דחיית בקשת הענקה מטעמי צדק בביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשת הענקה מטעמי צדק בביטוח לאומי:



התובעת ילדה ביום 7.5.07, ותביעתה לדמי לידה נדחתה ביום 29.7.07 מן הטעם שהתובעת לא צברה תקופת דמי ביטוח מזכה, כנדרש בסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). בעקבות הדחיה הגישה התובעת לבית הדין תובענה (בל 1131/08), אשר לאחר מכן נמחקה לבקשת התובעת תוך שהודיעה כי תפנה להליך של 'הענקה מטעמי צדק'.


המסגרת העובדתית


התובעת פנתה לנתבע בבקשה להענקה מטעמי צדק, ובקשתה נדחתה. טרם שנבוא לבחינת ההחלטה נפרוס את התשתית העובדתית הרלוונטית, כפי שזו עולה מעדות התובעת, מתעודת עובד הציבור (נת/5) והמסמכים שצורפו לכתב ההגנה, מהמסמכים שהוגשו במהלך עדות התובעת ומעדות עובדת הציבור – הגב' אלינה משה:




התובעת, ילידת 1979, נרשמה כעצמאית מיום 1.4.01 – כמי שעוסקת בהפקות סרטים. דמי הביטוח שולמו על התובעת בהוראת קבע מדי חודש בחודשו (נת/8).




ביום 26.9.04 הודיעה התובעת לנתבע, בטופס של דין וחשבון רב שנתי (נת/2), כי החל מיום 18.10.04 היא תחדל להיות עצמאית עקב נסיעה לחו"ל (שתאריך החזרה ממנה לא נרשם). לפיכך, שונה מעמדה של התובעת מ'עצמאית' ל'לא עובדת'. החל ממועד זה נגבו מהתובעת דמי ביטוח מינימליים כמי שאינה עובדת. דמי הביטוח שולמו בהוראת הקבע מדי רבעון.




ביום 1.9.05 שבה התובעת מחו"ל ושבה לעסוק בעיסוקה כעצמאית מפיקת סרטים. אף על פי כן, לא דיווחה התובעת על השינוי במעמדה ולא נרשמה כעצמאית כנדרש בסעיף 77 לחוק.




בחודש מאי 2006 נישאה התובעת.




ביום 27.2.07 הגישה התובעת למס הכנסה דיווח על הכנסותיה בשנת 2005, וביום 18.4.07 הגישה התובעת למס הכנסה דווח על הכנסותיה בשנת 2006.




ביום 7.5.07 ילדה התובעת את בתה הבכורה. הלידה שהיתה צפויה לחודש 6/2007 הקדימה והתובעת ילדה בחודש השמיני להריון.




ביום 6.6.07 התקבל בנתבע דין וחשבון רב שנתי ובו דיווחה התובעת על היותה עצמאית מיום 2.9.05 (נת/3). בו ביום נשלח לתובעת חיוב בתשלום דמי הביטוח, ואלה שולמו ביום 4.7.07 במלואם.




ביום 11.7.07 הוגשה התביעה לדמי לידה, שכאמור נדחתה.




ביום 17.4.08 הוגשה הבקשה להענקה מטעמי צדק (נת/4). כעולה מנימוקי הבקשה ומכתב הלוואי שצורף לה (נת/1), הטעם לאי הרישום כעצמאי הוא:


"בדיעבד הסתבר כי בתאריך הלידה הוגדר מעמדי בביטוח לאומי כ"לא עובדת".
הדבר נבע מאי הבנה, אשר גיליתי עוד טרם הלידה, והתחלתי בהליכים להסדירה כבר בחודש פברואר. מכיוון שילדתי בטרם עת, בעודי בחודש השמיני להריון, לא הספקתי להשלים את הטיפול בעניין לפני הלידה.
הפער בתשלומי הביטוח הלאומי נבעו מטעות תמימה: במשך תקופה ארוכה שילמתי את חובותיי (ב – א.א.)ביטוח הלאומי דרך הוראת קבע בבנק. בחודש אוקטובר 2004, לקראת נסיעה לטיול ארוך בחו"ל, נאמר לי שעלי לשנות את מעמדי ל"לא עובדת", וכך עשיתי. כעבור חודשים רבים, כשחזרתי לארץ, לא הודעתי על כך למוסד, מכיוון שלא ידעתי שיש צורך בכך. מתוך היכרותי עם המערכת, ידעתי שבסוף כל שנת מס מקבל המוסד לביטוח לאומי דיווח הן ממני והן ממס ההכנסה על הכנסותיי השנתיות, והנחתי שכבכל שנה יערוך המוסד חישוב, ונתקזז על החובות בהתאם. וכך היה. הכנסותיי דווחו במלואן, ושילמתי את המיסים בהתאם. במאי 2006 התחתנתי, וללא ידיעתי הפסיקו לגבות ממני את דמי הביטוח (מכיוון שעד אז שילמתי דרך הוראת קבע, לא ראיתי צורך לעקוב אחר התשלומים).
בחודש פברואר 2007 שמתי לב שמזה זמן מה איני משלמת דמי ביטוח. מיד התקשרתי למוקד על מנת לברר את העניין, ונאמר לי שמעמדי לא מעודכן כעובדת. ביקשתי שישלחו לי את הטפסים המתאימים כדי להסדיר את הנושא, אך כשאלו הגיעו, מסתבר ששלחו לי בטעות טופס "הצהרת עיסוקים", שמיועד לשכירים, ולכן לא רלוונטי לגבי. כשהתקשרתי למוקד בשנית, לא ידעו כיצד לעזור לי, והפנו אותי להגיע למשרדי המוסד באופן אישי. כשהגעתי למשרדי המוסד, ישבתי עם פקיד שהסביר לי את המצב, ואמר שאין שום בעיה, מכיוון שיש באפשרותי לדווח על שינוי מעמד גם בדיעבד, וכמובן שחובותיי יחושבו בהתאם לכך, ואני אדרש לשלם על כל אותה התקופה בה עבדתי תחת מעמד "לא עובדת". הפקיד הפנה אותי למלא טופס דו"ח. מספר ימים לאחר מכן, לפני שהספקתי למלא ולשלוח את הדו"ח, ובעודי בחודש שמיני להריון, ילדתי.
בפועל – לא הספקתי להסדיר את נושא המעמד שלי וחובותיי לביטוח הלאומי לפני הלידה.
עם זאת, מיד לאחר הלידה השלמתי את ההליכים, שיניתי בחזרה את המעמד ל"עובדת", ושילמתי את כל חובותיי."



ביום 11.6.08 הוחלט לדחות את הבקשה מן הטעם ש"אין נסיבות מקלות לאי רישום ואי תשלום כעצמאית בזמן. במיוחד לאור ניסיונה בעבר כעצמאית". בחודש נובמבר 2008 נשלחה לתובעת הודעה על דחיית הבקשה, וביום 3.5.09 הוגשה התובענה.




בישיבת הקד"מ מיום 27.4.10 הוחלט כי התובעת תעביר לנתבע תצהיר וענינה ישקל מחדש. תצהיר כאמור הועבר. התובעת חזרה על עיקרי הדברים שבמכתבה נת/1. היא הסבירה כי אי הדיווח היה פרי אי ידיעה והנחה כי מאחר והיא משלמת דמי ביטוח בהוראת קבע ומשלמת מס הכנסה בהתאם להכנסותיה, היא תידרש לשלם דמי ביטוח באופן אוטומטי עם חזרתה לעבודה, וכך מסבירה התובעת:


"...דבר נוסף שחיזק את הנחת יסוד זו, הינו עצם העובדה ששילמתי דמי ביטוח באמצעות הוראת קבע וכן שילמתי מס הכנסה בהתאם להכנסותי. לכן סברתי כי במעמד התשלום למס הכנסה, יקבעו דמי ביטוח לאומי על ידי המוסד לביטוח לאומי בהתאם.
בפועל, עם חזרתי לארץ המשכתי לשלם דמי ביטוח באמצעות הוראת קבע ואף שילמתי הפרשי שומה (כפי שנדרש לשלם כל עצמאי) בחודשים 10/05 ו-05/06. זאת בניגוד לתקופה בה שהיתי בחו"ל, בה לא נדרשתי לכל תשלום מעבר למינימום הנדרש (מצ"ב פירוט חשבון מיום 24/02/08 – נספח 1 לתצהירי").
ביום 25/05/06 נישאתי לבעלי נמרוד, ואף לאחר הנישואין שילמתי דמי ביטוח בהוראת הקבע (ראו מקדמה בהוראת קבע מיום 16/07/06, מופיע בפירוטי חשבון נספח 1 לתצהירי).
בחודש 2/07, לאחר כ-6 חודשים בהם לא שילמתי דמי ביטוח כלל (וזאת בזמן הריוני הראשון "על כל המשתמע מכך") נוכחתי לדעת כי קיימת בעיה בנושא הסדרת תשלום דמי הביטוח, שכן הייתי משלמת מידי רבעון וכבר חלפו שני רבעונים ואף הגיע סוף השנה ולא חויבתי בדמי ביטוח בהוראת הקבע ואף לא קיבלתי כל דרישה לעשות כן."

התובעת הסבירה כי משגילתה את טעותה פנתה לביטוח הלאומי כדי להסדיר את מעמדה, וכך מסבירה התובעת:

"כבר באותו החודש (2/07 – א.א.), פניתי ל"מוקד הטלפוני" של המוסד לביטוח לאומי בכדי לברר פשר העניין. באותה שיחת טלפון, לראשונה נוכחתי לדעת כי הנני מוגדרת כ"לא עובדת" במערכת המוסד לביטוח לאומי, ומאחר והנני נשואה אינני נדרשת לשלם דמי ביטוח.
כבר במעמד אותה שיחת טלפון, ביקשתי להסדיר באופן מיידי את המעמד שלי, ולשלם את חובותיי במידה וקיימים. אותה נציגת המוסד, הודיעה לי כי תישלח אלי טופס למילוי ולאחר שאשלח אותו חתום למוסד לביטוח לאומי מעמדי יוסדר רטרואקטיבית.
להפתעתי לאחר כשלושה שבועות, קיבלתי דואר טופס למילוי הנושא כותרת : "הצהרת עיסוקים" ובו הנני נדרשת לציין את שמו של המעביד אצלו הנני עובדת כשכירה (מצ"ב טופס "הצהרת עיסוקים", נספח 2 לתצהירי). מאחר ואינני שכירה פניתי שוב למוקד הטלפוני בכדי לברר פשר הטופס שהנני נדרשת למלא.
באותה שיחת טלפון נציגת המוסד הודיעה לי, כי איננה יודעת כיצד לטפל בפנייתי וכי עלי לפנות למשרדי המוסד לביטוח לאומי בתל אביב בכדי להסדיר את העניין.
אכן בחודש 04/07 הגעתי למשרדי המוסד לביטוח לאומי בתל אביב ופקיד המוסד שוחח עימי, "השיב את רוחי", והסביר כי הנני נדרשת למלא טופס אחר ולחתום עליו ופועל יוצא ממילוי טופס זה, יוסדר מעמדי רטרואקטיבית ואקבל את דרישת התשלום לדמי ביטוח בהתאם ואהיה זכאית לדמי לידה.

תאריך הלידה המשוער בלידתי הרלוונטית היה ב-04/06/07. על כן, ביקשתי להסדיר את עניין זה לפני הלידה. כדי שלא אצטרך לעסוק בעניין זה לאחר הלידה. לשמחתי ילדתי חודש לפני הזמן בהפתעה. על כן, לא הספקתי להסדיר את מעמדי ערב הלידה."



ביום 12.7.10 הודיע הנתבע שהוא עדין עומד על דחיית הבקשה.




בישיבת הקד"מ מיום 21.9.10 הוחלט כי התובעת תעביר לנתבע תצהיר משלים וענינה ישקל מחדש. בתצהירה המשלים הסבירה התובעת מדוע לא השכילה להסדיר את רישום מעמדה בין חודש אפריל 2007 לבין הלידה מיום 7.5.07, וכך הוסבר בתצהירה:


"....
5. בחודש שבין הפגישה עם נציג הביטוח הלאומי לבין הלידה הייתי עסוקה ביותר בהכנה ללידה ובלידה עצמה תוך הריון מדאיג, מעבר דירה והגברת לחץ בעבודתי בכדי שאוכל לסיים את משימותיי עוד לפני הלידה.
.....
6. מן העולה לפי הנספחים שצירפתי, נראה בברור כי חודש זה היה עמוס ומטריד ובו לא הייתה באפשרותי היכולת להסדיר את עניין תשלום דמי הביטוח.
7. יודגש, כי התחלתי את הסדרת תשלום דמי הביטוח כשלושה שבועות לאחר הלידה, כאשר שלחתי אז את הטופס הנדרש והנכון. כאמור בתצהירי הקודם, הובהר לי על ידי פקיד המוסד, כי תיקון של הסטטוס שלי רטרואקטיבית הינו אפשרי בהחלט.
....."



ביום 8.12.10 שבה ונדחתה הבקשה. וכך נומקה עמדת הנתבע (נת/6):


"1. ברעם יפעת הייתה מבוטחת כעובדת עצמאית מ-1.4.01 עד 10.9.04.
2. חזרה לעבוד כעצמאית ב-2.9.05 ולא פנתה למוסד לביטוח לאומי כדי להצהיר על כך ולחדש ביטוחה כעצמאית.
3. פנתה אלינו רק כשהייתה בשלבי הריון אחרונים.
4. טוענת בתצהיר כי האיחור נבע מסיבוכים הקשורים להריון, לידה, לידה מוקדמת וכו'. אך לא מתייחסת לעובדה שעבדה כעצמאית שנתיים ולא טרחה ליידע את מוסדנו ולדאוג לבטח עצמה. איני חוזרת מעמדתי, שהנימוקים אינם מצדיקים גמלה מטעמי צדק"



ביום 4.5.11 התקיים הדיון בפנינו, ולאחריו סיכמו הצדדים.


המסגרת המשפטית


נקודת המוצא לדיון היא שישנה זיקה בין זכויות לפי חוק לבין תשלום דמי ביטוח. לפיכך, נדרש מן המבוטח, כתנאי לקבלת הזכויות, כי ימלא אחר חובותיו לפי חוק ובכלל זה תשלום דמי הביטוח. לעקרון זה נקבע חריג ולפיו יכול וגמלאות ישולמו חרף מחדלו של המבוטח למלא את חובותיו ולשלם דמי ביטוח אם מקום בו קמים 'טעמי צדק'. וכך קובע סעיף 387 לחוק:


"המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה:
(1) ...
(2) פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366;
(3) אי מילוי חובת רישום לפי סעיף 77;
(4) ... " (הדגשה הוספה – א.א.)



'המבחנים והכללים' שנקבעו עוגנו בתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), התשל"ה -1975 (להלן: "התקנות"). בתקנה 3 לתקנות נקבע כך (תוך הפנייה לסעיפים החוק בנוסחו הקודם):


"בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחד מאלה:
(1) מחלה או תאונה;
(2) מאסר או מעצר;
(3) פסלות לדין או פשיטת רגל;
(4) שירות בצבא-הגנה לישראל;
(5) הימצאות בארץ אויב או בארץ שאינה מאפשרת מגע חפשי עם ישראל;
(6) תנאי מלחמה או פעולות אויב;
(7) אסונות טבע או תנאי אקלים החורגים מהרגיל;
(8) רישום גיל לא נכון שתוקן על פי פסק דין, בתנאי שמבקש ההענקה נקט בהליכים משפטיים לתיקון הגיל תוך זמן סביר לאחר שעמד על הטעות;
(9) מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד;
(10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה." (הדגשה הוספה – א.א.)



דהיינו, לפי התקנות - תנאי הכרחי לצורך ההענקה מטעמי צדק הוא כי אי הרישום או אי התשלום נוצר מאחר ש"נבצר" מהמבוטח למלא את חובת הרישום או לשלם דמי ביטוח. האמור נכון גם לענין האמור בתקנה 3 (10) – קרי, גם לגביה נדרש כתנאי מקדמי כי 'נבצר' מהמבוטח לדווח או לשלם.




הדיבור "נבצר מהמבוטח" פורש כקרוב לדיבור "נמנע", כאשר הכוונה להימנעות כתוצאה מנסיבה אובייקטיבית, ולא בשל סיבות כגון: אי ידיעה על חובת הרישום או התשלום, טעות, שכחה, או מעשים (או מחדלים) - ולו של רואה החשבון של המבוטח או נציג אחר שטיפל בענייניו.




עוד נקבע כי בעניינים שבהם יש לנתבע שיקול דעת, כמו בענין הענקה מטעמי צדק על פי סעיף 387 לחוק, סמכותו של בית הדין לעבודה – מוגבלת לבחינה מנהלית של אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הנתבע, וכי מקום בו נפל פגם בשיקול דעתו ככלל - יש להשיב את הענין אל פקיד התביעות, עם הנחיות להפעלת שיקול הדעת.


הכרעה


לאחר ששקלנו את טענות התובעת לא שוכנענו כי יש מקום להענות לתביעה ולהתערב בשיקול דעתו של הנתבע, ואלה טעמינו בתמצית:




למעשה, התובעת כלל לא הוכיחה כי 'נבצר' ממנה מלהרשם כעצמאית לאחר ששבה מחו"ל ושבה לעבוד כעצמאית. יאמר מיד כי הסברי התובעת בענין זה דחוקים משהו. ראשית, כך או כך, 'אי ידיעה' ו/או 'טעות כנה' לגבי חובת הרישום ו/או לגבי סברתה של התובעת כי בסוף השנה יערך קיזוז אינם עולים כדי 'נבצרות', שהרי המבוטח מוחזק כמכיר את חובותיו לפי חוק. שנית וזה העיקר, לא שוכנענו באי הידיעה של התובעת לגבי חובתה להרשם כעצמאית. במקרה הנוכחי אין עסקינן במי שהרישום כעצמאי בנתבע (במקביל לרישום במס הכנסה) הוא זר לו. שהרי בשנת 2001 נרשמה התובעת ככזו - חרף רישומה במס הכנסה. כך שלתובעת היתה ידיעה כי 'הרישום' מול מס ההכנסה אינה מספק. זאת ועוד, כאשר התובעת יצאה לחו"ל היא דיווחה על שינוי מעמד. מכאן שחזקה כי ידעה שכאשר היא שבה מחו"ל והיא שבה לעסוק כעצמאית עליה לדווח על כך לנתבע.




טוענת התובעת כי רק בתחילת 2007 הבחינה באי ההפחתה של דמי הביטוח הלאומי. כאמור – 'טעות' אינה מקימה נבצרות. זאת ועוד, טענת התובעת מוקשית בעיננו. שהרי עיון בפירוט החשבון (נת/8) מעלה כי קודם לנסיעה לחו"ל שולמו דמי הביטוח מדי חודש בחודשו, בעוד שבעת הדיווח כלא עובדת הם שולמו כל רבעון. משמע, שכאשר חזרה התובעת לעבוד כעצמאית לא היה עליה להמתין לכך שההורדות הרבעוניות יפסקו, אלא עליה היה לבדוק מדוע זה לא נגבים ממנה שוב דמי הביטוח מדי חודש בחודשו.




אחרון אחרון חביב – טענה התובעת כי 'תום ליבה' ניכר מהפעולות שעשתה טרם הלידה (כבר מחודש 2/07) כדי להסדיר את חובה לנתבע. אלא של'רוע המזל' הלידה הקדימה ליום 7.5.07 וקודם לכן היא היתה עסוקה במעבר דירה ועוד. בכל הכבוד, התנהלות התובעת בתקופה זו ואפילו הקדמת הלידה אינם מקימות נבצרות. העובדה כי התובעת סברה כי יש לה 'זמן' להסדיר את הענינים אינה עולה כדי טעמי צדק. מי שחיכה ל'רגע האחרון', אינו יכול להטיל על הנתבע את האחריות לכך שהרגע האחרון הקדים, ובכך לסטות מהעקרון הבסיסי ולפי זכויות לפי חוק מותנות במילוי החבות לפי חוק.




טוענת התובעת כי הסתמכה על דברי הפקיד כי ניתן להסדיר את המעמד רטרואקטיבית. אלא שלא נטען ולא הוכח כי אותו פקיד עלום אמר כי ניתן להסדיר את המעמד לצורך קבלת דמי הלידה רטרואקטיבית לאחר הלידה. דווקא הטענה לפיה התובעת לא 'הספיקה' להסדיר את המעמד טרם הלידה בשל הקדמתה, מלמדת שגם התובעת ידעה כי מעמדה צריך להיות מוסדר קודם לכן.




לאור האמור, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.



על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלה חוסמת תקנה 11

  2. מענק לימודים לגרושה

  3. זכות הזקיפה - סעיף 329

  4. תסמונת PDD ביטוח לאומי

  5. תגמול נצרך ביטוח לאומי

  6. תסמונת rsd ביטוח לאומי

  7. בדיקת oae – ביטוח לאומי

  8. שינוי סיווג ביטוח לאומי

  9. פיברומיאלגיה ביטוח לאומי

  10. הסבה מקצועית ביטוח לאומי

  11. דמי שיקום מקצועי לסטודנט

  12. תביעה לקבלת שיקום מקצועי

  13. מענק לימודים לאם חד הורית

  14. התיישנות חוב לביטוח לאומי

  15. אי ספיקת כליות ביטוח לאומי

  16. גב תפוס בעבודה ביטוח לאומי

  17. סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי

  18. סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי

  19. אישור תעודת מחלה ביטוח לאומי

  20. תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

  21. הגשת תביעת ביטוח לאומי באיחור

  22. אי שיתוף פעולה עם ביטוח לאומי

  23. רישום כעובד עצמאי בביטוח לאומי

  24. תקנה 27(ב) לתקנות הביטוח הלאומי

  25. זכויות מביטוח לאומי למשפחת מחבל

  26. סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי

  27. דחיית תביעה לדמי תאונה מביטוח לאומי

  28. פיצול הדיון על 2 נכויות בביטוח לאומי

  29. תשלום ביטוח לאומי בזמן לימודים בחו''ל

  30. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי

  31. הרוג מלכות - חוק התגמולים לאסירי ציון

  32. דחיית בקשת הענקה מטעמי צדק בביטוח לאומי

  33. שיעור ניכוי ביטוח לאומי בתביעה נגד המזיק

  34. הארכת המועד להגשת ערעור בתביעת ביטוח לאומי

  35. תשלום דמי תאונה לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי

  36. תביעה כנגד החלטת וועדת הרשות להכיר כ"נכה נזקק"

  37. תביעה כנגד החלטת הועדה לביטול חובות לביטוח לאומי

  38. בקשת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי

  39. תביעה לתשלום שני מענקי נכות בגובה של 70 קצבאות חודשיות

  40. נפגע ונחבל בגב תחתון, ופגיעתו הוכרה על ידי ביטוח לאומי כפגיעה בעבודה

  41. ערעור על החלטת הוועדה לא לצרף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי

  42. ביטוח לאומי טען כי בפסק הדין המוסכם לא הוכרה הפגיעה בעבודה על דרך הגרימה

  43. מכתב דחיה כי לא התקיימה בו הגדרת "תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי

  44. לטענת ביטוח לאומי התביעה הוגשה בחלוף כמעט 3 שנים ממכתב הדחיה, ולא בתוך 12 חודשים כאמור בתקנות

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון