האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

האשמת עובד בגניבה - לשון הרע
     מבוא:

1.     התובעת, דיילת קוסמטיקה במקצועה, הועסקה על ידי חברת אלפא קוסמטיקס בע"מ (להלן: "אלפא") כדיילת מבצעים והוצבה במסגרת עבודתה גם במשביר לצרכן החדש בע"מ (להלן: "הנתבעת") בסניף נהריה.

2.     התובעת הגישה תביעתה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), כנגד הנתבעת וכנגד מר ללוש יוסף (להלן: "הנתבע"), קצין הבטחון שעבד בסניף הנתבעת, בגין פרסום פוגע ושקרי שבו הואשמה התובעת בגניבת שני מוצרי קוסמטיקה מסניף הנתבעת. התובעת העמידה את סכום התביעה על סך של 100,000 ₪ וביקשה לחייב את הנתבעים לשאת בתשלום זה.

3.     הנתבעים הכחישו את הפרסום וטענו כי הפרסום, ככל שנעשה, נעשה מצידם של התובעת ובעלה. כן טענו הנתבעים, כי פעלו בתום לב ומילאו חובה חברתית מוסרית וחלה עליהם ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק.

4.     בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14/11/06 נשמעה עדותם של התובעת, בעלה - מר X ליאוניד והגב' סוזנה גרמפל. כן נשמעה עדותם של גב' בת שבע קייזרמן והנתבע.
     לשון הרע:

5.     אין חולק כי האשמתו של אדם בגניבה הינה בגדר לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. יש הבדל מהותי בין פרסום המייחס לאדם עבירה לבין פרסום המייחס לו חשד לביצוע עבירה (ראה דיני לשון הרע, אורי שנער, עמ' 236 ואילך). פרסום חשד לביצוע עבירה פוגע פחות מפרסום המייחס לאדם ביצוע עבירה, אבל גם הוא עלול להתפרש כלשון הרע (ראה ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ ואח', תק-על 2001(3), 399).

     בענייננו טוענת התובעת כי הנתבעים ייחסו לה ביצוע עבירת גניבה ואילו הנתבעים טוענים מנגד כי לכל היותר יוחס לתובעת החשד לביצוע העבירה ואך זימנו את התובעת לצורך בירור החשד.

     הפרסום:

6.     פרסום לשון הרע לאור הוראת סעיף 3 לחוק יכול שייעשה בין בעל-פה ובין בכתב ובלבד שהדברים היו מיועדים לאדם זולת הנפגע וגם הגיעו אליו. הנטל מוטל על התובעת להוכיח את דבר פרסומו של לשון הרע, כולל תוכנו של הפרסום (ראה ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589). מאחר והנתבעים בחרו להכחיש את טענות התובעת הן לעניין הפרסום והן לעניין תוכנו, יש לבחון האם עמדה התובעת בנטל ההוכחה החל עליה.

     גרסת התובעת:

7.     התובעת מתארת בסעיף 11 לתצהירה כי בתום בירור שקיימו עמה הנתבעים בחדרה של הגב' קייזרמן בקומה ב' בסמוך למזכירות ובמקום בו מתבצעת מכירת ביגוד ותיקים, יצאו הנתבעים עם התובעת מהחדר. לדברי התובעת, הצביע הנתבע על התובעת וציין בקול רם כי התובעת ברחה במועד הגניבה מפתח יציאת החירום עם המוצרים שגנבה, ובלשון התובעת בסעיף 11 (ו) לתצהיר:
"אחרי זה יצאנו מן החצר (צ.ל. החדר) ובנוכחות כל הסובבים הנתבעים ניגשו עמי והנתבע הצביע ואמר בקול רם הנה יציאת החירום ומכאן ברחת עם המוצרים שגנבת, עת כל העובדים והלקוחות מסביב שומעים את הדברים".

8.     בחקירתה הנגדית חזרה התובעת בעדות מפורטת על גרסתה המופיעה בסעיף 11(ו) והבהירה כי השיחה שהתנהלה בינה ובין הנתבעים לא הסתיימה בחדרה של הגב' קייזרמן, אלא שהנתבע ביקש להראות לתובעת את פתח יציאת החירום שממנו נמלטה לטענתו ואזי נמשכה השיחה בין הצדדים אל מחוץ לכותלי חדרה של הגב' קייזרמן, וכדבריה (עמ' 11 לפרוטוקול):

"ואז יצאנו מהחדר של בת שבע והוא המשיך לצעוק ליד כולם "מפה ברחת, מפה יצאת, לקחת מוצרים" וכל זה על יד האנשים ואני עומדת כמו מטומטמת ובוכה ומסבירה לו שזה לא אני. לא רציתי שיראו אותי ואז נכנסתי למדרגות ליד חדר האוכל שאף אחד לא יראה אותי".

9.     לתמיכה בגרסתה של התובעת הוגש תצהירה של הגב' סוזנה גרמפל שהיתה לקוחה ותיקה של התובעת ואשר נקלעה לעימות שהתנהל בין התובעת והנתבעים. יצויין כי בין התובעת והגב' סוזנה גרמפל לא היו יחסים אישיים מעבר ליחסי עבודה ממושכים שעה שהגב' סוזנה גרמפל שהיתה מרוצה משירות התובעת היתה לקוחה נאמנה וקנתה מוצרים שהתובעת שיווקה ופנתה לתובעת לצורך איפור והסתרת כתמי שמש (עמ' 14 לפרוטוקול עדות הגב' סוזנה גרמפל). העדה הבהירה כי הגיעה לסניף הנתבעת ביום 10/5/04 בערך בשעה 11:00 ולאחר שהתובעת הציעה לה להגיע לקבל טיפול פנים. בתצהירה מתארת העדה את קרות האירוע לו היתה עדה בסעיפים 9-7 כדלקמן:

"7.      היא (הכוונה לתובעת) לא היתה במקום ואני התחלתי לחפש אותה ועליתי לקומה ב'.
8 (א)      בקומה ב' הבחנתי בהתקהלות של אנשים רבים מסביב וראיתי את התובעת עם אשה גבוהה אשר עובדת במשביר ועם איש בטחון אשר לצידה.
(ב)      ראיתי את נטלי בוכה ומנסה להסביר או להגיד דברים אולם איש הבטחון לא נתן לה לדבר ודיבר בקול רם מאוד.
(ג)      שמעתי את איש הבטחון מדבר בקול רם ואומר לתובעת "את גנבת לפני שבוע 2 מוצרים...".
9.      האנשים שעמדו מסביב עובדים וקהל עמדו והסתכלו על התובעת כאילו שהיא גנבת".

10.     גרסתה של העדה, הגב' סוזנה גרמפל, לא נסתרה בחקירתה הנגדית. הנתבעים בחרו שלא לחקור את העדה ביחס לאירוע שהתרחש ואשר על פי עדותה היתה עדה לו. חרף העובדה שבסיכומיהם חוזרים הנתבעים וטוענים כי עדותה של העדה לא היתה אמינה ורוויית סתירות, לא כך התרשמתי אני. עדותה של העדה היתה ישירה, היא השיבה בפירוט ובישירות לשאלות שנשאלה וגם ההסבר שנתנה בתצהירה לפיו לא מיהרה להתקשר עם התובעת לאחר האירוע משום שביקשה שלא להביכה נשמע בעיניי אמין וסביר בנסיבות שתוארו.

     גרסת הנתבעים:

11.     הנתבעים הגישו כל אחד תצהיר עדות ראשית אשר במרביתו היה מורכב מסעיפים זהים. סעיף 5 לתצהירו של הנתבע לא שונה על פי השינויים המחוייבים ונרשם בו כדלקמן:

"נכנסתי לשירותי נשים וזיהיתי גברת העונה לתיאור של מר ללוש כשגבה מופנה אלי. המתנתי עם מר ללוש מחוץ לשירותי הנשים בציפיה ליציאתה של הגברת...".

     בתצהירי הנתבעים הועלתה גרסה אחידה ביחס לבירור שבוצע על ידי השניים עם התובעת ולטענתם בוצע הבירור בחדרה של הגב' קייזרמן. כך בסעיף 8 לתצהיר הגב' קייזרמן וכך בסעיף 9 לתצהיר הנתבע:

"הבירור במשרדה של גברת קייזרמן נערך בנוכחות גב' X, גברת קייזרמן ובנוכחותי, כשדלת המשרד סגורה ובדיסקרטיות מלאה".

     לגרסת השניים (סעיף 11 לתצהיר הגב' קייזרמן וסעיף 12 לתצהיר הנתבע) עזבה התובעת את חדרה של הגב' קייזרמן כשהיא בוכיה לאחר שנשאלה שתי שאלות בלבד כשהיא נסערת וזאת חרף נסיונותיה של הגב' קייזרמן להרגיעה. לגרסתם של השניים, נערך הבירור בחדרה של הגב' קייזרמן.
     בתצהיר עדותו הראשית מוסיף הנתבע ומציין בסעיף 14 כי הגב' קייזרמן ירדה לחדר האוכל וניסתה שם לדבר לליבה של התובעת, אך התובעת מיאנה להירגע.

12.     בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על הגרסה לפיה הבירור הסתיים בחדרה של הגב' קייזרמן, ובלשונו (עמ' 28-27 לפרוטוקול):

"ש.     האם נלווית יחד עם התובעת אל השירותים ויציאת החירום?
ת.     לא היה דבר כזה.
ש.     וכל אחד הלך לדרכו אחרי זה?
ת.     בדיוק.
ש.     (לביהמ"ש) ואף אחד לא נלווה לתובעת?
ת.     לא. אני נשארתי במשרד. היא קמה ויצאה. אחרי שכולם התפזרו יצאתי.
ש.     לא הראית לה את יציאת החירום?
ת.     לא".

     גם הגב' קייזרמן עמדה בעדותה בחקירה הנגדית על הגרסה לפיה הבירור הסתיים בחדרה וציינה כדלקמן (עמ' 20 לפרוטוקול):

"ש.     למה אתם אחרי השיחה בחדר לא הסתפקתם בכך ויצאתם לעשות שחזור מחוץ לחדר?
ת.     לא עשינו את זה.
ש.     אז מה עשיתם מחוץ לחדר?
ת.     התובעת יצאה לבד. אני לא התלוויתי אליה. היא עשתה את כל ההמולה. אני נשארתי במשרד ואחרי כמה דקות התקשר הבוס שלה. אני לא יצאתי מהמשרד".

13.     בשוקלי את הגרסאות הקוטביות של התובעת והגב' סוזנה גרמפל מחד וגרסת הנתבע וגב' קייזרמן מאידך ולאחר ששבתי ועיינתי בפרוטוקול ובתצהיר עדותם, ראיתי להעדיף את גרסתן של התובעת והעדה שזומנה על ידה, הגב' סוזנה גרמפל, על פני עדותם של הנתבע והגב' קייזרמן. להלן אפרט נימוקיי.


14.     עדות התובעת נשמעה אמינה בעיניי והגם שנחקרה ממושכות על ידי ב"כ הנתבעים לא נבקעו בקיעים בעדותה. התובעת לא ניסתה בעדותה להאדיר את נזקיה, דבקה באמת והעידה בגילוי לב (עמ' 7 לפרוטוקול) כי לא פוטרה מעבודתה באלפא, אלא העדיפה שלא לחזור לעבודה לאחר לידתה ולגדל את בתה.

15.     עדותה של הגב' סוזנה גרמפל, אשר עליה התעכבתי כבר בסעיפים 9 ו-10 לפסק הדין, גם היא הותירה עלי רושם אמין, מה גם שהמדובר בעדה שאין לה עניין בתוצאות המשפט והיא עדה בלתי תלויה.

16.     בעדותם של הנתבע והגב' קייזרמן נפלו למצער סתירות שלא ניתן ליישב ביניהן ביחס לסיום הבירור הנטען על ידם והן ביחס למכלול האירועים כפי שיפורטו להלן.

     הן הנתבע והן הגב' קייזרמן בהכחישם את המשך הבירור שנערך עם התובעת מחוץ לכותלי חדרה של הגב' קייזרמן ביקשו כל אחד להדגיש את השארותו בחדרה של הגב' קייזרמן. הגב' קייזרמן העידה מטעמה (עמ' 20 לפרוטוקול) כי לא יצאה כלל מחדרה ונותרה בחדרה, ואילו הנתבע העיד (עמ' 28-27 לפרוטוקול) כי נותר בחדרה של הגב' קייזרמן ויצא ממנו "אחרי שכולם התפזרו".

     שעה שאין מחלוקת ועל פי גרסתם של הנתבע והגב' קייזרמן היו נוכחים בחדרה של הגב' קייזרמן במהלך הבירור רק התובעת, הנתבע והגב' קייזרמן, לא ברור כיצד יכולה הגב' קייזרמן מחד לתאר בעדותה כי נותרה במשרדה ומאידך יכול הנתבע לציין כי נותר בחדר ויצא ממנו "אחרי שכולם התפזרו", והרי בחדר לגרסת הנתבעים עצמם היו רק שלושה - התובעת, הנתבע והגב' קייזרמן. סבורני כי לא ניתן, איפוא, ליישב את הסתירה בין עדויותיהם של הנתבעים בנקודה מהותית זו.

17.     לא ניתן להתעלם מן הרושם שביקשה הנתבעת באמצעות הגב' קייזרמן להציג בעדותה לפיה לא הואשמה התובעת על ידה בגניבה (עמ' 17 ו-18 לפרוטוקול).
יתר על כן, הגב' קייזרמן חזרה בעדותה על הגרסה שמעולם לא דיברה עם מעסיקיה של התובעת ולא מנעה את כניסתה של התובעת לחנות הנתבעת. כך בעמ' 18 לפרוטוקול:

"מעולם לא התקשרתי לשום חברה ולא דיברתי עם אף אחד. אין דבר כזה. לא דיברתי עם אף אחד ולא ביקשתי שיפסיקו את העבודה שלה בשום פנים ואופן".

ובהמשך (עמ' 18 לפרוטוקול):

"ש.     ולא אמרתם לה ביום האירוע לקחת את הדברים שלה ולצאת מהסניף?
ת.     לא".

     ובעמ' 20 לפרוטוקול אף עמדה על דעתה כי איש לא התקשר למעבידיה של התובעת ומנע את כניסתה של התובעת לסניף הנתבעת, ובלשונה:

"ש.     (לביהמ"ש) לבוס של התובעת הודעתם שהיא לא תכנס לסניף המשביר?
ת.     מה פתאום. אף אחד לא התקשר לבוס שלה. הוא התקשר אלי".

     ובהמשך (עמ' 20 לפרוטוקול):

"ש.     (לביהמ"ש) הקב"ט מוסמך להרחיק אנשים מהסניף שלכם?
ת.     לא. אף אחד לא הרחיק אותה".

     גרסה זו בה דבקה הגב' קייזרמן ואשר נועדה לגמד את נסיבות האירוע והשתלשלות האירועים אינה עומדת למצער במבחן המציאות. עוד בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע אישר הנתבע כי התקשר לקב"ט מעבידיה של התובעת וביקש להרחיק את התובעת מעבודה בסניפי הנתבעת, ובלשונו של הנתבע (סעיף 16 לתצהיר):

"עדכנתי את הקב"ט של אלפא בפרטי האירוע וביקשתי להרחיק את גברת X מעבודה בסניפי המשביר".
     מהאמור עולה, איפוא, כי בניגוד לעדותה החוזרת ונשנית של הגב' קייזרמן אכן ניתנה על ידי הנתבע הוראה ברורה למעבידי התובעת להרחיקה מסניפי הנתבעת.

18.     זאת ועוד, הנסיון של הנתבע ושל הגב' קייזרמן בפרט לצבוע את האירוע בצבעים ורודים ולתאר את האירוע כאירוע של בירור ראשוני אינו תואם את המציאות, שכן בסופו ראה הנתבע לנכון לפנות לקב"ט מעבידה של התובעת לצורך הרחקתה מסניפי הנתבעת ומכאן, שאין ממש בגרסת הנתבעים לפיה דובר בבירור ראשוני, אלא עולה מפורשות כי לפחות עם הנתבע היה מנוי וגמור שהתובעת הינה גנבת ואשר על כן יש להרחיקה מסניפי הנתבעת לאלתר ועוד בשלב שהגב' קייזרמן טענה כי הבירור עם התובעת נקטע בשל עזיבת התובעת את חדרה.

אוסיף ואציין כי פניה זו של הנתבע לקב"ט מעבידיה של התובעת עוד ביום האירוע מטיל גם צל כבד על גרסת הגב' קייזרמן בסעיף 14 לתצהירה ואשר אף הודפס בדפוס בולט ולפיו:

"מר ללוש ואנוכי לא האשמנו את גברת X בגניבה וממילא לא הטחנו בה האשמות כאמור בפרהסיה".

אם אכן לא ייחסו הנתבע והגב' קייזרמן לתובעת את מעשה הגניבה לא ניתן למצוא הסבר לפנייתו של הנתבע אל קב"ט מעבידה של התובעת לצורך הרחקתה של התובעת מסניפי הנתבעת, וכאמור, אין בדעתי לייחס לנתבע חוסר תום לב מעבר לדרוש ולקבוע כי פנייתו של הנתבע לקב"ט מעבידה של התובעת נבעה אך לצורך פגיעה שלא לצורך בתובעת ובלא שהנתבע וגב' קייזרמן ייחסו לתובעת את גניבת המוצרים.

     זאת ועוד, גרסתם זו של הנתבע וגב' קייזרמן אינה סבירה גם על רקע התגובה של התובעת והתפרצותה בבכי כמתואר על ידי הנתבע והגב' קייזרמן.


19.     הגם שמעדותו של הנתבע עולה כי ערך בזמן אמת דו"ח אירוע למעבידיו ואשר היה בו לשפוך אור על האירוע כפי שארע בפועל ובזמן אמת, נמנעו הנתבעים מטעמיהם הם להציג את הדו"ח שקיומו נודע רק במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע (עמ' 25 לפרוטוקול) ולא ניתן אלא לראות בכך משום המנעות מהצגת ראיה מהותית אשר הנתבעים העדיפו להמנע מלהגישה על כל המשמעויות הנובעות מכך. ראה ביהמ"ש העליון בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1), 736, 760, שם הביע דעתו כי כלל הנקוט על ידי בתי המשפט מימים ימימה הינו:

"שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי ביהמ"ש להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

     כן ראה כב' השופט (בדימוס) י. קדמי בספרו "על הראיות", חלק שלישי, תשס"ד-2003, עמ' 1650.

20.     שעה שהנתבע והגב' קייזרמן בפרט טענו כי פרטי הבירור והחשדות שהועלו כנגד התובעת פורסמו בסניף הנתבעת כתוצאה מהתנהגות התובעת ובעלה בלבד ולא כתוצאה מהתנהגותם הם, נמנעו הנתבעים מלזמן לעדות עדים אשר לטענתם למדו על קרות האירוע מהתובעת ובעלה והמנעות זו אף היא אומרת דרשני.

     ניתן, איפוא, לצאת מהנחה שלו אכן היו בנמצא עדים שהיו מחזקים את גרסת הנתבעים היו הנתבעים דואגים לזמנם. אי זימונם של העדים מעלה לפיכך חשד כי הבאתם היתה פועלת לרעת הנתבעים ולא מבססת את טענתם (ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651 וע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1), 701).


21.     מן המקובץ עולה, איפוא, כי הבירור שערכו הנתבע והגב' קייזרמן ואשר חלקו התנהל אכן בחדרה של הגב' קייזרמן גלש אל מחוץ לכותלי החדר כאשר במסגרתו הנתבע הטיח בתובעת האשמות בפרהסיה לפיהן גנבה היא מוצרים מסניף הנתבעת וכאשר הגב' קייזרמן, מנהלת הנתבעת, נכחה במקום וכן נכחו כדברי התובעת והגב' סוזנה גרמפל, עובדים ולקוחות נוספים אשר שמעו את ההאשמות הכבדות שהטיח הנתבע בתובעת בקול רם.

     סבורני, איפוא, כי עלה בידי התובעת להוכיח בדרגת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי ואף למעלה מכך שהנתבע ביצע את הפרסום הפוגע הנטען כלפי התובעת בציבור ובאוזני לקוחות ועובדי הנתבעת.

22.     אוסיף ואציין כי גם עצם הגשת התלונה במשטרה על ידי הנתבע במועד הגשתה מעוררת תהיות, שכן על פי גרסתו של הנתבע במהלך חקירתו הנגדית הוגשה התלונה למשטרה לאו דווקא לצורך חקירת חשדות אלא על רקע סירובה של התובעת להגיע לידי פשרה עם הנתבעת, ובלשונו של הנתבע (עמ' 26 לפרוטוקול):

"לאחר חודש ראינו שהיא הולכת והיא לא רצתה להסתדר כנראה עם ההנהלה או עם רשת המשביר, להגיע לפשרה או משהו בסגנון, אז לא היתה ברירה והלכנו איתה לפי החוק, להגיש תלונה".

     ולמען הסר ספק, התובעת לא היתה עובדת הנתבעת ולפיכך "הפשרה" עליה העיד הנתבע לא נגעה להליכי סיום עבודתה אצל הנתבעת.

23.     בשולי הדברים אציין כי אכן פרקטיקה נוהגת היא כי תצהירי עדים ובעלי דין נערכים על ידי בא כוחם באופן שלא פעם נמנע מביהמ"ש לקבל את גרסתו הראשונית של העד. ואולם, בנסיבות ענייננו ושעה שבתצהירו של הנתבע מופיע בסעיף 5, אשר הועתק מתצהיר הגב' קייזרמן ואשר לא תוקן אף בשינויים המחוייבים, עולה ספק אם הנתבע אכן קרא את תצהירו לפני חתימתו על התצהיר, שכן אחרת לא ניתן להבין כיצד לא הבחין בשרבוב המוטעה של סעיף 5 לתצהירו.

     האחריות:

24.     חרף העובדה שהפרסום הפוגע נעשה על ידי הנתבע, סבורני כי לא ניתן להסיר מעל כתפי הנתבעת את האחריות בגין מעשיו אלה של הנתבע ויש לייחס לנתבעת אף היא אחריות בגין השתלחויותיו של הנתבע בתובעת בפרהסיה.

אין ספק כי הבירור נערך על ידי הגב' קייזרמן, מנהלת סניף הנתבעת, ועל פי ההנחיות שניתנו לה לקיום בירורים מעין אלה על ידי הנתבעת (ראה עמ' 17 לפרוטוקול עדותה). משבחרה הגב' קייזרמן או לכל הפחות התירה את עריכת המשך הבירור שחרג מגבולות חדרה לשטחים הציבוריים של סניף הנתבעת, שעה שהאשמותיו של הנתבע כלפי התובעת נאמרות בקול רם ומחוץ לכותלי חדרה ושלא באופן הדיסקרטי שבו אמור בירור מעין זה להתרחש, יש להטיל גם על הנתבעת אחריות בגין האירוע.

האחריות של הנתבע ושל הנתבעת בנסיבות המקרה אינה שווה. סבורני כי אחריותו של הנתבע למעשים הינה גבוהה יותר. ואולם, בנסיבות העניין סבורני כי לא ניתן לכמת את האחריות של כל אחד מן הגורמים ועל כן ראוי בנסיבות העניין לקבוע כי הנתבעים הינם מעוולים במשותף ונושאים ביחד ולחוד באחריות לנזקי התובעת (ראה ת.א. (ת"א) 2580/00 עלוא מנשה נ' רשת שוקן בע"מ ואח' (פרסום נבו).

הגנה לפי סעיף 15(2) לחוק:

25.     יצויין כי הנתבעים לא טענו בתצהיריהם ו/או בסיכומיהם לטענת "אמת דיברתי" ועל כן מתייתר הצורך לדון בטענה זו.

     הנתבעים טוענים כי קמה להם ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק שלשונה:

"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום, הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית חברתית לעשות אותו פרסום".
     לו אכן היתה מסתכמת פעולתם של הנתבעים בבירור החשד עם התובעת באורח דיסקרטי ובחדרה של הגב' קייזרמן ו/או פעולותיהם היו מסתכמות בדיווח לקב"ט אלפא - מעבידה של התובעת, אכן ניתן היה לקבל את טענת הנתבעים כי חלה חובת דיווח הדדית בין גורמים אלה מתוקף תפקידם. ואולם, משהנתבע והגב' קייזרמן בחרו לקיים את המשך השיחה עם התובעת מחוץ לכותלי חדרה של הגב' קייזרמן וכאשר הנתבע בחר להשתלח בתובעת ולטעון כלפיה כי היא גנבת בנוכחות עובדי ולקוחות הנתבעת, חרגו הנתבעים מהגנת הוראת סעיף 15(2). פעולה זו של הנתבע אשר נעשתה בהרשאתה של הגב' קייזרמן חרגה מכל חובה חוקית, מוסרית או חברתית ולא באה בגדר בירור דיסקרטי שהיה מחוייב המציאות.

בנסיבות אלה ומשהנתבע והגב' קייזרמן טענו כי הבירור הדיסקרטי בחדרה של הגב' קייזרמן כלל לא הושלם, שכן התובעת נשאלה שתי שאלות בלבד לעניין ידיעתה על פתח יציאת החירום ועל ידיעתה בדבר קיומן של מצלמות בחנות, לא היה מקום להעלות טענות קשות מעין אלה כלפי התובעת בנוכחות עובדי ולקוחות הנתבעת.

הנתבע והגב' קייזרמן יכלו, איפוא, בטרם בחרו להביא את קלונה של התובעת בציבור לנקוט בהגשת תלונה למשטרה ו/או להמשיך את הבירור עמה ואולם אלה לא בחרו בדרך דיסקרטית להשלמת הבירור, אלא הקדימו וביזו את שמה הטוב של התובעת בציבור. על כן אין הנתבעים זכאים לחסות תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(2) לחוק, מה גם שלא נקטו בכל האמצעים הסבירים לבירור התלונה בטרם הטיח הנתבע בפני התובעת בציבור את היותה גנבת.

כן אציין כי נסיבות המקרה שונות בתכלית מנסיבות האירוע שנסקרו על ידי כב' השופטת א. הלמן בת.א. (שלום נצרת) 5011/00 רמזי מגארבה נ' מפעלי מתכת רמת דוד ואח' (פרסום נבו), שם אכן הוצדק הפרסום שנערך בתום בירור ענייני בצורך לשמירה על תקינות העבודה והרגעת הרוחות במפעל, דבר שלא נדרש בענייננו, מה גם שהנתבע והגב' קייזרמן אף על פי גרסתם לא השלימו את הבירור ואף הפיצו את הפרסום בקרב לקוחות הנתבעת אשר בודאי לא היה צורך לשתפם במידע הנטען.

26.     למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי גם לא שוכנעתי בקיומו של בסיס לחשד סביר כלפי התובעת. הגב' קייזרמן העידה בעדותה מפורשות כי לא ראתה כלל את התובעת (עמ' 17 לפרוטוקול).

     בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 4) ידע הנתבע אך לציין כי האשה שנחשדה על ידו בגניבת שני המוצרים לבשה בגדים שחורים, פרטים שלכל הדיעות אינם מזהים. במהלך חקירתו הנגדית השתכללה גרסתו והוא אף ידע להעיד כי לתובעת היו עיניים ירוקות וכי ראה את פניה (עמ' 24 לפרוטוקול). ואולם, גרסתו זו של הנתבע אינה מהימנה עלי לא רק בהיותה כבושה, שכן שאם אכן היה הנתבע בקירבה ממשית כל כך לתובעת כפי שנטען על ידו לא ניתן להבין מדוע לא פנה הנתבע לתובעת בזמן אמת, מדוע לא דיבר עמה פנים אל פנים ומדוע בנסיבות העניין לא נכנס אחריה לשירותים, אלא בחר לעזוב את המקום ולקרוא לגב' קייזרמן. התנהלותו זו של הנתבע מטילה, איפוא, צל כבד בדבר עצם הזיהוי ונכונותו.

הנזק:

27.     התובעת טוענת כי הינה זכאית לפיצוי בגין נזקיה והן לפיצוי הקבוע בסעיף 7(ג) לחוק מאחר והוכחה כוונת הנתבעים לפגוע בתובעת מעבר לכל אמת מידה סבירה עת שהואשמה בגניבה, סולקה ממקום עבודתה, הוגשה כנגדה תלונה במשטרה ושמה ויושרה הוכפשו בפני מעבידיה.

     התובעת טוענת, איפוא, כי לאור הפגיעה בשכרה (14,000 ₪) ולאור הכפשתה בפני ציבורים גדולים מאוד, הינה זכאית לכפל הפיצוי שקובע החוק לנפגע בלא הוכחת נזק. קרי: לסך של 100,000 ₪.

     הנתבעים טוענים כי לא עלה בידי התובעת להצביע על נזק שנגרם לה. לטענתם, שינוי תפקידה מדיילת מבצעים לעובדת רגילה של החברה החל מחודש פברואר 2005 נבע מחמת הריונה, מה גם שמדובר בשינוי בתפקיד שארע תשעה חודשים לאחר האירוע הנטען כאשר עוד בחודש ינואר 2005 עבדה התובעת כדיילת מבצעים בסניף הנתבעת בכרמיאל.
     סבורני כי לא הוכח הקשר הסיבתי הישיר שבין הפרסום האסור שנעשה מצידם של הנתבעים בין כותלי הנתבעת ובין הנזקים הנטענים על ידי התובעת במסגרת תביעתה, מה גם שהתובעת לא טענה בסיכומיה כי מתן הודעה למעבידיה ו/או הגשת התלונה מהווה פרסום לשון הרע והיא, כאמור, הגבילה את עילת תביעתה לעילה המנויה בחוק איסור לשון הרע.

     זאת ועוד, התובעת העידה בכנותה (עמ' 7 לפרוטוקול) כי לא פוטרה ממקום עבודתה באלפא ומאז לידתה בחרה שלא לשוב לעבודה ואף לא חיפשה מקום עבודה אחר. על כן לא הוכחה טענתה של התובעת כי הפרסום עשוי לגרום לתובעת נזק כספי.

     בנסיבות העניין ועל רקע מכלול השיקולים, לרבות היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, תפוצתו והערכת הפגיעה שנגרמה לתובעת, ראיתי להעמיד את הפיצוי הכספי המגיע לתובעת בלא הוכחת נזק כספי על 15,000 ₪. סבורני כי פיצוי זה הולם את נזקה של התובעת בגין הפגיעה בכבודה ובשמה שנגרמו עקב השתלחותו הפוגענית של הנתבע בתובעת בפרהסיה במהלך הבירור שערכה הנתבעת בסניף נהריה.

סוף דבר:

28.     הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪.

     כן הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט משוערכות בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ ומע"מ כחוק.

לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה לשון הרע ?

  2. מה נחשב לשון הרע ?

  3. לשון הרע בפקס

  4. לשון הרע - אמירה

  5. הגנת אמת דיברתי

  6. מאמר על לשון הרע

  7. לשון הרע במקומון

  8. לשון הרע נגד מורה

  9. הוצאת דיבה במקומון

  10. פיצול הדיון לשון הרע

  11. שליחת מכתב לשון הרע

  12. פרסום מותר לשון הרע

  13. לשון הרע בשיחת טלפון

  14. לשון הרע נגד ספורטאי

  15. סעיפי פקודת העיתונות

  16. לשון הרע בשפה הערבית

  17. הבעת דעה או לשון הרע ?

  18. כתיבת השמצות באתר זאפ

  19. הוצאת דיבה כתבה בעיתון

  20. לשון הרע נגד ראש מועצה

  21. תביעת לשון הרע נגד שופטת

  22. לשון הרע נגד קרוב משפחה

  23. לשון הרע בדואר אלקטרוני

  24. לשון הרע במכתב מעורך דין

  25. הוצאת דיבה בתקופת בחירות

  26. לשון הרע נגד בעלים של עסק

  27. לשון הרע בפרומו בטלוויזיה

  28. פרסום לשון הרע באופן עקיף

  29. לשון הרע בחדשות בטלוויזיה

  30. לשון הרע בגין פרסום ברוסית

  31. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  32. לשון הרע במסדרון בית המשפט

  33. טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

  34. האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

  35. פרסום צילום תמונה - לשון הרע

  36. תביעה על פרסום תמונה בעיתון

  37. תביעת לשון הרע נגד ארץ נהדרת

  38. טעות בהודעת עיקול - לשון הרע

  39. פרסום תצלום של אדם - לשון הרע

  40. תביעה נגד מעריב בגין לשון הרע

  41. אגרת נזקי גוף בתביעת לשון הרע

  42. קיומו של "ענין ציבורי" בפרסום

  43. הוצאת דיבה פרסום כתבה במקומון

  44. סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע

  45. תביעה של דוגמנית בגין לשון הרע

  46. תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה

  47. לשון הרע במכתב שהוביל לפיטורים

  48. תביעת לשון הרע בגין כתבה במקומון

  49. תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה

  50. תביעת לשון הרע של עובד נגד מעביד

  51. ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

  52. אחריות פלילית של תאגיד - לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע עקב טענות על הפליה

  54. האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע ?

  55. לשון הרע כתבה בעיתון ידיעות אחרונות

  56. משלוח תמונות עירום במייל - לשון הרע

  57. האם הכינוי "עבריין" מהווה לשון הרע ?

  58. תביעת לשון הרע - מבקר של רשות מקומית

  59. פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

  60. האם פניה למבקר המדינה מהווה לשון הרע ?

  61. דחיית תביעה לשון הרע בעניינים פוליטיים

  62. האם הביטוי "הון שלטון" מהווה לשון הרע ?

  63. תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה

  64. האם ייחוס הומוסקסואליות מהווה לשון הרע ?

  65. האם עיקול חשבון עורך דין מהווה לשון הרע ?

  66. טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה

  67. תביעת לשון הרע בטענת פרסום "עובדות שיקריות"

  68. תביעת לשון הרע בגין התבטאויות בכלי התקשורת

  69. זכות האדם לפרטיות מול הזכות לשמירה על השם הטוב

  70. טענה להפרה של חוקי עבודה כעילה לתביעת לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תמונה שהשתרבבה "בטעות" לכתבה

  72. האם הפצת מכתב "לא לעבוד עם חברה" מהווה לשון הרע ?

  73. תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה

  74. קבלת תביעת לשון הרע באופן חלקי / פרסום לשון הרע נגד עורך דין

  75. פיצוי בגין לשון הרע למרות שבפרסום שנעשה לא הוזכר שמו של התובע

  76. לשון הרע או ביקורת לגיטימית על פעילות ופועלו הציבורי של אדם ?

  77. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע בגין פרסומים בנוגע לפעולות כעו"ד

  78. ערעור על סכום הפיצויים שנפסקו בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע

  79. תביעת דיבה בגין האשמת איש ציבור בשימוש ברכוש ציבורי לצרכים פרטיים

  80. תביעה בעילה של לשון הרע בגין דברים שנאמרו על כוונה לסכל ביצוע הסכם

  81. הסמכות לדון בעוולת לשון הרע הועברה לבית הדין לעבודה, לפני שנים ספורות

  82. פרסום מכתבים שקריים על גבי לוח המודעות של הבניין בדבר חוב לקופת ועד הבית

  83. תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

  84. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון