הסכם להזמנת מערכת מים

הצדדים התקשרו בהסכם להזמנת מערכת מים תמורת סך של כ- 269,000 ₪ (כולל מע"מ). מתוך סכום זה שילמה מדיליין סך של 125,238 ₪ (כולל מע"מ) כמקדמה עבור התקנת המערכת.



התביעה העיקרית מושתתת על יתרת החוב שלא שילמה מדיליין בתוספת ריבית והצמדה, וכן תשלום עבור חשבוניות נוספות טרם הותקנה המערכת, שלא פרעה מדיליין עד כה. גמא תובעת ממדיליין בגין זה סך של 232,000 ₪ וכן סך נוסף של כ- 73,000 ₪ בגין שעות שירות ותיקון תקלות.




לטענת מדיליין, הוסכם בע"פ עם גמא כי ככל שתוזמן המערכת ממנה, היא לא תחויב בחשבוניות טרום התקנת המערכת, ובאשר למערכת המים נטען כי זו הורכבה באופן לקוי. המים שנוצרו לא עברו את בדיקת משרד הבריאות, רישיון הייצור נשלל, מדיליין נאלצה לרכוש מים מ"טבע" כדי להמשיך את הייצור, עד אשר המערכת פורקה לחלוטין בחודש פב' 2010 והוזמנה מערכת מים חדשה מצד ג', שלטענת מדיליין עבדה כסדרה עד לסגירת המפעל בשנת 2012.


מדיליין תובעת אפוא בתביעה שכנגד את השבת סכום המקדמה ששולמה בסך של כ-107,000 ₪ ללא מע"מ וכן סך נוסף של כ- 300,000 ₪ בגין הוצאותיה עבור רכישת מים לייצור עד לחודש מאי 2010 שאז הושלמה התקנת מערכת המים החלופית, וכן סך נוסף של כ- 75,000 ₪ עבור רכישת חומרי חיטוי ו- 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין בשל הפרעות בייצור ודחיית ביצוע הזמנות.



הצדדים חלוקים ביניהם במספר שאלות עובדתיות, איזה מערכת הוזמנה מגמא? האם מערכת לטיהור מים כוללת, או שמא רכיב של אוסמוזה הפוכה בלבד? עוד חלוקים הצדדים בשאלה האם היה כשל במערכת, והאם הכשל נובע מפעילות גמא?




מטעם גמא העיד בפניי ד"ר עיסאם סבאח (להלן: "מומחה התביעה") ומנהל גמא מר יוסף ספטון (להלן: "ספטון"). מטעם מדיליין העידו עד הגנה 1 מר עמית להב (להלן: "להב"), אשר שימש בזמנים הרלבנטיים יועץ חיצוני בתפקיד מנהל מפעל וכיהן בפועל כמנהל במשך 4 חודשים. עד הגנה 2 מר שחר גולדשטיין (להלן: "גולדשטיין"), מנהל המפעל מספט' 2007 ועד ספט' 2009, וכן עד הגנה מס' 3 מר סטלו רובינסון (להלן: "רובינסון") בעלי מדיליין. כמו כן, הוזמן לעדות ד"ר רמי קריב ס' מנהל המכון – תכשירים כימיים במשרד הבריאות אשר נחקר על תעודת עובד ציבור שהומצא לתיק ביהמ"ש.




על מנת לברר את היקף אחריותה של גמא ביחס למערכת המים שסופקה למדיליין, יש לברר אפוא תחילה, מה הזמינה מדיליין מגמא ומה קיבלה ממנה בפועל? האם כטענת גמא הוזמנו חלקי מערכת בלבד כדי לחסוך בהוצאות, או שמא כטענת מדיליין הוזמנה מערכת כוללת "קומפלט" על כל רכיביה וחלקיה.




מה התחייבה גמא כלפי מדיליין?
לגרסת גמא, מדיליין מתוך רצון טוב לחסוך בכסף ולשמור על מסגרת תקציבית הזמינה מערכת חדשה העושה שימושים ברכיבים שונים של המערכת הישנה. לטענת גמא (סעיף 14 לסיכומים), מדיליין מעולם לא הוציאה הזמנות עבודה בגין מערכת כוללת לטיפול במים. הזמנת העבודה היתה פרגמנטלית משיקוליה של מדיליין.




עוד טענה גמא (סעיף 23 לסיכומיה), כי מעולם לא נתבקשה לספק מערכת שלמה בגדר "הכל כלול", ולפיכך אף הצעת המחיר שניתנה למדיליין היתה בהתאם. באותו סעיף בסיכומיה, טענה גמא מחד כי אין ולא היתה לה התחייבות לאחריות לתוצאות מיקרוביולוגיות מוגדרות מראש, ובאותה נשימה, המשיכה וטענה "ברור כי המטרה היתה התקנה והשמשה של מערכת לטיפול במים שתוכל לספק מים טהורים לייצור מוצרי פארמה וקוסמטיקה".




לטעמי המחלוקת בין הצדדים צריכה להיות חדה יותר מהמחלוקת הפשטנית האם סופקה "מערכת כוללת" אם לאו. המחלוקת היא בעצם המצג שהציגה גמא בפני מדיליין, שהרי ברי כי אין למדיליין כל רצון להחליף חלקי מערכת, כל עוד המים אינם מטוהרים ואינם מאפשרים ייצור. זוהי "מטרת העל" עליה מסכימים כל הצדדים. השאלה האם גמא הבטיחה כי בכפוף להחלפת מערכת האוסמוזה הכפולה היא תצליח להשמיש את המערכת?




גמא הסתמכה בגרסתה הן על עדותו היחידה של מר ספטון, אשר באופן לא מוסבר לא הזמין את שותפו מר מייקל לעדות, על אף שהלה היה מעורב בכל ההליכים עובר להתקנה ובסמוך לאחריה, והן על הזמנת עבודה נספח 6 לתצהיר ספטון (להלן: "הזמנת עבודה"). הזמנת העבודה איננה מאזכרת את המילים "החלפת מערכת כוללת", אך כן מאזכרת "עבור שדרוג מערכת המים". מכאן אתה למד כי מטרת השדרוג להשמיש את המערכת לעבודה סדורה, לאחר שהמערכת היתה מושבתת ונמצאה לא ראויה להפעלה לצורך ייצור במפעל. חיזוק לכך מצאתי בנספח 7 לתצהיר ספטון, זהו מכתב של ספטון אל מדיליין שהוצא ביום 11.8.09, וכותרתו "עדכון מסמך אספקת מערכת אוסמוזה הפוכה". מתחת לכותרת המכתב נכתב בזו הלשון:

"בהמשך לפגישתנו המשותפת מאתמול, מוגש בזה עדכון להצעתינו לאספקת מערכת אוסמוזה הפוכה וציוד אחר לצורך תיקון פעולת מערכת המים הקיימת" (הדגשה שלי א.מ.ג).

כותרת משנה זו שכתב ספטון, מעידה ללא ספק כי כל מטרת ההתקשרות בין השניים היתה להשמיש את המערכת שיצאה מכלל פעולה. אין זה משנה אם לצורך כך היתה צריכה גמא להחליף רק את מערכת האוסמוזה או לבצע פעולות נוספות. המטרה היתה אחת והיא ייצור מים טהורים!


לו אכן היתה גמא מוכרת פרגמנט אחד בלבד מתוך המערכת בלי להתחייב לביצועיה של המערכת בגמר התקנת הפרגמנט, לבטח היתה מציינת זאת. אם נעיין בסעיף 6 לאותו נספח 7, עולה שורה של הסתייגויות גמא מהצעת המחיר, זה המקום היה להוסיף הסתייגות כי גמא לא אחראית לתקינות פעילות המערכת. אי אמירה זו היא הנותנת כי גמא ראתה עצמה אחראית לתפקוד תקין של המערכת לצורך מערך ייצור במפעל.




יש לזכור כי גמא היא "איש המקצוע" מבין שני בעלי הדין, על פיה יישק דבר בכל הקשור לפעולות הנדרשות להשמיש את המערכת ולהביאה לתפעול מלא. גמא אף יעצה קודם להתקשרות למדיליין ונתנה לה שירותי תיקון. מדיליין היתה רשאית לראות בגמא איש מקצוע המבין מה נדרש כדי להשמיש את המערכת לתפעול מלא. לטענת מר רובינסון (סעיף 4.1 לתצהירו), מר ספטון טען כי ניתן להשמיש את המערכת באמצעות שימוש בחלק מחלקי המערכת הישנה, וכל זאת על פי שקול דעתו הבלעדי של ספטון, שיחליט איזה חלק ניתן להשמיש ואיזה לא. לגרסת רובינסון, בסעיף 15 לתצהירו שלא נסתר, רובינסון התלבט בין שתי הצעות, הצעתה של גמא היתה זולה בכ-150,000 ₪ מהצעת חברה מתחרה שהתקינה בשעתו את מערכת הטיהור הקיימת. אחת הסיבות להצעה הנמוכה יותר היתה העובדה כי ספטון עמד להשתמש בחלקים מהמערכת הקודמת ובכך להוזיל עלויות. פתרון זה היה נוח לשני הצדדים למדיליין להפחית בעלויות, ולגמא לזכות ב"מכרז". ב"כ גמא טען בסיכומיו (סעיף 14), כי ברור שלגמא אינטרס מובהק לספק מערכת כוללת שהרי זו פרנסתה. דא עקא, לו אכן רצתה גמא "לזכות" באותו פרויקט היתה חייבת להיות זולה יותר מהמתחרה, זו שהקימה את המערכת הקיימת ובאופן משמעותי. על מנת לזכות בפרויקט, הציעה גמא שדרוג המערכת ולא התקנה חדשה לחלוטין, היינו שימוש בחלקים חדשים לצד ישנים. בכך אין כל רבותא, ואף רובינסון ומנהלי מדיליין הסכימו להצעה זו של מר ספטון. אלא שגמא לא עמדה בהבטחתה כי שילוב זה של "ישן" ו"חדש" ייתן את התוצאה הרצויה והיא לעבור את ביקורת משרד הבריאות ואספקת מים מטוהרים לפס הייצור.




ספטון כאיש מקצוע היה צריך לשקול מראש, כי ייתכן והחלפת מערכת האוסמוזה לא תצליח להשמיש את המערכת, ואכן בשלב מאוחר יותר ניתנה הצעה נוספת של גמא לשדרג את מערכת הקדם (ראה נספח 11 לתצהיר ספטון) מיום 1.10.09. הדעת נותנת כי אם מבקשת מדיליין להשוות בין מספר הצעות מחיר ולבחור באטרקטיבית ביותר, היא צריכה קנה מידה זהה להשוואה. לא ייתכן כי גמא תציע הצעתה לשיעורין, ובכל פעם תוסיף פרטים ועבודות נוספות לצורך השמשת המערכת. הצעת גמא להחליף את מערכת האוסמוזה ההפוכה מבלי להתחייב למים מטוהרים מיד לאחר מכן, היא הצעה חסרת תכלית שאין בה כל היגיון כלכלי או מסחרי. ב"כ מדיליין השתמש בדוגמא נכונה מן המציאות. לא ייתכן לבחור בין מספר ספקי דודי שמש, את הספק הזול ביותר שיתקין את הציוד והצנרת, אך לא יתחייב כי יהיו לבסוף מים חמים. אין ספק גם לשיטת התובעת, מטרת היעד הסופי היתה השמשת מערכת המים, גם כל הפעולות שביצעה גמא מלמדות כי זו היתה הכוונה, על אף שהזמנה נספח 6 איננה מפרטת זאת ב"רחל בתך הקטנה", הרי כל העדויות למעט עדותו של ספטון תומכות בגרסה זו.




מר עמית להב רוקח במקצועו, נשלח לנהל את מדיליין במשך ארבעה חודשים כדי להשמיש את מערכת המים ולהביא את המפעל לייצור מחדש. מר להב נכנס לתפקידו באוק' 2009, לאחר שרישיון המפעל נשלל ע"י משרד הבריאות בספטמבר 2009. מר להב נתבקש במסגרת כהונתו לשים דגש על הצעדים הדרושים לשדרוג המפעל על מנת שיקבל את רשיונו חזרה ממשרד הבריאות. בתוך כך נתבקש מר להב ללוות את הקמת מערכת המים החדשה.




לטענת גמא, מר להב אישר כי מעולם לא יצאה הזמנה להתקנת מערכת כוללת אל גמא מאת מדילין, וכל מה שנתבקש זה החלפת חלקים מהמערכת. ב"כ גמא מפנה לעדותו של להב בעמ' 38 לפרו' מול שורה 3 ו-12. יחד עם זאת, מר להב הבהיר באופן ברור ביותר בעמ' 34 מול שורה 9 כדלקמן:

"בשיחות הראשונות שלי עם מר ספטון, ברור היה שמדובר במערכת מים לאור העובדה שהמפעל לא עבד בעיקר בגלל מערכת מים שכשלה".

גם לשאלת ב"כ התובעת, האם נכון שהזמנת העבודה היתה לחלקים בהתאם להתקדמות, השיב מר להב כדלקמן:
"עד כמה שזכור לי דובר על התקנת מערכת מים".
(עמ' 34 לפרו' ש' 8).

יש לזכור, כי מר להב הינו עד ניטראלי, הוא איננו עובד במדיליין כיום, הוא עבד בעבר כמנהל 4 חודשים ומטרתו היתה להביא את המפעל לייצור חזרה. עדותו היתה מקצועית ביותר, מהימנה ורהוטה. גם כשעומת מול ההזמנות של פרטי חלקים ולא הזמנה כוללת, השיב:
"כשבא אליי מומחה ואומר לי שצריך להחליף חלק, אני מסתמך עליו".
(עמ' 38 לפרו' ש' 14).

מעדותו זו של מר להב, עולה כי סוכם עם גמא על השמשת המערכת, בין בהחלפת מערכת האוסמוזה וחלקים נוספים ובין ע"י השמשת חלקים ישנים בה. החלק המקצועי היה ונותר של גמא להחליט כיצד תושמש המערכת. אין כל היגיון בהצעת מחיר עבור החלפת האוסמוזה מבלי להבטיח השמשת המערכת, שכן להצעה כזו יש התחלה אבל את הסוף מי יישורנו?



אני סבורה כי מר להב הטיב לתאר זאת בתצהירו בסעיף 12 שבו, מר להב לא נחקר על כך ותצהירו לא נסתר. מר להב הבהיר, כי דווקא לאחר התקנת הצנרת, מגיע התפקיד המהותי והמשמעותי של ספק מערכת המים, שכן תפקידו אינו מתמצא באספקת "החומרה", היינו הצנרת עצמה. הצנרת עצמה מגיעה תמיד "מזוהמת" בחיידקים גם אם חדשה היא. עצם התקנתה מאפשרת לחיידקים להיכנס למעמקי הצנרת. ובעניין זה, ראה אף עדותו והסברו של ד"ר סבאח מומחה התביעה בעמ' 16 לחקירתו. ד"ר סבאח הבהיר, כי בעת התקנת מערכת יש סיכוי גדול לזיהום המערכת. אם כך, אחריותו של הספק למסור את המערכת למזמין כשהיא נקייה לחלוטין מחיידקים. תהליך נטרול המערכת מחיידקים הינו על פי עדות מר להב, תהליך ארוך וכרוך בניסוי וטעייה ומחייב סבלנות, חשיבה ובדיקות חוזרות ונשנות.


עפ"י עדות מר להב בסעיף 12 לתצהירו, מר ספטון וגמא התנהגו כמי שאין עליהם כל אחריות לעניין טיהור המים, וכביכול מלאכתם הסתיימה עם התקנת הצנרת. עפ"י עדותו של מר להב (סעיף 13 לתצהירו) ואשר לא נסתרה בחקירה נגדית, העד אף לא נחקר על כך. גמא הציגה את עצמה בפני מדיליין ובפני מר להב עצמו כמומחית בנושא הקמת והתקנת מערכות טיהור מים במפעלי תרופות, והיא לקחה על עצמה להשמיש את המערכת הלקויה של מדיליין. עפ"י עדות להב (סעיף 14 לתצהירו), מר ספטון היה מודע לכך שדרישתו החד משמעית של להב היא, כי המערכת תהא תקינה ונטולת חיידקים לחלוטין. לטענת להב, המחלוקות החלו לאחר שגמא הבינה כי הכשרת המערכת לוקחת יותר זמן ומשאבים ממה שתוכנן מלכתחילה.



גם העד שחר גולדשטיין קודמו של להב בתפקיד מנהל מדיליין, תמך בעדותו בגרסת מדיליין. מר שחר גולדשטיין עזב את מדיליין "בטונים צורמים", וכך העיד מר גולדשטיין בחקירתו:

"היחסים ביני לבין בעל הבית לא היו טובים ועלו על שרטון" (עמ' 43 לפרו' ש' 16). עד זה העיד, כי סבר לכל אורך הדרך שהמערכת הישנה מיצתה את עצמה ויש להחליפה, כך חשב אף ספטון מנהל גמא.

וכך העיד מר ספטון בעמ' 22 לפרו' מול שורה 6 ואילך:
אני לא יכול לשכוח את ההתרשמות שלי כי המערכת היתה במצב קטסטרופלי, זו מערכת ייצור כזו עם סדר גודל כזה הספיקה צריכה להיות בערך 450-500 ליטר לשעה. ופה היה בערך 50 עשירית, ראיתי שהמערכת היתה ישנה, וכנראה מערכת הבקרה יצאה מכלל פעולה".

ואם כך התרשם מר ספטון, מדוע סבר כי החלפת מערכת האסמוזה ההפוכה ו/או גם מערכת הקדם, תפתור את הבעיה לחלוטין? מדוע הציע להשמיש את המערכת תוך ניצול חלקים ישנים מהמערכת הרעועה? מענה לשאלה זו איננו נעוץ רק בעובדה כי מר רובינסון רצה לחסוך בהוצאות, אלא גם בעובדה שגמא רצתה לזכות בפרויקט והיה לה אינטרס להוריד עלויות, ולהציע הצעה אטרקטיבית באופן משמעותי (היתה לדברי רובינסון זולה בכ-150,000 ₪ ממתחרה אחרת).



מר גולדשטיין עזב כאמור את מדיליין "בטונים צורמים", עדותו מהימנה בעיניי ונטולת פניות, אין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך, והוא לבטח לא נחשד כמי ששומר אמונים לנתבעת. ויחד עם זאת, העיד מר גולדשטיין ברורות כי הקונספט היה ברור שהולכים להחליף את כל מערכת המים, וכך השיב מר גולדשטיין לשאלת ב"כ התובעת – האם דובר על החלפת מערכת האוסמוזה?

"היתה הצעה כזאת, היו סיורים, היו שרטוטים שהציגו מערכת שלימה, היה ביקור במפעל שלהם" (הדגשה שלי א.מ.ג.).

ובהמשך, בעמ' 47 לפרו' מול ש' 3 ואילך:
"...ובמפורש כשאני עזבתי נתנו להם חדר ריק שיש בו רק ברז מי עירייה ומיכל שצרכנים ובאמצע ביניהם אין כלום, שגם הובהר וגם היה ברור שגם עומדים לבנות מערכת שמתחילה מברז מי עירייה ועד מיכל הצרכנים".

ב"כ גמא המשיך להקשות על העד גולדשטיין והניח בפניו שמה שהיה ברור לא יצא בהזמנה כתובה, וכך השיב מר גולדשטיין:
"ת. אני לא הייתי נוכח בעדות של עמית, עמית כזכור לי הכין מפרט וגם גמא עבדו מולנו מספר חודשים וכל מה שהוכן וכל ההצעות שניתנו היו על מערכת מליאה, ובהתאם גם ניתנו הצעות המחיר של גמא וכנ"ל בישיבה הסופית שהיתה הוצגו השרטוטים שמראים את כל המערכת משלב ברז מי העירייה ועד מיכל הצרכנים".
(עמ' 47 לפרו' שורות 6-10).



וכך אף בהמשך אותו עמוד מול שורה 13 ואילך, כדלקמן:
"ש. סיפרת קודם על חילוקי הדעות עם סטלו, ההזמנה של חלקי מערכת מתיישבת עם ההנחיות שקיבלת מהבוס שלך, נכון?
ת. ממש לא, אנחנו מדברים פה על שלב שהוחלט בכלל לעזוב את המערכת הישנה ולרכוש את המערכת החדשה, בשביל זה גמא קיבלו חדר ריק בלי שום ציוד ולא איזשהו מתקן שמתפקד בצורה כזו או אחרת.
ש. זה נכון שמערכת הקדם הישנה נשארה באותו חדר?
ת. לא, החדר היה ריק. כשאני עזבתי את החברה החדר היה ריק.
ש. כאשר גמא קיבלו את ההזמנה הראשונה של מערכת ה- RO והתחילו להתקין אותה, והתחילו להפעיל אותה, מערכת הקדם נותרה באותו שלב מערכת הקדם הישנה עם מד ההכלרה הישן, נכון?
ת. אתה מערבב, אנו מדברים על שלב שהמערכת הישנה היתה מפורקת לחלוטין, חדר הטיפול במים היה ריק לגמרי מלבד מיכל הצרכנים וברז מי עירייה, לא היה בחדר שום דבר אחר".



מר גולדשטיין היה איתן בחקירתו והותיר רושם מהימן, על פי עדותו גמא עמדה להרכיב מערכת שלמה מ-א' ועד ת', כשלמר ספטון שיקול הדעת באיזה חלקים ישנים יעשה שימוש אם בכלל. מר גולדשטיין אף חיזק את הגרסה, כי לגמא היה אינטרס להוזיל עלויות כדי לזכות בפרויקט, וכך העיד מר גולדשטיין בעמ' 47 לפרו' מול ש' 29 כדלקמן:

"ת. הדרישה נכונה, הספק הבין שכל מי שהציע עד אז מערכות לא קיבל את העסקה כי ההשקעה היתה גדולה מדי לדעת בעל הבית, ובגלל זה הוא בא לנסות ולתת את מה שהוא יודע בשביל להשיג מצד אחד את העסקה ומצד שני כל הזמן הובהר שהוא זה שמחליט וקובע מה מוחלף ומה לא, ובשביל זה פורקה כל המערכת, והוא גם ציין שהוא ישמיש חלקים לפי שיקול דעתו, ולא היה ברור מראש מה החלקים האלה אמורים להיות".

14. לטענת גמא כאמור, היה עליה לספק מערכת אוסמוזה הפוכה (RO) האחראית על ייצור המים, שכן רק עבודות אלה מפורטות בהזמנת הרכש ולא התקנת מערכת מים כוללת. לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית מה כתוב בהזמנת הרכש, אך כפי שהזכרתי בתחילת פרק זה המחלוקת היא לעצם המצג אותו הציגה גמא עת קיבלה את הפרויקט לידיה. כל הצדדים ידעו והבינו כי מדובר במערכת ישנה שלא מתפקדת, וכי המטרה הסופית היא להשמיש אותה לצורך ייצור המוצרים במפעל. השמשה – הכוונה למים מטוהרים ונקיים לחלוטין מחיידקים, כך שיקבלו את אישור משרד הבריאות להמשך הפעילות במפעל. ספק אחד יכול וייקבע, כי אין דרך אחרת להשמיש את המערכת אלא אם כן תוחלף המערכת על כל רכיביה מ-א' ועד ת'. ספק אחר יכול ויבצע תיקונים שוטפים תלאי על תלאי ויאריך את ימי המערכת. וספק אחר כמו גמא יציע כי יוכל להחליף חלק מהמערכת תוך שימוש בחלקים מהמערכת הישנה, ובכך יוכל להשמיש חזרה את כל המערכת בעלויות נמוכות יותר. עבור מצג זה הסכימה מדיליין לשלם את התמורה והזמינה את העבודה מהתובעת.



כך שגרעין המחלוקת איננו בשאלה, האם הבטיחה גמא מערכת כוללת "הכל כלול", אלא האם הבטיחה גמא כי תמסור למדיליין בסופו של יום מערכת מתפקדת עפ"י כל הקריטריונים. סבורני, כי מתוך העדויות למדנו שהתשובה חיובית. גמא הבטיחה מערכת מתפקדת לחלוטין תמורת הזמנת עבודה. ייתכן וגמא טעתה בשקול דעתה, ותוך כדי עבודתה הבינה כי לא תוכל להשמיש את המערכת בהחלפת האוסמוזה בלבד עפ"י ההצעה שניתנה למדיליין, מאחר וכרוכות בהשמשת המערכת פעולות שוטפות רבות והחלפת חלקים נוספים. שכרה של גמא יצא בהפסדה. הצעתה היתה נמוכה מלכתחילה כדי לקבל את הפרויקט והמציאות הוכיחה אותה כי ההצעה הזולה היא לעיתים היקרה ביותר. מסקנתי אפוא, כי גמא התחייבה למדיליין לספק לה מערכת מים מטוהרים העומדים באישור משרד הבריאות, ולאחר אספקת ההזמנה תוכל מדיליין להמשיך בייצור.


ג. האם המערכת כשלה? והיכן?
1. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כי מערכת טיהור המים אצל מדיליין כללה שלושה שלבים עיקריים. 1- שלב טיפול הקדם. 2- שלב ייצור. 3- שלב סופי – מים מטוהרים לשימוש (ראה עמ' 2 לחוות דעתו של מומחה התביעה ד"ר עיסאם סבאח (להלן: "המומחה" או "מומחה התביעה").



לגרסת גמא והמומחה מטעמה, המים המטוהרים של מפעל מדיליין מוגדרים עפ"י הגדרת "Purified water" בכללי ה – U.S.P (U.S Pharmacopeia) תחת פרק 1231 "מים למטרות פארמה". מים אלה צריכים להיות בעלי מספר תכונות, של מוליכות חשמלית, טמפרטורה ועוד. לענייננו, רלבנטי כי המים צריכים להיות נטולי חיידקים ברמה נמוכה מ- 10,000 C.F.V.




החיידק שנוכחותו נבדקה במים קרוי פסאודומונאס (Pseodomonas) (להלן לשם הנוחות ייקרא "החיידק" ו/או "החיידקים"). חיידק זה מצוי בטבע במקורות מים, והכלרה של המים יכולה לגרום להפחתה ניכרת של החיידק במים ואף להיעלמותו כליל, תלוי בעוצמת ההכלרה.




טבלת הדגימות שנלקחו לבדיקת נוכחות החיידק במים מצויה בנספח 26 לתצהיר ספטון (להלן: "הטבלה"). מעיון בטבלה, עולה כי עיקר נוכחות החיידק היתה בשתי "תחנות" SP 144 – שהיא נקודת הדיגום אחרי הוספת נתרן ביסולפיד על מנת לנטרל את עודף הכלור החופשי, ובנקודת 241 SP - שהיא בכניסה למערכת RO (אוסמוזה הפוכה). מספר חיידקים היה במגמת ירידה עד להיעלמותו כמעט לחלוטין ב- 18.1.10.




מערכת המים פורקה לגרסת העד גולדשטיין לחלוטין ונותר חדר ריק ביום 18.10.09, והתקנת המערכת מחדש ארכה כחודש ועד ליום 18.11.09, היינו רק כחודשיים מהתקנת המערכת נצפתה סנונית ראשונה של תוצאה המעידה על היעלמות החיידק בנקודת SP-241.




לדעת המומחה, הימצאות החיידק בשלב מערכת הקדם יכולה להצביע על תקלה במערכת בקרת הכלור. לטענת מר ספטון (סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית), מערכת ההכלרה הוחלפה כליל ביום 23.12.09, ולאחר החלפתה פסקו התקלות הטכניות. לטענתו, עבודות החיטוי כנגד חיידקים היא באחריות אנשי התחזוקה במפעל ולא בתחום אחריותה של גמא.




מעיון בטבלה כאמור, נמצאו חייקים בנקודה SP-241 שהיא הרלבנטית לענייננו, שכן היא מהווה נקודת כניסה למערכת האוסמוזה ההפוכה אותה מערכת חדשה שהחליפה התובעת. נוכחות החיידקים נמצאה עד ליום 18.1.10, שהיא מעל כחודש לאחר החלפת מערכת ההכלרה.




אינני סבורה כטענתו של ספטון שגמא איננה אחראית על נושא טיהור המים ע"י הכלרה. אני סבורה, כי אחרי שההתקנה וההפעלה עברו בהצלחה, נותר לתובעת השלב הסופי והוא למסור לנתבעת מערכת שיודעת לייצר "מים טהורים". לאחר מסירת המערכת, כמובן שנושא החיטוי השוטף באחריותה של הנתבעת ואנשיה ככל תחזוקה שוטפת של מערכת. אי מסירת המערכת לאחר שעברה את אישור משרד הבריאות, כמוה כאי מילוי חלקה של התובעת בהסכם. אין זה משנה לטעמי אם הימצאות החיידק נובעת מבעיית הכלרה כזו או אחרת. תפקידה של התובעת גמא היה להשמיש את המערכת, ולפחות עד ה- 18.1.10, מערכת זו לא היתה שמישה.




הצדדים חלוקים בנושא נוסף, מומחה התביעה כתב בחוות דעתו כי לא נמצאו חיידקים ביציאה מהמערכת של האוסמוזה ההפוכה, היינו בנקודת היציאה האחרונה SP-245 , ולפיכך ניתן לומר כי "במים המטוהרים" המוכנים לשימוש ובתהליך הייצור- לא נמצאו חיידקים. ואכן מעיון בטבלה, ניכרת הימצאות בכניסה למערכת SP-241 ולא ביציאה מהמערכת SP-245. ואולם בכך לא רבותא. על מנת לקבל את אישור משרד הבריאות, יש מקום לקבל נוכחות של 0 חיידקים בכל נקודות הדגימה.




מתעודת עובד ציבור של ד"ר רמי קריב – ס' מנהל המכון – תכשירים כימיים במשרד הבריאות, עלה כי יש לקבל אישור "GMP" (תנאי ייצור נאותים) על מנת להכשיר את המפעל לייצור. אחד התנאים היא העדר נוכחות של החיידק פסאודומונאס בכל המערכת, לרבות לא במערכת הקדם. היינו, גם אם בנקודת היציאה ממערכת האוסמוזה לא יימצאו חיידקים, בכך אין די ויש מקום לדגום 0 חיידקים בכל נקודה במערכת לרבות במערכת הקדם.




ד"ר רמי קריב הוזמן לחקירה על התעודה עליה חתם, והעיד בעמ' 66 מול שורה 19 ואילך כדלקמן:

"ת. המפרט של המים לשימוש בתרופות מגדיר שנדרשת היעדרות של חיידקי פסו' במי הייצור, כלומר במים שמשמשים לייצור. המים שמשמשים לייצור תרופות צריכים להיות ללא חיידקי פסו', מערכת הקדם היא מערכת שנועדה לנקות את המים, מתחילים ממי ברז ואתה צריך להגיע למים שמתאימים לתרופות. במידה, מהניסיון שלי, ומערבת הקדם מזוהמת בחיידקי פסו', המים האלה יגיעו במוקדם או במאוחר למים שנכנסים לתוך התרופות. זה קרה בהרבה מאוד מפעלים".

ד"ר רמי קריב המשיך ופרט מדוע קיימת סכנה בהימצאות החיידק במערכת הקדם, על אף שתוצאות הבדיקה מראות 0 חיידקים ביציאה ממערכת הייצור. על כך השיב ד"ר קריב בעמ' 66 מול שורה 30 ואילך, כדלקמן:
"..הממברנה של האוסמוזה הפוכה יש לה יכולת לעצור חיידקים. אם במערכת הקדם יש חיידקים, הם רוב הזמן הממברנה תעצור אותם. לחיידקים האלה של הפסו' יש תכונה ליצור מה שנקרא ביופים, החיידקים נמצאים באיזה שהיא סביבה מאוד עמידה לכל הניסיון שלנו לנקות אותה, ונוצרת שכבה כזו על הצינורות, וברגע שהשכבה הזו יורדת מהצינור אז יש פרץ מאוד גדול של חיידקים שעומדים על הממברנה והיא נפרצת. ואז פתאום אנו רואים חיידקי פסו' במים שהולכים לתרופות. אם אנו לא מונעים את החיידקים בקדם, בסופו של דבר הם יגיעו למי התרופות מהניסיון שלי".



עינינו הרואות, כי אין חשיבות יתרה לעובדה כי נמצאו חיידקים "רק" במערכת הקדם. תופעה זו לא היתה מאפשרת למדיליין לקבל אישור להמשיך לייצר, והיא נאלצה לרכוש "מים טהורים" מטבע על מנת להמשיך ולייצר את מוצריה.




הגם שהימצאות החיידקים היתה במגמת ירידה, קובע ד"ר קריב כי אין בכך די כדי לערוך וולידציה (ליתן תוקף) למערכת טיהור המים, שכן יש להמתין לפחות ל-30 יום רצופים בהם לא תהא נוכחות כלל לחיידק הפסאודומונאס. חיידק זה הידוע בנזקיו לעור, מהווה סכנה בייחוד בתרופות המשמשות כמשחות לעור (ובעור לתינוקות פרט). מדיליין עסקה בין היתר בייצור משחות לעור התינוק.




לשאלת ב"כ גמא האם המערכת לא היתה יציבה כבר לקראת סוף חודש דצמבר, השיב ד"ר רמי קריב כדלקמן:

"...הם באו ואמרו בואו נבנה משהו חדש שיתקן את מה שהיה. מה שהייתי מצפה, הייתי מצפה לראות תקופה של חודש 0, ולהתחיל בתהליך של וולידציה ולהתחיל בשימוש במים. אתה רואה שהמערכת בסדר ושהיא יציבה, ואז אתה מתחיל את התהליך של הוולידציה, רק כשיש לך רמה גבוהה של ביטחון שלא תיכשל. ז"א, אם אני יודע שכל שני תהיה לי תוצאה לא תקינה, אז אין טעם להתחיל בתהליך הוולידציה".
(עמ' 71 לפרו' שורות 2-7).

ובהמשך:
"מגמה צריך להיות קו רציף כלפי מטה, ולא קו שעולה ויורד. אז אם עולה ויורד, ז"א שיש שם מקור של חיידקים שפעם ביומיים אני רואה אותם בדיגום שלי. ז"א, אם זה היה קו רציף של ירידה, אפשר לחכות עוד קצת, אבל אני לא רואה בגרף שהמגמה היא בכיוון ה-0. יש איזו ירידה, אבל לא הייתי אומר שהמערכת הזו בשליטה. כל עוד אתה לא מראה לי את הנקודות אחרי זה, אז אני לא יכול להגיד".
(עמ' 71 לפרו' שורות 25-29).



היינו, על פי שיטתו של ד"ר רמי קריב, כדי להתחיל בוולידציה של המערכת יש לספור 30 ימים רצופים נקיים מחיידקי פסאודומונאס. עפ"י הטבלה, מצב זה לא היה קיים לפחות לא עד ה- 18.1.10. ד"ר קריב אישר כי אכן משרד הבריאות לא העניק למדיליין את האישור הנחוץ לייצור. וכך מעיד ד"ר קריב בעמ' 72 לפרו' מול ש' 1:

"כן. עשינו ביקורות וביקשו מאיתנו אישור להשתמש במערכת ולא נתנו את האישור, ומדיליין בתקופה הזו קנו מים ממפעל אחר".

ובאותו עמוד מול שורה 9:
"אין בידי את המערכת ואני לא יודע את התאריכים, אבל אני זוכר ביקורות גם אחרי שנה, וגם אחרי שנבנתה המערכת החדשה".

בסוף עדותו, נתבקש ד"ר קריב להמציא את ממצאי הבדיקה, אלה צורפו כנספחים 1-3 לסיכומי ב"כ הנתבעת. ב"כ התובעת התנגד להגשתם, על אף שאלה הומצאו לבקשתו בטענה צודקת כי נמנע ממנו מלחקור על הדו"חות, ואלה אף צורפו באופן חסר. לטעמי דו"חות אלה מיותרים נוכח חקירתו הנגדית של ד"ר קריב. די רק להפנות למכתבו (נספח 3) מיום 3.1.10, המודיע למדיליין מפורשות כי לא ניתן אישור עד אשר תימצא התאמה מוחלטת לכללי ה-G.M.P , וכי תיערך ביקורת נוספת בחודש פב' 2010.



למסקנה זו של וולידציה רק לאחר רצף של 30 ימים נקיים מחיידקים, שותף גם מומחה התביעה עצמו. ולעניין זה, יש לראות עדותו בעמ' 16 מול ש' 1 כדלקמן:

"נכון. צריך להיות רצף של בדיקות תקינות, קודם אמרתי שלפי היו אס פי צריך בין שבועיים לחודש ימים בדיקות רציפות תקינות, ואמרתי שלדעתי צריך בין חודש לשלושה חודשים".

מומחה התביעה השיב, כי על פי נתוני הטבלה המערכת לא היתה תקינה גם באמצע דצמבר 2009, ולשאלת ב"כ התובעת בחקירה חוזרת, האם כוונתו לתקינות המערכת או לתוצאות, השיב מומחה התביעה עצמו, כדלקמן:
"ת. כוונתי שהמערכת לא תקינה לפי התוצאות. אני לא יכול להכריז על שום דבר, המים זה לא רק h20 אז כל נקודה ונקודה זה שונה, ז"א אני לא יודע מה היה בזמן הזה. אני באותו הזמן לא יכולתי להשתמש במים הזה כמים מטוהרים, אז בוודאי שאני לא מכריז על תקינות המערכת נקודתית, אלא אני מכריז שהמים הם לא מים מטוהרים ולא ראויים לשימוש בייצור המבוקש.
(עמ' 19 לפרו' שורות 14-19).



שני המומחים מסכימים אם כן, כי יש לקבל רצף של חודש ימים נטולי חיידקים הן על פי הנחיות ה- U.S.P, והן עפ"י הנחיות ונהלי ה- G.M.P, ומכל מקום העיד ד"ר קריב ברורות, כי משרד הבריאות לא היה מאפשר למדיליין להמשיך ולייצר את תוצריה עפ"י התוצאות המפורטות בטבלה! המסקנה אפוא, כי המערכת כשלה ולא סיפקה מים טהורים לייצור לפחות לא עד 18.1.10! כל אותה עת קיבלה מדיליין אישור זמני להמשיך בייצור חלקי באמצעות מים מטוהרים קנויים מ"טבע".




לשיטתה של מדיליין, גמא כשלה ולא סיפקה לה את מה שהבטיחה השמשת המערכת לייצור מחודש. לשיטתה של גמא, התקנת המערכת והפעלתה היא תוצר מוגמר, והאחריות של מדיליין לחטא את המים עד טיהור מוחלט. לדידה יציאת מים נקיים מחיידקים ממערכת האוסמוזה, מלמדת כי התקינה מערכת אוסמוזה תקינה. גמא התעלמה מחובתה הברורה והחד משמעית למסור למדיליין מערכת שמישה נושאת אישור של משרד הבריאות לייצור, שכן זוהי מטרת ההתקשרות בינה לבין מדיליין, הדרך להשגת אותה מטרה נתונה לשיקול דעת גמא על פי ניסיונה המקצועי ועל פי הבנתה. גמא כאמור, סברה כי תוכל להשמיש את המערכת ולמסור אותה תקינה לשימוש וייצור, עם החלפת מערכת האוסמוזה תוך שימוש בחלק מהחלפים. גמא כשלה בתוצאות הדגימות של מערכת טיהור המים, בחלק מהנקודות לפחות עד ליום 18.1.10. ייתכן ולו גמא היתה ממשיכה בבדיקותיה היו מתקבלות תוצאות משביעות רצון, אלא שבין הצדדים נפער פער בתקשורת ונוצר קרע בעקבות הישיבה מחודש ינואר 2010.




בישיבה מינואר 2010, הטיחה גמא במדיליין כי היא מתחמקת מתשלום יתרת חובה, וכי ההתקנה וההפעלה של כל המערכות שהיא התקינה, תקינים לחלוטין וכי אין היא אחראית לטיהור המים בחלקים שנותרו מהמערכת הישנה. מדיליין לעומתה, הטיחה בגמא כי היא לא עמדה בהתחייבות לספק מערכת טיהור תקינה ושמישה לייצור, ובעצם כל החלפת חלקי המערכת היא מלאכה לבטלה ללא אישור משרד הבריאות להמשך ייצור. בסופו של יום, משסירבה גמא להשמיש את המערכת גם תמורת הפקדת יתרת החוב בנאמנות אצל ב"כ מדיליין, פורקה המערכת ע"י גמא במהלך המחצית השנייה של חודש פב', ומדיליין התקשרה עם חברה נוספת שתתקין עבורה מערכת לטיהור מים שמישה, זו הותקנה לשביעות רצונה המלא. מערכת זו עבדה לטענת רובינסון עד סגירת המפעל באוק' 2012.




מסקנתי אפוא, כי גמא היא זו שהפרה את ההסכם שכרתו הצדדים. ההסכם בין הצדדים לא היה רק לרכישת מערכת אוסמוזה הפוכה RO או חלקים נוספים באופן פרמנטלי כפי שטענה גמא. מתוך ראיות ההגנה, ובייחוד מעדותו של מר גולדשטיין שהינו עד ניטראלי, לאחר שיחסיו עם רובינסון עלו על שרטון, שוכנעתי כי ההסכם שבין הצדדים היה במפורש הסכם בו התחייבה גמא למסור למדיליין מערכת טיהור שמישה ומוכנה לייצור. גמא ידעה שרישיונה של מדיליין נשלל לייצור, וידעה כי יש צורך בהשמשת המערכת. זו היתה הבטחתה, שאחרת אין כל היגיון מסחרי לרכוש "חלקי מערכת בתפזורת" מבלי שהמערכת תקרום עור וגידים. גמא היא זו שהיתה איש המקצוע והיתה אמורה לייעץ למדיליין כיצד להשמיש את המערכת בצורה היעילה והזולה ביותר. אכן, דרישתה של מדיליין היתה לקצץ בתקציב ככל האפשר, אך לא במחיר של אי תפקוד המערכת, שכן כפי שארע בסופו של יום, הניסיון לחסוך עלה הרבה יותר. גמא סברה כי ביכולתה להתחרות עם חברות אחרות ובמחיר נמוך ממתחרה אחרת להשמיש את המערכת. ואולם, ניסיון זה כפי הנראה כשל, שכן עד לסוף חודש ינואר לא נתן משרד הבריאות אישור לייצור כפי שעלה מעדותו של ד"ר קריב.




מסקנתי היא, כי מדיליין צודקת בטענתה כי גמא הפרה עמה את ההסכם. אין מדובר בעדות בע"פ נגד מסמך בכתב, שכן "הסכם המסגרת" שבין הצדדים היה להשמיש מערכת לטיהור מים מוכנה לייצור. אופי ביצוע הסכם זה היה ע"י רכישת מערכת אוסמוזה הפוכה, רכישת פרטים נוספים והשמשת חלקים מהמערכת הישנה. באופן הוצאת הזמנות וחשבוניות לפריטים שונים, אין כדי לסתור את "הסכם המסגרת" שבין הצדדים אלא להשלים אותו. כל עדי ההגנה, לרבות ד"ר קריב העידו כאחד, כי ביקשו מגמא "להציל" את המפעל ולהביאו לייצר מחדש באמצעות השמשת מערכת טיהור המים. התנערות גמא בשלב הסופי הוא שלב החיטוי וטיהור המערכת, היא התנערות שלא כדין ובבחינת הפרת ההסכם שבין הצדדים. מדיליין היתה רשאית לבטל את ההסכם, וזאת משנקעה נפשה מהתוצאות הלא טובות שקיבלה במדגמיה. קשה לי להניח, שמדיליין תפרק את המערכת שהותקנה ע"י גמא ותזמין מערכת חדשה מגורם אחר רק כדי להתחמק מתשלום היתרה לגמא. הדעת נותנת, כי מפעל לא ישליך מערכת לטיהור מים כאבן שאין לה הופכין בטרם מיצה את יכולותיה. כך פעל רובינסון עם המערכת הישנה שמוצתה עד תום. יש להניח שרובינסון לא היה זונח את המערכת של גמא אם ניתן היה לקבל בגינה אישור לייצור.




שאלת הנזקים:
מר רובינסון תיאר בתצהירו את נזקיה של מדיליין בסעיפים 32-34 לתצהיר עדות ראשית. נזקים אלה לא זהים במדויק לנזקים הנטענים בסעיף 17 על כל סעיפי המשנה שבו בתביעה שכנגד. יש להתייחס אפוא אך ורק לנזקים אשר העיד עליהם רובינסון בתצהיר עדות ראשית ולא לנזקים כמו פגיעה במוניטין בסך של 100,000 ₪ שלא הוכחו, ולא נטענו בתצהיר עדות ראשית (סעיף 17.4 לתביעה שכנגד).




רובינסון טען להחזר בגין רכישת מים טהורים מצדדים שלישיים כדי לנסות ולייצר באופן חלקי מוצרים דרמו-קוסמטיים בסך 321,482 ₪, כמפורט בנספחים. רובינסון צרף נספחים ד-1 עד ד-7 בגין רכישת מים. מרבית הצרופות הן חשבוניות ולא קבלות על תשלום. יתרה מכך, כמעט וכל החשבוניות מתייחסות לתאריכים לאחר שהמערכת של גמא פורקה באמצע פב'. ד-2 הינו מאמצע חודש פברואר 2010, וחשבוניות ד-3 ועד ד-7 מתייחסות לחודשים מרץ 2010 ואילך.


רכישת המים לא היתה הכרח, מדיליין סברה שבכך היא מקטינה נזק. לא הובא בפניי דו"ח רו"ח האם הייצור החלקי של המוצרים דרמו קוסמטיים הצדיקו את רכישת המים. רכישות אלה נעשו עם התקנת המערכת החדשה לאחר שהמערכת של גמא פורקה. בכל מקרה היתה נעזרת מדליין ברכישת מים בתקופה עובר להתקנת המערכת, וכן במהלך הרצתה וטיהורה. רכישת המים היתה חלק מהתנהלותה של מדליין במפעל, גם אם בסופו של יום המערכת היתה תקינה ומוכנה לייצור בסוף חודש ינואר או תחילת פב' 2010. מדיליין יכלה לבחור להישאר עם המערכת של גמא ולהשמיש את המערכת ע"י הבאת מומחים שישמישו את המערכת, שכן מערכת זו לכאורה הראתה סימני התייצבות לקראת סוף חודש ינואר 2010, אלא שבעקבות הקרע שבין הצדדים בחרה מדיליין לבטל את ההתקשרות ולתבוע השבה. אם כך, מדוע על גמא לשאת בכל רכישות המים בעת התקנת המערכת הנוספת מחודש פב' ואילך. לפני מועד זה, בכל מקרה, היתה צריכה מדיליין לרכוש מים בזמן "הרצת המערכת", לפיכך אין מקום לגמא לשאת בראש נזק זה.



עוד טען רובינסון, כי מדיליין הוציאה סך של 78,105 ₪ בגין רכישת חומרי חיטוי, שרפים וכד' שירדו לטמיון. ראשית, צודק ב"כ התובעת כי מדיליין תובעת חשבוניות של גמא שהוצאו אליה וטרם נפרעו על ידה, כגון: אספקת שרף, פילטר 1 מקרון, ופילטר 5 מקרון. כיצד יכולה מדיליין לתבוע עלויות אלה שנשאה בהן גמא והן טרם נפרעו? שנית, כל החומרים שנרכשו בחשבוניות ב' 1 – ב' 22 הם חומרים מתכלים לתחזוקה שוטפת ממדיליין. אין מדובר בחומרי חיטוי שנרכשו במיוחד עבור המערכת של גמא או לטובת גמא. חומרים אלה שימשו את מדיליין באופן שוטף, חלק מהחומרים ישמשו אותה בעתיד. מדובר בחומרים מתכלים תוך כדי שימוש. אין מדובר בתוצרת שירדה לטמיון, אלא בתוצרה מתכלה, תוך כדי ניסיונות הטיהור והשמשת המערכת. מדיליין היתה צריכה לשאת בעלות חומרי הטיהור כחלק מתחזוקה שוטפת. בדומה לרכישת המים, רכישות אלה לא נעשו במיוחד למערכת של גמא, אלא כחלק מהתנהלותה של הנתבעת. אין לדעת מה מבין כל אותם חומרים לא שימש את מדיליין בעתיד. גמא איננה צריכה לשאת בהחזר עלות חומרי החיטוי שממילא על מדיליין לרכוש אותם ולהשתמש בהם באופן שוטף במסגרת תחזוקת המערכת. בדומה למים, לו היתה בוחרת מדיליין "להציל" את המערכת של גמא ולא להזמין מערכת חדשה, לא היה צורך בעלויות נוספות של חומר חיטוי.




משבוטל ההסכם, המערכת פורקה ומדיליין היתה מוכנה להשיבה לגמא, זכאית היא לתבוע השבה בסך של 107,500 ₪, ששילמה מדיליין ע"ח רכישת המערכת שפורקה בסופו של יום, והנתבעת לא עשתה בה כל שימוש.




גמא הוציאה שתי חשבוניות טרום התקנת המערכת ואשר אין להן כל קשר למערכת טיהור המים החדשה שהותקנה, אלא שתי חשבוניות תיקון שביצעה גמא במערכת הישנה. האחת לגבי אבחון תקלת RO שבוצעה ביום 30.7.09 ע"ס 2,500 ₪, והשנייה החלפת ממברנות RO שבוצעה ביום 3.8.09 ע"ס 4,350 ₪.


רובינסון טען, כי הובטח בע"פ ע"י גמא כי לא יחויב בשתי חשבוניות אלה אם בסופו של יום יזמין מגמא מערכת אוסמוזה הפוכה RO חדשה. הבטחה זו לא הוכחה ע"י מדיליין, ובסופו של יום העסקה בוטלה ונטען להשבה. אם כך, יש לעשות השבה הדדית. חלקי המערכת שפורקו צריכים להיות מוחזרים לגמא, ויש לקזז את עלות שתי החשבוניות בסך 6,850 ₪. על גמא להשיב אפוא למדיליין סך של 100,650 ₪. אין להשיב את סכום המע"מ לאחר ששני הצדדים לא הוכיחו כי לא קיזזו סכום זה מול רשויות מס.

סוף דבר:


גמא התחייבה למדיליין להשמיש את מערכת טיהור המים לייצור מחודש ע"י החלפת מערכת האוסמוזה ההפוכה והשמשת חלק מרכיבי המערכת הישנה.


ב. גמא לא מסרה מערכת שמישה ומוכנה לייצור, לפחות לא עד סוף חודש ינואר 2010, לפיכך מדיליין ביטלה כדין את העסקה. משבוטלה העסקה יש לבצע השבה.



גמא לא צריכה לשאת בהוצאותיה השוטפות של מדיליין, ועליה להשיב לה את המקדמה ששולמה לה בגין התקנת המערכת בקיזוז שתי חשבוניות שהוצאו עובר להתקנת המערכת, ובסה"כ בסך 100,650 ₪.


ד. על מדיליין לאפשר לגמא לאסוף את חלקי המערכת שפורקה בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. וככל שלא תאסוף גמא את חלקי המערכת לאחר מועד זה, תיראה כמוותרת על אותם חלקים.

ה. גמא תשלם למדיליין סך של 100,650 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
בגין דחיית התביעה העיקרית וקבלת חלק מהתביעה שכנגד, תשלם גמא למדיליין שכ"ט בסך של 20,000 ₪ וכן תשיב למדיליין את החזר האגרה הראשונה והשנייה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אכיפת הסכם

  2. הסכם מוקדם

  3. הסכם פאושלי

  4. הסכם פרי פסו

  5. הסכם אספקת מלט

  6. הסכם לרוות דגים

  7. אכיפת הסכם קנייה

  8. שינוי הסכם העסקה

  9. אכיפת הסכם רוטציה

  10. הסכם הרשאה לתכנון

  11. הסכם לאספקת נעליים

  12. הסכם רכישת אקווריום

  13. אכיפת הסכם למכור נכס

  14. הסכם להזמנת מערכת מים

  15. תנאי מקפח בהסכם ניהול

  16. הסכם קונסיגנציה מסחרי

  17. הסכם פרסום עמודי תדמית

  18. הסכם הפצה לשנה אחת בלבד

  19. הסכם שימוש במבנים יבילים

  20. הסכם פרסום מודעות בעיתון

  21. סעיפים מקפחים בהסכם ניהול

  22. פיצוי בגין סיכול קיום הסכם

  23. תביעה בגין הסכם לפיתוח מוצר

  24. הסכם שירות למוצרי אלקטרוניקה

  25. הסכם למתן שירותי גביה ואכיפה

  26. דחיית טענת הסכם ניהול פיקטיבי

  27. הסכם למתן שירותי הסעות לישובים

  28. הסכם זיכיון לחיפוש נפט באפריקה

  29. הסכם העברת חובות וזכויות של חברה

  30. הסכם התחייבות למכור זכויות ב"עסק"

  31. הסכם רכישת דירה AS IS למעט בלאי סביר

  32. הסכם לספק לתובע ציוד מכאני להפעלת עסק

  33. הסכם אספקת מערכת לניהול בקרת נוכחות עובדים

  34. הסכם למתן שירותי תקשורת ויחסי ציבור לעירייה

  35. תביעות נגדיות שעניינן בנסיבות בהן הגיע לסיומו הסכם

  36. עיכוב בלתי סביר, בביצוע פעולות שונות במסגרת ביצוע ההסכם

  37. הסכם על פיצוי בגין אחוזי בקיעה הנמוכים מ-78% בהתאם לנוסחה

  38. נטען כי התמורה שסוכמה בין הצדדים עמדה על סכום שקלי ולא דולרי

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון