תביעה לביטול הסכם למכירת רכב ב.מ.וו

תביעה לביטול הסכם למכירת רכב (ב.מ.וו. דגם 540 שנת ייצור 2000 מ.ר. 4183315), שנכרת ביום 7.9.2010 בין התובע 1 לנתבע 1 (ר' הסכם נספח א' לתצהיר התובע 1), וכן על השבת הרכב או תמורתו הכספית. בעת הרלבנטית, התובע 2 היה רשום כבעלים של הרכב (ר' אישור רישום בנספח ו' לתצהיר התובע 1).
2. ביום 30.11.2010 בוצעה העברת בעלות מהתובע 2 לנתבעת 2 באמצעות הדואר (ר' אישור רישום שינוי בעלות רכב, נספח 2 בתצהיר הנתבעת 4). התובעים טענו כי העברת הבעלות התאפשרה במעשה נוכלות מצד הנתבע 1, שזייף את חתימת התובע 2 על טופס העברת הבעלות (ס' 11 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעת 4 – חברת הדואר – נתבעה בעילת רשלנות, בכך שהעבירה את הבעלות ברכב מבלי שהוצגו לה תעודת זהות ויפוי-כח של הבעלים הרשום -- התובע 2 (ס' 19-13 לכתב התביעה המתוקן).
3. הנתבעת 2 טענה כי פעלה בתום-לב בעת שרכשה את הרכב מהנתבע 1. לדבריה, הנתבע 1 (הקונה) הציג לה יפוי-כח חתום להעברת בעלות מהמוכר (ס' 12, 18 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבעת 2 הודיעה כי בדצמבר 2010 מכרה את הרכב לנתבע 3 (ר' פ' דיון מקדמי מיום 24.11.2011, ע' 2 ש' 22-18).
4. הנתבעת 4 טענה כי פעלה לפי הנוהל להעברת בעלות (נספח 1 לתצהיר מטעמה). לפי הנטען, הבעלות הועברה באמצעות מיופה-כח בשם X בר; מיופה-הכח הציג בפני האשנבאי את המסמכים הנדרשים: תעודת הזהות שלו, רשיון רכב, יפוי-כח חתום מטעם הנתבעת 2, יפוי כח חתום ע"י התובע 2 וכן תעודות זהות של התובע 2 (ס' 6 לכתב ההגנה המתוקן).
5. התביעה כנגד הנתבע 1 והנתבע 3 – נמחקה (החלטה מיום 23.12.2012). נשמעו הוכחות בתביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 4. מטעם התובעים הצהיר התובע 1 (מר סימון יונה). מטעם הנתבעת 2 הצהיר מנהלה, מר אבו אלקיעאן סלימאן. מטעם הנתבעת 4 הצהיר האשנבאי מר ראובן וידנה. המצהירים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בטענות הצדדים.

דיון
6. התובע 1, מר סימון יונה, העוסק בסחר רכב, העיד שרכש את הרכב נשוא הסכסוך מאחד בשם מוטי, רשמו ע"ש חברתו (ולימים אשתו) מירב שלום, העבירו ממנה ע"ש אחיו יונה עזרא (התובע 2), וביום 7.9.2010 מכרו לנתבע 1 (ר' עדותו בפ' ע' 22 ש' 20-19, ע' 25 ש'
32-31). מר יונה העיד שקיבל מהנתבע 1 חלק מתמורת הרכב: סך 7,000 ₪ במעמד החתימה (לפי ס' 2א להסכם, נספח א' לתצהירו); וכן את רכב הוולבו המאוזכר בס' 2ג' להסכם (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 28-27 ובע' 14 ש' 26). לעומת זאת, לטענתו לא קיבל מהקונה את יתרת התמורה: סך 3,000 ₪ שצריכים היו להשתלם ביום 12.9.2010 (לפי ס' 2ב' להסכם; ר' ס' 8 לתצהיר התובע); בנוסף, "אף אחת מההמחאות לא כובדה" (ס' 7 לתצהיר התובע).
7. התובע ביקש לבטל את ההסכם, נוכח אי תשלום מלוא התמורה. בס' 3 להסכם נרשם, כי "מסירת הרכב לקונה מבוצעת לפנים משורת הדין, ללא העברת בעלות, במעמד החתימה על הסכם זה, אולם במידה ולא יבוצעו מי מתשלומי התמורה במועדם... יהיה המוכר בלבד רשאי לבטל את ההסכם ועל הקונה להשיב את הרכב למוכר". הוראה חוזית זו חלה במישור היחסים שבין התובע לנתבע 1, כצדדים לחוזה. השאלה העומדת לדיון עתה היא, אם עומדת לתובע טענה טובה כנגד הנתבעת 2 וכנגד הנתבעת 4.
8. אשר לנתבעת 2 – מר סלימאן, מנהל הנתבעת 2, הצהיר כי "בתאריך 30/11/2010 רכשה הנתבעת 2 מידי הנתבע 1 רכב מסוג ב.מ.וו. מס' רישוי 4183315 בעסקת החלפה... בתמורה קיבל הנתבע 1 מידי החברה שני רכבים..." (ס' 4-3 לתצהירו). אין חולק כי במסגרת עיסקה זו, הרכב נרשם בבעלות הנתבעת 2. מר סלימאן הצהיר כי "העברת הבעלות ברכב הב.מ.וו התבצעה בדואר בבאר שבע ולאחר שהנתבע בשם X קמאל היה מצויד ביפוי כח חתום ע"י המוכרים התובעים והשאיר בידי עובד החברה בשם בר X מעומר, העתק מצילום תעודת זהותו" (ס' 5 ונספח 1 לתצהירו). מר סלימאן צירף לתצהיר צילום ת.ז. של מר X קמאל. בעדותו הוסיף שאף דיבר טלפונית עם בעל הרכב, יונה עזרא, בטרם העברת הבעלות (פ' ע' 27 ש' 17-15).
9. ייאמר מייד: נראה כי התנהלות הנתבעת 2 לא היתה זהירה דיה. צילום תעודת הזהות של הנתבע 1 לא היה בה כדי לספק, שהרי הנתבע 1 לא היה הבעלים של הרכב, אלא הקונה. הסכמה של קונה להעביר את הרכב לצד שלישי אינה מספקת, מקום בו הוא עצמו אינו בעל הזכויות. הסכמת הקונה כשלעצמה גם אינה מעידה על הסכמת הבעלים למכור את הרכב, ואינה יכולה לבוא במקום הסכמת הבעלים. הנתבעת 2 לא הציגה צילום ת.ז. של המוכר לפי ההסכם (סימון יונה) וגם לא של הבעלים הרשום (עזרא יונה). הנתבעת 2 גם לא הציגה צילום של יפוי-כח מאת הבעלים, שלפי הנטען הוצג בפניה ע"י הנתבע 1 (ס' 5 לתצהיר סלימאן). הנתבעת 2 אף לא העידה את מר X בר -- עובד החברה, שבאמצעותו בוצעה העברת הבעלות על שמה.
10. אשר לנתבעת 4 – גם בענינה של הנתבעת 4 מתעורר ספק אם פעלה בזהירות הראויה, ובהתאם לנוהל העברת בעלות ברכב. לפי הנוהל, על האשנבאי לקבל (בין השאר) תעודת זהות של המוכר (ס' 6.1.2), וכן יפוי-כח מקורי של המוכר (ס' 7.1.5). מר וידנה, האשנבאי שטיפל בעיסקה (ס' 3 לתצהירו), הצהיר (ס' 8 לתצהירו):
"מעיון בטופס רישום שינוי בעלות ברכב עולה, כי ביום 30.11.2010 בוצע שינוי רישום בעלות ברכב מס' 41-833-15 מידי המוכר, מר יונה עזרא, לידי הקונה, טרייד אין מרכז הרכב בע"מ. בעסקה זו הועברה הבעלות מהמוכר אל הקונה באמצעות מיופה כוח – מר X בר. מיופה הכוח הזדהה באמצעות תעודת זהות וכן הציג בפניי רישיון רכב, ייפוי כוח חתום על ידי עורך דין מטעם הקונה (שכן עסקינן בחברה), ייפוי כוח מטעם המוכר ותעודת זהות של המוכר" (ההדגשה הוספה).
11. מר וידנה צירף לתצהירו את אישור רישום שינוי הבעלות, המעיד על כך שביום 30.11.2010 העברה הבעלות ממר יונה עזרא (התובע 2) לנתבעת 2, באמצעות מיופה כח -- בר X. מר וידנה העיד שהחתימה המופיעה באישור הנ"ל היא חתימתו של מיופה הכח: "החתימה היא של בר, הבחור שהיה אצלי, הנאמן של החברה [הנתבעת 2]" (פ' ע' 34 ש' 3-2). חברת הדואר שמרה בידה צילום של הסכם המכר (ר' בס' 4 בתשובתה לב"כ התובע מיום 7.2.2011, בנספחי ג' לתצהיר התובע). לעומת זאת, חברת הדואר לא שמרה צילום של שני מסמכים חיוניים אחרים שלטענתה הוצגו בפניה: צילום ת.ז. של המוכר, ויפוי-כח מאת המוכר. מר וידנה העיד כי כל המסמכים מוחזרים לפונה, ללא הותרת צילומים (ר' עדותו בפ' ע' 32 ש' 17-16).
12. התנהלות חברת הדואר אינה מאפשרת לבחון אם אמנם הקפידה על נוהל העברת הבעלות, ואם המסמכים החיוניים אכן הוצגו בפני האשנבאי. ראוי היה כי חברת הדואר תשמור על צילומי המסמכים החיוניים המוגשים לה לצורך העברת הבעלות (בצילום פיסי או בסריקה ממוחשבת). למצער, היה בכוחה להנחות את האשנבאי לרשום אילו מסמכים הוגשו לעיונו (כגון בסימון "וי" ע"ג טופס מתאים). הנחייה לרשום אילו מסמכים הוגשו צפויה לסייע לאשנבאי לפעול לפי הנוהל, ולהימנע מטעויות.
13. ואולם, למרות הספק המתעורר, אין בידי לקבל את התביעה. הטעם לכך נעוץ בחסר ראייתי משמעותי שנפל בפרשת התביעה, בכך שהתובע 2 לא התייצב להעיד. מדובר בבעל דין ובעד רלבנטי, בהיותו הבעלים הרשום של הרכב -- ממנו העברה הבעלות ע"ש הנתבעת 2 (ור' נספח ו' לתצהיר התובע 1, ונספח 2 לתצהיר וידנה). מר סלימאן העיד שהוצג לו יפוי-כח של הבעלים (ס' 5 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 27 ש' 17-8). אשנבאי הדואר, מר וידנה, העיד שהקפיד על הנוהל, המחייב עיון ביפוי-כח מאת המוכר (ס' 8 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 31 ש' 6-1). מה מנע מהתובע 2 ליתן תצהיר על חלקו בפרשה? מדוע לא זומן להעיד, כדי לשלול את הטענות הנ"ל בענין יפוי-כח מטעמו?
14. ודוק: אין מדובר בעד רחוק, כי אם באחיו של סימון, התובע 1 (ר' עדותו של התובע 1 בפ' ע' 21 ש' 4). סימון העיד שאחיו עזרא "היה שותף איתי" (פ' ע' 21 ש' 6), וכי האח "רצה לרכוש את הרכב אליו" (פ' ע' 22 ש' 22). לפיכך, אין מדובר בעד זר לפרשה, או בגורם בעל מעורבות טכנית, כי אם בשותף של סימון, האיש שהרכב נרשם על שמו, משום שרצה לרוכשו.
15. הנטל מוטל על התובע, להוכיח את תביעתו. התביעה לא עמדה בנטל, בכך שנמנעה מלהציג עדות חיונית לבירור ליבת הסכסוך. הלכה מושרשת היא, שהימנעות מהצגת ראיה רלבנטית נזקפת כנגד בעל הדין הנמנע (ור' למשל: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736 בע' 760; ע"א 2076/09 ח' י' בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 13.5.2010), בס' 32 לפסה"ד). בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, נפסק כי "אי הזמנתם להעיד של עדים רלבנטיים יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת [הצד שכנגד]" (בע' 658 לפסה"ד). קל וחומר שכך הוא כאשר מדובר בתובע עצמו, וכאשר הסכסוך נסב על אמינותה של העברת הבעלות מהתובע לצד אחר.
16. חסר ראייתי זה מצטרף לתמיהות מהותיות העולות מעיון בהמחאות נשוא ההסכם, ואשר מלמדות כי בפרשה זו – רב הנסתר על הגלוי. וכדלקמן:
17. סעיף 2ד' להסכם קבע כי יתרת התשלום תבוצע ב-9 המחאות בסך 8,100 ₪ כל אחת, מיום 2.11.10 ובכל חודש לאחר מכן. מר יונה העיד שקיבל "6 המחאות על הסך של 8,100 ₪ כל המחאה המשוכות מחשבונו של יחיאל וגים עוזרי וכן 5 המחאות בסכומים שונים המשוכים מחשבונה של החברה השקה בע"מ" (ס' 9 לתצהירו). עיון בהמחאות שהוגשו מלמד על אי התאמה בינן לבין התיאור המופיע בהסכם.
18. התובע הציג חמישה שיקים מקוריים המשוכים ע"ש חב' השקה בע"מ:
א. שיק מס' 1344 ז"פ 13.12.2010 על סך 4,444 ₪;
ב. שיק מס' 1345 ז"פ 13.12.2010 על סך 4,444 ₪;
ג. שיק מס' 1346 ז"פ 13.12.2010 על סך 4,444 ₪;
ד. שיק מס' 1365 ז"פ 13.12.2010 על סך 13,333 ₪;
ה. שיק מס' 1136 ז"פ 27.11.2010 על סך 8,848.85 ₪;
הסכום הכולל של חמישה שיקים אלה הוא 35,513.85 ₪.
התובע לא סיפק הסבר סביר לחשד המתעורר, בשים לב לכך שנרשמו ארבעה שיקים נפרדים בסכומים זהים לאותה נפרעת (היילקס נכסים ובנין בע"מ), ולאותו זמן פרעון (ר' עדות התובע בפ' ע' 17 ש' 24).
19. לגבי סדרת השיקים ע"ס 8,100 ₪ כ"א -- לא הוגשו שיקים מקוריים. נטען כי הם נתפסו על ידי המשטרה (עדות התובע בפ' ע' 16 ש' 4). הוגשו צילומי ההמחאות (ר' הודעת ב"כ התובעים בהתאם להחלטה מיום 26.12.2010). מדובר בשישה שיקים בסך כולל של 48,600 ₪, בפירוט כדלקמן:
א. שיק מס' 135 ז"פ 20.11.2010 על סך 8,100 ₪;
ב. שיק מס' 136 ז"פ 20.12.2010 על סך 8,100 ₪;
ג. שיק מס' 137 ז"פ 20.1.2011 על סך 8,100 ₪;
ד. שיק מס' 138 ז"פ 20.2.2011 על סך 8,100 ₪;
ה. שיק מס' 139 ז"ם 20.3.2011 על סך 8,100 ₪;
ו. שיק מס' 140 ז"פ 20.4.2011 על סך 8,100 ₪.
20. בששת השיקים הנ"ל מופיע שרטוט "למוטב בלבד". מר יונה טען כי הנתבע 1 מסר לו אותם "פתוחים", ללא ציון שם הנפרע, וכי חב' הנכיון הטביעה עליהם את החותמת שלה (ר' עדותו בפ' ע' 26 ש' 5). רק על שיק 135 ניתן לראות חותמת מטושטשת של "חלפון מימון ורשק". על אף אחד מהשיקים לא צוין כי הוא חזר מחמת אי כיסוי מספיק או הגבלת חשבון. למרות זאת, התובע טען שלא ניתן היה לבצעם בהוצל"פ, מחמת שחב' הניכיון אמרה לו שהם גנובים (ר' ס' 12 לתצהירו וכן עדותו בפ' ע' 16 ש' 4-3 וכן בע' 19 ש' 13-12). לא הוגשה כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו. התובע גם לא ביקש להציג את תיק החקירה המשטרתי, שלפי הנטען נפתח בענין (שם).

21. השיקים שהתובע הגיש כראיה אינם מתיישבים עם תיאור ההמחאות בהסכם המכר. כאמור, בהסכם נרשם שהיתרה תשולם ב-9 המחאות בסך 8,100 כל אחת, החל מיום 20.11.10 ובכל חודש שלאחר מכן; אך התובע הציג רק 6 המחאות ע"ס 8,100 כ"א, ועוד 5 המחאות אחרות בסכומים אחרים ובמועדי פרעון אחרים, כמתואר לעיל. הסכום הכולל של כל ההמחאות לפי ההסכם צריך להיות 72,900 ₪ (9 X 8,100); ואילו הסכום הכולל של השיקים שהוגשו כראיה הוא 84,113.85 ₪.
22. התובע לא הציג חשבונית-מס או קבלה בגין השיקים נשוא ההסכם. בעדותו הודה ש"היות והעיסקה התבצעה לפני שלוש שנים זה [קבלה] צריך להיות" (פ' ע' 17 ש' 10). למרות זאת, לא הגיש אסמכתא הקושרת בין השיקים לבין ההסכם.
23. גם המהלך של נכיון השיקים נותר עלום. התובע הצהיר כי ניכה את השיקים של חב' השקה בע"מ, אך לדבריו נאלץ להשיב את הכסף לחב' הנכיון מחמת חילול ההמחאות (ס' 11-10 לתצהירו). התובע לא הציג הסכם נכיון: "אין לי הסכם... זה מהיכרות שלי בלבד. בלי הסכם, בלי חתימה. היות והוא מכיר אותי אז הוא פודה לי" (פ' ע' 15 ש' 21-19). התובע לא זכר מי היא חב' הנכיון (אני לא זוכר. מישהו בשם אברהם. אני לא מכיר אותו... ש. איפה הוא נמצא? ת. באור יהודה"; פ' ע' 15 ש' 30 עד ע' 16 ש' 2). לא הוברר מהו הסכום שהתובע קיבל מחב' הנכיון וכמה כסף נאלץ, כביכול, להשיב לה.
24. סיכומה של נקודה זו: ההמחאות שהוגשו כראיה אינן תואמות את הסכם המכר: לא במישור מספר ההמחאות, לא בענין סכומי ההמחאות, לא במישור זמני הפרעון, וגם לא לענין הסכום המצטבר. לא הוצגה קבלה הקושרת בין קבלת ההמחאות לבין הסכם המכר. גם מהלך נכיון השיקים נותר עלום וללא אסמכתאות. לא הוברר מדוע לא נפתחו הליכי הוצל"פ לביצוע ההמחאות, כמקובל. לא הוצגה אסמכתא להוכיח שחלק מההמחאות גנובות. בנסיבות אלה מתעורר ספק בדבר היקף נזקו של התובע, ובענין אמינות התביעה בכלל. סימני השאלה מחזקים את החסר הראייתי שנזכר לעיל, בהעדר עדות של התובע 2, ושומטים את הקרקע תחת התביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 4.
25. אשר על כן, התביעה כנגד נתבעות 2 ו- 4 נדחית. נוכח נימוקי הדחיה, ובשים לב לכך שהתביעה התבררה כנגד חלק מהנתבעים, איני עושה צו להוצאות.
26. צו המניעה הזמני מיום 26.12.2010 – מבוטל. הנתבעת 2 תגיש בקשותיה בענין הפקדון הכספי שהופקד בגדרו, בתוך 7 ימים. בהעדר בקשה במועד, הפקדון יושב למפקידו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול חוזה

  2. השבה הדדית

  3. ביטול הסכם חליפין

  4. תוצאות ביטול חוזה

  5. ביטול הסכם ללא נימוק

  6. הודעה על ביטול חוזה מכר

  7. פיצוי בגין ביטול חוזה מכר

  8. ביטול הסכם עקב ניצול מצוקה

  9. ביטול הסכם בשל הפרה יסודית

  10. ביטול הסכם בהעדר צלילות דעת

  11. בקשה לביטול הסכם סיום עבודה

  12. ביטול הסכם מייסדים בהתנהגות

  13. תביעה "חוזית כספית" לביטול הסכם

  14. לא כל לחץ כלכלי מהווה כפייה המקנה זכות לביטול החוזה

  15. תביעה לביטול הסכם למכירת רכב (ב.מ.וו. דגם 540 שנת ייצור 2000)

  16. זכאות לסיים את ההתקשרות עקב פרסומים נרחבים בכלי התקשורת אודות חשדות פליליים

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון