זיכוי מעבירת אי ציות לשוטר

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מעבירת אי ציות לשוטר:
  
1. האישומים:
כנגד הנאשם הוגשו שני אישומים:
האישום העיקרי – עבירה של אי ציות להוראות שוטר לפנות שמאלה ולהזדהות.
האישום השני – אי חגירת חגורת בטיחות( אישום שהנאשם ביקש להישפט בגינו הקשור לאישום העיקרי)
 
2. התשובה לאישומים:
הנאשם כפר בשני האישומים וציין כי הגיש תלונה למח"ש כנגד השוטר.
 
3. תמצות העדויות:
בפני ביהמ"ש שתי גרסאות של השוטר רס"מ מנשה חי ושל הנאשם אין בפני עדות של עד ראיה לאירוע.
גרסת השוטר: השוטר הסביר כי בכניסה לרמת שלמה (מקום האירוע) אירעה ת.ד. ובשל התאונה פעל להפסקת פעולת הרמזורים ועשה ככל שיכול היה להכווין התנועה במקום.
 
עפ"י הסברי השוטר הבחין בנאשם עוקף בנתיב השלישי מימין (כיוון נסיעת הנאשם) כלי רכב וכאשר הנאשם הבין בשוטר חזר לנתיב השני מימין. עפ"י סקיצה שצירף השוטר, הנאשם עקף כל הרכב בנתיב המיועד לפנייה שמאלה. (ראה ת/3).
 
בשל האמור, הורה השוטר לנאשם לפנות שמאלה ואז כותב השוטר:
"הנהג סירב והחל בהצגות ולצעוק, כאשר הוא בתוך הרכב. ביקשתי שיזדהה בפניי והוא סירב כמה פעמים... לאחר ששוב סירב להזדהות, הודעתי לו שהוא עצור ... ".
 
בהמשך דבריו כותב השוטר כי כדי למנוע בריחה נטל מפתחות הרכב ואף הוציא ארנקו של הנאשם ממנו לקח  
בתגובת הנאשם בדוח, רשם עפ"י הנאשם : "לא סירבתי להזדהות, לא יכולתי לפנות שמאלה... "
 
לגבי חגורת הבטיחות רשם השוטר, "חגורת הבטיחות היתה זרוקה עליו..." (ת'1) ובת'2 (דו"ח חגורת הבטיחות) רשם "...ואז ראיתי שחגורת הבטיחות רק מונחת עליו ולא מחוברת...".
בבית משפט הסביר השוטר "כאשר אני רואה חגורה רפויה, אני מושך אותה עם האצבע, ואז רואה אם מחוברת או לא, וקבעתי שהיא לא מחוברת" (פרו' עמ' 2 שורה 2 -3 וגם ר' פרו' עמ' 5 שורה4-1).
 
בהמשך אמר השוטר כי ראה עבירת החגורה כאשר הרכב עומד ומונע. (פרו' עמ' 6 שורות 17 – 18).
 
משנדרש השוטר לשאלה מדוע הורה לנאשם לפנות שמאלה, השיב
 
"במקום לרשום דוח, סוג של עונש כמו דוח... " (פרו' עמ' 3 שורות 4- 9).
 
הנאשם מתאר תחילת האירוע באופן שונה מהותית מהשוטר ולדבריו, חשש מרכב שהתקרב אליו לכן "טיפה" סטה שמאלה. (פרו' עמ' 7 שורה 1-2).
 
בהמשך האירוע אומר הנאשם, השוטר ניגש אליו באגרסיביות, צעק עליו ואמר לו לפנות שמאלה, כשהוא לא הבין מה עשה. לאחר נטל השוטר מפתחות הרכב, כאשר כלל לא ביקש ממנו להזדהות ובתוך כדי האירוע, נטל השוטר ממנו הארנק.
הנאשם הסביר כי נכנס להיסטריה ולטראומה (פרו' עמוד 7 שורות 6-15).
בחקירה נגדית אישר הנאשם כי סירב לפנות שמאלה, (פרו' עמ' 7 שורות 19 – 20). וגם טען שלא הייתה לו אפשרות טכנית בשל רכבים לפנות שמאלה, (ר' לענין ת/4- ערר שהגיש).
 
4.עיון
מדובר באירוע מינורי שהתפתח לאירוע רגשני , כאשר מחד יכול והשוטר נהג בנאשם בקשיחות ומאידך הנאשם נתפס לפאניקה והיסטריה. צירוף של קשיחות ופאניקה- תשתית לאירוע מתגלגל המתפתח למימדים לא רצויים ולא הגיוניים.
 
לאחר ששמעתי עדותם של השוטר והנאשם, והתרשמתי מהם גם בבית המשפט, ולאחר שהזהרתי עצמי כי בעדות יחידה אני קובע:השתכנעתי, כי הנאשם עקף שלא כדין מס' כלי רכב שעצרו לפני הצומת בנתיב לפנייה שמאלה, וזו היתה הסיבה לכך שהשוטר עצר הנאשם ודרש ממנו לפנות שמאלה כתחליף לדו"ח .
בשל אישיותו המיוחדת של הנאשם כפי שבאה לידי ביטוי גם בבית המשפט (דיבור בקול רם והתרגשות יתר), השתכנעתי כי הנאשם אמנם לא התכוון לברוח ,אך סירב לפנות שמאלה. (ראה לעניין פרו' עמ'7 שורות 19 – 20) בנוסף השתכנעתי כי הנאשם סירב להזדהות.

באשר לסירובו של הנאשם שלא לפנות שמאלה, טען ב"כ הנאשם כי מדובר בהוראה לא חוקית היות והיא הוראה עונשית שאינה בסמכות השוטר.

אכן אין שוטר מוסמך ליתן הוראה עונשית שלא על-פי חוק. סעיף 5 בפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א – 1971, קובע את סמכויות השוטר. ס"ק (1) קובע כי בסמכותו לקיים סדר בדרכים. דהיינו בסמכותו לכוון התנועה במטרה לשמור על סדר, אך לא במטרה להעניש.
ס"ק (3) קובע כי עליו "ליתן דעתו על עבירות הנעברות בדרך...". על השוטר ליתן דעתו – דהיינו בסמכותו לרשום דו"ח/כתב אישום והזמנה לדין, אך לא להעניש. אין בחוק הוראה המסמיכה שוטר להעניש על עבירת תנועה באמצעות הכוונת התנועה. ועל כן מדובר בהוראה לא חוקית.


בע"פ 40203/07 שגב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 20.11.07) (להלן: "פס"ד שגב") נקבע בנסיבות דומות מאוד:
"אילו סברה השוטרת, כי המערער עבר עבירה... היה עליה ליתן לו דו"ח, על מנת להעמידו על טעותו ולהזהירו בזאת לבל תישנה התנהגותו זו בכביש. תחת זאת , דרשה השוטרת מן המערער להמשיך ולנסוע ישר לכיוון היציאה מן העיר, הגם שיעדו היה בתוך העיר. ומדוע מהו הרציונל התעבורתי שבדבר? אתמהה....
תקנה 23(ב) (= לתקנות התעבורה. י.ר.) מלמדת כי הציות ללובשי מדים נדרש בעניינם של סדרי התנועה. על כן, מטרת הוראותיהם של בעלי התפקידים השונים להסדיר מצב התנועה ולמנוע סיכונים תעבורתיים.. על כן יש לציית להוראותיהם של אלה, ...יחד עם זאת אין להטיל חובת ציות בשל הוראות המוטלות ממניעים אישיים גרידא..."

במקרה דנן אין מחלוקת כי הנאשם סיים את העקיפה ושב לנתיב המיועד לנסיעה ישר. לא היה עוד מקום להורות לנאשם לפנות שמאלה, כאשר הדבר אינו נדרש מבחינת הסדרי התנועה.
על כן אני קובע כי ההוראה היתה לא חוקית ולכן לא היה הנאשם חייב לציית לה.

נחה דעתי כי עובדתית הנאשם סירב למסור לשוטר את המסמכים המזהים, אך המסמכים המזהים נדרשו בשל אי ציות הנאשם לאותה הוראה בלתי חוקית. שכן לו היה הנאשם מציית להוראה ופונה שמאלה השוטר לא היה עוצר אותו כלל. וכדברי ביהמ"ש בפס"ד בעניין שגב:

"...יש ללמוד, כי אילו עשה המערער כמצוותה היה בזאת תם הסיפור... ואולם משלא עשה המערער כמצוותה של השוטרת... קיבל הזימון לדין, היינו השוטרת פעלה ממניעים אישיים ולאו ממניעים אובייקטיבים, הנובעים ממצב הדברים התעבורתי."

יכול וגם לקיחת המסמכים נבעה ממניעים אישיים. שכן המטרה היתה למסור לנאשם דו"ח בגין אי ציות להוראה לפנות שמאלה ולא בשל העקיפה שבצע. לא ניתן להפריד בין ההוראה הבלתי חוקית שקדמה לבקשת המסמכים לבין בקשת המסמכים. מכאן שגם את אי הציות למסירת המסמכים לא ניתן להכפיף לתקנה 23 לתקנות התעבורה. [ראה ע"פ (י-ם) 2482/08 סיאם עיסא נ' מדינת ישראל , לא פורסם (מיום 18.1.09)]

אציין כי לא מצאתי לנכון לדון בשאלה אם נהג השוטר כראוי ובהתאם לחוק עת שלף הארנק מכיסו של הנאשם במטרה לבדוק את מסמכיו, או באשר לכיבוי הרכב והוצאת המפתחות. קביעה באשר לעניינים אלו לא תעלה ולא תוריד לעניין האישום בתיק דנן.


לאור האמור אני מזכה את הנאשם מביצוע עבירה של אי ציות לשוטר.

עם זאת סבור אני כי הנאשם אכן בצע עבירת תנועה עת סטה מנתיבו לנתיב המיועד לפניית שמאלה לצורך עקיפת הרכבים שעמדו בנתיב נסיעתו לפניו. סבור אני כי היה לו את יומו בבית המשפט להתגונן מפני הטענה כי ביצע את העבירה והוא אף התגונן מפניה, אך איני מקבל את גרסתו בעניין. נחה דעתי כי הנאשם אכן עקף שיירת רכבים שנסעה בנתיב נסיעתו לפניו, לשם כך סטה לנתיב שכיוון נסיעתו שמאלה ושב שוב לימין לאחר ביצוע העקיפה. בעשותו כן עלול היה לגרום להפרעה או סיכון לתנועה [ראה על עקיפת רכבים בפקק בתת"ע 6040/10 מדינת ישראל נ' בייקין, לא פורסם (מיום 4.5.10)] . בגין כך ובתוקף סמכותי לפי סעיף 184 לחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, אני מרשיע את הנאשם בעבירה בניגוד לתקנה 40(א) לתקנות התעבורה.
 
אשר לעבירה של אי חגירת חגורת בטיחות, הנאשם זכאי מעבירה זו, וזאת לאור דברי השוטר עצמו, שהעיד כי את אי חגירת החגירה ראה כאשר הרכב בעמידה. (פרו' עמ' 6 שורות 17 – 18).
 
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום
 













לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זיכוי מעבירת אי ציות לשוטר

  2. אי ציות לתמרור תן זכות קדימה

  3. אי ציות לתמרור ב-37 כתב אישום

  4. אי ציות להוראות שוטר להזיז רכב

  5. אי ציות לתמרור מספר 302 – לפי תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה

  6. כתב אישום על אי ציות לאות עצור שנתן שוטר במדים בניגוד לתקנה 23(א)(2)

  7. אי ציות לתמרור 815, שסומן על פני הכביש בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה

  8. אי ציות להוראות שוטר אשר הורה לעצור בניגוד לתקנה 23 (א)(1) לתקנות התעבורה

  9. אי ציות לתמרור 301 - אי מתן זכות קדימה לרכב אחר הנכנס לצומת או להתמזגות כביש

  10. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון