גמול לתובע ייצוגי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמול לתובע ייצוגי:

לפני תובענה מינהלית ובקשה לאישורה כייצוגית שעניינן תוספת פיגור לקנסות אותה גובה משטרת ישראל (להלן: "המשיבה") שלא כדין, גם ממי ששילם את הקנס בגין עבירת תעבורה במועד וכנדרש.

ביסוד הבקשה עומד חיוב המבקש בתוספת פיגורים בתשלום קנס בגין עבירת תעבורה שביצע, לאחר שהמבקש שילם את הקנס יום אחד לאחר המועד האחרון לתשלום, כאשר המועד האחרון לתשלום חל ביום שבת.

המשיבה הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). לאור האמור, ובהתאם לסעיף 9 לחוק, אני מורה על דחיית התובענה

לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול ובשכ"ט למבקש לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.



1. רקע הדברים
המבקש, עו"ד במקצועו, המייצג את עצמו בתובענה ובבקשת האישור, נהג ברכב ביום 7.6.10 בעיר חיפה ולחובתו נרשמה הודעת תשלום קנס בסך 500 ₪. על גבי ההודעה צוין, כי ניתן לשלם את הקנס במזומן בתוך 90 יום מיום קבלתו, היינו כי המועד האחרון לתשלום הינו יום 7.9.10 (הודעת התשלום צורפה כנספח א' לבקשת האישור). באתר האינטרנט של המשיבה צוין, כי המועד האחרון לתשלום הקנס באמצעות כרטיס אשראי הינו 11.9.10, אשר חל ביום שבת (תדפיס המפרט אפשרות תשלום באופן זה צורף כנספח ב' לבקשת האישור). בצדה האחורי של הודעת התשלום צוין, כי "במקרה והמועד האחרון לתשלום הקנס חל בימי מנוחה, פגרה, או שבתון שעל פי חיקוק, ניתן לשלם את הקנס ביום שלאחריו" (ראו נספח ג' לבקשת האישור).

המבקש שילם את הקנס ביום 12.9.10, היינו במועד האחרון האפשרי, בשים לב לעובדה שיום 11.9.10 חל ביום שבת (קבלה המעידה על תשלום הדו"ח צורפה כנספח ד' לבקשת האישור).

אף שהמבקש שילם את הקנס במועד, נשלחה אליו הודעה לתשלום תוספת פיגורים בסך 250 ₪, שכותרתה: "הודעת תשלום קנס ותוספת/ תוספת פיגור בעבירות תעבורה- התראה לפני עיכוב חידוש רישיון נהיגה" (הודעה לתשלום תוספת פיגורים צורפה כנספח ה' לבקשת האישור).

על מנת להימנע מעיכוב בחידוש רישיונו, שילם המבקש את התוספת במועד (קבלה המעידה על תשלום צורפה כנספח ו' לבקשת האישור) ולאחר מכן, פנה המבקש למשיבה וביקש לברר על שום מה נדרש לשלם תוספת פיגורים כאמור. במענה לפניית המבקש, הודיעה המשיבה כי פנייתו של המבקש נמצאה מוצדקת וכי תוספת הפיגורים ששילם, בסך 250 ₪, תוחזר לו (ראו נספח ט' לבקשת האישור).

ביום 30.1.11 הגיש המבקש את התובענה מינהלית דנן וכן בקשת אישור, במסגרתה ביקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת באופן הבא:
"משלמי קנסות תעבורה למשיבה במועד, ששילמו גם את הסכום הנקוב בהודעת תשלום תוספת/ תוספות פיגור בעבירות תעבורה, למרות שהתאריך האחרון האפשרי לתשלום הקנס הינו יום מנוחה כהגדרתו בחיקוק."

המבקש טען, כי המדובר במדיניות שיטתית, מאורגנת ומתוכננת היטב מצד המשיבה ולכל הפחות כי מדובר ברשלנות מצד המשיבה בהליך גביית התשלומים. סכום התביעה הוערך על ידי המבקש ב- 7,000,000 ₪.

ביום 3.2.11 נשלח למבקש מכתב ובו הנחיות כיצד לקבל את החזר התשלום באמצעות בנק הדואר.

ביום 2.5.11 הודיעה המשיבה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. בהודעתה טענה המשיבה, כי בעניינו של המבקש חלה תקלה וכי בקשת האישור והתובענה הוגשו ללא עילת תביעה, שכן הנוהל מאפשר לשלם את הקנס יום לאחר יום המנוחה במידה והמועד האחרון לתשלום הקנס חל ביום מנוחה. המשיבה טענה עוד, כי עוד בטרם הגשת התובענה הייצוגית המשיבה הודיעה למבקש, כי טענתו נמצאה מוצדקת וכי כספו יוחזר. המשיבה הבהירה, כי למען הזהירות בלבד הודיעה על הפסקת גבייה ולעניין זה התחייבה המשיבה לפעול בדרכים שונות למניעת תקלות בקשר לגביית תוספת פיגור. המבקש טען בתגובה, כי התחייבות זו של המשיבה אינה מהווה "הפסקת גבייה"., אך בעקבות החלטתי מיום 26.5.11 הודיע כי הוא מסכים לראות בהודעת המשיבה הפסקת הגבייה.

על-פי סעיף 9(ב) הנ"ל, משהודיעה הרשות הציבורית על חדילת הגבייה נשוא התובענה הייצוגית, מצווה בית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. יחד עם זאת, קובע סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, כי כאשר בית המשפט מחליט שלא לאשר בקשה לתביעה ייצוגית בהתאם לסעיף 9(ב), הוא רשאי לפסוק גמול למבקש/ת ולבא כוחו/ה, וזאת בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיפים 22, 23 לחוק תובענות ייצוגיות.

על רקע האמור, הורתי לצדדים להגיש את טענותיהם לעניין הגמול וההוצאות.



2. טענות הצדדים
המבקש טוען, כי בשים לב לקריטריונים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה הקבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות, יש לחייב את המשיבה לשלם גמול בסך 1,400,000 ושכר טרחה בסך 350,000 ₪, המהווים, לשיטתו, רבע מתוספת הפיגורים שנגבתה מהציבור שלא כדין בשנתיים האחרונות.

המשיבה טוענת, כי בשים לב לעובדה שהמבקש הגיש את התובענה ובקשת האישור אף שהמשיבה הודיעה לו, עובר להגשתן, כי היא מקבלת את עמדתו וכי הכסף ששולם ביתר יושב לו, הרי שאין כל מקום לפסוק למבקש גמול ושכר טרחה. לחילופין, טוענת המשיבה, כי יש מקום לפסוק סכומים מינימאליים בלבד.

3. הגמול ושכר הטרחה למבקש
א. כללי
בטרם אדרש לקריטריונים לקביעת שיעור הגמול לתובע הייצוגי אבהיר, כי אין בעובדה שהמשיבה הודיעה למבקש, עובר להגשת התובענה ובקשת האישור, כי היא מקבלת את עמדתו וכי הכסף ששולם ביתר יושב לו, כדי למנוע פסיקת גמול ושכר טרחה בענייננו.

פניית המבקש הביאה, לכל היותר, לפיתרון הבעיה האישית של המבקש ולא לפיתרון בעייתה של הקבוצה כולה. יש לזכור, כי מטרת התובענה הייצוגית היא לאכוף את החוק בנוגע לכלל הקבוצה. קבלת עמדת המשיבה מעודדת מצב בו הנתבע יזדרז להסיר מעל דרכו את העילה האישית של הפונה, שהיא בדרך כלל בסכום פעוט, על מנת למנוע את הגשת התובענה הייצוגית, ובכך תקופח זכותה של הקבוצה כולה. עם זאת, מובן, כי העובדה שהמשיבה קיבלה את עמדת המבקש עובר להגשת התובענה תובא בחשבון בעת פסיקת הגמול לתובע, כפי שיובהר להלן.

ב. הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול לתובע הייצוגי ולבא כוחו
סעיפים 9(ב), 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, קובעים כדלהלן:
"(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.
(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא-


על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקשת בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב).
לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23."


סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו גמול לתובע המייצג, קובע כדלהלן:
"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:


הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש בתובענה הוא סעד הצהרתי;
התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית."


סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו שכר טרחה של בא כוח המייצג, קובע כדלהלן:
"(א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:


התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

(ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב)."

מניתוח הקריטריונים הנ"ל עולה, כי קיימת חפיפה כמעט מלאה בין השיקולים לפסיקת הגמול לתובע המייצג לבין השיקולים לפסיקת שכר הטרחה לב"כ המייצג. יחד עם זאת, המחוקק הוסיף לשיקולים לפסיקת שכר טרחה שני מדדים נוספים: האופן בו ניהל ב"כ המייצג את ההליך והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.

ד"ר אלון קלמנט, במאמרו "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006", הפרקליט מט תשס"ז 131, מחלק את השיקולים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות, לשלוש קטגוריות. הראשונה, שיקולי התשומה, הם שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע המייצג ובאי כוחו, כגון שכר טרחה, סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך. הקטגוריה השנייה, שיקולי התפוקה לקבוצה המיוצגת, הם שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת. בשיקולים אלה ייכללו הקריטריונים של התועלת לחברי הקבוצה המיוצגת ואופן ניהול ההליך. הקטגוריה השלישית, שיקולי הכוונה ציבורית, הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מן התובענה הייצוגית. בשיקולים אלה ייכללו הקריטריונים של החשיבות הציבורית והפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק.

בע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (ניתן ביום 7.2.08), קבע כב' השופט א' גרוניס כי השיקולים הקבועים בסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות מהווים רשימה לא ממצה. הסעיף נועד להתוות שיקול דעת לבית המשפט ואין לקבוע נוסחה קשיחה בעניין שכ"ט שנפסק לטובת ב"כ התובע הייצוגי.

כב' השופט גרוניס הצביע שם על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות:
"סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה (ראו, פרשת אנליסט, עמ' 259). מובן, כי ככל שגדלה החשיבות אותה יש לייחס לתובענה הייצוגית גדל העניין ביצירת התמריץ להגישה. מטעם זה מורה החוק כי בעת קביעת שכר הטירחה יש להתחשב באינטרסים שהוגשמו על ידי הגשת התובענה. בגדרה של נקודה זו ניתן משקל הן לאינטרס היחיד, שבא לידי ביטוי בקריטריון התועלת שצמחה לקבוצה המיוצגת (ס"ק (1)), והן לאינטרס הציבור, הבא לידי ביטוי בקריטריון של מידת החשיבות הציבורית הטמונה בתביעה (ס"ק (3))(ראו, פרשת אנליסט, עמ' 258). הצורך במתן תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות מכתיב גם התחשבות בשאלה מה היה היקף ההשקעה בהגשתה ובניהולה של התובענה הייצוגית ומה היתה מידת הסיכון הכרוכה בה (ס"ק (2)). זאת, שכן כגודל הקושי והסיכון שבתובענה כך הצורך באיזונו על ידי קביעת שכר הולם. מנגד, השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק או ניפוחן מעבר לראוי מכתיבה את הקריטריון הקבוע בס"ק 5, לפיו יש להתחשב בפער בין הסעדים הנתבעים לסעדים שאושרו. קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס.
סוג שיקולים שני עניינו הכוונת התנהגות "בא כוח מייצג", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה. החוק מבקש ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתובענה עצמה ינוהל ביעילות ובהגינות. לאור מטרה זו קובע החוק כי בקביעת גובה שכר הטרחה יש להתחשב באופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את התובענה הייצוגית (ס"ק (4)).
סוג שיקולים שלישי המשתקף בסעיף הינו השאיפה כי יהיה יחס הולם בין שכר הטירחה לבין התובענה הייצוגית. היינו, כי שכר הטרחה יהיה סביר והוגן בהתחשב בכלל מאפייניה של התובענה הייצוגית. חלק מהגורמים המשפיעים על סבירותו של גובה שכר הטירחה הינם המאמץ שהושקע בה והתועלת שהיא הניבה לקבוצה. כך, לדוגמה, יש להקפיד כי שכר הטירחה לא יעקר למעשה את טובת ההנאה האמורה לצמוח לחברי הקבוצה או יפחית ממנה באורח בלתי סביר (פרשת אנליסט, עמ' 259)". (ההדגשות שלי – מ' א' ג').

ג. יישום השיקולים לקביעת שיעור הגמול ושכר הטרחה במקרה דנן
(1) שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת (התועלת לחברי הקבוצה ואופן ניהול ההליך)
המבקש טוען, כי רק בעקבות הגשתן של התובענה ובקשת האישור חדלה המשיבה מגביית היתר הבלתי חוקית וכי אלמלא הגשתן, לא הייתה חדלה המשיבה מכך ביוזמתה.

המבקש טוען, כי התועלת שהביאה התובענה לקבוצה מתבטאת בסכום כספי בסך 7 מליון ₪ לשנתיים. המבקש מתבסס בחישובו על סיכום הכנסות המשיבה מגביית קנסות תעבורה בשנת 2009 העומד על סך 216,716,505 ₪. המבקש חילק את סך הכנסות המשיבה מגבייה בשנת 2009 בסה"כ ימי השנה והגיע למסקנה, כי בכל יום מימות השנה נגבה סכום של 593,743 ₪. את הסכום הנ"ל הכפיל המבקש במספר ימי המנוחה בשנה (60) והגיע למסקנה, כי המשיבה גבתה במהלך השנה בימי מנוחה סכום כולל של 35,624,580 ₪. המבקש מעריך כי סכום של כ- 10% מהסכום הנ"ל גבתה המשיבה מחייבים ששילמו בפועל ביום שלמחרת יום המנוחה ובסה"כ 3.5 מיליון ₪ לשנה ו- 7 מליון ₪ לשנתיים.

המשיבה לא הכחישה את הנתונים שהציג המבקש ולא הביאה נתונים סותרים מטעמה, אך היא טוענת כי לא מדובר בחסכון לחברי הקבוצה, שכן כל מי שהיה פונה אל המשיבה היה מקבל את כספו בחזרה, כפי שאמנם ארע במקרה של המבקש.

המשיבה טוענת עוד, כי המדובר בענייננו בליקוי טכני שהיה קיים במחשבי המשיבה, אשר הוציאו הודעות על פיגור בתשלומים, אף שהלכה למעשה שולם הקנס במועד, בשים לב לעובדה שהיום האחרון לתשלום הקנס חל ביום מנוחה.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקש פעל בחוסר תום לב מובהק, בכך שבאופן תמוה נמנע מלקחת את הכסף שנגבה ממנו ביתר וזאת כדי לייצר באופן מלאכותי עילת תביעה מדומה, שלמעשה כלל אינה קיימת.

עוד טוענת המשיבה, כי מדובר בהליך נפל, גם משום שהמבקש כשל מלהוכיח כי מדובר בקבוצה וממילא כשל להוכיח את גודלה ושיעורה.

בענייננו, היות והמשיבה ניצלה את זכות היתר שניתנה לה בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, היא אינה יכולה לטעון לעניין פסיקת הגמול ושכר הטרחה למבקש, כי הפסקת הגבייה אינה בעטייה של התובענה. יש לראות בהפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות כהודאה של הרשות שהגבייה נעשתה שלא כדין. אוסיף, כי העובדה שהמשיבה לא משיבה מיוזמתה את הכספים שגבתה שלא כדין, אלא ממתינה לפנייה יזומה מצד משלמי הקנסות, בוודאי מעידה, כי הגשת התובענה תרמה תרומה משמעותית להפסקת גביית היתר הבלתי חוקית, באמצעות תיקון התקלה במערכת המחשוב של המשיבה.

לגבי אופן ניהול ההליך, אני סבורה כי ההליך נוהל באופן ראוי ויעיל. המבקש, אמנם, טען בתחילה כי הודעת המשיבה אינה בגדר "הפסקת גבייה", אולם בהמשך להחלטתי הבהיר כי הוא מצטרף להודעת החדילה של המשיבה.




(2) שיקולי הכוונה ציבורית (חשיבות ציבורית והפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק)
המבקש טוען, כי המדובר בתובענה בעלת משמעות ציבורית כלל ארצית גדולה, הן לעבר והן לעתיד. המבקש טוען עוד, כי עצם הגשת התובענה קידמה את המטרה הציבורית הכללית של אכיפת הדין ויישום שלטון החוק בכללותו.

המשיבה טוענת, כי התובענה ובקשת האישור כלל לא שינו את המצב החוקי והמשפטי שהיה קודם לכן, או את פעולת הרשות לפיו, שהרי המשיבה פעלה בהתאם לדין ותיקנה את התקלה שיצאה מלפניה, כפי שהדין מורה לה.

עוד טוענת המשיבה, כי סעיף 9(ב) לחוק נועד לשמור על הקופה הציבורית ולכן גריעה ממנה לצורך תשלום גמול ושכר טרחה למבקש, שלא תרם מאומה לאינטרס הכלל, חוטאת לעיקרון זה.

אני סבורה כי התביעה דנן הייתה בעלת חשיבות ציבורית והביאה תועלת לקבוצה. זאת, משום שגם לגישת המשיבה, תקלה יצאה מלפניה וסביר להניח כי אלמלא הגשת התובענה, המשיבה לא הייתה מתקנת אותה, אלא ממשיכה במדיניות השבת הכספים שנגבו ביתר רק לפונים אליה. לתיקון הטעות של הרשות יש כמובן חשיבות ציבורית, ביישום עיקרון שלטון החוק. עם זאת, בנסיבות העניין שלפנינו, מקום שהמשיבה הודיעה למבקש עוד קודם להגשת התובענה, כי היא מקבלת את עמדתו, יש חשיבות פחותה לאינטרס ההרתעתי והחינוכי שביסוד התובענה הייצוגית.

באשר לטענה כי יש להתחשב בעובדה שהמשיבה היא גוף ציבורי וכי הגמול ושכר הטרחה ישולמו מהקופה הציבורית, הרי ששיקול זה הוא אשר הנחה את המחוקק לתת לרשויות ציבוריות את ההטבה שבסעיף 9 לחוק תובעות ייצוגיות, היינו, דחיית התובענה במקרה של הפסקת הגבייה על ידי הרשות. הטבה, שהמשיבה כאן ניצלה אותה ולכן לא נדרשה להשיב את מלוא הסכומים שגבתה ביתר. אין להביא שיקול זה פעם נוספת בחשבון, כאשר נבחן נושא הגמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לבא כוחו (ראו ת"מ 111/08 (בש"א 30948/08) זמיר נ' עיריית רמלה (ניתן ביום 6.1.09)).

לעניין הפער בין הסעד שנתבע לסעד שנפסק, קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות ייצוגיות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס. במקרה דנן, המשיבה כלל לא התייחסה לנתונים המספריים שהביא המבקש בבקשתו.

(3) שיקולי תשומה (שכ"ט, הוצאות, סיכון ומורכבות ההליך)
המבקש טוען, כי השקיע מאמץ מרובה ונטל סיכון רב בגיבוש ההליך המשפטי וכי לצורך גיבוש הנתונים הכלכליים בהכנת בקשת האישור אף נעזר בשירותיו של רואה חשבון.

המשיבה טוענת, כי המבקש, המייצג את עצמו, לא נשא בכל סיכון בניהול ההליך, שהרי עת הגיש את התובענה ובקשת האישור, הייתה בידיו הודאה של המשיבה כי תקלה יצאה מלפניה וכי הוא זכאי להחזר קנס הפיגורים, כמו אף הוראות כיצד לקבל החזר זה.

המשיבה טוענת עוד, כי התובענה אינה מגלה כל מחלוקת עובדתית ומשפטית ועל כן אין יגיעה ואין עמל, לבד מהגשת הליך סרק, מיותר, שאין תועלת בצדו.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי לא נתקיים ולו דיון אחד לפני בית המשפט והמבקש אף לא הגיש כל כתב בי-דין מעבר לתובענה ובקשת האישור.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש טען בקצרה ובעלמא, כי "השקיע מאמץ מרובה ונטל סיכון רב בגיבוש ההליך המשפטי", אולם לטענה זו אין כל ביטוי בראייה כלשהי, כמו אף לטענתו כי נעזר בשירותי רואה חשבון. לטענת המשיבה, כתבי טענותיו התמציתיים והקצרים של המבקש, ללא טיעון משפטי ממשי וללא הצבת ולו ראשית ראייה כי לפנינו "קבוצה", מדברים בעד עצמם.

אין ספק כי הגשת התובענה הייתה כרוכה בטרחה למבקש, שהינו עו"ד, אשר הגיש את הבקשה בשמו, ולכן יש לפסוק את שכרו כשכר טרחת עו"ד לכל דבר ועניין.

עם זאת, מקובל עלי, כי הגשת התובענה ובקשת האישור היו כרוכות בסיכון מזערי - אם בכלל - בשים לב לעובדה שעובר להגשת התובענה ובקשת האישור, הייתה בידי המבקש הודאה של המשיבה כי תקלה יצאה מלפניה וכי הוא זכאי להחזר קנס הפיגורים. עניין זה יש בו כדי להצדיק הפחתה בשכר הטרחה. עניין נוסף המטה את הכף לכיוון הפחתה בשכר הטרחה, הוא העובדה שהמשיבה הסכימה שלא לנהל את ההליך לגופו והודיעה על הפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות ובכך חסכה לצד שכנגד זמן וטרחה, וכן הביאה לחסכון בזמן שיפוטי.
4. שיעור הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו
בת"מ 123/07 (בש"א 30728/07) שרית חבה נ' עיריית בת-ים (ניתן ביום 22.2.09), סקרתי בהרחבה פסקי דין בהם נדחו בקשות לאישור תובענות כייצוגיות ונפסקו גמול ושכר טרחה בהתאם להליך הקבוע בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. כפי שציינתי שם, לא השתכנעתי כי קיים נוהג בדבר שיעור הגמול ושכר הטרחה שיש לפסוק במקרים שבהם הודיעה הרשות על הפסקת הגבייה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אלא ששיעור הגמול ושכר הטרחה נפסקים בכל מקרה על פי נסיבותיו ולאור השיקולים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות בסעיפים הנ"ל.

במקרה זה שוכנעתי כי תיקון הטעות במערכת הממוחשבת של המשיבה והפסקת הגביה הבלתי חוקית כתוצאה מכך היא תוצאה של התובענה ולכן יש לפסוק למבקש גמול שישקף את החיסכון שהביא לציבור.

5. סוף דבר
בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק התובענות הייצוגיות ובשל העובדה שהרשות הודיעה על הפסקת גביית האגרה, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש סכום של 75,000₪, כסכום הכולל את הגמול ושכ"ט המבקש כעורך דין. במקרה זה אין לפסוק סכום בנפרד לאור העובדה כי התובע יצצג את עצמו. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמול לתובע ייצוגי

  2. גמול תביעה ייצוגית

  3. חוק תובענות ייצוגיות

  4. צלתוק - תביעה ייצוגית

  5. הסתלקות מתביעה ייצוגית

  6. התיישנות תביעה ייצוגית

  7. אגרת אשפה תביעה ייצוגית

  8. פסיקת גמול לתובע ייצוגי

  9. תביעה ייצוגית נגד הפניקס

  10. נטל ההוכחה בתביעת ייצוגית

  11. פגם ביסוד ההסכמה מצד הלקוח

  12. בקשה להצטרף לתביעה ייצוגית

  13. חישוב כינון - תביעה ייצוגית

  14. צירוף נתבעים בתביעה ייצוגית

  15. בקשה לתביעה ייצוגית נגד כלל

  16. בקשות לאישור תביעות ייצוגיות

  17. תביעה ייצוגית נגד בית השקעות

  18. אישור הסדר הפשרה בתביעה ייצוגית

  19. פשרה בתביעה ייצוגית נגד הבנקים

  20. תביעה ייצוגית בנושא אס אם אסים

  21. תביעה ייצוגית בנושא יחידות נופש

  22. אישור תובענה ייצוגית נגד פלאפון

  23. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. הסרת קיפוח - פשרה בתביעה ייצוגית

  25. פשרה בתביעה ייצוגית נגד ההסתדרות

  26. בקשה להוספת נתבעים לתביעה ייצוגית

  27. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  28. תעריף שיחות לחו''ל - תביעה ייצוגית

  29. בקשה לגילוי מסמכים בתביעה ייצוגית

  30. כתב תגובה לבקשת אישור תביעה ייצוגית

  31. צירוף חוות דעת מומחה לתביעה ייצוגית

  32. החזר הוצאות רכב לעובד תביעה ייצוגית

  33. פתיחת מכשיר סים פרי - תביעה ייצוגית

  34. תביעה ייצוגית על החזר אגרות הוצל''פ

  35. הסדר פשרה לפני אישור תביעה ייצוגית

  36. החזר כספי תיעול אישור תביעה ייצוגית

  37. פשרה בתביעה ייצוגית נגד מנורה מבטחים

  38. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה ייצוגית של בנושא כרטיסים להופעה

  40. דחיית בקשה להכרה בתביעה כתביעה ייצוגית

  41. בקשה להעברת תביעה ייצוגית לבית משפט אחר

  42. תביעה ייצוגית בנושא תאריך תפוגה על מוצר

  43. פסק דין בתביעה ייצוגית נגד חברות הסלולר

  44. ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות

  45. שתי בקשות לאישור תביעה ייצוגית באותו עניין

  46. תביעה ייצוגית של רוכשי דירות נגד יזם פרויקט

  47. העברת מקום הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  48. הסדר פשרה בתובענה ייצוגית תגובת היועץ המשפטי

  49. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הבנק הבינלאומי

  50. הימנעות מפניה מוקדמת לפני הגשת תביעה ייצוגית

  51. אגרת ערעור על דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  52. סעיף 19 - בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית

  53. תביעה ייצוגית: גביית אגרות בניה בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה"

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון