תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה:

לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של אי מתן אפשרות להולכי רגל לחצות במעבר חציה בבטחה- עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), נהיגה רשלנית- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן- הפקודה), גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות, וגרימת חבלות של ממש- עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 6.9.07, בסמוך לשעה 19:50, נהג הנאשם ברכב בשדרות הפרחים באשדוד מצפון לדרום, לכיוון כיכר הכלנית (להלן- הכיכר), נהג ברשלנות בכך שלא הבחין בהולכות הרגל קטרינה אורגיי (להלן- קטרינה) ודיאנה סקרדנוב (להלן- דיאנה), שחצו במעבר חציה החוצה את הכביש לאחר הכיכר משמאל לימין, לא איפשר להן לחצות במעבר החציה בבטחה, ופגע בהן על מעבר החציה, ולאחר שהספיקו לחצות את מחציתו.

כתוצאה מהתאונה נחבלה קטרינה חבלות של ממש, ובהן שבר בברך ימין שהצריך ניתוח ושיקום, ודיאנה נחבלה במרפק ימין ובברך שמאל.

הנאשם הודה בנהיגה, בזמן ובמקום, אך כפר באחריות לתאונה, או בכך שהולכות הרגל חצו במעבר חציה או נפגעו על מעבר החציה.

ראיות התביעה
עדות הולכת הרגל קטרינה אורגיי
בחקירתה הראשית טענה העדה כי היא וחברתה חצו את הכביש, עברו מעבר חציה אחד, עברו כשני מטר ממעבר החציה השני, ולפתע הרכב פגע בהן והיא התעלפה (עמ' 20 לפרוטוקול).

לדבריה, כתוצאה מהתאונה היא עברה ניתוח ברגל, אושפזה בבית חולים למשך שבוע, ולאחר מכן שהתה חודשיים בשיקום. יצויין, כי במסגרת עדותה, הוגשה התעודה הרפואית (ת/6) ממנה עולה כי נגרם לה שבר בברך ימין, שהצריך ניתוח, וכן המטומה בראש.

בחקירתה הנגדית, הסבירה העדה כי אמרה בהודעתה במשטרה שחצתה במעבר החציה הצפוני, לאחר שהחוקר צייר לה את הכיכר והיא הסבירה לו היכן חצתה, אם כי אינה יודעת מהו הצד הצפוני או הדרומי. לדבריה, גם באשר לכיוון החציה, היא סיפרה לחוקר מה היה, אך את הכיוונים הוא כתב (עמ' 21 ש' 15-28).

לטענת העדה, לא יתכן שרכב הנאשם הגיע משמאל להן, והיא הדגישה כי הרכב פגע בה בצד ימין (עמ' 22, ש' 4-15).

באשר למיקומה יחסית לדיאנה בעת חציית הכביש, השיבה העדה כי דיאנה היתה משמאלה, ובאשר לדברי דיאנה כי היא הלכה לפניה, השיבה "היא היתה מצד שמאל שלי. אולי היתה קצת יותר קדימה ממני" (עמ' 22, ש' 16-20).

לדברי העדה, לפני שירדה מאי התנועה, הסתכלה ימינה לכיוון ממנו מגיעות המכוניות, והשיבה כי היא יכלה לראות ימינה עד לקיוסקים, היינו, לראות גם את הכביש שלפני הכיכר.
לשאלה, כיצד אם כן לא הבחינה ברכב מגיע, השיבה כי הרכב לא היה, ולא היו רכבים משום כיוון (עמ' 23, ש' 7-26).

לדבריה, הן הגיעו מכיוון הקיוסק, חצו את הכביש לכיוון חנות המחשבים, כשבכוונתן להמשיך ישר לרחוב הנרקיס. עם זאת, שללה את האפשרות שהן חצו שלא על מעבר החציה (עמ' 23, ש' 29-34).

הסניגורית ביקשה להגיש את אמרתה של העדה במשטרה (נ/2).
יצויין, כי בנ/2 מסרה העדה גרסה דומה לזו שמסרה בבית המשפט, אם כי כאמור ציינה שם כי הן חצו במעבר החציה בצד הצפוני של הכיכר (כאשר לפי השרטוטים ושאר העדויות מדובר במעבר חציה שמדרום לכיכר- ג.ש.).

עדות הולכת הרגל דיאנה סקרדנוב
בחקירתה הראשית טענה העדה, כי היא וקטרינה יצאו מבית הספר מקיף ה' לקיוסק, לדבריה, חצו את מעבר החציה הראשון, הסתכלו לפני שהחלו בחציית המעבר השני, לא ראו מכוניות, והחלו בחצייתו, כשלפתע פגע בהן רכב, בעת שהיו באמצע מעבר החציה.
לדבריה, הגיעו אנשים ועזרו לה לקום ולשבת על המדרכה, וקטרינה שכבה ללא הכרה באמצע הכביש (עמ' 14), ולטענתה, היא היתה ראשונה וקטרינה אחריה (עמ' 15 ש' 12).

לדברי העדה, היא עצמה נפגעה ברגל ושוחררה מבית החולים לאחר מספר שעות, ולאחר מכן טופלה בפיזיותרפיה. יצויין, כי במסגרת עדותה, הוגשה התעודה הרפואית (ת/5) ממנה עולה כי נחבלה במרפק ימין וברך שמאל לרבות סימני נפיחות ושפשופים, והתלוננה על כאבים בגב תחתון.

יצויין, כי מת/4, הסקיצה ששרטט הבוחן על פי עדותה, תיארה העדה את כיוון חציית הכביש ממזרח למערב (היינו, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם), ותיארה את הפגיעה כך שהיא וקטרינה היו מצויות מול חזית הרכב.

בחקירתה הנגדית, הבהירה העדה כי כוונתה היתה שאחרי התאונה קטרינה היתה מאחוריה, אך היא אינה זוכרת האם בעת התאונה, קטרינה הלכה לידה או אחריה (עמ' 16).

העדה טענה כי חצו את מעבר החציה, כאשר הכיכר מימינן, ולטענתה לפני שחצתה את חלקו הראשון של מעבר החציה הביטה לימין ווידאה שאין מכוניות, לאחר שעומתה עם העובדה שבחלקו הראשון של מעבר החציה, כלי רכב לא יכולים להגיע מימין, השיבה כי אינה זוכרת לאן הסתכלה, אך "אם עברתי את זה, אז לא היו מכוניות" (עמ' 16, ש' 35- עמ' 17 ש' 11).
לדבריה, כשהגיעה לאי התנועה הסתכלה ישר וימינה, ויתכן שהיו מכוניות שעברו, אך כשהתחילה לחצות, לא היו מכוניות (עמ' 17, ש' 14-22), בכל מקרה טענה, כי כשעמדו על אי התנועה, וכשהחלו לחצות, רכב הנאשם לא היה, והיא ראתה אותו רק כאשר היתה באמצע מעבר החציה (עמ' 17, ש' 29-45). לדבריה, בעת שהסתכלה ימינה, היה לה שדה ראיה לא רחוק מהכיכר (עמ' 18), והיא סימנה על גבי ת/4 כי יכלה לראות את שדרות הפרחים עוד לפני הכיכר, אחרי המכולות.

העדה השיבה, כי אינה יודעת מהיכן הגיע רכב הנאשם, ועמדה על כך שהסתכלה ולא ראתה אותו כאשר החלה בחציה (עמ' 18 ש' 26-31, עמ' 19 ש' 5-6).

כאשר עומתה עם דבריה באמרתה במשטרה כי קטרינה הלכה אחריה, השיבה העדה כי אינה זוכרת (עמ' 18 ש' 33-43).

העדה טענה כי הן הגיעו מהקיוסק (חנות קרלסברג בת/4), והיו בדרכן לבית חברתן שברחוב הכלנית, ושללה את הטענה, לפיה חצו ליד מעבר החציה ולא בדיוק עליו (עמ' 19, ש' 7-17).

לטענת העדה, היא אינה זוכרת באיזו ברך נחבלה, ואינה יודעת לומר אם נחבלה כתוצאה מהנפילה, או כתוצאה מפגיעת הרכב (עמ' 17, ש' 23-28, עמ' 19 ש' 25-32).

הסניגורית ביקשה להגיש את אמרתה של העדה במשטרה לצורך השוואה (נ/1).
יצויין, כי בנ/1 מסרה העדה גרסה דומה לזו שמסרה בבית המשפט, אם כי ציינה, כי "אני הייתי ראשונה וקטיה הלכה מאחרי קרוב אלי אני לא יודעת באיזה מרחק".

עדות הבוחן, רס"ר נחמיאס ישראל
במסגרת עדותו הראשית של הבוחן, הוגשו הודעות הנאשם (ת/1, ת/2), סקיצה שערך עם הנאשם (ת/3) וסקיצה שערך דיאנה (ת/4).
לדבריו, זימן את הנאשם לחקירה שניה, על מנת לעמתו עם ממצאים שעלו מעדויות הולכת הרגל, ואשר לא התיישבו עם הודעתו הראשונה.

בחקירתו הנגדית, אישר הבוחן כי לא ביקר במקום התאונה, לא מדד את גודל הכיכר, או את אורך מעבר החציה, וכי בסקיצות שערך אין קנה מידה (עמ' 5, ש' 21-34).

לשאלת הסנגורית, טען הבוחן, כי לפי גרסת הולכות הרגל, הפגיעות ברכב אמורות היו להיות בחזית הרכב, אך לא בהכרח ייגרם נזק לרכב, אם כי אישר כי לא בדק את הרכב (עמ' 6 ש' 2-7).
לגבי טענת הנאשם כי הולכות הרגל נפגעו מדופן ימין של הרכב, הבוחן שלל זאת, לאור טענותיהן בדבר כיוון החציה, אך טען כי באופן עקרוני זה אפשרי (עמ' 6, ש' 10-18).

לשאלת הסנגורית, טען הבוחן כי בעת שנכנס רכב הנאשם לכיכר, אם אכן נהג במהירות של 15-20 קמ"ש, ואם הולכות הרגל חצו משמאל לימין, הרי שהן היו אותה עת "לפחות על אי התנועה", אך אם הן חצו מימין לשמאל, הן היו רחוקות משפת המדרכה, למרות שהדבר לא נמדד על ידו (עמ' 6, ש' 19 – עמ' 7 ש' 4).

הבוחן אישר כי כאשר הולכות הרגל דיברו על חזית הרכב הכוונה היתה לנקודת האימפקט, אך הוא לא שאל אותן באשר לכיוון אליו נפלו לאחר התאונה. לטענתו, גרסת הנאשם כי הן היו מימין לרכבו לאחר התאונה, אינה שוללת, אלא מחזקת טענתן כי חצו משמאל לימין (עמ' 7 ש' 35 – עמ' 8 ש' 9).

לדבריו, אין מחלוקת כי רכב הנאשם נעצר על מעבר החציה (עמ' 8, ש' 12).

לגבי טענת הנאשם, כי עקב התעטשות חזקה, התנהגותו לא היתה נשלטת ולכן התאונה היתה בלתי נמנעת, השיב הבוחן כי מנסיונו זה עדיין לא שולל את השליטה ברכב (עמ' 7 ש' 18).
כאשר התבקש הבוחן לקבוע את מיקום הרכב , כשהולכות הרגל החלו לחצות, השיב כי אם הרכב נסע במהירות של 20 קמ"ש, והולכות הרגל הלכו בהליכה רגילה, אז הרכב היה במרחק של כ- 11 מ' לאחור (עמ' 8, ש' 15-20).

לשאלה האם במצב דברים זה, היה לנאשם זמן להגיב, בהתחשב בהתעטשות, השיב הבוחן כי מאחר וההתעטשות של הנאשם היתה ממש לפני הפגיעה, לא היה לו זמן להגיב, אך "יש זמן קודם" (עמ' 8, ש' 21-24), והסביר כי כאשר הנאשם נכנס לכיכר הולכות הרגל היו על אי התנועה, וזאת לאור הערכה של רוחב אי התנועה (עמ' 8 ש' 27-37).

הבוחן שלל את האפשרות שהולכות הרגל היו אותה עת בתחילת החציה של מעבר החציה הראשון, לאור הערכה בדבר מספר הנתיבים בכביש ורוחב הנתיב, אך לאחר מכן אמר כי יתכן והן היו על מעבר החציה הראשון (עמ' 8 ש' 38- עמ' 9 ש' 20).

לאחר מכן השיב הבוחן, כי אינו יכול לשלול לחלוטין את האפשרות שההתעטשות של הנאשם ארעה בדיוק בזמן התגובה שלו, אך עמד על כך שהיה על הנאשם להגיב לנוכחות הולכות הרגל לפני או אחרי ההתעטשות (עמ' 9 ש' 21 – עמ' 10 ש' 22).

לדבריו, אין ספק כי אם היה מבצע מדידות בזירה, יכול היה להשיב תשובות מדויקות יותר, אך לטענתו התוצאה הסופית מבחינתו לא היתה משתנה (עמ' 10, ש' 23 – עמ' 11 ש' 6).

בחקירתו החוזרת, השיב הבוחן, כי לדעתו ההתעטשות לא הפכה את התאונה לבלתי נמנעת, וטען כי הולכות הרגל היו גלויות בפני הנאשם, וכי הנאשם עצמו השיב כי אין בעיה של שדה ראייה מתוך הכניסה לכיכר לכיוון הכיכר, כך שהוא יכול היה להבחין בהולכות הרגל, עוד לפני שהחלו את חצייתן במעבר החציה בו אירעה התאונה (עמ' 11 ש' 26, עמ 12 ש' 21-25).

עדות המתנדב אבנר בסו
דו"ח הפעולה שערך המתנדב, הוגש בהסכמה (ת/7), מבלי שהצדדים חקרו אותו.
בת/7 ציין המתנדב, כי הגיע למקום האירוע בשעה 20:05, ציין כי מזג האויר היה נאה והתאורה פעלה. לדבריו, מצא את רכב הנאשם על מעבר החציה, ושני רכבי מד"א מטפלים בפצועות שמצבן קל. משרטוט שערך המתנדב, נראה הרכב כשגלגליו האחוריים על מעבר החציה.

המתנדב ציין את דברי הנאשם : "הגעתי לכיכר מכיוון צפון לדרום כאשר לפתע התעטשתי ובזמן שהתעטשתי לרגע לא שמתי לב ופגעתי בהולכי הרגל".

פרשת ההגנה
אמרות חוץ של הנאשם
בחקירת הנאשם תחת אזהרה מיום 9.8.07 (כנראה 9.9.07- ג.ש) בשעה 09:30 (ת/1) טען הנאשם, כי ביום האירוע נהג ברכבו בשדרות הפרחים מצפון לדרום, לכיוון הכיכר, נכנס לכיכר במהירות נמוכה, ולפתע התעטש, ותוך כדי חזרה לעצמו שמע מכה ברכב מדופן ימין, עצר וראה שתי בנות, אחת יושבת על המדרכה עם שפשוף בברכיים והשניה צמודה לאבני השפה מימין על הכביש, בקצה הרחוק של מעבר החציה (הדברים תועדו גם בסקיצה ת/3).
לדבריו, הגיש לבנות סיוע ראשוני, עד להגעת מד"א למקום.
לשאלת החוקר, השיב הנאשם כי הבחין בהולכות הרגל לראשונה כשיצא מהרכב לאחר הפגיעה.
לשאלה, היכן היה רכבו בעת ההתעטשות, השיב "כמעט בתוך מעבר החציה", ולשאלה כיצד אם כך לא הבחין בהן, השיב כי לא ראה אותן במעבר החציה או בסמוך לו.
לטענתו, הוא מניח שהפגיעה היתה עם הכנף הימני של רכבו בסמוך לפנס הקדמי-ימני, וזאת לאור מיקומן של הולכות הרגל לאחר הפגיעה, אם כי לא נגרם לרכב סימן עקב הפגיעה.
להערכתו נסע במהירות של כ- 15-20 קמ"ש.
לשאלת החוקר, השיב הנאשם כי אין בעיה של שדה ראייה מתוך הכיכר אל מעבר החציה או אל המדרכה הסמוכה אליו מצד ימין.
לדבריו, מזג האוויר היה נאה, היה חשוך ותאורת הרחוב פעלה, וגם רכבו היה תקין.
להערכתו, המרחק בין דופן ימין של רכבו לבין שפת המדרכה מימין היה כמטר או פחות.
הנאשם הביע חרטה ותסכול על האירוע, וטען כי התעטש פעם אחת, כשלדבריו זו היתה התעטשות חזקה, והוא עצם את עיניו בתגובה אינסטינקטיבית לא רצונית, וכי אם היה מוכן לכך היה מתנהג בצורה שונה ולא מאבד את הריכוז.

בחקירת הנאשם תחת אזהרה מיום 9.9.07 בשעה 12:05 (ת/2), כאשר עומת עם טענת אחת מהולכות הרגל כי הן חצו את מעבר החציה משמאל לימין כיוון נסיעתו, דבר שאינו מתיישב עם טענתו כי פגע בהן עם דופן ימין של הרכב, השיב "אני לא ראיתי מאיפה חצו הבנות. אני רק מספר מה שמעתי ומה הרגשתי. אם היא טוענת שחצתה משמאל לימין אני לא יודע להגיד אם זה נכון או לא".
לגבי טענת הולכת הרגל, כי הן נפגעו מחזית רכבו, השיב כי לדעתו זה לא נכון, וכי הוא מניח שהן קיבלו את המכה מצד ימין, וזאת לאור המכה ששמע מימין, ולאור העובדה שלאחר שיצא מהרכב מצא אותן מימין לרכב.
הנאשם אישר כי אחת מהולכות הרגל נמצאה על הכביש לפני חזית הרכב מימין, ואמר כי החלק העליון שלה היה שכוב קדימה, אזור המותניים מקביל לחזית הרכב, ורגליה לכיוון הגלגלים.

עדות הנאשם בבית המשפט
בחקירתו הראשית, טען הנאשם כי מספר דקות עובר לתאונה יצא מחניית בית הספר של בנו, ונכנס לכביש בו מצויה הכיכר, במהירות של כ- 15 קמ"ש. לדבריו, בעת שהיה באמצע הכיכר, התעטש באופן פתאומי, וכאשר חזר לעצמו, הרגיש מכה ברכב, נעצר מיד, ויצא מהרכב.
לדבריו, הבחין בשתי נערות, אחת שוכבת על המדרכה והשניה שכובה על הכביש, מצד ימין לרכב, הגיש להן עזרה ראשונה, והמתין עד להגעת מד"א ומשטרה (עמ' 26).

בחקירתו הנגדית, טען הנאשם, כי הוא נהג במהירות איטית מאד, להערכתו מהירות של 15 קמ"ש, וזאת לאור קרבתה של הכיכר והעובדה שהיה חשוך, למרות שלא הסתכל בלוח השעונים. יחד עם זאת, אמר כי אינו יכול לשלול טענת התובע כי מדובר היה במהירות של 25 קמ"ש (עמ' 28, ש' 22- עמ' 29 ש' 14).

לשאלה, היכן היה רכבו בעת ההתעטשות, השיב הנאשם כי הוא היה די קרוב למעבר החציה, אך אינו יודע לומר מרחק מדויק במטרים, כשלדבריו, זה קרה לאחר שעבר את מעבר החציה הראשון בכניסה לכיכר, ולאחר שהביט ימינה, כדי לראות אם מגיעים רכבים מימין, והחזיר מבטו להסתכל ישר (עמ' 29, ש' 18 – עמ' 30 ש' 26).

לבקשת התובע, סימן הנאשם בטוש כתום על גבי ת/3 את אזור ההתעטשות בין שני קווים (בערך באמצע רחוב הכלנית), אך הדגיש כי אינו יודע מיקום מדוייק, וכי מדובר בהערכה בלבד.
יצוין כי הסנגורית התנגדה לשרטוט על גבי הסקיצה מאחר ומדובר בסקיצה ללא קנה מידה.

לשאלה, מדוע בעדותו במשטרה אמר שהתעטש כמעט בתוך מעבר החציה, השיב הנאשם כי בעת גביית אמרתו הוא היה נתון בסערת רגשות, וכי גם עתה הוא עמד על כך שמדובר בהערכה בלבד וכי אינו יודע בדיוק היכן הדבר קרה. לדבריו, מסר דברים דומים לגבי מקום ההתעטשות גם למומחה מטעמו, ולא הראה לו מקום מדוייק (עמ' 31, ש' 21-38).

לטענתו, כאשר הגיע השוטר, הוא הסתכל ביחד איתו ובדק האם יש סימני פגיעה על הרכב, והם לא מצאו (עמ' 32 ש' 30-32).

עדותו של מר וולמרק רפי, המומחה מטעם ההגנה
במסגרת עדותו הראשית, הוגשה חוות דעת שערך המומחה ביום 9.3.11 (נ/3).

בנ/3 ציין המומחה, כי ביקר בזירת התאונה ביום 6.3.11 בשעה 20:00, ביחד עם הנאשם, אשר הצביע לו על מקום עצירת הרכב ומקום המצאות הולכות הרגל לאחר התאונה.
לדבריו, מתוך חומר החקירה ועדויות המעורבים לא ניתן לקבוע כיוון חציה או מקום אימפקט, ולכן גם לא ניתן לערוך שחזור על מנת לקבוע אם התאונה היתה נמנעת או לא מצד הנאשם.
לדבריו, בעת שהרכב מצוי בחלקה הצפוני של הכיכר, לא ניתן להבחין במעבר החציה, או בהולכי רגל שבצידה הדרומי של הכיכר, עקב המבנה ההנדסי של הכיכר, הגבוהה מפני הכביש.
עוד לדבריו, מאחר ומדובר בכיכר גדולה, כאשר רכב נכנס לכיכר ומתחיל להקיפה, שדה הראיה שלו מתנתק מצידה הדרומי, ורק כאשר הרכב חוצה את מרכז הכיכר, חוזר מבטו של הנהג לכיוון דרום. לדבריו, מאחר ולפי הצבעת הנאשם, הוא התעטש במרכז הכיכר, הרי שרק כאשר פקח את עיניו יכול היה לראות לכיוון דרום, לעבר מעבר החציה.

לדבריו, אם הנאשם נהג במהירות של 15 קמ"ש, הרי שצירוף מרחק התגובה ומרחק הבלימה שלו הוא 6.04 מ'. לכך יש לצרף לטענתו את המרחק שעבר הרכב בעת ההתעטשות, אותה העריך במשך של 1.5-2 שניות, וכך הגיע למרחק של 14.36 מ' ממקום ההתעטשות ועד לעצירה.
לדבריו, המרחק בין מרכז הכיכר לבין מעבר החציה הינו 15 מ', ומאחר ולא ידוע מקום האימפקט או אם הולכות הרגל חצו על מעבר החציה או באלכסון, הרי שלפי מסקנתו, התאונה היתה בלתי נמנעת.
עוד טען, כי לאור גרסת הנאשם באשר למקום הפגיעה, לא ניתן לשלול אפשרות כי הולכות הרגל חצו מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם.
יצויין, כי לחוות הדעת צורפו צילומים של הכיכר.

בחקירתו הראשית, הסביר המומחה, כי לאחר שביקר במקום, והנאשם הצביע לו על מקום ההתעטשות, ומבדיקות שערך, הגיע למסקנה, שאם הנאשם התעטש במרכז הכיכר, ובמידה והולכות הרגל היו בקטע שבין מעבר החציה לבין מרכז מעגל התנועה, התאונה היא בלתי נמנעת.
לשאלת בית המשפט, למה כוונתו בדבריו כי הולכות הרגל היו בין מעבר החציה למעגל התנועה, השיב שלא נבדק אם הן היו באמת על מעבר החציה, והוסיף כי גם אם הן חצו על מעבר החציה או מצפון לו לכיוון מרכז הכיכר, התאונה היתה בלתי נמנעת (עמ' 33, ש' 24-37, עמ' 36 ש' 11-12).

בחקירתו הנגדית, אישר המומחה כי לא בדק אם חל שינוי כלשהו במבנה הכיכר בתקופה שמיום התאונה ועד להכנת חוות הדעת, אם כי טען כי הנאשם אמר שלא היה שינוי (עמ' 34, ש' 8-15).
לדבריו, אין חשיבות לכך שהתאונה ארעה בליל קיץ, בעוד הבדיקה נעשתה בליל חורף, שכן מזג האוויר היה נאה ולא גשום, והתאורה אותה תאורה, וכך ניתן לראות בתמונות (עמ' 34, ש' 16-29).

לגבי השאלה האם חוות דעתו היתה משתנה לו היה יוצא מנקודת הנחה שכיוון חציית הולכות הרגל היה משמאל לימין, השיב המומחה, כי לפי הנתונים שבדק, התאונה היתה בלתי נמנעת, בין אם הולכות הרגל חצו מימין לשמאל או משמאל לימין (עמ' 36, ש' 13-14).
לדבריו, העובדה ששדה הראיה לכיוון מעבר החציה הנמצא מדרום לכיכר, נפתח רק כאשר מגיעים בערך למרכזה של הכיכר, אינה משתנה ביחס לכיוון חציית הולכות הרגל.

לדבריו, מרגע שהנאשם הגיע לאמצע הכיכר, הוא אמור לראות את הולכות הרגל, בלי קשר לכיוון חצייתן, אך כאן נכנסה לתמונה ההתעטשות שמנעה ממנו לראות (עמ' 36 ש' 20-30).
לדבריו, מדד את ההתעטשות בין 1.5-2 שניות, מתוך נסיון והתייעצות עם בוחנים, אך הדבר אינו מופיע בספרות בארץ, ואין זמן מדוייק בו משתמשים המשטרה או בוחני תנועה (עמ' 36, ש' 36-46).

המומחה אישר כי כל נתון שהוא ישנה, ישנה את המסקנות, כך לגבי משך ההתעטשות, מקום ההתעטשות המשוער, מקום חציית הולכות הרגל על רוחבו של מעבר החציה, או אף אם מעבר החציה הוזז במקצת עם השנים (עמ' 37, ש' 3-24).

המומחה אישר, כי אם הולכות הרגל חצו באמצע מעבר החציה ולא בקצהו הצפוני, המרחק ממקום ההתעטשות עולה במעט על 15 מ'. וכאשר טען התובע, כי המרחק שקבע מרגע ההתעטשות עד לעצירה היה 14.36 מ', כך שעדיין הנאשם לא היה אמור להגיע למעבר החציה, השיב כי מדובר בנתון המבוסס על הערכה, כי הנאשם עצמו לא יודע איפה היה הרכב בדיוק בעת ההתעטשות, כך שהנתון יכול להשתנות לכאן או לכאן, ומאחר וההתעטשות אינה ניתנת להערכה מדוייקת, הרי שהתאונה בלתי נמנעת (עמ' 37, ש' 25-36). לדבריו, הוא גם לא הוסיף נתונים נוספים לטובת הנאשם, כגון גורם ההפתעה וזמן לילה (עמ' 38 ש' 5-12).

לדברי המומחה, לולא ההתעטשות, היה לנאשם מספיק זמן לעצור, והוא אמור היה לבלום הרבה לפני מעבר החציה, אך אלמנט ההתעטשות שאינו בר מדידה, מעיד כי היה זמן נוסף על זמן התגובה, אותו איבד שלא מרצון, אלא כתוצאה מהתערבות גורם שהפתיע אותו, ובזמן זה לא שלט על מעשיו (עמ' 37 ש' 41 – עמ' 38 ש' 3).

לשאלה, כיצד נהג שעוצם את עיניו למשך שתי שניות יודע לפנות ימינה לכיוון מעבר החציה, השיב המומחה, כי זה מעיד על כך שההתעטשות היתה במרכז הכיכר והלאה, ולא לפני כן, כשלדבריו, בשלב זה מדובר בקטע ישר, ולא צריך לפנות ימינה על מנת לצאת מהכיכר (עמ' 38 ש' 16- 43).

לדבריו, אם ההתעטשות היתה מתרחשת באזור הקו הצפוני שצייר הנאשם בטוש כתום על ת/3, הרי שהרכב היה מתנהג אחרת בגלל ההתעטשות ולא בטוח שהיה מגיע למעבר החציה, ועל כן ההתעטשות חייבת היתה להיות דרומית למרכז הכיכר (עמ' 39 ש' 3-11)

באשר לתמונות, טען המומחה כי הן צולמו בעמידה מעל אבן השפה, וכי אם היה יושב ברכב, שדה הראיה היה גרוע יותר. לדבריו, גם בעמידה בקושי ניתן לראות את מעבר החציה בתמונה מס' 2, ואם היה עומד במקום של עין נהג, כשחזית הרכב לכיוון דרום מערב, הרי שלא ניתן לראות את מעבר החציה, מה גם שהוא אמור להסתכל לכיוון מערב.

המומחה לא הסביר מדוע לא צילם תמונות ממושב הנהג, אם כי טען כי אין בסמכותו לעצור את התנועה (עמ' 39 ש' 27- עמ' 40 ש' 36).
לדבריו, לא צילם את מקום ההתעטשות, אם כי מקום עמידתו בתמונה מספר 3, זה האזור של מרכז הכיכר, אך הוא לא צילם תמונה המראה את המקום שלפני ששדה הראיה נפתח.

לדבריו, בתמונות 5 ו-6 ניתן לראות את שדה הראיה ממעבר החציה לכיוון הרכב, כשלטענתו, שדה הראיה של הולכות הרגל טוב יותר מזה של הנהג (עמ' 41).

סיכומי התביעה
ב"כ המאשימה עתר להרשעת הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לטענתו, יש לאמץ את עדות הולכות הרגל, בנוגע לכיוון חצייתן ולעובדה שנפגעו על מעבר החציה, מה גם שהנאשם לא יכל לשלול את גרסתן, שכן טען כי כלל לא ראה אותן.

לטענתו, אין להסתמך על חוות המומחה מטעם ההגנה, אשר התבססה על נתונים לא מדוייקים ועל הנחות, כגון משך ההתעטשות הארוך, שלא מבוסס על ספרות מקצועית, מה גם שגם לשיטת המומחה מרחק העצירה של רכב הנאשם היה 14.36 מ', ואילו המרחק בין מקום ההתעטשות לבין מעבר החציה עלה על 15 מ'.

לדבריו, המומחה גם לא מדד את רוחב הכיכר, ולכן לא ברור אופן מדידת המרחק ממרכז הכיכר.
עוד לטענתו, התצלומים שצילם המומחה לוקים בחסר, ואין בהם כדי לחזק את טענתו בדבר העדר שדה ראיה לכיוון מעבר החציה מהאזור שלפני מרכז הכיכר.

לטענתו, החל מהכניסה לכיכר ניתן לראות את מעבר החציה, והולכות הרגל היו גלויות זמן ארוך על מעבר החציה, וגם אם רואים את המעבר רק בקושי, הרי שיש לנסוע במהירות המתאימה לתנאי הדרך, כאמור בפסיקת בית המשפט העליון לגבי חובת הזהירות בקרבת מעברי חציה.

סיכומי ההגנה
הסנגורית עתרה לזיכוי הנאשם, שכן לטענתה, המאשימה לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה.

לטענת הסנגורית, טענת הנאשם כי לא הבחין בהולכות הרגל עקב התעטשות, הועלתה על ידו כבר בהזדמנות הראשונה למתנדב שהגיע למקום הארוע, והיא לא נסתרה ע"י המאשימה.

לפיכך, טענה, כי עומדת לנאשם הגנת היעדר שליטה לפי סעיף 34ז לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין), שכן ההתעטשות, שהינה פעולה לא רצונית ולא צפויה, הביאה להעדר שליטה של הנאשם על תנועותיו הגופניות, כך שהוא היה נטול רצייה וחסר יכולת להימנע מעשיית המעשה.

עוד טענה הסניגורית, כי עקב ההתעטשות היתה התאונה בלתי נמנעת, וכי אף הבוחן שהעיד מטעם המאשימה אישר כי אינו יכול לשלול את האפשרות שההתעטשות אירעה בזמן התגובה של הנאשם, וכי התאונה היתה בלתי נמנעת. כמו כן, הפנתה לעדותו של המומחה מטעם ההגנה וביקשה לאמץ עדותו, שכן לא הופרכה ע"י חוות דעת מומחה.

בנוסף, טענה הסניגורית, כי בתיק זה היו מספר מחדלי חקירה, שעיקרם בעובדה שהבוחן לא ביקר בזירת התאונה, לא מדד מרחקים ולא ביצע שחזור עם מי מבין המעורבים.
לטענתה, מחדלי החקירה פגעו ביכולתו של הנאשם להוכיח טענותיו, ולכן הוא נאלץ לפנות למומחה מטעמו. עוד טענה, כי לא ראוי שב"כ המאשימה ינסה לקעקע את טענות מומחה ההגנה, מבלי שהמאשימה הציגה כל ראיה נגדית.

דיון והכרעה
ראשית יצויין, כי עדויות הולכות הרגל הותירו בי רושם אמין, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בטענותיהן המפורטות לגבי אופן או כיוון חצייתן את הכביש, על גבי מעבר החציה.
יצויין, כי למרות טענות הסניגורית, הנאשם עצמו טען כי לא ראה את הולכות הרגל, אלא לאחר שיצא מרכבו לאחר התאונה, כך שאין בעדותו כדי לסתור את גרסתן.

אם כך, ניתן לקבוע כנקודת מוצא, כי הולכות הרגל חצו את הכביש על מעבר החציה, ממזרח למערב, היינו, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם.

אלא שטענת ההגנה המרכזית של הנאשם אינה קשורה למהימנות גרסת הולכות הרגל, שכן לטענתו, הוא לא ראה את הולכות הרגל, עקב העדר שליטה, שנבע כתוצאה מהתעטשות פתאומית, שגרמה לו לעצום את עיניו, ולכן גם לא הצליח למנוע את התאונה.
סעיף 34ז' לחוק העונשין, שכותרתו "העדר שליטה", קובע כדלקמן:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת העדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לענין אותו מעשה, כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת שינה, או במצב של אוטומטיזם או של היפנוזה".

משמעות הסייג של "העדר שליטה" או "העדר רצייה" היא למעשה העדר האפשרות לבחירה בין עשיית המעשה הפלילי לבין ההימנעות ממנו (ראו ע"פ 2788/96 אבלים נ' מדינת ישראל, ).

על פי הפסיקה, הגורמים להעדר השליטה יכולים להיות פיזיים, נפשיים, או אף כאלו הנעוצים בהתנהגותו של אחר, חוסר השליטה יכול להיות קבוע או זמני, ובלבד שבעת ביצוע המעשה, היה הנאשם נטול יכולת בחירה (י.קדמי, על הדין בפלילים-חוק העונשין, חלק ראשון, 471 ואילך).

עוד יצויין, כי נוסח הסעיף, והשימוש במילה "כמו", מעיד על כך שהוא אינו מונה רשימה סגורה.

למעשה, בסעיף 34ז הנ"ל, אומצה ההלכה הפסוקה באשר ל"העדר רציה שפוי" או "אוטומטיזם שפוי" שנהגה עובר לתיקון חוק העונשין.

משמעות המושג "אוטומטיזם שפוי" הוגדר בפסיקה כמבטא פעילות בלתי רצונית, אשר אינה נשלטת ע"י רצונו של הפועל, כאשר היעדר הרצייה נעוץ בגורם שאינו מחלת נפש, כגון אובדן הכרה, תגובה רפלקסיבית- מכנית לאירוע בלתי צפוי, מחלה פיזית וכיוצ"ב.

על פי ההלכה הפסוקה, בדרך כלל, יש לבסס טענת העדר שליטה, על עדות רפואית מתאימה, ורק לעיתים רחוקות ובנסיבות נדירות, יסתמך בית המשפט על טענת הנאשם בלבד (ע"פ 415/68 אבא כרמל נ' מדינת ישראל, , ע"פ 382/75 נחום חמיס נ' מדינת ישראל, ).

יפים לעניין זה דברי כבוד השופט' הנשיא אגרנט, בע"פ 382/75 הנ"ל:
"מקום שנאשם במשפט פלילי מבקש להתנער מהאשמה על-סמך טענת אוטומטיזם, מצווה בית-המשפט לבחון אותה בזהירות רבה, כדי שלא יולך שולל על-ידי מה שלאמיתו של דבר איננו אלא... "המפלט האחרון של הגנה הנדונה לכשלון מראש".

ככלל, חזקה על נאשם כי ביצע את מעשיו בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית (סעיף 34ה לחוק העונשין), אלא אם חומר הראיות הותיר ספק סביר בקיומו של סייג לאחריות פלילית (סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין).

אם כך, רובץ נטל ההוכחה להתקיימותו של סייג כאמור, על הנאשם עצמו, כך שלעדותו שלו יש משקל נכבד, ולא אחת גם מכריע בהקשר זה (י.קדמי, שם, בעמ' 483).

בע"פ 2788/96 הנ"ל, קבע כבוד השופט קדמי, בהקשר זה, כי למרות שסעיף 34ה לחוק העונשין קובע חזקה, שלצורך הפרכתה על הנאשם לעמוד בנטל השכנוע, היינו להוכיח על פי מאזן ההסתברויות את טענתו לקיומו של סייג לאחריות פלילית, הרי שלאור הוראות סעיף 34כב(ב) לחוק העונשין, די בכך שנותר ספק סביר בקיומו של הסייג. וכלשונו:
"קיומן של שתי ההוראות האמורות יוצר מצב שבו נטל השכנוע - ועל כן גם נטל הבאת הראיות - להפרכת החזקה הקבועה בסעיף 34ה לחוק העונשין, מוטל על הנאשם; אך יחד עם זאת, ספק סביר, אם נותר כזה, פועל לזכותו של הנאשם ומחלץ אותו מאחיזתה של החזקה".

בענייננו, הנאשם לא הוכיח בחוות דעת רפואית את טענתו, כי ההתעטשות הביאה אותו למצב של העדר שליטה רגעי.

יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שגרסתו זו של הנאשם עלתה בהזדמנות הראשונה, זמן קצר לאחר התאונה, עת הגיע לזירת התאונה המתנדב אבנר בסו, והם נרשמו מפיו כבר בת/7.

גם באמרתו הראשונה של הנאשם במשטרה (ת/1) פירט הנאשם את גרסתו זו, ואף הוסיף "מאד מאד מצטער על מה שקרה ואני מתוסכל מכך ומביע חרטה... התעטשתי די חזק ועצמתי את עיני בתגובה אינסטינקטיבית לא רצוני, זה תפס אותי פתאום ללא הכנה מוקדמת, כי אם הייתי מוכן לכך הייתי מתנהג בצורה שונה ולא מאבד את הריכוז".

הצירוף של מיידיות הגרסה, עם עדותו של הנאשם בפניי, אשר עשתה בסך הכל רושם אמין, ואשר המאשימה לא עשתה כל נסיון לסתור אותה בהקשר זה, מביאה למסקנה כי גרסתו של הנאשם כי הוא פעל בחוסר שליטה רגעי, של מספר שניות, עקב ההתעטשות, היא גרסת אמת.

השאלה העיקרית שבמחלוקת היא, האם עקב ההתעטשות, שכאמור ביטאה העדר שליטה רגעי וקצר, הפכה התאונה לבלתי נמנעת, כאשר הבוחן וב"כ המאשימה מיקדו טענותיהם בעניין זה.

הבוחן ציין, כי גם אם ההתעטשות הביאה את הנאשם למצב של העדר שליטה, הרי שעדיין היה עליו להבחין בהולכות הרגל, לפני או אחרי ההתעטשות, בעת שהיו על אי התנועה.

אינני יכולה לקבל את טענותיו של הבוחן ממספר סיבות:
ראשית, הבוחן עצמו השיב מספר פעמים בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו יכול לשלול את טענת הנאשם כי ההתעטשות אירעה בזמן התגובה שלו.

שנית, הבוחן לא ביקר בזירת התאונה, לא מדד את מרחק נסיעת הנאשם עד הפגיעה, או את מרחק חציית הולכות הרגל על מעברי החציה, לא בדק את מספר הנתיבים או את רוחבם, ולא ערך בדיקת שדה ראיה במקום. במצב דברים זה, הבוחן אינו יכול לומר האם הנאשם יכול היה לראות, או צריך היה לראות את הולכות הרגל בעת נסיעתו בכיכר.

שלישית, וכפועל יוצא של מחדלי החקירה בתיק, הבוחן סתר את עצמו, כאשר תחילה אמר כי בעת שהנאשם נכנס לכיכר, היו הולכות הרגל על אי התנועה, אך לאחר עריכת חישובים (על פי הערכה בלבד) אמר כי יתכן שבאותה עת הן היו על מעבר החציה הראשון.
במצב דברים זה, וכאשר מהתמונות שצילם מומחה ההגנה ברור, כי שדה הראיה למעבר החציה הראשון בעייתי הרבה יותר מאשר שדה הראיה לאי התנועה או למעבר החציה השני, וכאשר גם הבוחן לא יכל לומר היכן היו הולכות הרגל עובר להתעטשות, לא ניתן לקבל את טענתו, כי הנאשם צריך היה לראותן עובר להתעטשות.

לכל האמור יש להוסיף את עדותו של מומחה ההגנה, אשר גרס כי שדה הראיה לכיוון מעבר החציה שמדרום לכיכר הינו בעייתי, בשל מבנה הכיכר וגודלה, ואשר לדבריו, שדה הראיה לכיוון דרום נפתח רק כשמגיעים בערך למרכזה של הכיכר.

אין ספק, כי עדות מומחה ההגנה היתה מגמתית, שכן הוא התעלם מגרסאות הולכות הרגל באשר לכיוון החציה ומקום החציה, כגרסאות שלא הוכחו, והניח הנחות שונות לטובת הנאשם (הן לגבי מקום ההתעטשות שלשיטתו מצוי במרחק 15 מ' ממעבר החציה, כשהנאשם עצמו, לא ידע להצביע בעדותו על מקום מדויק, והן לגבי משך ההתעטשות שהביא בחשבון, הנראה ארוך יחסית, ואינו מעוגן בספרות המקצועית).
אין גם ספק, כי התמונות שצילם המומחה אינן יכולות לשפוך אור על עניין שדה הראיה בכיכר, שכן הן לא צולמו מתוך מושב הנהג ברכב, אלא משפת המדרכה, כך שלא המחישו את הבעייתיות הנטענת של שדה הראיה, מה גם שלא נעשה בהן כל נסיון לצלם הולכי רגל החוצים את מעבר החציה.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמאשימה לא הציגה כל ראיה נגדית על מנת לנסות ולסתור את טענות המומחה, כך שלכל הפחות בנוגע לשאלת שדה הראיה, מבנה הכיכר או תנאי הראות, בית המשפט אינו יכול להתעלם מהממצאים היחידים שהוצגו, של מומחה ההגנה.

ב"כ המאשימה עשה כל שביכולתו כדי לסתור את טענות המומחה, ולפחות בחלק מהנקודות היה טעם בדברים, אלא שחסרונם של ממצאים אובייקטיביים מטעם המאשימה, עמד בעוכריה.

לגבי טענת ב"כ המאשימה, כי גם לפי גרסת המומחה, מרחק העצירה של הנאשם, יחד עם ההתעטשות, היה קטן יותר מהמרחק שבין מקום ההתעטשות למעבר החציה, הרי שאין בה כדי להפריך את טענות ההגנה של הנאשם, שכן מומחה ההגנה פעל על פי הערכות (הן לגבי מקום ההתעטשות, הן לגבי מהירות הנסיעה, והן לגבי משך ההתעטשות).

לפיכך, ומאחר ומדובר במרחקים קרובים, הרי שמרחק העצירה של הנאשם היה גדל, אם למשל היה המומחה מחשב את מהירות נסיעתו כ- 20-25 קמ"ש (כפי שהתובע הציע לנאשם בחקירתו הנגדית), או קטן אם ההתעטשות היתה מחושבת כאורכת שניה אחת.

באשר לתהיה שהעלה ב"כ המאשימה, כיצד תוך כדי ההתעטשות יכל רכב הנאשם לפנות ימינה לכיוון מעבר החציה, הרי שלאור הסברו של המומחה, כי מהנקודה של אמצע הכיכר, הנסיעה היא כמעט ישרה עד למעבר החציה, ובהעדר ניסוי אחר שיכל לסתור זאת, הרי שגם טענה שובת לב זו, אינה יכולה להפריך את חוות דעת המומחה.

אין ספק, כי עדותו של הנאשם אינה מושלמת, ומצויות בה בעיות, כגון טענתו בת/1 כי התעטש "כמעט בתוך מעבר החציה" בשונה מגרסתו לפניי, או טענתו כי שדה הראיה במקום תקין.
יחד עם זאת, אינני יכולה לקבוע על סמך עניינים אלו, כי גרסתו של הנאשם שקרית או לא אמינה.

בנסיבות המיוחדות של התיק, ובעיקר לאור מחדלי החקירה החמורים, כאשר בוחן לא הגיע למקום התאונה, למרות שהולכות הרגל נחבלו בה חבלות של ממש, ואף לא טרח להגיע למקום לאחר התאונה על מנת לערוך שחזור, או למסור לבית המשפט תמונת מצב מדוייקת ומדודה של מקום האירוע, הרי שהמאשימה לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לסתור את גרסת הנאשם, שיתכן ובכל מקרה אחר היתה נדחית.

לפיכך, לאור מכלול הליקויים, יחד עם גרסתו של הנאשם ועדות המומחה, אני קובעת כי הנאשם הצליח לכל הפחות לעורר ספק סביר באשמתו.

לפיכך, אני קובעת כי התביעה לא הוכיחה מעל ספק סביר כי הנאשם גרם לתאונה, ולכן כאמור החלטתי לזכותו מהמיוחס לו בכתב האישום.



זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון