדותו אישר התובע כי בוצעו עבודות חפירה בסך 30,000 ₪ (עמ' 15 שורה 15 , עמ' 21 שורה 9) אך הכחיש תשלומים לבעלי מקצוע בגין הבית המרוקאי בסך של 70,000 ₪ כי אם בסך של 52,100 ₪. במכתב ששלח ב"כ התובע לנתבע מיום 19.4.2009 (נספח יב1 לתצהיר התובע) מאדר התובע הוצאות בסך של 52,100 ₪ כתשלום לבעלי מקצוע. מנגד, במכתב תגובה של ב"כ הנתבע מתאריך 4.5.2009 (נספח יב2 לתצהיר התובע) לא הובא פירוט של תשלומים נוספים לעניין ההוצאות ולא הוצגו קבלות , חשבוניות , תעודות משלוח וכיוצ"ב להוכחת שיעור ההוצאות שהוצאו בפועל. כך גם עלה מעדותו של הנתבע כי נמצאו אי דיוקים בטבלת ניהול התקציב לעניין מועדי התשלום (עמ' 42 שורה 13).




הנתבע טען כי התשלומים שולמו במזומן ולא היה בידו להמציא ראיות בתמיכה לגרסתו בדבר הוצאות נוספות בסך של 17,900 ₪, היתרה נשוא המחלוקת כמובא לעיל ואין בטבלת ניהול הצתקציב משום ראייה מספיקה להוכחת ההוצאות. לאור האמור, משלא עלה בידי הנתבע להוכיח ביצוע תשלומים נוספים לבעלי מקצוע , אני מורה לנתבע להשיב לתובע סך של 17,900 ₪ .





התמורה בעד הפיקוח של הבית המרוקאי:


אין מחלוקת עובדתית שהוסכם על תשלום בסך של 20,000 ₪ לתובע עבור פיקוח של הנתבע על הבנייה של הבית המרוקאי (עמ' 11 שורות 31-32, עמ' 12 שורה 3 וסעיף 9 לכתב התביעה). הנתבע הצהיר (סעיף 14.2 לתצהירו) כי מתוך התשלום בסך של 120,000 ₪ מיום 27.10.2008 הוא קיזז סך של 20,000 ₪ לשכרו עבור הפיקוח על הבית המרוקאי (עמ' 40 שורה 8). התובע מצידו, החליט באופן חד צדדי כי לאור מחדליו של הנתבע בפיקוח על הבנייה בבית הוא ישלם לנתבע 10% בלבד מהמוסכם, קרי: 2,000 ₪ (סעיף 17א לכתב התביעה , סעיף 10 בנספח יב2 לתצהיר התובע).




התובע, לא הוכיח את רשלנותו של הנתבע בפיקוח על הבנייה של הבית המרוקאי לרבות בהצגת חוות דעת של מומחה בדבר מחדלם בפיקוח על ניהול העבודה אופן שתשלול את שכר הטרחה (ראה החלטתי מתאריך 20.11.2011 עמ' 24 לפרוטוקול) לביסוס זכותו להפחית משכרו של הנתבע 90% מהסכום עליו הוסכם ביניהם לשכרו. יתירה מכך, מעדותו של התובע עולה כי הוא לא באמת בדק את הבית אלא רק עבר ברפרוף (עמ' 14 שורה 16) ולמרות זאת החליט לבטל את ההסכם מחמת התרשלות הנתבע. אוסיף, כי התובע לא שלח מכתבי התראה לנתבע לתיקון טיב הפיקוח או מה מהות השיפור בפיקוח שנידרש ממנו, עובר לביטול ההסכם.




הוכח כי התובע ביטל באופן חד צדדי את ההסכם על אתר (ביום 6.12.2008 בביקורו בביתו של הנתבע (עמ' 19 שורה 7) וכי כבר למחרת , ביום 7.12.2008 נחתם הסכם בין התובע לחברת ג.ב.נ.א. (נספח נ/14 לתצהיר הנתבע). בנסיבות אלו ובהתאם ללוח הזמנים בין הביטול של ההסכם להתקשרות עם החברה, נדחית טענתו התובע לפיה הגב' גו'די בן ארי, אשתו של הבעלים של החברה, הגיעה עם התובע לביתו של הנתבע לפני ביטול ההסכם (עמ' 38 שורה 12) על מנת להביא לשיתוף הפעולה ביניהם (עמ' 20 שורה 2).




בבחינת תכתובות המייל שבין הצדדים אני למדה כי התובע הינחה את הנתבע מעת לעת בנוגע לבנייה של הבית. במייל מתאריך 26.10.2008 (נ/1 לנספח הנתבע) מעדכן התובע את הנתבע בדבר הוראותיו למהנדס לעניין תכניות הבניה במגרשים. כמו כן, במייל ( נ/1 לתצהיר הנתבע) מבקש התובע מהנתבע להורות לסעיד, לחפור ולעשות רמפה בשטח המצוי במגרש ברחוב סביון. בדומה לכך במייל מיום 14.11.2008 (נ/4 לתצהיר הנתבע) ניתנו הוראות לביצוע בנוגע למגרשים ולתוכניות לצורך הוצאת היתרי בניה. בהודעת מייל נ/6 מתאריך 18.11.2008 עידכן הנתבע את התובע כי בשיחה בין הקבלן למהנדס הוא הבטיח שתוך 3 ימים הוא יגיש את התוכניות למועצה. זאת ועוד במייל מתאריך 6.11.2008 מבקש התובע מהנתבע להורות לאשרף, לבצע חישוב לעניין התשלומים לבטון, בלוקים, עצים וברזל ובמייל מיום 18.11.2008 ביקש זאת התובע בנוגע לדלתות. מכל האמור עולה כי הנתבע קיבל הנחיות מהתובע וכי היה בניהם שיתוף פעולה (סעיף 15 לכתב ההגנה) מבלי שהתובע טען להתרשלות הנתבע ומבלי שהוכח בראיות התובע כי הנתבע לא מילא אחר הוראותיו והנחיותיו שהועברו אל הנתבע.




בחנתי את שאלת טיב הבנייה של הבית המרוקאי עליו פיקח הנתבע מכוח ההסכם. העד בן ארי העידה כי היא הייתה צריכה לתקן את השלד של הבית המרוקאי (עמ' 31 שורה 31) וכי חיווט החשמל לא היה לפי התקן (עמ' 32 שורה 7) . בנוסף, נידרש תיקון של האינסטלציה, שתוקנה ע"י החברה (עמ' 35 שורה 20). הוכח מהעדויות כי את עבודות החשמל והאינסטלציה ביצע ליאור אזולאי שאינו חשמלאי מוסמך (עמ' 24 שורה 28 , עמ' 33 שורות 8-13). הנתבע העיד כי התובע לא רצה לשמוע בקולו ולהחליף את ליאור אזולאי בהיותו אח של חברו, ניסן (עמ' 39 שורות 28-29 , עמ' 37 שורות 19-21). התובע אישר בעדותו כי ליאור אזולאי ביצע את עבודות האינסטלציה והחשמל וכי הוא אח של ניסן (עמ' 6 שורה 23). בכך, יש כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע לפיה התובע ביכר להמשיך בביצוע העבודות ע"י מר אזולאי מטעמיו הוא ודחה את דרישתו של הנתבע להחליפו בבעל מקצוע אחר. לאור זאת, לא הוכח ברמה הנדרשת שהנתבע התרשל בפיקוח על ביצוע עבודות החשמל והאינסטלציה בבית כי אם היתרה בנוגע אליהם . לפיכך, אין לתובע להלין כנגד הנתבע על טיב עבודות אלו גם אם נימצא כי הן בוצעו שלא כראוי.




סיכומם של דברים, בבחינת המסכת העובדתית בנוגע להפסקת ההתקשרות באופן חד צדדי לפי דרישת התובע לפני סיום העבודה ומשלא הוכחה התרשלותו של הנתבע בפיקוח על הבנייה, אני קובעת כי מגיע לנתבע מלוא שכרו לפי ההסכם לבניית הבית המרוקאי בסך 20,000 ₪ .




משלא הוכח בראיות הנתבע כי ההסכם בינו ובין התובע כלל מתן שירותיו בנוגע למגרשים אחרים שבבעלות התובע ומשלא הוכח כי התשלומים שהועברו לנתבע היו עבור שירותיו לכאורה לתובע בגין מגרשים אחרים כי אם בהתאם להסכם למתן שירותי פיקוח על הבית המרוקאי בלבד , אני קובעת כי התובע זכאי ליתרת הכספים שנותרה בידי הנתבע בגין ההסכם כמובא בגוף פסק הדין.




לאור כל האמור דין התביעה להתקבל בחלקה. בהתאם לקביעותי , אני מחייבת את הנתבע בתשלום לתובע כדלהלן: א. סך של 7,000$ בשקלים לפי ערכו של הדולר במועד הגשת התביעה. ב. סך של 17,900 ₪. ג. סך של 50,000 ₪ . התשלומים, ישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.




אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט וכן בשכר טירחת עו"ד בסך 15,000 ₪.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה בניה

  2. הפרת הסכם מייסדים

  3. הפרת הסכם פרסום כתבה

  4. הפרת הסכם למכירת מגרש

  5. הפרת הסכם לביצוע עבודה קבלנית

  6. הפרת הסכם טיפולי הפריה בחו''ל

  7. הפרת הסכם עקרונות לחיסול חברה

  8. הפרת הסכם זיכיון דומינוס פיצה

  9. הפרת חוזה שירות למוצרים ביתיים

  10. הודעה על הפרת חוזה תוך זמן סביר

  11. כתב תביעה פיצויים מוסכמים הפרת הסכם

  12. הפרת הסכם עקב אי אספקת השתילים בזמן

  13. תביעה בגין הפרת הסכם פרסום שלטי חוצות

  14. ביטול הבטחה לעובד עקב הפרת הסכם סודיות

  15. תביעה בטענת הפרת הסכם מופע ליום העצמאות

  16. טענת הפרת הסכם - אי המצאת מסמך כוונות בזמן

  17. תביעה בגין הפרת הסכם למתן שירותי פיקוח על עבודות בניה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון