פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps
מבוא

1. התובעת, ילידת 20.03.1945, נפגעה לטענתה באירוע מיום 17.12.2002, המהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בדרכה מעבודתה לביתה.

2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת (להלן: "קרנית") לאחר שזהות הרכב והנהג שהיה מעורב באירוע התאונה אינם ידועים לתובעת.

3. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

4. התובעת פנתה למל"ל אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע את נכותה. לפיכך התביעה התנהלה במתכונת סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

5. בהמשך, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה למינוי מומחים רפואיים שיתנו חוות דעתם באשר למצבה הרפואי של התובעת שאינו נובע מפגיעתה בתאונה נשוא התביעה, וכן להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל שניתנה בעניינה של התובעת בתחום האורטופדי, בגין פגיעתה בתאונה. בהסכמת ב"כ התובעת, התקבלה בקשת ב"כ הנתבעת והוחלט על מינוי פרופ' גנאל כמומחה בתחום האורטופדי להערכת מצבה בעקבות התאונה. כמו כן מונו ד"ר אמיר שחר כמומחה בתחום הקרדיולוגי, ד"ר מרדכי הימלפרב כמומחה בתחום א.א.ג, וד"ר יצחק גוטמן כמומחה בתחום עיניים, לשם הערכת מצבה הרפואי הכללי של התובעת.

6. מטעם התובעת העידו הגב' טלי יגר אשר הייתה עדה לתאונה, הגב' יעל וולף אשר שימשה כמעסיקה של התובעת עובר לתאונה, הגב' אפרת צ'זנה כלתה של התובעת, והיא עצמה.

7. מטעמה של קרנית לא הובאו עדים, ב"כ קרנית ויתר על תצהיר חוקר מטעמו.

גרסת התובעת וטענותיה

8. בסעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית (סומן ת/4) ציינה התובעת כך:
"ביום 17.12.02, בשעה 16:00 לערך, בעת ששבתי הביתה מעבודתי, צעדתי ברח' ציפורנית במודיעין, שהינו רחוב הולנדי. מולי נסע רכב בצבע בהיר (למיטב זכרוני בצבע אפור), במהירות ובצורה בלתי זהירה שלא התאימה לתנאי הדרך. חששתי שהרכב עומד לפגוע בי, ולכן סטיתי באופן חד ומהיר לצד שמאל, כדי שלא יפגע בי ולצערי נתקלתי באדנית שהיתה במקום ונזרקתי קדימה. נהג הרכב, למרות שאני מניחה כי שם לב לנפילתי, נעלם מהמקום, ומאחר ושכבתי עם הפנים לרצפה, לא הספקתי לבדוק ולכתוב את מספר הרישוי שלא. מאחר ולא הבחנתי, לא במראה הנהג ולא בסוג הרכב, לא יכולתי לדעת מי הנהג ואיזה רכב היה מעורב ולא יכולתי גם לחפש אחריו מאוחר יותר. אישה המתגוררת ברחוב, אשר עמדה בסמוך עם ילד וכלב, הגישה לי עזרה, כיסתה אותי והזמינה למקום אמבולנס. גם עוברי אורח נוספים ניסו לסייע לי. בשל הכאבים העזים והבהלה בהם הייתי שרויה לא נתתי דעתי לטול מאותם אנשים את פרטיהם... בדרך מקרה, מספר חודשים לאחר האירוע, פגשתי את אותה אישה שסייעה לי, ששמה טלי יגר, זיהיתי אותה בגלל הכלב." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.)

9. במהלך חקירתה הנגדית נשאלה התובעת אודות נסיבות התאונה וכך השיבה בעמ' 19 ו-20 לפרוטוקול:
"הרכב בא ממולי. אני מכירה את הרחוב ויודעת שהוא רחוב הולנדי. אתה אומר לי שוודאי הסתכלתי קדימה כשהלכתי וראיתי את הרכב מגיע מולי, אני משיבה לך שלא. אתה אומר לי שהרחוב הוא ישר, אני משיב לך שלא, הוא מזגזג לכל מיני מקומות. אתה שואל אם אני זוכרת ליד איזה מספר בית זה היה, אני משיבה לך בין שני בתים 7 ו-9. הבחנתי במכונית רק כשהיא כבר כמעט פגעה בי. לא ראיתי אותה מראש."

10. מלבד התובעת מסרה תצהיר עדות ראשית (סומן ת/1) גם הגב' טלי יגר, שהייתה עדה לאירוע:
"לפני מספר שנים, בשעות אחה"צ, עמדתי עם בתי והכלב והמתנתי לבני אשר אמור היה לחזור הביתה בהסעה. לפתע שמעתי צעקה, הפניתי את ראשי לכיוונה, והבחנתי באישה מועדת על קצה אדנית ונופלת, ותוך כדי כך חולף רכב שלמיטב זכרוני היה בצבע אפור או לבן (מכל מקום צבעו היה בהיר) ומסתלק מהמקום. היה נראה לי, מאופן נסיעתו של הרכב, מהירותו והסתלקותו מהמקום, ומאופן נפילתה של האשה, שככל הנראה היא נבהלה או ניסתה למנוע דריסתה על ידו, זזה הצידה ומעדה בשל קצה האדנית. הרחוב הינו רחוב הולנדי, ויש בו מרחב מספיק להולכי רגל, אלא אם כן עובר במקום רכב, שאז הוא תופס את המעבר ומחייב את הולכי הרגל לזוז הצידה." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.)

11. לטענת ב"כ התובעת, הוכח כי התאונה ארעה עקב בהלתה וניסיונה להימלט מפגיעת רכב, סיטואציה אשר מהווה תאונת דרכים, על פי הפסיקה.

12. ב"כ התובעת מפנה לתצהיר עדותה הראשית וטוען כי לא ניתן היה לצפות מן התובעת לרשום את פרטי הרכב ממנו נבהלה או את פרטיהם של עדים לאירוע, בשל הכאבים העזים והבהלה בהם הייתה שרויה. כבר בהודעתה במשטרה ציינה התובעת כי היו עוברי אורח שסייעו לה, זאת עוד בטרם נתקלה באופן מקרי בגב' יגר ונטלה את פרטיה.

13. להוכחת הטענה כי פגיעת התובעת ארעה בתאונת הימנעות מפגיעת רכב, מפנה ב"כ התובעת למסמכים שהוגשו, כגון דו"ח חדר המיון, שם צוין כי התובעת נפגעה עת ברחה מרכב. לדבריה גם במסמכים מאוחרים יותר, כגון טופס בל/250 שהוגש למל"ל, צוין כי התובעת נפגעה עת ניסתה להימלט מפגיעת רכב.

14. בתשובה לסיכומי הנתבעת, מוסיף ב"כ התובעת כי אין ממש בטענת הנתבעת ובהאשמות שטפלה, ולפיהן התובעת המציאה את סיפור תאונת הדרכים כחודש לאחר אירוע הנפילה. כך גם אין בסיס לטענה כי התובעת הגישה לענף נכות כללית במל"ל הצהרות שקריות.

15. לטענת ב"כ התובעת, התובעת לא בדקה מה נרשם במסמכים רפואיים שונים בהם לא צוינה מעורבות הרכב באירוע, שכן אין לכך כל נפקות מבחינת הטיפול הרפואי לו נדרשה. ובאשר למסמכים אשר הגישה למחלקת נכות כללית במל"ל, אמנם התובעת תיארה תחלואים שונים מהם היא סובלת, אולם תמיד הקפידה לציין כי מחלותיה האחרות מקשות עליה אך אינן מונעות ממנה לעבוד.

16. מוסיף ב"כ התובעת, כי התובעת בחרה להעיד את כלתה ואילו בעלה של הנתבעת לא הובא לעדות שכן על פי הפסיקה ממילא המשקל שיש לייחס לעדות בן זוג הינו קטן.

17. ב"כ התובעת מפנה לפסיקה בה נתקבלו תביעות נפגעים אשר נפגעו בעת ניסיון הימנעות מפגיעת רכב חולף, וכן לפסיקה הנוגעת לנטל ההוכחה בתביעות כנגד קרנית.


טענות קרנית

18. קרנית חולקת על גרסתה העובדתית של התובעת וטוענת כי לא הרימה את הנטל להוכיח את עצם קרות התאונה.

19. ב"כ קרנית מדגיש כי אין חולק שהרכב הנטען לא פגע בתובעת ומשכך אירוע הנפילה יכול היה להתרחש אף ללא מעורבות של רכב כלשהו, במהלך הרגיל של היתקלות הולכי רגל בחפצים המצויים בדרכם.

20. משכך, קבלת התביעה מותנית במתן משקל מכריע למהימנות התובעת ככל הנוגע לגרסתה לתאונה. ואולם, התובעת התגלתה כאישה בלתי אמינה, אשר אינה בוחלת בשקרים ומניפולציות לצורך סחיטת כספים מרשויות המדינה.

21. ב"כ קרנית טוען, כי במכתבים ובמסמכים שהגישה התובעת לענף נכות כללית במל"ל, מציגה התובעת עצמה כאישה חולנית הסובלת מהגבלות תפקודיות חמורות, בעיקר בגין שלל תחלואים שאינם קשורים לתאונה. ואילו לאחר שנדחתה תביעתה לקבלת קצבת נכות כללית, לפתע "החלימה" מכל תחלואיה והיא זוקפת את פגיעתה על חשבון התאונה נשוא התביעה. מוסיף ב"כ קרנית כי גם בפני המומחים שמונו לעניין נכויותיה, שאינן קשורות לתאונה, הציגה עצמה התובעת כבריאה ולא היו בפיה כל תלונות.

22. בנוסף מבקש ב"כ קרנית להצביע על תמיהות בגרסת התובעת. כך למשל, תמוהה טענת התובעת כי נבהלה מן הרכב, שעה שלדבריה הרכב הגיע מולה ומכאן שהייתה אמורה להבחין בו. ובאם התובעת לא הסתכלה על דרכה, סביר כי נפלה אך בשל ההיתקלות באדנית ללא כל קשר לרכב חולף.

23. בנוסף לכך, נתגלו סתירות בעדות התובעת. כך למשל בטופס התביעה למל"ל (סומן נ/2) ציינה כי עבודתה בעסק "שרי שרגא" ו"4 עונות" הופסקה בשל בעיות בריאות, אך בעת חקירתה ציינה כי הפסיקה לעבוד שם בשל סגירת בתי העסק.

24. ב"כ קרנית מוסיף וטוען כי בגרסתה הראשונית לאירוע לא הצביעה התובעת על רכב כגורם לפגיעה. הוא מפנה לדו"ח האמבולנס אשר פינה אותה לבית החולים וכן בסיכום המחלה בערבו של יום התאונה. לטענתו רק כחודש אחרי התאונה הופיעה לראשונה הטענה בדבר מעורבות רכב באירוע. חיזוק לטענה כי גרסת התובעת "שופצה" הוא לומד מן השיהוי הרב שבפניית התובעת למשטרה.

25. עוד נטען כי אין בעדות הגב' יגר כדי להוות חיזוק לגרסת התובעת, שכן היא לא ראתה את נסיבות הנפילה, אלא הבחינה בתובעת רק לאחר ששמעה את צעקתה קרי לאחר שכבר נפלה.

26. לטענת ב"כ קרנית, גרסתה הראשונית של התובעת, שניתנה בזמן שעוד לא הייתה מיוצגת, היא הגרסה האמיתית, ולפיה התובעת נתקלה באדנית ונפלה מבלי שהיה מעורב רכב באירוע.

27. באסמכתא שצורפה לסיכומים מטעמה, ב"כ קרנית מפנה לפסיקה עדכנית בה נדחתה תביעה כנגד קרנית בנסיבות של פגיעה כתוצאה מבהלה מרכב מתקרב.

דיון


28. ראשית, יש להכריע בשאלת עצם מעורבותו של רכב חולף באירוע נשוא התביעה.

29. אקדים ואומר, כי ישנו בסיס מסוים לטענות ב"כ קרנית לעניין אמינותה הכללית של התובעת, ואולם לא מצאתי בסופו של יום כי יש בכך כדי לאיין את גרסתה לעניין מעורבותו של רכב באירוע שהביא לפגיעתה.

30. חוק הפלת"ד אינו דורש מגע פיזי בין הרכב המנועי ובין הנפגע, כתנאי להכרה באירוע כאירוע אשר עונה על הגדרת תאונת דרכים. לעניין זה ראה ע"א (ת"א) 1268/96, אליהו חב' לבטוח נ' מדינת ישראל, תק-מח 98(1), 2702. רע"א 6131/97 ,5738/97, תעבורה ואח' נ' קרנית ו-5 אח', פ"ד נג(4), 145. וכן ריבלין, תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (1999), בעמ' 224.

31. נדרש כי יתקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לפגיעה כדי לקבוע שנזק הגוף נגרם "עקב" השימוש ברכב המנועי, ולשם כך יש צורך להוכיח הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן עלפי הזיקה הפיסיקלית שבין הגורם המסוים לבין התוצאה המזיקה בבחינת "תנאי שבלעדיו אין". ריבלין שם, בעמ' 208.

32. הקשר הסיבתי המשפטי נקבע על פי שיקולי מדיניות משפטית, תוך בחינת תכלית חוק הפלת"ד. בע"א 358/83 רחל שולמן נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (1988) פ"ד מב(2) 844, העדיף בית המשפט בהקשר זה את "מבחן הסיכון" שיוצר השימוש ברכב, המשולב עם מבחן השכל הישר, הבוחן את הקרבה בין השימוש ברכב לבין הפגיעה.

33. בספרו של פרופ' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (2005), צוין בעמ' 155-154:
"החוק שלנו... אינו דורש מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב... ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיסית (הדף אוויר), אופטית (סינוור), אקוסטית (רעש המבהיל, למשל, בעל חיים, או המונע שמיעת סכנה אחרת), או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כוללת בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה. אולם בהעדר דרישה למגע פיסי, עלינו לתחום את גבולות המושג "גורם ממשי" שמתפקידו לכונן את הסיבתיות המשפטית, בהבדל מן העובדתית."

34. מכאן, שישנו צורך בהוכחת קיומו של קשר ישיר וממשי בין הופעת הרכב ובין אירוע הפגיעה נשוא התביעה. בענייננו ראיתי לקבוע כי הוכח קשר ישיר בין הרכב החולף לבין נפילת התובעת, שכן בדו"ח חדר המיון אשר נושא את תאריך התאונה 17.12.2002, צוין:
"בת 57, לדבריה ברחה מרכב נתקלה בגינה ונפלה."

35. אמנם, מחקירת התובעת עלה הרושם כי האמת אינה תמיד נר לרגליה. במהלך חקירתה הודתה התובעת כי בתביעתה לקצבת נכות כללית מן המל"ל (טופס התביעה סומן נ/2) ציינה פרטים שאינם נכונים. ראה עדותה בעמ' 21 לפרוטוקול:
"אתה מפנה אותי לעמ' 3, שם כתוב לגבי שני מקומות העבודה שהזכרתי קודם סיבת הפסקות עבודה – "בעיות בריאות" ושואל אותי אם באמת שני המקומות הללו נסגרו ולכן הפסקתי לעבוד בהם, למה כתבתי למל"ל שהפסקתי לעבוד בגלל בעיות בריאות, אני משיבה לך שאין לי תשובה. זה נכון שזה כתוב בכתב ידי. אתה אומר לי שאם כך כתבתי למל"ל דבר שהוא לא נכון, אני משיבה לך (הערת בית המשפט – העדה מעיינת במסמך ומהרהרת) שנכון."

36. בחקירתה הסתבר כי עשתה ניסיון להאדיר את תחלואיה השונים, לשם קבלת הטבות שונות מן המל"ל. כך למשל ציינה במכתב שכתבה למל"ל לאחר התאונה:
"גיליתי להפתעתי, שללא בדיקה מחודשת וללא הודעה, הורדתם את אחוזי הנכות שלי מ-28 ל-19%... היום מתברר לי שעל התלונה העיקרית שלי: הפרעות קצב בלב, קוצר נשימה (אסטמה) ולחץ דם גבוה, לא קיבלתי אחוזי נכות. היתכן? הרי מאז אני מטופלת בתרופות... התרופות מטשטשות אותי וקשה לי לתפור... ניתוחים ורידים שעברתי ברגל שמאל נכשל, פגעו לי בעצבים בקרסול ואני סובלת עד היום מהרגל. אני סובלת גם מבעיות בעיניים והעבודה בתפירה מקשה עלי מאוד. עכשיו אני אחרי תאונת עבודה, נפגעתי בכל הגוף – אבל שבר בשורש כף היד לא מתחבר, ויש לי תופעות קשות ביד..."
ואילו בעת שנחקרה, לאחר שעומתה עם מכתב זה, ציינה התובעת:
"אתה שואל האם המסמך נכתב לפני התאונה ולאחריה, אני משיבה לך שאני חושבת שלאחריה. אתה מפנה אותי לשורה 9 מלמעלה ל-נ/3 ושואל אותי האם בזמן שכתבתי את המכתב הזה עדיין הייתי מטופלת בתרופות או שסתם רשמתי, אני משיבה לך שאני מטופלת בתרופות ויש לי קצת בעיות רפואיות אבל זה לא מגביל אותי."

37. כאמור, התרשמותי מחוסר אמינות התובעת לעניין תכתובותיה מול המל"ל, אינה מספקת לשם דחיית תביעתה בגין האירוע נשוא התביעה.

38. דו"ח חדר המיון הינו הגרסה הראשונה אשר מסרה התובעת, אשר קרבתה לאירוע מעידה על היותה גרסת אמת, כפי שנקבע בפסיקה. ראה למשל ת.א. (ת"א) 2283/05, אלכסנדר שקירוב נ' "אריה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ וקרנית, תק-מח 2007(4), 3172 ,עמ' 3176 מפי כב' הש' נורית אחיטוב:
"ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונה בזמן והקרובה ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת ביותר את אופן התרחשות הדברים המאוזכרים בה. כל שינוי בגרסה ראשונית זו מצריך הסברים למהות השינוי וסיבתו. וכך סוכמה ההלכה הפסוקה בעניין זה:
"הכלל הוא: עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה. זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט העד לחשפה." (יעקב קדמי, "על הראיות", 2003, חלק ראשון, עמ' 441)."

39. דווקא העובדה כי במסמכים רפואיים מאוחרים יותר לא צוינה מעורבות הרכב, מעידה על העדר ניסיון מצד התובעת "לשתול" רכב בהשתלשלות האירועים על מנת להחיל את האירוע תחת כנפי חוק הפלת"ד. נראה כי בתחילה התובעת לא היה מודעת למצב המשפטי ולפיו האירוע נשוא התביעה מהווה גם תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. בבואה לבית החולים תיארה את מנגנון הפגיעה ולאחר מכן הסתפקה בתיאור של עצם הנפילה. אין חולק שלצורך הטיפול הרפואי אין צורך בסיבה.

40. סיוע למסקנתי בדבר מעורבות רכב חולף באירוע נמצא בטופס בל/250 אשר נושא תאריך סמוך לתאונה – 03.01.2003, כלומר כשבועיים לאחר התאונה. בטופס ציינה הגב' יעל וולף:
"אוטו נסע לקראתה במהירות. עשתה צעד הצידה הרגל נחבלה באדני בטון ונפלה."
אמנם הגב' וולף העידה כי תיאור האירוע נרשם מפי התובעת, אולם יש בעובדה כי חלפו רק שבועיים ממועד האירוע כדי להוות המשך גרסתה הסמוכה לאירוע, שניתנה בבית החולים.

41. חיזוק נוסף לעדותה של התובעת באשר לנסיבות התרחשות האירוע נשוא התביעה נמצא בעדותה של הגב' יגר, אשר עשתה רושם אמין ביותר. בחקירתה אישרה העדה כי בעת שהתובעת נפלה חלף במקום רכב, דבר המחזק את גרסת התובעת בנושא זה. כך העידה בעמ' 11 לפרוטוקול:
"אתה אומר לי שלא ראיתי רכב פוגע בתובעת, אני משיבה לך שנכון. אתה אומר לי שגם לא ראיתי אותו חולף לידה ואז היא נופלת, אני משיבה לך שראיתי אותה בסיטואציה של נפילה תוך כדי שרכב בצבע בהיר חולף על פנינו. מדובר ברחוב קטן... אתה שואל אותי אם יכול להיות שאני לא זוכרת כל כך מה שהיה אז, אני משיבה לך שלא, אני זוכרת."

42. אמנם, בדו"ח האמבולנס אשר הוזעק למקום האירוע לא צוין כי מדובר בתאונת דרכים. ואולם בעדותה של הגב' יגר התברר כי נפלה טעות נוספת בדו"ח האמבולנס, בכל הנוגע לזהות הגורם שהזמין את האמבולנס, מכאן שאין להסתמך על האמור בדו"ח. ראה דבריה של הגב' יגר בעמ' 12 לפרוטוקול:
"אתה מבקש שאסביר לך מדוע אני אומרת שהתקשרתי למד"א בזמן שבדו"ח מד"א מצוין שהתובעת התקשרה, אני משיבה לך שהתהליך היה כזה. עמדתי לצד התובעת וכיסיתי אותה בשמיכה ושמרתי שהיא לא תזיז את הראש וצעקתי לשכנה שהייתה בחלון שתזמין אמבולנס. התובעת לא הייתה בכושר להזמין אמבולנס לעצמה. אני גם לא בטוחה שהיו פלאפונים באותה תקופה, לפחות לי."
כך גם יתכן שלמד"א לא היה אינטרס מיידי לרשום את העובדה שהתובעת נבהלה מרכב כאשר לא היו בידיו פרטיו של הרכב.

43. משכך, ראיתי לקבל את ההסבר שסיפקה ב"כ התובעת בסיכומיה, לעניין אי אזכור רכב חולף במסמכים הרפואיים שהוצאו במסגרת המשך הטיפול הרפואי בתובעת החל מן היום שלאחר התאונה.

44. יצוין כי הפסיקה הכירה במקרים דומים בהם לא הוזכר רכב במסמכים רפואיים במסגרת טיפול לאחר תאונת דרכים, ראה למשל ת"א (נצ') 4252-05 אחמד חליליה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח', ביום 05.10.2008, מפי כב' הש' עירית הוד.

45. ראיתי לציין כי נסיבות ענייננו שונות מנסיבות ת"א (י-ם) 7578/07 יובל דהן (קטינה) נ' כלל חב' לביטוח וקרנית, ( ביום 24.05.2009) אליו מפנה ב"כ קרנית. שם, קבעה כב' השופטת זינגר, כי ספק אם התובעת עוברת את מבחן הקשר הסיבתי העובדתי בין נפילתה מאופניים לבין בהלתה מרכב חולף, באשר התובעת עצמה העידה כי ביסוד נפילתה עמדה העובדה שאין היא מיומנת ברכיבה על אופניים ובשל כך איבדה את שיווי משקלה. בנוסף, שם נקבע כי המקרה אינו עומד במבחן הקשר הסיבתי המשפטי, באשר הופעת הרכב בזירה הייתה רק גורם ראשוני בתוצאת הנפילה, התובעת הבחינה בו בעת שהיה עדיין במרחק רב ממנה ומבחינה אובייקטיבית לא היה מקום לבהלה.

46. כב' השופטת זינגר מפנה בפסיקתה לת"א (כ"ס) 6881/03, מור-חיים צביה ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2004(4), 16169.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור שהוגש על פסד הדין, במסגרת ע"א (ת"א) 4049/04, מיטב מור חיים נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ, תק-מח 2005(4), 8113.

47. ראיתי לקבוע כי גם נסיבות פרשת מור חיים שלעיל, שונות מענייננו. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נקבע כי התביעה נדחתה שכן בנסיבות אותו עניין לא נמצא כי בהלה או תנועה חפוזה בשל התקרבות הרכב היו הסיבה לנפילת התובעת, אלא הסתבכות רגלה בדוושת האופניים. לפיכך נקבע כי הקשר הסיבתי היה חלש מכדי להוות קשר סיבתי ממשי. ואילו בענייננו, אילולא בהלתה והתזוזה המהירה לא הייתה התובעת נתקלת באדנית, והקשר אם כך, הינו ממשי וקרוב.

48. למעלה מן הצורך ראיתי להוסיף, כי אני ערה לפסקי דין נוספים שניתנו בסיטואציות דומות ובהן נדחתה התביעה, אך מנגד קיימת פסיקה אשר הכירה בתביעות בהן היו נסיבות דומות, כגון ת"א (י-ם) 4271/05, לורנס רקיע נ' קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תק-של 2007(1), 13845:
"בענייננו מתקיימת קירבה בין השימוש ברכב לבין נפילת התובעת על קוביית הבטון בעת לכתה לאחור ומתקיימים יחסי ה"שכנות" אליהם התייחס כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו ברע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים יונאן ואח', (אתר נבו, 9.11.2006 (להלן: "יונאן"). פגיעת התובעת עקב רתיעתה לאחור לא הייתה בשל 'דבר אגבי' לנסיעה (כלשונו של כב' השופט רובינשטיין בעניין יונאן) אלא מדובר באירוע קרוב מבחינת המרחק והזמן - שניות ספורות לאחר תחילת נסיעת הרכב ב'ספיד' ומרחק של כמה עשרות סנטימטרים בין הרכב לבין מקום עמידת התובעת ומקום הימצא קוביית הבטון".

49. מכל האמור לעיל ראיתי לקבל את גרסת התובעת לעניין הקשר הישיר שבין הופעת הרכב לבין נפילתה ומשכך האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפלת"ד.
משכך ראיתי לקבוע כי התובעת נפגעה בנסיבות המהוות תאונת דרכים. סעיף 12 (א) לחוק הפלת"ד מקים את חבותה של קרנית לפצות נפגע אשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת שהנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע.

דיון בנזק

הפגיעה והנכות הרפואית

50. למקום התאונה הוזמן אמבולנס אולם התובעת סירבה להתפנות וביקשה לשוב לביתה. בהמשך סבלה מכאבים ובני משפחתה פינו אותה לבית החולים בילינסון, שם אובחנה רגישות בשורש כף יד ימין. צילומי רנטגן הדגימו שבר בזיז הסטלואיד של עצם האולנה וידה הושמה בגבס. בדיעבד הסתבר כי השבר שהודגם בצילומי הרנטגן הינו שבר ישן שלא התחבר.

51. בהמשך התובעת התלוננה על כאבים ונפיחות באזור השבר, אובחנה תסמונת CRPS המקבילה לתסמונת RSD אשר משמעותה תסמונת כאב חריג.

52. התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובעת בתחילה 100% נכות זמנית למשך 9.5 חודשים, מיום התאונה 17.12.2002 ועד ליום 30.09.2003. לאחר מכן נקבעו 30% נכות זמנית לתקופה של 3 חודשים מיום 30.09.2003 ועד ליום 31.12.2003.

53. בהמשך נקבעה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1) ב' למבחני המל"ל, החל מיום 01.01.2004. כמו כן הוחלט על הפעלת תקנה 15 והנכות הועמדה על 15%.

54. כאמור הנתבעת ביקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ובהסכמה נתקבלה הבקשה ומונה פרופ' גנאל כמומחה אורטופדי לצורך הערכת נכות התובעת תולדת התאונה. כמו כן מונו ד"ר אמיר שחר כמומחה קרדיולוגיה, ד"ר מרדכי הימלפרב כמומחה א.א.ג, וד"ר יצחק גוטמן כמומחה עיניים, לשם הערכת מצבה הרפואי הכללי של התובעת.

55. בחוות דעתו קבע פרופ' גנאל כי השבר אשר אובחן ביום התאונה הינו למעשה שבר ישן, ואילו בתאונה נגרמו לתובעת חבלות קהות בלבד. המהלך לאחר החבלה הסתבך בהופעת תסמונת כאב חריג. בבדיקת התובעת נמצאה כף יד ימין קרה יותר מאשר יד שמאל, כמו כן נמצאה הגבלה בתנועות שורש כף היד ובתנועות פרונציה וסופינציה של האמה. המומחה ראה לייחס את התפתחות תסמונת הכאב החריגה לתאונה והעמיד את גובה הנכות על 10% לפי סעיף 35 (1) ב' למבחני המל"ל. המומחה ציין כי הנכות משפיעה לרעה על תפקודה של היד.

56. את תקופת אי הכושר העמיד פרופ' גנאל על 100% למשך חצי שנה מיום התאונה, וציין כי אין מקום לפסוק נכות זמנית מעבר לכך.

57. באשר לנכויות התובעת שאינן תולדת התאונה, מומחה בתחום א.א.ג, ד"ר הימלפרב, קבע כי לתובעת 5% נכות צמיתה לפי סעיף 72 (1) ב 3 למבחני המל"ל בשל ליקוי שמיעה, וכן 0% נכות לפי סעיף 72 (2) ב I, בשל דלקת אוזן כרונית. המומחה הדגיש כי נכויות אלה אינן קשורות לתאונה נשוא התביעה.

58. המומחה בתחום הקרדיולוגי, ד"ר שחר, קבע כי לתובעת אין כל נכות בתחומו. בחוות דעתו ציין כי התובעת סובלת מיתר לחץ דם מאוזן היטב, אין עדות למחלה פעילה או כרונית במערכות הלב, כלי הדם או הריאות. גם מומחה העיניים ד"ר גוטמן קבע כי אין לתובעת כל נכות בתחום העיניים ובדיקתה נמצאה תקינה לחלוטין.

59. הצדדים לא ביקשו לחקור איש מהמומחים. ראיתי לקבל את קביעת פרופ' גנאל ולפיה לתובעת 10% נכות אורטופדית תולדת התאונה. כן ראיתי לקבל את קביעות המומחים הנוספים ולפיהן לתובעת אין ולא היו נכויות עובר לפגיעתה בתאונה, זולת 5% נכות בגין ליקוי שמיעה.

הנכות התפקודית

60. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי נכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית ועומדת על 50% לכל הפחות, שכן כתוצאה מהתאונה איבדה את היכולת לעבוד במקצועה כתופרת. הוא מפנה לקביעת רופאה תעסוקתית לפיה התובעת אינה מסוגלת לעבוד כתופרת או בכל עבודה הדורשת מאמץ יתר של יד ימין, וכן לחוות דעת פרופ' גנאל אשר אישר כי הנכות משפיעה לרעה על כף ידה של התובעת.

61. ב"כ התובעת מוסיף, כי העובדה שהתובעת פנתה לענף נכות כללית במל"ל וגוללה את כל תחלואיה, במטרה לעמוד בתנאים לקבלת קצבת נכות כללית, אינה צריכה להיזקף לחובתה, שכן התובעת נותרה בחוסר כל, מחוסרת כל מקור הכנסה ותלויה כלכלית בבעלה. נוכח פניות התובעת למל"ל מונו שלושה מומחים לשם קביעת נכויותיה שאינן תולדת התאונה, התובעת התייצבה לכל הבדיקות ולא העלימה מן המומחים דבר.

62. ב"כ התובעת מבקש להדגיש, כי גם אם המומחים הללו היו קובעים לתובעת נכויות, לא היה בכך כדי להעלות או להוריד, שכן למרות כל הבעיות הרפואיות מהן סבלה התובעת עובר לתאונה, עבדה במשך 12 שנים רצופות במקום עבודה אחד וחזקה עליה כי אילולא התאונה הייתה ממשיכה לעבוד באותה מתכונת עד לפרישתה.

63. מנגד, טוען ב"כ קרנית כי התאונה גרמה לתובעת לחבלות קהות בלבד. לתובעת שבר ישן שלא התחבר כמו גם בעיות אורטופדיות רבות אחרות ובכללן בעיות בעמוד השדרה, כאבים בקרסוליים וברגליים, כאבים בשרירים, עיוות באצבעות הידיים ועוד. בתיקה הרפואי ישנו גם תיעוד על כאבים והפרעות בתפקוד כפות ידיה. משכך, פגיעתה בתאונה נשוא התביעה הינה קלה וזאת ביחס לאישה מבוגרת וחולנית.

64. ב"כ קרנית מבקש להדגיש כי לתובעת היסטוריה עשירה של ניסיונות להאדיר את מגבלותיה ולנצל מגבלות ומחלות לצורך טובות הנאה כספיות. הוא מבקש להפנות את תשומת לב בית המשפט לכתב ידה המעוצב והברור כפי המשתקף ממכתביה למל"ל, אשר עומד בסתירה לטענתה כי כמעט אינה יכולה להשתמש בידה הפגועה.

65. ב"כ קרנית מוסיף וטוען, כי טופס התביעה לנכות כללית (נ/2) בו ציינה התובעת אסופה של מחלות אשר מגבילה את כושרה התפקודי לעבוד כתופרת, מהווה הודאת בעל דין.

66. מכל האמור לעיל נטען ע"י קרנית כי לתאונה נשוא התביעה הייתה השפעה זניחה על התובעת, ומשכך ראוי להעריך את הפסדיה בסכום גלובלי נמוך.

דיון

67. בחקירתה, נשאלה התובעת מדוע לא שבה לעבודתה לאחר התאונה וכך השיבה בעמ' 25 לפרוטוקול:
"לשאלת בית המשפט – למה לא ניסיתי לחזור לעבוד אצל גב' וולף, אני משיבה שניסיתי, אבל האמת היא שיעל ואיילה עובדות כמוכרות ויש עוד שתי מוכרות שהן משפחה. ניסיתי למצוא עבודה והם לא רצו. אתה אומר לי שגב' וולף השיבה לשאלתך שלאחר התאונה לא חזרתי כלל, אני משיבה לך שהרופאה התעסוקתית הייתה יחד איתי והיא שאלה אותן האם ניתן להעסיק אותי במשהו אחר כדי שאשאר לעבוד שם והם אמרו לה שלא. אתה אומר לי שלא חיפשתי עבודה בשום מקום כמוכרת, אני משיבה לך שיש לי הגבלה. בכל דבר צריך מחשב."

68. הגב' וולף אשר העסיקה את התובעת נחקרה על תצהיר עדותה הראשית וכך העידה בעמ' 14 לפרוטוקול:
"אתה שואל האם התובעת הייתה אחת מהתופרות, אני משיבה לך וגם מודליסטית... התפקיד שלה הוא גם לפתח גזרה ולהעביר אותה מהנייר לבד. זה נכון שגוזרים עם מספריים והתפירה נעשית עם מכונת תפירה תעשייתית חשמלית... אתה שואל מה היו שעות העבודה של התובעת, אני משיבה לך שהיא לא עבדה עד השעה 16:00. זה לא יום ארוך, אני לא זוכרת את שעות העבודה שלה. היא התחילה לעבוד מוקדם. היא עבדה יותר מ-4 שעות כל יום... אני לא זוכרת שהיא הייתה מתלוננת על בעיות... אתה אומר לי שאני לא יודעת שהייתה לתובעת איזה שהיא מגבלה, אני משיבה לך שלא זכור לי שהייתה לה מגבלה... אתה אומר לי שמאז התאונה התובעת לא חזרה אלינו, אני משיבה לך שלא. זכור לי שהייתה רופאה תעסוקתית אבל התובעת לא חזרה לעבודה."

69. התובעת נחקרה אודות מגבלותיה התפקודיות, כך העידה בעמ' 24 לפרוטוקול:
"אתה שואל אם פניתי ללשכת התעסוקה לאחר התאונה, אני משיבה לך שלא. פניתי למל"ל. למל"ל הגשתי תביעה וגם פניתי שנודע לי שמגיע לי שיקום כדי שיתנו לי שיקום... אתה מפנה אותי לתצהירי לדבריי הנוגעים ליד ואומר לי שהרושם שעולה הוא שאני כמעט לא יכולה לעשות דבר עם היד, אני משיבה לך שלא נכון. אתה שואל מה אני כן יכולה לעשות, אני משיב לך שאני מתפקדת עם היד אבל לא כמו פעם. אני לא יכולה לעשות תנועה גבית עם היד ויש לי כל הזמן זרמים, כאבים, היד מחליפה צבע, חוסר תחושה בקצות האצבעות. אני לא יכולה להרים יד כמו שצריך. אתה אומר לי שקיבלתי נכות על פרק היד ומבקש שאסביר לך למה אני לא יכולה להרים את הכתף, אני משיבה לך שאני לא יודעת להסביר את זה... לבקשתך אני מציגה לך עד כמה אני יכולה להרים את שתי הידיים. הערת בית המשפט – יד ימין מורמת בכפיפה ונמוך יותר מיד שמאל באופן משמעותי. אתה שואל למה יד ימין לא עולה, אני משיבה לך שיש כאב ומשהו עוצר אותי."

70. התרשמתי כי יש מן הגוזמה בתיאור מגבלותיה התפקודיות של התובעת. דבריה שלעיל אינם מתיישבים עם המשך דבריה בעמ' 25 ו-26 לפרוטוקול, מהם עולה כי היא מבצעת בשתי ידיה פעולות המצריכות הרמה ואף מאמץ:
"אני הולכת למכון כושר וגם רוקדת ריקודי בטן. אתה שואל אם כך למה אני לא יכולה לעבוד, אני משיבה לך שבקשר לעבודה אני ניסיתי לאחר שפניתי למל"ל. ניסיתי לטפל בתינוק ואחרי כמה זמן פחדתי כי לא תפקדתי ביד ימין. נתתי גם שיעורים פרטיים לילדים ואחרי כמה זמן גם בזה התקשיתי, היום מלמדים אחרת. זה נכון שבמכון כושר אני הולכת עם הליכון וכשאני הולכת עליו אני מחזיקה בשתי ידיים. אני גם מתאמנת עם מכשיר עם משקלות לרגליים. אתה אומר לי שלמכשיר של הרגליים יש ידית וכאשר רוצים להרים את המשקולת מושכים את הידית עם היד, אני משיבה לך שנכון. אני משתמשת מעט מאוד במכשיר הזה ובודקת שזה מונח במשקל שאני צריכה עד 5 ק"ג. הרופאה אמרה לי שאני חייבת להשתדל ולהתאמץ גם עם היד... אתה אומר לי שאם כך הדבר היחידי שאני לא יכולה לעשות עם היד זה לתפור במכונת תפירה, אני משיבה לך שלא במכונה אלא התפירה עצמה עם מחט. עם מכונת תפירה רגילה אני יכולה עם הרגל."
(ההדגשה שלי – ח.ו.ו.)

71. לא התרשמתי כי נכותה של התובעת מגבילה אותה עד כדי כך שאין היא מסוגלת לעבוד כלל, מה גם שעובר לתאונה עבדה כמודליסטית המתכננת דגמי בגדים, ועיקר המרכיב הפיזי של עבודתה התבצע במכונת תפירה המופעלת באמצעות הרגל.

72. ככלל, ראיתי להתייחס לדבריה אודות מגבלותיה התפקודיות בחשדנות מה שכן לא ניתן להתעלם מן העובדה כי במכתביה למל"ל דיווחה על תחלואים והגבלות מרובים ואילו בעדותה הרבתה בניסיונות להפחית מן הרושם שעלה ממכתביה ולטעון כי כיום הדבר אינו כך, תוך שהיא מודה כי חלק מן האמור במכתבים לא היה נכון כבר בעת כתיבתם. ראה למשל דבריה בעמ' 22 לפרוטוקול:
"אתה מפנה אותי שוב ל – נ/3, שם ציינתי שהתרופות מטשטשות אותי וקשה לי לתפור ושואל אותי אם גם המשפט הזה לא נכון, אני משיבה לך שאמרתי שבהתחלה הכדורים התחילו להפריע לי וזה היה לפני 2003. אחר כך שינו לי את הכדורים. אתה אומר לי שכאשר כתבתי את המכתב הזה, אני משיבה לך שכל מה שכתבתי פה היה אחרי המקרה נשוא התביעה ורציתי לאחד את מה שהיה לפני התאונה. אני לא מבינה בחוקים. אתה אומר לי שבשנת 2003 כאשר כתבתי את המכתב התרופות כבר לא הפריעו לי, אני משיבה לך שנכון. אתה אומר לי שבמכתב ציינתי שאני סובלת עד היום מהרגל לאחר ניתוח ורידים ושואל אותי האם המשפט הזה היה נכון ב – 2003 או לא היה נכון, אני משיבה לך שכן, אני סובלת מהרגל אבל אני הולכת עם גרבי לחץ וכך הבעיה שלי נפתרת. אתה ממשיך להקריא לי את שכתבתי שם על בעיות בעיניים שמפריעות לי לתפור ושואל אותי אם זה נכון, אני משיבה לך שאני סובלת מבעיות של יובש. אני חושבת שזה עניין של גיל וברגע שנתנו לי טיפות זה בסדר. כשאני לוקחת טיפות זה לא מפריע לי לתפור."

73. מתוך עדות כלתה של התובעת עלה שמזה שנתיים לפחות אינה מקבלת עזרה מבנה וכלתה ואף אינה מעסיקה עזרה בשכר. יחד עם זאת, ביתה נקי ומסודר כשהם מגיעים לשם בסופי שבוע. בעלה של התובעת לא הובא להעיד על העזרה שלכאורה הוא נותן לתובעת מאז התאונה.

74. מכל האמור לעיל ראיתי לקבוע כי נכותה התפקודית של התובעת אינה עולה על נכותה הרפואית, וראיתי להעמידה על 10%.

דיון בראשי הנזק

הפסדי שכר בעבר

75. מטופס 106 לשנת 2000 עולה כי שכרה החודשי הממוצע עמד על 6,062 ₪, 7,409 ₪ משוערך להיום, 7,069 ₪ לאחר מיסוי. מן הסכומים המצטברים בתלוש 12/01 עולה כי שכרה החודשי הממוצע בשנת 2001 עמד על 6,981 ₪, 8,471 ₪ משוערך להיום, 7,947 ₪ לאחר מיסוי. מטופס 106 לשנת 2002 עולה כי שכרה החודשי הממוצע עמד על 6,611 ₪, 7,601 ₪ משוערך להיום, 7,232 ₪ לאחר מיסוי. מכאן ששכרה החודשי הממוצע בשלושת השנים עובר לתאונה עומד על 7,416 ₪.

76. בסיכומי ב"כ התובעת נעשה חישוב הפסדי ההשתכרות לפי 9.5 חודשי אי כושר מלא שקבע המל"ל, ומתום תקופת אי הכושר המלא לפי 50% נכות תפקודית.

77. בסיכומי ב"כ הנתבעת, נערך חישוב לפי שכרה של התובעת בניכוי מס הכנסה וכן בניכוי נסיעות (אשר אין לנכותן מבסיס השכר), לפי הפסד שכר מלא למשך 6 חודשים ולאחר מכן לפי שליש מן החישוב האריתמטי על בסיס 10% נכות תפקודית.

78. מומחה בית המשפט, פרופ' גנאל, קבע כי התובעת זכאית ל-6 חודשי אי כושר מלא ולא יותר מכך. מאחר והובאו ראיות לסתור ו– ראיתי להעדיף את קביעת המומחה על פני קביעת הוועדה של המל"ל.

79. עבור תקופת אי הכושר המלא התובעת זכאית ל – 44,496 ₪ = 6 X7,416 ₪ בצרוף ריבית מאמצע תקופה (17.3.03) סך של - 57,662 ₪.

לאחר מכן לתקופה שמ – 17.6.03 ועד היום, סה"כ 79 חודשים, על בסיס נכותה הצמיתה בשיעור 10% וסה"כ 58,586 ₪ = 79 X 10% X 7,416 ₪ ובצרוף ריבית מאמצע תקופה (16.8.06) - 65,466 ₪.

80. סה"כ הפסדי ההשתכרות בעבר עומדים על – 123,128 ₪


הפסדי שכר בעתיד

81. התובעת כיום בת כמעט 65 שנים ונותרו לה עוד שנתיים עד הגיעה לגיל פרישה. בהביאי בחשבון את שיעור נכותה ואת גילה במועד התאונה, ראיתי להעמיד את שיעור הפיצוי בראש נזק זה על סך של – 17,000 ₪. (17,212 ₪ = 23.26 X 10% X 7,416 ₪)

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

82. לטענת ב"כ התובעת העדר יכולתה הכלכלית לממן עזרה בשכר אינה מעידה על כך שלא נזקקה לה. לטענת ב"כ הנתבעת לא הוכח כי מדובר בעזרה החורגת מן הסביר, למעט פיצוי נמוך עבור עזרה בתקופת אי הכושר המלא.

83. סביר בעיניי כי בתקופת אי הכושר המלא נזקקה התובעת לעזרה מוגברת. לנוכח סוג הנכות הנובעת מתסמונת כאב כרוני אני מניחה כי גם בעתיד תזקק לעזרה מוגברת מסוימת מידי פעם, על כן ראיתי להעמיד הפיצוי על סך של – 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

84. לטענת ב"כ התובעת היא אינה יכולה לשוב ולנהוג בשל הקושי לאחוז בהגה, כמו כן היא נזקקת לתרופות לשיכוך כאבים. מנגד טוען ב"כ הנתבעת כי לא הוכחו הוצאות ובהיות התאונה תאונת עבודה התובעת זכאית לכיסוי הוצאותיה ממל"ל.

85. סביר להניח שבסמוך לתאונה נדרשה התובעת להוצאות נסיעה מוגברות וכן נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה, כפי שציין גם פרופ' גנאל. מאחר ומדובר בתאונת עבודה לכאורה זכאית התובעת למימון של הטיפולים והתרופות.

86. בשוקלי את הצורך בקבלת טיפולים, נטילת תרופות משככות כאבים ונסיעות מוגברות עקב כך, ומנגד את העובדה שמדובר בתאונת עבודה, ראיתי להעמיד את הפיצוי שמעבר לתגמולי המל"ל, על סך של – 2,000 ₪.

כאב וסבל

87. התובעת לא אושפזה, נקבעו לה 10% נכות רפואית תולדת התאונה. משכך היא זכאית לפיצוי בסך - 15,415 ₪ בראש נזק זה.


88. סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על - 167,543 ₪.

ניכויים

89. יש לנכות דמי פגיעה, קצבת נכות כללית ומענק חד פעמי שקיבלה התובעת מהמל"ל, בסכום כולל של 116,797, נומינלית.

90. הסכומים אותם קיבלה התובעת מן המל"ל כשהם משוערכים ממועד התשלום של כל תקבול ועד היום, מגיעים לסך של 167,715 ₪ אותו יש לנכות.

91. סכום זה עולה על שיעור הפיצויים להם זכאית התובעת מן הנתבעת ומכאן שהתביעה נבלעת.

92. לא ראיתי לנכות את פיצויי הפיטורין שקיבלה התובעת ומכל מקום מדובר בדיון תיאורטי לאור האמור לעיל.

סוף דבר

94. ראיתי לקבל את טענת התובעת כי נפגעה כתוצאה מבהלה שאחזה בה בעת שרכב חלף לידה והיא נתקלה באדנית ברחוב.

95. יחד אם זאת לאור גובה תגמולי המל"ל נבלעת תביעתה של התובעת בפניי בתשלומי המל"ל.

96. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון