תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

לטענת התובע, המכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות אותו, לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מקום לשנאה וללעג בקרב הדיירים ובעיני הבריות.

7. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא הסתפק בכך ואף הגיש נגדו תלונות שווא למשטרה בגין איומים ובגין גניבת אופניים, ובעקבות תלונות אלו הגיעו חוקרים לביתו וחקרו אותו בפני בני משפחה ואורחים. זאת ועוד, במסגרת הצעדים בהם נקטה המשטרה בחקירתה, נשלל הרישיון שהיה בידי התובע להחזיק בנשק והאקדח שהיה ברשותו ושימש אותו בתפקידו כמאבטח נלקח ממנו, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק כבד מאוד.

8. הנתבע בתורו מכחיש כי המכתבים שהפיץ כוללים דברי דיבה או השמצה כלפי התובע, הגם שלטענתו כל מה שציין במכתבים הנ"ל הם דברי אמת לאמיתה.

9. הנתבע הוסיף והבהיר, כי מקום החנייה אליו מתייחס התובע כחניה השייכת לו אינו רשום על שמו, אך בכל מקרה מתקן האופניים הוצב מחוץ לשטח החנייה הנ"ל ובצמוד לקיר, זאת לאחר שהתייעץ עם הקבלן ומנהל העבודה לגבי הצבת המתקן במקום בו הוצב.

10. על אף שהנתבע מתבסס על טענת ההגנה בדבר 'אמת דיברתי' וחרף הנזק שנגרם לו על ידי התובע, הוא הפיץ ביום 4/7/10 בקרב דיירי הבניין מכתב התנצלות בזו הלשון:
"לכל דיירי הבית, רחוב בלפור 31 נהריה:
הריני להביע בזה את התנצלותי בפני מר ראובן X על דברים שכתבתי אליכם במכתב.
ביום 1.6.2010 כתבתי לכם בנושא החנייה אשר בכניסת הנכים שלנו. כעבור כשלושה שבועות הופץ בינינו העתק מכתבו של עורך הדין לוריג המודיע כי החנייה הזו שייכת לראובן X. עם מכתב זה פנה ראובן X לעורך דין בחיפה אשר דרש ממני לפרסם ביניכם התנצלות ברורה ומפורשת בה אחזור מכל הטענות אותן העליתי נגד מר X במכתבי האמור.
אני מתנצל בזה בפני מר X על טענותיי במכתבי ומבקש את סליחתו על טעותי בהבנת הפרשה לאשורה" (להלן: "מכתב ההתנצלות").

11. לטענת הנתבע, הוא סבר לתומו כי עם משולח מכתב ההתנצלות תם העניין ביניהם, ולכן נדהם מעצם הגשת התביעה נגדו. אך גם לאחר הגשת התביעה, ועל מנת להסיר ספק מלב ובעקבות ההמלצה של בית המשפט, הוא שב ושלח בשנית ביום 2/10/11 עותק ממכתב ההתנצלות הנ"ל לכל הדיירים בבניין, ולפיכך דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה:
12. לפי האמור בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) ......
(4) ......".

לשון החוק מגדירה 'פרסום' בסעיף 2(א) כלהלן: "פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב...".

13. ציטטתי לעיל קטע ממכתבו של הנתבע מיום 1/6/10, אך באותו מכתב ממשיך הנתבע וכותב כדלקמן:
" ... X משתלט באלימות על כל רחבת הכניסה שהיא שטח של כולנו לשימוש כולם, למעבר חופשי, לאופניים, לעגלות וכו'.... הוא רוצה לגזול את כל המרחב הציבורי שבכניסה ...."

14. למקרא שני המכתבים נשוא הדיון אשר הופצו על ידי הנתבע בקרב דיירי הבניין, לא קשה להיווכח כי הם כוללים מילים אשר מטרתן להשפיל את התובע ולבזותו בקרב הדיירים בשל מעשי האלימות המיוחסים לו. ודוק, הנתבע אינו טוען ואינו חולק על היות הדברים בגדר לשון הרע - להבדיל כמובן מטענתו אודות אמיתות הדברים, ועוד אתעכב על כך בהמשך.

15. ככלל, פניה למשטרה של אזרח החושד בתום לב כי אחר מבצע עבירה פלילית היא התנהגות סבירה ומקובלת ואינה צריכה לגרור אחריה מסקנה כי בשל השימוש בזכות זו הוא יתחייב במעשה עוולה. ואולם, שונה הוא המצב לו היה אותו אזרח מציג את חשדותיו בפני אחר, כי אז יש לראות בהתנהגות זו כבלתי סבירה (ע"א 310/74 שטרית נ' מזרחי, פ"ד ל(1) 389, 391), ובדרך כלל יראו ייחוס עבירה פלילית לאדם כמצב מובהק של הוצאת לשון הרע (א' שנהר, דיני לשון הרע, הוצאת תשנ"ז, עמ' 128).

16. בנסיבותיו של המקרה דנן, גם אם אתעלם מההתבטאויות של הנתבע בדבר מעשה גזל מצד התובע, לנוכח הספק שמא מדובר בצורת התבטאות קלוקלת שמשמעה השתלטות על המקום ותו לא, הרי שלא ניתן להתעלם מביטויים קשים אחרים בדבר מעשי אלימות מצד התובע והיותו אדם אלים, כגון: "הוא משתמש באלימות", "מאיש אלים זה איני יודע למה עוד לצפות", ו-"משתלט באלימות על כל רחבת הכניסה שהיא שטח של כולנו". גם ההצהרה המפורשת במכתב הראשון, כי התובע עומד מאחורי היעלמות האופניים של הנתבע, היא בגדר ייחוס מעשה גניבה לתובע ומתוקף כך מהווה הוצאת לשון הרע אם לא תוכח אמיתותה.

ברי אם כן, כי כל הביטויים אשר מניתי לעיל הם בגדר לשון הרע כלפי התובע.

17. ודוק, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע הוא זה שכתב את המכתבים שבנדון, אין מחלוקת כי ייחוס מעשי אלימות וגניבה לאחר חוסה בהגדרתה של לשון הרע, ואין מחלוקת אודות ביצוע הפרסום לנוכח הפצת המכתבים על ידי הנתבע בקרב דיירי הבניין.

18. אשר על כן אני קובעת, כי במקרה דנן מתקיימים כל יסודותיה של עוולת לשון הרע.

דיון בשאלת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע:
19. לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הוכיח את עילת התביעה לפי חוק איסור שון הרע, אעבור כעת לבחון אם מתקיימות אחת ההגנות המנויות בסעיפים 14, 15 ו-16 לחוק, ואם תוכח אחת מהן יופטר הנתבע מאחריות ללשון הרע שפרסם.

20. אך קודם לכן אבקש להבהיר, כי לאורך כל ההליך הנתבע בחר שלא להיות מיוצג, חרף העובדה כי בית המשפט המליץ לו לקבל ייצוג משפטי על מנת שיוכל להתמודד עם הקשיים המשפטיים שבניהול ההליך.

לפיכך, בית המשפט הסביר לנתבע לא אחת את זכויותיו הדיוניות בכל השלבים ועמד על כך כי זכויות אלו לא תיפגענה. אגב כך אוסיף, כי הדיון המפורט להלן בשאלת ההגנות נעשה מפאת הזהירות, לנוכח אי העלאת טענות אלה על ידי הנתבע בצורה מפורשת, למעט הטענה המשתמעת בדבר אמיתות הדברים.

21. לגופו של עניין, סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי במשפט בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.

22. סעיף 15 לחוק מונה מספר הגנות נוספות שעניין לנו באחת מהן, והיא כאשר הפרסום נעשה בתום לב ולשם הגנה על ענין אישי כשר של הנתבע, כלשון סעיף 15(3) לחוק.

23. סעיף 16 לחוק קובע באילו נסיבות מתקיימת החזקה כי הנתבע עשה את הפרסום בתום לב, ובאיזה נסיבות מתקיימת חזקה הפוכה. כך למשל, סעיף 16(ב) לחוק קובע, כי אם הדבר שפורסם לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו - אזי חזקה היה על הנתבע כי עשה את הפרסום שלא בתום לב.

24. עינינו רואות, כי אמת הפרסום היא דרישה המשתרעת על הגנות סעיף 14 וסעיף 15 לחוק. לפיכך, אבחן תחילה אם היתה אמת באמירותיו של הנתבע לדיירים, ורק לאחר מכן אבדוק אם מתקיימים יתר התנאים שמיניתי לעיל לגבי תחולת ההגנות הנ"ל (כגון, קיומו של עניין אישי או ציבורי וקיומו של תום לב).

25. לעניין אמיתות הדברים, מלבד לתובע והנתבע העידו בפניי גם מר מרדכי אסייג, מר ערן ברדוגו, ומר עופר חוטה.

26. אשר למתקן האופניים - הנתבע טען כזכור, כי התובע נהג להסיר את מתקן האופניים מהמקום בו הניח אותו (הנתבע) תוך שימוש באלימות, אף על פי שהחנייה המדוברת אינה שייכת לתובע.

27. עורכי הדין לוריג את ניר המשמשים כעורכי דינה של החברה הקבלנית, כוכב ובניו בניה בע"מ, אשר הקימה את הבניין, שלחו מכתבים לנתבע ובהם הובהר באופן חד-משמעי, כי שטח החנייה שבמחלוקת מוצמד לשטח דירת התובע, ומתוקף כך אין המדובר בחלק מהרכוש המשותף. עוד הובהר, כי בכל מקרה נדרשת הסכמת רוב דיירי הבניין לשם התקנת המתקן, גם אם מדובר היה ברכוש המשותף.

28. די במכתבים הנ"ל אשר מעגנים את זכויותיו הבלעדיות של התובע בשטח החניה, ועל תוכנם הנתבע לא ביקש לחלוק, כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענותיו של הנתבע בשני מכתביו אודות כך שהתובע גזל את שטח החניה ועשה בו שימוש ללא כל זכות.

29. למעלה מן הצורך אוסיף, כי הנתבע טען בכתב הגנתו ובתצהיר עדותו הראשית, כי חלק מהדיירים בבניין מצטרפים לעמדתו בקשר לשימוש שהוא מבקש לעשות בשטח החניה (בכל הקשור להצבת מתקן האופניים). ואולם, גם אם יימצא דייר אחר המצדד בעמדת הנתבע לגבי היות השטח הנ"ל חלק מהרכוש המשותף, כמובן שאין בכך כדי להעלות או להוריד מבחינת מצב הזכויות בשטח החניה, כשטח ששייך באופן בלעדי לתובע.

30. למען השלמת התמונה אוסיף, כי חלק מהדיירים אשר העידו בפניי לא אישרו דברים אלה של הנתבע. כך למשל, העד מר מרדכי אסייג מסר בעדותו, כי הנתבע הניח את מתקן האופניים ליד החניה של התובע באופן שלא מאפשר להחנות בנוחות את הרכב ובאופן שעלול לשרוט את רכבו של האחרון. העד הוסיף, כי הדיירים התנגדו להצבת מתקן האופניים ואף ביקשו מהנתבע להימנע מהצבתו, אך הנתבע סירב והתעקש להציב את המתקן בצמוד לחניית התובע.

31. גם העד מר ערן ברדוגו ציין בעדותו, כי כל הדיירים הצביעו והסכימו פה אחד שלא להציב מתקן אופניים בשטח הרכוש המשותף.

32. על יסוד האמור לעיל אני קובעת, כי לא הוכחה טענת הנתבע בדבר השתלטות שלא כדין של התובע על שטח החניה, וברור אם כן שאם התובע נהג להרחיק את מתקן האופניים של הנתבע משטח חנייתו, הרי שבדין הוא עשה כן. לפיכך, ההגנה האפשרית בדבר אמיתות הדברים או קיומו של אינטרס אישי כשר של הנתבע בשטח המדובר, איננה מתקיימת במקרה דנן.

33. לעניין האלימות – הנתבע לא פירט וממילא לא הוכיח את טענת האלימות המיוחסת לתובע. כך למשל, הנתבע אינו מפרט בתצהירו או בעדותו או אפילו בכתב הגנתו, הכיצד התבטאה האלימות המיוחסת לתובע ומתי ואיפה אירעה. יתרה מכן, הגם שהנתבע חזר והדגיש בחקירתו הנגדית כי אינו חוזר בו מהדברים אשר ייחס לתובע במכתביו – חרף מכתב ההתנצלות - הרי שהוא לא טרח למסור לגבי מעשי האלימות פירוט מינימאלי ולא ניסה אפילו להוכיחם.

34. כך הוא הדבר לגבי החשד שהנתבע מייחס לתובע בדבר גניבת האופניים. טענה זו לא הוכחה כלל, ואילו עדותו של מר עופר חוטה, המשמש כגנן של הבניין ואשר הוזמן על ידי הנתבע על מנת שיעיד בקשר לכך, התבררה כחסרת משקל ראייתי, משום שהוא לא זיהה את התובע בתור מי שגונב את האופניים של הנתבע וזורק אותם לפח הזבל.

35. אשר על כן אני קובעת, כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח אמיתות האמירות שאמר בקשר למעשי האלימות והגניבה אשר הועלו במכתבים שהפיץ לדיירי הבניין.

36. מכאן ברור, שהנתבע אינו חוסה בצלן של אי אילו מההגנות המפורטות בחוק.

דיון בשאלת הנזק ונפקותו של מכתב ההתנצלות:
37. לטענת התובע, שני המכתבים אשר הופצו על ידי הנתבע השפילו וביזו אותו בפני כלל הדיירים של הבניין.

כזכור, בפרקים הקודמים קבעתי כי מכתבים אלה של הנתבע הם בגדר פרסום לשון הרע נגד התובע. והשאלה שנשאלת כעת היא, איזה פיצוי יש לפסוק לתובע בגין כך?

38. בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע בית המשפט מוסמך לחייב נתבע לשלם לתובע פיצוי עד לסך של 50,000 ש"ח אף ללא הוכחת נזק, וכפול מהסכום האמור מכוח הוראת סעיף 7א(ג) לחוק, אם הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע. מנגד, בבואו לפסוק פיצוי לטובת התובע רשאי בית המשפט מכוח סמכותו לפי סעיף 19(4) לחוק להתחשב בעובדה כי הנתבע התנצל בשל הפרסום.

39. בנסיבותיו של המקרה, אין להתעלם מהעובדה כי הנתבע התנצל בעבר על אמרותיו לתובע ופרסם מכתב התנצלות בפני דיירי הבניין, ואף לאחר הגשת התביעה שב ושלח אליהם העתק מאותו מכתב התנצלות.

40. אגב כך אוסיף, כי טענת התובע ולפיה הנתבע המשיך בסורו ושב להשמיצו בקרב דיירי הבניין גם אחרי משלוח מכתב ההתנצלות בפעם הראשונה ובפעם השניה, היא טענה שלא הוכחה דיה.

41. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים והראיות שהובאו לפניי - אני מעמידה את הפיצוי על סך של 20,000 ש"ח.

תלונת השווא למשטרה:
42. וכעת לעניין אחר. התובע טען, כי הנתבע הגיש תלונות שווא נגדו למשטרת נהריה בגין איומים וגניבת האופניים, וכתוצאה מכך גם הוא וגם משפחתו נפגעו ממנה וזאת בשל הגעת אנשי המשטרה לביתו והטחת החשדות כלפיו בפני בני משפחתו ובפני אורחים ששהו אצלו, דבר אשר הסב לו עוגמת נפש רבה. עוד ציין התובע, כי בעקבות התלונה שהגיש הנתבע במשטרה נשלל רישיונו להחזיק בנשק והאקדח שלו הוחרם, דבר שפגע קשות בפרנסתו שכן מאז אינו יכול לעסוק במקצועו כמאבטח.

43. הנתבע בתורו עמד על כך כי התלונות הוגשו כדין, ובמהלך חקירתו הנגדית הכחיש כי הן הסבו לתובע נזק של ממש, הגם שהוא משער כי נגרמו כאלה.

44. טענותיו של התובע בהקשר דנן אינן מבוססות על חוק איסור לשון הרע אלא על "עוולות נזיקיות המעוגנות בפקודת הנזיקין" (סעיף 12 לכתב התביעה), מבלי לפרט באיזה עוולות מדובר.

45. בהעדר טיעון מפורש ובהעדר פירוט אלמנטרי, אני בדעה כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לתור אחר כל אחת ואחת מהעוולות המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- "הפקודה") על מנת לבדוק אם הטיעון שנטען בכתב התביעה מקים את יסודותיה של עוולה כזו או אחרת.

46. אלא שגם לגופו של עניין לא מצאתי כי מתקיימות יסודותיהן של עוולת הנגישה או עוולת הרשלנות – הן העוולות שעשויות להיות רלוונטיות לענייננו. ובמה דברים אמורים?

47. סעיף 60 לפקודה מגדיר את עוולת 'הנגישה', כדלקמן:
"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת-נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".

48. עוולה זו כוללת מספר יסודות מצטברים אשר בהתקיימם זכאי התובע לפיצוי, והם: פתיחת הליך; פתיחת ההליך בזדון וללא סיבה סבירה; ההליך סיכן את חירותו או חיבל באשראי או בשמו הטוב של התובע; וההליך הסתיים לטובתו.

49. נטל הראיה להוכיח כי התקיימו יסודותיה המצטברים של עוולת הנגישה רובץ לפתחו של התובע, במסגרת העיקרון כי המוציא מחברו עליו הראיה (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל, פ"ד נג(4), 526, 594).

50. בסיפא לסעיף 60לפקודה נאמר, כי לא תוגש תובענה בעוולה של נגישה, רק משום מסירת ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. גם בתביעה המבוססת על חוק איסור לשון הרע קיימת הגנה דומה. בסעיף 15(8) לחוק נמנה פרסום על ידי הגשת תלונה לרשות מוסמכת עם הפרסומים שעליהם חלה ההגנה על פי חוק זה. ההגנה שפורטה בסעיף זה חלה כאשר הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה.

51. הרעיון המונח ביסוד הגנות אלה הוא, כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלונן לבין הצעדים שננקטו על ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה ולחקור אודותיו. לכן, אפילו נמסר למשטרה מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו. ומכאן, שהמסקנה המתבקשת היא, כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות (בג"צ 64/91 חילף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(5) 653, 657).

52. במקרה שלפנינו, תלונות הנתבע הולידו פתיחת חקירה ע"י המשטרה נגד התובע ולבסוף, הוחלט על סגירת התיק מחוסר אשמה. המשטרה שהנה רשות מוסמכת, היא שפתחה בהליכי החקירה נגד התובע ולא הנתבע באופן אישי. אלא מה, הגשת תלונה למשטרה אינה בגדר 'הליך', כמשמעותו בסעיף 60 לפקודה, שכן נדרש כי 'ההליך' בו נקט המעוול בעוולת הנגישה יהיה הליך ממשי, כגון תביעה אזרחית לפירוק תאגיד או לפשיטת רגל או קובלנה פלילית וכו'. במקרה דנן, המשטרה ומנגנוני התביעה של המדינה לא נקטו בהליך כלשהו כנגד התובע, כגון על ידי הגשת כתב אישום. לפיכך, סגירת תיק החקירה גם איננה נחשבת להליך אשר 'נסתיים לטובתו' (ת.א. (מח-ים) 841/95 בן טובים נ' ארנון-שפירא, סעיף 45 לפסה"ד, לא פורסם, ניתן ביום 29/6/00).

53. בהינתן הדברים הנ"ל אני קובעת, כי לא מתקיימים יסודותיה של עוולת הנגישה.

54. ומה עם עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודה?
ההלכה הפסוקה קובעת, כי קיומה של עוולה פרטיקולארית, כמו עוולת הנגישה, אינה שוללת את האפשרות לחייב בעל דין גם בעוולת מסגרת, כגון בעוולת הרשלנות, אם מערכת העובדות מאפשרת זאת (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113).

55. בפסק דין גורדון הנ"ל נקבע, שסעיף 60 לפקודה אינו עומד בדרכו של החפץ לעקוף את דרישותיה המכבידות של עוולת הנגישה על ידי פניה לעוולת הרשלנות. עם זאת נראה, שגם אם מקור התביעה מבוסס על עוולה אחרת, בית המשפט בכל מקרה לא יתעלם מהאמור בסיפא של סעיף 60 לפקודה, אשר לפיו לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, זאת משום שהמסר אותו בקש המחוקק להעביר באמצעות הסייג הנ"ל הוא, שטובת הציבור מחייבת שלא לפגוע בהליך של מסירת מידע המביא לפתיחה בהליכים פליליים.

56. אף בהתעלם מהמדיניות הראויה בה יש לנהוג כאשר מדובר בעוולת הרשלנות לפי האמור לעיל בפסק דין גורדון, אני מוצאת כי במקרה דנן התובע לא עמד בנטל הבסיסי ביותר המוטל עליו להוכיח שניים מיסודותיה המרכזיים של עוולת הרשלנות לעניין הקשר הסיבתי ולעניין גובה הנזק, ואבהיר להלן.

57. הגם שהתובע טען כי בעקבות התלונות אשר הוגשו למשטרה על ידי הנתבע נשקו הוחרם והרישיון להחזקת נשק בוטל ובעקבות כך אינו יכול לעסוק בעבודתו כמאבטח, התובע לא הביא בדל ראיה כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין התלונות לבין האמור. יתרה מזאת, התובע לא הביא ולו ראיה אחת כדי להוכיח את אלה: כי עבד כמאבטח; כי החזיק באקדח; כי האקדח הוחזק כדין; כי האקדח אכן הוחרם או כי רישיונו בוטל. ואם לא די בכך הרי שהתובע ממילא לא הוכיח את גובה נזקיו.

58. די בכך כדי לדחות את התביעה בקשר לשתי העוולות אשר נדונו לעיל, שגם הדיון בהן הובא למעלה מן הצורך.

אחרית דבר:
59. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 20,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע.

60. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

61. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה לשון הרע ?

  2. מה נחשב לשון הרע ?

  3. לשון הרע בפקס

  4. לשון הרע - אמירה

  5. הגנת אמת דיברתי

  6. מאמר על לשון הרע

  7. לשון הרע במקומון

  8. לשון הרע נגד מורה

  9. הוצאת דיבה במקומון

  10. פיצול הדיון לשון הרע

  11. שליחת מכתב לשון הרע

  12. פרסום מותר לשון הרע

  13. לשון הרע בשיחת טלפון

  14. לשון הרע נגד ספורטאי

  15. סעיפי פקודת העיתונות

  16. לשון הרע בשפה הערבית

  17. הבעת דעה או לשון הרע ?

  18. כתיבת השמצות באתר זאפ

  19. הוצאת דיבה כתבה בעיתון

  20. לשון הרע נגד ראש מועצה

  21. תביעת לשון הרע נגד שופטת

  22. לשון הרע נגד קרוב משפחה

  23. לשון הרע בדואר אלקטרוני

  24. לשון הרע במכתב מעורך דין

  25. הוצאת דיבה בתקופת בחירות

  26. לשון הרע נגד בעלים של עסק

  27. לשון הרע בפרומו בטלוויזיה

  28. פרסום לשון הרע באופן עקיף

  29. לשון הרע בחדשות בטלוויזיה

  30. לשון הרע בגין פרסום ברוסית

  31. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  32. לשון הרע במסדרון בית המשפט

  33. טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

  34. האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

  35. פרסום צילום תמונה - לשון הרע

  36. תביעה על פרסום תמונה בעיתון

  37. תביעת לשון הרע נגד ארץ נהדרת

  38. טעות בהודעת עיקול - לשון הרע

  39. פרסום תצלום של אדם - לשון הרע

  40. תביעה נגד מעריב בגין לשון הרע

  41. אגרת נזקי גוף בתביעת לשון הרע

  42. קיומו של "ענין ציבורי" בפרסום

  43. הוצאת דיבה פרסום כתבה במקומון

  44. סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע

  45. תביעה של דוגמנית בגין לשון הרע

  46. תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה

  47. לשון הרע במכתב שהוביל לפיטורים

  48. תביעת לשון הרע בגין כתבה במקומון

  49. תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה

  50. תביעת לשון הרע של עובד נגד מעביד

  51. ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

  52. אחריות פלילית של תאגיד - לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע עקב טענות על הפליה

  54. האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע ?

  55. לשון הרע כתבה בעיתון ידיעות אחרונות

  56. משלוח תמונות עירום במייל - לשון הרע

  57. האם הכינוי "עבריין" מהווה לשון הרע ?

  58. תביעת לשון הרע - מבקר של רשות מקומית

  59. פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

  60. האם פניה למבקר המדינה מהווה לשון הרע ?

  61. דחיית תביעה לשון הרע בעניינים פוליטיים

  62. האם הביטוי "הון שלטון" מהווה לשון הרע ?

  63. תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה

  64. האם ייחוס הומוסקסואליות מהווה לשון הרע ?

  65. האם עיקול חשבון עורך דין מהווה לשון הרע ?

  66. טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה

  67. תביעת לשון הרע בטענת פרסום "עובדות שיקריות"

  68. תביעת לשון הרע בגין התבטאויות בכלי התקשורת

  69. זכות האדם לפרטיות מול הזכות לשמירה על השם הטוב

  70. טענה להפרה של חוקי עבודה כעילה לתביעת לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תמונה שהשתרבבה "בטעות" לכתבה

  72. האם הפצת מכתב "לא לעבוד עם חברה" מהווה לשון הרע ?

  73. תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה

  74. קבלת תביעת לשון הרע באופן חלקי / פרסום לשון הרע נגד עורך דין

  75. פיצוי בגין לשון הרע למרות שבפרסום שנעשה לא הוזכר שמו של התובע

  76. לשון הרע או ביקורת לגיטימית על פעילות ופועלו הציבורי של אדם ?

  77. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע בגין פרסומים בנוגע לפעולות כעו"ד

  78. ערעור על סכום הפיצויים שנפסקו בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע

  79. תביעת דיבה בגין האשמת איש ציבור בשימוש ברכוש ציבורי לצרכים פרטיים

  80. תביעה בעילה של לשון הרע בגין דברים שנאמרו על כוונה לסכל ביצוע הסכם

  81. הסמכות לדון בעוולת לשון הרע הועברה לבית הדין לעבודה, לפני שנים ספורות

  82. פרסום מכתבים שקריים על גבי לוח המודעות של הבניין בדבר חוב לקופת ועד הבית

  83. תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

  84. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון