הפול טענה כי התאונה ארעה אחר תום תוקף תעודת הביטוח, ולכן לא מוטלת עליה חבות

הפול טענה, כי התאונה ארעה בתאריך 25.6.04, לאחר תום תוקף תעודת הביטוח, ולכן לא מוטלת עליה חבות בגין התאונה. נוכח טענה זו, הנפגע פנה לתובעת והתובעת, לאחר בדיקת חבותה, שילמה לנפגע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע. כמו כן נשאה התובעת בהוצאות נוספות. התובעת טוענת, כי על הנתבע, אשר נהג באופנוע ללא ביטוח, לשפותה בגין הסכומים ששילמה בקשר לתאונה. הנתבע טוען, כי התאונה ארעה בתאריך 24.6.04, כאשר הביטוח שנערך בפול היה עדיין בתוקף. המחלוקת היחידה בין הצדדים, אם כן, היא בשאלת מועד התאונה. בשאלה זו נשמעו ראיות.



מטעם התובעת העידו מספר עדים. הגב' אבו קעאוד סיהאם, עו"ד, עובדת התובעת, ציינה בתצהירה פרטים לגבי הטיפול בתביעה על ידי התובעת. לתצהירה צורף אישור משטרה, בו נרשם יום 25.6.04 שעה 11:00 כמועד התאונה. עוד הוצגה תעודת חדר המיון המתייחסת לנפגע מיום 25.6.04 בשעה 11:55, שם נרשם: "לדבריו אתמול מעורב בתאונת דרכים". כן הוצג מכתב הפול מיום 4.8.06, בו נאמר: "מבדיקותינו עולה כי לרכב הנדון לא היה כיסוי ביטוחי במועד הארוע הנטען".




חוקר מטעם התובעת, מר מאיר בק, שוחח עם כמה מעורבים והוגשו הקלטות ותמלולי השיחות עמם.




מטעם התובעת העיד גם הנפגע. הוצגו שני תצהירים שהגיש הנפגע לתובעת במסגרת בירור חבותה. בתצהיר האחד, מיום 25.11.07, ציין הנפגע כי: "תאונת הדרכים ארעה לי ב 25.6.04 אחרי חצות כמצוין באישור המשטרה, בעקבותיה פניתי בצהרי אותו יום לקבל טיפול רפואי בחדר המיון בביה"ח עפולה כשאני מבולבל, מבוהל, מטושטש וכל גופי כואב ועל כן למילים "אתמול" בדוח חדר המיון אין שום משמעות מאחר ונאמרו מתוך ערפול חושים ובלבול גמור. כמו כן הריני להצהיר כי בצהרי היום של התאונה פניתי למשטרה לקבל אישור והצהרתי אמת כי התאונה ארעה לי ב 25.6.04 אלא משום טעות, רשמו את השעה 11:00 בצהריים במקום את השעה בה ארעה לי התאונה שהיא אחרי חצות כאמור לעיל". בתצהיר השני, מיום 2.9.07, נאמר: "בעת התאונה נאמר לי על ידי יוסי גבאי שפגע בי כי הביטוח שלו נגמר בשעה 24:00 וביקש ממני שלא לדווח על התאונה מאחר והביטוח שלו הסתיים". הוצגה הודעת הנפגע במשטרה מיום 27.6.04, בה ציין כי תאונת הדרכים ארעה ביום 25.6.04. לא נרשמה שעת התאונה בהודעה. יצוין כי גביית העדות הייתה, כפי שנרשם בטופס ההודעה, בשעה 11:08. בשיחתו עם החוקר מאיר בק מיום 23.2.06 ציין, כאשר נשאל על שעת התאונה: "היה בשתיים עשרה בלילה, משהו כזה, היה מאוחר, נגמר לו כבר הביטוח הוא אומר, מאוחר זה היה...נגמר לו הביטוח, אני יודע, הוא אומר...אחרי שתים עשרה זה היה...הוא אומר לי, הוא אומר תשמע, אני לא יודע, מצב שלי על הפנים, תסתדר איתי...אל תתלונן". הוא ציין כי למחרת פנה לחדר המיון. הוא ציין כי ידע מה השעה: "אנשים היה להם שעון, מה זה, אנשים שאלתי מה שעה, אמרו...נגמר לו ביטוח נגמר לו, בשעה שתים עשרה בלילה, אומר, אין לי ביטוח, נגמר לו, מה זה מעניין אותי אם אין לו ביטוח". הוא חזר מספר פעמים על כך שהתאונה הייתה "אחרי שתים עשרה בלילה". בחקירתו ציין הנפגע, כי לאחר התאונה "בקשתי שיזעיק אמבולנס, והוא אמר אם לא תשתוק, אני אמשיך עליך. הוא ברח ישר מהמקום. הוא לא רצה לתת עזרה". לאחר התאונה הלך לביתו ולמחרת פנה לחדר מיון (עמ' 11). הוא ציין כי הוא זוכר באיזו שעה הייתה התאונה כי "ישבנו לראות כדורגל בטלויזיה, ומשחק הכדורגל נגמר אחרי חצות". הוא ישב "באחד הקיוסקים" (עמ' 13). "כשהגעתי למקום כבר היה 12 ומשהו, שאלתי אדם ואמר לי 12 פלוס. שאלתי עובר אורח, לפני שפגע בי שאלתי מה שעה...הוא אמר 12" (עמ' 14).




התובעת זימנה לעדות גם את מר ניסים כהן, אשר שימש כמפקח בחברת השמירה, סניף עפולה, מעבידתו של הנתבע במועדים הרלוונטיים. אין חולק, כי ביומן העבודה של חברת השמירה נרשם כי ביום 24.6.04 עבד הנתבע משעה 16:00 ועד 24:00, כאשר חתימתו של הנתבע מופיעה בצד הרישום. רישום זה מחזק, כמובן, את טענת התובעת, כי התאונה ארעה לאחר יום 24.6.04 בחצות, שהרי בהתאם לכך הנתבע סיים עבודתו רק בחצות ורק אז יצא ממקום עבודתו. נוכח טענת הנתבע, כי רישום זה אינו משקף את המציאות וכי בפועל החליפו עובד אחר במקום העבודה בשעה מוקדמת יותר, נעשה בירור בנושא עם מר כהן. מר כהן שוחח ביום 23.2.06 עם החוקר מר בק. בשיחתו זו ציין, כי אינו זוכר מה היה בשנת 2004 וכי "אני לוקח את השעות מה שהופיע ביומן...אני מזין את השעות על סמך יומן עבודה...אם הוא כתב שתים עשרה ויצא באחת עשרה וחצי, לא יודע להגיד לך אם זה נכון...אני לא יכול להגיד לך מתי הוא סיים". הוא אישר, כי אם הייתה מתבצעת החלפה, היא הייתה אמורה להיות רשומה ביומן. בחקירתו בבית המשפט ציין, כי "מה שנרשם ביומן זה מה שיש. על פי זה אני משלם את המשכורות. אם עובד החליט להתחלף עם עובד אחר שעה או שעתיים לפני כן ולא עודכנתי, אני לא יודע מכך ומשלם ממה שכתוב ביומן. יכול להיות שמישהו עושה טובה לשני והוא לא מדווח לי. במקום הוא לא מדווח לי, אלא רק אחר כך" (עמ' 8). הוא שלל קיומו של נוהג החלפות מבלי לרשום ביומן: "עשו את זה אבל רשמו ביומן. היומן זה לשעות ולכסף. אם לא רשמו, זה לא בניגוד לנהלים וזה היה מותר להחליף בלי לרשום ביומן...אני לא יכול לדעת את כל ההחלפות ומה קורה בכל שעה". הוא ציין כי אינו יודע אם הייתה החלפה בפועל (עמ' 9). הוצג מכתב שרשם מר כהן עבור הנתבע ביום 8.2.10, מכתב אשר הנתבע צירף לכתב ההגנה שלו. במכתב זה רשם מר כהן: "בחודש יוני 2004 לקראת סוף החודש ביקש ממני יוסי גבאי לסיום באותו הערב את המשמרת בשעה 23:30 ולא כפי שנקבע מהתחלה בשעה 24:00. אני אישרתי לו זאת וזה גם דווח ביומן העבודה שנמצא בסניף". מר כהן התייחס בחקירתו למכתב זה וציין: "אני חושב שיוסי ביקש ואני כתבתי. הוא ביקש מכתב כי אז הוא בא ואמר לי שהוא יצא, וקרתה לו תאונה, והוא מבקש את זה לחברת הביטוח...לא זכרתי את התאריך. המכתב נכתב בשנת 2010 ולא זכרתי פרטים...לא ראיתי את היומן, כי לא הייתי שם מאפריל 2008. כתבתי את זה מבלי לראות יומן" (עמ' 9). הוא ציין כי ההחלפה צריכה הייתה להיות רשומה ביומן: "הם אמורים לרשום את ההחלפות" (עמ' 10).




הנתבע ציין בתצהירו מיום 10.11.11 כי ביום 24.6.04 הגיע למקום עבודתו כשומר במפעל "דטיק" בבית שאן. "המשמרת שלי בחברת השמירה בה עבדתי, אמורה הייתה להימשך עד שעה 24:00. המחליף שלי בשעה 24:00 היה מר רוסלן. אני ביקשתי ממנו לבוא ולהחליף אותי בשעה 23:30. אני מציין כי מר רוסלן היה חייב לי חצי שעה קודמת ממשמרת שאני החלפתי אותו לפני הזמן. עניין ההחלפה לפני השעה המדויקת במשמרת הינו דבר שמתבצע בין השומרים. כאשר שומר מבקש לסיים את המשמרת מסיבות אישיות לפני המועד ומבקש ממחליפו שיגיע לפני הזמן. גם כיום כאשר אני עובד בחברת שמירה אחרת, נהוג לעשות כן ללא שמדווחים על כך בכרטיסי הנוכחות. כי אנו השומרים מסתדרים ביננו. לכן, רישום הנוכחות המופקד בחברת השמירה עליו מסתמכת התובעת להוכחת טענה כי עבדתי בתאריך 24.6.04 עד שעה 24:00 אינה רלוונטית. הרישומים הנ"ל לא משקפים את ההחלפות ביננו השומרים, שאינם באים לידי ביטוי ברישום הנ"ל, מה עוד שרישום זה בכלל לא רלוונטי למועד התאונה הנטען. מר רוסלן אכן הגיע בשעה 23:20 לערך להחליף אותי ויצאתי מהמפעל לכוון ביתי. רציתי לעשות סיבוב אחרון לפני השעה 24:00 ביודעי מראש שבשעה זו מסתיים לי הביטוח. אבחנתי בדרכי ליד "השווקים" בגב' עדן שמעון שביקשה להצטרף ל"סיבוב" קטן. מאחר ובשעה 24:00 היא קבעה והייתה מאורגנת עם חבריה לבילוי. בניגוד לעולה מטענת התובעת, אני לא קבעתי עם עדן מראש להיפגש איתה והדבר היה באקראי. מיד לאחר שאספתי את עדן והתחלתי בנסיעה הגיח מולי הנפגע שהיה רכוב על אופניים...אמרתי ליעקב שיקח פרטים של הביטוח מאחר והביטוח עומד לפוג בשעה 24:00. באותו זמן בדיוק הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 23:35. מר יעקב לא רצה את פרטי הביטוח מאחר ולטענתו לא ניזוק. אך ביקש ממני לתקן לו את אופניו. ריחמתי עליו והסכמתי. אבל בסוף לא תיקנתי. כבר בשעה 23:35 ניגשו אלינו אנשים ושאלו לשלומנו. ולאחר שראו שהפגיעות שטחיות, קלות, הלכו. ואנני זוכר את שמם מלבד העד רמי טויטו, אותו בזמנו הצלחתי לאתר".




הנתבע שוחח מספר פעמים בשנת 2006 עם חוקר התובע, מר בק. בשיחה מיום 23.2.06 ציין: "זה היה בלילה...בלילה לפני חצות, התעודת ביטוח שלי הייתה עד חצות, וזה היה לפני חצות, לא יודע בדיוק מתי...זה היה לפני שנה וחצי, אני לא זוכר בדיוק מה...עשר וחצי, אחת עשרה...אני לא זוכר בדיוק...זה היה בערב...אמרתי לו, אתה בטוח שאתה רוצה את הביטוח, אומר לי לא, הכל בסדר". הוא נשאל עד איזו שעה עבד והשיב: "אני לא זוכר בדיוק...תשע וחצי, אני לא יודע בדיוק מה היה". הוא נשאל אם ניתן לברר את שעות עבודתו והשיב : "אני לא זוכר שנה וחצי בדיוק איפה עבדתי". לאחר שנשאל שוב על שעת התאונה ועל כך שהנפגע דווח כי התאונה הייתה לאחר השעה חצות, ציין: "יש לי עדים". כאשר התבקש לתת את פרטיהם מסר את שמה של עדן, לגביה ציין, כי ביום התאונה יצא עמה בפעם הראשונה, אך לא ידע למסור את פרטיה, וכן מסר כי בעלי הקיוסק במקום היו עדים, אך ציין כי הם יוכלו להעיד רק על כך שהתאונה הייתה בשעות הלילה, ולא על שעת התאונה המדויקת. לאחר שהתבקש להמציא מסמכים לגבי שעות עבודתו באותו יום בהמשך ציין: "ברגע שיהיה משפט, יהיה הכל מוכן, אין בעיה...אני לא אפסיד. אני אביא להם עדים". בהמשך ציין: "יכול שזה קרה גם בשתיים עשרה או באחת". באותו היום, מאוחר יותר, התקיימה שיחה נוספת של הנתבע עם החוקר. שיחה זו התקיימה לאחר שהחוקר בדק את יומן העבודה ליום הארוע. בתגובה לרישום, על פיו עבד עד השעה 24:00, ציין הנתבע: "אנחנו תמיד מחליפים...תמיד מחליפים שמה 40 דקות, חצי שעה, 20 דקות...אני גם מחליף אותם" הוא ציין כי הוחלף בשעה 23:30. הוצגה לנתבע הודעת הנפגע, על פיה התאונה הייתה לאחר חצות ועל פיה הנתבע אמר לו שפג הביטוח. הנתבע נשאל כיצד יודע הנפגע שהביטוח פג בשעה חצות, אם התאונה הייתה לפני חצות והשיב: "אני לא יודע, אני לא דיברתי איתו". שיחה נוספת בין הנתבע לחוקר התקיימה ביום 27.2.06. בשיחה זו ציין: "אני אביא 200 אלף עדים ואני אלך לבית משפט...יש לי את העדה שרכבה מאחורי ויש לי את העדים שהיו במקום". כאשר נשאל לגבי שמות העדים השיב: "תשאיר לי את זה לבית משפט". בהמשך ציין, כי העובד שהחליף אותו בשעה מוקדמת יותר יעיד על כך: "יש לנו נוהל, שאנחנו מחליפים לפני הזמן...אנחנו מעגלים שעות...ובמיוחד שידעתי שנגמר לי הביטוח אותו יום, אז בטוח שהחלפתי...בחיים לא נהגתי בלי ביטוח". הוא נשאל כיצד העובד אשר החליפו יזכור זאת שנתיים לאחר המועד והשיב: "אין צורך לזכור, אין עניין של לזכור, זה נוהל קבוע...באופן קבוע אנחנו מחליפים אחד את השני". את עדן הוא אסף "בשווקים...אמרתי לה, נעשה סיבוב – שתיים, ננצל את הזמן לפני שאני מחזיר אותו". הוא לא היה אמור לצאת עם עדן באותו היום: "היא ביקשה סיבוב קטן בעיר וזהו, לא יצאנו". הוא היה אמור להחזירה לאותו המקום: "סיבוב כזה כל העיר, אתה מקיף אותה בדיוק שתי דקות, שלוש דקות". הוא נשאל שוב מאין ידע הנפגע שתוקף הביטוח פג בחצות והשיב: "אין לי מושג...אני לא דיברתי איתו".




הוצגה הודעת הנתבע במשטרה מיום 3.8.04, שם דיווח כי מועד התאונה היה יום 24.6.04 בשעה 23:30. עוד ציין בהודעה: "הצעתי את עזרתי הוא סרב קם על רגליו ואמר שכלום לא קרה. לכן לא הזמנתי אמבולנס ולא משטרה. לא ביקש את פרטי ולכן לא מסרתי לו".




הוצג מכתבו של הנתבע לפול מפברואר 2010, שם ציין כך: "ביום חמישי בתאריך 24.6.04 הגעתי למפעל סופר יור (דטיק) עם האופנוע...בשעה 16:00 למשמרת, בחברת אבטחה "השמירה", שהייתה אמורה להימשך עד 24:00 בידיעה ברורה שמר רוסלן אמור להגיע ולהחליף אותי בשעה 23:30 וזאת מכוון שמר רוסלן היה חייב לי חצי שעת עבודה מימים קודמים...והדבר נעשה באישור מפקח חברת השמירה מר ניסים כהן. ראוי לציין שבזמן הגעתי למשמרת של אותו יום בשעה 16:00 כבר רשמתי מראש את שעת הסיום 24:00. מר רוסלן אכן הגיע בשעה 23:20 להחליף אותי ויצאתי מהמפעל בשעה 23:20 לכוון ביתי. רציתי לעשות סיבוב אחרון לפני השעה 24:00 ביודעי מראש שבשעה זו מסתיים לי הביטוח. אותו הרגע ראיתי את גב' עדן שרצתה להצטרף לנסיעה. מטרים ספורים לאחר שנסעתי הגיח מר יעקב אזולאי מולי...התנגשתי בצידיו של אופניו. מר יעקב אזולאי נפל וכך גם אני ועדן, קמתי מיד ושאלתי את מר יעקב ואת עדן לשלומם...אמרתי למר יעקב ולגב' עדן שמעון שיקחו פרטים של הביטוח במידה ויגלו החמרה במצב וחשוב לציין ששניהם התנגדו להצעתי...כבר בשעה 23:35 ניגשו אלינו אנשים שראו את התאונה ושאלו לשלומנו...הצהרתי בפני העדים שהגיעו שיהיו מודעים לשעת התאונה בעדכני אותם ואת המעורבים בתאונה כי עוד כמחצית השעה מסתיים הביטוח! ובעיקר כי המעורבים לא דרשו את פרטי הביטוח ואולי יביעו חרטה על כך...את הביטוח לא חידשתי למחרת מכיוון שהאופנוע ניזוק ולא היה במצב נסיעה". למכתב זה צירף הצהרות בכתב יד של מר רוסלן גלפנד, עדן שמעון, רחמים טויטו וסמי נחום.




בחקירתו בבית המשפט, בפברואר 2013, ציין הנתבע, כי ערך ביטוח לחודש בלבד משיקולים כלכליים (עמ' 17). הוא פנה לחפש עדים רק בשנת 2010: "כשראיתי שהעניין מתחיל להיות רציני התחלתי לחפש עדים". הוא ציין, כי כאשר פנה לניסים כהן "הוא זכר את היום ספציפית" (עמ' 18). לאחר התאונה לא ערך רישומים בדבר עדי ראיה או פרטי התאונה: "ראיתי שבאותו רגע כולם בריאים ושלמים, לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה. שאלתי אם הכל בסדר, אם צריכים פרטים. יידעתי אותם גם שמסתיים הביטוח" (עמ' 19). את עדן הכיר רק מיום התאונה: "לא קבעתי מראש עם עדן. יצאתי מהעבודה ב 11:20, נסעתי כ 2 ק"מ לערך, ראיתי אותה יושבת על ספסל, עצרה אותי וביקשה שאעשה לה סיבוב. היא הייתה עם עוד חברה. עשיתי לה סיבוב של מטרים ספורים...היא לא הייתה אמורה ללכת הביתה, היא אמורה הייתה להיפגש עם חברות בשעה 12:00" (עמ' 20-21). לשאלה אם לא היה מוחלף על ידי רוסלן, כיצד היה שב לביתו - השיב: "לא התכוונתי לחזור עם האופנוע, יש הסעה בחצות, לפעמים משאירים את הרכבים שם, גם אחי עובד שם, אז הייתי משאיר את האופנוע ולמחרת לבוא עם טנדר ולהעמיס אותו"(עמ' 21).




מטעם הנתבע העיד מר גלפנד רוסלן, אשר עבד עם הנתבע בחברת השמירה במועדים הרלוונטיים. ביומן העבודה נרשם, כי הוא החל המשמרת ביום 24.6.04 בשעה 24:00, לאחר הנתבע. בתצהירו ציין: "במפעל היה נהוג בינינו השומרים כי מחליפים אחד את השני לפני סיום המשמרות בגלל כל מיני סיבות. ההחלפה לא נרשמה ולא דווחה, אנחנו השומרים היינו מתחשבנים בינינו. בתאריך 24.6.06 יוסי גבאי עבד במשמרת המתחילה בשעה 16:00 ומסתיימת בשעה 24:00. זכור לי כי יוסי ביקש ממני לבוא באותו יום כחצי שעה לפני סיום המשמרת, כי גם אני הייתי חייב לו מחצית השעה לפני כן. ואני אכן החלפתי את יוסי בערך בשעה 23:20". הוצגה הצהרה בכתב ידו משנת 2010 שהועבר לחברת הפול, שם רשם: "החלפתי את יוסי גבאי...בשמירה שעה 23:20 בגלל שהייתי חייב לו חצי שעה בתאריך 24.6.04". בחקירתו בבית המשפט נשאל כיצד הוא זוכר שהחליף את הנתבע באותו היום והשיב: "אני זוכר רק שהחלפתי אותו, איזה יום ראיתי אצל יוסי, הוא הזכיר לי...אמרתי אני לא זוכר בדיוק את התאריך...אחר כך הוא הזכיר לי...את התאריך יוסי הזכיר לי" (עמ' 23). הוא נשאל מדוע ההחלפה לא נרשמה ביומן והשיב: "כי אנחנו עובדים 3 קבועים במשמרת, כל אחד 8 שעות, ולא מסתכל חצי שעה לפה או לשם, כי לא משלמים את החצי שעה. נכון שצריך לרשום את ההחלפות, אבל אנחנו מתחשבנים בינינו. לרשום בדרך כלל צריך. חצי שעה לא משנה. נכון שלפי הרישום משלמים את העבודה. לא היו הרבה פעמים שהחלפנו אחד את השני. גם עכשיו אני עובד ומחליף". הוא נשאל כמה פעמים היו החלפות דומות והשיב: "שתיים, שלוש פעמים, משהו כזה. זה הרבה שנים מאז, אני לא זוכר. עד היום אני ככה". הוא השיב כי "בגדול" צריך לדווח על החלפות. הוא ציין כי "יוסי סיפר למה רצה שאחליף אותו חצי שעה לפני הזמן, כי הוא היה צריך להגיע הביתה לפני 12 כי הביטוח נגמר לו, זה הוא אמר לי בזמן שביקש את ההחלפה, זה אני זוכר" (עמ' 24).




הגב' עדן אסייג - שמעון העידה מטעם הנתבע. בתצהירה ציינה כי "ביום התאונה שאירע ביום 24.6.04 בשעה 23:30 נסעתי יחד עם הנתבע על האופנוע שלו". הגב' שמעון שוחחה עם חוקר התובע מר בק ביום 23.2.06. בשיחה זו ציינה כי התאונה ארעה "בסביבות עשר, אחת עשרה, משהו כזה, בערב, בלילה". בשיחה נוספת מיום 27.2.06 ציינה: "זה היה בפעם הראשונה שנסעתי איתו, רציתי לעשות סיבוב על אופנוע". הוא אסף אותה "מליד השוק". היא נשאלה מתי פגשה את הנתבע והשיבה: "בעשר...בעשר בערב, בערך". היא נשאלה כיצד היא יודעת מה הייתה השעה והשיבה: "כי אני, היינו, היינו צריכים לצאת ולבלות, והיינו מאורגנים לבילוי הכל...וישבנו לפני הבילוי". היא נשאלה כיצד נסעו בשעה 22:00 אם הנתבע עבד עד חצות והשיבה: "הוא לא עבד בשעה הזאת...אין לי מושג, אני זוכרת שזה היה בשעה עשר". היא נשאלה אם ידעה שקיימת בעיה בביטוח והשיבה "לא...אין לי מושג". היא ציינה כי "בשעה שתיים עשרה היינו אמורים לצאת ולבלות, וזה היה הרבה לפני". בהצהרת הגב' עדן משנת 2010 שנשלחה לפול נרשם: "הייתי נרכבת באופנוע בעת התאונה בתאריך 24.6.04 בשעה 23:30 אני זוכרת את השעה כי הוא אמר לי שעוד חצי שעה נגמר לו הביטוח". בחקירתה בבית המשפט ציינה: "היינו יושבים בספסלים והוא עבר עם האופנוע, שעה התחננתי שיעשה לי טיול באופנוע, עד שהוא הסכים, לאחר מספר שניות הייתה התאונה. אני לא מתכוונת שעה בשעון, אלא שבקשתי מספר פעמים שיעשה לי טיול, אני מתכוונת בערב התאונה. כל פעם הוא הלך וחזר וישב איתנו קצת, עד שהסכים שאעלה, כל זה היה כשעה לפני התאונה, פחות או יותר". היא נשאלה אם ידעה שהביטוח עומד להסתיים בחצות והשיבה: "לא. אחרי התאונה הוא אמר לי את זה". היא אישרה כי בעת התאונה לא הביטה בשעון. לגבי שעת התאונה שציינה בתצהירה הסבירה: "כי עליתי לאופנוע ושניה ממש לאחר מכן קרתה התאונה. לא נסענו נסיעה ארוכה. אמרתי את השעה לפי זה שבחצות אני והח'ברה שלי, שלא קשורים ליוסי, היינו אמורים לצאת בחצות ולבלות, לצאת מבית שאן...כי כל יום חמישי בחצות אנחנו נוסעים לבלות בעפולה...ישבנו וחיכינו לצאת בחצות....התאונה ארעה חצי שעה בערך לפני חצות" (עמ' 25). היא נשאלה לגבי שיחתה עם חוקר התובעת וציינה: "אני לא זוכרת מה אמרתי אז, אבל אני זוכרת את השעה לפני הבילוי, כי אצלנו קבוע בכל יום חמישי בחצות נסענו לבלות. רשמתי את זה שיצאנו לבלות בחצות ובגלל זה אני יודעת שהתאונה ב 11:30...זה לא שהסתכלתי בשעון באותו רגע, זה אני משערת לפי הזמן שיצאנו לבלות, זה לא היה בחצות בטוח, וגם לא אחרי חצות". היא לא ציינה זאת בהצהרתה משנת 2010 "כי לא יצא לי לרשום את זה. מה שרשמתי בתצהיר זה היה בספונטניות, הוא בא אלי להורים ורשמתי" (עמ' 26). לגבי תום תוקף הביטוח: "לי הוא אמר את זה לפני שעליתי לאופנוע. ישבנו ודיברנו על זה שבחצות אין לו ביטוח. אני אוהבת אופנועים וזו פעם ראשונה שהוא הסכים להעלות אותי לאופנוע, וזה לא עניין אותי. בכל מקרה, אני בטוחה שעליתי לפני, כי בחצות אנחנו כבר לא בבית שאן...התאונה הייתה בין 11:15 ל – 11:30, זה לא היה קרוב אפילו לחצות" (עמ' 27).




עד נוסף מטעם הנתבע הוא מר רחמים רמי טויטו. הוא ציין בתצהירו כי "ביום התאונה שאירע ביום 24.6.04 בשעה 23:32 עברתי בסמוך למקום התאונה (שוק בית שאן) ומייד ניגשתי לבדוק אם היו פצועים במקום". בהצהרתו בכתב יד לפול משנת 2010 רשם: "בתאריך 24.6.04 בשעה 23:32...עברתי ליד השוק ושמעתי בום עז ומתוך סקרנות הלכתי לבדוק מהו הבום והופתעתי לראות אופנוע ואופנים על הכביש זיהיתי את יוסי גבאי בין הנפגעים שאלתי אותו אם הכל בסדר וענה לי כן והמשכתי לדרכי". בחקירתו בבית המשפט ציין שהוא חבר טוב של הנתבע (עמ' 27). הוא נשאל כיצד הוא זוכר את שעת התאונה לאחר חלוף השנים וציין: "כשיוסי בא להחתים אותי על ההצהרה, הוא אמר לי את התאריך, ובעקרון כמה תאונות ראיתי בתקופה הזו? לא ראיתי כמעט תאונות. באותה תקופה הייתי קובע עיתים לתורה, לומד תורה, בדרך כלל בשעה 10:00 בלילה עד 11:00 היה שיעור, ב 11:00 הבית כנסת עדיין פתוח, והייתי נשאר לקרוא, ב 11:30 שמעתי את הרעש של התאונה. כאדם שרצה לעזור ומסקרנות, המרחק בית בית הכנסת למקום שתי דקות, שמעתי את יוסי ובאתי לשאול אם הכל בסדר....התאונה לא הייתה אחרי חצות, כי ב – 11:45, 12:00 הייתי כבר בבית. משעה 11:00 עד 11:30 , 12:00 הייתי כבר בבית. בגלל הרעש של התאונה אני יודע שזה היה 11:30...זו השעה שזכורה לי, מבחינת המיקום וכל מה שקרה באותו רגע". הוא ציין כי במקום "היו הרבה אנשים, שמות אני לא יודע". הנתבע פנה אליו "ושאל אם אני זוכר את התאונה וזהו, ושהוא צריך את העדות שלי. הוא הזכיר לי את תאריך התאונה" (עמ' 28). "משעה 11:00 אני מתחיל ללמוד טעמי מקרא, בד"כ שלושת רבעי שעה, שעה, אבל באותו יום בגלל הרעש של התאונה עזבתי ב 11:30 ולא היה לי טעם לחזור, כי זה היה בדרך הביתה" (עמ' 29).




התובעת טוענת בסיכומיה, כי יש ללמוד מהראיות, כי הנתבע לא עזב את משמרתו במקום עבודתו לפני חצות ולכן התאונה ארעה לאחר חצות, כאשר ביטוח החובה של האופנוע כבר פג. משיחותיו של הנתבע עם החוקר עולה תמונה של נהג, שמנסה בכל דרך להתחמק ממתן פרטים. העדויות שהוצגו על מנת לתמוך בגרסתו הן עדויות כבושות ושקריות ונבנו משנת 2010 ואילך, לאחר שהנתבע קיבל את דרישת קרנית לשיפוי. מר ניסים כהן לא זכר דבר בשיחתו עם החוקר בשנת 2006 לגבי החלפה וציין כי החלפה הייתה אמורה להירשם ביומן. כל עדות הסותרת את גרסתו המקורית הינה תוצאה של לחץ שהופעל עליו לסייע בידי הנתבע ומהווה שיבוש הליכי משפט. יש לקבל עדותו של הנפגע, אשר אדיש לשאלת הביטוח, שהרי בכל מקרה היה זכאי לקבל פיצוי, גם אם היה ביטוח. עדותו ניתנה בזמן אמת ולא לצורך ההליך המשפטי. הנתבע הציג מספר גרסאות. תחילה אמר לחוקר כי אינו זוכר פרטים. החוקר ביקש מהנתבע שימציא שמות עדים והנתבע השיב כי יאתר עדים רק לקראת המשפט. לאחר מכן אמר כי החליפו אותו במשמרת ואמר כי אין צורך לזכור כל החלפה כיון שמדובר בנוהל קבוע. טענה זו נסתרה על ידי העדים כהן ורוסלן. רק בשנת 2010, כאשר פנה לפול, מצא לפתע עדים ובנה גרסה, עליה לא יכול היה להעיד בשנת 2006. יש לראות בסירובו של הנתבע למסור פרטי עדים לחוקר קרנית בשנת 2006 ראיה לכך שמדובר בגרסה שקרית. הנתבע אישר כי לא בצע רישומים בעת התאונה. בתצהירו ציין לראשונה כי הביט בשעון לאחר התאונה. זאת לא אמר במשטרה וגם לא לחוקר קרנית, שביקש הוכחה לשעת התאונה. באשר לעדות עדן – תחילה מסרה כי פגשה את הנתבע בשעה 22:00 ואז ארעה התאונה, ומסרה כי היא כלל לא ידעה שהביטוח של הנתבע עמד לפוג בחצות. בחקירתה מסרה שהנתבע אמר לה שהביטוח פג בחצות רק לאחר התאונה ולאחר מכן אמרה כי הנתבע אמר לה זאת לפני התאונה. גם את שעת התאונה שינתה בעדותה ואמרה שהתאונה ארעה בין השעות 11:15 - 11:30, מה שאינו מתיישב עם גרסת הנתבע כי יצא מעבודתו בשעה 23:20. לא ייתכן שעדן זוכרת בשנת 2012 מה שלא זכרה בשנת 2006. עדן מסרה אין ספור גרסאות סותרות במטרה לסייע לנתבע. באשר לרחמים טויטו - לא ייתכן שמי שלא היה מעורב כלל בארוע ושמו לא צוין כעד בשנת 2006 יזכור אחרי שנים כה רבות מתי בדיוק ארעה התאונה. בהתייחס לעדותו של רוסלן – הוא לא זכר את מועד ההחלפה ואישר כי היה צריך לרשום ההחלפה.




הנתבע מציין בסיכומיו, כי התובעת לא הרימה נטל השכנוע להוכיח, כי התאונה ארעה במועד בו לא היה ביטוח חובה תקף. העד אשר יכול היה להעיד על שעת התאונה הוא הנפגע, אך הוא מסר גרסאות סותרות. בהודעתו למשטרה נרשם כי התאונה ארעה בשעה 11:00 בבוקר. בתעודת חדר המיון מיום 25.6.04 בשעת צהריים נרשם כי התאונה ארעה "אתמול". אמירתו הנטענת של הנתבע לנפגע כי הביטוח שלו הסתיים ובקשת הנתבע מהנפגע לא לדווח על התאונה לא נרשמה בהודעת הנפגע במשטרה. בשיחתו של הנפגע עם החוקר אמר תחילה כי פנה למד"א באותו היום אך לאחר מכן חזר בו מגרסה זו. לאור סתירות אלו לא ניתן לסמוך על עדותו של הנפגע. רישום שעות העבודה הוא רק לשם קבלת שכר. יש לקבל עדות מר ניסים כהן כי הנתבע ביקש ממנו לסיים באותו ערב את המשמרת מוקדם יותר כעדות אמינה. הרישום ביומן העבודה אינו יכול לשמש כראיה שהנתבע עזב את מקום עבודתו בשעה 24:00, כיון שהייתה אפשרות להחלפות מבלי לעדכן את היומן. בהתאם לעדויות שהוצגו יש לקבל הגרסה, כי באותו היום הייתה החלפה, אשר לא דווחה ביומן העבודה. העובדה ששמות העדים לא נמסרו לחוקר התובעת אינה מביאה למסקנה שמדובר בשקר. אין חובה למסור שמות עדים לחוקר התובעת.




לאחר שקילת העדויות וטענות הצדדים מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל. אני מקבלת גרסת התובעת, כי התאונה ארעה לאחר 24.6.04 בחצות, ודוחה גרסת הנתבע בעניין זה.




התביעה מתבססת על שתי ראיות מרכזיות. האחת, עדות הנפגע, עד אובייקטיבי אשר אין לו עניין בשאלה מי ישא בחבות לשלם לו פיצויים. השנייה, הודאת בעל דין של הנתבע עצמו, המהווה ראיה לאמיתות תכנה. הכוונה היא לרישום, שנעשה על ידי הנתבע, בכתב ידו, ביומן העבודה של המעביד מיום הארוע, כאשר בצד רישום זה חתימתו של הנתבע. הנתבע אינו מכחיש כי רישום זה נעשה על ידו ביום הארוע ואף כי שכרו שולם בהתאם לרישום זה, כך שמדובר ברישום, אשר שירת אותו לצורך קבלת כספים. בהתאם לרישום זה, המהווה, כאמור, הודאת בעל דין, הנתבע עבד ביום 24.6.04 עד השעה חצות. מדובר בהודאת הנתבע לגבי מקום הימצאו ביום 24.6.04 בחצות. מהודאה זו יש ללמוד, כי התאונה לא יכולה הייתה להתרחש לפני חצות. הודאת בעל דין היא ראיה בעלת משקל של ממש ואינה ראיה ככל הראיות. בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תש"א – 1954, בית המשפט רשאי לבסס את פסק דינו רק על בסיס הודאת בעל דין, אף אם אין לה סיוע. בנוסף, מקום בו הנתבע מבקש להתנער מהודאתו, הרי שעליו הנטל להראות כי מדובר בהודאה, שאין לתת בה אמון (ראה: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1414- 1423).




נפנה לבחון, אם כן, את הראיות שהוצגו ונבחן, אם הנתבע עמד בנטל לסתור את הודאתו בדבר שעות העבודה אותן עבד ביום הארוע, ולשכנע כי אין לתת אמון בהודאה זו.




עדות הנתבע עצמו והתנהלותו לאורך השנים מאז התאונה אינן תורמות לאמינות גרסתו אלא להיפך. בהודעתו למשטרה באוגוסט 2004 אמנם ציין הנתבע, כי התאונה הייתה בשעה 23:30 אך, בשיחתו עם חוקר התובעת בשנת 2006, טען תחילה כי אינו זוכר דבר לגבי שעת התאונה, אינו זוכר היכן עבד באותה התקופה ולמיטב זיכרונו עבד עד השעה 21:30 באותו היום. הוא לא ציין כי הוחלף בעבודתו. הנתבע התחמק ממסירת שמות עדים אשר יכולים לתמוך בגרסתו לעניין שעת התאונה ובכך הפך עדויות העדים שהובאו מספר שנים לאחר מכן לעדויות כבושות. אמירתו, כי ידאג להביא עדים וראיות רק במהלך המשפט גורעת מאמינותו, שהרי, אם גרסתו אמיתית, היה עליו לדאוג מיד לאחר התאונה ולאחר שנודע לו כי הנפגע דיווח במשטרה כי יום התאונה הוא יום 25.6.04, להמציא את מרב הראיות והעדים למשטרה ולמבטחתו הנטענת, הפול. כמו כן, היה עליו מיד לאחר התאונה לדאוג לתיקון הרישום ביומן העבודה, אם אכן מדובר ברישום שאינו משקף את המציאות. דבר מאלו לא נעשה והנתבע המתין שש שנים, עד שנת 2010, על מנת להציג עדויות מטעמו. במהלך שש שנים – שתק. לאחר שהוצגו בפניו נתוני יומן העבודה אמר הנתבע לחוקר התובעת בשנת 2006 כי הוא "בטוח" שהוחלף, כלומר לא זכר אם הוחלף או לא, ואמר כי מדובר ב"נוהל קבוע" של החלפות, כך שאין צורך לזכור, אלא מדובר בפעולה שגרתית, יום יומית. אמירה זו מנוגדת לעדותו של חברו לעבודה רוסלן, אשר אמר כי החלפות בוצעו פעמיים - שלוש בלבד. יוער, כי אם אקבל גרסת הנתבע, כי היה נוהג או נוהל קבוע של החלפות, הרי שאז בודאי לא ניתן לדעת אם באותו היום הייתה החלפה, שהרי אין מדובר בפעולה חריגה, אותה אמור מאן דהוא לזכור. אמירה נוספת של הנתבע היא, כי אמר לכל המעורבים והנוכחים במקום לאחר התאונה כי הביטוח עומד לפוג בחצות. אמירה זו מנוגדת לעדותה של עדן, בה עוד נדון להלן, וכן לעדותו של רמי טויטו. אמירה זו גם מנוגדת לדברים שאמר הנתבע לחוקר בשנת 2006, כי לא אמר לנפגע דבר על תום תוקף הביטוח. בתצהירו ציין הנתבע, לראשונה, כי הביט בשעונו וראה כי התאונה ארעה ב 23:35. גם כאן, מדובר בעדות כבושה ודברים אלו לא נאמרו קודם לכן בכל הזדמנות כלשהי.




הנתבע מנסה להסתמך על ארבעה עדים על מנת לבסס גרסתו, כי התאונה ארעה לפני חצות וכי הוחלף במקום עבודתו לפני חצות. נבחן עדויות אלו. מר ניסים כהן אינו יכול להועיל לנתבע. בשנת 2006 אמר לחוקר התובעת כי אינו זוכר דבר וגם לא זכר החלפה כלשהי שבצע הנתבע. הוא הוסיף כי החלפות אמורות היו להירשם ביומן העבודה. יש להניח, כי זכרונו של מר כהן היה טוב יותר בשנת 2006 מאשר בשנת 2010 ואילך, כך שלא ניתן לתת אמון בכל הצהרה מטעמו לאחר שנת 2006 בדבר החלפה שבוצעה. מר כהן אף הבהיר בחקירתו, כי הוא עצמו אינו זוכר ההחלפה ולא ראה את יומן העבודה טרם רשם מכתבו עבור הנתבע, וכל שרשם היה בהתאם למה שהנתבע עצמו אמר לו. בעדות זו, אם כן, אין תמיכה בגרסת הנתבע אלא להפך, בהתאם לעדות זו היה צורך לדווח על החלפות ולא דווח בזמן אמת על החלפה כלשהי. מר כהן גם לא זכר דיווח בעל פה על החלפה כלשהי או פניה בעל פה אליו מהנתבע מיד לאחר התאונה.




העד הנוסף הוא מר רוסלן גלפנד. גם עדותו אינה יכולה להועיל לנתבע. הוא אישר כי אינו זוכר את תאריך הארוע ואת ההחלפה הנטענת וניזון ממה שאמר לו הנתבע עצמו. הוא ציין, כי היה מספר מועט של החלפות, פעמים – שלוש, ולא כפי שמסר הנתבע, כי מדובר היה בנוהל קבוע ושגרתי. הנתבע לא מסר את שמו של רוסלן לאחר הארוע וגם לא בשנת 2006. מדובר בעדות כבושה ובעד שהגיש הצהרה מטעמו רק שש שנים לאחר התאונה, בשנת 2010, בהתאם למה שהוכתב לו על ידי הנתבע, כאשר הוא ביודעין חותם על עובדות שאינן ידועות לו מידיעתו האישית. לא ניתן לקבוע כי מר רוסלן זכר בשנת 2010 דבר מה לגבי שנת 2004 ואיני מקבלת עדותו.




העד הנוסף הוא מר רמי טויטו, חברו של הנתבע. גם עדות זו היא עדות כבושה, כאשר פרטי העד לא נמסרו לפני שנת 2010. מר טויטו הצהיר על שעה מדויקת להפליא של התאונה: 23:32 ולא ברור כיצד ידע שעה זו. בהצהרה שרשם בשנת 2010 ציין, כי עבר במקום ושמע רעש. לעומת זאת, בחקירתו בבית המשפט ציין, כי שהה בבית הכנסת החל מהשעה 23:00 ואז שמע רעש. ייתכן ומר טויטו אכן עבר במקום או שהה באזור, אך איני נותנת אמון בעדותו לגבי שעת הארוע. מר טויטו עצמו ציין כי נהג ללמוד תורה החל מהשעה 23:00 למשך כשעה, כך שגם אם התאונה הייתה בחצות עדיין מר טויטו אמור היה להיות במקום, ולא סביר בעיני, כי הפעולה הראשונה שבצע לאחר ששמע רעש היא להביט בשעון, במיוחד כאשר העיד, כי הנתבע כלל לא אמר לו כי קיימת בעיה לגבי תוקף הביטוח ולא ביקש ממנו לזכור את שעת הארוע. סביר יותר, כי מר טויטו עבר במקום לאחר שסיים ללמוד בבית הכנסת, לאחר השעה חצות.




העדה הרביעית היא הגב' עדן אסייג – שמעון. עדה זו הציגה מספר גרסאות סותרות, עד אשר לא ניתן לתת כלל אמון בעדותה. בשיחתה עם החוקר בשנת 2006 ציינה, כי התאונה הייתה בין השעה 22:00 ל - 23:00, לאחר שפגשה את הנתבע בשעה 22:00. היא ציינה, כי כלל לא ידעה על בעיה כלשהי בביטוח החובה, לא לפני התאונה ולא אחריה. בשנת 2010, בהצהרה שנתנה לבקשת הנתבע לפול, חל שינוי בגרסתה. היא ציינה, כי התאונה הייתה בשעה 23:30 וכי הנתבע אמר לה כי הביטוח עומד לפוג. בחקירתה בבית המשפט חל שוב שינוי. היא ציינה, כי כשעה לפני התאונה הנתבע הגיע למקום. בהתאם לכך, אם, לגרסת הנתבע, התאונה הייתה בשעה 23:30, הוא היה אמור להגיע למקום כבר בשעה 22:30, לערך, מה שאינו מתיישב עם גרסת החלפת המשמרת בשעה 23:20. עדן ציינה תחילה בעדותה, בניגוד לדברים שאמרה לחוקר, כי לא ידעה על בעיה בביטוח טרם התאונה אלא רק לאחר התאונה. לאחר מכן שינתה עדותה וציינה, כי הנתבע אמר לה גם לפני התאונה על תום תוקף הביטוח. סביר להניח, כי עדן אכן המתינה במקום לחבריה על מנת לצאת לבילוי, וסביר להניח כי שעת התאספות החברים היא לקראת חצות. הגרסה כי בדיוק בחצות, ואף לא דקה לאחר מכן, עדן וחבריה יוצאים תמיד מהעיר, אינה הגיונית ואינה סבירה. סביר יותר כי ההתאספות היא לקראת שעה זו, כי עדן המתינה במקום סמוך לחצות, פגשה בנתבע, ביקשה ממנו לערוך סיבוב על האופנוע לפני יציאתה לבילוי, והתאונה ארעה לאחר חצות.




הנתבע טוען כנגד אמינות גרסת הנפגע. אמנם, ברישומי המשטרה נרשם כי התאונה ארעה בשעה 11:00 בבוקר ובחדר המיון דיווח הנפגע ביום 25.6.04 כי נפגע "אתמול", אך איני סבורה כי יש בכך כדי לפגוע באמינות הגרסה, אשר מתיישבת, כאמור, גם עם הודאת הנתבע עצמו. מקובל עלי כי הנפגע הגיע לחדר המיון בצהרי היום ודיווח על תאונה "אתמול", כאשר מבחינתו מדובר היה בשעות שלפני שנת הלילה, מבלי לדייק בשעת התאונה. באשר לרישום במשטרה – נראה כי מדובר בטעות של השוטר, אשר הזין פרטי התאונה במערכת הממוחשבת, אשר מקורה, כפי הנראה, בשעת רישום הודעת הנפגע, 11:08. הנפגע עצמו לא רשם בהודעתו מהי שעת התאונה וגם לא נשאל על כך. הנפגע דיווח מתחילת הדרך כי התאונה ארעה ביום 25.6.04. אני מקבלת גרסת הנפגע, אשר, כאמור, אין לו כל עניין במחלוקת לעניין הגורם אשר אמור לשאת בכיסוי הביטוחי, כי התאונה ארעה לאחר חצות וכי הנתבע עצמו אמר לו שתם תוקף הביטוח וביקש ממנו לדווח כי התאונה ארעה לפני חצות.




בחינת כלל הראיות מביאה, לטעמי, כמפורט לעיל, לקביעה כי המסקנה המסתברת יותר היא, כי התאונה ארעה ביום 25.6.04 ולא לפני כן. במועד זה לא היה לנתבע ביטוח תקף ולכן, בהתאם לחובתה על פי חוק הפיצויים, שילמה התובעת פיצויים לנפגע ונשאה בסכומים נוספים. על הנתבע לשפות התובעת בכל הסכומים בהם נשאה, כמפורט בכתב התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בסך 8000 ₪ כולל מע"מ וכן הוצאות המשפט של קרנית, כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד היום.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו חוזה הביטוח ?

  2. עילת כפל ביטוח

  3. תביעת ביטוח מבנה

  4. ביטוח מחלות קשות

  5. תניה בחוזה ביטוח

  6. ביטוח מוות ממחלה

  7. חוסר במטען מחו''ל

  8. תשובות בהצעת ביטוח

  9. ביטוח צינתור

  10. ביטוח תאונה במתכוון

  11. התיישנות ביטוח אחריות

  12. נטל ההוכחה בביטוח רכוש

  13. שאלה גורפת בשאלון ביטוח

  14. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

  15. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח

  16. האם תביעת ביטוח התיישנה ?

  17. ביטוח אחריות מקצועית צד ג

  18. תביעה על פי דיני כפל ביטוח

  19. ביטוח משלים כללית - פסק דין

  20. העדר ביטוח בנהיגה ללא מלווה

  21. מקרה ביטוח במהלך תקופת הכשרה

  22. כיסוי הביטוחי לתיקון נזקי צנרת

  23. תביעה להחזר הוצאות השתלה בחו''ל

  24. ביטוח בית פרטי ללא אזעקה וסורגים

  25. טוטאל לוס - תביעה נגד ביטוח ישיר

  26. בקשה לפסילת חוות דעת בתביעת ביטוח

  27. תביעה נגד ביטוח ישיר - נזקים לרכב

  28. כיסוי ביטוחי אחריות מקצועית עו''ד

  29. תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת ביטוח

  30. חדש תחת ישן - סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח

  31. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעת ביטוח ?

  32. זכות המבוטח לקבלת מידע בקשר לעסקת ביטוח

  33. תביעה לקבלת תגמולי ביטוח של רכב מסוג אמבולנס

  34. אי ידיעת המבוטח על קיומו של הביטוח - התיישנות

  35. דחיית כיסוי ביטוחי בביטוח רשלנות מקצועית של עו"ד

  36. כיסוי הוצאות רפואיות בישראל במסגרת ביטוח נסיעות לחו"ל

  37. ידיעה על קיומם של תניות של אמצעי מיגון - שלילת כיסוי ביטוחי

  38. טוענת, כי היא ביטחה את דירתה וכי ביקשה לדאוג לביטוח נוסף בגין תכשיטיה

  39. האם יש כיסוי ביטוחי במקרה שהנהג הפר את החובה לנהוג כשלצידו נהג מלווה ?

  40. הפול טענה כי התאונה ארעה אחר תום תוקף תעודת הביטוח, ולכן לא מוטלת עליה חבות

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון