פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה
1.     התובעת, מהנדסת אזרחית במקצועה, הגישה תביעה על סך 200,000 ₪ נגד הנתבעת.
עילות התביעה עפ"י כתב תביעה מתוקן המצוי בתיק, הן מכוח חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 וכן על פי פקודת הנזיקין.

2.     ביום 18/6/04 במסגרת התוכנית "האולפן המרכזי בשישי" של ערוץ 10, פרסמה הנתבעת כתבה בנוגע לסדרת טלוויזיה חדשה בהגשתה של הגב' מיקי חיימוביץ הנקראת "על המשקל" - סדרה העוסקת בנושאי השמנה, דיאטות, והסיכונים הבריאותיים הכרוכים בהשמנה.
בתוכנית שודרה כתבה, שהיוותה קדימון (פרומו) לסדרה ששודרה בערוץ 10 בשם "על המשקל".

3.     אורכה של הכתבה ודברי המבוא לה הוא כ- 12 דקות, והיא כללה צילומים מישראל ומהעולם של אנשים הסובלים ממשקל עודף.
בארבע השניות האחרונות של הכתבה, מופיעה דמותה של התובעת כאשר היא צועדת ברחוב.


דמותה של התובעת מופיעה גם בשבריר שנייה נוסף באותה כתבה.

4.     התביעה הוגשה ביום 1/5/05.

5.     לאחר הגשת התביעה, במסגרת מהדורת החדשות המרכזית של הנתבעת, שודרה ביום 6/12/05 ידיעה חדשותית קצרה בת כשתי דקות אודות תגלית רפואית ישראלית בדבר גלולה חדשה שיכולה לסייע לאנשים הסובלים מעודף משקל, ובמסגרת ידיעה זו, הופיעה גם תמונתה של התובעת במשך כשתי שניות וזאת בהקדמה לאותה ידיעה.
לאחר פרסום אותה ידיעה ביום 6/12/05, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה (במסגרת בש"א 158918/06) ולמעשה, חזית התביעה כוללת גם את אותה ידיעה.

6.     תמצית טענות התובעת:
א)     התובעת טענה, כי את הכתבה ליוותה קריינות וממנה עולה, כי אדם שמן הוא אדם בודד ללא חברים והושמעו בה ביטויים כגון: "ההשמנה היא מגפה", וביטויים נוספים שיש בהם כדי לפגוע ולהשפיל את בעלי משקל היתר, ובמיוחד את התובעת - שדמותה נראתה באותה עת על המסך.

ב)     התובעת טענה, כי נודע לה על הפרסום מתוך פניות של בני משפחה וחברים לעבודה שנדהמו לראות את דמותה על המסך, ושידור תמונותיה גרם ליצירת רושם מוטעה אצל חבריה ומכריה ולפיו היא השתתפה מרצונה, כביכול, בסדרה וביקשה לתת פומבי לתכונותיה הפיזיות.

ג)     התובעת טענה, כי רק לאחר שפנתה לנתבעת לאחר הפרסום הראשון, הושמט הקטע שבו היא מצולמת מתוך הסדרה עצמה.
לתדהמתה, התברר לה, כי למרות זאת, הנתבעת שידרה שוב את תמונתה במסגרת הידיעה.


ד)     התובעת ביקשה פיצוי בגין צער ועוגמת נפש בסך 200,000 ₪ ולחלופין - פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע או "כל פיצוי אחר לפי שיקול דעתו של בית המשפט הנכבד". (סעיף 12 (א) לכתב התביעה המתוקן).

7.     תמצית טענות הנתבעת:
א)     הנתבעת טענה, כי היא לא פרסמה לשון הרע נגד התובעת בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, וכן לא הפרה את פרטיותה בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 ואין לקבל את התביעה.

ב)     לחלופין טענה להגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות.

ג)     הנתבעת הכחישה את הנזק הנטען.

8.     לאחר עיון בטענות הצדדים וסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

9.     באשר לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965:
א)     הניתוח המשפטי:
לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם.
(1)     סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

(2)     לעניין הפרשנות המסורה לבית המשפט בכל הנוגע לפירוש ביטוי או אמירה אם עולים הם כדי לשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק דנן נקבע בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מ"ג (2) עמ' 334, בעמ' 337 - 338, כדלקמן:
"ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה היתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים..."

לעניין זה ראה גם ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2) עמ' 281, בעמ' 293, שם נאמר כדלקמן:
"המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט התובע בעיני הבריות... איסור לשון הרע בא לעגן בחוק החרות את זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו..."
ובעמ' 300 לפסק דין זה נאמר:
"עת באים לבחון מה משמעותם של דברים בעיני הקורא הסביר והרגיל, אין בדרך כלל חשיבות לכך מה היתה כוונתו של המפרסם, היינו בכפיפות לאמור בסעיף 16 (ב) (3) לחוק, הרי שאלה זו בלתי רלוונטית לחלוטין.
כן אין להביא ראיות בקשר לשאלה מה המשמעות שאותה ייחס קורא רגיל או סוג קוראים זה או אחר לפרסום ואין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום, אלא שבית המשפט הוא שישקול את הדבר..."

(3)     בע"א 740/86 חזר כב' השופט מלץ על הלכה זו וקבע:
"ואולם המבחן הקובע לעניין לשון הרע איננו מה היתה כוונת הנתבע אלא המבחן הוא אובייקטיבי, כיצד היו הדברים מתפרשים על ידי האדם הסביר..."




בע"א 466/86 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד ל"ט (4), עמ' 734, קבע כב' השופט ד. לוין כי:
"המבחן שבאמצעותו יקבע הדין אם אכן דברים מסויימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם אלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי, המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום..."

(4)     לעניין זה אפנה עוד לדבריו של עו"ד י. יהב בספרו לשון הרע, הוצאת "תמר", התשנ"ו - 1996, (מהדורה שנייה), בעמ' 56:
"א. המבחן שבאמצעותו יש לקבוע אם אכן עלולים דברים מסוימים שהשמיע הנתבע או הנאשם להביא לידי הוצאת שם הרע, אינו המבחן הסובייקטיבי, היינו - מה חושב התובע המרגיש עצמו נפגע, אלא המבחן חייב להיות זה האובייקטיבי, היינו - כיצד עלולה החברה לקבל את דברי אותו פרסום.
ב. לעניין זה, אין אפילו צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הבין הציבור את דברי הפרסום, אלא השופט לבדו ישקול בדבר ללא שמיעת עדויות."

לעניין זה ראה גם: ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג, פד"י מ"ו (5) עמ' 562. ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ פ"ד מ"ט (2) 843, 856.
וכן ספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ז - 1997, שם נכתב בעמ' 110:
"כאמור, לפרסום הפוגע יינתן המובן שייוחס לו על ידי "האדם הסביר". עקרון זה מעורר את השאלה, האם "האדם הסביר" הוא האדם הממוצע מתוך כלל הציבור, או שמא יש מקרים שבהם "האדם הסביר" ישקף ציבור מצומצם יותר.
הכלל שנפסק לעניין פרשנות הפרסום הוא, שהפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב" או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו".


(5)     ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר קבעה כב' השופטת פרוקצ'ה, כי אמנם מבחן הדברים הוא אובייקטיבי ועיקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום, בהקשר לשאלה - האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם.
אם זאת, מימד הפגיעה הסובייקטיבית עשוי להקרין על היסוד האובייקטיבי של הדברים ועל שאלת היותם לשון הרע בעיני האדם הסביר.
וכלשונה בסעיף 6 לפסה"ד:
"המבחן האובייקטיבי של האמירות הפוגעניות בוחן את מידת ההשפעה שיש ללשון הרע על ההערכה לה זוכה אדם בעיני הבריות (ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט (4) 734, 740; ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו (5) 555, 562 (להלן - פרשת מיכאלי), ע"א 809/89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז (1) 1, 7 (להלן - פרשת משעור); ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" נ' חב' חשמל לישראל ,פ"ד לא (2) 281, 293 (להלן - פרשת הארץ בערעור)). אין קורלציה הכרחית בין המטען השלילי שאומר לשון הרע מייחס להתבטאויותיו הוא, לבין האופן שבו הן מתקבלות על ידי הנפגע ועל ידי הציבור הנחשף להן. המעטת ערך משקלם הפוגעני של הדברים על ידי אומרם אינה מפחיתה כהוא זה מהפגיעה, מקום שבמימד האובייקטיבי, בעיני האדם הסביר, היא נושאת עוצמה שלילית ניכרת".

ב)     הניתוח העובדתי:     
אשר לכתבה מיום 18/6/04 (להלן: הכתבה"):
(1)     השאלה במקרה דנן, היא לא - אם התובעת נפגעה כתוצאה מפרסום דמותה בכתבה ולא אם הנתבעת חושבת שפרסום התמונה פוגע, אלא יש לבדוק - אם באופן אובייקטיבי מדובר בפרסום פוגע.

(2)     במקרה דנן, לא ניתן שלא להתייחס לפרסום תמונתה של התובעת תוך התייחסות להקשר הכולל של הכתבה עצמה.




(3)     הכתבה היתה למעשה קדימון לסדרה בשם "על המשקל" אשר טיפלה בנושא בעיות של עודף משקל, היבטים בריאותיים לבעיית עודף המשקל, בעיות ייחודיות לילדים שסובלים מעודף משקל, דיאטות שונות, ונושאים נוספים המתייחסים לבעיית עודף המשקל.
הסדרה הציגה את עודף המשקל כבעיה עולמית וניסתה להקיף את ההיבטים השונים הנוגעים לסוגיית עודף המשקל.

(4)     התובעת צולמה ברחוב כשהיא מצולמת ליד אנשים נוספים וביניהם גם אנשים שלא סובלים לכאורה מבעיית עודף משקל (ראה תמונה ת/1).
אין מדובר בסדרה שמטרתה לצחוק ולשים ללעג אנשים הסובלים מבעיות עודף משקל אלא סדרה שמטרתה להעלות היבטים שונים של בעיית עודף משקל. (בריאותיים, חברתיים, וכיוצ"ב).

(5)     אני סבורה, כי במקרה דנן, הופעתה של התובעת במשך מספר שניות בקדימון לסדרה העוסקת בבעיית עודף משקל, אין בה משום פרסום לשון הרע ולפיכך כבר מטעם זה דין התביעה להידחות בגין פרסום לשון הרע.
האדם הסביר אשר מסתכל בכתבה, לא מגיע למסקנה ולפיה התובעת שיתפה פעולה עם הנתבעת וביקשה מיוזמתה להתפרסם בדרך של הופעתה בכתבה. (שלא כמו המסקנה אליה הגיעה התובעת בתצהירה ובחקירתה הנגדית).
כמו כן, אין להגיע למסקנה ולפיה מדובר בכתבה שעלולה להשפיל את התובעת או לבזותה.
התובעת הופיעה בכתבה כאשר היא מהלכת ברחוב יחד עם אנשים אחרים.
היא לא מדברת בכתבה. שמה לא אוזכר. פרטים אחרים אודותיה לא אוזכרו. ועל פי המבחן האובייקטיבי, מגיע הצופה הסביר למסקנה ולפיה מדובר בצילום של אנשים מהלכים ברחוב וביניהם אנשים הסובלים מבעיות עודף משקל, מבלי שלאנשים אלו תהיה נגיעה לסדרה עצמה.



(6)     למעלה מן הצורך אציין, כי במקרה דנן, יכלה הנתבעת ליהנות מההגנות של החוק גם לו היה מדובר ב"פרסום לשון הרע" כמשמעותו בסעיפים 1, 2 לחוק איסור לשון הרע.
כך למשל יכלה ליהנות מהגנת "אמת בפרסום" כמשמעותה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
לא פורסם על התובעת דבר שאינו נכון.
פרסום התובעת כלל מספר שניות שבהם היא נראית הולכת ברחוב.
לא נטען דבר שאינו אמת והסדרה עצמה והכתבה עסקו בבעיית ההשמנה, שיש בה בהחלט עניין ציבורי.
כמו כן יכלה הנתבעת ליהנות מהגנת "תום הלב" כמשמעותה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
אין זו הפעם הראשונה שבה מופיעים בסדרות או בכתבות המשודרות בטלוויזיה אנשים המהלכים ברחוב.
העדה מטעם הנתבעת ציינה, כי כאשר מכינים כתבות שונות, מבקשים מכיני הכתבה לקבל מהמערכת לצורך צילומי אילוסטרציה שיכולים להשתייך לנושא הכתבה, צילומים שונים של אנשים שהולכים ברחוב או למשל, אנשים שמצולמים במועדון או בבית קפה (ראה עמ' 11 שורות 9 - 16 לפרוטוקול).
ואכן, מקובל עלי, כי גם במקרה דנן, לצורך הכנת הסדרה והכתבה, צולמו אנשים שהלכו באקראי ברחוב, והנתבעת לא היתה צריכה לחשוב שהתובעת תיפגע מהפרסום.

(7)     באשר לכתבה מיום 6/12/05 (להלן: "הידיעה"):
הידיעה שודרה במסגרת מהדורת החדשות המרכזית של הנתבעת ובמסגרתה שודרה תגלית רפואית ישראלית בדבר גלולה חדשה שתסייע בהרזיה לאנשים הסובלים מעודף משקל.
הידיעה עסקה בהיבטים רפואיים של תופעת ההשמנה.
תמונתה של התובעת בידיעה היתה במסגרת קדימון לכתבה, לפני היציאה לפרסומות, ודמותה הופיעה במשך מספר שניות בלבד.


גם כאן, מאותם נימוקים שהוזכרו לגבי הכתבה, אין מקום לקבל את הטענה ולפיה הנתבעת פרסמה כלפי התובעת פרסום שעולה כדי לשון הרע.

לסיכום:
לאור האמור לעיל, אין מקום לקבל את תביעת התובעת בגין עילת לשון הרע.

10.     באשר לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981:
א)     הניתוח המשפטי:
(1)     עפ"י סע' 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981, פגיעה בפרטיות היא פרסום      תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהם עלול הפרסום להשפילו או לבזותו.
עפ"י סע' 18 (2) (ה) לחוק, תהיה זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפגיעה בתום לב כאשר הפגיעה היא בדרך של פרסום תצלום שנעשה ברשות הרבים ודמות הנפגע מופיעה בו באקראי.
כמו כן קיימת הגנה עפ"י סעיף 18 (3) לחוק, כאשר בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאין מדובר בפרסום כוזב.
המבחן שאומץ ע"י הפסיקה "מבחן התועלת" קובע כי "עניין ציבורי" המצדיק פגיעה בפרטיות אדם ע"י פרסום הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשיפור אורחות חייו.

(2)     בבג"צ 249/82 ועקנין נ' ביה"ד הצבאי לערעורים, פ"ד לז (2) 393 בעמ' 424, הובאו דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות ושם נכתב:
"הזכות לפרטיות, אף שהיא אחת מהזכויות שאינן ניתנות להגדרה מדויקת, הרי תחומיה ברורים למדי, תחומי הזכות מתפרשים לגבי אותם עניינים של הפרט, אשר על פי מוסכמות חברתיות, זכאי הפרט לשמרם לעצמו, בלי שזולתו יתן להם פומבי ללא הסכמתו". (הדגש אינו במקור - א.כ.).



     בבג"ץ ועקנין נקבע, כי אמת המידה לבחינת הפרסום היא אובייקטיבית.
ברע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט (6) 554, בסעיף 42 לפסה"ד נקבע, כי הפירוש הראוי לסעיף 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות, הוא הפירוש המצמצם.
לפיכך, האיסור יחול רק על פרסום תצלומים אשר טבוע בהם כשלעצמם, פוטנציאל השפלה או לעג בנסיבות העלולות להביא למימושו של פוטנציאל זה.
פירוש רחב יותר לסעיף 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות, מעמיק את הפגיעה בחופש הביטוי.

(3)     במקרה דנן, אין בפרסום תמונתה של התובעת, לכשעצמו, משום פוטנציאל להשפלתה או לשימה ללעג/קלס.
     התובעת הולכת ברחוב בתוך קהל אנשים אנונימי, ואין בשיבוץ תמונתה בכתבה או בידיעה משום השמתה ללעג בעיני הבריות.

(4)     באשר לסעיף 2 (6) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א - 1981:
הסעיף קובע, כי יש איסור לעשות "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח".
     מקובלת עלי בעניין זה טענת ב"כ הנתבעים ולפיה התובעת כלל לא הוכיחה, כי נעשה שימוש בתמונתה לשם רווח, ומקובלים עלי דברי כב' השופטת מארק הורנצ'יק בת.א. (ת"א) 50324/05 יגאל אמיתי נ' YNET ידיעות אחרונות ( מתוך עמ' 14 לפסה"ד):
"...השימוש בתמונה לא היה לשם עשיית רווח, למטרה שיווקית או פרסומית כלשהי. התובעים אינם אישי ציבור "ידוענים" או ממנהיגיו של ציבור, אך תמונתם הייחודית ומשמעותה מוסיפה לאתר. בחינת תכלית הפרסום מעלה כי אין המדובר בפרסום מסחרי, אלא בפרסום אינפורמאטיבי - ידיעה חדשותית. מדובר בפרסום של עמוד החדשות של אתר האינטרנט - בעתון מקוון. מדובר בפרסום תמונה של התובעים בעמוד חדשות של עיתון מקוון - 'Ynet'.
לכאורה ניתן לומר, כי כל תמונה המתפרסמת בעיתון או בעיתון מקוון, תכליתה שימוש לעשיית רווח, גם העיתון המקוון מוצא לאור למטרה כלכלית שהיא עשיית רווח, וכל

ידיעה חדשותית, אינפורמאטיבית או אחרת, כמו גם פרסום תצלומים בעיתון מקוון, נועדו, בין היתר, להגדיל את "תפוצתו", על מנת להשיא רווחים.
עם זאת, יש לבחון את מטרת פרסום התמונה, האם יש בה מאפיינים מסחריים, החורגים מאלה של תמונות המתפרסמות במהלכו הרגיל של העיתון, למטרות ציבוריות, אינפורמטיביות או חדשותיות".
לעניין זה ראה גם ספרו של א. הלם, דיני הגנת הפרטיות (2003), בעמ' 110 ולפיו, שעה שמדובר באדם אנונימי, נטל ההוכחה המוטל על התובעת, כבד יותר מאשר זה בו נושאת דמות ציבורית להוכיח, מדוע השתמשו דווקא בדמותה ולא בדמותו של אדם אנונימי אחר, לצורך סעיף 2 (6) לחוק הגנת הפרטיות.

ב)     ניתוח עובדתי:
(1)     במקרה דנן, הפרסום הראשון הוא כתבה על ענייני משקל עודף והבעיות הכרוכות במשקל עודף.
יש בכך עניין ציבורי על פי מבחן התועלת באופן מובהק.
לא מדובר בסדרה שמטרתה לבזות או להשפיל אנשים סובלים ממשקל יתר, אלא בסדרה שמטרתה להסב את תשומת הלב לבעיות הכרוכות במשקל יתר ולנסות לתת פתרונות לבעיה.
הפרסום הוא של תצלום שנעשה ברשות הרבים ודמות התובעת מופיעה בו באקראי, ולא הוכח, כי עשו שימוש למטרת רווח דווקא בדמותה של התובעת.
מתוך כתבה של 12 דקות מופיעה התובעת במשך כארבע שניות ואין כל מקום לקבל את התביעה בגין רכיב זה.
מאותם נימוקים אין גם לקבל את התביעה בגין פרסום הידיעה.

(2)     לסיכומו של עניין:
פרסום התמונה אינו פוגע בפרטיותה של התובעת עפ"י חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 ואין לקבל את התביעה בגין עילה זו.



11.     בכתב התביעה המתוקן נכתב, כי התביעה היא גם בגין ביצוע עוולה על פי פקודת הנזיקין (סעיף 9 לכתב התביעה המתוקן) בסיכומי ב"כ התובעת נזנחה עילת התביעה הזו.
     ב"כ התובעת חזר בסיכומיו על האמור בתצהיר התובעת, ולפיו, פרסום הכתבה והידיעה גרמו לה לבושה ועוגמת נפש, וכי מאז השידורים הפכה סוגיית משקל היתר שלה לנושא מדובר בין חבריה ובני משפחתה.
     איש מחבריה או מבני משפחתה של התובעת לא העיד בתיק, כך שלא הובאו כל עדויות לגבי שאלת הנזק.
     ב"כ התובעת בסיכומיו ציין, כי בימ"ש פוסק פיצוי על פי קריטריונים שנקבעו ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פד"י נה (5) 510 ויש לפסוק פיצוי בדרך זו.
אך מדובר בפס"ד שבו נקבע, כיצד יש לפסוק פיצוי עפ"י חוק איסור לשון הרע, ולא מדובר על פיצוי עפ"י פקודת הנזיקין - שיש להוכיחו.
חוק איסור לשון הרע קובע פיצוי סטטוטורי אשר ניתן לפסוק גם "ללא הוכחת נזק", אך אין סעיף מקביל בפקודת הנזיקין.

12.     לסיכום:
א)     א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

ב)     ב) התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ.

ג)     המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, ז' באב, תשס"ז (22 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.

אביגיל כהן, שופטת     





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה לשון הרע ?

  2. מה נחשב לשון הרע ?

  3. לשון הרע בפקס

  4. לשון הרע - אמירה

  5. הגנת אמת דיברתי

  6. מאמר על לשון הרע

  7. לשון הרע במקומון

  8. לשון הרע נגד מורה

  9. הוצאת דיבה במקומון

  10. פיצול הדיון לשון הרע

  11. שליחת מכתב לשון הרע

  12. פרסום מותר לשון הרע

  13. לשון הרע בשיחת טלפון

  14. לשון הרע נגד ספורטאי

  15. סעיפי פקודת העיתונות

  16. לשון הרע בשפה הערבית

  17. הבעת דעה או לשון הרע ?

  18. כתיבת השמצות באתר זאפ

  19. הוצאת דיבה כתבה בעיתון

  20. לשון הרע נגד ראש מועצה

  21. תביעת לשון הרע נגד שופטת

  22. לשון הרע נגד קרוב משפחה

  23. לשון הרע בדואר אלקטרוני

  24. לשון הרע במכתב מעורך דין

  25. הוצאת דיבה בתקופת בחירות

  26. לשון הרע נגד בעלים של עסק

  27. לשון הרע בפרומו בטלוויזיה

  28. פרסום לשון הרע באופן עקיף

  29. לשון הרע בחדשות בטלוויזיה

  30. לשון הרע בגין פרסום ברוסית

  31. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  32. לשון הרע במסדרון בית המשפט

  33. טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

  34. האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

  35. פרסום צילום תמונה - לשון הרע

  36. תביעה על פרסום תמונה בעיתון

  37. תביעת לשון הרע נגד ארץ נהדרת

  38. טעות בהודעת עיקול - לשון הרע

  39. פרסום תצלום של אדם - לשון הרע

  40. תביעה נגד מעריב בגין לשון הרע

  41. אגרת נזקי גוף בתביעת לשון הרע

  42. קיומו של "ענין ציבורי" בפרסום

  43. הוצאת דיבה פרסום כתבה במקומון

  44. סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע

  45. תביעה של דוגמנית בגין לשון הרע

  46. תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה

  47. לשון הרע במכתב שהוביל לפיטורים

  48. תביעת לשון הרע בגין כתבה במקומון

  49. תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה

  50. תביעת לשון הרע של עובד נגד מעביד

  51. ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

  52. אחריות פלילית של תאגיד - לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע עקב טענות על הפליה

  54. האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע ?

  55. לשון הרע כתבה בעיתון ידיעות אחרונות

  56. משלוח תמונות עירום במייל - לשון הרע

  57. האם הכינוי "עבריין" מהווה לשון הרע ?

  58. תביעת לשון הרע - מבקר של רשות מקומית

  59. פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

  60. האם פניה למבקר המדינה מהווה לשון הרע ?

  61. דחיית תביעה לשון הרע בעניינים פוליטיים

  62. האם הביטוי "הון שלטון" מהווה לשון הרע ?

  63. תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה

  64. האם ייחוס הומוסקסואליות מהווה לשון הרע ?

  65. האם עיקול חשבון עורך דין מהווה לשון הרע ?

  66. טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה

  67. תביעת לשון הרע בטענת פרסום "עובדות שיקריות"

  68. תביעת לשון הרע בגין התבטאויות בכלי התקשורת

  69. זכות האדם לפרטיות מול הזכות לשמירה על השם הטוב

  70. טענה להפרה של חוקי עבודה כעילה לתביעת לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תמונה שהשתרבבה "בטעות" לכתבה

  72. האם הפצת מכתב "לא לעבוד עם חברה" מהווה לשון הרע ?

  73. תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה

  74. קבלת תביעת לשון הרע באופן חלקי / פרסום לשון הרע נגד עורך דין

  75. פיצוי בגין לשון הרע למרות שבפרסום שנעשה לא הוזכר שמו של התובע

  76. לשון הרע או ביקורת לגיטימית על פעילות ופועלו הציבורי של אדם ?

  77. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע בגין פרסומים בנוגע לפעולות כעו"ד

  78. ערעור על סכום הפיצויים שנפסקו בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע

  79. תביעת דיבה בגין האשמת איש ציבור בשימוש ברכוש ציבורי לצרכים פרטיים

  80. תביעה בעילה של לשון הרע בגין דברים שנאמרו על כוונה לסכל ביצוע הסכם

  81. הסמכות לדון בעוולת לשון הרע הועברה לבית הדין לעבודה, לפני שנים ספורות

  82. פרסום מכתבים שקריים על גבי לוח המודעות של הבניין בדבר חוב לקופת ועד הבית

  83. תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

  84. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון