אי מסירת הודעה על פסילה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי מסירת הודעה על פסילה / אי ידיעה על פסילה:



בית המשפט מזכה את הנאשם משתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה.

 


נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום המייחסים לו שני אישומים של נהיגה בזמן פסילה – עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), שני אישומים של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מיום 15/12/05 – עבירה בניגוד לסעיף 10 לפקודה ושני אישומים של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש].

 


עולה מעובדות כתב האישום בתיק פ"ל 1076/07 כי ביום 13/02/07, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג ב.מ.וו, באיזור רהט, בעודו פסול מלנהוג מתוקף פסילה בת שלושה חודשים, שהושתה עליו, ביום 10/01/07 על ידי משרד הרישוי עקב צבירת נקודות. דבר הפסילה הודע לנאשם ביום 06/02/07 ע"י השוטר איציק אליהו והוא אישר בחתימת ידו. רשיון הנהיגה לא הופקד ע"י הנאשם.

 
בכתב האישום המתוקן בתיק פ"ל 1003/08, נטען כי ביום 04/03/07, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג יונדאי, באיזור רהט, בעודו פסול מטעם משרד הרישוי ולאחר שהודע לו דבר הפסילה ע"י השוטר איציק אליהו ביום 06/02/07.
 


הנאשם כפר במיוחס לו בשני האישומים והדיונים אוחדו ונקבעו להוכחות.

 


בשני התיקים העידו מטעם התביעה: נאור ביטון – שוטר ששירת בתחנת רהט (ע.ת/1); איציק אליהו - ראש משרד תנועה בתחנת רהט (ע.ת/2); הגב' חנה בלום - ממונה על תחום נהיגה ברכב במשרד הרישוי ב"ש (ע.ת/3). כמו כן, הוגשו בהסכמה הצדדים דו"חות פעולה של השוטרים אשר הבחינו בנאשם נוהג ועיכבו אותו לחקירה.

 


העובדות המוסכמות על הצדדים:
הנאשם מודה כי נהג ברכב בשני המועדים המיוחסים לו בכתבי האישום.
ביום 10/01/07 נרשמה לנאשם על ידי משרד הרישוי, פסילת רישיון נהיגה למשך 3 חודשים, עקב צבירת נקודות ורשיונו לא הופקד.
ההודעה לנאשם ממשרד הרישוי נשלחה בדואר רשום וחזרה בציון "לא נדרש".
הודעה זו, אף כללה את זכות השימוע של הנאשם, על מנת שזה יפרוש טענותיו בפני הממונה בטרם יפסל.
השוטר איציק אליהו, חקר את הנאשם והודיע לו כי הוא פסול מנהיגה על ידי משרד הרישוי וזאת בהסתמך על המידע המצוי במסוף המשטרתי.

 


סלע המחלוקת בשני התיקים:

האם פסילתו של הנאשם על ידי משרד הרישוי נכנסה לתוקף? בהנחה ולא, האם הודעתו של השוטר איציק אליהו לנאשם בדבר הפסילה, מספיקה לצורך הכשרת הפסילה שהושתה עליו על ידי משרד הרישוי.
 


מאחר ועניין הנהיגה אינו שנוי במחלוקת כאמור, גדר המחלוקת סב סביב שאלת הפסילה ותוקפה.  

 


התובעת בסיכומיה לעניין ההרשעה, ציינה כי לנוכח העובדה שאין מחלוקת לגבי הנהיגה, תיתן התייחסותה לעניין הידיעה על הפסילה. התובעת הפנתה לעדותו של השוטר איציק אליהו, לפיה, הודיע לנאשם כי הוא פסול ע"י משרד הרישוי וזה אף חתם על הצהרת נהג וחתימתו מהווה ידיעה על הפסילה.

 
הגב' חנה בלום ממשרד הרישוי, במסגרת עדותה בבית המשפט הגישה מסמכים המהווים אסמכתא לכך שהנאשם פסול פסילת משרד הרישוי החל מיום 10/01/07 וכי תוקף רישיון הנהיגה שלו פקע משנת 2005.
 
לטענת התובעת, הגב' חנה בלום לא חלקה עם ב"כ הנאשם כי לפי תקנה 550 (א) לתקנות, חלה חובה על רשות הרישוי להודיע על אמצעי התיקון בדואר רשום וחובה זאת אף מולאה כנדרש, כאשר נשלחה לנאשם הודעה בדואר רשום אולם זו חזרה בציון "לא נדרש".
 
עוד הוסיפה התובעת, כי תקנה 551 (ב) לתקנות, קובעת הסדר לגבי אמצעי התיקון שבתקנה 549 (ג) לפיה, בתום 45 ימים כפי שציינה הגב' חנה בלום, רשות הרישוי תיתן החלטתה וברגע שהנהג שתק בעניינו, ההחלטה אוטומטית. ניתנה לנהג הזדמנות של 45 יום להשמיע את דברו ומשלא עשה כן, מנוע הוא מלהלין על הרשות.
 
מעבר לאמור, טענה התובעת כי לפי סעיפים קטנים א' ו-ב' בתקנה 549, הנהג יכול להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ונטל ההוכחה עובר לנהג. אולם מאחר ובסעיף קטן ג' אין הסדר כזה, הרי שיש להסיק שמדובר בחזקה חלוטה, כזו שאינה ניתנת לסתירה להבדיל מחזקת המסירה שנקבעה בסעיפים קטנים א' ו-ב', הניתנת לסתירה באופן מפורש.
 
לעניין זה הפנתה ל-עת"מ (ת"א) 2180/08 דוד פלג נגד משרד התחבורה, , שם נקבע כי לפי תקנה 550 מסתכם נטל השכנוע של הרשות בהוכחת משלוח הודעה בדואר רשום. בענייננו, קיימת הוכחה על משלוח הודעה בדואר רשום, מכאן שהמאשימה עמדה בנטל השכנוע לעניין עצם הידיעה של הנאשם בדבר פסילת משרד הרישוי.
 
כמו כן, הפנתה התובעת לעדותו של הנאשם (ת/3 עמוד 1 שורה 7) לפיה, נלמד שהנאשם ידע ככל הנראה על אמצעי התיקון העומדים כנגדו, כאשר טען שנמסר לו מטעם משרד הרישוי שקיים לו חוב בגין קנסות. טענה זו העלה הנאשם בחקירתו מיום 14/02/10 כשבוע ימים לאחר שהודע לו מפורשות שהוא פסול ע"י משרד הרישוי. מכאן למדים אנו שהנאשם עצם את עיניו בדבר הפסילה או שלא טרח לברר.
 
באשר להפרת זכות הטיעון, כפי שטען ב"כ הנאשם, הפנתה התובעת לפרשת "ענת הראל" (רע"פ 4398/99 עינת הראל נגד מ"י), , שם הועלתה טענה בעניין הפרת זכות הטיעון של העוררת, בית משפט החליט כי רצוי היה לתקוף את החלטת הרשות בתקיפה ישירה, דהיינו, הנאשם בענייננו, היה צריך לגשת למשרד הרישוי ולהסדיר עניינו מהרגע שהודע לו דבר הפסילה ע"י השוטר איציק אליהו, אולם הוא לא עשה כן.
 
בנוסף, הוחלט ב"פרשת הראל", כי אדם הטוען לפגם בהחלטת רשות, לא יוכל לנהוג בתקופת הפסילה תוך שהוא מניח שאם "יתפס", יוכל להעלות את הטענה בדבר פגם בפסילה כטענת הגנה. בענייננו, פסילת משרד הרישוי נודעה לנאשם ע"י השוטר איציק אליהו והנאשם אף הודה בחקירותיו כי נהג, ועם כל זאת, בחר שלא לפנות למשרד הרישוי על מנת להשמיע טענותיו, אין מקום לקבל כל טענה בדבר הפרת זכות השימוע של הנאשם.
 
ואם לא די בזאת, הרי בפעם השניה שהנאשם נתפס נוהג תחת פסילה, הוא הודה שהוא ידע שהוא נוהג תחת פסילה כפי שהשוטר איציק אליהו מסר לו. לפיכך, הדבר מצביע על זלזול בוטה של הנאשם ברשויות החוק והאכיפה וחוסר תום לב בהתנהלות מולן.
 
לסיכום, טענה התובעת, כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר בדבר ידיעת הנאשם על הפסילה באמצעות המסמכים ועדויות עדי התביעה וכן ההודעה שניתנה לו ע"י השוטר איציק אליהו שלאחריה בחר הנאשם לנהוג פעם נוספת תחת פסילה ולא עשה דבר על מנת לתקוף את החלטת משרד הרישוי.
 
לאור האמור לעיל, מבקשת התובעת מבית המשפט להרשיע הנאשם במיוחס לו, בשני כתבי האישום.
 
10. ב"כ הנאשם מבקש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בזמן פסילה המיוחסת לו בשני כתבי האישום.
 
במסגרת סיכומיו, נתן ב"כ הנאשם התייחסותו לשני עיקרים העומדים בבסיס המחלוקת המשפטית:


האם פסילתו הלכאורית של הנאשם על ידי משרד הרישוי, אכן נכנסה לתוקף בכפוף לסמכותו המנהלתית של משרד הרישוי המושתת על הוראות תקנה 549(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").
האם הודעתו של השוטר איציק אליהו לנאשם בדבר היותו פסול לנהיגה על ידי משרד הרישוי, הופכת את הפסילה לתקפה.

 
באשר לשאלה הראשונה, טען ב"כ הנאשם כי ההנחיה הברורה של המחוקק לרשות הרישוי כמפורט בתקנה 550 לתקנות היא, כי חזקת המסירה הקיימת כלפי אמצעי התיקון בתקנות 549 (א) ו-(ב), איננה כוללת בתוכה את אמצעי התיקון הקבוע בתקנה 549 (ג) ולשיטתו, אין המדובר בהשמטה מקרית.
 
כמו כן, בתקנה 551(ב) לתקנות, מודגש כי לנהג נתונה הזכות החוקית להחליט האם לפנות לרשות הרישוי לצורך שימוע בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה לפי תקנה 550 לתקנות, זכות זו קיימת בחוק ועל הרשות להודיע עליה לנהג במסגרת ההודעה על פסילה מנהלתית.
 
בהתייחס לזכות השימוע, טען ב"כ הנאשם כי אומנם השוטר איציק אליהו הודיע לנאשם כי הוא פסול מטעם משרד הרישוי וזאת בהסתמך על המסוף המשטרתי, אולם אין כל אזכור לכך שהשוטר הפנה את הנאשם לרשות הרישוי לצורך ביצוע הפסילה או לצורך קבלת מועד לשימוע.
 
לשיטת ב"כ הנאשם, יוצא איפוא כי מאחר והוראות תקנה 550 (ב) לתקנות, אינן כוללות את תקנה 549 (ג) ובשום מקום לא נקבעה חזקת מסירה לעניין תקנה זו, לא ניתן לקבוע כי הפסילה נכנסת לתוקף לאחר פרק זמן מסויים. יתרה מכך, מאחר שהנאשם לא קיבל את הודעת משרד הרישוי בדבר הפסילה וזכות השימוע וחזקת המסירה אינה חלה במקרה זה, הרי שהפסילה לא נכנסה לתוקפה.
 
באשר להודעת השוטר איציק אליהו, אף זו אינה הופכת את הפסילה לתקפה היות שהשוטר לא מסר פרטים מלאים על הפסילה וגם לא ציין בפני הנאשם כי עומדת לו זכות השימוע וכי יש עליו לגשת למשרד הרישוי.
 
בשולי הדברים, ציין ב"כ הנאשם כי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), דורש הוכחה כי הפסילה הודעה לנהג.
 
לעניין רכיב הידיעה, הפנה ב"כ הנאשם לחוזר משטרתי של אגף התנועה הארצי, 07/09 מיום 31/05/09 "הראיות הנדרשות להוכחת רכיב היידוע בעבירה של נהיגה תחת פסילה", שם נקבע כי מסירת החלטת פסילה חתומה לנהג מטעם משרד הרישוי בצירוף זימון לשימוע, יכולים להוות המצאת מסמכים והודעה כמשמעותה בסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ):

" 237. המצאת מסמכים [209]
(א)   מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה :
(1)        במסירה לידו ; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו ;
(2)        במשלוח מכתב רשום לפי מענו של ואדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה ; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.
(ב)   מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסניגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסניגור לבית המשפט, תוך חמישה ימים, כי אין ביכלתו להביא את המסמך לידיעת הנאשם.
(ג)   נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין.
(ד)   נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא את המסמך כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא להורות על המצאתו באחת הדרכים האלה :
(1)        בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין בבנין בית המשפט, וכן בבית שבו, כידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה ;
(2)        בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי ;
(3)        בכל דרך אחרת שתיראה לו."

בהקשר לכך, ציין ב"כ הנאשם, כי המאשימה לא עמדה בנטל הראייתי אותו דורש רמ"ד התביעות בהנחיה מפורשת לפיה, תיקים בהם קיימת בעיה ראייתית בהוכחת רכיב היידוע, יגנזו מחוסר הוכחות מספיקות לעניין עבירת נהיגה תחת פסילה.
 
עוד הוסיף ב"כ הנאשם, כי בפועל הודעתו של השוטר לנאשם בדבר הפסילה, המתבססת על פלט מחשב, איננה הופכת את הפסילה לתקפה מאחר ולא נמסרה לו הודעת הפסילה, לא נימסר לנאשם זימון להליך של שימוע ולשוטר עצמו אין סמכות פסילת רשיון עפ"י חוק. כפי שנדרש לאור עקרון חוקיות המינהל הדורש שלכל מעשה מינהלי תהיה הסמכה בחוק.
 
יחד עם זאת, ציין ב"כ הנאשם כי מאחר ובחוק לא נקבע כי פסילת משרד הרישוי נכנסת לתוקף באופן אוטומטי, לא ניתן להסתמך על המצג המופיע במסוף המשטרתי על מנת להפוך את הפסילה לברת תוקף חוקי, לפיכך, לא מילאה רשות הרישוי את חובתה להודיע לנהג על אמצעי התיקון בטרם יופעל וכל עוד לא בוצעה הודעה כזו, לא הפכה הודעת הפסילה בת תוקף.
 
באשר להפניית המאשימה לפרשת "ענת הראל", טען ב"כ הנאשם כי עניינו של תיק זה שונה בתכלית מנסיבות פרשת ענת הראל, היות וכל הליך הפסילה בתיק זה, לא התבצע על ידי בעל סמכות (כדוגמאת קצין כפי שמצויין בפרשת הראל) ולנאשם נשלחה לכאורה הודעה סטנדרטית ואוטומטית "ללא התערבות יד אדם" כי רשיונו עומד להיפסל ע"י משרד הרישוי.
 
לנוכח דברים אלה, ציין ב"כ הנאשם כי לא הוכח יסוד הנהיגה תחת פסילה ולכן יש מקום לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.  
 
11. ניתוח המסכת העובדתית והמשפטית:
בפתח דבריי, אבהיר כי במהלך הניתוח העובדתי והמשפטי, אתן מענה לטענות הצדדים, כפי שהועלו בסיכומיהם.
 
באשר לנהיגתו של הנאשם ללא רשיון נהיגה ופוליסת ביטוח תקפים:
אישומים אלה, הוכחו מעבר לכל ספק סביר כאשר מעדותה של ע.ת/3 עולה כי תוקפו של רשיון הנהיגה של הנאשם פג ביום 15/12/05 (כראיה לכך, הגישה העדה את ת/5 – אישור על פרטי רשיון הנהיגה). יחד עם זאת, מהיום שפג תוקף הרישיון הנאשם לא חידש אותו והעובדה שנתפס נוהג, יש בה בכדי להראות שהנאשם לא נמנע מנהיגה על אף שרשיונו לא בתוקף. כמו כן, מהיום שפג רשיון הנהיגה של הנאשם, עברה מעל שנה, משכך פג תוקפה של פוליסת הביטוח. לפיכך, יוצא איפוא, שהנאשם נהג ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
 
באשר לנהיגתו של הנאשם תחת פסילה במועד האירועים:
אין מחלוקת בעניין זה, היות שהנאשם הודה בנהיגה במועדים המיוחסים לו בכתבי האישום, כמו כן, אין מחלוקת לכך שביום 06/02/07 הודיע השוטר איציק אליהו לנאשם כי הוא פסול ואף החתים אותו על הצהרת נהג.
 
באשר לשאלת הידיעה על הפסילה:
אקדים ואומר, כי בנהיגה בזמן פסילה, מתבקש קיומו של יסוד נפשי, לפיו "הודע לנאשם דבר הפסילה". יסוד זה מגלם בתוכו מחשבה פלילית לפי סעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. משכך, לשם הרשעה יש להוכיח ידיעה של ממש אותה אפשר להסיק ממערכת נסיבות עובדתית.
 
יוער כי, אופן מסירת ההודעה לא נקבע בחוק וההלכה הפסוקה לעניין זה, כפי שנקבעה ב-רע"פ 2514/92 מ"י נגד מרדכי בן נאג'י רחמים (פד"י מ"ו (3) 771), קובעת כי ישנן מספר צורות, בהן ניתן להודיע לנאשם שהוא פסול:
 
"ד. החוק מדבר על "מי שהודע לו" ולא על "מי שהומצא לו". אולם "הודעה" איננה חד-צורתית. מקובל בכל תחומי המשפט, כי הודעה איננה לובשת אך ורק צורת השמעת הדברים בעל-פה באוזני הנוגע בדבר, אלא כי ניתן למסור גם הודעות בכתב, ותקפותן של אלה איננה נופלת מתקפותה של השמעת הדברים בעל-פה. הודעה בכתב נעשית בדרך ההמצאה של ההודעה הכתובה הקבועה בדין, וגם ההיגיון וניסיון החיים אינם מכירים חלופה אחרת לביצועה של הודעה בכתב ( 775ג-ד)".
 
במקרה דנא, המדובר בפסילת רישיון נהיגה מטעם משרד הרישוי אשר חוסה בצלם של תקנות 544 עד 551 לתקנות התעבורה. תקנות בהן מוסדרת שיטת הניקוד של משרד הרישוי, אמצעי התיקון ופסילת רישיון הנהיגה לאחר צבירת נקודות. בהקשר לאמור, נידרש לשאלה כיצד משרד הרישוי אמור להודיע לנאשם על פסילתו לאור התקנות ומה מידת הידיעה הנדרשת מהנאשם על מנת שהפסילה תיכנס לתוקפה?
 
ב"כ הנאשם, גם במסגרת הטענה המקדמית שהעלה ואף במסגרת סיכומיו, טוען להיעדר ידיעת הנאשם על פסילת משרד הרישוי וזאת מהטעם שהודעת משרד הרישוי, שנשלחה לנאשם, אשר כללה אף הודעה בדבר זכות השימוע חזרה בציון "לא נדרש", מה שמלמד שתוכן הודעת משרד הרישוי כלל לא הגיע לידיעת הנאשם.
 
להמחשת דבריו, הסתמך ב"כ הנאשם על לשון החוק כמובא להלן:
לגישת ב"כ הנאשם, סמכותו המנהלתית של משרד הרישוי נגזרת מהוראות תקנה 549 (ג) לתקנות המורה כדלקמן:
"549. (ג) נהג שלחובתו נרשמו בתקופת הצבירה 36 נקודות או יותר, ייפסל מהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים, ורישיונו יחודש לאחר שיעמוד בבחינה עיונית, לפי תקנה 205".

בעניין ההודעה בדבר הפסילה, מורה תקנה 550 לתקנות כדלקמן:
"550 (א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי ותפנה אותו לביצועם; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום זמן סביר מראש, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה.
(ב) ההודעה על אמצעי התיקון לפי תקנה 549 (א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה".
 
דהיינו, חזקת המסירה הקיימת כלפי אמצעי התיקון בתקנות 549 (א) ו-(ב) אינה כוללת בתוכה את אמצעי התיקון הקבוע בתקנה 549 (ג) ואין המדובר בהשמטה מקרית. מנגד טענה ב"כ המאשימה כי העובדה שהחוק שותק בעניין תקנה 549 (ג) ואין לגביה חזקת מסירה הניתנת לסתירה, משמע שקיימת חזקה חלוטה.
 
בהקשר לדברים אלה, דומני כי יש מקום לקבל את טענת ב"כ הנאשם לפיה חזקת המסירה רלוונטית אך ורק לתקנות 549 (א) ו-(ב) ואין כל הסדר כזה לתקנה 549 (ג). יתרה מזאת, חולק אני על עמדת המאשימה לפיה, שתיקת החוק בעניין תקנה 549 (ג) מלמדת כי מדובר בחזקה חלוטה, שכן לשיטתי אין המדובר בחזקה חלוטה והעובדה כי חזקת המסירה אינה מתייחסת לפסילת רשיון הנהיגה עקב צבירת 36 נקודות, אינה מקרית וייתכן וכוונת המחוקק היתה כי טרם הטלת פסילה על אדם המהווה פגיעה מהותית בחופש התנועה שהיא זכות יסוד, יש לוודא שהודעת הפסילה הגיעה לידיו וקיימת ידיעה של ממש ולא רק משלוח הודעה בדואר רשום, אשר יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה בהנחה וחזקת המסירה לא נסתרה על ידי הנהג.
 
ע.ת/3 בעדותה בבית המשפט, תיארה את הליך הפסילה מטעם משרד הרישוי כדלקמן: "הפרוצדורה במערכת המחשוב מתנהל צבירת נקודות של נהגים, כאשר נהג צור 36 נקודות, שולחים לו הודעה שהוא צבר כך וכך נקודות ושעליו להפקיד את הרשיון ל-3 חודשים ויש הסבר על הטופס שתוך 10 ימים עליו להפקיד את הרשיון ויש הסבר נוסף שבזכותו לבקש שימוע או טיעון אם יש לו השגות לגבי הנקודות או מכל סיבה אחרת. יש לו אפשרות לבקש תוך 30 יום מיום קבלת הבקשה......ברגע ששולחים את ההודעה יש מעקב, כך בנויה המערכת מראש, לאחר כ-45 יום אם הוא לא מגיב, ולא מפקיד את הרשיון ולא מבקש כלום, אוטומטית הפסילה נרשמת במערכת שהוא פסול ל-3 חודשים וטרם הופקד רשיון....ההודעה נשלחת בדואר רשום עם אישור מסירה........הדואר שנשלח הוא אישור מסירה, אם האישור חוזר אלינו מעדכנים במערכת אם קיבל או לא קיבל, במקרה הזה מופיע כי דואר הרשום "לא נדרש" (פרוטוקול מיום 08/06/10 עמוד 9 שורות 1-16).
 
בחקירתה הנגדית, ציינה ע.ת/3 כי מעבר לתקנות התעבורה קיימות הוראות פנימיות של משרד הרישוי המנחות "איך לראות במחשב, יש לנו נוהל מסודר". כאשר נשאלה ע.ת/3 האם ההודעה על הפסילה נשלחת אוטמטית לחלוטין? השיבה: "אני משיבה שכן דרך המחשב" (פרוטוקול מיום 08/06/10 עמוד 10 שורות 20-24).
 
לנוכח דברים אלה, יוצא איפוא כי הפסילה נכנסת לתוקף באופן אוטומטי (ע"י מערכת המיחשוב) לאחר כ-45 ימים מיום משלוח ההודעה וזאת בהנחה שהנהג לא הגיב או לא הפקיד רשיון. כאשר נשאלה ע.ת/3 אם נהג לא קיבל את ההודעה, האם עדיין יחשב כפסול? השיבה: "אני משיבה שהוא פסול ולא הפקיד רשיון" (פרוטוקול מיום 08/06/10 עמוד 11 שורות 9-10). בהמשך עדותה, חידדה ע.ת/3 את דבריה, וציינה כי כאשר מגיע הנהג למשרד הרישוי רק בעל סמכות רישוי יכול לפסול את רשיונו.
 
המסקנה המתבקשת היא, שפסילתו של הנהג נכנסת לתוקף אוטומטית על ידי המחשב אף אם הלה לא קיבל את ההודעה לידיו. דבר שאינו עומד בקנה אחד עם החוק, אשר שותק בעניין סעיף 549 (ג) ואינו קובע הסדר מיוחד בהנחה ונהג לא קיבל לידיו את הודעת משרד הרישוי, אשר נשלחה אליו בדואר רשום להבדיל מתקנות 549 (א) ו-(ב). לפיכך, לא ניתן לקבוע כי הפסילה נכנסת לתוקף לאחר פרק זמן מסויים.
 
באשר לזכות השימוע:
בתקנה 551(ב) לתקנות, נתונה לנהג הזכות החוקית להחליט האם לפנות לרשות הרישוי לצורך שימוע בתוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה לפי תקנה 550 לתקנות, זכות זו קיימת בחוק ועל הרשות להודיע עליה לנהג במסגרת ההודעה על פסילה מנהלתית.
 
ע.ת/3 בעדותה, מסרה כי הזכות לבקש שימוע או טיעון מופיעה בהודעה שנשלחת לנהג הכוללת בתוכה גם את מספר נקודות שצבר והוראה להפקיד את רשיון הנהיגה ל-3 חודשים. כשנשאלה העדה, נכון שהוא לא ידע על האפשרות לבצע שימוע? השיבה: "שאני לא יכולה לענות על זה, כי אני לא יודעת אם ידע או לא...נכון שלא נשלחה הודעה נפרדת לעניין השימוע" (פרוטוקול מיום 08/06/10 עמוד 10 שורות 33-34).
 
הנה כי כן, ההודעה שנשלחה לנאשם בדואר רשום וחזרה בציון "לא נדרש" כללה בתוכה גם את הזכות לבקש שימוע, אזי שהנאשם לא היה מודע לכך שעומדת לזכותו האפשרות לבקש שימוע. חיזוק לכך ניתן לראות בדבריה של ע.ת/3 אשר לא ידעה לענות אם הנאשם ידע או לא, על הליך זה. בעניין זה יוער, כי לא לריק קבע המחוקק את זכות השימוע, שכן מדובר בפסילת רשיון נהיגה של נהג המהווה פגיעה מהותית ולכן עומדת בפניו הזכות לשטוח טענותיו ולהשמיע דברו בטרם זכות זו תיפגע.
 
האם הודעתו של השוטר איציק אליהו לנאשם בדבר הפסילה, מספיקה לצורך הכשרת הפסילה שהושתה עליו על ידי משרד הרישוי?
דבר הפסילה הודע לנאשם ביום 06/02/07 ע"י השוטר איציק אליהו והוא אישר בחתימת ידו. רשיון הנהיגה לא הופקד ע"י הנאשם.
 
ב-ת/3 (אימרת נאשם מיום 14/02/07) מסר הנאשם כי לא ידע שהוא פסול נהיגה והוא חשב שחתם על עיכוב הרכב ל-30 ימים ולכן המשיך לנהוג (ראה ת/3 שורות 1-2). בהמשך כאשר נשאל הנאשם – האם משרד הרישוי מסר לך הודעה על הפסילה? השיב: "נאמר לי רק שיש לי חוב בגין קנסות ולכן לא חודש לי רשיון הנהיגה" (ת/3 שורות 6-7). כשעומת הנאשם עם העובדה שהודעת הפסילה נמסרה לו ע"י השוטר איציק אליהו, השיב: "יכול להיות שאתה הודעת לי על הפסילה אבל אני לא שמעתי ולא קראתי את הטופס לפני שחתמתי לך"(ת/3 שורה 12).
 
ב-ת/4 (אימרת נאשם מיום 08/03/07), הודה הנאשם שנהג תחת פסילה ואף אישר שהשוטר איציק אליהו הודיע לו על הפסילה.
 
ב-ת/2 (הודעה על תפיסת רשיון של נוהג בפסילה ע"פ מסוף הכולל הצהרת נהג, מיום 06/02/07), מצויין כי הנאשם פסול מנהיגה על ידי משרד הרישוי מיום 10/01/07 למשך 3 חודשים. אולם אין אזכור לכך שהשוטר איציק אליהו (ע.ת/2), הפנה את הנאשם למשרד הרישוי לצורך בירור או לצורך שימוע, פרט לדברים שמסר ע.ת/2 בעדותו בבית המשפט לפיהם, הוא מחתים את הנהג ומוסר לו העתק מקור מההודעה ומפנה אותו למשרד הרישוי, לאותו גורם שפסל אותו (פרוטוקול מיום 04/03/10 עמוד 3 שורות 12-13).
 
בחקירתו הנגדית, ציין ע.ת/2 כי ידע שהנאשם פסול על סמך המסוף המשטרתי, אולם לא ראה מסמך של משרד הרישוי. לדבריו: "אני מסתמך על רשיון שאין לו פיזית ביד ועל מסוף" (פרוטוקול מיום 04/03/10 עמוד 4 שורות 29-30).
 
כשנשאל ע.ת/2 אם היה אישור מסירה שהוא ידע שהוא פסול ממשרד הרישוי? השיב: "שלא, אם היה לו אישור ונתפס נוהג, הייתי פותח לו תיק נוסף על פ.ל. אנחנו רק מודיעים ומשחררים" (פרוטוקול מיום 04/03/10 עמוד 5 שורות 4-5).
 
בהמשך עדותו, הבהיר ע.ת/2 כי שני המקרים בהם נתפס הנאשם נוהג תחת פסילה, היו לאחר שהודע לנאשם דבר הפסילה והוא אף חתם על הצהרת נהג בעניין זה.
 
לאור סקירה זאת, נידרש לשאלה האם הודעתו של ע.ת/2 בדבר הפסילה מכשירה את הפסילה והאם העובדה שהנאשם לא היה מודע לזכות השימוע, יש בה בכדי להטיל דופי בפסילה עצמה?
כפי שצויין דלעיל, פרט לעדותו של ע.ת/2 לפיה, הוא הפנה את הנאשם למשרד הרישוי, אין כל אזכור נוסף בחומר הראיות. מה עוד, שאין כל ראיה לכך שע.ת/2 הודיע לנאשם בדבר הליך השימוע שקם לזכותו. ואם לא די בכך, הרי ההודעה אשר נשלחה לנאשם בדואר רשום, אשר כללה הודעה על זכותו לבקש הליך שימוע, חזרה בציון "לא נדרש", משמע-הנאשם כלל לא היה מודע להליך זה. אי השימוע לפני פסילה מנהלית ע"י קצין משטרה שכבר עוגן בפסיקה/בחוק.
לפיכך, מאחר ומדובר בזכות חוקית בעלת משקל רב בטרם יפסל רשיונו של נהג, הרי משלא היה מודע לה, הדבר יוצר פגם רציני בהליך הפסילה עצמו. להמחשת משמעות השימוע בחרתי להשוות להליך השימוע בהליך הפלילי אשר עוגן בסעיף 60 (א) לחוק סדר הדין הפלילי.
בהקשר למשפט הפלילי, "שימוע" פירושו הליך הקודם להגשת כתב אישום, במסגרתו ניתנת הזדמנות לחשוד או לעורך דינו המבקשים זאת, להציג טענותיהם בפני רשויות התביעה (בכתב או בעל פה) ולשכנע, כי חומר הראיות או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשתו של כתב אישום (להלן - שימוע).
השימוע מסייע לרשויות התביעה בקבלת החלטה אחראית וצודקת על עצם הגשת כתב האישום, על מהות האישום או על פרטי העבירות אשר ייוחסו לנאשם בכתב האישום.
דברים אלה יפים וישימים, אף להליך השימוע מטעם משרד הרישוי, שכן, חשוב שנהג יפרוש טענותיו וישיג השגות כנגד החלטת הרשות, בטרם זו תפגע בזכות מהותית בדמות פסילת רשיון נהיגה.
באשר להודעתו של ע.ת/2 בדבר הפסילה, האם זו מספיקה לצורך הכשרת פסילת משרד הרישוי? סבורני, כי צודק ב"כ הנאשם במסקנתו לפיה, הודעתו של ע.ת/2 אינה הופכת את פסילת משרד הרישוי לבעלת תוקף. בהנחה שאכן השוטר רשאי למסור לנהג הודעה על פסילת מ.הרישוי, חייב הוא לכל הפחות למסור הודעה מלאה, כולל זכות השימוע והודעה "סתמית" שאינה כוללת כל פרטיה וביחוד זכות השימוע לא הודעה היא.
התובעת בסיכומיה ציינה כי מעדותו של הנאשם, ניתן ללמוד שידע על הפסילה וזאת כאשר מסר בחקירתו שנמסר לו ע"י רשות הרישוי שיש לחובתו קנסות וחרף זאת לא יחודש רשיונו. בהקשר לכך, יוער כי גם אם נכונים דברי הנאשם אין הדבר דומה להודעה על פסילה מלנהוג, למרות שאף במצב זה היה על הנאשם להימנע מנהיגה.
בנוסף לכך, הפנה ב"כ הנאשם לחוזר משטרתי המדבר על הראיות הנדרשות להוכחת רכיב "היידוע" בעבירת נהיגה תחת פסילה. שם מתייחס החוזר לכל סוגי הפסילות (פסילת בימ"ש, פסילת קצין משטרה, פסילת רשות הרישוי) כאשר הקו המנחה הוא ידיעה ממשית של הנהג, דהיינו – קבלתו את המסר ואף חתימה על מסמך המעיד על ידיעתו. בהתייחס לכך, אומנם רשות הרישוי אינה כפופה להחלטות המשטרה ויש לה נהלים פנימיים משלה, אולם חוזר זה בא להמחיש את המשמעות שמייחסים לרכיב היידוע.
 
בנוגע לפרשת "ענת הראל", אשר אוזכרה כאן, הן מצד התובעת והן מצד ב"כ הנאשם, יפים דבריו של בית המשפט העליון : "הפרה של זכות הטיעון היא עילה בפני בית-המשפט לבטל החלטה מינהלית, לרבות צו פסילה של רישיון נהיגה. ואולם בטלותה של החלטה שנפל בה פגם של הפרת זכות הטיעון אינה מוחלטת אלא יחסית (643ד – ה).
(2) ההלכה בדבר בטלות יחסית פירושה כי יש להבחין בין הפגם בהחלטה לבין נפקות הפגם. גם אם נקבע כי החלטה מינהלית פגומה בפגם מסוים, עדיין על בית-המשפט לבחון, על-פי נסיבות כל מקרה לגופו, את תוצאות הפגם (643ו – 644א, ו).
(3) אחת השאלות החשובות לפי ההלכה בדבר בטלות יחסית היא השאלה של דרך התקיפה של ההחלטה המינהלית: האם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה. דרך התקיפה עשויה להכתיב את תוצאת התקיפה (646ז)".
 
אומנם, דרך המלך לתקוף את החלטת משרד הרישוי היא תקיפה ישירה והיה על הנאשם לפנות לרשות הרישוי על מנת להסדיר ענייניו ובמיוחד לאחר שנודע לו ע"י ע.ת/2 כי הוא פסול מטעם משרד הרישוי. אך עצם זאת שהשוטר לא הסביר לו מה הדרך החוקית הפתוחה בפניו לתקוף החלטת משרד הרישוי, מטילה ספק אם היה מודע לכך.
 
מדובר בנאשם המשתייך לעדה הבדואית וסביר מאוד כי מה שהוא מחשיב כפסילה, הינה בעצם אי חידוש הרשיון עקב קנסות, שזה גם היה המצב שלו ומדובר בשני דברים שונים.
 


סיכום ומסקנות:

ראשית אבהיר כי מאחר והיתה הודאת נאשם "כאילו" הוא בפסילה כאמור ומאחר להודעת השוטר בדבר הפסילה, לא היה תוקף, יתכן שניתן היה לשקול עבירת נסיון של נהיגה תחת פסילה מאחר ואסור היה לנאשם לנהוג, ממילא לאור העובדה שפג תוקף רשיונו מיום 15/12/05. אולם בחרתי שלא להיכנס לסוגיה זו ואסתפק בהרשעת הנאשם בשני אישומים של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מיום 15/12/05 – עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה ושני אישומים של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש].
 
אדגיש ואומר כי חומר הראיות מצביע על התנהלות בלתי תקינה וחוסר תום לב מצד הנאשם, אשר היה מודע לכך שפג תוקפו של רשיון הנהיגה ובאירוע השני אף הודה שדבר הפסילה הודע לו ע"י השוטר איציק אליהו ובכל זאת בחר להמשיך לנהוג. דבר המעיד על זלזולו הבוטה ברשויות החוק והאכיפה ויש מקום לדון אותו לכף חובה. אולם, אין להתעלם מכך שקיים ספק בדבר היסוד הנפשי של הנאשם, דהיינו – רכיב היידוע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וספק זה בא לטובת הנאשם. סבור אני כי ההליך עצמו בדבר הטלת פסילה על ידי משרד הרישוי, לוקה בחסר ואינו עומד בקנה אחד עם דרישות החוק.
 
העובדה שמערכת המחשוב במשרד הרישוי "פוסלת" אוטומטית נהג, כאשר לא מגיעה ממנו כל תגובה מההודעה שנשלחה עליו, בעייתית כשלעצמה, שכן אין לה כל כיסוי בחוק והמדובר בנהלים פנימיים בלבד אבל – לפחות – יש לוודא קבלת הודעת הפסילה בפועל ממש.
 
הודעתו של השוטר אינה מכשירה את הפסילה מטעם משרד הרישוי, חובה על הגורם המוסר את ההודעה – אם לא בדואר רשום – למסור את תוכן ההודעה ממש, כפי שצוין לעיל.
 
במצב דברים זה, קביעתי היא כי אין כל תוקף לפסילת משרד הרישוי והודעת השוטר איציק אליהו לא הכשירה פסילה זו.
 
משכך, באשר לידיעה על הפסילה, קביעתי היא שהמאשימה לא הוכיחה את קיומו של היסוד הנפשי של עבירת נהיגה בזמן פסילה, קרי-לא הוכחה על ידה ידיעה של ממש.
לפיכך מצאתי לנכון, לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק משני אישומים של נהיגה בפסילה.


 
באשר ליתר העבירות, אני מרשיע את הנאשם בשני אישומים של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף מיום 15/12/05 ושני אישומים של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף .







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי מסירת הודעה על פסילה

  2. בקשה להארכת פסילה מנהלית

  3. קיצור תקופת פסילה מנהלית

  4. רשות מההורים לנהוג בשלילה

  5. חישוב פסילה מיום גזר הדין

  6. פסילת רישיון עד תום ההליכים

  7. אי קבלת הודעה על פסילת רישיון

  8. נהיגה בזמן פסילה - כיסוי ביטוחי

  9. פסילת רישיון בתאונת דרכים קטלנית

  10. בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים

  11. פסילת רישיון בגלל צבירת 36 נקודות

  12. שלילת רישיון בגלל כושר נהיגה לקוי

  13. ערר על פסילת רישיון עד תום ההליכים

  14. נהיגה בזמן פסילה - 6 חודשי מאסר בפועל

  15. הרשעה בעבירת נהיגה בפסילה והפרעה לשוטר

  16. בקשה לחישוב תקופת הפסילה ממועד גזר הדין

  17. בקשה לביטול פסילה מנהלית ע''י קצין משטרה

  18. שלילה עד תום ההליכים תאונת דרכים עם הרוגים

  19. בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה

  20. עבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה

  21. ערעור כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש המאסר המותנה והפסילה בפועל

  22. בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על על ידי קצין משטרה למשך 60 ימים

  23. צמצום תקופת הפסילה אותה קבע משרד הרישוי מ-3 שנים לתקופה של 3 חודשים

  24. נהיגה ברכב למרות שרישיונו אינו תקף, ולמרות פסילה שהוטלה כארבעה חודשים קודם

  25. בקשה של המדינה להורות על פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים בהתאם לסעיף 46ב(א) בפקודת התעבורה

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון