בקשה לביטול הסכם סיום עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול הסכם סיום עבודה:

1. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת, בין היתר, באבטחה של מוסדות. התובעת, אשר עבדה אצל הנתבעת כמאבטחת מחודש 11/2007 ועד חודש 2/2010, נתבקשה לאחר שהסתיימה חופשת הלידה שלה, לצאת להשתלמות בתנאי פנימייה, אך הדבר לא התאפשר לה כאם טרייה, המניקה את בנה. ביום 21/2/10 חתמה התובעת על הסכם המסיים את יחסי העבודה בן הצדדים. בתביעתה לפנינו מבקשת התובעת לבטל את ההסכם, לקבוע כי היא פוטרה, ולחייב את הנתבעת לשלם לה רכיבים שונים בקשר לתקופת עבודתה ובקשר לסיומה של תקופה זו. כמו כן, מבקשת התובעת לקבוע כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, ולהוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, ולחייב אותה לפצותה בשל כך.

2. ביום 11/7/10 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשם מוסטפא קאסם, בה נוסחו רשימת מוסכמות, וניתן פסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין החלקי"), אשר במסגרתו חויבה הנתבעת לשלם לתובעת אותם סכומים שלא היו שנויים במחלוקת.

3. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מרשימת המוסכמות ומחומר הראיות:

א. התובעת עבדה בשירות הנתבעת, כמאבטחת, מחודש 11/2007 ועד חודש 2/2010, שבסופו הסתיימו יחסי העבודה.
ב. התובעת עבדה לפי שעות, ושכרה עמד על 25.2 ₪ לשעה.
ג. מחודש 6/2009 ועד יום 9/10/09, היום שבו ילדה התובעת את בנה, היא לא עבדה בפועל, אך קיבלה בכל חודש סכום מסוים, אשר הוגדר על ידי הנתבעת כ-"תשלום מיוחד".
ד. מיום 9/10/09 ועד יום 7/1/10 היתה התובעת בחופשת לידה.
ה. לאחר סיום חופשת הלידה, פנתה התובעת אל הנתבעת כדי לחזור לעבודה, והיא נתבקשה לצאת להשתלמות בת 5 ימים בתנאיי פנימייה. התובעת שלחה לנתבעת שני מכתבים בדבר רצונה לחזור לעבודה למרות שלא מתאפשר לה לצאת להשתלמות. שני המכתבים הגיעו למנהל הנתבעת, מר מנדי.
ז. מיום 8/1/10 ועד יום 22/2/10 התובעת לא עבדה בפועל, ולא קיבלה שכר.
ח. ביום 13/1/10 התקיימה במשרדי ההסתדרות פגישה בין התובעת לבין נציג ההסתדרות, שבה השתתפו גם נציגים מטעם הנתבעת. במהלך הפגישה העלה נציג ההסתדרות הצעה שלפיה, התובעת תתפטר מעבודתה, אך זאת מבלי לפגוע בזכויותיה. התובעת מצידה, ביקשה לחשוב על ההצעה.
ט. ביום 21/2/10 חתמה התובעת על הסכם המסיים את יחסי העבודה בין הצדדים. (להלן: "ההסכם").
י. ביום 25/2/10 נמסר בידי התובעת מכתב מטעם הנתבעת, שכותרתו "מכתב פיטורים", אשר נושא את התאריך 13/1/10.
י"א. התובעת קיבלה מהנתבעת סכום של 7,733 ₪ כפיצויי פיטורים.

4. להלן הסוגיות בהן נדון:
א. האם התובעת פוטרה מעבודתה, כטענתה, או שמא התפטרה, כטענת הנתבעת?
ב. האם יש לבטל את ההסכם?
ג. האם זכאית התובעת להשלמת פיצויי הפיטורים?
ד. האם זכאית התובעת להשלמת שכרה מחודש 6/2009 עד חודש 10/2009?
ה. האם זכאית התובעת לשכר בגין החודשים 1/2010 ו-2/2010?
ו. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה?
ז. האם זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת?
ח. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין פיטורים בניגוד להוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה?

5. האם התובעת פוטרה מעבודתה, כטענתה, או שמא התפטרה, כטענת הנתבעת?

טענת התובעת
לטענת התובעת, לאחר בחינת אופן סיום עבודתה אצל הנתבעת יש לקבוע כי היא פוטרה מעבודתה.

טענת הנתבעת
מבדיקת מכלול הנסיבות של סיום העובדה עולה כי התובעת התפטרה מעבודתה ביום 21/2/10, הוא היום שבו חתמה על ההסכם.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית:
כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוק יחסי העבודה. בבדיקה זו יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה. מצבו של העובד יילמד על פי הראיות שיונחו לפני בית הדין, ולא על פי טיעוני הצדדים בכתבי בית הדין שהגישו. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את יחסי העבודה? האם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים? האם הוא הודיע זאת באופן אישי וברור לצד השני? כמו כן, כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם. בנוסף לכך, יש לזכור כי כאשר עובדת מתפטרת מרצונה במהלך התקופה האמורה בסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, התפטרותה תקפה [ע"ע 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' - יוסי שוורץ, עמ' 52 (13/2/11); ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)].

מן הכלל אל הפרט:
לאחר ששמענו את העדויות, לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת, והתפטרותה נכנסה לתוקף ביום 22/2/10.
התובעת סיימה את חופשת הלידה ביום 8/1/10. היא פנתה לנתבעת כדי לשוב לעבודתה, וזו הסבירה לה שכתנאי להמשך העסקתה, עליה לעבור השתלמות רובאית 5. ואולם, מצבה של התובעת (כאם טרייה, שחייבת להניק את תינוקה) לא איפשר לה לצאת להשתלמות זו, אשר נערכת במשך 5 ימים בתנאי פנימייה. באותם הימים ביקשה התובעת לשוב לעבודתה, כאשר הנתבעת, המשוכנעת כי לולא ההשתלמות, אין היא יכולה להמשיך ולהעסיק את התובעת - ניסתה למצוא פתרון למצב שנוצר.
מבלי להכריע במחלוקת ביחס לשאלה מי מבין הצדדים פנה ראשון להסתדרות העובדים לקבלת סיוע בנושא, הרי שאין ספק כי ביום 13/1/10 התקיימה במשרדי ההסתדרות פגישה בין התובעת לבין נציג ההסתדרות, שבה השתתפו גם נציגים מטעם הנתבעת. במהלך הפגישה העלה נציג ההסתדרות הצעה שלפיה, לנוכח מצבה של התובעת, היא תתפטר מעבודתה, אך זאת מבלי לפגוע בזכויותיה. התובעת מצידה, ביקשה לחשוב על ההצעה. ואכן, בחודש שלאחר מכן חשבה התובעת על האפשרות להתפטר בהסכמה. התובעת הקדימה לכך מחשבה יחד עם בעלה, וזאת מבלי לשוחח עם נציג ההסתדרות שוב. נציין כי מהמכתב השני ששלחה התובעת לנתבעת, ביום 20/1/10 (צורף כת/3 לתצהיר התובעת) עולה כי ביום זה התובעת טרם גמרה בדעתה להתפטר. והנה, כעבור כחודש מהפגישה הראשונה, התקשרה התובעת לנציג ההסתדרות, ונקבעה להם פגישה שנייה. ביום 21/2/10 הגיעו התובעת ובעלה למשרדי ההסתדרות, והתובעת חתמה על ההסכם. בכך הראתה התובעת כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את יחסי העבודה. הנתבעת מצידה קיבלה את הודעת ההתפטרות של התובעת ביום 22/2/10, עת נשלח ההסכם בפקס למשרדיה. הנתבעת חתמה גם כן על ההסכם, ושלחה אותו לנציג ההסתדרות.
נוסיף כי לאורך כל התהליך המתואר, וגם מדברי התובעת עצמה, כי היא תפסה הן את אי-יציאתה להשתלמות והן את החתימה על ההסכם כהתפטרות ולא כפיטורים (עמ' 9, שורות 16-28 לפרוטוקול).
נציין כי ביום 25/2/10 נמסר בידי התובעת מכתב מטעם הנתבעת, שכותרתו "מכתב פיטורים", אשר נושא את התאריך 13/1/10. לטענת התובעת, מכתב זה מוכיח שמדובר בפיטורים (צורף כת/5 לתצהיר התובעת). ואולם, לא מדובר במכתב פיטורים, הן משום לשונו של המכתב והן משום משקלו אל מול מכלול הראיות והעדויות. נסביר: במכתב, אשר ממוען לתובעת, נאמר: "הרינו להביא לידיעתך על הפסקת עבודתך בחברתנו החל מיום 13/1/10, וזאת על פי הסכם שנערך עם ההסתדרות. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך". מכתב זה הוכן לקראת הפגישה שנערכה ביום 13/1/10, שבו הועלתה ההצעה כי התובעת תתפטר מעבודתה. ואולם, המכתב לא נמסר לתובעת, כיוון שההסכם המוזכר במכתב לא נחתם. רק לאחר שהתובעת התפטרה מעבודתה, כאמור לעיל, נמסר גם המכתב דנן.
בנסיבות אלו, הרינו קובעים כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת ביום 22/2/10.

6. האם יש לבטל את ההסכם ?

טענת התובעת
לטענת התובעת, מדובר בהסכם פיטורים, אשר פוגע בזכויות קוגנטיות, ומנוגד לתקנת הציבור. מעשה הפיטורים מנוגד לסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, ויש לקבוע כי ההסכם בטל.

טענת הנתבעת
לטענת הנתבעת, כיוון שלא מדובר במעשה פיטורים, אלא בהתפטרות, ההסכם לא פוגע בזכויות קוגנטיות, ולא מנוגד לתקנת הציבור, ואין לבטל אותו.

דיון והכרעה
סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים מגביל את יכולתו של מעביד לפטר עובד בתקופות האמורות בו, אך לא את יכולתו של העובד להתפטר מרצונו ממקום העבודה.
למרות שההסכם שעומד לדיון נכנס לתוקף ביום 22/2/10, כלומר כ-13 ימים לפני תום התקופה הקבועה בסעיף הנ"ל, הרי שהמקרה דנן, אשר עוסק בהתפטרות, לא נופל בגדרי סעיף זה, אשר עניינו פיטורים של עובד.
לפיכך, אין אנו מבטלים את ההסכם, אלא קובעים כי על הצדדים לקיים אותו במלואו. סעיף 3 רישא להסכם קובע כי "העובדת תקבל את כל זכויותיה ולרבות פיצויי פיטורין מלאים". אכן, ההסכם מחייב את הנתבעת להעניק לתובעת את כל הזכויות המגיעות לה, ובכלל זה -פיצויי פיטורים מלאים.
לפיכך, על הנתבעת למלא את חלקה בהסכם זה, כפי שנפרט להלן.

7. האם זכאית התובעת להשלמת פיצויי הפיטורים?

טענת התובעת
לשיטת התובעת, משכורתה הקובעת עומדת על 4,023 ₪.
לטענתה, אילו היתה חוזרת למקום העבודה לכל הפחות במהלך חודשיים אחרי חופשת הלידה, היא היתה זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 9,387 ₪ (אך קיבלה רק 7,733 ₪).
לפיכך, היא זכאית להפרש בסך של 1,654 ₪ בתוספת של הפרשי הלנה.

טענת הנתבעת
לשיטת הנתבעת, משכורתה הקובעת של התובעת עומדת על 3,562 ₪.
לטענתה, הסכום ששולם לתובעת כפיצויי פיטורים, 7,733 ₪, הוא הסכום שמגיע לתובעת, בהתאם לחישוב שלהלן: 25.2 ₪ (שכר שעתי) x 186 שעות (למשרה מלאה) x 76% (היקף משרה). לפיכך, יש לדחות את הרכיב דנן בתביעה.

דיון והכרעה
למרות שהתובעת התפטרה מעבודתה, היא זכאית לפיצויים פיטורים, בהתאם להסכם.
התפטרותה של התובעת נכנסה לתוקף ביום 22/2/10, כך שהתקופה שבגינה היא זכאית לפיצויי פיטורים היא מחודש 11/2007 ועד חודש 2/2010.
המשכורת הקובעת של התובעת, אשר תחושב על ידי המכפלה של שכר היסוד לשעה (25.2 ₪) בממוצע של שעות העבודה שלה (ללא שעות נוספות) בגין 12 החודשים שקדמו ליציאתה לחופשה (חודש 6/2008 עד חודש 5/2009), היא: 3,378 ₪, אך בהתאם לשיטתה של הנתבעת, הרינו קובעים כי משכורתה הקובעת של התובעת עומדת על 3,562 ₪.

בהתאם לסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 8,015 ₪. עד כה העבירה הנתבעת סכום של 7,733 בגין רכיב זה.
לפיכך, הרינו קובעים כי התובעת זכאית להשלמת פיצויי הפיטורים בסכום של 282 ₪.
התובעת מבקשת לפסוק לטובתה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. במקרה זה מעצם טענת הנתבעת לפיה הסכום המגיע לתובעת שונה מזה שנתבע (ונפסק) טענה המעוגנת בחישוב, עולה כי ישנם חילוקי דעות של ממש באשר לסכום, ומששולם הסך שאינו שנוי במחלוקת הרי שיש מקום שלא לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פ"פ, אלא בהפרשי ריבית הוצמדה כחוק, בלבד.
8. האם זכאית התובעת להשלמת שכרה מחודש 6/2009 עד חודש 10/2009?

טענת התובעת
לטענת התובעת, החל מחודש 6/2009 ועד ללידה עצמה, ביום 9/10/09, פגעה הנתבעת במשרתה, בכך שהוציאה אותה לחופשה כפויה ובהמשך הורתה לה להישאר בביתה תוך שהיא משלמת לה שכר, אשר סווג, בתלוש השכר, כ -"תשלום מיוחד".
התובעת טוענת כי היא זכאית להשלמת שכר בגין התקופה הזו, עפ"י החישוב שלהלן: כיוון שמחודש 12/2008 עד חודש 5/2009 היא עבדה 160 שעות חודשיות בממוצע, יש לחשב את ההפרש בין סכום זה לבין סכום השעות, אשר ניתנו לה במהלך החודשים הנדונים.
בהתאם לחישוב זה, מעמידה התובעת את סכום התביעה בגין הרכיב דנן על סך של 5,771 ₪, בתוספת של פיצויי הלנה.

טענת הנתבעת
לטענת הנתבעת, בחודשי הריונה האחרונים ביקשה התובעת עצמה להקל על עצמה, על ידי שיבוץ למספר מועט של שעות עבודה או הימנעות משיבוצה לעבודה. הנתבעת מצידה איפשרה לתובעת לנצל את ימי החופשה שנצברו לזכותה, ובהמשך המשיכה לשלם את שכרה עד לגובה של שכר מינימום, למרות שלא עבדה בפועל.
לכן, טוענת הנתבעת, יש לדחות את הרכיב הזה בתביעה.

דיון והכרעה
מהעדויות ששמענו עולה כי התובעת לא ביקשה לצאת לחופשה החל מחודש 6/2009, אלא היתה זו יוזמתה של הנתבעת, אשר הוציאה את התובעת לחופשה כפויה.
לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בגין אי מתן האפשרות לעבוד באופן מלא (השלמת שכר) בגין התקופה שמחודש 6/2009 ועד חודש 10/2009, אשר תחושב על ידי ההפרש שבין משכורתה הקובעת של התובעת (3,562 ₪) לבין השכר ששולם לה בפועל בגין חודשים אלו (כתשלום מיוחד), כפי שיפורט להלן:
בגין חודש 6/2009: התובעת זכאית להשלמת שכר בסך של 1,490 ₪.
בגין חודש 7/2009: התובעת זכאית להשלמת שכר בסך של 740 ₪.
בגין חודש 8/2009: התובעת זכאית להשלמת שכר בסך של 1,798 ₪.
בגין חודש 9/2009: התובעת זכאית להשלמת שכר בסך של 211 ₪.
בגין חודש 10/2009: התובעת זכאית להשלמת שכר בסך של 1,210 ₪.
לפיכך, הרינו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי כאמור מחודש 6/2009 ועד חודש 10/2009 בסך של 5,449 ₪.
כיוון שהתובעת לא עבדה בפועל בתקופה זה, הרי שהתשלום הנ"ל אינו בבחינת "שכר עבודה" ולכן אין היא זכאית לפיצויי הלנת שכר, בגינו.
9. האם זכאית התובעת לשכר בגין החודשים 1/2010 ו-2/2010?

טענת התובעת
בהתבסס על כך שהנתבעת פיטרה את התובעת לפני תום התקופה הקבועה בסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, הרי שהיא זכאית להפרשי שכר עבור תקופת 60 הימים הללו, ומעמידה את סכום ההפרשים על סך של 8,064 ₪, בתוספת פיצויי הלנה.

טענת הנתבעת
כיוון שהסיבה לכך שהתובעת לא חזרה לעבודה בפועל לאחר חופשת הלידה היא אי יציאתה להשתלמות, הרי שאין היא זכאית להפרשי שכר בגין תקופה זו.

דיון והכרעה
התובעת סיימה את חופשת הלידה ביום 8/1/10, והתפטרותה נכנסה לתוקף ביום 22/2/10. בתקופה זו התקיימו יחסי עובד מעביד, אך התובעת לא עבדה בפועל משום שטרם עברה את ההשתלמות. לפי תלושי השכר של התובעת, נכון לתקופה זו לא עמדו לרשותה ימי חופשה, כך שלא מדובר בחופשה שנתית.
בהתחשב בסיבה לכך שהתובעת לא עבדה בפועל, ברצונה לשוב לעבודה גם בתקופה זו ובכך שמחודש 6/2009 עד חודש 10/2009 התובעת לא עבדה בפועל, אך קיבלה "תשלום מיוחד" - הרינו קובעים כי גם בגין התקופה שמיום 8/1/10 עד יום 22/2/10 תשלם הנתבעת לתובעת תשלום אותו הגדירה כ"תשלום מיוחד", כאשר הוא, למעשה, פיצוי בגין אי העסקה בתקופה המוגנת מכוח חוק עבודת נשים, אשר יחושב באופן הבא (עבור שני החודשים):
בהתאם לחישוב שנעשה במסגרת סעיף 7 לפסק דין זה, הממוצע של שעות העבודה של התובעת (ללא שעות נוספות) הוא 134 שעות.
מספר ימי העבודה הפוטנציאליים בגין כל אחד משני החודשים הללו הוא 22 ימים.
לפיכך, מספר שעות העבודה האפשריות עבור כל אחד משני החודשים הללו הוא: 22/30 (מספר ימי העבודה האפשריים בחודש זה חלקי מספר ימי העבודה האפשריים בחודש) x 134 (הממוצע של שעות העבודה) = 99 שעות.
בהתאם לכך, השכר הפוטנציאלי בגין כל אחד מחודשים אלו הוא: 99 (שעות) x 25.2 (שכר יסוד) = 2,495 ₪.
כיוון שהתובעת לא עבדה בפועל בתקופה זה, אין היא זכאית לפיצויי הלנת שכר, בגין התשלומים הנ"ל.

לפיכך, הרינו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום בגין חלף שכרה באשר לחודש 1/2010 ואשר לחודש 2/2010 בסך של 4,990 ₪.

10. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה?

טענת התובעת
בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעת לא הפרישה לטובתה של התובעת סכומים לקרן הפנסיה בגין שתי תקופות:
תקופה ראשונה: מחודש 11/2007 עד חודש 4/2008, בסך של 1,272 ₪.
תקופה שנייה: מחודש 6/2009 עד חודש 2/210, בסך של 2,322 ₪.

בפסק הדין החלקי נמחקה תביעתה של התובעת בגין התקופה הראשונה, ובסיכומיה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בגין התקופה השנייה, בסך של 2,322 ₪.

טענת הנתבעת
לפי הסכם קיבוצי מיוחד החל על הנתבעת, עליה להפריש לקרן הפנסיה של העובדים החל מתום שנה לתקופת העסקתם בחברה. לטענת הנתבעת, התובעת לא זכאית להפרשות של סכומים לקרן הפנסיה בגין התקופה השנייה.

דיון והכרעה
למרות שעל הנתבעת להפריש תגמולים לפנסיה בשיעור של 6% מהשכר (החל מתום שנה לתקופת ההעסקה), היא לא עשתה זאת במהלך התקופה השנייה, כפי שעולה מתלושי השכר של התובעת בגין תקופה זו. סכום הזכאות יחושב באופן הבא: 3562 ₪ (שכר קובע) x 6% x 9 (חודשי עבודה) = 1,924 ₪.

לפיכך, הרינו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך של 1,924 ₪.

11. האם זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת?

טענת התובעת
לטענת התובעת, הנתבעת פיטרה אותה ללא הודעה מוקדמת, ולכן היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת, על סך של 4,032 ₪.

טענת הנתבעת
התובעת לא פוטרה מעבודתה, ולכן אין היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת.


דיון והכרעה
מאחר וקבענו שהתובעת לא פוטרה, אלא התפטרה מעבודתה, הרינו קובעים כי אין היא זכאית לתמורת דמי הודעה מוקדמת מכוח סעיף 2(א) לחוק הודעה מוקדמת, התשס"א-2001.

12. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין פיטורים בניגוד להוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה?

טענת התובעת
בהתבסס על כך שהנתבעת פיטרה את התובעת בניגוד להוראותיו של סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, טוענת התובעת מדובר בפיטורים שלא כדין, וכי על הנתבעת לפצותה בסכום של 25,000 ₪.

התובעת ממשיכה וטוענת כי היות שהנתבעת פיטרה אותה בניגוד להוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, הרי שמדובר גם בפיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לפיכך, היא זכאית לפיצויים גם מכוחו של חוק זה, אותם היא מעמידה על סך של 25,000 ₪.

טענת הנתבעת
התובעת לא פוטרה מעבודתה, ולכן לא מדובר בפיטורים שלא כדין, ואין התובעת זכאית לפיצויים מכוח שני החוקים הנ"ל.

דיון והכרעה
המקרה דנן לא עוסק בפיטורים שלא כדין, אלא בהתפטרותה של עובדת מעבודתה.
התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכי היא זכאית לפיצויים מכוח החוקים הללו.
לפיכך, הרינו דוחים את הרכיבים הנ"ל של התביעה.

10. לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שקבענו כי התובעת התפטרה מעובדתה וכי יש לקיים את ההסכם בדבר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, לאחר שקיבלנו באופן חלקי את תביעתה להשלמת פיצויי פיטורים, להשלמת שכר ולפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, ולאחר שדחינו את תביעתה לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים בניגוד להוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים ובניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סכום של 5,449 ₪ בגין (השלמת שכרה) פיצוי בגין אי מתן אפשרות לעבודה מלאה מחודש 6/2009 ועד חודש 10/2009, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 6/11/09 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב. סכום של 4,990 ₪ בגין שכרה בחודשים 1/2010 ו-2/2010, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 6/3/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ג. סכום של 1,924 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 6/3/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ד. סכום של 282 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 6/3/10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

11. הוצאות

הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 500 ₪ בגין הוצאות משפט וסכום של 2,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.
הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

12. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול חוזה

  2. השבה הדדית

  3. ביטול הסכם חליפין

  4. תוצאות ביטול חוזה

  5. ביטול הסכם ללא נימוק

  6. הודעה על ביטול חוזה מכר

  7. פיצוי בגין ביטול חוזה מכר

  8. ביטול הסכם עקב ניצול מצוקה

  9. ביטול הסכם בשל הפרה יסודית

  10. ביטול הסכם בהעדר צלילות דעת

  11. בקשה לביטול הסכם סיום עבודה

  12. ביטול הסכם מייסדים בהתנהגות

  13. תביעה "חוזית כספית" לביטול הסכם

  14. לא כל לחץ כלכלי מהווה כפייה המקנה זכות לביטול החוזה

  15. תביעה לביטול הסכם למכירת רכב (ב.מ.וו. דגם 540 שנת ייצור 2000)

  16. זכאות לסיים את ההתקשרות עקב פרסומים נרחבים בכלי התקשורת אודות חשדות פליליים

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון