פסילת רישיון בגלל צבירת 36 נקודות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת רישיון בגלל צבירת 36 נקודות:

עתירה זו מכוונת כנגד החלטת המשיבה ("רשות הרישוי") לפסול את רישיון הנהיגה של העותר לתקופה של שלושה חודשים עקב צבירת 36 נקודות חובה, וכנגד דחיית טיעוניו בקשר לפסילה זו. עוד מתבקש בעתירה, שרשות הרישוי לא תביא במניין נקודות החובה את אלה שנרשמו לחובת העותר בגין שני דוחות מסוימים.

בגדר העתירה הגיש העותר גם בקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע החלטת רשות הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה שלו, ובתאריך 6.12.10 נעתרתי לבקשה תוך שציינתי את הספק שהתעורר בי ביחס לתוחלת שיש בעתירה, והוריתי שהדיון בבקשה יתקיים ביום 16.1.11. במהלך אותו דיון התחוור לבאי-כוח העותר כי קיים צורך לתקן את כתב העתירה, ובהסכמת בא-כוח רשות הרישוי התרתי לעותר לעשות כן. ביום 16.2.11 התקיים דיון בבקשה, לאחר שהוגש כתב עתירה מתוקן שבו, בנוסף לתיקונים שנעשו בכתב העתירה, נוספה עתירה לסעד שסיכום מרשם הנקודות לא יכלול את אלה שנרשמו בגין דוח שלישי, מכיוון שהוא חורג מתקופת הצבירה הכלולה בחוק.

טענת העותר, בקיצור הנדרש, היא שבתחילת שנת 2010 הוא קיבל הודעה מרשות הרישוי שהוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים, וכי הרישיון יחודש לאחר מבחן עיוני בנהיגה. בהודעה (שצורפה כנספח א' לכתב העתירה) פורטו שישה דוחות מסוג ברירת קנס בגין עבירות שבוצעו על ידי העותר בין התאריכים 29.9.03 ל-17.5.09, אשר העותר בחר שלא להישפט בגינם. לטענת העותר הוא פנה ביום 3.3.10 לרשות הרישוי וטען את טענותיו כנגד החלטת הפסילה, ובעקבות כך הוא קיבל רישיון נהיגה זמני לתקופה של כשישה חודשים על מנת שיוכל לפנות לערכאות. במהלך תקופה זו פנה העותר לבית משפט לתעבורה בעכו, וביקש להאריך את המועד על מנת לממש את זכותו בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ולהישפט על אחד הדוחות. בית המשפט לתעבורה דחה את בקשתו של העותר, ועל החלטה זו הוא הגיש ערעור לבית משפט זה, אשר ביום 2.12.10 החליט למחוק את הערעור, אחרי שהעותר קיבל את המלצתו של בית המשפט וחזר בו מן הערעור. ראוי לציין שכל אותה העת האריכה רשות הרישוי את רישיון הנהיגה של העותר על מנת שיוכל לממש את זכויותיו בערכאות.

העתירה הוגשה לאחר שנמחק ערעורו על החלטת בית המשפט לתעבורה בעכו.

טענתו העיקרית של העותר היא שבשני דוחות מסוג ברירת קנס שנרשמו לו בתאריכים 3.6.05 ו-6.9.05 לא צוינו נקודות החובה הנלוות לעונש במקרה של הרשעה בעבירה. טענת העותר היא שאי-ציון הנקודות בדוחות שנרשמו הוא מחדל המנוגד להוראת סעיף 69א(ד) לפקודת התעבורה ("הפקודה") הקובעת:

"נמסרה לאדם הודעת תשלום קנס בשל עבירת תעבורה, יצוין בטופס ההודעה מספר הנקודות שיירשמו לחובתו של אותו אדם אם יורשע בעבירה. השר לביטחון הפנים, לאחר התייעצות עם שר התחבורה ובאישור של ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע דרכים אחרות או נוספות למתן מידע בדבר מספר הנקודות שבהן יחויב אדם בשל הרשעתו בעבירת תעבורה."

לכן, כך העותר, משלא נרשמו הנקודות בדוחות שנרשמו לו, נפל פגם בהתנהלותה של רשות הרישוי, אשר בעטיו יש להתערב בהחלטתה לפסול את רישיון הנהיגה שלו על בסיס הצטברות הנקודות לחובתו, כשבכך נכללות גם נקודות שנרשמו לו בגין שני דוחות אלה. כאן המקום לציין במאמר מוסגר, שהודעת הפסילה שנשלחה לעותר מפרטת שש עבירות שבגינן נרשמו לו דוחות, שמתוכם שלושה הם מתאריכים המאוחרים מתאריכי הדוחות שאליהם מכוון העותר. ואם ישאל השואל מדוע דווקא על הדוחות מתאריכים 3.6.05 ו-6.9.05 יצא קצפו של העותר, תימצא התשובה לכך בעובדה שבתקופה שסמוך לאחר מועדיהם של דוחות אלה נכנס לתוקפו התיקון לסעיף 69א(ד) לפקודה, המאפשר מתן מידע בדבר מספר הנקודות בדרכים אחרות או נוספות, כאמור בסיפא של אותו סעיף. על רקע תיקון זה פורסמו תקנות המאפשרות את קבלת המידע באמצעות מענה טלפוני, ויוצא שקודם לתיקון של סעיף 69א(ד), אי-ציון מספר הנקודות בדוח התנועה עצמו היה בבחינת פגם מנהלי העולה כדי פגיעה בזכויותיו של מי שנרשם לו הדוח.

בשני מקרים שבאו בפני בית המשפט העליון נאמר, שאי-יידוע על מספר נקודות שייזקפו לחובתו של מי שנרשם לו הדוח מהווה פגם מנהלי, אולם בית המשפט סירב לראות בכך עילה לבטל בדיעבד הרשעה של מי ששילם את הקנס על פי הדוח וכך נחשב כמודה בעבירה שיוחסה לו (רע"פ 6610/10 לם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, , 3.11.10)("עניין לם"); רע"פ תירוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.5.09))("עניין תירוש").

כאן צריך להוסיף, כי לעתירה שלא להביא במניין נקודות החובה את שני הדוחות שבהם מדובר, ישנה משמעות גם על רקע טענה נוספת של העותר, והיא שהוא לא קיבל מרשות הרישוי הודעה בדבר נקיטת אמצעי תיקון המפורטים בתקנה 548 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. ליתר דיוק, טענת העותר היא שאם לא מביאים במניין נקודות החובה את שני הדוחות המשמשים נושא לעתירה, כי אז אמצעי התיקון שניתן לנקוט נגדו לפי החלופות שבתקנה 549, קודם לפסילת רישיון הנהיגה שלו (מכוח סעיף קטן (ג)), הן הדרכה בקורס בסיסי בנהיגה נכונה (סעיף קטן (א)) או הדרכה בקורס נוסף של נהיגה נכונה (סעיף קטן (ב)). העותר מוסיף וטוען שמכל מקום, כאשר הגיע מניין הנקודות הרשומות לחובתו לכזה המאפשר לחייבו בקורס בסיסי או בקורס נוסף של נהיגה נכונה, לא נשלחה לו הודעה על כך, והוא קיבל את הודעת הפסילה מכוח תקנה 549 (ג), בלא שקדמו לכך הודעות שהיה על רשות הרישוי לשלוח לו בהתאם לתקנה 550.

החלטה זו היא החלטה בבקשה לעכב את ביצועה של החלטת רשות הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה של העותר, ועל מנת שאיעתר לה עלי לקבוע שקיים סיכוי סביר לכך שהעתירה תתקבל. מששקלתי את טענות העותר ושמעתי את דברי באי-כוחו, אני סבור שהעתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת רשות הרישוי, ומשום כך אין מנוס מדחיית הבקשה.

הנימוק הראשון לכך, הוא שהחלטת רשות הרישוי שכנגדה הוגשה העתירה ניתנה ביום 3.3.10, היינו תשעה חודשים לפני שהוגשה העתירה, ומכאן שחל שיהוי ניכר בהגשתה. שיהוי זה מוסבר על ידי העותר בכך שבמשך הזמן שחלף הוא ניסה להביא לביטול הרשעותיו על פי הדוחות, ומשנדחתה בקשתו הוא ערער על ההחלטה ורק לאחרונה, כאשר בגדר הדיון בערעורו הוא הופנה להגיש עתירה מנהלית, היה באפשרותו להגישה. בקשר לכך מפנה העותר גם לדברים שנאמרו בעת"מ (ת"א) 2180/08 דוד פלג נ' משרד התחבורה – מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.6.09), שלפיהם: "ניתן להניח שמתן הארכה זמנית עד לפסילת הרישיון הטעתה את העותר לחשוב שהדבר מאריך את פרק הזמן להגשת העתירה. אינני רואה מקום לתפוס אדם על טעותו במקום שהדיון בעתירה אינו גורם עוול לאיש ואינו משנה לרעה מצב דברים עובדתי שהרשות נוהגת לפיו". כשלעצמי, איני בטוח שאני שותף לדברים אלה, ואיני סבור כי יש להם תחולה בכל זמן ובכל הנסיבות. במקרה שלפנינו, העותר קיבל ארכה כדי למצות את אפשרות ההליכים המשפטיים ולפי דבריו, רק לאחר שמיצה את ההליך הפלילי – שמלכתחילה ספק אם הייתה בו תועלת כלשהי – עלה בדעתו להגיש את העתירה הנוכחית. על כל פנים, תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, קובעת כי בהעדר קביעה אחרת בדין "תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". תקנה 3(ג) מאפשרת אמנם להאריך את המועד להגשת עתירה, אם מצא בית המשפט הצדקה לכך, ואף אם אנקוט אמת מידה המקלה עם העותר ואניח שאין צורך ב"טעם מיוחד", כמשמעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עדיין אני מתקשה לראות את ההצדקה הקיימת בנסיבות העניין, כפי שאלה תוארו על ידי העותר, להגשת עתירה כתשעה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה.

נימוק נוסף העומד למכשול בפני העותר הוא, שהטענות הנטענות בעתירה מועלות בה לראשונה, ובדיון שהתקיים ביום 16.2.11 אישר בא-כוח העותר שבהליך השימוע שנערך לעותר הוא לא העלה איזה מן הטענות המפורטות בעתירה. בקשר לכך טען בא-כוח העותר כי אף אם היה עושה כן, הייתה רשות הרישוי נוקטת ממילא בעמדתה העקבית שאינה מתחשבת בטענות מעין אלה, ולראיה הוא הגיש נוסח של מכתב מתאריך 28.12.10 בעניינו של אדם אחר, וטען שזהו מכתב סטנדרטי הנשלח לכל אדם וכלולה בו החלטה בנוסח אחיד, ומכאן שאין זה מעלה או מוריד לו היה מעלה את הטענות שבעתירה בעת השימוע שנערך לו ברשות הרישוי. טענה זו איני יכול לקבל, מפני שאם אעשה כן יהיה בכך כדי לייתר את שלב מיצוי הטענות הנדרש כתנאי מוקדם בהליך המנהלי.

גם לעצם העניין, אני סבור שיש קושי לקבל את טענותיו של העותר בנוגע לתוצאה שיש לייחס לפגם המנהלי שנפל בדוחות שעליהם נסבה העתירה. אציין, כי העומד לדיון בעתירה הוא סבירות החלטתה של רשות הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה של העותר, ובגדר כך גם שאלת הסבירות שבהסתמכותה של רשות הרישוי על ההרשעות שנרשמו לעותר בקשר עם הדוחות המשמשים נושא לעתירה. גם אם נראה את אי-היידוע של העותר בדבר מספר הנקודות שיתווספו לחובתו כפגם מנהלי, כפי שראה זאת בית המשפט העליון בעניין לם ובעניין תירוש, לא מתחייבת מכך המסקנה שמדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, המצדיק את התוצאה שרשות הרישוי צריכה להתעלם מן הנקודות שנצברו בקשר עם דוחות אלה. בפסק דין שניתן בימים אלה על ידי כב' השופט ש' ברלינר בעת"מ 14604-11-10, שרביט נ' משרד התחבורה (טרם פורסם, , 15.2.11), הוא דחה את העתירה הן מנימוקים של שיהוי ואי מיצוי טענות והן, וזה הרלוונטי לענייננו, מפני שהוא סבר שמדובר בפגם יחסי אשר אין לתת לו משקל בהתחשב במשך הזמן שחלף מאז שנרשמו הדוחות. דעתי כדעתו.

את טענותיו של העותר ביחס להודעות קודמות שנשלחו אליו בנוגע לנקיטת אמצעי תיקון, איני יכול לקבל. תקנה 550(א) קובעת בחלקה הרלוונטי כי: "ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום זמן סביר מראש, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה". תקנת משנה (ב) קובעת כי הודעה שנשלחה כאמור "יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה". בקשר לכך צירף העותר לכתב העתירה את תצהירה של עובדת משרדו, אשר גם לאחר ששבתי ועיינתי בו, לא עלה בידי להבין כיצד ניתן להסיק ממנו את ההוכחה הנדרשת לפי תקנה 550(ב). נספח י"א לכתב העתירה הם העתקי תדפיסים של הודעות זימון לקורסים לנהיגה נכונה מתאריכים 24.2.08 ו- 24.8.08. בהודעות אלה נאמר כי הן נשלחו בדואר רשום וניתנו בהן פרטי מספר הדואר הרשום, והעותר אף טרח וצירף אישורים עכשוויים של דואר ישראל שלפיהם "אין נתונים על דבר הדואר מסוג רשום... " שנשלח לעותר. בהינתן העובדה שמדובר בדברי דואר רשום שנשלחו לפני כשלוש שנים, האמור באישורי דואר ישראל אינו מהווה, לדעתי, הוכחה כנדרש לפי תקנה 550(ב), ולעומת זאת, ניתן להסיק מנספח י"א של כתב העתירה ומאישורי דואר ישראל, כי רשות הרישוי עמדה בחובה הנדרשת ממנה לפי תקנה 550(א) ושלחה את ההודעות בדואר רשום.

על כל פנים, בתצהירה של עובדת משרדו של העותר לא נאמר דבר וחצי דבר המאפשר להסיק שהעותר לא קיבל את ההודעות, ולמסקנה זו אני מגיע גם כאשר אני מניח, לטובתו של העותר, את ההקלה בנטל הראיה שהוא זכאי לה כמי שנדרש להוכיח עובדה שלילית, היינו, שהוא לא קיבל את דברי הדואר (ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק, פ"ד מ (3) 281 (1986)).

משום כל אלה, אני סבור שלעתירה אין בסיס מספיק ומכאן שאין מנוס מדחיית הבקשה.

עיכוב הביצוע שניתן בהחלטה מיום 6.12.10 מתבטל.

העותר ישלם שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5000 ₪.
.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי מסירת הודעה על פסילה

  2. בקשה להארכת פסילה מנהלית

  3. קיצור תקופת פסילה מנהלית

  4. רשות מההורים לנהוג בשלילה

  5. חישוב פסילה מיום גזר הדין

  6. פסילת רישיון עד תום ההליכים

  7. אי קבלת הודעה על פסילת רישיון

  8. נהיגה בזמן פסילה - כיסוי ביטוחי

  9. פסילת רישיון בתאונת דרכים קטלנית

  10. בקשה לפסילת רישיון עד תום ההליכים

  11. פסילת רישיון בגלל צבירת 36 נקודות

  12. שלילת רישיון בגלל כושר נהיגה לקוי

  13. ערר על פסילת רישיון עד תום ההליכים

  14. נהיגה בזמן פסילה - 6 חודשי מאסר בפועל

  15. הרשעה בעבירת נהיגה בפסילה והפרעה לשוטר

  16. בקשה לחישוב תקופת הפסילה ממועד גזר הדין

  17. בקשה לביטול פסילה מנהלית ע''י קצין משטרה

  18. שלילה עד תום ההליכים תאונת דרכים עם הרוגים

  19. בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה

  20. עבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה

  21. ערעור כנגד חומרת הדין ובעיקר עונש המאסר המותנה והפסילה בפועל

  22. בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על על ידי קצין משטרה למשך 60 ימים

  23. צמצום תקופת הפסילה אותה קבע משרד הרישוי מ-3 שנים לתקופה של 3 חודשים

  24. נהיגה ברכב למרות שרישיונו אינו תקף, ולמרות פסילה שהוטלה כארבעה חודשים קודם

  25. בקשה של המדינה להורות על פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים בהתאם לסעיף 46ב(א) בפקודת התעבורה

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון