על פי סעיף 78 לפקודת הנזיקין גם הורה זכאי לפיצוי כתלוי במקרים המתאימים

על פי סעיף 78 לפקודת הנזיקין גם הורה זכאי לפיצוי כתלוי, במקרים המתאימים
לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה המנוח תמך בה במהלך חייה.
מטעם התובעת נתנו עדות אחיה – אליהו זקן; מיכאל בוסקילה מעמידר והתובעת עצמה. הנתבעת לא הזמינה עדים מטעמם.
מהראיות עולה כי התובעת מעולם לא נישאה. היא ילדה את המנוח וגידלה אותו ללא בן זוג וללא קשר עם האב (אליהו זקן, סעיף 3 לתצהיר). התובעת מתגוררת בדירה ממשלתית של עמידר במסגרת שיכון ציבורי בתל אביב והמנוח גר עמה בדירה מילדותו ועד לפטירתו (אליהו זקן, סעיף 4 לתצהיר; התובעת, סעיף 16 לתצהיר).
התובעת הצהירה כי המנוח היה המפרנס היחיד של הבית וזה שניהל את העניינים הכספיים (סעיף 7 לתצהיר). כך הצהיר גם אחיה, אליהו זקן (סעיף 6 לתצהיר). לפי תצהירה: "...אני הייתי תלויה בבני לחלוטין עובר למותו, לכל צרכי המחיה והכלכלה וניהול הבית, על כל המשתמע מכך. המנוח היה בני היחיד אותו גידלתי לבדי, בקושי רב, כאם חד-הורית. וכתוצאה מפטירתו בעקבות התאונה, עולמי חרב" (סעיף 11 לתצהיר). עוד לפי תצהירה: "בני היה עבורי משענת, הן בתמיכה הנפשית והפיזית והן בתמיכה הכלכלית המוחלטת ושירותי הבית שהעניק לי החל מהגיעו לבגרות" (התובעת, סעיף 12 לתצהיר). לפי תצהירה: "...לנוכח העובדה שאני לא עבדתי, עוד טרם גיוסו לצה"ל, בני עבד והשתכר באופן עצמאי לצורך פרנסת הבית ופרנסתי שלי" (סעיף 13 לתצהיר).
התובעת הצהירה כי: "אינני עובדת שנים רבות. בני היה מפרנס יחיד בתא המשפחתי וטיפל בעצמו בכל התשלומים והחשבונות השוטפים שלי ושל הבית ובכל הסידורים המנהליים שנדרשו מול כל מוסד ורשות" (התובעת, סעיף 15 לתצהיר).
לפי תצהירה, המנוח היה עורך את הקניות לבית ומשלם מכספו את התשלומים הרובצים על הדירה ואת כל הצריכה השוטפת וכלכלת הבית. המנוח פרנס אותה באופן ישיר, אם באמצעות מתן כספים שנועדו לשרת את צרכיה האישיים או רכישת מוצרים אישיים כאלה ואחרים ואם על ידי טיפול בבית ובאחזקת הבית (התובעת, סעיף 21 לתצהיר).
המנוח לא דיווח לתובעת על הכנסותיו. הוא עבד ודאג לכל הצרכים של הבית (עמוד 9 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם המנוח קנה לה בגדים השיבה התובעת: "ברור, אם היינו הולכים לאירוע הוא היה משלם כסף וגם היה נותן לי כסף לקנות בגדים". לשאלת בית המשפט האם היה נותן לה כסף באופן שוטף השיבה: "אם הייתי צריכה איזה שהוא בגד נתן לי כסף לכל מה שרציתי" (עמוד 11 לפרוטוקול).
לפי עדות התובעת: "הוא אמר שתמיד תמיד יתמוך בי, ולא פעם שמעתי את זה ממנו, וזה לא קשור אם הייתה לו חברה או לא, זה לא משנה" (עמוד 10 לפרוטוקול).
התובעת הצהירה כי עקב פטירת המנוח היא נאלצה לבקש את עזרת בני המשפחה לצורך הטיפול בעניינים המנהליים. בגין אובדן שירותים לה דורשת התובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ לחודש.
אליהו זקן הצהיר: "אביבה הייתה תלויה באופן מוחלט במנוח, שניהל לבדו את כל ענייני משק הבית, פרנס אותה לבדו ודאג לכל מחסורה ועם פטירתו היא נותרה לבדה ללא תמיכה" (סעיף 16 לתצהיר).
אליהו זקן הצהיר כי לאחר פטירת המנוח החלו להתעורר בעיות שונות עקב פיגור בתשלומי שכר דירה לעמידר ופיגור בתשלומי מים וארנונה (סעיף 12 לתצהיר). לאחר שהתובעת פנתה אליו, הוא סייע לה ושילם מכספו את החוב לעמידר (סעיף 14 לתצהיר).
לטענת הנתבעת, התובעת הסתירה בעדותה נתונים ולא סיפרה שעבדה עד לגיוס של המנוח, עובדה שהתבררה בחקירה הנגדית. עוד לטענתה, התובעת החלה לקבל הבטחת הכנסה משנת 2004 והדבר תומך בכך שהיא עבדה עד לשנה זו, אך הסתירה מידע זה מבית המשפט. לטענת הנתבעת עדות התובעת היא עדות של בעלת דין, שאין לה סיוע, ולכן יש לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי הייתה תלויה במנוח. לטענתה, בהתחשב בהכנסותיו הנמוכות של המנוח, כפי שהוכחו, וחובותיו בבנק, הטענה לתלות של התובעת במנוח חסרת בסיס ולא הגיונית. עוד לטענתה, אם השתתף המנוח בהוצאות השכירות ובהוצאות הבית, היה זה משום שהוא התגורר בדירה יחד עם אמו ומדובר בהשתתפות בהוצאות.
לחלופין טוענת הנתבעת כי כאשר מדובר בתמיכה של בן בהורים, היא מזכה בפיצוי בסכומים צנועים, בין היתר לאור ההנחה שבמוקדם או במאוחר הבן יקים משפחה ולא יתמוך עוד באמו.
לטענת ב"כ התובעים מאחר והתובעת הייתה תלויה במנוח עובר לפטירתו, הרי על פי פסק הדין שניתן בעניין סושרד (ע"א 8488/08 עזבון סושרד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 5.6.12)) יש לבצע את החישוב על פי שיטת הידות לאורך כל התקופה עד להשלמת תוחלת חיי המנוח. לטענת הנתבעת, בעניין סושרד מלכתחילה חושב הפיצוי לפי שיטת הידות והשאלה הייתה אם להמשיך בדרך חישוב זו או לא, וזאת בשונה מהמקרה שבפניי.
כפי שנפסק ביחס לפיצוי הניתן לתלויים:
"...אין הוא ניתן לתלויים בגין כל נזקי הממון, אלא אך בגין התלות המשפחתית אשר נפגעה, להבדיל מתלות אחרת שביניהם, כגון תלות עסקית (ע"א 115 ,111/68, בעמ' 390). בקביעת שיעורו של הפיצוי יש לקבוע את הערך הכספי של התלות. לשם כך יש לבחון, אם הלכה למעשה נתקיימה תלות בעבר, וכן יש לבחון - בין אם הייתה תלות בעבר ובין אם לאו (ע"א 624/71 ) - את הסיכוי לקיומה של תלות בעתיד לולא התאונה. סיכוי זה אין לקבוע על-פי מאזן ההסתברות אלא על-פי מידת הסבירות" (ד"נ 24/81 חונוביץ נ' כהן, פ"ד לח(1) 413 (1984)).

בע"א 339/82 עיזבון מיכאלי נ' נתנאל, פ"ד לז(4) 497 (1983) נפסק:
"השאלה היחידה היא, אם הוכיח התובע "קיומה של ציפיה סבירה, שלו היה המנוח חי, הייתה בידו הכנסה שהייתה משמשת את התובע, הכנסה, שנשללה ממנו עקב הפטירה"..."
בעניין עזבון רפאילוב (ת"א (מחוזי ת"א) 1734/04 עזבון רפאילוב נ' ב.י.נ.ו. עוגן חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם במאגרים, 28.2.2012)) נפסק כי:
"במקרה זה, גם אם הוכחה ציפיה סבירה שכזו (לתמיכה כספית מתוך הכנסת המנוח, ע.כ.), הרי שכאמור, עיזבון המנוח ממילא יקבל פיצוי בגין אותה הכנסה פנויה אשר ממנה יכול היה המנוח להעביר כספים להוריו."
בת"א (מחוזי חי') 14971-08-12 עזבון עבדאלוהאב נ' גיא יוסי ושות' בע"מ (פורסם במאגרים, 7.11.2010) לא נפסק פיצוי ונקבע כי לא הוכחה תמיכה אפשרית של המנוח בהוריו.
המלומד קציר כותב בספרו:
"תביעת הורים על אובדן תמיכת ילדיהם, אף שהוכרה על יסוד סעיף 78 של פקודת הנזיקין, נתקלה בקושי ראייתי, שהיה בו, במקרים רבים, כדי להכשילה" (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 1230 (מהדורה חמישית, 2003)).
"שיקול נוסף שהיווה מכשול להצלחת תביעות הורים היה מצבם הכלכלי של ההורים התובעים, אשר לא תמיד הצדיק את ההנחה כי היו נזקקים לתמיכת ילדים המנוח, כשזה היה מגיע לבגרות" (שם, עמוד 1234).
לגבי פיצויים בשל אבדן תמיכה של ילדים בוגרים כותב המלומד קציר כי "כאן ניכרה נטייה לפסוק פיצויים באותם מקרים שהוכחה תמיכה אפשרית; אלא שגם פיצויים אלה היו, בדרך-כלל, צנועים למדי. זאת בשל ההנחה שבנים בוגרים כאלה, תמיכתם בהוריהם אינה יכולה להיות אלא מוגבלת בזמן, משום שהיו עתידים להקים משפחה משל עצמם ברבות הימים; ואזי, כך ההנחה, עתידה התמיכה בהורים להיות פחותה או להיפסק כליל; כלומר, המדובר הוא, אף כאן, בהגבלת אורך תקופת התלות בנפטר, כשם שזו מוגבלת בנסיבות אחרות" (שם, עמוד 1236).
המנוח נולד בתאריך 19.1.77.
יש להניח שהוא השתחרר מהצבא בשנת 1999 שכן מהאישור ת/7 עולה כי ביום 14.11.98 ניתן לו היתר לעבוד בעבודה פרטית בזמן שירותו הצבאי עד לחודש נובמבר 1999.
מהראיות עולה כי עם שחרורו מהצבא הוא התגורר בבית אמו.
כשנתיים-שלוש לאחר ששוחרר, ריצה המנוח 15 חודשי מאסר וזאת בין התאריכים יולי 2001 ועד ספטמבר 2002. משמעות הדבר שהוא נאסר בגיל 24 וחצי והשתחרר בגיל 25 וחצי.
המנוח נהרג בהיותו בן 26.
מעדות התובעת עולה כי המנוח תמך בה בעת היותו בצבא ואף כאשר התגורר עמה בדירה. אין ראייה על תמיכה באותם 15 חודשים בהם הוא היה במאסר. גם כאשר תמך המנוח בתובעת, השניים לא ניהלו קופה משותפת ולא הוכח כי מלוא הכנסתו של המנוח שימשה לצרכי משק הבית ולתמיכה.
כפי שנפסק בעניין פינץ (ע"א 10990/05 עזבון פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא(1) 325 (2006)):
"שיטת הידות מיישמת, באין ראיות אחרות, הנחת עבודה - חזקה עובדתית המושתתת על ניסיון החיים, בדבר אורח החיים של המשפחה הממוצעת. משמעות יישום השיטה הזו היא, כי לאחר אומדן הכנסתו הפוטנציאלית של הניזוק, יש לצרפה להכנסה המשפחתית ('הקופה המשותפת') ואז, מתוך ההכנסה הכוללת, להקציב יד אחת כהוצאת קבע כללית של המשפחה, ואת היתרה לחלק שווה בשווה בין בני המשפחה, באופן שלכל אחד מיוחסת יד אחת. את היד של הנפגע ממעשה הנזיקין יש להפחית מהכנסתו, וכך מתקבל סכום הפיצויים."
גם אם יש מקום להניח כי התובע היה ממשיך לתמוך בתובעת ולעזור לה כלכלית גם בעתיד, הרי לאור אופי התמיכה עד כה ולאור ההנחה כי המנוח עתיד היה להקים משפחה משל עצמו ברבות הימים והתמיכה באמו הייתה פוחתת אין מקום לחשב תמיכה זו לפי שיטת הידות והנחת העבודה עליה היא מבוססת, אלא על ידי פסיקת פיצוי גלובלי אשר ישקף את התמיכה של המנוח באמו.
מאחר ופיצוי גלובלי זה לא היה עולה, להערכתי, על 30% מהכנסתו של המנוח, ייפסק הפיצוי בתיק זה על בסיס חישוב ההפסד לעזבון ולא לתובעת, כתלויה. לעניין אופן החישוב כאשר יש זהות בין היורשים לתלויים ראו את ע"א 2739/06 עזבון דוביצקי נ' רזקאללה (פורסם במאגרים, 1.6.08).
אין בהלכה שנפסקה בעניין סושרד כדי לשנות את מסקנתי, שכן פסק הדין עוסק במקרה הקלאסי של אובדן תמיכה של הורה, כאשר החישוב הבסיסי נעשה על פי שיטת הידות.
בפסק הדין שניתן על ידי בת"א (שלום י-ם) 9645/03 עזבון יוסף נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 19.8.07) אשר אליו הפנה ב"כ התובעת, התקבלה טענת התובעים לפיה בנם המנוח תמך בהם, אולם לאור קביעתי לפיה תמיכת המנוח בתובעים מהווה, רק בחלקה, תמיכה אשר ניתנה להם על ידו כתלויים ומאחר וההערכה ביחס להמשך התמיכה בתובעת, לאחר פטירת האב, הייתה ספקולטיבית, נפסק פיצוי גלובלי בגין הפסד התלות במנוח.
במקרה שונה בו אמה של האלמנה התגוררה בבית המנוח ורעייתו והייתה סמוכה על שולחנם נפסק פיצוי על פי שיטת הידות (ת"א (מחוזי ת"א) 398/89 עזבון יערי נ' פרופ' דינבר (פורסם במאגרים, 7.3.93)).

ההכנסה של המנוח עובר לתאונה
עובר לתאונה עבד המנוח ב"טל בייגלס". במקום זה הוא עבד גם בתקופת הצבא.
בין החודשים ינואר 2003 ועד יוני 2003 השתכר המנוח סכום כולל של 30,823 ₪. בחודשים יולי – אוגוסט 2003 שולם 11,861 ₪. השכר המצטבר מינואר עד אוגוסט 2003 היה 42,684 ₪. השכר החודשי הממוצע היה 5,335 ₪. שכר זה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.5.03 מגיע ל- 6,426 ₪.
לטענת התובעת, לאחר פטירת המנוח התברר שהוא הפעיל במקביל לעבודתו עסק עצמאי במסגרתו שכר אולם ומשרדים בתל אביב. לטענתה, יש לקחת בחשבון את פוטנציאל ההכנסות מהעסק כאשר קובעים את שכרו הפוטנציאלי של המנוח.

לטענת הנתבעת לא הובאה כל ראיה ביחס להכשרה מקצועית של המנוח, עתיד מקצועי ואף לא רצף מקצועי. לטענתה יש להתחשב בשכרו של המנוח עובר לתאונה, בעברו הפלילי ובכך שריצה כ- 15 חודשי מאסר. עוד לטענתה, בסיס השכר צריך לשקלל נתונים אלה ולעמוד על 4,000 ₪.
התובעת הצהירה כי: "לאחר פטירתו של בני, מצאתי במסמכי העיזבון כי בנוסף לעבודתו כשכיר, ככל הנראה, בני הפעיל גם עסק עצמאי, אשר על פי החוזה הוקם כשמונה חודשים קודם התאונה ובמסגרתו שכר בני המנוח אולם ומשרדים בשטח של 174 מ"ר ברחוב המסגר 62 בתל אביב לצורך הפעלת עסק" (סעיף 8 לתצהיר התובעת). לתצהיר צורף העתק חוזה השכירות של העסק וצילום שיקים ששילם המנוח על חשבון דמי השכירות (ת/6). לתובעת לא הייתה ידיעה על עסק זה וגם כיום אין לה כל ידיעה ביחס אליו (סעיף 9 לתצהיר).

בהיעדר פרטים על העסק, על חלקו של המנוח בעסק ועל הכנסות העסק אין כמעט משקל לעדותה של התובעת על קיומו של העסק לצורך חישוב כושר ההשתכרות של המנוח, מה גם שמחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי לאחר שהמנוח נפטר התברר כי בחשבונו היה חוב (עמוד 6 לפרוטוקול).

התובעת העידה כי עם שחרורו מבית הסוהר הוא פתח דף חדש (עמוד 10 לפרוטוקול). לפי עדותה: "פתח דף חדש, המשיך לפרנס, אהב כל כך לעבוד עבד שבתות, חגים, לילות משמרות רק כדי שהכול יהיה בסדר בבית" (עמוד 10 לפרוטוקול).

גילו הצעיר של המנוח והעובדה שהשתחרר מבית הסוהר זמן לא רב לפני התאונה תומכים בכך שהמנוח נכנס לגדר אלה שטרם יצרו לעצמם היסטוריה אישית ותעסוקתית המאפשרת שומה אינדיבידואלית ולכן יש לחשב את הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק (ראו לעניין זה את פסק הדין בעניין פינץ). העובדה שעם שחרורו מבית הסוהר עמד שכרו על סך 6,420 ₪ תומכת במסקנה זו.

אני דוחה את טענת ב"כ התובעים לפיה יש לקחת בחשבון כי נתוני השכר הממוצע משתנים ועולים עם הגיל ולכן יש להתחשב באחוז השינוי הצפוי עם ההתקדמות בגיל. כמו כן נדחית הטענה לפיה יש לפסוק פיצוי נוסף בגין אבדן פנסיה וקצבת זיקנה.
כפי שנפסק בעניין פינץ ביחס לקטינים או "ביחס למי שאינו קטין, אך בשל גילו או בשל סיבות אחרות טרם נוצרה לו "היסטוריה" אישית ותעסוקתית המאפשרת שומה אינדיבידואלית":
"...תקומנה שלוש חזקות עובדתיות שתקבענה את שומת הפיצוי בעניינו של קטין: השכר הממוצע במשק, שיעור הפסד של 30% ותקופת השתכרות של 46 שנים. חישוב זה, המתמשך לאורך שנים רבות, משקלל את מכלול הנתונים המשתנים לאורך תוחלת חייו של אדם, כמו-גם את הנתונים המשתנים בין אדם לאדם: תקופת הכשרה לעבודה, תקופת עבודה עם הפסקות מסוימות, התקדמות בעבודה, צבירת חסכון לקראת יצירת קרן פנסיה, ועוד כיוצא באלה. התוצאה המתקבלת מציעה פיצוי הולם לכלל הפסדי ההשתכרות של קטין לרבות הפסדי הפנסיה..."
השכר הממוצע במשק עומד היום על סך 9,088 ₪ (ברוטו) שהוא 8,512 ₪ (נטו). נתון זה מתייחס לכלל המועסקים במשק (ראו לעניין זה את ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (פורסם במאגרים, 13.3.12)).
מאז התאונה ועד היום חלפו 119 חודשים.
הפיצוי המגיע בגין תקופה זו הוא: 303,878 ₪.
הפיצוי לעתיד (מקדם היוון: 239.6103) הנו בסך 585,991 ₪.
סה"כ הפיצוי בגין השנים האבודות עומד, אפוא, על סך 889,869 ₪.

אובדן נכס הון
בהיעדר ראיות אודות העסק שהיה, או לא היה, למנוח, אין מקום לפיצוי בגין אובדן נכס הון.

אובדן שירותי בן
לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי בגין אובדן שירותי בן החל ממועד התאונה ועד לתוחלת חייה הצפויה. לטענתה, המנוח היה מטפל עבורה בכל העניינים המנהלתיים והיום יומיים, הן אלה הקשורים בענייניה האישיים והן אלו הקשורים בניהול משק הבית ואחזקתו והן בתקשורת הנחוצה מול הרשויות.
לטענת הנתבעת, לא ברורה טענת התובעים בעניין זה, אין באסמכתאות מקום בו נפסקו שירותי בן ולא ברור כיצד מגיעים התובעים בסיכומיהם לסכומים אותם הם דורשים. לטענת הנתבעת, לא זו בלבד שראש נזק זה הינו מופרך על פניו, אלא שבוודאי שנסיבות תיק זה אין מקום לדון בטענה כלל, ולא בשיעורים הנטענים על ידי התובעים בסיכומים.
פיצוי בגין אובדן שירותי בן נפסק בת"א (מחוזי ת"א) 1734/04 הנזכר לעיל. באותו מקרה התקבלה טענת התובעים כי המנוח היה הקשר שלהם עם הממסד הישראלי לאחר שהם עצמם לא הצליחו להשתלב בחברה הישראלית, האב נכה ולא עבד בעבודה קבועה והאם התפרנסה בקושי מעבודות דחק. הפיצוי שנפסק היה בסך 75,000 ₪. בית המשפט ציין בפסק דינו כי: "נראה כי נטיית בתי המשפט הינה לפסוק פיצוי בגין אובדן תמיכת ילדים בוגרים לתקופה קצובה בלבד, אם בכלל, ובכל מקרה, הפיצוי מתבסס בעיקר על אובדן תמיכה כספית בהורים".
בת"א (מחוזי נצ') 817/09 עיזבון פניאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 29.3.11) נפסק פיצוי צנוע בגין הפסד תמיכה ושירותים של הבן. בית המשפט פסק כי:
"לא הוכח בפני כי אכן ההורים היו תלויים בבנם, וזה אכן סיפק להם שירותים באופן קבוע, מעבר לשירותים המקובלים שבן מעניק להוריו. סבורני כי לא ניתן להעריך אובדן תמיכה ושירותים אלה, אלא על דרך של פסיקת סכום צנוע, בשיעור 20,000 ₪ וכך אני קובע."
התובעת הוכיחה תמיכה כספית של המנוח. לא די בכך שהמנוח היה משלם את החשבונות כדי לקבוע שהוא שירת אותה מעבר לשירותים המקובלים שבן מעניק להוריו.

אני מקבלת את עמדת הנתבעת לפיה בנסיבות המקרה יש בפיצוי שנפסק בגין השנים האבודות כדי לפצות גם על אובדן השירותים.

כאב וסבל לעזבון
אני פוסקת לתובעים פיצוי בגין כאב וסבל לפי 25% מהסכום המקסימלי בצירוף ריבית מיום התאונה.

הוצאות קבורה ומצבה
התובעת הצהירה על הוצאות הקבורה והמצבה בהן נשאה (סעיף 32 לתצהיר התובעת).
על יסוד תצהיר התובעת, אני פוסקת לתובעת פיצוי כמפורט להלן בגין הוצאות אלה:


עלות המצבה – 7,670 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.11.03.
הדפסת מודעות אבל – 140 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.9.03.
הובלה באמבולנס – 650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.9.03.

נתבע גם פיצוי בגין הוצאות השבעה והאזכרה, אולם בהתאם לסעיף 81(2) לפקודת הנזיקין אין פוסקים פיצוי בגין הוצאות אבל (ראו ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח נ' עזבון בוסקילה, פ"ד לח(4) 785, 794 (1985); ע"א 9603/10 עזבון גולן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם במאגרים, 21.6.2011)).
עוד נתבע פיצוי בגין ההוצאות עבור הצורך בצו ירושה. נזק זה הינו נזק רחוק ולא מוכר (ראו ת"א (מחוזי חי') 676/08 עזבון רוטשטיין נ' שלגין (פורסם במאגרים, 5.5.2013)).

ניכויים
אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש לנכות את הכנסות התובעת מהמוסד לביטוח לאומי לאחר התאונה. התובעת מקבל הבטחת הכנסה, ללא קשר לפטירת בנה המנוח, ואין מקום לניכוי. אם הפיצוי היה מבוסס על שיטת הידות, ייתכן והיה מקום לקחת בחשבון הכנסה זו כחלק מהקופה המשותפת.
התובעת קיבלה מענק מצה"ל בסך 15,000 ₪. מענק זה יש לנכות מהפיצוי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו התקבל.
אי דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש לנכות את החוב לבנק שקוזז לאחר שהמנוח נהרג. אין בסיס לטענה זו. אין מדובר בהטבה שקיבלה התובעת.
סיכום
לסכומים שנפסקו, לאחר ניכוי המענק, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% (האחוז כולל מע"מ).
הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו.

כן תחזיר הנתבעת לתובעים את הוצאות המשפט בהן נשאו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.
את הסכומים שנפסקו תשלם הנתבעת לתובעים תוך 30 יום מהיום, כאשר ימי הפגרה יובאו במנין הימים.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות בנזיקין

  2. אחריות שולח בנזיקין

  3. הגנת הסתכנות מרצון

  4. פיצול הדיון בנזיקין

  5. חלוקת אחריות בנזיקין

  6. אחריות שילוחית בנזיקין

  7. אחריות המשטרה בנזיקין

  8. תביעת נזיקין נגד מצרים

  9. סעיף 7א לפקודת הנזיקין

  10. פיצויים עונשיים בנזיקין

  11. רשלנות לפי פקודת הנזיקין

  12. אחריות בעל מקרקעין בנזיקין

  13. תביעת נזיקין בגין העמדה לדין

  14. תביעת נזיקין בגין כליאת שווא

  15. סעיף 5א' לחוק הנזיקים האזרחיים

  16. אין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו

  17. תביעת נזיקין בגין התנהגות מעקלים

  18. אחריות הורים בנזיקין למעשי ילדיהם

  19. פיצוי בנזיקין בגין עוולת כליאת שווא

  20. אחריות משדל - סעיף 12 לפקודת הנזיקין

  21. נזיקין - שלט האוסר כניסה מתנער מאחריות

  22. תביעה לפי פקודת הנזיקין בגין תאונת דרכים

  23. דוגמא לתביעת נזיקין בתאונת דרכים ללא ביטוח

  24. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין

  25. דחיית תביעת נזיקין מחמת התיישנות ממועד גילוי הנזק

  26. נזיקין - סעיף 41 לפקודת הנזיקין – " הדבר מדבר בעד עצמו"

  27. על פי סעיף 78 לפקודת הנזיקין גם הורה זכאי לפיצוי כתלוי במקרים המתאימים

  28. השכר הממוצע במשק כמדד לאומדן שכר ניזוק על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון