אגרת אשפה תביעה ייצוגית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אגרת אשפה תביעה ייצוגית:

בקשה לאישור תובענה כייצוגית. עניינה של התביעה היא השבת סכומים שהמשיבה גבתה מתושביה בתורת "אגרת אשפה" ו"כיבוי אש". לטענת המבקשת, בצו המיסים לשנת הכספים 2009 קבעה המשיבה חובת תשלום "אגרת אשפה" בסכום של 135.60 ₪ ליחידת דיור ו"כיבוי אש" בסכום של 140.24 ₪ ליחידת דיור. טענתה של המבקשת היא שסכומים אלה, אף שהם מכונים "אגרה", אינם אלא תשלומי ארנונה שהולבשו במחלצות של תשלומי אגרה, וכי אין בנמצא כל סמכות חוקית המאפשרת למשיבה לגבות תשלומים אלה, ומכאן התביעה להשבתם.

המבקשת מוסיפה וטוענת שסמכותה של המשיבה לחייב בתשלומי אגרה מצויה בסעיף 251 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ("הפקודה"), הקובע כי "בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר – (1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות על ידי כל אדם זולת העירייה גופה בקשר לדברים האמורים בסעיף 250; (2) ...". לטענת המבקשת, מכוח הסמכות לפי סעיף 251 לפקודה חוקקה המשיבה את חוק העזר לקרית מוצקין (פינוי אשפה, פסולת וזבל), תשמ"ט–1988 ("חוק העזר"), אשר סעיפים 2, 13 ו-14 שלו קובעים את האגרות שישולמו עבור טיפול, החלפה ותיקון כלי אשפה (סעיף 2), פינוי פסולת על ידי העירייה במקום התושב (סעיף 13) ופינוי פסולת גיזום ופסולת בניין על ידי העירייה במקום התושב (סעיף 14). אף על פי כן, כך טוענת המבקשת, ראתה המשיבה לקבוע תשלום המכונה "אגרת אשפה", לכלול אותו בצו המיסים ולגבותו מכל תושביה. טענתה היא, כאמור, שתשלומי ארנונה הם בעלי אופי של תשלומי מס, והכללת התשלומים הקרויים "אגרת אשפה" בצו המיסים הופכת גם אותם לתשלומי מס, ואת זאת, כך הטענה, אין המשיבה מוסמכת לעשות.

בדומה לכך, גם את התשלום הקרוי "כיבוי אש" יכולה המשיבה לגבות רק מכוח תקנות שירותי כבאות (תשלומים בעד שירותים), תשל"ה–1975 ("תקנות שירותי כבאות"), או כתוספת מיוחדת לארנונה מכוח ההסמכה המצויה בחוק שירותי כבאות, תשי"ט–1959 ("חוק שירותי כבאות"), המסמיך רשות מקומית להטיל מעת לעת תוספת לארנונה או ארנונה מיוחדת לצורך כיסוי הוצאותיה של הרשות בקשר עם שירותי כבאות, בין שאלה ניתנים על ידה במישרין ובין מכוח היותה חברה באיגוד ערים לשירותי כבאות. המבקשת טוענת כי התשלום הקרוי "כיבוי אש" אינו יכול להיחשב תוספת לארנונה, מפני שהחוק המסמיך את הטלתה של ארנונה, הלא הוא חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג–1992 ("חוק ההסדרים"), מורה בסעיף 8א' שלו שהארנונה הכללית שתוטל מדי שנת כספים "תחושב על פי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס". לכן, משקבעה המשיבה בצו הארנונה כי תשלום "כיבוי אש" הוא ליחידת דיור, הרי שהדבר מנוגד להוראת חוק ההסדרים וממילא לא ניתן לראותו כארנונה מיוחדת כמשמעה בחוק שירותי כבאות, ולכן אין למשיבה סמכות לגבותו.

המשיבה טוענת שיש לדחות את הבקשה מפני שהיא אינה עומדת בתנאים לאישור התובענה כייצוגית כמפורט בסעיף 4(א)(1) ובסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006 ("החוק"). לטענת המשיבה, סעיף 4(א)(1) לחוק דורש קיומה של עילת תביעה אישית וטענות המבקשת אינן מגלות עילה כזו. ומכל מקום, גם שאר התנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק אינם מתקיימים בעניין זה, בעיקר מפני שהסיכוי שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה אינו רב, וכן מפני שהמבקשת אינה מייצגת הולמת.

לא נראות לי טענותיה של המשיבה ואני סבור שהמבקשת הראתה, במידה הנדרשת לפי סעיף 8(א)(1) לחוק, את קיומה של עילת תביעה אישית שיש בידה בנוגע לתשלום "אגרת האשפה" וכן את האפשרות שהתביעה תוכרע לטובת חברי הקבוצה. יחד עם זאת, אומר כבר עתה כי למרות המסקנה המתחייבת לכאורה, שיש לקבל את הבקשה ולאשר את התובענה הייצוגית בנוגע ל"אגרת האשפה", ולמרות שהמשיבה לא טענה ולא הביאה ראיות בעניין זה, ראיתי לנכון להשתמש בסמכות הנתונה לי בסעיפים 8(ב)(1) ו-13 לחוק ולאשר את התובענה כייצוגית רק על דרך ההצהרה שתחולתה ממועד הגשתה ואילך ולא ביחס לפרק זמן כלשהו קודם למועד הגשתה.

העילה האישית

המבקשת טוענת כי בידה עילת תביעה אישית להשבת סכומים שנגבו שלא כדין ואני סבור שיש ממש בטענתה.

המשיבה גובה מתושביה תשלום המכונה "אגרת אשפה" שבשנת 2009, כאמור, עמד על 135.60 ₪ ליחידת דיור (צו המיסים בשנת 2009 – נספח ב' לבקשה). המשיבה טוענת כי תשלום זה נגבה מכוחו של חוק העזר וככזה אין כל פגם חוקי בגבייתו, מה גם שחוק עזר זה, ככל חוק עזר אחר, נבדק ואושר על ידי משרד הפנים ומשרד המשפטים טרם פרסומו ברשומות. המשיבה מפנה לסעיף 2(א) של חוק העזר הקובע כי "בעל או מחזיק בנכס חייב להתקין בנכס, בבניין או בחצרו, כלי אשפה במספר, באופן, במקומות ובתנאים, לרבות צורה, גודל וחומר, כפי שיקבע המפקח ובהתאם להוראותיו, ולהחזיקם במצב תקין ונקי, לתקנם או להחליפם באחרים; העירייה תהיה רשאית לטפל בעצמה במקום בעלי או מחזיקי הנכסים בתחומה בכל עניין הקשור להחלפה או תיקון של כלי אשפה ולגבות כל אגרה כמפורט בתוספת הראשונה", ובתוספת הראשונה נקבע, בעניין זה, כי "כל בעל או מחזיק בנכס ישלם לעירייה בכל שנת כספים אגרה בעד טיפול, החלפה ותיקון כלי אשפה בסך 33.35 ₪ לשנה". במאמר מוסגר יצוין כי סכום אגרת האשפה הקבוע בצו הארנונה לשנת 2009 משקף, לטענת המשיבה, את הגידול שחל בסכום שנקבע בחוק העזר, וזאת על יסוד חוק עזר לקרית מוצקין (הצמדה למדד), תשמ"ד–1984 (נספח ה' לתשובת המשיבה והתחשיב המוצג בנספח ו' לתשובה).

בדיון שהתקיים ביום 5.4.11 העידה גזברית המשיבה, הגב' נ' בר-יאיר ("בר-יאיר"), שתצהירה תומך בתשובת המשיבה. מעדותה עולה שההכנסות מתשלומי התושבים של "אגרת האשפה" מהווה חלק מתקציבה של המשיבה (עמ' 5 לפרוטוקול), ומן התקציב (מב/2 ו- מב/3) לא ניתן להסיק מהו השרות הניתן תמורת האגרה ומהי ההוצאה הקשורה בטיפול, בהחלפה ובתיקון של כלי אשפה שאליה מתייחסת הוראת התוספת הראשונה לחוק העזר. בתשובה לשאלת בית המשפט השיבה בר-יאיר, כי "אגרת האשפה" נגבית מדי שנה ובאופן קבוע (עמ' 7 לפרוטוקול) והיא ציינה גם, בתשובה לשאלת בא כוח המבקשת, שההנחה למשלמי ארנונה מראש חלה גם על תשלום זה.

המסקנה היא, אפוא, שלכאורה, התשלום שגובה המשיבה והמכונה "אגרת אשפה" איננו כזה, כי אם תשלום קבוע שיש לו סממנים מובהקים של מס (או של ארנונה) ולא של אגרה. על האבחנה בין אגרה לבין מס עמד בית המשפט ברע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עיריית חיפה, פ"ד נד (2) 16 (2000) ואמר:

"בספרות המשפטית ובפסיקה מקובלת ההבחנה בין 'מס' ל'אגרה' ול'מחיר'. בקצה האחד עומד ה'מס' – שהוא תשלום המוטל דרך כפייה על-ידי רשות ציבורית, באין כנגדו תמורה ישירה ושוות ערך. בקצה האחר עומד ה'מחיר' – שהוא תשלום מרצון שיש כנגדו תמורה ישירה ושוות ערך. ובין שני הקצוות הללו מצויה ה'אגרה'– שהינה תשלום חובה, המוטל בכפייה או מרצון, ומשולם תמורת מצרך או שירות. הדיבור 'אגרה' מקובל הוא בדיני מסים והוא משתרע על מגוון של תשלומים שאינם מס טהור מחד גיסא ואינם מחיר טהור מאידך גיסא .... בבג"ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא נפסק, כי הארנונה הכללית היא במהותה 'מס', כיוון שהיא משתלמת דרך כפייה לרשות ציבורית, בלי שהאזרח מקבל תמורה ישירה בעד כספו. תושבי הרשות המקומית נהנים בסופו של דבר ממכלול של שירותים שונים הממומנים באמצעות הארנונה, אך תמורה זו הינה עקיפה ואינה קשורה לגובה התשלום. נותר אפוא לבחון אם 'אגרת פינוי האשפה', לפי סעיף 27(ב) לחוק העזר, הינה 'אגרה' או 'מס'". (וראו גם בג"ץ 6884/05 סלקום ישראל בע"מ נ' משרד התקשורת-מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.12.10)).

דומה כי הדברים הללו יפים גם לענייננו. פרט לטענה שהמשיבה הוסמכה בחוק העזר לגבות את אגרת האשפה מדי שנה, אין בפיה טענה היכולה להצדיק את גבייתו של התשלום באופן זה, ומן העבר האחר, אין היא יכולה להצביע על השירות הניתן על ידה בתמורה לתשלום המכונה "אגרה". מתשובת המשיבה, ועוד יותר מכך מעדותה של בר-יאיר, ברור שהתשלום הוא חלק בלתי נפרד מתקציבה של המשיבה, וככזה הוא אינו יכול להיות בעל אופי של אגרה כי אם חלק מתשלום הארנונה שאותו היא גובה. ואם ישאל השואל מה הרבותא באבחנה בין אגרה המשתלמת דרך קבע ומדי שנה מכוחו של חוק העזר לבין ארנונה הנקבעת מכוח הסמכות הנתונה לעירייה להטילה, כאמור בסעיף 251 לפקודה, על כך יש להשיב שדין אחד לארנונה על כל המשתמע מכך לעניין השינויים בה על פי חוק ההסדרים, ודין אחר לתשלום הנקבע מכוחו של חוק העזר אשר ניתן לשנותו בהתאם לחוק העזר לקרית מוצקין (הצמדה למדד), תשמ"ד–1984. לכן, אין המשיבה יכולה להסתייע בסמכות הנתונה לה לגבות את "אגרת האשפה" מכוחו של חוק העזר כדי לממן חלק מתקציבה שאותו עליה לממן באמצעות תשלומי ארנונה. אוסיף עוד, כי העובדה שחוק העזר הסמיך את המשיבה לגבות תשלום אגרה על בסיס שנתי, אינה מרפאת את הפגם שבגבייה זו, שכן חוק עזר הוא בבחינת מעשה מנהלי וככזה הוא נתון לביקורת שיפוטית ואינו חסין ממנה (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך א', 449 (מהדורה שנייה, 2010)), ועל אחת כמה וכמה כך כאשר המשיבה אינה יכולה להצביע על קשר כלשהו, עקיף ככל שיהיה, בין התשלום לבין המטרה שלשמה הוא נגבה, כאמור בסעיף 2(א) של חוק העזר.

הנה כי כן, טענת המבקשת שנפל פגם חוקי בגביית "אגרת האשפה" נמצאה מוצדקת במידה המאפשרת קביעה שיש בידי המבקשת עילת תביעה אישית היכולה להתאשר כתובענה ייצוגית. ודו"ק: בשלב זה של ההליך, חובת הראיה שעל המבקשת לעמוד בה אינה אלא שיש אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' טוביה אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999)) ולדעתי המבקשת עמדה בנטל זה.

מאידך, שונים פני הדברים בכל הנוגע לתשלום המכונה "כיבוי אש" שאותו גובה המשיבה. בעניין זה מקובלות עליי טענותיה של המשיבה שגבייתו של התשלום נעשית מכוחו של סעיף 16(א) לחוק שירותי כבאות אשר זו הוראתו: "רשאית רשות מקומית להטיל, לשנת כספים פלונית, תוספת לארנונה קיימת או ארנונה מיוחדת, שההכנסות ממנה ישמשו להוצאותיה או לחלק מהוצאותיה כרשות כבאות, ואם היתה מאוגדת באיגוד ערים ששירותי הכבאות כלולים בתפקידיו, כמכסתה או חלק ממכסתה להוצאותיו של אותו איגוד ערים כרשות כבאות". חוק שירותי כבאות הוא מעשה של חקיקה ראשית, וכאשר נקבע בו שהרשות המקומית יכולה להטיל תוספת לארנונה או ארנונה מיוחדת על מנת לממן שירותי כבאות, וכאשר את זאת עשתה המשיבה, לא ניתן לומר שהיא פעלה בחוסר סמכות או שלא כדין, וממילא אין מקום לקבל את טענותיה של המבקשת בעניין זה.

שאלה נוספת שיש לברר היא שאלת התמלאותם של התנאים האחרים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק, היינו שהתובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה, ואם עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בטענות המשיבה, שלפיהן תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, אין כל ממש ואני סבור שקשה למצוא מקרה מתאים יותר לשימוש במנגנון התביעה הייצוגית מאשר מקרה זה. מדובר בתשלום שנגבה על ידי המשיבה מציבור תושביה, ולכאורה שלא כדין. תוצאות הבירור המשפטי של חוקיות גביית התשלום משליכות במישרין על כל מי שהתשלום נגבה ממנו, והמשיבה אינה מצביעה על כל עובדה היכולה לשמש יסוד לאבחנה בין יחידי ציבור המשלמים, אבחנה אשר תצדיק את המסקנה שתובענה ייצוגית איננה הדרך היעילה או ההולמת להכרעה במחלוקת. גם העובדה שמדובר בסכום שהוא קטן יחסית (מעט מעל 100 ₪ לשנה) מצדיקה את ההנחה העומדת ביסוד היעילות שבניהולו של הליך כזה בדרך של תביעה ייצוגית (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכוח אדם בע"מ , פ"ד נז (3) 220 , 278 (2003))

המשיבה טענה שהמבקשת היא חסרת תום לב, והיא סמכה טענה זו על כך שהיא הגישה את תביעתה בסמוך לאחר מועד / לאחר ובסמיכות למועד פנייתה בכתב אל המשיבה, וזאת קודם שניתנה למשיבה הזדמנות להשיב למבקשת על פנייתה.

טענה זו מעוררת על פניה קושי נוכח הוראת סעיף 9(ב) לחוק השוללת אפשרות לאשר כייצוגית תובענת השבה כנגד רשות מנהלית, אם זו הודיעה כי תחדל מן הגבייה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור. מנגנון זה הוא בבחינת זכות יתר שניתנה לרשויות והוא מאפשר להן, אף לאחר הגשת הבקשה לאישור, לשקול את המצב המשפטי ולהחליט כיצד לנהוג נוכח הבקשה. במצב דברים זה, השאלה אם המבקשת הותירה למשיבה זמן די הצורך להתייחס לטענותיה היא בעלת משקל שולי, והמשיבה אינה יכולה לכן לבסס טענת חוסר תום לב כלפי המבקשת. יתר על כן, טענה זו יכולה הייתה להישמע אלמלא בחרה המשיבה לדחות את הצעת בית המשפט שניתנה בתום הדיון שהתקיים ביום 5.4.11, לשקול אפשרות של חדילה מגביית התשלומים שעליהם נסבה התביעה. המשיבה ביקשה שהות לשקול את ההצעה, וביום 17.4.11 היא הודיעה שהיא עומדת על טענותיה כפי שנטענו בהליך. במצב עניינים זה דומה שיש יותר מאשר קורטוב של טעם לפגם בטענה שהמבקשת נחפזה להגיש את התובענה מבלי לתת למשיבה הזדמנות להשיב, שהרי כמסתבר גם משניתנה לה הזדמנות כזו היא נותרה בעמדתה.

סיכומו של דבר הוא שאני מקבל את הבקשה בחלקה, ומאשר כייצוגית את התובענה ככל שהיא נוגעת לתשלום "אגרת אשפה" שאותו גובה המשיבה. יחד עם זאת, אני רואה להשתמש בסמכות הנתונה לי בסעיף 8(ב) לחוק המורה כי במקום ש"... שוכנע בית המשפט כי עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה והציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים כאמור בסעיף 13, רשאי בית המשפט להתחשב בכך בבואו להחליט אם לאשר תובענה ייצוגית; " ובסעיף 13 נקבע כי "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית בכל שינוי שיחליט עליו ביחס לבקשה לאישור, והכול כפי שייראה לו ראוי לשם הבטחת ניהול הוגן ויעיל של התובענה הייצוגית".

המשיבה הצביעה, אם כי בהקשר אחר, על הפגיעה הצפויה לציבור תושבי המשיבה אם תתקבל הבקשה, וזאת על רקע העובדה שהכספים שנגבו שימשו את המשיבה לשם מתן השירותים העירוניים לתושביה. טענה זו איננה משוללת יסוד והגיונה מסתבר מעצמו, והיא מצדיקה לשקול את האפשרות למנוע את הפגיעה הצפויה לציבור תושבי המשיבה על ידי שינוי של התובענה שאישורה נתבקש. משום כך, ועל רקע העובדה שהתובענה הוגשה בשנת 2009, נראה לי לאשר את תובענת ההשבה רק ביחס לשנים 2009 ואילך, ואילו לגבי כל תקופה שקדמה לשנת 2009 איני מאשר את תובענת ההשבה.

אני מאשר כייצוגית את התובענה בנוגע לאגרת האשפה בכפוף לסייג שהתקופה הרלוונטית להשבה תהיה שנת 2009 ואילך.

בכל הנוגע לתשלום שנגבה בגין "כיבוי אש" אני דוחה את הבקשה.

במצוות סעיף 14 לחוק אני מורה שהמבקשת תהיה התובעת בתביעה הייצוגית והקבוצה המיוצגת תהיה כל מי מתושבי המשיבה שבתקופה שתחילתה בשנת הכספים 2009 שילם למשיבה אגרת אשפה. הסעד הנתבע הינו השבת סכומים ששולמו למשיבה בתקופה הרלוונטית.

קדם משפט בתובענה יתקיים ביום 6.2.12 שעה 14.30.

המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪. אציין כי אפשר שהמבקשת הייתה ראויה שייפסק לטובתה שכר טרחה בסכום גבוה יותר, אלא שהאופן שבו היא ניהלה את ההליך עד כה ובכלל זה גם האופן שבו נוסחו כתבי טענותיה, הביא אותי למסקנה שראוי להפחית את הסכום שיש לפסוק לה כשכר טרחה.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמול לתובע ייצוגי

  2. גמול תביעה ייצוגית

  3. חוק תובענות ייצוגיות

  4. צלתוק - תביעה ייצוגית

  5. הסתלקות מתביעה ייצוגית

  6. התיישנות תביעה ייצוגית

  7. אגרת אשפה תביעה ייצוגית

  8. פסיקת גמול לתובע ייצוגי

  9. תביעה ייצוגית נגד הפניקס

  10. נטל ההוכחה בתביעת ייצוגית

  11. פגם ביסוד ההסכמה מצד הלקוח

  12. בקשה להצטרף לתביעה ייצוגית

  13. חישוב כינון - תביעה ייצוגית

  14. צירוף נתבעים בתביעה ייצוגית

  15. בקשה לתביעה ייצוגית נגד כלל

  16. בקשות לאישור תביעות ייצוגיות

  17. תביעה ייצוגית נגד בית השקעות

  18. אישור הסדר הפשרה בתביעה ייצוגית

  19. פשרה בתביעה ייצוגית נגד הבנקים

  20. תביעה ייצוגית בנושא אס אם אסים

  21. תביעה ייצוגית בנושא יחידות נופש

  22. אישור תובענה ייצוגית נגד פלאפון

  23. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. הסרת קיפוח - פשרה בתביעה ייצוגית

  25. פשרה בתביעה ייצוגית נגד ההסתדרות

  26. בקשה להוספת נתבעים לתביעה ייצוגית

  27. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  28. תעריף שיחות לחו''ל - תביעה ייצוגית

  29. בקשה לגילוי מסמכים בתביעה ייצוגית

  30. כתב תגובה לבקשת אישור תביעה ייצוגית

  31. צירוף חוות דעת מומחה לתביעה ייצוגית

  32. החזר הוצאות רכב לעובד תביעה ייצוגית

  33. פתיחת מכשיר סים פרי - תביעה ייצוגית

  34. תביעה ייצוגית על החזר אגרות הוצל''פ

  35. הסדר פשרה לפני אישור תביעה ייצוגית

  36. החזר כספי תיעול אישור תביעה ייצוגית

  37. פשרה בתביעה ייצוגית נגד מנורה מבטחים

  38. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה ייצוגית של בנושא כרטיסים להופעה

  40. דחיית בקשה להכרה בתביעה כתביעה ייצוגית

  41. בקשה להעברת תביעה ייצוגית לבית משפט אחר

  42. תביעה ייצוגית בנושא תאריך תפוגה על מוצר

  43. פסק דין בתביעה ייצוגית נגד חברות הסלולר

  44. ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות

  45. שתי בקשות לאישור תביעה ייצוגית באותו עניין

  46. תביעה ייצוגית של רוכשי דירות נגד יזם פרויקט

  47. העברת מקום הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  48. הסדר פשרה בתובענה ייצוגית תגובת היועץ המשפטי

  49. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הבנק הבינלאומי

  50. הימנעות מפניה מוקדמת לפני הגשת תביעה ייצוגית

  51. אגרת ערעור על דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  52. סעיף 19 - בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית

  53. תביעה ייצוגית: גביית אגרות בניה בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה"

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון