תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

תאונת דרכים קטין פחדים חרדות
1. עניינה של תביעה זו בתאונת דרכים מיום 30.6.04, במהלכה נפגע התובע, יליד 1996, כנוסע באוטובוס שהתהפך (להלן:"התאונה"). הצדדים אינם חולקים על כך שעסקינן בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"החוק") והמחלוקת סבה רק על גובה הנזק. בהיות התובע קטין הוגשה התביעה באמצעות הוריו.

טענות הצדדים :

2. בכתב בתביעה נטען כי הנתבע 2 היה נהג האוטובוס בזמן התאונה והנתבעת 1 ביטחה את השימוש בו. עוד נטען כי בתאונה נהרגו שלושה תלמידים ורבים נפצעו.

3. באשר לפגיעת התובע, נטען כי הוא הובהל ממקום התאונה לבית החולים "מאיר" ולאחר שעבר מספר צילומים, אושפז ליום (עד ליום 1.7.04), אז שוחרר עם המלצות למנוחה. התובע אובחן כסובל מפגיעת ראש ושחרורו היה כרוך בהמלצה להשגחה צמודה למשך 48 שעות, מעבר לאשפוז.

4. בתביעה נטען כי התובע סובל מפגיעה נפשית מאחר והיה עד לתמונות מזעזעות של גופות תלמידים מוטלות ושל תלמידים אחרים לכודים. עוד נטען כי מאז התאונה הפך להיות מופנם, מבוהל ומפוחד. מאז התאונה, ובעטיה, הוא מפחד מנסיעה ברכב, מתרחק מחבריו, נוטה לעצבנות ורגישות המלווים בבכי, רגיש לביקורת, סובל מהפרעות בשינה ובריכוז בעת הלימודים. עוד נטען כי הוא חושש להיות לבד, חושש מהמוות, מאיבוד הוריו ובעיקר אמו וכן חש רגשי אשמה וסיוטים וממעט לצאת ולבוא בעצמו. התובע טופל בבית לוינשטיין ובתחנה לילדים נפגעי תאונות דרכים וכתוצאה ממצבו נאלץ להשתמש בתרופות ובכדורים מסוג FAVOXILלמשך תקופה ממושכת. בהמשך לטענות האמורות - צורפה לתביעה בקשה למינוי מומחה בתחום פסיכיאטריית ילדים.

5. הנתבעים מצידם הכחישו את כל המפורט התביעה אך בעיקר את היקף הנזק הנטען, תוך שהם טוענים כי ככל שנגרמה פגיעה לתובע הרי היא מינורית וממילא חלפה זה מכבר. בהמשך לאמור, אף התנגדו הנתבעים למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

חוו"ד פסיכיאטרית- ד"ר מאיר דניאל:

6. מכוח החלטה מיום 29.11.07 מונה ד"ר מאיר דניאל כמומחה מטעם בית משפט.
בפני המומחה עמדו מכתב השחרור של התובע מביה"ח "מאיר"; תיק טיפול לתקופה שבין 21.3.05 לבין 15.11.05, החתום ע"י הפסיכיאטר ד"ר ורדי, והפסיכולוגית ד"ר טובה אלברג-דניאל ותיק קופת החולים של התובע.
המומחה שב על תיאור התאונה שהתרחשה, עת היה התובע בן 8. האוטובוס בו נסע התובע התהפך תוך גרימת מותם של שלושה תלמידים ופציעתם של אחרים. התובע נפגע בראשו אך לא אבד הכרתו ולא הקיא. ממקום האירוע הובהל התובע לביה"ח "מאיר" בכפר סבא ואושפז להשגחה עד למחרת היום.

7. המומחה מציין כי לדברי ההורים - הופיעו אצל התובע, לאחר התאונה, חרדות ושינויים בהתנהגות שהתבטאו, בין היתר, בכך שמעט לצאת מהבית, סרב להגיע לטיפולים קבוצתיים שאורגנו לילדים שנפגעו באותה תאונה, הביע פחד מרעשים, נהג להסתתר מתחת לשולחן ולהסתגר בחדרו.
עוד נטען כי התובע סרב ללכת לקייטנה והתקשה לשוב לספסל הלימודים עם תחילת שנת הלימודים, שכן פחד מההסעות. לבסוף נטען כי התובע סרב לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי.

8. המומחה מציין כי כמה חודשים לאחר התאונה היה התובע מעורב בתאונה נוספת, קלה, בה לא נפגע, כאשר נסע ברכב דודו. התובע סרב להיבדק בחדר מיון ותגובתו זו שכנעה את הוריו כי יש לפנות לטיפול פסיכולוגי.
ביום 21.3.05 פנו ההורים עם התובע לבדיקה כאמור בבית לוינשטיין. הפסיכולוגית הבודקת הפנתה את התובע לטיפולו של הפסיכיאטר ד"ר מ. ורדי, שהתרשם כי התובע סובל מתסמונת בתר חבלתית, כתוצאה מתאונת הדרכים הראשונה. בהמשך לאבחנתו, טופל התובע במשך כמה חודשים תרופתית (FAVOXIL 100 מ"ג ליום) ובאמצעות שיחות (בעניין הטיפול בבית לוינשטיין, ר' פרוט להלן החל מסעיף 15).

9. באשר לרקע המשפחתי וההתפתחותי של התובע, ציין המומחה כי, התובע הוא הצעיר מבין ארבעת ילדי המשפחה. אמו, קטי - בת 47, עובדת כסייעת בגן ילדים ואביו, אהרון - בן 51, מנהל חווה לגידול תרנגולי הודו. קשרי המשפחה טובים.
התובע נולד במשקל 4.100 ק"ג לאחר היריון ולידה תקינים. שלבי ההתפתחות המוקדמת היו תקינים, החינוך לניקיון נרכש בזמן. צוין כי בגיל שמונה חודשים היה בטיפול פיזיותרפיה בשל חולשה בשרירי הכתפיים. עוד צוין כי בעבר סבל התובע מדלקות אוזניים חוזרות ומאלרגיות, אשר בעטיין נבדק פעמים מספר בחדרי מיון.

10. בכל הנוגע לתפקודו של התובע כיום, ציין המומחה, כי התובע לומד בכיתה ו' בבית הספר "בית יצחק", הממוקם ביישוב שאינו מקום מגוריו, ואליו הוא מגיע בהסעה. צוין כי הוא נוסע כאשר הוא חגור ומלווה ע"י מבוגר. מבחינה לימודית, צוין כי התובע הוא תלמיד טוב המשקיע בלימודיו ומבחינה חברתית צוין כי הוא משחק עם חבריו כדורסל בשעות אחה"צ או שנמצא מול מחשב. עוד נאמר כי יש לו מספר חברים הישנים אצלו לעיתים, ולעיתים הוא ישן אצלם.

11. המומחה ציין כי אין לתובע בעיית תיאבון, הוא אינו מרטיב בלילות, אך לעיתים תוקפים אותו סיוטי לילה הקשורים לתאונה. לדברי התובע, הוא מתעורר משנתו כמעט כל לילה, אך חוזר לישון. מאז התאונה, פוחד התובע להיוותר לבדו כאשר הוא מתקלח ועל הוריו להימצא בקרבת מקום. עוד נאמר כי ככל שהתובע מסכים להישאר בבית לבדו הרי זה בשעות היום בלבד ולפרקי זמן קצרים. עדיין נרגש כשצופה בתאונת דרכים בטלוויזיה. לדברי הוריו, עדיין מרבה התובע להסתגר.

12. בבדיקתו הפסיכיאטרית התרשם המומחה, שהתובע נראה כפי גילו ומסודר בהופעתו החיצונית, כי הוא משתף פעולה ועונה לשאלות המומחה בחופשיות. צוין מצב רוחו הטוב של התובע. כמו כן, צוין כי האפקט תואם את תוכן השיחה. נאמר כי אין ביטוי לתוכן מוזר או פסיכוטי. התובע ספר למומחה על חבריו ועל בני משפחתו, כמו כן, תאר פחד במקומות סגורים כמו שירותים או חדר אמבטיה ופחד להישאר לבד בבית.
לפי האמור בחוות הדעת, התובע אינו זוכר את התאונה וכאשר הוא חולף עם הוריו על פני מקום התאונה אין הוא חושש. לבקשת המומחה, מצייר התובע בית ובונה סיפור דמיוני על המשפחה. צוין כי את הרכב בציור הוא מצייר ללא חשש.

13. בדיקת המומחה נערכה כארבע שנים מאוחר לתאונה והמומחה ציין בחלק הסיכום של חוות הדעת כי היום תפקודו של התובע טוב וכך גם הישגיו בלימודים, אם כי הוא עדיין מתעורר בלילות, פוחד להישאר לבד ומגיב בחרדה למראה תאונה.
מסקנתו של המומחה הייתה כי התובע סובל מתסמונת בתר חבלתית כתוצאה מתאונת הדרכים בה היה מעורב. המומחה המליץ על נכות נפשית של 20% מתאריך התאונה ועד להשלמת הטיפול הפסיכיאטרי בו השתתף התובע, במשך כשנה וחצי.
מאז ואילך המליץ המומחה על נכות צמיתה של 10%, כאשר הוא אינו צופה שיפור משמעותי בעתיד.

14. הנכות נקבעה על בסיס סעיף 34(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, שעניינו במקרה בו - "ישנם סימנים אובייקטיבים וסובייקטיבים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה."

הטיפול בבית לוינשטיין:

15. לכתב התביעה, צורף החומר הרפואי שנערך בבית לוינשטיין, ולנוכח העובדה שבתיק זה עסקינן בנכות נפשית, שהוסקה גם בהסתמך על הטיפול שם, אדרש אף לעולה מחומר זה.
מהחומר האמור ניתן ללמוד כי התובע עצמו נכח בשש פגישות בין 30.3.05 ל- 31.7.05.

16. בפגישה מיום 21.3.05 תוארה התאונה וחשיפתו של התובע לתמונות של גופות מוטלות וילדים לכודים. בפגישה זו דווח לבודקת כי התובע עדיין לא חזר להיות כמו שהיה עובר לתאונה. תואר ריחוק מחברים, חוסר עניין בתחומים שעניינו אותו קודם, עצבנות, רגישות, בכי בקלות, רגישות לביקורת, הפרעות בשינה, קושי בריכוז במהלך השיעורים, סירוב לדבר על האירוע והבעת כעס כשחושב שמדברים עליה. עוד דווח על פחד משהייה בחוץ בשעות החשיכה או לבד בבית ועל דרישתו לפלאפון צמוד, בשל חששותיו. נאמר בנוסף כי התובע מזדהה בקלות עם כל מקרה עצוב אליו נחשף, אפילו בכלי התקשורת, וממהר לבכות. מנגד צוין כי התובע אינו מרטיב, לא ידוע על רגשות אשמה וכי אין קשיי למידה. מהתרשומת של הפגישה עולה כי התובע עבר תאונת דרכים נוספת קלה, בסמוך לאותו טיפול ואף שנחבל בגופו, לא הסכים ללכת לבדיקות.
נראה כי דובר בפגישה מקדימה עם ד"ר אלברג דניאל ללא נוכחות התובע.

17. בפגישה שהתקיימה ביום 30.3.05 נכח גם התובע ונרשם כי הגיע מופנם מאד והביע חוסר רצון לדבר. נכתב כי התובע סובל ממחשבות טורדניות, מ"פלאשבקים" ומסיוטים. עוד צוין פחדו של התובע מאיבוד הוריו וממות אימו, לאחר שהתעלפה לאחרונה במקום עבודתה. ד"ר אלברג - דניאל ציינה בניגוד לרישום הקודם, כי התובע סובל מרגשות אשמה בנוגע לתאונה שכן הוא סבור שהשתוללות הילדים באוטובוס היא שגרמה לנהג לאבד שליטה. ניסיון לעיבוד התחושה היה קשה, שכן התובע מתקשה מאד לשוחח על האירוע. תוך כדי הניסיון התחיל התובע לבכות ואז שותפה אימו בפגישה ודובר שינסו לשוחח על כך בבית. בסוף התיעוד מציינת הפסיכולוגית את התרשמותה כי התובע מגלה סימנים של חרדה, דיכאון וסימפטומים פוסט-טראומתיים בעקבות התאונה ולפיכך העבירה המקרה לד"ר ורדי להמשך הערכה.

18. הפגישה הראשונה עם המטפל, ד"ר מ. ורדי התקיימה ביום 19.4.05. ד"ר ורדי ניסה לברר עם התובע מדוע הוא מסרב להגיע לטיפול וזה השיב לו כי הוא פוחד שיעשו לו ניתוח. עוד ציין התובע כי הוא אינו משתף את בני משפחתו בפחדיו, שכן הוא חושש שלא מבינים אותו ואף צוחקים עליו בגלל זה. ד"ר ורדי מציין שיש מקום להתערבות טיפולית בשל תסמונת פוסט-טראומתית, עם אלמנטים חרדתיים כאשר הוא מציין שלא ברורה מידת החרדה. עוד צוין, כי העובדה שהגיע לטיפול מאוחר, יחסית לחבריו לתאונה, אינה טובה וכי יש צורך ביצירה הדרגתית של יצירת אווירה טיפולית ואמון.
בהמשך אותה פגישה, דווח כי התובע "ישן לבד, אך שנתו לא רגועה, לא מתעורר בלילה". האם שומעת את הילד יורד לפעמים לשתות. מביע חוסר רצון לשתף את האם, באשר לאופן התרחשות התאונה, נוטה לבידוד חברתי, חש מקופח לפרקים, מופנם, בעל דימוי עצמי נמוך ועם זאת ילד נבון חרוץ ובעל הישגים טובים. האם ציינה כי כילד היה ליד פיגוע בשוק בנתניה, אז היה התובע מבוהל במשך יום שלם אך חזר לשגרה.
מתרשומת הפגישה עולה עוד כי התובע השתתף באותה עת פעמיים בשבוע בחוג קרטה וכי התובע העדיף שלא לעשות כלום ולא להגיע לטיפול. גם בפגישה זו צוינה תאונת הדרכים הנוספת אשר לאחריה סירב התובע לפנות לטיפול רפואי.

19. בפגישה עם התובע והוריו ביום 8.6.05, לאחר שצוין מחד גיסא דמיון בין התובע ובין אביו בנושא הביישנות ומאידך גיסא כי שני ההורים מציינים שינוי משמעותי לרעה בתחום התקשורתי, נטייה להסתגרות, מצב רוח והביטחון בחברה - הוחלט על טיפול תרופתי. בפגישה עוקבת מיום 19.6.05 דווחו ההורים על השתפרות שהתבטאה בהתקרבות בין התובע לאביו ופעילויות משותפות שלהם. התובע ספר כי התרופה משפיעה עליו וכי הוא פחות ביישן ואף החליט שיצא יותר מהבית. ד"ר ורדי ציין כי השיחה הייתה קולחת יותר וכך שיתוף הפעולה.

20. בפגישה מיום 10.7.05 נרשם כי לדברי ההורים חל שיפור "משמעותי" במצב הרוח ומצב הביטחון העצמי;
"יובל פחות עצור משוחרר יותר עם ילדים בבית ספר ובחברה. מעיז לעשות דברים שקודם נמנע מהם האמא מתארת מצבים שבהם ראתה אותו משוחרר משחק וקופץ על מתקנים בגן השעשועים עם ילדים אחרים או מטפס על עצים, דברים שעד כה נמנע מלעשותם".

בפגישה זו תואר כי ביום השנה לתאונה, בסוף הלימודים, סרב התובע לנסוע בהסעה ובקש מדודו לקחת אותו לבית הספר, שם לטענתו נגרם לו צער רב. התובע ציין כי זיכרונות התאונה משפיעים עליו גם היום ובקש מהוריו להפסיק לבקש ממנו לצאת. הפחד מתעצם בעיקר כאשר עולה לאוטובוס ונרגע מעט כאשר מתחילה הנסיעה.

21. בפגישה מיום 31.7.05 ציין התובע כי הוא מרגיש טוב, הולך יותר לשחק ומשוחח עם חברים אם כי עדיין חולם על דברים מפחידים ועל כך שהוא ימות בתאונה. מתרשומת הפגישה עולה כי השתתף בקייטנה שהסתיימה ולדבריו חש עצמו יותר משוחרר.

22. בפגישה אחרונה, מיום 15.11.05, ציין ד"ר ורדי כי אמו של התובע הפחיתה לו את מינון התרופות בחצי על דעת עצמה, בעקבות התפרצויות זעם שהיו לו המלוות ברעד ובכי, אשר היא סברה כי הן קשורות לכדורים. ד"ר ורדי ציין שאין שום קשר בין התרופה לבין ההתפרצויות והוא ממליץ על המשך הטיפול התרופתי כפי שנקבע. משהאם עמדה על הפסקת הטיפול התרופתי, אושר כי זה יופסק בתוך יומיים. סה"כ הוענק איפה טיפול תרופתי במשך כ- 5 חודשים, אשר הסתיימו עוד בשנת 2005.

23. באשר למצב התובע בתום הטיפול, הוא תואר על ידי האם כך :

"האמא מדווחת שבאופן כללי הילד מתפקד בסדר, יותר חברותי, יותר מבלה עם ילדים הולך לבקר אותם והם באים אליו. ישן יותר בלילות אינו מפחד כבעבר לצאת החוצה מצב רוחו יותר טוב למעט מספר התפרצויות שמתוארות כמצבי תסכול אצל ילד שבד"כ מאוד מאופק..."

בתיעוד הפגישה נרשם עוד כי "מאחר ובמילא תדירות הפגישות פה הייתה מועטה", סוכם על סיום הטיפול. הוחלט שהאם תבחן בעוד מספר חודשים אם יש שינוי או לא, בהשוואה לתקופה בה נלקחה התרופה.
משלא הוצג חומר נוסף אין אלא להניח שלא היה המשך לטיפול זה.


ראיות הצדדים:

ראיות התביעה:

24. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של הגב' קטי גלולה, אמו של התובע ומר אהרון גלולה, אביו של התובע. במועד שמיעת הראיות ביום 2.4.09 ויתרו התובעים על התצהיר האחרון.

25. האם העידה בתצהירה על המעורבות בתאונה ביום 30.6.04, שהיה היום האחרון ללימודים באותה שנה, עת האוטובוס בו נסע התובע התהפך על יושביו. בתאונה נהרגו שלושה תלמידים ורבים נפצעו ונלכדו באוטובוס. אחד מהנפצעים הוא חברו הטוב של התובע, אשר עד היום עדיין עובר טיפולים. נטען כי התובע נחשף למראות קשים בזירת התאונה.

26. התובע אושפז בבית החולים "מאיר" בכפר סבא ושוחרר ביום 1.7.04. האם מציינת כי לאחר התאונה הופיעו אצל התובע חרדות ושינויים בהתנהגות, הוא מעט לצאת מהבית וסרב להשתתף בטיפולים קבוצתיים שאורגנו לקבוצת הילדים שנפגעה בתאונה. כמו כן התעורר אצלו פחד מרעשים והוא נהג להסתתר מאחורי השולחן ולהסתגר בחדרו.

27. מהתצהיר עולה כי רופא קופת החולים הפנה את התובע לטיפול נפשי, אך זה סרב ונעתר רק לאחר כשנה ורק אז הופנה לבית לוינשטיין, בו עבר סדרת טיפולים ובהם גם טיפול תרופתי. צוין כי הוריו של התובע התנגדו בתחילה לטיפול התרופתי, אך לאור התעקשותו של ד"ר ורדי התרצו בסופו של דבר. נטען כי התובע טופל בכדורים למשך תקופה מסוימת, אך הם גרמו לו למצבי רוח קשים, צרחות ובכי.

28. נטען כי עובר לתאונה, החל מכיתה ב' השתתף התובע בלימוד נגינה על תופים, אך לאחר התאונה סרב לחזור ללמוד והתרצה רק לאחר כשנתיים ולאחר שנרכשה עבורו מערכת תופים. בכדי שלא יישאר התובע לבד בצערו שלחו אותו הוריו לחוגים שונים - שחיה וכדורסל, וכן למופעים. נטען כי התובע התקשה לחזור ללימודים ופחד מהסעות, הפך לילד שקט והחסיר ימי לימודים.

29. לפי המוצהר, כיום לומד התובע בחטיבת הביניים ברופין, בכיתת "למופת מוזיקה" המחולקת לשתיים, כך שבקבוצה אחת לומדים תלמידים הטובים במתמטיקה ובמדעים ובאחרת לומדים מוזיקה. התובע משתייך לקבוצה האחרונה.

30. נטען כי מאז התאונה עבר התובע שינוי מהותי המתבטא בהעדר מוטיבציה ואי עמידה בהתחייבויות שלקח על עצמו. כמו כן, נוטה התובע להסתגרות ואינו יוצר קשר עם חברים מיוזמתו. כל ניסיון לשדל את התובע לצאת מהבית כדי לפגוש חברים עולה בתוהו. ניסיונות לשדלו להיפגש עם חברים נתקלים בסירוב ומאז התאונה, לרבות בחופש הגדול האחרון, הוא לא יצר קשר עם חברים. התנהגותו באה לידי ביטוי, לדוגמא בחופש הגדול, עת הוריו לקחו אותו לסופר-לנד עם חבר והתובע סרב לעלות על המתקנים ורק בסוף היום נעתר ועלה על מתקן אחד.

31. נאמר עוד בתצהיר כי התובע נרשם לקורס רכיבה על סוסים וההורים לא עדכנו את המדריכה במצבו ובכך שעבר תאונה. אך חרף זאת, ציינה המאמנת בפני ההורים כי ניכר שהתובע עבר חוויה שגורמת לו להיות מופנם.
בחוג זה מנסים לעבוד על חיזוק בטחונו העצמי והחזרת השליטה במצב לידיו, כל זאת חרף חששותיו גם במהלך קורס זה.

32. לדברי האם יש צורך לדחוף את התובע ללכת לחוגים, לחזרות, להכין שיעורי בית ולהתקשר לחברים וכדומה. בשולי התצהיר נאמר כי התובע הוא ילד נבון, מהיר קליטה ותלמיד טוב ולמעשה הקושי איתו הוא בנוגע למוטיבציה, ובכל הנוגע לקשרים חברתיים. עוד נטען, כי כיום התובע סובל מסיוטים בשנתו והוא פוחד להישאר לבד.

33. התצהיר נתמך במסמכים שונים, ובהם חשבונית בדבר רכישת מערכת תופים בסך 3,300 ₪, קבלות על שיעורי תופים ועל השתתפות בחוג כדורסל, חומר רפואי מהמרכז לשיקום בבית לוינשטיין וחומר רפואי נוסף.

34. אף שהתובע כיום כבן 13, לא הוגש תצהיר מטעמו וממילא הוא אף לא התייצב לעדות.

ראיות ההגנה:

35. הנתבעים הגישו כראיות מטעמם את המסמכים הבאים:
א. תיק רפואי של התובע מקופ"ח כללית מהשנים 2001 - 2002, מהיחידה להמשך טיפול וריפוי בעיסוק. (ר' תיק מוצגים שהוגש בדצמבר 2008)
ב. גיליונות הערכה של התובע מבי"ס אזורי בית יצחק מהשנים 2004 עד 2007. (ר' תיק המוצגים הנ"ל).
ג. תיעוד מקרית החינוך ע"ש דוד בן גוריון בעמק חפר. (ר' השלמת תיק מוצגים ממרץ 2009).
ד. הערכות מורים שניתנו לתובע, באשר לתפקודו הלימודי והחברתי החל מ- 1.9.02 ועד 30.6.08 וכן תצלומי תעודותיו. (הוגש ביום שמיעת הראיות - 2.4.09).

(שני הראשונים סומנו כנ/1, התיעוד מקריית החינוך כנ/2 והערכות המורים והמצורף להן כנ/3).

מחומר זה עלו הדברים הבאים:

36. עובר לתאונה ועוד בשנת 2001 מילאה אם התובע "שאלון הפניה להתערבות פסיכולוגית." באשר לסיבות בעטיין נדרש הייעוץ נרשם בשאלון: "לפי האם חסר בטחון, ביישן מאוד וסגור. לעיתים יציק לו משהו ולא יאמר לגננת".
בטופס שמולא ככל הנראה על ידי הגננת, בעת ההפניה למכון להתפתחות הילד באשר לבעיות רגשיות נמצא כתוב: "יובל ילד שקט, אוהב לשחק עם אותם ילדים, אינו מנסה להרחיב את מעגל חבריו. בולטת אצלו הרגישות מבחינה חברתית הבאה לידי ביטוי מפגיעה מילד אחר או ממבוגר".
עוד נכתב כי בתחילת השנה היה מאוד מופנם ולא פנה לבקש עזרה ממבוגר אך לקראת אמצע השנה פנה בשעת הצורך. ובהערות כלליות נרשם כי אין הוא יוזם פעילות יצירה אלא עובד רק כאשר הוא נקרא לעשות כן.

37. גם בבית הספר מופיע רישום לגבי השקט והמופנמות וזאת ללא קשר לתאונה ועוד לפניה. כך, במחצית הראשונה של התעודה מכיתה ב', כלומר עובר לתאונה, בצד הערות חיוביות רבות נמצא גם רשום כי מדובר בילד שקט ורגיש. בסך הכול התעודה מעידה על תלמיד טוב העובד יפה והישגיו טובים וכן נרשם כי התובע משתף פעולה עם חבריו ומתחשב בהם.
בתעודה של כיתה ג' כלומר בשנה הסמוכה לתאונה ולאחריה, לא ניכר כל שינוי בהישגיי התובע ואף כאן ניכר כי מדובר בתלמיד טוב, משקיע ובעל הישגים גבוהים. גם הפעם נרשם במחצית הראשונה כי מדובר בתלמיד שקט וצנוע ונרשם בין השאר גם - "אתה תורם לאווירה הטובה בקבוצה ומשתף פעולה עם חברים."
במחצית השנייה של אותה שנה נרשם "יובל, עבדת יפה והישגיך טובים מאוד. למדת לשתף אותנו בידיעותיך אתה חבר טוב. בשקט שלך אתה תורם לאווירה טובה בין חבריך אני מאחלת לך חפשה נעימה. שמור על עצמך".
על אף שבשתי השנים למד התובע אצל אותה המורה, ככל שעסקינן בתעודות, לא ניכר כל שינוי בהישגי התובע וגם לאחר התאונה יש ציון של תרומת התובע לאווירה טובה בין חבריו.

38. אף ביתר התעודות מבי"ס בית יצחק עולה כי התובע המשיך להיות תלמיד טוב ואף מצטיין, כך גם הוסיפו להופיע הערות על היותו תלמיד שקט אשר היה רצוי כי קולו יישמע יותר, ר' במיוחד הערות מחנכת כיתה ד' והערה במחצית הראשונה של כיתה ה'.

39. מדיווח מרוכז של הערכות מורים, מבית הספר היסודי, עולה כי מדובר בתלמיד טוב. בהערכות המורה שחינכה את התובע הן בשנה שלפני התאונה והן בשנה הסמוכה לה נמצא כי חל דווקא שיפור מבחינת היותו ילד מופנם וכך נרשם לגבי הצד החברתי:
"יובל ילד שקט מאוד. צנוע. ילד צעיר במשפחה יש 3 אחים גדולים. ילד סגור מדבר מעט ובשקט. בישיבת הערכה הראשונה בכיתה ג' – סוף דצמבר 2004 דיווחתי על תפקוד טוב מאוד בכיתה. זאת הייתה שנה שנייה עם הכתה ויובל נפתח קצת. היה לו יותר בטחון שתף פעולה עם החברים בהפסקות".
(ההדגשה שלי - ע.ז.).

40. מחנכת כיתה ד' כתבה כי הוא ילד רגיש, שקט מופנם ומדבר בשקט ומחנכת כיתות ה' ו-ו' כתבה כי הוא כמעט ולא משתתף ביוזמתו אלא מביע את עצמו רק בפניה של המורה וכי הוא מדבר בשקט והיה צורך לבקש ממנו להגביר את קולו. הודגש כי שיתף פעולה בכל השיעורים, הגיש את המטלות בזמן הנדרש, הכיר שיעורי בית והביא ציוד.
מחנכת זו ציינה כי מדובר בילד שקט מאוד ומופנם, עדין ורגיש מאוד וכי היו לו מספר חברים טובים שהתאימו לו מבחינת הסגנון האישי. נאמר כי מדובר בילד מנומס נעים הליכות אשר לא היה מעורב באירועים אלימים.

41. באשר לתעודה מכיתה ז' נמצא כי התובע ממשיך להיות תלמיד טוב והמחנכת מצאה לרשום בהערות האישיות כי ראויה להערכה - תרומתו לאווירה נעימה, בחברת ילדי הכיתה ויחסו ללימודים רציני ועקבי.

העדות ביום 2.4.09:

42. ביום 2.4.09 נחקרה אם התובע. על אף שמהחומר שהונח בפני בית המשפט עולה באופן ברור כי התובע היה ילד ביישן מופנם ושקט וזאת עוד עובר לתאונה, הכחישה זאת האם וטענה בעדותה כי הוא היה ילד חברותי ופעיל בהתאמה לגילו (ר' עמ' 3 ש' 17). בהמשך הדברים אף אמרה כי הוא היה ילד "מאוד פעיל" (ר' עמ' 4 ש' 3).
את הרשום במסמך השאלון להפניה לטיפול פסיכולוגי (ר' לעיל סעיף 36) נימקה בכך שדובר בטיפול פרטני לריפוי בעיסוק וחיזוק ההתארגנות.

43. על אף שבתעודתו האחרונה אין כל אינדיקציה לבעיה חברתית טענה האם כי מבחינה חברתית אף כיום אין הוא בסדר. וממילא עת עלה כי הוא משתתף בחוגים, טענה שאלו חוגים שהם מאלצים אותו ללכת כדי שלא יהיה סגור בבית. כשנשאלה האם נכון שהיה בחוג כדורסל השיבה "היה ועזב" והרושם הראשוני היה כי לא יכל להתמיד.
עם זאת כאשר נשאלה האם על משך הזמן בו השתתף התובע באותו החוג, הודתה כי מדובר בתקופה של 3 שנים ועלה עוד כי מדובר בשניים עד שלושה אימונים בשבוע ונדרשות אף נסיעות לתחרויות מחוץ ליישובם.

44. באשר להיות התובע במגמת מוסיקה עלה כי הוא מתמחה רק בתופים ועלה מעדותה כי למד תופים עוד לפני התאונה, ברם התופים נקנו רק בשנת 2007. עלה עוד כי שיעורי התופים עצמם ניתנים בבית, וממילא אין כל בסיס לטענה כאילו לימוד זה נועד לגרום לתובע לצאת מהבית מטעמים חברתיים.

45. האם הסכימה כי מדובר בתלמיד טוב ומשקיע ואמרה כי תמיד היה כזה וכי הוא נבון. מהעדות עלה עוד כי התובע נוסע לבית ספר בהסעה רגילה.
באשר לשאלה האם הוא משחק עם חברים אחרי הצהריים השיבה האם "מעט מאוד, עם הרבה דרבון שלנו, לעיתים רחוקות". (ר' עמ' 5 ש' 11). עלה כי באים אל התובע חברים ללילה ואף הוא הולך לישון אצל חברים, אם כי אימו טענה שההליכה לחבריו היא רק לעיתים רחוקות. האם טענה שהתובע אינו משחק בגן השעשועים וכאשר עומתה לאחר תשובה זו, עם התרשומת בבית לוינשטיין מיום 10.7.05, שם עת תיארה את התקדמותו עקב הטיפול ציינה כי הוא משוחרר משחק וקופץ על מתקנים אמרה בעדותה - "היינו לוקחים אותו לגן שעשועים יושבים ליד ומאיצים בו". כשנשאלה האם כוונתה שהיו מכריחים אותו להתגלש או להתנדנד השיבה שהייתה מחכה לו בקצה המגלשה.(ר' עמ' 5).

46. מהעדות עלה עוד כי חרף הטענות לגבי הקושי ביציאה מהבית והסתגרות חברתית כביכול, התובע השתתף בטיולים שנתיים של בית ספרו ולאחרונה אף נטל חלק בטיול של שלושה ימים, המחייב שני לילות מחוץ לבית. בהתייחס לכך אמרה האם שההורים לא ויתרו על כל דבר במסגרת הבית ספרית אך בפעילות נוער דומה, לא היה התובע מוכן להשתתף.

טענות הצדדים באשר לנזק:

47. התובע טוען כי יש לפצותו כדלקמן:
א. הפסד השתכרות הוריו בעת נסיעות לטיפולים 10,000 ₪
ב. הפסד השתכרותו בעתיד על בסיס 10% נכות והשכר הממוצע 170,761₪
ג. עזרת צד ג' בעבר 20,000 ₪
ד. עזרת צד ג' בעתיד, על בסיס שעה למשך שנתיים 14,600 ₪
ה. הוצאות חוגים (שחיה, כדורסל, טיולים,
מופעים וחוג תופים לרבות עלות רכישתם,
בגין עבר ועתיד מוערך - 50,000 ₪
ו. שיעורים פרטיים, כאשר נטען כי מבעל הערכות טובות
הפך לילד המחסיר שיעורים והוריו ואחיו משלימים החסר 20,000 ₪
ז. הוצאות רפואיות עבר ועתיד 50,000 ₪
ח. הוצאות נסיעה עקב הטיפולים 20,000 ₪
ט. כאב וסבל 18,881 ₪
ובסה"כ 374,242 ₪

48. הנתבעים טוענים מנגד כי -
כי אין מקום לטענות בעניין הפסד שכר הוריו, משלא הובאו ראיות באשר לאותו נזק והדרך לכמתו. באשר להפסד השתכרות התובע בעתיד נטען כי הפגיעה לא מנעה מהתובע לתפקד בצורה שגרתית בהתאם לתפקודו עובר לתאונה ואף המומחה מטעם בית משפט מציין כי הישגיו טובים, אחה"צ הוא משחק עם חברים ואף ישן אצלם. נטען כי הטענות באשר לקושי לשוב ללימודים או לחזור להסעות הופרכו (המומחה מציין כי מגיע היום לבית ספר בהסעה), ובפועל לא ברורה הנפקות התפקודית של הפגיעה. על יסוד האמור הוצע סכום גלובלי של 20,000 ₪.

49. באשר לעזרת צד ג' בעבר נטען כי הטענה נזנחה בתצהיר אך מכל מקום מדובר גם בנזק מיוחד שלא הוכח כנדרש. הודגשו דברי המומחה מטעם בית המשפט כי התובע ישן אצל חבריו וכן העובדה שאף יצא לטיול שנתי הכולל שני לילות מחוץ לבית. נטען כי התובע לא נזקק לעזרה בשכר בעבר וממילא אין הוא צפוי להיזקק לעזרה ממין זה, גם בעתיד.
באשר לתביעה למימון הוצאות חוגים נטען כי מדובר בשינוי חזית, מאחר וראש נזק זה לא נתבע, אך מכל מקום גם לא הובאו ראיות לכך שהחוגים נדרשו עקב הפגיעה.
כך גם מימון שיעורים פרטיים - לא נכלל בתביעה אך מכל מקום, אף שמדובר בנזק מיוחד לא הובאו ראיות מספקות. לעמדת הנתבעים הטענה בדבר שיעורים פרטיים גם אינה מתיישבת עם ההישגים הלימודיים של התובע.
משהתובע כבר אינו מטופל משנת 2005 - נטען כי אין מקום למימון הוצאות רפואיות וכי לא ניתן להבין התביעה להחזר הוצאות נסיעה, עת שלא הוצגו קבלות ועת שעסקינן בפגיעה שאינה מולידה צורכי נסיעה מוגברים.

הכרעה:

50. עדותה של האם לא הייתה משכנעת. כך לדוגמא טענה כי לא הייתה בעיה של שקט ומופנמות עובר לתאונה, אף שמהחומר שבפני עולה כי מדובר למעשה באופי שקדם לאירוע והוכר עוד בשנת 2001 ולאחר מכן על ידי המורה בשנת 2004. כך גם דבריה כאילו אין התובע יוצא למגרש משחקים, לא התיישבו עם דברים שאמרה באשר למצבו לפני כארבע שנים, בשנת 2005 בבית לוינשטיין, בדבר היותו משוחרר וקופץ על מתקנים בגן שעשועים עם ילדים אחרים.

51. העובדה שהתובע השתתף בחוג כדורסל במשך 3 שנים אף היא אינה מתיישבת עם הבעיה החברתית המתוארת על ידי ההורים והניסיון בעדות ליצור בתחילה רושם כי היה מדובר בתקופה קצרה ("היה ועזב") - לא הוסיף לאמינות שניתן לייחס לטענות האם. כאמור עלה שבאים לישון חברים אצל התובע ואף הוא הולך לישון אצל חברים וכן משתתף בפעילויות בית ספריות, אף כאשר מדובר ביציאה לטיול של 3 ימים. לאמור מצטרפת העובדה שהתובע ממשיך לנסוע בהסעות לבית ספר ולא מצוין קושי מיוחד בהקשר זה.

52. לנוכח התרשמותי מרצון להאדיר את הנזקים, ממילא יש לבחון בזהירות גם את קביעות המומחה הנסמכות למעשה בחלק ניכר מהן על דברים דומים שאמרה האם למומחה.
בחלק של חוות הדעת המתאר את תפקוד התובע כיום, ככל הנראה, בהתאם לדברים שאמר התובע עצמו נאמר -
"יובל לומד היום בכיתה ו' בבית הספר "בית יצחק". לבית הספר, הנמצא ביישוב אחר הוא מגיע בהסעת תלמידים; בנסיעה הוא חגור ומלווה בידי מבוגר. הוא תלמיד טוב ומשקיע בלימודים. בשעות אחרי הצהריים הוא משחק עם חבריו כדורסל או שנמצא מול מחשב. יש לו מספר חברים, לפעמים הם ישנים אצלו ופעמים הוא ישן אצלם. לנער אין בעיות בתיאבון, הוא אינו מרטיב בלילות. לפעמים פוקדים אותו סיוטי לילה על התאונה.
לדברי הנער, הוא מתעורר משנתו כמעט מידי לילה אך חוזר לישון. מאז התאונה יובל פוחד להישאר לבד כאשר הוא מתקלח וההורים צריכים להימצא בקרבת מקום. במשך היום הוא אמנם מוכן להישאר לבד בבית לפרקי זמן קצרים, אך בלילות איננו מוכן לכך. כאשר הוא רואה תאונת דרכים בטלוויזיה הוא עדיין נרגש. לדברי ההורים יובל מרבה להסתגר".

מדברים אלה עולה למעשה כי ככל שהתובע סבל מפגיעה נפשית, המאפיינים שנשארו כיום הם הסיוטים בלילות, הקושי לחזות בתאונה בטלוויזיה וקושי מסוים להיות לבד (בעיקר במקלחת או בלילה). בניגוד לטענות האם, ככל שהמומחה ניזון מהתובע עצמו עלה כי הוא משחק עם חברים, לומד היטב ולא ניכר מהתיאור דלעיל קושי חברתי.

53. גם בבדיקה הפסיכיאטרית אין ממצאים שונים וכך נרשם בה:
"יובל נער שמנמן, נראה כפי גילו ומסודר בהופעתו החיצונית. הוא משתף איתי פעולה ועונה לשאלותיי בחופשיות. מצב הרוח טוב והאפקט תואם את תוכן השיחה. אין ביטוי לתוכן מוזר או פסיכוטי. הוא מספר על חבריו ועל בני משפחתו. יובל מדבר על פחד ממקומות סגורים כגון שירותים או חדר אמבטיה ופחד בלילות להישאר לבד בבית. הוא איננו זוכר את התאונה. כאשר הוא חולף עם הוריו על פני מקום התאונה אין הוא חושש. בלילות הוא מתעורר לפעמים עם סיוטים על התאונה. לבקשתי יובל מצייר בית ובונה סיפור דמיוני על המשפחה. את הרכב בציור הוא מצייר ללא חשש".


54. אף בחלק הסיכום, מעבר לסקירה של טיפול שניתן כשלוש שנים לפני כן (ואשר לא נדרש לו המשך), נכתב רק - "היום תפקודו החברתי של יובל טוב והישגיו הלימודיים טובים. הוא עדיין מתעורר בלילות, פוחד להישאר לבד ומגיב בחרדה למראה תאונה."
ממילא את השאלה האם יש לנכות זו גם משמעות תפקודית יש לבחון על רקע דברים אלה ואין די בהפניה לנכות הרפואית שנקבעה.

55. בהתחשב בכלל החומר שהונח בפני התרשמתי כי התובע סבל מנכות זמנית במשך כשנה וחצי, ברם מזו כמעט ולא נותרו אותות. ככל הנוגע לחשש להישאר לבד עולה מתחשיב התובע (הוגש ביום 26.5.08, ר' סעיף 13) כי אף הוריו מעריכים שעסקינן למרב בעוד תקופה קצרה, בה יידרש הליווי ונראה כי הפגיעה העיקרית היא בחלומות מהן הוא סובל בלילות.

56. מאחר והתובע לא העיד ממילא לא היה בידי את הכלי של התרשמות אישית נוספת ישירה ממנו ואין לי אלא את העולה מהחומר והצלבת אותם דברים עם עדות האם, כמו גם התרשמותי מהאמינות שניתן לייחס לתיאור שמסרה בבית המשפט כמו גם למומחה לפני כן, הכול כפי שפרטתי לעיל.

57. משהמומחה למעשה מכיר בהמשך הישגים לימודיים טובים, חזרה לשגרת חיי ילד לרבות נסיעה בהסעה מסודרת לבית ספר והוא מציין למעשה את היוותרות סיוטי הלילה, לא מובן על מה מושתתת קביעתו בדבר 10% נכות, בהתאם לסעיף שנקבע.

58. קשה לאמוד היום מה המשמעות התפקודית שתהא לסיוטים אלה על הכנסת התובע בעתיד, ככל שאלה לא יחלפו עם הזמן.
לא ניתן להתעלם מכך שאף בסמוך לתאונה, עת שניתן להניח כי אותם סיוטים היו יותר תכופים ואף יותר משמעותיים עקב גילו הצעיר, לא חל כל שינוי בהישגיו של התובע. התעודות מעידות כי התובע היה תלמיד טוב ונותר כזה אף לאחר התאונה ואין בחומר שלפני ראיה ממשית לכך שהישגיו נפגעו או שהיה אכן צורך בעזרה מיוחדת כדי שיישארו אותם הישגים.

59. כך גם אין בחומר שבפניי אינדיקציה להמלצה טיפולית לחוג זה או אחר, והתרשמותי הכוללת היא כי התובע השתתף בחוגים רגילים, כשאר בני גילו ואולי אף יותר מכך.
העובדה שהתובע למד בעבר תופים, עוד לפני התאונה ואף כיום הוא מתמקד בלימוד תופים עת שהוא משתתף בכיתה עם מגמת מוזיקה, אינם תומכים בהטלת העלות הכרוכה בכך על הנתבעת וזאת אף אם הייתה, לפי הטענה, תקופת ביניים כלשהי, בה הפסיק את אותו לימוד.
כאמור, אין בסיס לטענה כי חוג תופים נדרש כחלק מהמאמץ לפעול כנגד מופנמות התובע (מופנות שכאמור ניכר כי הייתה עוד טרם לתאונה), שכן עלה כי מדובר בשיעור פרטני הניתן בבית. ב"כ התובע אף לא הפנו בעניין זה שאלת הבהרה למומחה, בדבר נחיצות אותם חוגים בהם השתתף התובע, בדומה לייתר בני גילו.

60. עם זאת - כנגד האמור לעיל, הבאתי בכלל שיקולי את העובדה שהנתבעת מטעמיה בחרה שלא לזמן את המומחה מטעם בית משפט לחקירה וממילא, מעבר להשמטת הבסיס העובדתי של חלק מתיאורי ההורים (שנמסרו גם למומחה), לא ניתן לדעת כיצד היו הדברים משפיעים על מסקנתו הסופית.
כמו כן, משבחר התובע להגיש תביעתו עוד בהיותו קטין ולא לאחר הגיעו לגיל 18, אזי גם אם בטווח השנים שכבר חלף, לא ניתן לראות פגיעה בהישגיו, אין ערובה כי בעתיד לא תהייה לאותה פגיעה נפשית שנותרה משמעות תפקודית. השילוב של היות התובע קטין והעובדה שמדובר בפגיעה נפשית, מצמצמים את האפשרות לסטות מקביעות המומחה, חרף התרשמותי הכוללת כמפורט לעיל.

61. בנוסף לכך, יש ליתן את המשקל המתאים לעובדה שהתובע נדרש לטיפול תרופתי במשך כחצי שנה (אף אם הוריו חלקו על הצורך בו ואף הפסיקוהו מיוזמתם, משסברו כי הוא גורם להתפרצויות של התובע) וכן נדרש למספר פגישות טיפוליות.
טיפולים אשר לא היה להם המשך מאז שנת 2005.

62. שקלול כל האמור לעיל, הביאני לכלל מסקנה כי פיצוי בגין הפסד השתכרות יפסק בסכום גלובלי, אשר יקבע על בסיס כמחצית תחשיב אקטוארי, בהתאם לשכר הממוצע במשק והנכות הרפואית שנקבעה.

63. באשר לטענות ב"כ התובע כי עת מדובר בנכות נפשית של קטין, אין בית המשפט רשאי לסטות מהקביעות הרפואיות, אין אני מקבלת הטענה ואף בדיקה של הפסיקה עליה נסמך אינה תומכת בטענותיו.
בעניין זה אסתפק בהפניה לע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ. אביתר לוי (ניתן ביום 20.2.08), ממנו הובא ציטוט נרחב בסיכומי התובע ואשר עיקר ההסתמכות הייתה עליו. אכן, באותו מקרה, ציין בית המשפט כי במקרה של קטינים, בהעדר נתונים באשר לפגיעה בפועל, בדרך כלל תשמש את בית המשפט הנכות הרפואית בעת קביעת הנזק, ברם חרף אותן אמירות, ראוי לעיין בעובדות אותו מקרה. עיון זה מלמד כי ערכאת הערעור לא מצאה להתערב בעמדת בית המשפט כי את הנכות הנוירוכרורגית יש להעמיד על 15% בלבד, על אף שקביעת המומחה הייתה של 25%.
כמו כן - ההתערבות לא הייתה עד לסכום המתקבל בתחשיב אקטוארי מלא, אלא בעיקר משום שהערכאה דלמטה בחרה לסטות מהשכר הממוצע במשק ולא נמצאה הצדקה לסטייה זו. אעיר עוד כי באותו מקרה הובאו ראיות לקשיים ממשיים בלימודים עקב הפגיעה, לצורך בקבלת הקלות במסגרת הבית ספרית ולבעיות של קשב וריכוז. ממילא היה גם ניתן להעריך את הפגיעה התפקודית.
(באותה פרשה נקבעו בערכאה הראשונה 10% נכות אורטופדית ו- 25% נכות נוירוכירורגית וזו פסקה בגין פגיעה בכושר ההשתכרות סך של 300,000 ₪ בלבד. ערכאת הערעור הוסיפה סך של 100,000 ש"ח וזאת כסכום הכולל גם רכיב נוסף, אשר אף בו מצאה להתערב).

64. עת עסקינן בקטין יש לזכור מנגד כי זה יכול להסתגל לתפקד במומו, ככל שקיים. ר' ע"א 746/81 המועצה המקומית נחלת יהודה נ. זדה, פ"ד לט(1) 19.
כן יש לזכור כי בית המשפט רשאי ליתן ביטוי לספקותיו או לעמימות הקיימת באשר למשמעות התפקודית של הנכות הרפואית שהוכרה. ר' ע"א 61/89 מדינת ישראל נ. אייגר, פ"ד מה(1) 580.
כאמור - במקרה דנן, אף שנקבעו 10% נכות יש ליתן מנגד את הדעת לאמירות שבאותה חוות דעת ואשר לאורן, ככל שנשארה פגיעה, זו מתבטאת בעיקר בחלומות בלילה.
יש ליתן את הדעת גם לכך שאף בעת שהייתה נכות זמנית גבוהה יותר, זו לא הולידה משמעות תפקודית, מבחינת הישגי התובע.

65. צודק ב"כ הנתבעים כי חרף תביעות התובע באשר לרכיבים של נזק מיוחד, לא הובאו ראיות למרבית הרכיבים ואין אלא לפסוק את חלקם על דרך האומדנא בהתחשב בנתונים שהונחו בפני.
לא מצאתי כי צורך ללוות את התובע למספר טיפולים בודד בבית לווינשטיין, חורג מעזרת צד ג' המצופה כי תינתן לתובע על ידי הוריו ולא הונחו בפני ראיות כי הטיפולים היו כרוכים באובדן שכר של ההורים.
מקבלת אני אף את טענות הנתבעים באשר לראשי הנזק של הוצאות חוגים ושיעורים פרטיים.


66. בהמשך לכל המפורט -

אין אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בגין
א. הפסד שכר בעבר (ר' סעיפים 25-26 לסיכומי התובע).
ב. פיצוי בגין "הוצאות חוגים" (ר' שם סעיף 30).
ג. פיצוי בגין שיעורים פרטיים (שם, סעיף 31).

ובאשר לייתר הרכיבים אני מוצאת לפסוק כדלקמן:

א. בגין ליווי צמוד נוסף שנדרש או יידרש עקב פחדי התובע להיות לבדו במקלחת או בשעות הלילה, ובהתחשב בגילו בעת התאונה, גיל בו ממילא מרבית הילדים אינם שוהים לבדם, אני פוסקת בגין עבר ועתיד פיצוי גלובלי בסך של 4,000 ₪ המשקף כ- 200 שעות בשווי של 20 ₪ לשעה. (ר' סעיפים 28-29 לסיכומי התובע).

ב. בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים, אף שלא הוצגו ראיות כי הטיפול לא מומן כולו או חלקו ע"י הקופה, בהתחשב בכשמונה פגישות ועלות הנסיעות אני פוסקת סכום מוערך של 4,000 ₪.
איני מוצאת לפסוק סכום נוסף בגין העתיד, שכן לא רק שהתובע לא טופל בארבעת השנים האחרונות, אלא גם אין בפני חומר - התומך בטענה כי צפויות עלויות בגין טיפולים נוספים בעתיד. (בין עלות הטיפול ובין עלות הנסיעה אליו, ר' סעיף 32- 33 לסיכומי התובע).

ג. בגין פגיעה בכושר ההשתכרות אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בסך של 85,000 ש"ח
אשר כמובהר לעיל עומד על כמחצית מחישוב אקטוארי (ר' סעיף 27 לסיכומי התובע, והחישוב שם).

ד. בגין כאב וסבל אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 19,000 ₪. (שם, סעיף 34).

67. סך הכול אני פוסקת אפוא לתובע פיצוי בסך של 112,000 ₪, מעבר לכך תחזיר הנתבעת לתובע גם את אגרת בית המשפט וכן תשלם שכ"ט עו"ד, על בסיס 13% מהסכום האמור בתוספת מע"מ כדין. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לדין.
מתוך הסכום האמור, סך של 104,000 ₪ יופקד בחשבון סגור הנושא ריבית והצמדה וזה יועבר לקטין עם הגיעו לבגרות. הוצאת כסף מהחשבון האמור, טרם הגיע הקטין לבגרות תהא באישור בית המשפט.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון