בתביעה כספית של בנק לאומי – סניף עפולה, נגד לקוח ושני ערבים

בתביעה כספית של בנק לאומי – סניף עפולה, נגד לקוח ושני ערבים.

במקור התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן אשר התקבלה והתביעה עברה לפסים של תביעה רגילה.

2. במועדים הרלוונטיים לתביעה היתה נתבעת מס' 1, חב' חורב מחנאות בע''מ (להלן: ''חב' חורב''), זכיין של חב' ריקושט (להלן: ''חב' ריקושט'') והיא עסקה במכירת ציוד מחנאות וטיולים.

נתבע מס' 2, מר תמיר עובד (להלן: ''תמיר'') היה בעל מניות ומנהל של חב' חורב, ונתבע מס' 3, מר שלום עובד (להלן: ''שלום''), אביו של תמיר, הינו פנסיונר.

3. ביום 15.2.1998 או בסמוך לכך פתחה חב' חורב אצל התובע חשבון דביטורי מס' 150300/57 אשר באמצעותו היא ניהלה את העסק שלה (להלן: ''החשבון''). לצורך פתיחת וניהול החשבון חתמה התובעת, בין היתר, על תנאי ניהול חשבון ובקשות להקצאת מסגרת אשראי בחשבון. אותה עת ניהלו תמיר ושלום על שמם אצל התובע חשבונות בנק פרטיים.

4. להבטחת פירעון התחייבויות חב' חורב בחשבון, הועמדו לתובע מספר בטחונות שלהלן הרלוונטי מתוכם:

- ביום 27.1.05 חתם תמיר על ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום לכיסוי מלוא ההתחייבויות בחשבון (להלן: ''ערבות תמיר'').
- ביום 16.1.06 חתם תמיר על שטר משכון לפיו שועבד רכב בבעלותו מסוג מזדה נושא מ.ר. 53-450-51 (להלן: ''רכב המזדה'').
- ביום 28.6.07 חתם שלום על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 210,000 ש''ח (להלן: ''ערבות שלום'') ובו ביום הוא חתם על כתב קיזוז ללא הגבלת סכום על פיקדון פק''מ שהתנהל בחשבונו הפרטי אצל התובע (להלן: ''הפקדון'' ו-''כתב הקיזוז'' בהתאם).

5. במהלך השנים מסגרת האשראי שהוקצתה בחשבון גדלה עד אשר הגיעה בתחילת שנת 2008 לסך של 440,000 ש''ח (שוטף וזמני).

6. בשנת 2008 הצטמצם מחזור הפעילות בחשבון ויתרת החוב בו נשקה לגובה מסגרת האשראי ולעיתים היא אף עברה אותה. או אז, בחודש 10/08 התובע דרש מתמיר להקטין את ההתחייבויות בחשבון באמצעות משיכת פיקדון נזיל והפקדתו בחשבון והקטנת מסגרת האשראי המאושרת בחשבון, ואכן, כך היה, וזאת כמפורט להלן:

א. ביום 2.11.08 נפרע לחשבון פיקדון בסך של כ-82,000 ש"ח והתובע העמיד לחברת חורב הלוואה על סך של 160,000 ש"ח לפרעון ב-60 תשלומים חודשיים (להלן: "ההלוואה"). במקביל, מסגרת האשראי המאושרת בחשבון הוקטנה מסך של 440,000 ש"ח לסך של 200,000 ש"ח בתוקף עד ליום 24.4.09.

יודגש כי כל המהלכים לעיל נעשו בהסכמת הצדדים בעלי הדין.

ב. בחודש 5/09 נפרעו לחשבון 3 פקדונות על סך כולל של כ-17,000 ש"ח ובמקביל מסגרת האשראי בחשבון קטנה לסך של 190,000 ש"ח.

ג. ביום 7.9.09 הוקטנה מסגרת האשראי בחשבון לסך של 178,000 ש"ח בתוקף עד ליום 10.1.10. מהלך זה בא בעקבות מימוש רכב המזדה על ידי נושה אחר, אף כי בעקבות דין ודברים שהיה בין התובע לבין אותו נושה, הועברה לחשבון תמורת מימוש הרכב בסך של כ-25,000 ש''ח.

ד. החל מיום 11.1.10 לא היתה מסגרת מאושרת בחשבון.

7. בין לבין, מצבה הכלכלי של חב' חורב הידרדר מיום ליום והדבר בא לידי ביטוי בכל אלה:

א. במהלך שנת 2008 התגלע סכסוך בין חב' חורב לבין חב' ריקושט בעקבותיו נותק הקשר העסקי בין שתי החברות. כתוצאה מכך פחתו באופן הדרגתי הכספים שהועברו לחשבון עד להפסקה מוחלטת בתחילת שנת 2009. ודוק, מקור ההכנסות היחידי של חב' חורב היה מחב' ריקושט.

ב. החל מיום 21.11.08 ועד ליום 25.5.09 סורבו 14 שיקים שנמשכו מהחשבון בשל העדר כיסוי מספיק, ובעקבות זאת החשבון הוגבל בהגבלה חמורה (בעקבות הגבלה קודמת שהיתה בחשבון אחר).

ג. החל מחודש 3/09 תשלומי ההלוואה לא נפרעו בהעדר יתרה מספקת בחשבון ולפיכך החיוב החודשי בגינה הועבר לחשבון פיגורים.

ד. ביום 18.6.09 הטיל המוסד לביטוח לאומי עיקול על החשבון בסך של 1,699 ש"ח.

8. ביום 26.2.09 הקים תמיר חברה בשם שביל השרון בע"מ (להלן: "חב' שביל השרון") שהיתה אמורה לעסוק באותו תחום בו עסקה חב' חורב. תמיר נרשם כבעלים של חב' שביל השרון, אולם מספר ימים לאחר הקמתה, מניות החברה הועברו לאביו, שלום.

9. ביום 30.11.09 פנה התובע באמצעות בא-כוחו לחב' חורב ולתמיר במכתב התראה לפיו הם נדרשו לפרוע את החוב בחשבון, כמו גם יתרת חוב ההלוואה וזאת תוך 7 ימים.

ביום 28.1.10 פנה התובע באמצעות בא-כוחו לשלום בדרישה לפרעון החוב בהתאם לערבותו, וזאת תוך 7 ימים, שאם לא כן "... נאלץ, על-פי הוראות מרשנו, לנקוט נגדך בצעדים משפטיים מקיפים, לרבות מימוש הפקדון".

10. ביום 3.2.10, ובטרם עבר המועד שהוקצב במכתב ההתראה שנשלח לשלום, מימש התובע את הפיקדון והעביר את היתרה שנצברה בו, 205,500 ש"ח, לחשבון. במועד הנ"ל יתרת החוב בחשבון עמדה על סך של 187,260 ש"ח ויתרת הפיגורים בהלוואה עמדה על סך של 17,718 ₪. שני הסכומים הנ''ל נפרעו מכספי הפיקדון, זאת למעט יתרת חוב בחשבון בסך של 513 ש"ח.

11. מכתב התביעה, על נספחיו, עולה כי לאחר פרעון הפיקדון נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת בסך של 120,768.32 ש"ח (בתוספת ריבית מיום 1.1.10 ובסך של 1,242.90 ש"ח). סכום זה מורכב מסך של 120,294.89 ש"ח עבור היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה וסך של 513.43 ש"ח עבור יתרת חוב בחשבון (לא כולל ריבית ליום 1.1.10).

12. מכאן התביעה, לפיה התובע מבקש לחייב חב' חורב ותמיר במלוא סכום התביעה וכן את שלום בסך של 46,550 ש"ח המהווים, כטענת התובע, יתרת סכום ערבותו בניכוי הפיקדון.

טענות הצדדים:

13. א. לטענת התובע, מסגרת האשראי בחשבון הועמדה לבקשת חב' חורב כנגד בטחונות שנדרשו ממנה וזאת בהתחשב ברמת הפעילות בחשבון. במהלך שנת 2008 חל קיטון במחזור העסקי בחשבון ולא היתה הצדקה להותיר את המסגרת הקיימת, 440,000
ש"ח, על כנה. בנסיבות העניין, סוכם בחודש 10/08 בין התובע לבין חב' חורב ורו"ח איבצן מטעמה, ואשר ליווה את ניהול החשבון, לבצע את כל המהלכים כדלקמן:



שחרור פיקדון שהגיע מועד פרעונו והפקדתו לחשבון.
הקטנת מסגרת האשראי לסך של 200,000 ש"ח וכן הקטנה נוספת עתידית של המסגרת בהתאם למועד נזילות פקדונות נוספים בחשבון.
פריסת יתרת החוב בחשבון באמצעות העמדת הלוואה בסך של 160,000 ש"ח אשר תפרע במשך 5 שנים.


התובע קיים את הסכמה הנ''ל והקטין את מסגרת האשראי בהתאם וכמפורט בסעיף 6 לעיל. הקטנת מסגרת האשראי נעשתה באופן מדוד ומדורג כאשר מנגד הבטחונות עליהן הסתמך התובע בהעמדת מסגרת האשראי – פקדונות ושעבוד רכב - מומשו ודוללו, ועל אף העובדה כי בהתאם למסמכי ההתקשרות בין הצדדים, התובע היה רשאי לבטל, להקטין או לא לחדש את המסגרת בחשבון.

ב. בחודש 3/09 הודיע תמיר לתובע על הפסקת הקשר העסקי עם חב' ריקושט ועל הקמת חב' שביל השרון אליה תועבר הפעילות של חב' חורב. לפיכך, סוכם בין הצדדים על פתיחת חשבון בנק חדש אצל התובע ע"ש חב' שביל השרון אליה תועתק הפעילות בחשבון נשוא התביעה. בשלב זה לא היו הפקדות בחשבון והפעילות בו הועתקה כליל. תמיר לא קיים את סיכום הדברים אליו הגיעו הצדדים ולפיכך חיובים ושיקים שהגיעו לחשבון סורבו בהעדר כיסוי מספיק ןהחשבון הוגבל בהגבלה חמורה. יתירה מכך, בעקבות פניות התובע לתמיר הודיע האחרון כי החליט להקים חברה חדשה עם שותף בשם אמיר לויט וכי חשבון החברה החדשה ינוהל בבנק אחר. תמיר הוסיף והבטיח להסדיר את החוב בחשבון, אך לשווא.

ג. על אף התנהלות תמיר כמתואר לעיל, התובע המשיך בהקטנת מסגרת האשראי באופן מדורג כנגד בטחונות שמומשו וזאת עד לביטולה המוחלט ביום 11.1.10.

ד. לאחר התחמקות ממושכת מפניות התובע, הגיע תמיר לסניף הבנק עובר למימוש הפיקדון והציע פריסת החוב , כ-325,000 ₪, בתשלומים של 1,000 ש"ח לחודש. התובע דחה את ההצעה וביקש מתמיר להעלות הצעה חלופית, אך הוא לא עשה כן. בנסיבות העניין, ולאחר שנשלחו מכתבי התראה לנתבעים, מומש הפיקדון והופקד בחשבון. בעקבות זאת שלום ביקש לפרוס את החוב ולהשיב את הפיקדון והתובע הסכים לכך כנגד הגדלת ערבותו, אולם הוא סירב.

14. א. לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה נגדם הואיל והתובע לא הוכיח את החוב הנטען בהעדר כל אסמכתא המצורפת לתצהיר עדותו הראשית. לחילופין, התובע טען כי תביעתו הינה בגין חוב ההלוואה ובאותה נשימה הוא הודיע כי במועד הגשת התביעה לא היתה יתרת פיגור בהלוואה. גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.
כן נטען כי התביעה נגד שלום מופרכת הואיל ועל אף כי הפיקדון מומש טרם עבר המועד שהוקצב במכתב ההתראה להסדרת החוב וזאת בניגוד לחוק הערבות, הוא נדרש לשאת בהפרשי ריבית פיגורים על סכום הערבות.

ב. לגוף העניין טענו הנתבעים כי במהלך שנת 2008, ועקב המשבר העולמי והחרדה שאחזה בתובע בשל כך, החל האחרון ללחוץ להקטנת המסגרת בחשבון, וכך אכן היה כמפורט בס"ק 6(א) לעיל. דא עקא, מעולם לא סוכם בין הצדדים על הקטנת המסגרת מתחת לסך של 200,000 ש"ח. במחצית שנת 2009 החל התובע לפעול באופן אגרסיבי וחד צדדי להקטנת מסגרת האשראי והוא אף החזיר חיובים בחשבון על אף כי חב' חורב עמדה במסגרת האשראי, 200,000 ש"ח, וביתר החיובים שהיו לה, כולל פרעון ההלוואה כסדרה. בהמשך, בסוף שנת 2009 התובע דרש מחב' חורב להפחית את מסגרת האשראי במלואה ולהעמידה על 0 ולחילופין להעמיד הלוואה חדשה בגובה סכום המסגרת כנגד הגדלת סכום הערבות של שלום, ההצעות הנ''ל נדחו בתוקף, מה גם וביחס להצעה השנייה מדובר בכספי הפנסיה של שלום.

מנגד, תמיר הביע נכונות להסדר תשלומים לסילוק החוב ואביו שלום אף הציע לסייע באמצעות הגדלת התשלום החודשי. אולם התובע דחה אותן הצעות, כפי שדחה בקשת תמיר למסור לו 10 המחאות ע"ס של 3,000 ש"ח כ"א על חשבון החוב. לולא ביטל התובע את מסגרת האשראי שהיתה בחשבון, 200,000 ש"ח, חב' חורב יכולה היתה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע.

ג. מכתב ההתראה שנשלח לשלום חסר פרטים שנקבעו בחוק ולא הותיר בידו שהות סבירה לסילוק החוב. חמור מכך, התובע מימש את הפיקדון עוד בטרם עבר המועד שהוא עצמו הקציב במכתב הדרישה לשלום, וזאת בניגוד לחוק הערבות.

ד. מהאמור לעיל עולה כי התובע התנהל בהעדר תום לב ושלא כדין תוך סיכול כל אפשרות להסדר החוב, בין היתר על ידי הערבים להלוואה, וזאת בניגוד לחוק הערבות. התנהלות זו נועדה להשיג מטרה אחת ויחידה, והיא הגדלת ערבותו של שלום בחשבון. ניתן ללמוד על העדר תום לבו של התובע מהעובדה כי הוא בחר להחזיר שיקים בסכומים פעוטים מבלי ליידע את חב' חורב כפי שלא הודיע לה לאחר הגבלת החשבון כי ניתן לבצע העברות בחשבון בעמלה של 4 ש"ח במקום ההעברות שבוצעו בפועל בעמלה של 45 ש"ח לכל פעולה.

ה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע נמנע להעיד את הנציגים הרלוונטיים מטעמו ותחת זאת בחר להעיד את מר עזרא אהרון (להלן: "עזרא") שעדותו היתה מניפולטיבית ולא אמינה.

ד י ו ן:
הוכחת סכום התביעה:

15. לכתב התביעה צורף דף יתרות, נספח ת/2, ממנו עולה כי נכון ליום 5.2.10 (לא כולל ריבית ליום 1.1.10) יתרת החוב בחשבון הינה בסך של 513.43 ש''ח והיתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה הינה בסך של 120,254.89 ש"ח. נספח זה לא צורף לתצהיר עדותו הראשית של עזרא ותחת זאת צורפו לתצהיר, בין היתר, דפי חשבון לתקופה 27.12.07 -31.12.10. מדפי החשבון הנ"ל עולה כי לאחר מימוש הפיקדון והעברת סך של 17,718.10 ש"ח מתוכו לכיסוי הפיגורים בהלוואה, נותרה יתרת חוב בסך של 513.43 ש"ח ליום 3.2.10.

נשאלת אפוא השאלה האם אכן, כטענת הנתבעים, כשל התובע בהוכחת סכום התביעה משלא צירף את דף היתרות, נספח ת/2 לכתב התביעה, כחלק מראיותיו בתביעה.

סבורני כי בנסיבות מקרה דנן טיעון הנתבעים בנדון אינו בדין יסודו, וזאת בהעדר מחלוקת באשר ליתרת חוב ההלוואה. אנמק להלן.

16. כזכור, במקור הוגשה התביעה בהליך של סדר דין מקוצר, וטענות ההגנה של הנתבעים עלו במסגרת בקשתם למתן רשות להתגונן. והנה, מאותה בקשה, הנתמכת בתצהירו של תמיר, עולה כי הנתבעים לא חלקו כלל ועיקר על הטענה, כי במועד הרלוונטי לתביעה יתרת החוב הבלתי מסולקת של ההלוואה הגיעה לסך של כ-120,000 ש"ח.

בנדון נאמר בסעיפים 21-22 לתצהירו של תמיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן, כדלקמן:

"21. בסוף שנת 2009 פנה המשיב אל המבקשת 1 ודרש כי זו תפחית את כל המסגרת באופן מיידי ! - דהיינו ממסגרת של 200 אלפי ש"ח ל-0 באופן מיידי !!!
22. בפגישה שהתקיימה בין נציג המשיב, פקיד בשם עזרא אהרון ... לביני דרש עזרא כי חורב מחנאות תרד למסגרת של 0 בחשבון באופן מיידי, או לחילופין כי תיקח הלוואה חדשה בסך של כ-320 אלפי ש"ח אשר תכסה הן את המסגרת הקיימת (200 אלפי ש"ח) והן את יתרת ההלוואה (כ-120 אלפי ש"ח מתוך הסכום ההתחלתי של 160 אלפי ש"ח)" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

בהמשך, בסעיף 45 לתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן הוסיף תמיר באומרו:

"....בפועל, ביום 3.2.10, שלושה ימים בלבד לאחר שהציג את הדרישה למבקש 3, גזל הבנק סך של 205,500 ש"ח מכספי המבקש 3 (הפיקדון) ובכך חיסל לחלוטין את כל יתרת החובה בחשבון חורב מחנאות, לרבות כל הפרשי ההצמדה והריבית, למעט ההלוואה בסך כ-120 אלפי ש"ח ..." (ההדגשה הראשונה במקור וההדגשה השנייה הוספה – ר.ח.).

על הטיעונים לעיל חזר תמיר גם כן בסעיפים 22-23 ו-45 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/4.

יוצא אפוא כי מלכתחילה הודו הנתבעים בחוב ההלוואה בסך של כ-120,000 ש"ח, הוא הוא הסכום המצוין בנספח ת/2 לכתב התביעה, ולא העלו כל טענה לעניין זה. אי לכך, והואיל ועל התובעת להוכיח אך ורק טענות שבמחלוקת במשפט, וסכום התביעה לא נמנה במקרה דנן על אלה, הרי אין לקבל את טענות הנתבעים כאילו סכום התביעה לא הוכח.
17. להשלמת התמונה יצוין כי אין חולק שלאחר מימוש הפיקדון לא פרעו הנתבעים או מי מהם את חוב ההלוואה, כולו או בחלקו, לא בוצעו הפקדות לחשבון ולא היתה בו יתרה מספקת ולפיכך החיובים החודשיים עבור ההלוואה הועברו לחשבון פיגורים.

18. בהקשר זה ראוי להתייחס לטענה נוספת של הנתבעים, המלינים על כך כי מחד התובע הודה כי במועד הגשת התביעה לא היתה יתרת פיגור בחוב ההלוואה, ומאידך הוא הגיש תביעה עבור יתרת חוב ההלוואה.

הטיעון לעיל רלוונטי אך ורק ביחס לשלום, כמובהר בהמשך, אולם אין בו ממש ביחס ליתר הנתבעים. אמנם נכון, משנפרע הפיקדון והועבר מתוכו סך של כ-17,700 ש"ח לכיסוי חוב הפיגורים של ההלוואה, לא נותרה יתרת פיגורים כאמור. אולם, אין בכך משום סילוק חוב ההלוואה שעד אז טרם הגיע מועד פרעונו, והרי זוהי יתרת החוב שבגינה מוגשת התביעה (למעט סך של 513 ש"ח).

19. ממכלול הנימוקים לעיל, אני דוחה טענת הנתבעים כאילו התובע לא הוכיח את סכום התביעה.

הקטנת וביטול מסגרת האשראי:

20. אין בפי הנתבעים טרוניה על כך כי בסוף שנת 2008, הוקטנה מסגרת האשראי בחשבון לסך של 200,000 ש"ח. יחד עם זאת, לצורך הדיון וההכרעה בטענות הצדדים במשפט, יש להבין את נסיבות שהביאו למהלך זה.

21. בניסיון לעמעם את המניע האמיתי שעמד מאחורי הקטנת מסגרת האשראי לסך של 200,000 ש"ח טען תמיר בסעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית כאילו הדבר היה בעקבות לחץ אשר הפעיל התובע ובשל החרדה שאחזה בו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שהתפתח אותה עת.

טיעון זה אינו אלא עיוות של המציאות, ואפרט.

בהתאם לגרסת התובע, הקטנת מסגרת האשראי לסך של 200,000 ש''ח באה על רקע צמצום נמשך במחזור הפעילות בחשבון אל מול יתרות חובה ומסגרת אשראי גבוהות שהיו אותה עת. והנה, טיעון זה אושר למעשה בחקירתו הנגדית של תמיר, אשר העיד באומרו:

"ש. אם מסתכלים על נתוני הפעילות בחשבון מבחינת מחזורים, רואים האטה במהלך שנת 2008, במיוחד לקראת אוקטובר. מה גרם להאטה הזאת?
ת. גם היתה כלכלית וגם סכסוך עם ריקושט. הסברתי את זה בבנק שבריקושט נעשו כל מיני מהלכים להוציא אותי מהחנות, לאבד את הזיכיון, דברים מהסוג הזה, ואני סיפרתי את זה בבנק ולא הסתרתי.
ש. מה שתיארת כרגע הביא לכך להפחתת המחזורים באוקטובר 2008?
ת. כן" (שם, עמ' 46 החל משורה 5 לפרוטוקול הדיון).

הנה אם כן, אין עוד חולק באשר לסיבות שגרמו להקטנת מסגרת האשראי לסך של 200,000 ש''ח, סיבות שאינן קשורות לתובע אלא לסכסוך שפרץ בין חב' חורב לבין חב' ריקושט, והרי הקשר העסקי בין שתי החברות הנ''ל מהווה מקור הפעילות העסקית וההכנסות הבלעדי עבור חב' חורב (שם, עמ' 45 שורה 17 לפרוטוקול הדיון).

22. הקטנת המסגרת בחשבון לסך של 200,000 ש"ח בוצעה בהתאם לטופס בקשה להקצאת מסגרת אשראי המצורף כחלק מראיות שני הצדדים בעלי הדין ואין לגביו כל מחלוקת (להלן: ''טופס הבקשה''). מטופס הבקשה עולה כי סוכם שהמסגרת בסך של 200,000 ש"ח תעמוד בתוקף מיום 2.11.08 ועד ליום 24.4.09, והרי אין חולק כי התובע עמד בסיכום זה.

בנדון יש לומר כי התובע נהג כלפי חב' חורב באורך רוח, אף מעבר למצופה ממנו בנסיבות העניין, כאשר הותיר את המסגרת על כנה בכל התקופה כאמור לעיל, וזאת על אף סימני המצוקה הכלכלית של חב' חורב שהחמירו מיום ליום והקשו עליה לקיים את התחייבויותיה כלפי התובע. להלן הם הסימנים:

א. ניתוק הקשר העסקי עם חב' ריקושט אשר לווה בהקטנה מתמדת בהעברת הכספים לחשבון עד להפסקתם המוחלטת בתחילת שנת 2009.

ב. חריגה מהמסגרת המאושרת במספר הזדמנויות ובעקבות זאת סירוב 9 שיקים שנמשכו מהחשבון, דבר שהביא אותו לסף של הגבלה.

ג. פיגור בפרעון ההלוואה.

23. זאת יש לזכור, בהתאם לפסיקה הבנק רשאי להפסיק את קו האשראי של הלקוח בהתרחש מאורע המסכן את הפירעון של הלקוח (ר' ת"א (מחוזי-י-ם) 1302/98 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ ואח' נ' ירושלים תור חיפה בע"מ (בפירוק) ואח') ולהעמיד את חובות הלקוח לפירעון מיידי לאחר שהורע מצבו הכספי באופן רציני (ר' ע"א 57/89 בנק הפועלים בע"מ נ' מכתשים הדרום בע"מ, פ"ד מה(3) 182).

לא כך פעל התובע במקרה דנן, שכן, על אף הסימנים שהעידו באופן מובהק על הרעה משמעותית במצבה הכספי של חב' חורב ויכולתה לפרוע את התחייבויותיה כלפיו, ועל אף כי מסמכי ההתקשרות בינו לבין חב' חורב, אליהם אתייחס בהמשך, מתירים לו זאת, הוא נמנע מהקטנת או ביטול מסגרת האשראי אשר סוכמה בין הצדדים בסך של 200,000 ש"ח לפני תום התקופה שנקבעה, 24.4.09.

24. בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת באם בסוף שנת 2008 סוכם ביניהם על הקטנה הדרגתית של מסגרת האשראי מתחת לסך של 200,000 ש"ח בהתאם למועד נזילות פקדונות נוספים בחשבון, כטענת התובע, אם לאו, כטענת הנתבעים.

סבורני כי אין נפקות רבה, אם בכלל, למחלוקת הנ''ל, ואבהיר.

אין חולק כי מסגרת האשראי הוקטנה מתחת לסך של 200,000 ש"ח רק החל מיום 25.4.09, הוא הוא מועד תום תוקף המסגרת בסכום הנ"ל כפי שסוכם בין הצדדים כאשר לאחר המועד הנ''ל לא נערכו הסכמי מסגרת נוספים.

אמנם נכון, בס"ק 2.2 לטופס הבקשה התבקש התובע לחדש את המסגרת לתקופה של שנה אחת מידי פעם, אולם בהמשך המסמך נקבע כדלקמן: ".... אין באמור בבקשה זו כדי לגרוע מזכותו של הבנק לא לחדש את מסגרת האשראי כולה או בחלקה, או לחדשה לתקופה הקצרה משנה, ו/או להפחית ו/או לבטל בכל עת, כל מסגרת אשראי בחשבון, על-פי התנאים המפורטים בתנאי הניהול". והנה, בס"ק 3(א) לתנאי ניהול החשבון, סוכם בין הצדדים כדלקמן:

"הבנק לא יהיה חייב לתת או לחדש את מסגרת האשראי. הבנק יהיה רשאי להפחית או לבטל מסגרת האשראי בהודעה של 10 ימים מראש (או תקופה קצרה יותר שיקבע הבנק בכפיפות להוראות כל דין), או באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת במקרים שבהם הוא עלול להסתכן באי יכולת לגבות את האשראי עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוחות, או עם היווצרותם של תנאים אחרים המחייבים הקטנה מיידית או ביטול של מסגרת האשראי, או במקרים אחרים המותרים על-פי דין, והכל לפי שיקול דעתו של הבנק".

הנה אם כן, בהתאם למוסכם בין הצדדים, התובע רשאי היה שלא לחדש את מסגרת האשראי, אף אם אותה עת, סוף אפריל 2009, לא חל כל שינוי בכושר הפרעון של חב' חורב.

אדגיש זאת, תנאי ההתקשרות לעיל תואמים ומתיישבים עם ההלכה הפסוקה בה נקבע כי לא מוטלת על הבנק חובה להעניק ללקוח אשראי, להגדילו או לחדשו, כל עוד הוא אינו מפר הסכמים שנכרתו בינו לבין הלקוח (ר' ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1) 577, 591-592). גישה זו מעוגנת בס"ק 2(א) סיפא לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, שם נקבע כי "אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח", וכן בפסיקת בית המשפט, לפיה, חובת הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח אינה מטילה על הבנק החובה לדאוג באופן עיוור לאינטרסים של הלקוח, תוך הזנחת האינטרסים שלו עצמו, אלא לבנק שיקול דעת עסקי לגיטימי באם להעניק אשראי ללקוח, אם לאו, ובאיזה היקף, וזאת בהתבסס על נסיבות העניין ופרמטרים שונים, כגון מצבו הכלכלי של הלקוח, מטרות המימון וסיכויי ההשבה (ר' ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי, פ"ד לז(2) 673).

25. א. מכל מקום, בתקופה הרלוונטית שלאחר חודש מאי 2009 התקיימו במקרה דנן
נסיבות רבות שלכל הפחות הצדיקו להקטין את מסגרת האשראי, כפי שעשה התובע בפועל, אם לא לבטלה באופן כליל, וזאת כמפורט להלן:

- הפסקה מוחלטת של העברת תקבולים על ידי חב' ריקושט לחשבון, והרי כבר אמרנו כי זה היה המקור הבלעדי לפעילות חב' חורב.
- המשך סירוב שיקים שנמשכו בחשבון והגבלתו בהגבלה חמורה בעקבות כך.
- פיגור הולך ונמשך בפרעון ההלוואה.
- הטלת עיקול על החשבון על ידי המוסד לביטוח לאומי.
- מימוש הרכב אשר שועבד לטובת התובע על ידי נושה אחר של תמיר.

אם לא די בכל הנסיבות לעיל, ואין דעתי כך, הרי ביום 26.2.09 הקים תמיר חב' שביל השרון, שהיתה אמורה לעסוק באותו תחום בו עסקה חב' חורב ותמיר התכוון להשיב לספקים את המלאי שלה, על אף כי אותו מלאי שועבד לטובת התובע (שם, עמ' 49-50 החל משורה 24 לפרוטוקול הדיון).

ב. אין ספק כי הנסיבות לעיל מעידות כאלף עדים על שינוי קיצוני לרעה בכושר הפירעון של חב' חורב ואף קריסתה המוחלטת באופן המסכן את יכולת התובע לגבות את האשראי אשר הועמד בחשבון. יתירה מכך, מצאתי כי גם בתקופה הנ"ל התובע גילה "נדיבות" ואורך רוח כלפי חב' חורב משהותיר מסגרת האשראי בחשבון בסכום משמעותי והקטין אותה באופן מתון והדרגתי ובסכום הנמוך מהסכומים שהופקדו בחשבון עבור בטחונות שמומשו או הגיע מועד פרעונם אותה עת, הכל כמפורט להלן:



במהלך חודש מאי 09 נפרעו לחשבון 3 פקדונות בסך של 17,000 ש"ח ועל אף זאת מסגרת האשראי הוקטנה אך ורק ב-10,000 ש"ח והועמדה על סך של 190,000 ש"ח.
ביום 7.9.09 הופקד בחשבון סך של 25,771 ש"ח ובמקביל המסגרת קטנה בכמחצית מהסכום הנ"ל, 12,000 ש"ח, והועמדה על סך של 178,000 ש"ח.


26. הביטול המוחלט של מסגרת האשראי החל מיום 11.1.10 היה התפתחות טבעית של מהלך הדברים לאור הנסיבות כמפורט לעיל, מה גם והחל מאותו מועד מצב החשבון רק הלך והחמיר. ודוק, גם בתקופה הנ"ל לא היה כל הסכם בין הצדדים בדבר המשך העמדת מסגרת האשראי בחשבון ולפיכך התנהלות הבנק לא רק שתאמה את מסמכי ההתקשרות בין הצדדים, כאמור בסעיף 24 לעיל, אלא היא היתה גם מוצדקת בנסיבות העניין.

27. הנתבעים מלינים על כך כי התובע, כביכול, חסם את דרכם ומנע מהם להסדיר את יתרת החוב בחשבון לקראת ולאחר מימוש הפיקדון. בחקירתו בבית המשפט התייחס תמיר להצעות אשר העלה בפני התובע בתקופה הנ"ל, באומרו:

"ש. היתה לך פגישה עם עזרא בסוף שנת 09', אתה טוען שהצעת פריסה של חוב למשך עשר שנים, אם במסגרת ההסדר הקודם משנת 08', הבנק הסכים לפריסה של חמש שנים, למה צריך להסכים הבנק אחרי שנה לפריסה של זמן כפול. וזאת כאשר אין תקבולים בחשבון, החברה נטולת פעילות, והבקשות של הבנק לקבל ערבויות למשל ממר לויט לא נענות?
ת. כי הייתי לקוח טוב של הבנק, במשך שנים שילמתי ושילמתי ושילמתי, הייתי שנה מוגבל ושילמתי על כל העברה בנקאית שעשיתי לספקים משך שנה 45 ש"ח להעברה, אף אחד לא טרח ליידע אותי שאני יכול לעשות זאת באינטרנט ב-4 שקלים.
ש. לשיטתך אתה רוצה פריסה של 10 שנים כשאתה עובד כשכיר והיית צריך לשלם מהמשכורת שלך?
ת. כן.
ש. ניסית לקבל מימון ממקור אחר?
ת. לא היה לי מאיפה" (שם, עמ' 51 שורה 7 לפרוטוקול הדיון).

נאמר כבר כי לפי הדין וההלכה הפסוקה, אין הבנק חייב להעניק ללקוח אשראי, להגדילו או לחדשו כל עוד אין הוא מפר הסכמים שנכרתו בינו לבין הלקוח. לכלל הנ''ל משנה תוקף במקרה דנן וזאת לאור הידרדרות חב' חורב ואף קריסתה, כמו גם העובדה כי שנה קודם לכן התובע פרס חלק מהחוב בחשבון באמצעות העמדת ההלוואה, אולם חב' חורב לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו. מדוע אפוא ילינו הנתבעים על כך כי התובע אינו מוכן לפרוס את החוב לפרק זמן ממושך של 10 שנים כאשר תמיר עצמו אינו מצליח לגייס מקור מימון אחר?!! והאם הטענה, שאינה מבוססת, כאילו חב' חורב או תמיר היו בעבר לקוחות טובים היא סיבה מספקת להיענות לדרישתם לפריסה מחודשת של החוב למשך 10 שנים?!!! לנתבעים הפתרונים.

28. הדברים מתקשרים גם לסירובו של התובע לקבל מתמיר 10 שיקים על סך של 3,000 ש"ח כ"א על חשבון החוב. שוב עסקינן בהצעה לפריסה מחודשת של חלק מהחוב, שכאמור הבנק אינו מחויב לקבלה, מה גם ולא היתה כל טענה או ראיה מצד הנתבעים באשר לסיכוי פרעון השיקים הנ"ל.

29. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כל רבב בהתנהלות התובע אשר פעל להקטנת מסגרת האשראי בחשבון מתחת לסך של 200,000 ש''ח עד לביטולה המוחלט, ולפיכך טענות הנתבעים בנדון נדחות מכל וכל.

מעמדו של שלום כערב יחיד

30. אין חולק כי שלום הינו ערב יחיד. הדבר עולה מפורשות מההודעה לערב אשר מסר לו התובע עם חתימתו על הערבות, ואשר כותרתה ''הודעה 'לערב יחיד' בגין ערבות מתמדת מוגבלת בסכום''. גם מהגדרת המונח "ערב יחיד" שבסעיף 19 לחוק הערבות עולה כי שלום הינו ערב יחיד ("מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא יחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד...").

סעיף 26(ד) לחוק הערבות, קובע ביחס לערב יחיד כדלקמן:

"1. ביקש נושה להעמיד לפרעון מוקדם הלוואה לפרעון בתשלומים, בשל איחור בפרעון, יודיע על כך לערב יחיד לפחות 15 ימים מראש; לא הודיע הנושה כאמור, לא יהיה הערב היחיד חייב בפרעון המוקדם.
2. הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה בתשלומים, רשאי הוא לפרוע את ההלוואה בהתאם לתנאי ההלוואה ולתנאי פריסת התשלומים כפי שנקבעו בחוזה שבין הנושה לחייב, וזאת מבלי לגרוע מזכויותיו כערב מוגן.
3. לא הודיע הערב היחיד על רצונו לפרוע את ההלוואה כאמור בפסקה 2 תוך 15 ימים מיום שקיבל את ההודעה של הנושה כאמור בפסקה 1, יהיה הנושה רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מוקדם"(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

31. במקרה דנן התובע לא שלח לשלום הודעה בדבר כוונתו לפרוע את ההלוואה בפרעון מוקדם. אמנם נכון, ביום 28.1.10 התובע שלח לשלום מכתב התראה בו פירט את יתרת החוב בחשבון ודרש ממנו לסלק את סכום הערבות עליה חתם, אולם אין במכתב הנ"ל זכר לפרעון המוקדם של ההלוואה, וכן המכתב אינו מקיים אחר האמור בסעיף 26(ה) , לפיו המשלוח צריך להיות בדואר רשום. חמור מכך, מכתב הדרישה הנ"ל לא הותיר בידי שלום שהות של 15 ימים כנדרש בס"ק 26(ד)(1) לחוק הערבות, אלא רק 7 ימים, כשבפועל התובע אף לא המתין לפרק זמן זה, וכבר ביום 3.2.10 הוא מימש את הפיקדון.

משלא קיים התובע אחר סעיף 26(ד), הרי אין הוא יכול לדרוש משלום לפרוע בפרעון מוקדם את יתרת החוב הבלתי מסולקת של ההלוואה שטרם הגיע מועד פרעונה.

מכתב התביעה עולה כי חוב ההלוואה, כ-120,000 ש"ח, הוא עבור היתרה שטרם הגיע מועד פרעונה אותה עת, בעוד כי יתרת הפיגורים של ההלוואה למועד הגשת התביעה, כ-17,000 ₪, ממילא סולקה מכספי הפיקדון שמומש לפני הגשת התביעה. במילים אחרות, לתובע אין עילת תביעה כנגד שלום משלא הודיע לו מבעוד מועד על העמדת ההלוואה לפרעון מיידי ולא הותיר בידו פרק הזמן שנקבע בחוק לסילוק ההלוואה בהתאם לתנאיה המקוריים.

לאור האמור לעיל, והואיל וכאמור בסעיף 50 לסיכומי התובע, התביעה נגד שלום מוגשת בגין יתרת חוב ההלוואה, אזי מן הדין לדחות את התביעה נגדו.

לפני סיום

32. משהגעתי עד הלום, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הנתבעים ביחס למימוש הפיקדון, אף כי אעיר כי בספרה של רות פלאטו שנער "דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית" נאמר כי "כשלקוח אינו מסוגל לפרוע את חובו לבנק, זכאי הבנק לממש את הנכסים ששועבדו להבטחת החוב, ואין בכוחה של חובת האמון (המוטלת על הבנק ביחסיו כלפי לקוח – ר.ח.) למנוע זאת" (שם, עמ' 110). מכל מקום, הנתבעים לא הגישו תביעה שכנגד ביחס לטענותיהם לעניין מימוש הפיקדון, או בכלל, ולא דרשו קיזוז כלשהו מהסכום שייפסק נגדם.

התוצאה

33. לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. התביעה נגד נתבעים מס' 1-2 מתקבלת, ובהתאם לכך על הנתבעים הנ"ל לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 122,011 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור של 12.35% לשנה ו/או בשיעור אחר שיהיה נהוג מידי פעם בפעם אצל התובע, וזאת החל מיום 1.2.10 ועד התשלום המלא בפועל על הסך הנ"ל ובאופן שהריבית תשולם על ידי נתבע מס' 1 או תצורף לקרן בסוף כל רבעון.

כן ישלמו נתבעים מס' 1-2 לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 21,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. התביעה נגד נתבע מס' 3 נדחית.

התובע ישלם לנתבע מס' 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 13,000 ש"ח (כולל מע"מ). הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חיובי יתר בבנק

  2. אחזור מסמכים בנק

  3. חוסר כסף בכספת הבנק

  4. חובות הבנק כלפי ערב

  5. תביעה נגד בנק אדנים

  6. מטרותיו של בנק ישראל

  7. מכירת רכב משועבד לבנק

  8. החזר כספים שהבנק קיזז

  9. תביעת סוחר רכב נגד הבנק

  10. תביעה נגד בנק דקסיה ישראל

  11. חובת הבנק לכבד הוראת ביטול

  12. תביעה של לקוח נגד בנק לאומי

  13. חובת הבנק להוציא מכתב כוונות

  14. רשלנות בנק בניהול תיק השקעות

  15. מניעת מימוש קרקע משועבדת לבנק

  16. תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחות

  17. קניית דירה משועבדת לבנק ללא ידיעה

  18. תביעה נגד בנק בגין השקעות מסוכנות

  19. דחיית תביעה נגד בנק מחמת התיישנות

  20. אי הבנת הסכם עם הבנק בגלל קשיי שפה

  21. אחריות הבנק על מחדל של ברוקר בחו"ל

  22. תאונת דרכים ביום התשלום על הביטוח לבנק

  23. טענת העדר גילוי מצד הבנק לגבי מצב כספי

  24. קבלת תשלום יתר מהבנק בגלל הפרשי שער הדולר

  25. העברת כספים מחשבון של חסוי - תביעה נגד בנק

  26. ביצוע פעולות ע''י מי שאינו מורשה חתימה בבנק

  27. תביעה כספית נגד הבנק בגין גבייה ביתר של עמלות

  28. סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981

  29. אם חרג הבנק מהוראות ההסכם בעניין זכויות המשיכה בחשבון ?

  30. בתביעה כספית של בנק לאומי – סניף עפולה, נגד לקוח ושני ערבים

  31. סגירת חשבון עסקי עקב הרעה במצב הבריאותי על פי עצה מפקיד בנק

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון