ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי בתמורה לתוספת כספית:

רקע רלבנטי

1. משרד הבינוי והשיכון מפעיל תוכניות סיוע בשכר דירה לזכאים. כמו-כן, מקיים משרד הבינוי והשיכון נהלים וקריטריונים לקבלת דירה בשכירות ב"שיכון ציבורי". הממתינים בתור לקבלת דיור ב"שיכון ציבורי", זכאים לסיוע בשכר דירה בסך של 1,250 ש"ח לחודש. מאז 2006 החל משרד הבינוי והשיכון בתכנית "שכירות מוגדלת ארוכת טווח". תכנית זו מאפשרת לזכאי הסיוע בשכר דירה הממתינים בתור ל"שיכון ציבורי", לקבל תוספת שבין 500 ל-600 ש"ח לחודש (לפי מספר הילדים במשפחה) וזאת בתנאי שיוותרו למשך חמש שנים על מקומם וזכאותם בתור הממתינים ל"שיכון ציבורי". חוקיותה של תניית ויתור זו – היא העומדת ביסוד עתירה זו. נטען לפני, כי התניה האמורה אינה כדין ויש לאפשר לממתינים בתור ל"שיכון ציבורי" לקבל במקביל את הסיוע המוגדל בשכר הדירה, מבלי שייגרע מקומם בתור הממתינים וזכאותם – אף לא לתקופה זמנית.

2. העובדות שביסוד עתירה זו אינן שנויות במחלוקת: כמצוין בעתירה, העותרת, גב' שרה ביטון, היא ילידת 1976, גרושה, ולה שלושה ילדים. מגוריה בירושלים. היא מתקיימת מקצבאות הביטוח הלאומי. ועדת האכלוס העליונה של המשיב החליטה (ביום 30.6.200) – לפנים משורת הדין – לאשר לה לקבל דירה ב"שיכון הציבורי". מקומה בתור הממתינים לדירה מעין זו משתנה מזמן לזמן, אך בעת הגשת העתירה והדיון שנתקיים לפני נע מיקום זה בין מקום 33 למקום 54 ברשימת הממתינים. המדובר בהמתנה שאין חולק שהיא נמשכת תקופה ממושכת והיא יכולה להגיע לכדי מספר שנים (בין חמש לשבע שנים באזור ירושלים). העותרת מקבלת מדי חודש סיוע בשכר דירה של 1,250 ש"ח. היא זכאית לקבל את הסיוע המוגדל לפי תכנית "שכירות מוגדלת ארוכת טווח" (בסך של 500 ש"ח נוספים – בנסיבותיה המשפחתיות), כלומר, סך הכל 1,750 ש"ח לחודש. הדבר הכרחי בעבורה, כאמור בעתירה, שכן שכר הדירה במקום מגוריה בירושלים עומד על 3,080 ש"ח לחודש כאשר כלל הכנסותיה לחודש, כולל הסיוע הקיים בשכר דירה (העומד על 1,250 ש"ח) הנו 4,700 לחודש. תוספת של 500 ש"ח לחודש כסיוע לשכר הדירה הנה אפוא – כנטען בעתירה – משמעותית ביותר.

טענות בעלי הדין

3. העותרת טענה בעתירתה, באמצעות עו"ד עֹז אלדר, כי נוהל המשיב המחייב את המבקש לקבל שכר דירה מוגדל, לוותר על תורו ברשימת הממתינים ל"שיכון ציבורי", הנו בלתי סביר ובלתי מידתי. הוא נוגד את תקנת הציבור. הוויתור על המקום בתור הממתינים אינו פרופורציונלי לסיוע בשכר הדירה. סיוע בשכר דירה אמור להעמיד את הזכאי במצב קרוב ככל האפשר לקבלת דירה ב"שיכון ציבורי" ולכן יש ליתן לעותרת את הסיוע המוגדל.

4. המשיב, על ידי ב"כ עו"ד ואלא קסיס, טען כי יש לדחות את העתירה. בתשובה הודגש כי העותרת מלכתחילה לא היתה זכאית לדירה ב"שיכון ציבורי" וכי זכאות זו ניתנה לה לפנים משורת הדין. לגופו של עניין נטען כי תכנית הסיוע "שכירות מוגדלת ארוכת טווח" היא תכנית אופציונאלית שאין כל חובה להיכלל בה. אין המדובר בתכנית מקבילה וחופפת ל"שיכון ציבורי", אלא בתכנית חלופית. הברירה נתונה בידי הזכאי, אם להמתין לדירה ב"שיכון ציבורי" או שמא לוותר ארעית על מקומו בתור. המשיב הדגיש, כי התכנית "שכירות מוגדלת ארוכת טווח" באה לעולם דווקא על מנת לסייע לממתינים שהמתנתם בתור לדירת "שיכון ציבורי" היא ממושכת, כאשר במקביל באה התכנית להשיג תכלית נוספת של קיצור רשימת הממתינים בתור ל"שיכון ציבורי". צוין בתגובה, כי עד כה כ-620 משפחות הצטרפו לתכנית וויתרו על תורם ברשימת הממתינים ל"שיכון ציבורי". בה בעת, כ-1700 משפחות נוספות ממתינות מחוץ לתכנית, והן שמרו על תורן בתור הממתינים ל"שיכון ציבורי". היעתרות לבקשת העותרת על דרך של הגדלת הסיוע בשכר הדירה לכלל הממתינים, מבלי שיוותרו על מקומם בתור ל"שיכון ציבורי", תביא לעלויות של מעל ל-83 מליון ש"ח. בתצהיר משלים שצורף על ידי המשיב נרשם עוד, כי התכנית מוגבלת מלכתחילה בתקציבה ואין היא יכולה ליתן מענה לכל הממתינים במובן זה, שהגדלה של מספר הזכאים לסיוע המוגדל תביא בהכרח לביטול התכנית כולה, ולהקטנת היקף הסיוע.


דיון והכרעה

5. לאחר עיון בחומר שלפני ושמיעת ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. יאמר מיד: טענתה של העותרת ועניינה הוא מושך עין ושובה לב. שהרי, העותרת הוכרה כזכאית לדירה ב"שיכון הציבורי" – בין בדין ובין לפנים משורת הדין. לא היה חולק בדיון לפני, כי דיור זה שב"שיכון הציבורי" הוא החלופה הטובה והנוחה ביותר לדייר. ציין בהקשר זה מר ניסים כהן, מנהל מדור אכלוס בחברת פרזות, בדיון שנערך לפני: "איננו חולקים על כך שיש עדיפות לדירה בדיור ציבורי על פני שכירות בשוק הפרטי. אין ספק בכך. לדירה בדיור ציבורי יש יתרונות רבים: עצם הקביעות במקום מגורים אחד וקבוע, אין לו בעל בית פרטי שמעלה את שכה"ד מפעם לפעם, שכה"ד נקבע על פי החלטות הממשלה ומשהב"ש ... גם תיקונים בנכס בדיור ציבורי – חלים על החברה המשכנת ... אנו בהחלט מכירים בעובדה שזהו יתרון גדול לקבל דיור ציבורי" (פרוטוקול מיום 10.1.2011, בעמ' 4-5). לא היה גם חולק, כי בעת הזו רשימת הממתינים לדיור מעין זה ארוכה וממושכת (בין חמש לשבע שנים באזור ירושלים, בתורת משל). מצבה של העותרת, כעולה מהעתירה ומנתונים נוספים שעולים ממנה – אינו פשוט, וקשייה הכלכליים ניכרים וברורים. תעיד העובדה שהיא הוכרה כזכאית ל"שיכון ציבורי", אף לפנים משורת הדין (לעמדת המשיב). בנסיבות אלו, ניתן להבין את הקושי ב"ברירה" שהוצבה לפני העותרת: ויתור בעת הזו מקומה ברשימת הממתינים לקורת גג ראויה ב"שיכון הציבורי" כנגד קבלת סיוע מוגדל בשכר הדירה – סיוע לו היא זקוקה בכל מאודה. לכאורה, עולה אפוא השאלה אם אין חובה על המשיב להעניק את מה שאינו נכון ליתן ישירות בעת הזו (על דרך של הענקת דירה ב"שיכון ציבורי") – באופן עקיף, וזאת על ידי סיוע מוגדל בשכר-הדירה.

6. אכן, לו זו היתה השאלה בעתירה שלפני – מדובר היה בשאלה שהתשובה לה מורכבת. מוכרת במשפט הבינלאומי זכות האדם לדיור (ראו למשל סעיף 25(1) להצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם (1948); סעיף 11(1) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (1966) (כ"א 1037, 205)). יש לה ביטויים גם במשפט ההשוואתי (ראו למשל בדרום אפריקה ובהודו – גיא זיידמן, "זכויות חברתיות: מבט השוואתי להודו ולדרום אפריקה" (בתוך) זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל (יורם רבין ויובל שני, עורכים, 2004) 347, 366, 385). גם במשפט בישראל יש הכרה חוקתית בזכות לדיור (ראו למשל ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור, פ"ד נ(5) 111 ,121 (1997)).

7. אלא שהתשובה לשאלה מה הוא היקף זכות זו – ומה היא חובת השלטון שכנגדה והיקפה – אינה פשוטה כל עיקר. ככל שעיגונה של הזכות לדיור הנו במסגרת "כבוד האדם" שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הרי שיכול והמדובר אך בעיגון של "מינימום של אמצעים חומריים שיאפשרו לו להתקיים בכבוד... ובחובה לקיים מערכת שתבטיח 'רשת מגן' למעוטי האמצעים שבחברה כדי שמצבם החומרי לא יביאם לכלל מחסור קיומי. במסגרת זו עליה להבטיח שלאדם יהיה די מזון ומשקה לקיומו; מקום מגורים שבו יוכל לממש את פרטיותו ואת חיי המשפחה שלו ולחסות מפגעי מזג האוויר..." (ראו בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס(3) 464, 486-488 (2005)(הנשיא א' ברק); כן ראו ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 942 (2004)). בהמשך לכך, ואם זה הוא "רף ההגנה" וחובת המדינה בעניין הזכות לדיור; ולו היתה העתירה שלפני תוקפת את שיעור הסיוע הכספי הניתן בשכר הדירה לממתינים בתור לדירה ב"שיכון הציבורי" – ככזה, היה על הטוען לבסס את הטענה לפיה חובת הרשות – ביטוייה הוא דווקא במימון סיוע בשכר דירה דווקא. היה צריך להראות, כי סיוע של 1,250 ש"ח אינו עומד ברף המינימלי ומהווה לכן פגיעה בכבוד האדם. היה על הטוען לבסס זאת, בשים לב להכרה בזכאות לדירה ב"שיכון ציבורי" על ידי הרשות עצמה כל המשתמע ממנה. לחלופין, וככל שיש לפרש את חובת המדינה למימוש הזכות לדיור באופן רחב יותר מהרף המינימלי לקיום (השוו ודוקו בג"ץ 3071/05 לוזון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 28.7.2008)) גם אז היה על העותרת לבסס את היקפה של זכות זו וגבולותיה. לאחר הגדרת היקף הזכות וקביעה כי אכן הזכות נפגעה, היה מקום לבחון אם המדובר בפגיעה שנעשתה לתכלית ראויה ופגיעה שהיא מידתית (ראו אהרן ברק מידתיות במשפט 513 (2010)). כל זאת, על רקע שיקול הדעת הרחב של המשיב בכגון-דא, וכנגזרת מכך – מתחם ההתערבות הצר של בית המשפט (ראו והשוו, עע"ם 10982/07 ונונו נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, , 6.7.2008)).

8. אכן, לו זו היתה השאלה בעתירה שלפני – המדובר היה בשאלה סבוכה, הקשורה להיקף החובה של המדינה במימוש הזכות לדיור, שאלה שגם במשפט הבינלאומי ובמשפט ההשוואתי, התשובה לה מורכבת ולא אחידה (ראו למשל הקומנטר הכללי (General Comment) מס' 4 לסעיף 11(1) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (13.12.1991); בצרפת – החיבור המקיף של מועצת המדינהDroit au logment, droit du logement (Rapport Public 2009, Conseil d'Etat); בהונגריה – פסק-דינו של בית הדין לחוקה מיום 8.11.2000 (תקצירו HUN-2000-3-007 במאגר CODECIS); בפורטוגל – פסק-דינו של בית הדין לחוקה מיום 28.4.1993 (תקצירו POR-1993-2-011 במאגר CODECIS); וכן פסק דינו של בית המשפט לחוקה בדרום אפריקה בפרשת The Government of South Africa v. Irene Grootboom (2001(1) SA 46).

9. יחד עם זאת, במסגרת העתירה שלפני איני נצרך להביע עמדה בשאלה זו, על מכלול שאלות המשנה שלה, במסגרת עתירה זו וניתן להותירה בצריך עיון. כך הדבר, שכן כנרמז לעיל, הטענה בעתירה שלפני אינה כי שיעור הסיוע בשכר הדירה בסך של 1,250 ש"ח לחודש אינו כדין באשר הוא. אין אפוא צורך בהבעת עמדה כלשהי בשאלה, אם הסיוע בשכר הדירה לממתינים בתור ל"שיכון ציבורי" – הנו כדין.

10. הטענה היחידה בעתירה היא, כאמור, שהחיוב שבנוהל המשיב לוותר על המקום בתור הממתינים לדירה ב"שיכון הציבורי" כתנאי לסיוע מוגדל בשכר הדירה בתכנית "שכירות מוגדלת ארוכת טווח", אינו כדין (פרוטוקול מיום 10.1.2011, בעמ' 3). טענה זו, לא מצאתי לקבל. ומדוע?

חוקיותה של תניית ה"וויתור"

11. אכן, בידי הרשות שיקול דעת רחב באשר לאופן בו היא בוחרת להגשים את מדיניות הסיוע בתחום הדיור ומימוש זכות הדיור, ה"שיכון הציבורי" הוא אחד מהם. בפסיקה צויין, שמלאי הדירות קטן ואילו הזכאים "מייחלים בתור עד בוש" (ראו רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר (לא פורסם, , 12.5.2008)). עוד צויין, שקיימת ירידה מתמדת במספר הדירות הציבוריות העומדות לאלוכס (ראו עע"ם 1663/09 עזבון המנוחה ביטון סמחה ז"ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 25.11.2010)).

12. על רקע זה, עצם הצגת התוכניות החלופיות לבחירת הזכאי לסיוע, והחיוב לבחור באחת מהן (ולו למשך תקופת זמן מוגבלת של חמש שנים) אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. ב"כ העותרת לא טען – ומכל מקום לא ביסס את הטענה – כי סכום הסיוע המוצע במסגרת התכנית "שכירות מוגדלת לשכר דירה", אינו הולם את רף הזכאות הנובע מן הזכאות ל"שיכון ציבורי". לשון אחר, ב"כ העותרת לא הראה ולא הוכיח, כי הוויתור על הזכאות ל"שיכון ציבורי" - הופך לבלתי סביר ובלתי מידתי, ככל שהוא מביא להגדלת הסיוע בשכר הדירה לכדי 1,750 ₪ בלבד. העותרת עצמה אף לא מעוניינת לצאת מתור הממתינים ל"שיכון הציבורי". אין היא טוענת אפוא, על ידי בא כוחה, נגד היקף הסיוע בשכר הדירה הניתן לאלו הבוחרים לצאת מן התור ולקבל שכר דירה מוגדל. אכן, במכתב בו הודע לעותרת על זכאותה לדיור ציבורי (נספח ד' לתשובה) נרשם, כי אושרה אמנם קבלת דירה בשכירות ב"שיכון הציבורי", אולם נרשם עוד, כי "אנו רואים חובה לעדכן אתכם כי בשל מחסור חמור בדירות מתאימות בישובכם, נאלצות מרבית המשפחות להמתין שנים רבות לקבלת הצעה לדירה מתפנית. מצב דברים זה הולך ומחמיר בשל דלדול יום-יומי במלאי הדירות. לאור מצב זה, ובמטרה לתת חלופות ראויות, יצר משרדנו מסלול חלופי שמאפשר לתת השתתפות מוגדלת בשכר דירה ולטווח של חמש שנים". אולם, ב"כ העותרת לא הראה, כי סיוע בהיקף של 1,750 ש"ח לחודש, אינו מקיים את זכותה לדיור. כך, בין בכל הנוגע לסך של 1,750 ש"ח כעומד בפני עצמו; ובין ביחס שבין סכום זה לבין ערכה של החלופה – דירה ב"שיכון ציבורי".

13. זאת ועוד, כעולה מן הנתונים שהובאו, כמה מאות משפחות העדיפו לוותר על מקומן בתור ולקבל סיוע מוגדל. משפחות אחרות (בשיעור גדול כנראה בהרבה) העדיפו שלא לוותר על מקומן בתור ולהמשיך ולקבל סיוע קטן יותר. יש להדגיש עוד, כי כאמור בדברי ההסבר של התכנית, קיימים בצידה, לצד הסיוע המוגדל בשכר הדירה בלא המתנה ממושכת של שנים ל"שיכון ציבורי", יתרונות נוספים. בהם, היעדר הצורך להוכיח זכאות מדי שנתיים אלא רק בסוף התקופה כמו גם היכולת לבחור באופן עצמאי את מקום המגורים ולא בדירת "שיכון ציבורי" שתוקצה על פי אפשרות וזמינות משתנה (נספח ה' לתשובה) (ראו עוד והשוו, עע"ם 210/08 והדי נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, , 24.12.2009)). בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי הדרישה של המשיב לבחירה קונקלוסיבית בין התוכניות השונות אינה כדין כפי הנטען.

14. ודוק: כאמור לעיל, הברירה שהוצבה לפני העותרת וזכאים אחרים ל"שיכון ציבורי", בדמות ויתור על הזכאות לחמש שנים כנגד קבלת סיוע מוגדל בשכר דירה – ברירה קשה היא, ברירה בין הטבה זמנית שכנגדה התרחקות המנוחה והנחלה – תרתי משמע. אלא שכל שנתקף בעתירה הוא התנאי המחייב ויתור זמני כאמור על הזכאות לדירה ב"שיכון ציבורי" כנגד היכללות בתכנית המעניקה בין היתר תשלום שכר דירה מוגדל. פתרון כולל למצוקת הדיור ולקשיים הכלכליים שביסודה, אינו פשוט והוא כורך לעיתים הכרעות והבחנות שאף הן אינן קלות (ראו למשל, עע"ם 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (לא פורסם, , 17.1.2009)). משהברירה בנדון בידיו של הזכאי עצמו והמדובר בשתי תוכניות שונות שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה; ומשעה שלא נטענה ולא בוססה הטענה לפיה הסיוע המוגדל אינו מקיים את זכות העותרת לדיור, לא מצאתי מקום להתערב בנדון ולהורות על ביטול תנאי זה. משמעות ביטולו, בנסיבות אלו ונוכח האמור לעיל, אינה אלא מיזוג בין התוכניות לכדי תכנית אחת, חרף שיקול הדעת הרחב המסור למשיב בנדון וההפרדה שביקש לעשות בין התכניות השונות - על תכליותיהן.

15. התוצאה היא אפוא, כי דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק הגנת הדייר

  2. נטישה בבית עסק

  3. חייל דייר ממשיך

  4. נכד של דייר מוגן

  5. מהי דיירות נגזרת ?

  6. עזיבה של דייר מוגן

  7. חוזה פינוי דייר מוגן

  8. פינוי דייר מוגן מעסק

  9. סעד מן הצדק דייר מוגן

  10. מהי הגדרת דייר מוגן ?

  11. הכרה במעמד דייר ממשיך

  12. העברת זכויות דייר מוגן

  13. סעיף 93 לחוק הגנת הדייר

  14. התניית זכויות דייר מוגן

  15. פינוי מושכר דיירות מוגנת

  16. מגורי נכד בדירת דייר מוגן

  17. שכירות משנה בדיירות מוגנת

  18. חובת דייר מוגן לבצע תיקונים

  19. פינוי דייר מוגן בגלל הטרדה

  20. ויתור על זכות דיירות מוגנת

  21. האם "אח" נחשב דייר ממשיך ?

  22. סעד מן הצדק פינוי דייר מוגן

  23. סעיף 131 10 לחוק הגנת הדייר

  24. דייר ממשיך ילד חורג לא מאומץ

  25. דור שני בדיירות מוגנת בדירות

  26. פיצוי מפונים שגרו בדיור ציבורי

  27. האם דיירות מוגנת מוגבלת בזמן ?

  28. דייר מוגן בעסק שלא משלם שכירות

  29. פינוי דייר מוגן בשל בנייה בנכס

  30. תביעה לפינוי דייר מוגן מבית עסק

  31. מבנים מסוכנים דיירות מוגנת - פסיקה

  32. תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק

  33. ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי

  34. פינוי דייר מוגן לצורך הריסת המושכר

  35. התנגדות להעברת זכויות של דייר מוגן

  36. תביעה לפינוי עסק מושכר בדיירות מוגנת

  37. סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר - עילת פינוי

  38. דייר ממשיך - העדר רצף מגורים מספיק בדירה

  39. מתי הופך נכד של דייר מוגן לבעל זכויות מוגנות ?

  40. תביעת פינוי מכוח סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר

  41. תביעה בגין עבודות תיקונים בדירת מגורים בדיירות מוגנת

  42. הכרה כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

  43. הפרת הסכם באופן המקנה זכות לפנות מהמושכר בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון