החזרת דמי פיקדון בטעות

התובעת טוענת שבשוגג השיבה לנתבעת ביתר דמי פיקדון, בעוד הנתבעת טוענת שלא זו בלבד שהפיקדון לא הוחזר ביתר כי אם לא הוחזר כלל.


התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי השכרת, חכירה ומכירת רכבים. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתכנון מערכות מיזוג אוויר.
במהלך אוקטובר 2003, או בסמוך לכך, נכרת בין התובעת לנתבעת הסכם לפיו תשכור הנתבעת מהתובעת רכבים לצרכיה ותשלם בגינם דמי שכירות לתובעת. במסגרת הסכם זה, בין היתר, נקבע כי כבטחון לקיום התחייבויות הנתבעת תשלם הנתבעת לתובעת בתחילת השכירות סכום השווה לשני חדשי שכירות.
על בסיס ההסכם שכרה הנתבעת מהתובעת 3 רכבים והעבירה לתובעת פיקדון על פי דרישת התובעת, אלא שבשוגג חויבה הנתבעת להעביר פקדון בסך של 3 חדשי שכירות על כל רכב, ולא 2 חדשי שכירות כפי שנקבע בהסכם.
הרכבים נמסרו לנתבעת בתחילת 2004, הנתבעת עשתה שימוש ברכבים ונשאה בחיובים השוטפים כפי שהתחייבה. השכרת הרכבים הסתיימה בשלבים וכעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הוחזר אחד הרכבים בסמוך לדצמבר 2004, רכב שני הוחזר בסמוך לינואר 2006 והרכב השלישי והאחרון הוחזר לתובעת בסמוך לפברואר 2007.
למעלה משנתיים לאחר שהוחזר הרכב האחרון, באפריל 2009, פנתה התובעת לנתבעת בטענה ליתרת חוב שנותרה לנתבעת בסך של 12,565 ₪. התובעת דרשה מהנתבעת לפרוע את החוב ומשלא נענתה הוגשה התביעה ביום 28.12.10.
לטענת התובעת, כבר בתשלום הפיקדון בסמוך לחתימת ההסכם בסוף 2003 ותחילת 2004, נפלה טעות אצל התובעת כאשר הנתבעת חויבה לתשלום פיקדון שחושב לפי 3 חודשי שכירות במקום 2 חודשי שכירות כפי שסוכם. עקב טעות זו חויבה הנתבעת ושילמה לתובעת פיקדון בסך כולל של 24,924 ₪ בצירוף מע"מ. טעות זו התגלתה לאחר מספר ימים ונוכח הגילוי זוכתה הנתבעת בסך של 8,308 ₪ בצירוף מע"מ, כך שסך הפיקדון שנותר בפועל עמד על 16,616 ₪ בצירוף מע"מ.

על אף זאת, טוענת התובעת, כאשר נערכו תחשיבי סיום העסקה בהחזרת הרכבים, שוב נפלה טעות אצל התובעת וזו הפעם הוחזר לנתבעת פיקדון המחושב לפי 3 חדשי שכירות במקום 2 חודשים שהופקדו בפועל. כך, טוענת התובעת, הוחזר לנתבעת פיקדון בסך כולל 27,494.49 ₪ במקום 16,616 ₪, שזה סך של 10,878.59 ₪ בצירוף מע"מ מעבר לסכום שהגיע לנתבעת.
תחילה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום החוב בצירוף ריבית פיגורים, אך כתב התביעה תוקן (פעמיים) ולבסוף העמידה התובעת את תביעתה לחיוב הנתבעת בתשלום הסכום בו זוכתה ביתר בסך של 10,878 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסך של 17,273.29 ₪ ליום הגשת התביעה.


הנתבעת מסכימה עם התובעת בכל הנוגע לטעות הראשונה שנעשתה, הטעות שבדרישת פיקדון של 3 חדשים במקום 2 חודשים, אך מכחישה את טענות התובעת לפיהן הוחזר הפיקדון בחלקו או בכלל. לטענת הנתבעת, בכריתת ההסכם הועבר לתובעת פיקדון בסך של 30,822.32 ₪, אך פיקדון זה לא הוחזר כלל שלכן יש לחייב את התובעת בהשבתו.

עותרת לפיכך הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד לחיוב התובעת בתשלום סך של 30,822 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.


התובעת תמכה את טיעוניה בתצהירו של מר תמים ששוני, עוזר לסמנכ"ל כספים ומנהל חשבונות בתובעת. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר יוסי גרינפלד, מנהל הנתבעת. בדיון שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים בחקירה נגדית וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שעם כריתת ההסכם העבירה הנתבעת לתובעת פיקדון בסך של 24,924 ₪, ובצירוף מע"מ – 29,410 ₪. סכום זה נקוב בחשבוניות אשר הציגה התובעת ומקובל גם על הנתבעת, אם כי הנתבעת מוסיפה לתחשיביה סכום הנקוב בחשבוניות כמס בולים ולכן תביעתה מתייחסת לסך הכולל של 30,822 ₪. אין בין הצדדים אף מחלוקת על חובתה של התובעת להשיב את הפיקדון לנתבעת בתום ההסכם, כאשר אין למי מהצדדים טענות לחוב אחר או נוסף שחב לו הצד השני בגין ההסכם.

המחלוקת העומדת להכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד הינה מחלוקת עובדתית. המחלוקת אם הוחזר הפיקדון ביתר כטענת התובעת שמא לא הוחזר כלל כטענת הנתבעת.


התובעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר תמים ששוני, אולם מר ששוני לא טען כלל שעמד בקשר ישיר עם הנתבעת, כי טיפל אישית בהתקשרות או בגבייה או בהחזר הכספים לנתבעת. בתצהירו אף הצהיר מר ששוני (בסע' 2) כי העובדות המפורטות בתצהירו ידועות לו גם ממידע שנמסר לו ומסמכים שהובאו בפניו. בעדותו אף לא ידע מר ששוני לזכור אם הוחתמה הנתבעת על תעודות זיכוי (עמ' 7, ש' 5 בפרוט'). ניכר איפוא שמר ששוני איננו יכול להעיד מידיעה אישית או מזיכרון על השתלשלות האירועים ועדותו מתבססת אך ורק על הרישום במסמכי התובעת. מצב הגיוני כאשר עסקינן באירועים שאירעו לפני שנים רבות.

הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר יוסי גרינפלד, אלא שאף הוא לא טען למעורבות אישית בהעברות הכספים, החשבוניות או הזיכויים. בעדותו אף הדגיש מר גרינפלד כי הוא מנכ"ל החברה ולא מנהל חשבונות שלה (עמ' 16, ש' 6 בפרוט'). ואף עמדתו זו הגיונית בהתחשב בתפקידו ובזמן שחלף.
אם כך, אף לא אחד מהצדדים יכול היה לתמוך גרסתו בעדות ישירה של מי שיכול היה לתאר העברות, הסכמות, התחשבנות וכד'. טענות שני הצדדים התבססו בסופו של יום אך ורק על המסמכים שהוצגו והשאלה היא אם מסמכים אלו אכן מבססים את טענות הצדדים במידה הנדרשת במשפט אזרחי.


לפי טענת הנתבעת, מעולם לא הוחזר לה סכום הפיקדון. לא במלואו ואף לא בחלקו וודאי שלא ביתר.

מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת, מסתבר כי בשלושה מועדים שונים בינואר – פברואר 2004 נרשמו תנועות זיכוי לנתבעת בסכומים שהם בדיוק שליש מסכום הפיקדון. רישום זה תומך בגרסת התובעת לזיכוי שליש מהפיקדון נוכח הטעות שבגביית יתר של 3 חודשים במקום שניים.
לטענת הנתבעת, לא נמצאה כל העברת כספים לחשבון הבנק של הנתבעת, לא הוצגה ראיה להעברה שכזו ומר ששוני אף העיד שאין העברה כזו. מכאן, טוענת הנתבעת, שלא בוצע כל זיכוי בפועל למרות הרישומים שערכה התובעת. טענה זו לא ניתן לקבל. בכתב התשובה, הסבירה התובעת כי הזיכוי נעשה בקיזוז סך של 8,756.46 ₪ מחשבונית חיוב בסך של 8,895.44 ₪ שבה חויבה הנתבעת ביום 3.3.04 כך שבפועל הועבר לכיסוי החשבונית סך של 138.98 ₪ בלבד. טענה זו נתמכת ברישום בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת ואף הגיונית, שכן במערכת שוטפת של חיובים הגיוני שההחזר ייעשה על דרך קיזוז. הנתבעת מצידה, לא עשתה כל ניסיון להתייחס לטענה זו. הנתבעת אף לא הציגה את כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אצל הנתבעת כדי לבחון את הרישום המקביל.
זאת ועוד, הרכבים אשר שכרה הנתבעת הוחזרו לתובעת זה מכבר והנה מסתבר שאין כל דרישה להחזר הפיקדון מהתובעת ולא הועלתה דרישה שכזו עד להגשת תביעה זו. לא סביר בעיני שהנתבעת הייתה יושבת בחיבוק ידיים שנים כה רבות לו היה בספריה רישום חסר של הפיקדון ואינני מוצא משמעות לעיסוקיו הרבים של מר גרינפלד, שהרי את החסר יכולים היו לגלות אלו שעסקו בהנהלת החשבונות.
לפיכך, הסתבר כי התובעת אכן השיבה לנתבעת את הפיקדון, חלקו בסמוך לאחר שנתגלתה הטעות וחלקו בהמשך ההתקשרות ובמהלך השבת הרכבים. לתביעה שכנגד אין בסיס והתביעה שכנגד – נדחית.


לטענת התובעת, הפיקדון הוחזר וביתר, שכן לאחר השגיאה הראשונה שבחיוב בגין 3 חודשים במקום בגין 2 חודשים, שוב נעשתה שגיאה בזיכוי של 3 חודשים במקום 2 חודשים.

הנה אשר התברר ביחס לטענה זו:
ראשית, הטענה הועלתה באיחור ניכר. התובעת טוענת גילתה את הטעות רק במהלך 2009 וכי הטעות נעשתה בעת שהרכבים הוחזרו לתובעת בסיום תקופת ההחזרה. במהלך חקירתו של מר ששוני הסתבר כי טעות זו נעשתה כבר בדצמבר 2004, כשהוחזר אחד הרכבים, ושוב באפריל 2006 בהחזרת רכב נוסף ושוב במרץ 2007. משמע, מדובר בטעות שנעשתה עוד במהלך ההתקשרות ושלאחריה נעשו פעולות רבות של חיובים שונים כמפורט בכרטסת התובעת.
שנית, תחשיבי התובעת לא ברורים. מתברר כי בעוד התובעת טוענת לזיכוי ביתר של שליש מהפיקדון שהיה בפועל, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בסכום נוסף של 2,570.49 ₪ אותו היא מכנה בתצהיר מר ששוני "חיוב בגין הפרש מאחר וזוכה ביתר". לא ברור ולא מוסברת מהותו של חיוב זה.
שלישית, מתברר כי לפי דיני המס בהוצאת תעודת זיכוי חייבת הייתה התובעת להחתים את הנתבעת על תעודת הזיכוי, ברם אין בידי התובעת להציג חתימה שכזו של הנתבעת (עמ' 7 בפרוט').
רביעית, התובעת איננה טוענת שהעבירה כספים בפועל לנתבעת גם בסיום ההתקשרות אלא ששוב זיכתה את הנתבעת על דרך הקיזוז. מעיון בכרטסת מסתבר כי בהחזרת הרכב האחרון במרץ 2007 נערך תחשיב סופי של חיובים והנתבעת אף חויבה בסך של 5,082 ₪ בגין "חיוב נזקי", כאשר לאחר התחשבנות זו הכרטסת הייתה "מאופסת" (עמ' 10, ש' 21 בפרוט'). בתום העסקה גם נערך "דו"ח סיום עסקה" ברם זה לא הוגש כלל (עמ' 12, ש' 19 בפרוט'). אותו קיזוז שנעשה לפי שיטת התובעת עצמה, הביא לכך שבסופו של הסכם איש לא נותר חייב דבר למשנהו.


במצב זה, אינני יכול לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות שזיכתה את הנתבעת בסכומים עודפים בשוגג.

כאשר התובעת עצמה מודה בשרשרת טעויות שעשתה בהתחשבנות, כאשר התובעת עצמה מודה כי "גילתה" הטעויות באיחור ניכר, כאשר התובעת מודה כי את הזיכויים העבירה על דרך קיזוז בהתחשבנות השוטפת, כאשר הנתבעת מראה בכרטסת כיצד בסוף העסקה האחרונה נערכה התחשבנות ונעשה "חיוב נזקי" ובסופו של יום אופסה הכרטסת – במצב זה אינני יכול לקבל את הטענה כי די באותה כרטסת ובמסמכים שהפיקה התובעת עצמה ואין כל ראיה שנמסרו לנתבעת כדי לשכנע כי נעשה חיוב ביתר.
סביר יותר כי במהלך ההתקשרות ובסיומה נערכו קיזוזים הדדיים על הפיקדונות, החיובים הנזקים וכיו"ב, ובסופם הלך כל צד לביתו כשלדידו אין כל חיוב נוסף בין הצדדים. על כל פנים, הנטל להוכחת הטענה לחיוב ביתר רבץ לפתחה של התובעת ובכדי להראות חיוב שכזה לא היה די
בכרטסת אלא שומה היה על התובעת גם להציג את מכלול ההתחשבנות, להראות שהוסכם על הפחתת פיקדון בסכומים להם היא טוענת ולהראות שהנתבעת הייתה מודעת לכך. זאת לא עשתה התובעת ולפיכך לא הוכיחה את תביעתה.


לסיכום, לאחר שמצאתי כי הנתבעת זוכתה בגין הפיקדון שהפקידה במהלך תקופת עסקיה מול התובעת, ולאחר שמצאתי כי בתום הזיכויים השונים אופסה הכרטסת של התובעת ולא שוכנעתי שנעשו זיכויים ביתר, אין אלא לדחות את שתי התביעות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד, ובנסיבות אלו יישא כל צד בהוצאותיו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה שכירות ?

  2. הגדרת מושכר

  3. נטישת המושכר

  4. חוב ועד בית שוכר

  5. משרד בשכירות מוגנת

  6. העברת זכויות במושכר

  7. מזגן - חיבור של קבע

  8. התיישנות חוב שכירות

  9. עשיית דין עצמי משכיר

  10. הקמת מבנה מחוץ למושכר

  11. ביצוע שינויים במושכר

  12. החזרת דמי פיקדון בטעות

  13. בלאי הנובע משימוש סביר

  14. סמכות בית הדין לשכירות

  15. תיקון נזק בתקופת השכירות

  16. פיצוי לפי סעיף 197 לשוכר

  17. תאונת דרכים עם רכב מושכר

  18. סכסוך שכירות אולם אירועים

  19. פיצוי על סירוב שוכר להתפנות

  20. עזיבת דירה בשכירות לפני הזמן

  21. בניה לא חוקית ע''י שוכר דירה

  22. תיקון דלתות במושכר - בלאי סביר

  23. ערעור על פסק דין בנושא שכירות

  24. בלאי סביר כתוצאה משימוש זהיר רגיל

  25. מימוש אופציה שכירות משרד עורך דין

  26. שימוש לא סביר במושכר או בלאי טבעי ?

  27. בלאי טבעי הנובע משימוש רגיל במושכר

  28. תביעה נגד שוכר לקבלת כספי שכירות משנה

  29. הסתרת העובדה כי הנכס בשכירות לפני מכירה

  30. כניסת משכיר לדירה כדי להראות אותה לקונים

  31. הרחקת דיירים פוטנציאלי בשכירות באופן שיטתי

  32. סכסוך על רקע יחסי שכירות שהתקיימו בין חברות

  33. טענת עזיבת המושכר באישון לילה תוך השארת חובות

  34. בנספח להסכם הרכישה קוצרה תקופת אופציית השכירות

  35. מזגן בדירה בשכירות שהפסיק לעבוד - הודעה למשכיר

  36. טענת קבלת דירה בשכירות במצב גרוע עם ליקויים שונים

  37. מציאת פגמים בדירה לאחר מסירתה שנגרמו בתקופת השכירות

  38. האם עזיבת המושכר בתום שלוש שנות השכירות הראשונות על פי ההסכם מהווה הפרת הסכם ?

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון