תביעה שכנגד למתן חשבונות








תביעה שכנגד למתן חשבונות

תביעה שכנגד למתן חשבונות
זו בקשה לדחיית התביעה למתן חשבונות מחוסר עילה מחמת שהתיישנה, חל שיהוי בהגשתה ומשנישומה בחסר.

עיינתי בבקשה ובתגובה ורשמתי בפני כי המבקשת מוחלת על זכותה למסור את תשובתה לבקשה (הודעת המבקשת מיום 15.01.2007).

בתיק העיקרי הגיש המשיב תביעה שכנגד למתן חשבונות בעילה של "מערכת יחסים מיוחדת" בינו לבין המנוח.

טוענת המבקשת כי המשיב לא מצרף אף לא ראשית ראיה לטענתו זו, כזו המצדיקה את תביעתו למתן חשבונות; כי אין בעשיית שימוש הרב במינוח "שותפות" בכתב התביעה שכנגד, כדי ליתן חיות במונח וליצור יש מאין, וכי לכל הפחות היה על המשיב להביא בכתב התביעה שכנגד את נסיבות היחסים שהיו לו עם המנוח אשר יצביעו על יחסי שותפות שלהם הוא טוען, לרבות הוכחת שותפות ברווחים, הצגתם של הפסדים בהיותם שותפים, השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק, הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק וכיוצא בזה.

טוענת המבקשת כי היעדר הוכחת קיומם של יחסי השותפות צריך להוביל לדחייתה של התביעה.

במיוחד מתחזקת המבקשת בטענתה לאור העובדה כי המנוח אינו עוד בין החיים ולאור העובדה כי גם על פי טענות התובע שכנגד, הסתיימה מערכת היחסים ב-1993, תשע שנים לפני מועד פטירתו של המנוח בשנת 2002 וכך יוצא כי עילת תביעתו של הנתבע המבוססת על מערכת היחסים העסקית בין השניים, אף היא לא הייתה קיימת - היא התיישנה ואף מטעם זה דין התביעה להידחות.

טענה נוספת אותה מעלה המבקשת היא כי התביעה למתן חשבונות שני מקורות לה - הדין והיושר - ובהיותה תביעה שביושר, יכול שתדחה אף מחמת שיהוי, גם אם תקופת השיהוי הייתה קצרה מתקופת ההתיישנות.

לפיכך, טוענת המבקשת כי מדובר בתקופה שלמעלה מ-13 שנה מאז הסתיימה מערכת היחסים ולאור תקופת הזמן הארוכה, הדרישה איננה סבירה בעליל, ומן הראוי לדחות את התביעה.

אתייחס תחילה לטענת דחיית התביעה מחמת התיישנות.

המדובר כאן בתביעה שכנגד, למתן סעד הצהרתי ולמתן חשבונות.
סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, קובע כי בתביעה שכנגד לא תשמע טענת התיישנות כאשר שתי התביעות נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות.

הוראתו של סעיף זה נידונה בבית המשפט העליון בע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח', פד"י נ"ז (5) עמ' 1, בעמ' 11 מול האות ג':
"סעיף 4 שלא היה מצוי בהצעת החוק, קובע חריג לכלל המכשיר תביעה שכנגד, וטענת קיזוז, למרות התיישנות.
טעמו של החריג הוא כי מערכת ההתחשבנות הכוללת שבין הצדדים בעניין נושא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן אין טעמיו של הכלל חלים."

תביעה למתן חשבונות - עילתה נולדת מחדש כל יום. עיקרון זה קבוע בפסיקה וראה: ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עיזבון המנוח אלפרד שמעון ז"ל, פד"י מ"ד (3) 833.

בתביעה העיקרית הגישה המבקשת תביעה כספית כנגד המשיב שעניינה הסכם הלוואה שהעמיד המנוח יאיר רונן לטובת הנתבע בקשר עם רכישת זכויות בדירה מסוימת; התביעה שכנגד נובעת מאותה מערכת יחסים מורכבת שהתקיימה בין התובע שכנגד לבין המנוח , הטוען כי אחד השיקולים שהניעו אותו להצטרף כשותף לעסקיו של המנוח היה אותו עניין הדירה שהובטחה לו לטענתו.

מעת שעל פי כתב התביעה בתיק העיקרי וכתב התביעה בתביעה שכנגד, שתי התביעות נובעות מאותן נסיבות, הרי שלאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות כאמור, דין הטענה להתיישנות התביעה שכנגד להידחות.

טענת השיהוי
טוענת המבקשת כי כל טענותיו של התובע שכנגד נוגעות לעניינים היסטוריים שהתנהלו במהלך תקופת יחסיו עם המנוח, ועל תקופת זמן יצירת המסמכים אותם הוא דורש, תקופה של למעלה מ-13 שנה מאז הסתיימה מערכת היחסים - לכל הפחות יש לדחותה מאחר והשתהה בהגשתה של התביעה שכנגד.

לכך משיב התובע שכנגד כי רק עם פטירתו של המנוח בחודש יוני 2002 התחוור לתובע שכנגד כי הבטחות המנוח, טרם פטירתו לערוך התחשבנות סופית בין השותפים, ולהעביר לידי המשיב את הכספים המגיעים לו בגמר התחשבנות - לא תמומשנה. במיוחד, נוכח התעלמות בני משפחתו של המנוח, לרבות המבקשת, מלזמנו ולשבת עמו לשם עריכת ההתחשבנות. מחלה בה לקה והמצב הכלכלי הקשה אליו נקלע, לטענתו, עקב פעולות המנוח ופעולות יורשיו ערב פטירתו, לא הותירו בידו כספים על מנת לקדם את נושא התביעה עד למועד הגשתה.

לפיכך, עותר הוא לדחיית טענת ההתיישנות אף על רקע העובדה שהמבקשת הגישה את תביעתה בחלוף 4 שנים ו3 חודשים לאחר שנולדה לטענתה עילת התביעה.

טענותיו אלה של המשיב נתמכות בסעיף 8 ו-9 לתצהירו התומך בתגובה ובשלב זה של הדיון, משלא נסתרו, הרי אין לומר כי חל שיהוי בהגשת התביעה שכנגד.

טענת השיהוי נדחית.

העדר עילה
כאמור טוענת המבקשת כי דין התביעה להידחות בהיעדר עילה שלטענתה הנתבע איננו מוכיח אף לא לכאורה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת המחייבת לצורך מתן חשבונות.

בשלב זה של הדיון, יבחן בית המשפט אך את כתב התביעה על מנת לקבוע קיומה או היעדרה של עילה בהנחה שיעלה בידי התובע שכנגד להוכיח כל רכיב ורכיב מן האמור בה.

תקנה 123 לתקנות סד"א, תשמ"ד - 1984, היא ההוראה בדבר הגשת תביעה למתן חשבונות, המורה לנו כי תביעה שכזו מורכבת משני שלבים.
בשלב הראשון, על התובע להוכיח את עצם זכאותו לקבלת חשבונות.
ומשהוכיח זכאותו, מסתיים שלב זה ובית המשפט יחייב בשלב השני את הנתבע להוכיח נאותות ומהימנות החשבונות.
השלב האחרון הוא חיוב הנתבע בתשלום על פי החשבונות.

על מנת להוכיח את עצם הזכאות לחשבונות על התובע להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים:
(א) קיומה של מערכת יחסים מיוחדת.
(ב) זכות תביעה לכאורית.
ראה: ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ , פד"י נ"א (4) 337, בעמ' 343 - 348.

השאלה הראשונה היא האם בנסיבות המקרה דנן עומד המשיב בקריטריון של קיומה של "מערכת יחסים מיוחדת".

עיון בנספח א' לכתב התביעה בתיק העיקרי - היא צוואתו של המנוח שמכוחה נתבע המשיב כאן, בתביעה העיקרית - מציין המנוח בסעיפים 5 (ב) ו-9 - לצוואה כהאי לישנא:
          "5 (ב) חובותיי בשעת החתימה על צוואתי הם, כדלקמן:
חובות לשותפי מר עמרם X, בעל תעודת זהות מס' X לאמור: קבלת 30% מהזכויות בתאגידים כמפורט בסעיף 11 ב' לצוואתי זו..."
"9. אני מביע בזאת המשאלה ואני מבקש מן הזוכים על פי צוואתי זו לאפשר למנהלי עזבוני ולמבצעי צוואתי לנהל את התאגידים שבבעלותי, או את אלה שבהם יש לי עניין, ביחד עם שותפי בתאגידים מר עמרם X..."

מילים אחרות, המבקשת עצמה, צירפה לכתב תביעתה מסמך מאת המנוח המצביע לכאורה על המשיב כאן כעל שותפו של המנוח, די בכך כדי להשתיקה מטענתה זו. בתביעה שכנגד מבקש המשיב בין היתר סעד הצהרתי כי הינו הבעלים של 30% מזכויות השותפות בכל נכסיה בישראל, גם אם בנכסים האלה רשום המנוח באופן אישי כבעל הזכויות והמשיב אינו רשום בהם.

די באלה כדי להצביע על יחסי שותפות לכאורה בין המשיב לבין המנוח כדי להצביע על "מערכת יחסים מיוחדת", שמכוחה ניתן לתבוע תביעה למתן חשבונות.

יתר על כן, עיון בכתב התשובה שכנגד, שהגישה המבקשת, מעלה כי המבקשת עצמה טוענת "במהלך כל שנות היכרותם של הנתבע והמנוח נהג בו האחרון כאילו היה בן משפחתו, שיתף אותו בעסקיו והכניס אותו תחת כנפיו". (ראה: סעיף 27.3 וסעיף 14 לכתב התשובה שכנגד).

לעומת זאת, בסעיף 32.1 טוענת המבקשת כי "...לא מדובר בשותפות אלא פשוט בעלי מניות בחברות באחזקה כזו או אחרת או בעלים של נכסי נדל"ן".


ראוי להזכיר את כלל ההשתק השיפוטי, כלל זה שנועד בעיקר למנוע שיקולים של מניעת ניצול לרעה של בתי המשפט, וקביעת ממצאים סותרים בהליכים שונים, יש בו כדי למנוע מבעל דין את האפשרות להעלות טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו וראה: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פד"י נ"ט (6) 625.

הנה כי כן, לכאורה בשלב זה, ולו נוכח טענות המבקשת בכתב התשובה לתביעה שכנגד, המצביעות לכאורה על קיומם של יחסים מיוחדים, הוכיח המשיב קיומם של יחסי שותפות וממילא קמה מאליה למשיב העילה לתבוע את מתן החשבונות. ראה: ע"א 502/88 אדמונד שמעון נ' עזבון המנוח אלפרד שמעון, פד"י מ"ד (3) 833.

לא רק במבחן מערכת היחסים המיוחדת עומד לכאורה המשיב בשלב זה של הדיון.

אלא, שעומדת לו זכות תביעה לכאורית לקבלת חשבונות הנלמדת מן טענתו כי המנוח והוא היו שותפים במספר חברות מקומיות וזרות ובנכסי נדל"ן בשווי כלכלי רב. להוכחת טענה זו לכאורה צורפו לכתב התביעה שכנגד רשומות על פי דין.

זכות זו נלמדת מתוך האמור בצוואתו של המנוח אשר בה כתב המנוח כי למשיב זכות בחלק מנכסי הן עזבונו ולטענתו - חלוקת העיזבון תעשה בכפוף לתשלום חובות המנוח, לרבות חובותיו כלפי המשיב מכוח השותפות ביניהם.

לכאורה, על פי האמור בצוואת המנוח ובכתב התביעה, עומדת זכותו של המשיב במניות - מכוח הוראות הצוואה עצמה, ודי בכך כדי להקים למשיב עילה - זכות תביעה לכאורית במתן חשבונות, המשתרעת לכאורה על כל עסקיה של החברה והיא אינה פחותה מזכותו של שותף שפעל במסגרת שותפות.
ראה: ע"א 1313/92 זאב צוקר נ' אינקומר בע"מ ואח' ת-ק על 98 (1) 269.

אשר על כן, המשיב הוכיח לכאורה בשלב זה, (שלב הגשת כתבי הטענות), קיומה של מערכת יחסי אמון מיוחדת בינו לבין המנוח, ולפיכך, זכות תביעה לכאורית לסעד של מתן חשבונות.

הבקשה למחיקת התביעה בהיעדר עילה - נדחית.

התביעה נישומה בחסר
טוענת המבקשת כי בתביעה למתן חשבונות יש להעריך את שווי התביעה ולחייב את התובע בתשלום האגרה על פי הערכת שווי תביעתו.

לטענת המבקשת, חומק המשיב מתשלום האגרה והואיל וכך, ועל פי תקנה 100 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, דין התביעה להימחק על הסף הואיל ונישומה בחסר.

מוטב היה לטענה זו שלא הועלתה משהועלתה.

בית המשפט הביע בעבר ובמספר הזדמנויות את עמדתו כי אל לו לבעל דין להתערב בהליך קביעת האגרה לבעל דינו. ראה: רע"א 1944/96 אברהם שפירא נ' יוסי כהן עו"ד ואח', פד"י נ' (1) 253.

נושא שומת האגרה, הוא עניין לבית המשפט לדון בו מול בעל הדין, והתערבות בעל הדין שכנגד בנושא זה - אין לה מקום.

תקנה 3 (2) לתקנות בית המשפט )אגרות תשמ"ח - 1987, ואף בנוסחה המעודכן - תקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז - 2007, ק.ת. 6579, מיום 18.4.2007 עמ' 720), קובעות כי תביעה למתן חשבונות שלא בהליך ביניים, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה ממתן החשבונות, תשולם אגרה לפי פרט 3,5, או 10 בתוספת.

המשיב שילם ביום 5.12.2005 מחצית ראשונה של האגרה בסך 824 ₪.

זה לא מכבר, עמד בית המשפט מפי כב' השופט א.גרוניס על שאלת תשלום האגרה במקרה שבו מוגשת תביעה לתשלום חשבונות שהיא איננה תובענה לסעד כספי כתוצאה ממתן החשבונות, לאמור:
"תקנה 3 לתקנות האגרות מבחינה באופן ברור לעניין האגרה, בין תביעה למתן חשבונות שמבוקש בה גם סעד כספי, לבין תביעה למתן חשבונות שלא מבוקש בה סעד שכזה. הבחנה זו הוכרה גם בפסיקתו של בית משפט זה (ראה: ע"א 28/85 פיתוח יהודה בע"מ נ' עיזבון המנוח יהודה זיס ז"ל, פד"י מ' (1) 78; ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ, פד"י נ"א (4) 337, 344). כאשר לא נכללת בתביעה למתן חשבונות עתירה לסעד כספי, עסקינן בהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף. כך נקבע במפורש בתקנה 3 לתקנות האגרות (וכן ראו, ש. לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג - 2003) עמ' 22). על כן, חל לגבי ההליך בו נקט המבקש פרט 8 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, ועל המבקש לשלם את האגרה הקבועה בו.
עצם העובדה שתביעה למתן חשבונות, לא נלווה לה סעד כספי, ניתנת בפועל לביטוי בכסף אין בה להוציא את התביעה מגדר תקנה 3 לתקנות האגרות (ראו והשוו, רע"א 1194/91 פלצמן נ' גזברות בית המשפט המחוזי תל אביב יפו, פד"י מ"ו 1, 561; רע"א 4851/04 גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם). יש לציין כי אילו בגדר התביעה למתן חשבונות היה מבוקש סעד כספי, הרי לפי תקנה 16 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984, היה על המבקש לציין בכתב התביעה את הסכום הנתבע המשוער, ולשלם אגרה בהתאם. (רע"א 4827/92 סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' חברת מודיעים סוכנויות בע"מ, פד"י מ"ו (5) 580 ). ראוי לזכור כי אף אם יזכה המבקש בתביעתו הוא יידרש כנראה להליך נוסף, לשם חיובה של המשיבה בסכום שייקבע. בהליך זה תשולם אגרה על פי הסכום. (השוו: ע"א 127/95 הנ"ל)."

בשלב זה, התביעה שכנגד מצויה בשלב המקדמי הראשון של התביעה למתן חשבונות.

אם וכאשר, יעלה בידי המשיב לזכות בתביעתו בשלב הראשון, יוחזר התיק לגזברות בית המשפט לצורכי הערכה ושומה להשלמת סכום האגרה, כפי שיידרש, לאחר שהמשיב יקבל לידיו את החשבונות והמסמכים שבידי או בחזקת המבקשת.

הטענה כי התביעה למתן חשבונות נישומה בחסר ועל כן יש למחקה - נדחית.

העולה מכל המקובץ כי דין הבקשה על כל רכיביה להידחות וכך אני מורה.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות הבקשה כולל שכ"ט עו"ד המשיב בסך של 5,000 ₪ + מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשגר העתקי החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' באייר, תשס"ז (25 באפריל 2007), בהעדר הצדדים.

דליה מארקֿֿהורנצ'יק, שופטת     



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון