קבלת מידע על מכרז לפי חוק חופש המידע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת מידע על מכרז לפי חוק חופש המידע:

1. בפניי עתירה לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998. העתירה מופנית כלפי החלטת המשיבה מס' 1, (להלן-המדינה), מיום 27/10/09 שבה דחה את בקשת העותרים לקבלת מידע כמפורט בבקשתם מיום 26/10/09. לעתירה צורפה כמשיבה מס' 2, חברת מל"מ- תים בע"מ (להלן-תים) וזאת לנוכח התנגדותה של האחרונה לחשוף חלק מהמסמכים המבוקשים ע"י העותרים שיש לה זיקה אליהם. העתקי התכתובת בין העותרים לבין המדינה שבעקבותיהם הוגש העתירה, צורפו כנספחים א-י"ג לעתירה.

2. במסגרת עתירתה דרשו העותרים לגלות להם את הנתונים והמסמכים הבאים:

א. הערכה תקציבית של המכרז להקמת מערך ממוחשב באגף הפיקוח על העבודה, מאוקטובר 1996.
ב. כל המסמכים הנלווים להליך בוררות שנערך בין המשיבים משנת 1997 במסגרת וועדת היגוי שהוקמה לאחר זכייתה של תים במכרז להקמת מערך ממוחשב באגף הפיקוח על העבודה (שבאותה תקופה פעל במסגרת משרד העבודה והרווחה).
ג. הצעת המחיר שהגישה תים במסגרת המכרז, למעט כל סוד מסחרי הגלום בה, לרבות המסמכים הנלווים להצעה מחוץ לחוברת המכרז.
ד. החוזה החתום עם קבלן המחשוב על כל נספחיו.
ה. כל מסמכי האישורים שניתנו לקבלן המחשוב על סיום ביצוע החוזה על ידו.
ו. איפיון התוכנה באינטרנט של אגף הפיקוח, שבוצע בשנים 2002 ו- 2003.
ז. צילום המסכים של התוכנה באינטרנט שפותחה באגף הפיקוח בשנת 2003.

השתלשלות הדיונים בעתירה
צמצום המחלוקת שבין הצדדים והתייתרות הטענות לגבי תים
3. בטרם אסקור את טענות הצדדים ואדון בהם, מן הראוי לציין שבנסיבותיה של העתירה הנדונה ועקב התרשמות בית המשפט, שהוכחה בדיעבד כנכונה, כי ניתן לצמצם את יריעת המחלוקת בין הצדדים ולסיים חלק ניכר מן המחלוקות בהסכמה, נעשה ניסיון שבחלקו נשא פרי, לצמצם את אותן מחלוקות בטרם הכרעה בעתירה . כבר בדיון הראשונה בעתירה, ביום 21/4/10, הושגה הסכמתה של תים למסור לעותרים את הצעת תים במכרז למעט פרקים 3 ו-5 להצעה , העוסקים בהתאמה בטכנולוגיה ובעלויות, וכן את נוסח החוזה שנחתם בין המדינה לבין תים, בעקבות זכייתה במכרז, למעט פרקים 3 ו-5 האמורים. כמו כן הוסכם כי לעותרים ימסרו מסמכי האישורים שניתנו לקבל המחשוב, על ביצוע החוזה על ידו, כמפורט בפסקה ה' לרישה של העתירה. עוד נקבע בהחלטה שניתנה על ידי בעקבות הדיון, כי לגבי דרישת העובדים לקבל את תכנית האיפיון באינטרנט, איפיון שבוצע בין השנים 2002 ו-2003 ואת צילום המסכים של אותה תוכנה, תכין המדינה תקציר של תיאור האיפיון שממנו ניתן יהיה להבין אילו פרטים אם בכלל ניתן יהיה למסור לעותרים ואילו טעמים עומדים בבסיס הסירוב.

4. עוד נקבע, כי תים תשקול את המלצת בית המשפט לערוך גרסה מצונזרת של פרקים 3 ו-5 להצעה במכרז, שלשיטתה לא יפגעו בסודות המסחריים שלה וכן תפרט באופן כללי, מבלי למסור פרטים מסגירים, מדוע יש לחסות את הפרטים המצונזרים. עוד נקבע, כי המדינה יבדוק מחדש אם ניתן לאתר את מסמכי וועדת ההיגוי וכן יבחן את עמדתו לגבי הסכמתו למסירת הערכה תקציבית של המכרז לידי העותרים.

5. בעקבות אותה החלטה, על פי הודעת המדינה מיום 7/6/10, נמסרו לעותרים מסמכי האישורים המתייחסים לביצוע החוזה, החוזה שבין המדינה לבין תים וכן ההצעה שהגישה תים למכרז, למעט פרקים 3 ו-5 הנ"ל . עוד הסכימה המדינה למסור לעותרים את ההערכה התקציבית של המכרז. לגבי דרישת העותרים לקבל את איפיון התוכנה באינטרנט וצילום מסכי התוכנה, טענה המדינה , כי המערכת המדוברת מהווה תת מערכת של מערכת המידע המרכזית של אגף הפיקוח על העבודה – מערכת "אפיק". מערכת זו מכילה ,לדבריה , מידע על כל הגופים הנתונים לפיקוח אגף הפיקוח על העבודה וכן מידע רב המגיע לידי מפקחי האגף מכוח סמכויותיהם. לכן נטען ,כי מסירת מסמך התכנון המפורט תהווה סיכון למדינה מאחר שהיא עשויה להקל על "תכנון פריצה" למערכת וכן, באמצעותה גם פריצה למערכות מיחשוב אחרות במשרד. באשר לאיתור מסמכי וועדת ההיגוי, נטען ע"י המדינה כי הגב' ורדה אדוארדס המשמשת כסגנית מפקח עבודה ראשי במשרד התמ"ת ,ערכה ניסיון לאתר את המסמכים ופנתה לצורך כך למר דן צ'רניאק, שהיה מנהל פרויקט המחשוב בחברה הנותנת שירותי מחשוב למשרד התמ"ת ואשר ערכה את האיפיון. על פי הנמסר על ידו, מסמכי הפרויקט עברו גלגולים שונים ,כמפורט בסעיף 10 להודעת ב"כ המדינה ,ובסופו של יום לא ניתן היה לעלות על עקבותיהם.

6. תים מצידה, הסכימה בהודעה מיום 20/5/10, בהמשך להחלטתי מיום 21/4/10, למסור לעותרות את פרקים 3 ו-5 להצעתה למכרז נשוא העתירה שהם כוללים חלקים מושחרים. באשר לפרק 3, עוסקים לדבריה החלקים המושחרים בתיאור הטכנולוגיה המוצעת במסגרת המכרז וזאת מן הטעם שמדובר בסוד מסחרי מוגן. לגבי פרק 5, שהוא פרק המרכז את העלויות הכספיות הקשורות במכרז ובהצעתה של תים, נטען כי חשיפת הנתונים המושחרים, תוביל בנקל לחשיפת שיטות התמחור של תים ואת חישובי הרווחיות המנחים אותה בהתמודדויות כאמור.

7. במסגרת תגובה לתגובתה של תים, הציעו העותרים כי בית המשפט יורה להמציא את תוכן הפרקים 3 ו-5 לב"כ העותרים אשר יתחייב לשמור אל סודיותם, כאשר באותם מסמכים יסומנו החלקים שאותם דורשת תים להשחיר, כך שיהיה ניתן להבין את פשר הטענות ולהתמודד עמן. תים הכינה מטעמה חוברת שסומנה בדיון ביום 21/6/10 כ- מ"ש2/ 1. לגבי ניסיונה הנטען של תים להעביר לעותרים את אותה חוברת, לפני הדיון מיום 21/6/10, נתגלעה מחלוקת שהנפקות היחידה שיש לה היא לעניין ההוצאות. במסגרת אותה חוברת נכללו הפרקים 3 ו-5 של ההצעה למכרז כולל הקטעים המושחרים. בהחלטה שניתנה על ידי בסוף אותו דיון, קבעתי כי על העותרים להודיע בתוך 7 ימים אם יש באותו מסמך בצירוף למסמכי לתים כדי להניח דעתם בעניין. ולא, יפרטו מה הן הסתייגויותיהם והעותרים יוכלו להגיב עליהם.

8. בהודעה מיום 27/6/10, ציינו העותרים כי לגבי פרק הטכנולוגיה, פרק 3, הובהר להן מהשוואת החלק הגלוי לחלק המושחר, כי מדובר בתוכן זהה לתוכן החלק הטכנולוגי שהוכן ע"י קבלן משנה של תים, חברת אאוטלוק בע"מ, ונמסר לפני מס' שנים לעותרת 1 כחלק מהצעה העסקית לפיתוח תוכנה עבורה. לטענת העותרים, מדובר גם בחלק מחומר פרסומי שהפיצה אותה חברה בתערוכות ולכן אינו מכיל כל סוד מסחרי כלשהו, אך מכל מקום עם גילוי זה היא באה על סיפוקה בכל הנוגע לפרק הטכנולוגיה. בכל הנוגע לפרק העלות, ציינו העותרים כי הטבלה היחידה במסגרת פרק 5, שעל גילוי פרטים מתוכה הם עומדים, היא טבלה 3, בכל הנוגע ליחידות ה"קומפלט". לגבי אותן יחידות, הם מבקשים לקבל את הנתונים בעמודת "סכום" בכל שורה ולא רק בשורת "סה"כ". במענה לאותה הודעה, הודיעה תים כי היא מסכימה ,לפנים משורת הדין, לתת לעותרים עותק של טבלה 3, שבה עמודת הסכום אינה מושחרת בכל הנוגע ליחידות ה"קומפלט". בכך הסתיימה למעשה המחלוקת בין העותרים לבין תים ואין צורך בהכרעה אופרטיבית לגבי דרישות העותרים מתים, למעט בסוגיית ההוצאות. מכאן שאין גם טעם וצורך לסקור את טענות תים בתגובה לעתירה, למעט לעניין ההוצאות.

המחלוקת שנותרה בין העותרים לבין המדינה, ועיקר טענות הצדדים לגביה
9. בשלב זה, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בהודעות בכתב שהגישו, נותרה למעשה מחלוקת בשתי נקודות בין העותרים לבין המדינה: העותרים עומדות על קבלת המסמכים הנוגעים להליך "בוררות" שנערך בין המדינה לבין תים בשנת 1997, במסגרת וועדת ההיגוי שהוקמה לאחר זכיית תים במכרז, וכן הן עומדות על קבלת איפיון התוכנה באינטרנט ועל קבלת צילום המסכים של התוכנה.
תמצית טענות העותרים
10. באשר לזכותם לקבל את המידע המבוקש, טוענים העותרים, כי הכלל העקרוני הוא שכל מידע המצוי אצל הרשות צריך להיות חשוף לציבור, אלא אם כן ישנם שיקולים סותרים אשר משקלם גדול מספיק כדי להצדיק חריגה מן הכלל. לטענתם, העמדה שהציג המדינה לפיה, מתקיים במידע המבוקש החריג שבסעיף 9 (ב) (6) לחוק חופש המידע ולפיכך אין לגלותו, אינה מבוססת. זאת מאחר שנטענה באופן כללי ביותר ואינה כוללת כל פרטים לגבי הפגיעה הנטענת בסודות מסחריים או מקצועיים או מידע בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, או באינטרסים המקצועיים של האוחז במידע. עוד לטענתם, לא עמד המדינה בחובת ההנמקה המוטלת עליו על פי דין, לפי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט – 1958, בכך שנימק את תגובתו בטעמים סתמיים ולפיכך הנטל עובר אל המדינה להוכיח כי החלטתו הייתה כדין. לטענת העותרים, מדובר במסמכים בני יותר מ- 12 שנה וקשה להלום נזק ממשי למדינה או למציעים המעורבים במכרז מחשיפת המידע המבוקש.

11. באשר למסמכי וועדת ההיגוי, לא העלו העותרים טענות מפורטות במסגרת עתירתן הכתובה, אולם בדיון בעל פה מיום 21/6/10, נטען על ידם כי לאחר שזכתה תים במכרז במרץ 1997, החוזה עימה נחתם רק באוקטובר 1997. לטענתן, סכום החוזה שנכרת בסופו של דבר נמוך משמעותית מהצעתה המקורית של תים במכרז ולכן העותרים מעריכים "בוודאות די גבוהה", שבמהלך תקופה זו התנהל משא ומתן עם הזוכה במסגרת "וועדת ההיגוי" ומגעים אלה תועדו בוודאות. לגבי מסמכי האיפיון של המכרז, טוענים העותרים כי גם מתשובותיה המפורטות של המדינה, לא ניתן להבין כיצד חשיפת מסמך האיפיון תאפשר לחדירה למערכות המחשוב של המדינה. לטענתם, המדינה אינה זכאית להגנת סוד מסחרי וכי מחשוב אגף הפיקוח על העבודה לא נעשה למטרות סודיות. זאת במיוחד משום שמסמך האיפיון עצמו לא הוכן ע"י המדינה, אלא עבור חברה פרטית שבנתה את האיפיון עבורה.

תמצית טענות המדינה
12. המדינה טוענת בתשובתה, כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב, שכן העותרים לא ציינו בעתירתם כי בין העותרים 1 ו-2 לבין המדינה קיים מזה 6 שנים סכסוך אזרחי שהחל בתביעה אזרחית בת"א( מחוזי ת"א-יפו) 2692/04. לגבי אותה תביעה, ניתן פסק דין ביום 12/8/09, שלגביו הוגש ערעור לבית המשפט העליון שעודנו תלוי ועומד. במסגרת אותה התדיינות, הגישו העותרים – התובעים בהליך האזרחי- בקשה לגילוי מסמכים, שבמסגרתה ביקשו במפורש את איפיון התוכנה של אגף הפיקוח באינטרנט שגילויו מתבקש גם בעתירה זו. המדינה כנתבעת התנגדה לבקשה ,בין השאר בטענה כי מדובר במסמך סודי המהווה סוד מסחרי, מקצועי ובעל ערך כלכלי למשרד. אותה בקשה נדחתה מטעמים טכניים מאחר שלא הוגשה במועד הקבוע לכך בתקנות סדר הדין ולכן בחרו העותרים ללכת בדרך עקיפה ולנסות ולהגיע לאותו מידע באמצעות העתירה דנן . מכיוון שכך טוענת המדינה, כי העתירה לוקה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים ולכן יש לסלקה על הסף.

13. לעיצומו של עניין, בנוגע לסוגיות שנותרו להכרעה, טוענת המדינה לגבי המצאת התיעוד של דיוני וועדת ההיגוי ,כי בענייננו גוברות הוראות חוק חובת המכרזים ותקנותיו על הוראות חוק חופש המידע וזאת מכוח סעיף 20 – סעיף שמירת הדינים שבחוק חופש המידע. מטעם זה, לא קמה לעותרים זכות לעיין במסמכי המכרז ובמסמכים הקשורים לו. עוד טוענת המדינה, כי לפנים משורת הדין, נעשו מאמצים ניכרים לאתר את החומר אשר פירוטם נמסר לבית המשפט ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה בעניין זה.

14. בסוגיית מסירת מסמכי האיפיון של התוכנה, טוענת המדינה כי מדובר במסמכים סודיים הכוללים תיאור מפורט ומדויק של בסיס הנתונים של המערכת, המבנה שלה והממשקים למערכות מיחשוב אחרות . מסירת מידע כאמור, עלולה להקל לחדירה לא חוקית ופריצה למערכות המידע של תים ודרכה לסכם את אבטחת המידע במערכות המחשוב של המדינה. עוד טוענת המדינה, כי החומר המבוקש הינו בגדר סוד מסחרי, מקצועי ובעל ערך כלכלי רב למדינה ששילמה עבורו ממון רב. כמו כן לטענתה, מסירת המידע עלולה לשבש הליך מכרזי עתידי מאחר שחשיפת החומר עלולה להעניק יתרון משמעותי למציע פוטנציאלי, דוגמת העותרים.

15. עוד טוענת המדינה, כי אמנם מבקש המידע מהרשות הציבורית אינו מחויב לפרט את הטעם בגינו מוגש המידע, אולם עניינו של המבקש במידע הוא עניין שעל הרשות לשקול אם ציין זאת בבקשתו. בהקשר זה לטענתה על פי הפסיקה כאשר למבקש המידע יש אינטרס פרטי בגילוי המידע, יש לערוך איזון אינטרסים אמיתי בין האינטרס הפרטי לבין האינטרס הציבורי. בעניין זה, הסתירו העותרים את האינטרס הפרטי העומד מאחורי העתירה וגם זאת יש לקחת בחשבון.

דיון והכרעה
תשתית נורמטיבית
16. חוק חופש המידע מכיר בזכותו של כל אדם לקבלת מידע – בין שהוא בעל אינטרס אישי מיוחד לקבלת המידע ובין שעניינו כעניין הציבור כולו באותו מידע, בין שהוא מתעתד לפתוח בהליכים משפטיים ובין שטעם אחר בבסיס בקשתו, ראו ז' סגל, הזכות לדעת באור חופש המידע (תש"ס) 11-14, 113-106 (להלן-סגל) וכן רע"א 2498/07 מקורות חב' מים בע"מ נ' אורה בר (להלן-עניין מקורות). לזכות לקבלת מידע מספר רציונאליים. היא נתפסת כחיונית לצורך מימוש זכויות היסוד החוקתיות לחופש ביטוי ולחופש הבעה, היא מהווה תנאי להגשמת זכות הציבור לדעת ולבטא דעותיו ועמדותיו בגדרו של השיח הציבורי הדמוקרטי. כמו כן, היא משמשת אמצעי חיוני בידי הציבור להפעיל פיקוח וביקורת ראויים ויעילים על פעולת רשויות השלטון, לשם הבטחת תפקודם התקין. בנוסף, היא משקפת את הרציונאל הרואה ברשות הציבורית את נאמן הציבור אשר המידע הנאסף על ידה הינו לטובת כל אחד ואחד מיחידי החברה . ראו עע"מ 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' יעל גרמן ואח' (מיום 6/9/06), עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ (מיום 19/1/06), עע"מ 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (מיום 1/2/06), עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד מבקר המדינה פ"ד נח (1) 465,470, עע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל רשות ההגבלים העסקיים (מיום 17/11/10).

17. עם זאת הזכות לקבלת חופש מידע איננה מוחלטת, אלא יחסית.החוק מסייג אותה בהוראות שנקבעו בסעיפים 8 ו-9. סעיף 8 מאפשר דחיית בקשות מטעמים מנהליים- טכניים, למשל כאשר הטיפול בבקשה מצריך השקעת משאבים בלתי סבירה. סעיף 9 מפרט מידע שאין למוסרו או שאין חובה למוסרו: סעיף 9 (א) עוסק במידע שנקבע קטגורית כי הרשות הציבורית לא תמסור אותו, מחמת פגיעה באינטרס ציבורי חיוני הגלומה בגילוי כגון, פגיעה בביטחון המדינה; סעיף 9 (ב) מונה רשימת סוגי מידע שהרשות אינה חייבת למסור מטעמים שונים שבהגנה על האינטרס הציבורי. סעיף 10 לחוק דן בשיקולי הרשות הציבורית כאשר זו נדרשת להחלטה אם לחשוף מידע שאינה חייבת לגלותו ומורה כי במקרה כזה תיתן הרשות דעתה בין היתר לעניינו של המבקש במידע אם ציין זאת בבקשתו וכן לעניין הציבורי שיש בגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה; סעיף 11 מוסיף נדבך להפעלת שיקול הדעת לפיו, מידע שאין הרשות חייבת למוסרו לפי סעיף 9 ואשר ניתן לגלותו תוך עריכת שינויים או השמטת פרטים ללא הכבדה ניכרת על פעולת הרשות, עליה למוסרו בהתאם.

18. בנוסף לכך, קיימת מסננת נוספת והיא, הוראת שמירת הדינים שבסעיף 20, לפיו "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, המתיר, האוסר או המסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית". כהגדרת המלומד סגל בחיבורו לעיל, בעמודים 265-268, סעיף זה הוא "שומר החותם" של הדין הקיים, אף כי ראוי לפרשו באופן המתיישב עם נקודת המבט החדשה של "מהפכת השקיפות" שיצר חוק חופש המידע.
דוגמה לדין שמור מסוג זה הינו, חוק חובת המכרזים ותקנותיו המסדירים את זכות העיון במסמכי המכרז. זאת כאשר מחוקק המשנה תיקן את תקנות חובת המכרזים, ברוח חוק חופש המידע, באופן המרחיב במידה ניכרת את זכות העיון במסמכי המכרז. ראו עת"מ
(י-ם) 336/10 BGS desalination ltd נ' מדינת ישראל-משרד האוצר (מיום 7/6/10). (להלן-עניין BGS).


19. הסייגים האמורים לחשיפת המידע אינם מוחלטים אלא יחסיים, ההחלטה אם לחשוף מידע שאין חובה לחושפו לפי הסעיף הנ"ל, נתונה לשיקול דעת רחב של הרשות וחלים עליה כללי היסוד של המשפט המנהלי לעניין אופן הפעלת שיקול הדעת ובכללם, סבירות ההחלטה והיעדר שיקולים זרים בקבלתה (עע"מ 7024/03 בעניין גבע לעיל, בפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). זאת ועוד, גם כאשר חל אחד החסיונות הקבועים בסעיף 9 (ב) לחוק עדיין אין זה סוף פסוק יש צורך בעריכת איזון אינטרסים בין האינטרסים המתנגשים האינטרס הפרטי או הציבורי שבגילוי אל מול אינטרס הרשות בחיסוי המידע המבוקש איזון זה צריך הן על ידי הרשות הציבורית – לפי סעיף 10 לחוק, והן ע"י בית המשפט – כקבוע בסעיף 17 (ד) לחוק (על כך ראו פסקה להלן ) . לעניין הפעלת אותו שיקול דעת נקבע כי "ככל שלאינטרס שעליו מצביע המבקש, בין האינטרס הפרטי ובין האינטרס הציבורי משקל כבד יותר – כך תגבר הנטייה להורות על חשיפת המידע למרות סעיף החיסוי". (דברי כב' השופטת נאור, בעע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות - א.ב.א., פ"ד נט (3) 726,738.)

מן הכלל אל הפרט
20. לאור הכללים האמורים, נבחן את שתי הסוגיות שנותרו להכרעה בעתירה, שלגביהן לא באו העותרים על סיפוקם. הראשונה, עניינה דרישת העותרים לקבל את מסמכי וועדת ההיגוי של המכרז שבו זכתה תים. ועשניה, דרישתם לגלות את מסמכי האיפיון של התוכנה של אגף הפיקוח. אולם, בטרם נידרש להכרעה הפרטנית בשתי הסוגיות, מן הראוי לבחון תחילה את טענת הסף של המדינה לפיה העותרים לא גילו בעתירתם את דבר ההליך האזרחי המקביל המתנהל בינם לבין המדינה, כיום בבית המשפט העליון, ואת דחיית בקשתם לגילוי מסמכים ובהם, מסמכי האיפיון על ידי בית המשפט האזרחי שדן בתביעתם, במסגרת בקשה לגילוי מסמכים. מכאן, שביקשו לעקוף את הכרעת בית המשפט בהליך האזרחי על ידי הגשת העתירה ולכן פעלו בחוסר תום לב ודין עתירתם להידחות מטעם זה בלבד . אין בידי לקבל את טענת המדינה.אומנם ראוי היה שהעותרים יציינו בעתירתם את דבר קיומו של ההליך האזרחי ,את הגשת הבקשה לגילוי מסמכים בעניין מסמך האיפיון ואת דחייתה של אותה בקשה. גילוי כזה מתחייב ממהותו של הליך העתירה המנהלית, שבו ניתן לעותר "סעד מן הצדק" ובו מחוייב מבקש הסעד ,כלפי בית המשפט בשקיפות ובנקיון כפיים. עם זאת אין בטעם זה לבדו כדי להכשיל את העתירה. בנידון דידן , מקובלת עלי ההשקפה שביטא כב' השופט, ד"ר ע' מודריק בעת"מ (ת"א), 3089/04 עיריית יבנה נ' שירותי בריאות כללית לפיה, תקנות סדר הדין האזרחי וחוק חופש המידע גיבשו שני ערוצים נפרדים להשגת מידע מהרשות והשימוש באחד מהם אינו מונע את השימוש באחר , בבחינת "אין מלכות נוגעת במלכות". בהקשר זה מקובלת עלי גם קביעתו כי התכליות של שני החיקוקים הן שונות. תכליתן של תקנות סדר הדין היא לשרת את תכליתו של הדיון השיפוטי היינו, "חקר האמת" או "עשיית המשפט" ואילו תכליתו של חוק חופש המידע היא לאפשר לאזרח לעיין במידע ציבורי גם עיון סתם ,ללא תכלית או מטרה מוגדרת . בנוסף לכך, תקנות סדר הדין האזרחי אינן הכלי היחידי שבמסגרתו יכול מידע המצוי ביד צד אחד למשפט לעבור על הצד שכנגד, בין באמצעות צד שלישי, שאינו חלק מן ההליך המשפטי ובין באמצעות קיומה של חובת דיווח על פי חוק לגבי אותו מידע המחייבת את העמדתו לעיון הרבים. לכן, העובדה שפלוני שהוא צד במשפט, מבקש באיחור זמן ביחס לקבוע בתקנות, מבית המשפט שיינתן כלפי הצד שכנגד, שהוא רשות ציבורית, צו לגילוי מסמכים ובקשתו נדחתה, אינה שוללת את מחויבותה של הרשות, לאפשר לכל אזרח או תושב, ובכללם אותו בעל דין, לקבל מידע על מסמכיה ,בכפוף להוראות חוק חופש המידע. השקפה זו זכתה לתמיכה, אף כי באגב אורחא, בעניין מקורות, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, הנזכר בפסקה 16 לעיל ,בפסקה י"ג( 3) להחלטתו.

21. באשר לגילויים של מסמכי וועדת ההיגוי, יש לדייק ולומר כי בניגוד לנטען ע"י העותרים, אין המדובר ב"מסמכי בוררות", אלא במסמכים הנוגעים לוועדת היגוי שנערכה ע"י ועדת המשרד לעבודה ורווחה. וועדה שעסקה בדרישת המשרד להחליף את כלי פיתוח התוכנה שהוצע ע"י תים בהצעתה שזכתה במכרז. זאת כאשר בסופו של דבר התקבלה עמדת תים ופיתוח התוכנה נעשה באמצעות אותם כלי פיתוח. עובדה זו לא הוכחשה בדיון בעתירה ע"י העותרים אך השימוש באותו מונח מטעה לא הוסבר על ידם. מכאן, שהן תים והן המדינה נשלחו למסע חיפושים עקר וממושך עד שהובררה להם כוונתם המדויקת של העותרים. לעיצומו של עניין, מקובלות עלי טענת המדינה ותים, כי לאור הוראת סעיף 20 לחוק שהובאה בפסקה 18 לעיל, זכות העיון לפי חוק חופש המידע כפופה להוראות הרלוונטיות של חוק חובת המכרזים ותקנותיו ודיני המכרזים שפי שפורשו ופותחו בפסיקה. בענייננו, העותרים אינם טוענים כי לקחו חלק במכרז נשוא העתירה או כי היה בכוונתם להשתתף במכרז, אלמלא נקבעו בו תנאים כאלה ואחרים. לפיכך, ספק רב אם מוקנית להם זכות לדרוש עיון באותם מסמכים. להשקפתי, לאור הוראת סעיף 20, זכות העיון במסמכי המכרז כולל פרוטוקולים של וועדת המכרזים המתעדים התדיינות עם הזוכה, כפופה לכללי זכות העמידה שנקבעו בנושא בדיני המכרזים. כללים אלה מקשים על מי שלא היה צד ישיר או עקיף למכרז או למצער מציע פוטנציאלי במכרז לקבל נגישות לאותו מידע. ככל שהמבקש מתרחק מליבת המעגל זכותו לעיון, הנגזרת מזכותו לתקוף את הליכי המכרז , חלשה יותר ומותנית בהוכחת עניין לגיטימי מוחשי, בין אישי ובין ציבורי לקבלת המידע, למשל טענה לגבי שחיתות בהליכי המכרז. ראו והשוו ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי פ"ד נ"ד (1) 883 (2003) וכן ת"א (י-ם) מ.ע. סיורי הסעות נ' עירית ירושלים ואח' (מיום 29/11/95). זאת מן הטעם שלמשתתפים במכרז ציפייה לגיטימית שהצעותיהם במכרז , כולל דיונים של וועדת המכרזים, או משא ומתן עם הרשות בנוגע למכרז, בעיקר חלקים מהם העשויים לחשוף סודות עסקיים או מסחריים, לא יתגלו. זאת בכפוף לחריגים שבחוק ובתקנות. תוצאה של הרחבת זכות הנגישות לעיון באותו מידע מעבר לכך עלולה להמעיט את מספר הגופים העסקיים שיסכימו להשתתף במכרז, מחשש לפגיעה בעסקיהם ולכך עלולה להיות פגיעה קשה באינטרס הציבורי. שכן, הרשות לא תוכל לקבל ,במצב דברים כזה, את השירותים להם היא נזקקת ממיטב העוסקים באותו תחום, שיירתעו מלגשת למכרזי הרשות מאותו טעם. ראו עניין BGS המאוזכר בפסקה 18 לעיל.

22. אולם, בנסיבות ענייננו, הדיון בטענה האמורה הוא במידה רבה תיאורטי.זאת משום שהן תים והן המדינה לא התנגדו, ברמה העקרונית, לגילוי אותו חומר. הטענה המרכזית שבפי המדינה נשענת למעשה על סעיף 8 (3) לפיו, רשות רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע בין היתר מן הטעם ש"לאחר שנקטה באמצעים סבירים, התברר לה שלא ניתן לאתר את המידע או שאינו מצוי ברשותה". לאור הסבריה המפורטים והמנומקים של הרשות, הן בכתב והן בעל פה במהלך הדיון, גם מפי הגב' אדוארדס, הממונה על הנושא, נחה דעתי כי המדינה רשאית הייתה לסרב לבקשה על פי הוראת אותו סייג. במצטבר, עומד למדינה גם הסייג הקבוע בפסקה (2) של סעיף 8 הנ"ל לפיה, רשאית הרשות לדחות בקשה לקבלת מידע במקרה שבו המידע נוצר או התקבל בידיה למעלה מ- 7 שנים לפני הגשת הבקשה לגילוי המידע ואיתורו כרוך בקושי של ממש. אין ספק שלאור ההשתלשלות הכרונולוגית שעלתה מן ההליכים, הגשת הבקשה הראשונה ע"י העותרים לגילוי המידע באותו עניין נעשתה רק ב- 10/12/08, כאחת עשרה שנים לאחר שהתקיים אותו הליך, אשר כונה בטעות בידי העותרים "בוררות", והמאמצים המוכחים לאיתור אותם מסמכים, מעמידים למדינה את הגנת אותו סייג.

23. באשר למסמכי האיפיון של התוכנה, טוענת המדינה ,באופן כללי ,כי מתקיימים לגביהם כמעט כל הסייגים של סעיף 9 לחוק חופש המידע ובכללם חשיפת מערכות המידע של המדינה לחדירה בלתי חוקית או פריצה, לכך שמדובר במסמך שהינו סוד מסחרי, מקצועי ובעל ערך כלכלי רב וכי חשיפתו עלולה לשבש הליכי מכרז עתידיים. דומני כי ממכלול הטענות שהעלתה המדינה כנגד מסירת המידע , לשתיים יש משקל מוגבר. ראשית, קשה לחלוק על כך שמדובר במערכת מיחשוב המהווה סוד מסחרי של הרשות הציבורית, אשר מכוח הוראת סעיף 9 (ב) (6), היא רשאית לסרב לגלותו, כאשר לטעמה , גילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי של הרשות עצמה, או של צד שלישי שמסר לה את המידע. ראו והשוו עת"מ (ת"א) 1149/02 קו שירותי רפואה בע"מ נ' שר האוצר וכן עת"מ (י-ם) 483/06 קיבוץ אילות נ' מנהל מקרקעי ישראל. על פי ההגדרה המקובלת, שמצאה ביטוי בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999, סוד מסחרי מוגדר כמידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין לנקל ע"י אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו ובלבד שבעליו נוקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו. על פי עמדתו של פרופ' טדסקי לגבי הגדרת סוד עסקי , במאמרו "סודות עסקיים" (הפרקליט לה 26) : "העניינים העסקיים שהסודיות הנ"ל עשויה לחול עליהם הם שונים ומשונים: לא רק על המצאה (כשירה או לא כשירה לפטנט) בדבר מכונות או בדבר הליכי ייצור, אלא גם על "דע כיצד"know –how) ) , שרטוטים טכניים, דגמים, רעיונות חדשים בענייני פרסומת, בידור, אופנה, בישול, בשמים, החלת תהליך מסוים על ענין שלא נהגו להפעילו בו, צירוף חדש של יסודות (אף אם כולם ידועים) רשימת לקוחות, מחקרים בענין שיווק, מפות סטטיסטיקות ועוד". טדסקי מוסיף, כי הסוד יכול לחבוק הן את יסודות העסק הפנימיים – למשל, הפעלה טכנית, שיטות עבודה, תהליכי ייצור ארגון מנהלי ושווק והן את יסודותיו החיצוניים כגון: לקוחות, ספקים תקציב ומוניטין ובלבד שהמתחרה יכול לעשות בהם שימוש בפעילות העסקית המתחרה. אומנם, לאחרונה, הביע בית המשפט העליון מפי כב' השופטת ע' ארבל בעע"מ 11120/08 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל – רשות ההגבלים העסקיים, השקפה לפיה יש להעניק למונח סוד מסחרי המופיע בסעיף 9 (ב) (6) לחוק, פרשנות מצומצמת יותר מזאת המוצגת לעיל. זאת לנוכח העובדה שאותו סעיף מתייחס גם לאינטרסים כלכליים החורגים מהגדרת הסוד המסחרי. אולם, בעיניי כפי שיבואר להלן, לפגיעה הגלומה בגילוי המידע,מעבר להיותו נופל בתוך הגרעין הקשה של המונח סוד מסחרי , יש גם היבט ברור של פגיעה באינטרס כלכלי של המדינה שגם עליו בא הסייג להגן,כפי שיבואר להלן.

24. בנסיבות ענייננו, מדובר בתוכנה ייעודית שפותחה עבור אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת לצורך יישומה של פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל – 1970 (להלן-הפקודה). בפיתוח התוכנה הושקעו מאמצים, ידע וממון.לכן בעיניי, גם בהיבט של שמירה על נכסי הציבור שהרשות היא נאמן שלהם, רשאית הרשות לסבור ולטעון כי תוכנה ייעודית מסוג זה ,שהושקעו בה ידע, מאמצים וממון רב היא,בנוסף להיותה סוד מסחרי, גם בגדר נכס בעל ערך כלכלי של הרשות החוסה תחת כנפי אותו סייג וגילויה עלול לפגוע באינטרס כלכלי חשוב של הרשות שהוא ,לעניין זה, גם אינטרס הציבור. לא יעלה על הדעת שהרשות תפתח , בהשקעה כלכלית ניכרת, תוכנה האמורה לשפר וליעל את הפעלת סמכויותיה על פי דין למען הציבור וכל דיכפין המעוניין לפתח תוכנה דומה , לצורך עצמי או לשם הפקת רווח כלכלי, יוכל לדרוש לקבל את אותה תוכנה, או את מאפייניה, בשם עקרון חופש המידע. קבלת עמדה כזו עלולה לפתוח פתח לניצול לרעה של עקרון חופש המידע ולאפשר לגורמים אינטרסנטיים להשתמש במידע שיתקבל ,כדי לפתח מוצר דומה או להעביר את אותו מידע לגורם אחר שיעשה בו שימוש מסחרי ,תוך ניצול מאמצי הרשות והשקעתה , ובכך ייעשה עושר ולא במשפט על חשבון הציבור ותוך ניצול נכס ציבורי, בבחינת "קורֵא דַגָר ולא יַלָד " )ירמיהו י"ז,י"א(. לגישה שתתיר עיון כזה עלול להיות גם "אפקט מצנן" כלפי גורמים עסקיים שיתבקשו לפתח מוצרי תוכנה עבור המדינה ויחששו להתקשר עמה מחשש שאיפיוני המוצר פרי פיתוחם יימסרו לכל מאן דבעי ,כולל מתחרים עסקיים באותו ענף , באצטלה של עקרון חופש המידע.

25. יש גם טעם רב בטענת המדינה, כי מסירת מסמכי האיפיון יש בה כדי לחשוף מידע על אודות שיטת עבודה ונהלים של רשות העוסקת בהשלטת הדין, במובנו הרחב, ובכך גם לפגוע בפעולות האכיפה , הביקורת ובירור התלונות של הרשות וזאת על פי הסייג האמור בסעיף 9 (8) (א) לחוק חופש המידע. כאמור, אגף הפיקוח על העבודה הפועל במשרד התמ"ת ,מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד -1954 מופקד על יישומה של פקודת הבטיחות בעבודה, שלפיה יש לערוך בדיקות עיתיות לקבוצות ציוד שונות (כגון מעליות, דרגנועים, מכונות הרמה וכו') שיש בהן סיכון .לאי ביצוען של הוראות הבטיחות הקבועות בפקודה לגבי אותן קבוצות ציוד יש גם השלכות עונשיות (ראו פרק ט' לפקודה) ואגף הפיקוח הוא המופקד על אכיפתן. המערך הממוחשב נשוא העתירה הוא תת מערכת של מערכת "אפיק" שהוקמה לצורך ביצוע תפקידיו של אגף הפיקוח,כולל סמכויות הביקורת והאכיפה והוא המוצר שאת אפיוניו דרשו העותרים לקבל. מקובל עלי, כי מערך אגף הפיקוח על העבודה הינו מערך העוסק בהשלטת הדין במובנו הרחב ופיקוח על ביצועו , כאשר יש אינטרס ציבורי מובהק בכך שיתקיים פיקוח של הרשות על רמת התחזוקה והבטיחות ואופן הפעלתם של ציוד, מכונות ומכשירים ,שבמצב של תחזוקה לקויה ,יש בהם פוטנציאל רב של סכנה לציבור, כגון, מעליות, דרגנועים, מכונות הרמה וכד'. לפיכך, יש טעם רב בטענת המדינה, כי גילוי אפיוני המערכת עלול, אם יתגלגל לידיים הלא נכונות, לפגוע בתפקודה של המערכת, לעקוף אותה, ואף לאפשר חדירה אליה ושיבושה . העותרים לא הציגו לבית המשפט טיעון עובדתי משכנע, הנסמך בראיות, שיש בו כדי לסתור טענה זו וגם לא הציגו עניין אישי מיוחד או עניין ציבורי בעל משקל , שיש בו כדי להצדיק את גילוי האיפיון ,כולו או חלקו.

26. לאור כל האמור, לא מצאתי פגם בשיקול הדעת שהפעילה המדינה הן לעניין סעיף 8, בכל הנוגע למסמכי וועדת ההיגוי והן לעניין סעיף 9, לעניין מסמכי האיפיון ומסכי המערכת . דומה כי בהקשרים האמורים, הפעילה הרשות את מנגנוני האיזון הנכונים הקבועים בחוק ואף הלכה לקראת העותרים, במסגרת הדיונים בעתירה, כברת דרך לא קצרה לפנים משורת הדין. בספרות ובפסיקה קיימת השקפה לפיה, גם אם החליטה הרשות לאור התכליות המוצדקות המעוגנות בסעיף 9, כי יש לדחות בקשה לקבלת מידע, יכול בית המשפט לאזן באופן שונה בין האינטרסים ולהורות על מסירת המידע וזאת בהסתמך על סעיף 17 (ד) לחוק. אכן, בעע"מ 11120/08 הנ"ל , הביעה כב' השופטת ארבל ,בהסכמת המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין וכב' השופט הנדל, את הדעה ,שמפרשנות לשון החוק ועל פי הכלל שהמחוקק אינו משחית מילותיו לריק, מתבקשת גישה מרחיבה , לפיה לבית המשפט מוקנה שיקול דעת החורג מבדיקת סבירות החלטתה של הרשות, על פי הכללים המקובלים של המשפט המנהלי, וכי הוא רשאי לקבוע נקודת איזון שונה בין האינטרסים המתנגשים מזו שקבעה הרשות. (ראו פסקה 9 לחוות דעתה והאסמכתאות שם). עם זאת, בסיומו של הדיון באותה סוגיה סבר בית המשפט כי אינו נדרש להכריע בעניין שבפניו מכוח אותה סמכות.

27. כאמור לעיל, דעתי שהרשות פעלה בנסיבות העניין בגישה סבירה ומאוזנת, תוך איזון ראוי של מכלול האינטרסים המתנגשים והענקת משקל מוגבר לעקרון חופש המידע, גם לגבי מידע שניתן היה לטעון לחסיונו על פי פרשנות דווקנית של החוק. זאת ועוד, בנסיבות העניין סבורני, כי העותרים לא הצביעו על טעם כלשהו המצדיק הפעלת שיקול דעת שונה מצידו של בית המשפט.מכל מקום, לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים והנימוקים, סבורני כי גם באספקלריה של סעיף 17 (ד) לחוק, אין מקום לכך שבית המשפט יורה על הגילוי המבוקש, זאת מאחר שהעותרים לא הצביעו על טעם אישי או ציבורי מיוחד, שיש בו כדי לגבור על הוראת החיסיון שבסעיף 9, לגבי גילוי מאפייני התוכנה ומסכי המערכת , או שיצדיק לכפות על הרשות לבצע חיפוש נוסף של מסמכי וועדת ההיגוי, על אף הסייגים שבסעיף 8.

28. אשר על כן, בכפוף לנתונים ולמסמכים שכבר נמסרו לעותרות, דין יתרת העתירה להידחות והיא נדחית בזאת.

29. לעניין פסיקת ההוצאות התמונה, בהקשרה של העתירה הנידונה, איננה חד מימדית. לעניין ההוצאות כלפי המדינה , יש לזכור,מחד, כי גם מקום שהרשות סבור כי מתקיימים הסייגים בחוק המצדיקים שלא לגלות את המידע המבוקש , עדיין עליה להפעיל שיקול דעת ולערוך את האיזון המתאים בין האינטרס שבגילוי המידע לבין הקושי באיתורו או מידת הנזק שעלול הגילוי לגרום ,תוך מתן משקל בכורה לזכות לחופש המידע.זאת בנוסף לקיום טעמים לגיטימיים של צד ג' להתנגד לגילוי המידע.בנסיבות ענייננו ברור כי חלק מהמידע המפורט בסעיפים א,ג,ד וה' לפרק הסעדים שבעתירה , ניתן היה למסירה עוד בטרם הגשת העתירה ולא הייתה הצדקה לסירוב הגורף שהוצג לעותרים במענה לפניותיהם טרם העתירה . מאידך, המידע לגבי הליך ה"בוררות" שלא התקיימה היה מידע מטעה ששלח את המדינה למסע חיפושים ממושך ומיותר .מעבר לכך, יש להביא בחשבון שעל אף שכפי שנפסק לעיל , שמורה הייתה לעותרים הזכות העקרונית לבקש ,גם בהליך של עתירה מנהלית, את המידע לגבי איפיוני המערכת ,שהתבקש קודם לכן בהליך האזרחי שנכשל מבחינתם , יש טעם לפגם באי ציון עובדה זו בעתירה ועניין זה ראוי שיובא בחשבון לטובת המדינה במימד ההוצאות ,מה גם שהעתירה בראש פרק זה נדחתה. לעניין ההוצאות כלפי תים יש לזכור כי החוברת מש 2 /1 הועברה לידי ב"כ העותרים ע"י ב"כ תים ,טרם הדיון האחרון מיום 21/6/10 ,והוא בחר שלא לקבלה ולעיין בה,לשיטתו מטעמים "עקרוניים" הנראים בעיניי תמוהים. שכן, ייתכן שלאחר העיון היה מתייתר לפחות חלק מן הדיון וניתן היה להגיע לאותן הסכמות שהושגו בסופו של יום ואשר ייתרו למעשה את הצורך לדון בעתירה נגד תים. מאידך, דומה כי תים על אף שאיננה בגדר רשות ציבורית , יכלה לגלות כבר בתחילת הדרך גישה נדיבה יותר ולא להתנגד לגילוי מידע שכפי שהסתבר לא היה בו משום פוטנציאל מזיק מבחינתה.

30. סוף דבר, המדינה תשלם לעותרים הוצאות בסך 1,500 ₪ ותים תשלם לעותרים הוצאות בסך 1,000 ₪ .ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מהיום ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה מכרז ?

  2. מכרז שיקום כביש

  3. ביטול מכרז חוזר

  4. מכרז התפלת מי ים

  5. מכרז שירותי גניזה

  6. מכירת קרקע ללא מכרז

  7. הצעה לא חתומה במכרז

  8. תקיפת תנאים במכרזים

  9. סטייה מתנאי סף במכרז

  10. פסילת תנאי סף במכרז

  11. הפליה מחמת גיל במכרז

  12. פגם טכני בהצעה במכרז

  13. ניסיון כתנאי סף במכרז

  14. טעות סופר בהצעה למכרז

  15. איחור בהגשת הצעה למכרז

  16. שיקול דעת ועדת המכרזים

  17. עתירה לתיקון תנאי מכרז

  18. פגמים בניהול הליך המכרז

  19. עתירה לביטול זכיה במכרז

  20. צו מניעה נגד הליכי מכרז

  21. עתירה לעיין במסמכי מכרז

  22. עתירה לפסילת מכרז פומבי

  23. ביטול זכיה במכרז בהגרלה

  24. אי עמידה בתנאי סף במכרז

  25. העדפת תוצרת הארץ במכרזים

  26. ביטול החלטת ועדת המכרזים

  27. איחור של דקות בהצעה למכרז

  28. קבלת עתירה על זכיה במכרז

  29. ייצוג הולם בוועדת המכרזים

  30. אי תשלום דמי השתתפות במכרז

  31. פסילת הצעה גבוהה מדי במכרז

  32. מכרז שלטי חוצות של העירייה

  33. מכרז לבחירת ראש מינהל חינוך

  34. ביטול זכיה במכרז העדר שימוע

  35. אובדן רווחים עקב ביטול מכרז

  36. פרשנות תנאי מכרז לטובת המציע

  37. ביטול אי הכרזה על זוכה במכרז

  38. הפרת חוזה להגשת מועמדות למכרז

  39. פיצויי קיום עקב אי זכיה במכרז

  40. ביטול זכייה במכרז לחכירת מגרש

  41. פסילת ההצעה הזולה ביותר במכרז

  42. מכרז עבודות ניקיון נחל הירקון

  43. סמכות בית המשפט בענייני מכרזים

  44. עתירה לביטול החלטת ועדת המכרזים

  45. מכרז לביצוע עבודות פיתוח וגינון

  46. עתירה לפסילת זכיה של חברה במכרז

  47. עתירה לביטול זכיה במכרז שהתקבלה

  48. פסילת הצעה במכרז בגין פגם בערבות

  49. עתירה נגד זכיית גולן טלקום במכרז

  50. מכרז הקמה ותחזוקה של מערכות מידע

  51. איסור השתתפות במכרז פנימי בעירייה

  52. שינוי תנאי המכרז לאחר עיון בהצעות

  53. מכרז לאספקה והתקנה של מערכת מיגון

  54. נזקים כספיים בגין הסתמכות על מכרז

  55. עתירה לבית המשפט לקביעת הזוכה במכרז

  56. רשלנות מקצועית עורך דין דיני מכרזים

  57. החלטת ועדת המכרזים לפסול הצעה במכרז

  58. קבלת מידע על מכרז לפי חוק חופש המידע

  59. פיצוי על נזקים עקב שלילת זכייה במכרז

  60. שינויים בתנאי המכרז עילה לביטול מכרז

  61. עתירה נגד כל תהליך קבלת ההחלטות במכרז

  62. מחזיק במקרקעין מעל עשר שנים פטור ממכרז

  63. סמכות ועדת המכרזים לפסול הצעות גבוהות

  64. ביקורת שיפוטית על החלטות ועדת המכרזים

  65. מכרז לאספקת ארוחות מוכנות לילדי צהרונים

  66. פסילת מכרז בגלל הצעות חלופיות של הזוכה

  67. עיכוב ביצוע פסק דין המורה על ביטול מכרז

  68. שינוי תנאי המכרז לאחר פתיחת תיבת ההצעות

  69. דחיית עתירה לביטול זכייה במכרז עם פגמים

  70. חישוב שווי של נכסי גופים מוסדיים - מכרז

  71. ועדת המכרזים פנתה לקבל חוות דעת מקצועית

  72. ביטול החלטת ועדת המכרזים של ביטוח לאומי

  73. מכרז אספקת, התקנת ותחזוקת מערכות ממוחשבות

  74. צו זמני למניעת התקשרות לביצוע עבודות במכרז

  75. בקשה לביטול החלטת ועדת המכרזים של העירייה

  76. מכרז למכירת מגרש להקמת מבנים למגורים ולמסחר

  77. היכרות בין חבר ועדת המכרזים לבין מתמודד במכרז

  78. בקשה כי בית המשפט יורה על הקפאת כל הליכי המכרז

  79. טענת פגמים בקבלת החלטת ועדת המכרזים שבחנה הצעות

  80. פיצויים לקבלן עקב עיכוב בביצוע עבודה במסגרת מכרז

  81. האם הזוכה במכרז עמדה בדרישות הניסיון שבתנאי סף ?

  82. סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים - מכרז קבלת אדם לעבודה

  83. אי התאמה בין הסכום במכרז שננקב במילים לבין הסכום במספרים

  84. עתירה להורות על ביטול זכיה במכרז לאיסוף ופינוי אשפה ופסולת

  85. נטען כי המכרז שפורסם הינו מכרז פסול, אשר "נתפר" לצורך זכיה

  86. נטען כי החלטת ועדת המכרזים פגעה בשוויון בין המציעים ודינה בטלות

  87. ההקפדה על עמידה בתנאי הסף נועדה לשמור על השוויון ועל טוהר המידות

  88. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון