דמי שיקום מקצועי לסטודנט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי שיקום מקצועי לסטודנט:



תביעה זו הוגשה נגד החלטת הנתבע בדבר אי תשלום דמי שיקום מקצועי לתובע בגין חודשי סמסטר א' של שנת הלימודים 2009/10.

העובדות


התובע, מר מיכאל גולדמן, עולה חדש מרוסיה, מוכר כנכה ומקבל קצבת נכות בשיעור 60%.
לתובע אושרו לימודי משפטים במסגרת תכנית שיקום.
במהלך השנתיים שקדמו להגשת התביעה, אושרו לתובע דמי שיקום בתקופת לימודיו בהתאם להוראות סעיף 9(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956.
בגין חודש 2/09, שולמו לתובע דמי שיקום בסך 662 ₪ בלבד מאחר שעל פי קביעת הנתבע, סמסטר ב' החל רק ביום 21.2.10.
בחופשת הקיץ שקדמה לתחילת שנת הלימודים הנ"ל, שולמו לתובע דמי שיקום למרות שהוא לא למד 20 שעות שבועיות. ההחלטה על תשלום דמי השיקום, על אף שהתובע לא הועסק ב-20 שעות שבועיות בתכנית השיקום שלו, התבססה על הנחיות פנימיות של מחלקת השיקום בנתבע שפורסמו במסגרת "איגרת מס. 18" (אליהן נתייחס להלן).
בתחילת שנת הלימודים 2009-10 הגיש התובע תכנית שיקום שכללה קורסים בהיקף של 8 שעות שבועיות פרונטאליות. התובע ציין בתכנית שהגיש כי הוא לומד לשני מבחני מועד ג' בקורסים בהם נכשל בבחינות הגמר של שנת הלימודים 2008-09, אשר היו צפויים להתקיים בחודש 12/09, במהלך סמסטר א' בשנת הלימודים 2009-10.
הנתבע לא אישר לתובע תשלום דמי שיקום לסמסטר א' של שנת הלימודים 2009-10. בהחלטה שנמסרה לתובע נאמר:

"משתקם זכאי לדמי שיקום כאשר לומד בתכנית של 20 ש"ש. אתה לומד 8 שעות בלבד, וזה רחוק מאוד מהמינימום הנדרש.
צר לי שלא הצלחת בשני מקצועות בשנת הלימודים הקודמת ואני בטוחה שלהכשל פעמיים זה מלחיץ ביותר ומקוה שמועד ג' יביא איתו הצלחה, אך הצורך במבחנים חוזרים לא מזכה בדמי שיקום".


במסגרת תעודת עובדת ציבור שהגיש הנתבע בהליך, הוסבר כי מבדיקה וממידע שמסר התובע, עלה שהקורסים, שהתובע למד לקראת מועדי ג' שלהם, היו שוות ערך לסך של 3 שעות שבועיות ולכן גם אם היה התובע לומד קורסים אלו, סך השעות שהיה לומד היה 14 שעות שבועיות, ובנתונים אלו לא ניתן היה לאשר לו דמי שיקום בתקופה זו על פי התקנות וההנחיות הפנימיות שב"איגרת מס. 18", הדורשות מינימום של 16 שעות שבועיות כתנאי למתן אישור חריג.
עוד הסביר הנתבע בתעודת עובדת הציבור כי ההחלטה לאשר לתובע דמי שיקום בחודשי הקיץ התקבלה הואיל ומדובר בתקופה קצרה ביותר של חודשיים (אוגוסט וספטמבר) בה היה על התובע ללמוד למועדי ב'. בהתייעצות עם לשכת התעסוקה נקבע כי בתקופה כל כך קצרה ועל רקע נתוני התובע, לא סביר היה כי התובע ימצא עבודה בתקופה זו.

המחלוקות


המחלוקות העיקרית בתיק היא בשאלה אם יש לראות בזמן שהקדיש התובע ללימודים לשני המבחנים במהלך סמסטר א' של שנת הלימודים 2009-10, כחלק מתכנית השיקום? בהקשר זה קיימת מחלוקת לגבי ההנחיות הפנימיות שעל פיהן שולמו לתובע דמי שיקום בחודשי הקיץ של שנת 2009, ואשר על סמכן מסרב הנתבע לאשר תשלום דמי שיקום לתובע בגין סמסטר א' של שנת הלימודים 2009-10.
מחלוקת נוספת נוגעות לתשלום דמי שיקום בסך 662 ₪ בלבד במחודש 2/09 במקום דמי שיקום בסך 1,987 ₪, אשר הגיעו לתובע לשיטתו.

המסגרת המשפטית


סעיף 199 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 מפרט את סוגי הגמלאות להן זכאי נכה. בין הגמלאות להן זכאי נכה הוא "שיקום מקצועי – לפי סעיפים 203 עד 205".
סעיף 204 קובע:

"שיקום מקצועי יינתן לפי אותם העקרונות והכללים ובאותן הדרכים החלים לגבי נפגע לפי פרק ה'. התקנות וההוראות בדבר שיקום מקצועי מכוח פרק ה' יחולו לגבי מבוטח כאמור בסעיף 203, בשינויים המחוייבים, זולת אם קבע השר הוראה אחרת".


לאור הוראת סעיף 204 לחוק, חלות על שיקום מקצועי לנכים בענף נכות כללית תקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), שהותקנו מכוח סעיף החוק שמופיע בנוסח המשולב של החוק מתשנ"ה כסעיף 88.
תקנה 9(א)(2) לתקנות קובעת:

"(א) לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו –
(1) ...
(2) ההפרש שבין קיצבת הנכות המשתלמת לו ובין קיצבת הנכות שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע, או אם לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה, עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית.
אם אין משתלמת לו קיצבת נכות ונתמלאו התנאים כמאור – ישלום לו סכום השווה לקיצבה שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכות היתה 100% (להלן – דמי שיקום).
ישנה לנפגע הכנסה ממשלח ידו בתקופת מתן השיקום המקצועי, רשאי פקיד השיקום, בשים לב למצבו הסוציאלי, להפחית דמי השיקום, במלואם או במקצתם, ובלבד שההפחתה לא תעלה על ההכנסה כאמור".


מתקנה 9(א)(2) עולה כי התנאי הראשי לזכאות לדמי שיקום הוא העסקה בהכשרה מקצועית לא פחות מ-20 שעות בשבוע, אך קיימת לכך חלופה: מתן אישור של שירות התעסוקה כי עקב שיקומו של הנכה אין הוא ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית.
הנתבע הסביר בסיכומיו, ועל כך אין מחלוקת, כי במהלך השנים הסתבר שלשכות שירות התעסוקה נמנעות מלתת אישורים בהתאם לחלופה שצויינה בתקנה 9(א)(2) לתקנות. לפיכך נדרש המוסד לביטוח לאומי לפתרון לאותם מקרים בהם אין עיסוק של 20 שעות בשבוע ולכאורה יש הצדקה למתן דמי שיקום. על כן קבע המוסד לביטוח לאומי הנחיות למתן דמי שיקום במקרים בהם לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה. הנחיות אלו פורסמו ב"איגרת מס. 18" והוגשו לבית הדין בתעודת עובד ציבור שהגיש המוסד.
ההנחיות הוצאו על ידי אגף השיקום למנהלי תחום ועובדי השיקום, וכאמור בהן, מטרתן לקבוע קוים מנחים למקרים חריגים בתכנית שיקום שהיקפה פחות מ-20 שעות שבועיות וקידום אחידות בקבלת החלטות בסניפי המוסד. נקבעו בהן שתי "הנחיות כלליות", כמפורט להלן, וכן "קריטריונים לאישור דמי שיקום בתכנית שסך כל מרכיביה אינו מגיע ל-20 שעות". כמו כן, כוללות ההנחיות התייחסות ל"דמי שיקום בתקופת חופשת קיץ בין שנת לימודים אחת לבאה, או בסיום תכנית".
ה"הנחיות הכלליות" קובעות:

1. "מכלול תכנית ההכשרה – יש להתייחס לתכנית ההכשרה/לימודים, על כל מרכיביה, אם מתבצעים באותו שבוע. לדוגמא – קורס קוסמטיקה + קורם בניית צפורניים וכו'. סה"כ שעות הלימוד של כל המודולות הוא הבסיס לקביעת תכנית השקום.
אם בנוסף לשעות הלימוד הפרונטאליות יש גם צורך/ניתן כבר להוסיף במקביל – הכשרה אינדיבידואלית/התנסות במקצוע הנלמד, קורס אוריינות מחשבים או יזמות עסיקית, וכו' – יש לצרף מרכיבים אלו למניין היקף השעות השבועיות, המזכרות בדמי שיקום.

2. מקרים חריגים
במקרים בהם תכנית הלימודים הכוללת (כמפורט בסעיף 1) אינה מגיעה ל-20 ש"ש, אך לא תפחת מ-16 ש"ש, ההחלטה אם יש מקום להתייחס לתכנית השקום של המשתקם כחריגה תיבחן קודם כל עם מנהל התחום בסניף. לאחר מכן יש להתייחס לקריטריונים ולפעול על פי שלבי האישור המפורטים בהמשך".


ה"קריטריונים לאישור דמי שיקום בתכנית שסך כל מרכיביה אינו מגיע ל-20 שעות" הם:


"1. מי שעקב נכותו יתקשה ללמוד ולעבוד במקביל, זאת לאור קושי ניכר במציאת עבודה זמנית או חלקית, או צורך בהשקעה לימודית ניכרת, לדוגמא ליקויי שמיעה, ליקויי למידה.
2. מי שעקב חסכים או קשיים קודמים זקוק להשקעה מרובה במיוחד הדורשת עבודת בית נוספת ושיעורי עזר, תמיכות וכו' כדי להצליח בלימודים – לדוגמא: עולה חדש, קשיי שפה, לימודים בגיל מבוגר לאחר שנים שלא למד.
3. במקרים בהם יש הפסקה קצרה וזמנית בהיקף שעות הלימוד וכתוצאה מכך המשתקם לומד פחות מ-20 ש"ש ובשל פרק הזמן הקצר יתקשה למצוא עבודה מתאימה לזמן כה קצר.
4. אופי או סוג ההכשרה המקצועית/הלימודים מחייבים השקעה מרובה ביותר בהכנת עבודות מעבר לשעות הלימודים הפרונטאלית וביחס לחוגי לימוד אחרים (לדוגמא עיצוב גרפי, עריכת וידאו, אמנות, אדריכלות).
5. תכנית הלימודים מפוצלת מאוד, הן בימים והן בשעות, זאת לאחר שהמשתקם עשה כל שביכולתו לרכז את התכנית במס' מצומצם של ימם אך לא עלה בידו.
6. המשתקם נדרש לשעות נסיעה ארוכות ממקום מגוריו למקום הכשרתו, מקום מגוריו מרוחק ממקום ההכשרה וישנם קשיי נגישות בתחבורה ציבורית (צריך להחליף מס' אוטובוסים עד להגעה ליעד, זמינות נמוכה של תחבורה ציבורית). כל זאת במידה ולא משולם לו שכ"ד.
7. כאמור, בכל מקרה היקף שעות הלימודים לא יפחת מ-16 ש"ש פרונטאליות".


ההנחיות מתייחסות גם ל"דמי שיקום בתקופת חופשת קיץ קיץ בין שנת לימודים אחת לבאה" כך:

"כידוע, דמי שיקום משתלמים למשתקמים שהינם בעלי כושר השתכרות חלקי או מלא. בחודשי הקיץ, במעבר משנה לשנה או בסיום תכנית לימודים יש לבחון את עומס העבודות והבחינות של המשתקם בהתאם לדרישות הפורמאליות של המוסד הלימודי. הערכת העומס תיעשה בהתייחס לכמות העבודות והבחינות ומצב החובות של המשתקם. אם אין בחינות ועבודות בהיקף משמעותי, הרי שאינם עונים לתנאי הזכאות לדמי שיקום – ואין מקום לתשלום דמי שיקום".

טענות התובע


עיקרי טענות התובע הם:

א. כשם שהנתבע אישר לתובע דמי שיקום בחודשי הקיץ בין שנות הלימודים, בנימוק שמדובר בתקופה קצרה ועל רקע נתוני התובע לא סביר שימצא בה עבודה – היה על הנתבע לאשר לתובע דמי שיקום מאותם נימוקים גם בסמסטר א' בשנת הלימודים 2009/10. מדובר בתקופה קצרה, אמנם ארוכה מפגרת הקיץ, אך התובע היה צריך להשקיע בה כל רקע פנוי בלימוד על מנת לעבור את המבחנים בהם נכשל.
ב. הקריטריונים שפורטו ב"איגרת מס. 18" לאישור חריג של דמי שיקום מתקיימים בתובע לגבי סמסטר א' הנדון. מדובר באדם שעקב נכותו יתקשה ללמוד ולעבוד במקביל, וכישלונו בשני מבחנים מוכיח זאת. כמו כן, הוא זקוק להשקעה מרובה בלימודים בשל קשיי שפה וחסכים קיימים. כמו כן, אופי הלימודים מחייב השקעה מרובה יותר.
ג. המגבלה שעניינה עמידה ב-16 שעות שבועיות מהווה הגבלה שרירותית על שיקול דעתו של הנתבע.
ד. על פי הפסיקה הנוגעת ל"הנחיות מינהליות", הנחיות כאלה מהוות ציר שסביבו מופעל השיקול הדעת המינהלי, אך על הנתבע לבחון כל מקרה לגופו שמא קיימת הצדקה לסטות מהן. בענייננו, הנתבע פעל בניגוד להלכה המחייבת רשות לבחון כל מקרה לגופו על פי מאפייניו הייחודיים, תוך הסתמכות שרירותית על ההנחיות שקבע לעצמו.
ה. הנתבע גילה את הגמישות הראויה בהחלטתו לאשר לתובע דמי שיקום בגין חודשי הקיץ, תוך סטייה מההנחייה בדבר מינימום של 16 ש"ש, אשר חלה גם על חודשי הקיץ, ולא הוצג הסבר משכנע מדוע לא ייעשה כן גם לגבי סמסטר א'.
ו. הלכה היא כי הנחיות שהנתבע קובע לעצמו אינן כובלות את בית הדין.
ז. בנסיבות העניין, יש להחזיר את עניינו של התובע לנתבע על מנת שישקול מחדש את בקשת התובע לדמי שיקום בגין סמסטר א', על פי מכלול השיקולים הרלוונטיים.

טענות הנתבע


עיקרי טענות הנתבע הם:

א. אין חולק שבסמסטר א' התובע לא עמד בדרישות החלופה הראשונה של תקנה 9 (א)(2) שכן הוא לא השתתף בתכנית שיקום הכוללת לפחות 20 שעות שבועיות.
ב. בשל העדר יישום ממשי של החלופה השנייה של תקנה 9(א)(2) לאור אי מתן אישורים מתאימים על ידי שירות התעסוקה, קבע הנתבע לעצמו הנחיות כלליות על פיהן תנאי לאישור חריג של דמי שיקום, ללא עמידה בתנאי של השתתפות בתכנית שיקום של 20 שעות שבועיות, הוא השתתפות בתכנית שיקום של 16 שעות שבועיות, וגם בתנאי זה לא עמד התובע בסמסטר א'.
ג. קביעת הנחיות לביצוע החוק והתקנות היא הדרך הנכונה להבטחת פעולה שוויונית, תקינה ועקבית של הסמכויות שהוקנו לרשויות המדינה. הנתבע היה פועל באופן בלתי תקין לו היה מפרש את החוק באופן שונה בכל פעם שנדרש להפעלת סמכויותיו.
ד. תכנית השיקום שהגיש התובע עבור סמסטר א' כללה 8 שעות לימוד בלבד. תכנית זו מאפשרת שילוב עבודה עם הלימודים ועל כן אין הצדקה לתשלום דמי השיקום.
ה. גם אם חלק מהקריטריונים שפורטו ב"איגרת מס. 18" יכולים לחול בעניינו של התובע, הוא אינו עומד בתנאי המקדמי של השתתפות בתכנית לימודים של 16 שעות שבועיות לפחות, וזאת גם אם יחושבו השעות של הקורסים שאל מבחני הגמר בהם התכונן התובע בסמסטר א' במכסת שעות הלימוד שלו.
ו. אין לקבל את טענת התובע כי ניתן לסטות מהתנאים הקבועים בהנחיות שבאיגרת מס. 18. מעצם קביעת ההנחיות לגבי מקרים חריגים משתמע שיש לפרש את ההנחיות באופן המצומצם ביותר, כפי שמפרשים חריג. כך ביתר שאת בענייננו, משמדובר בהנחיות פנימיות הבאות להוסיף על האמור בתקנות בגלל מצב עובדתי שפגע בנכים בשל העדר האפשרות להביא אישור מלשכת שירות התעסוקה. אין לפרוץ ללא גבול את אותה הרחבה שעשה הנתבע בהנחיותיו, בכל שאיפשר בחינת אותם מקרים בהם לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה, תוך הגבלתם לטווח של מינימום 16 שעות שבועיות, אשר אינו מתקיים בעניינו של התובע.
ז. התנאי של השתתפות בתכנית לימודים של מינימום 16 שעות שבועיות הוא תנאי סביר, ואין להתערב בו. תנאי זה נקבע על מנת להיטיב עם המבוטחים, ואין מקום לכך שבשל נכונותו של הנתבע לאמץ פרשנות מיטיבה במקרים בהם לא מתקיימות הוראות התקנה, יידרש לאמץ פרשנות שאין לה אחיזה בתקנות ובהנחיות, באופן שיש בו משום הרחבה שעלולה להביא לפריצה בלתי נשלטת.
דיון והכרעה


כעולה מסעיף 204 לחוק, המחוקק הראשי קבע כי דמי שיקום לנכים ישולמו בהתאם לאותם עקרונות על פיהם הם משולמים לנכי עבודה, והוא אצל למחוקק המשנה את הסמכות לקבוע בתקנות הסדרים מפורטים בדבר התנאים לתשלום דמי שיקום.
מחוקק המשנה קבע בתקנות שני תנאים חלופיים לתשלום דמי שיקום. האחד – אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע. השני – אם עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית, לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה.
מקובלת על בית הדין טענת הנתבע בסיכומיו, כי תכליתם של דמי שיקום היא לאפשר לנכה לקבל את ההכשרה המקצועית ללא טרדות של פרנסה, ועל כן משתלמת לו קצבה כאילו דרגת נכותו היא בשיעור של 100%, כאותו אדם שאינו מסוגל לעבוד כלל. בהתאם לכך, מוצדק לקבוע דרישות שהן תנאי לתשלום דמי שיקום, שיש בהן כדי להבטיח הקדשת מלוא זמנו ומרצו של הנכה לתכנית השיקום.
בכפוף לכך, שתי החלופות שנקבעו בתקנה 9(א)(2) הן שונות בטכניקה החקיקתית שננקטה: החלופה הראשונה קובעת מכסת טכנית של שעות לימוד שבועיות שעמידה בה מקימה מעין חזקה שתכלית תשלום דמי השיקום מושגת, ואילו החלופה השניה קובעת תנאי שנדרש שיקול דעת מינהלי ליישומו – האם עקב שיקומו של הנכה הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית? השאלה הנשאלת במסגרת החלופה השנייה היא אם נוכח מכלול הנתונים של הנכה ושל תכנית השיקום שלו, הוא אינו ניתן לסידור בעבודה, באופן שמוצדק לשלם לו דמי שיקום.
הנתבע הוא הנושא בתשלום דמי השיקום, ובאופן טבעי, הוא זה שבודק אם התנאים העובדתיים שנקבעו בתקנות לזכאות לדמי שיקום, מתקיימים במקרה פלוני. בהתאם לכך, הנתבע אמור לבדוק אם במקרה פלוני הנכה "מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע", בהתאם לחלופה הראשונה ולשלם דמי שיקום לנכים שמקיימים תנאי זה.
לולא קביעת התקנה כי לשכת העבודה של שירות התעסוקה היא זו שקובעת אם מתמלאת החלופה השנייה (שעניינה ש"עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית"), היה על הנתבע לקבוע אם מתקיימים יסודותיה של חלופה זו במקרה פלוני.
מן העובדות שהביא בפנינו הנתבע עולה כי הפעלת החלופה השנייה, בהתאם למתווה שקבע מחוקק המשנה, אינה מיושמת בפועל, בשל כך ששירות התעסוקה אינו נותן אישורים כאמור בחלופה השנייה. לא הוסבר מדוע נמנעת רשות שלטונית מלמלא תפקיד שהוטל עליה בדין, אולם ודאי שתוצאת הדברים אינה יכולה להיות פגיעה בזכויות המבוטחים על פי החלופה השנייה.
לעניין זה נבאר: היסודות המהותיים של החלופה השנייה הם שעקב שיקומו של הנכה הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית. קביעת התקנה שהתקיימותם של תנאים אלה תיעשה על ידי לשכת העבודה של שירות התעסוקה – היא קביעה פרוצדוראלית באופייה. כאמור, אין לקבל מצב דברים בו בשל אי מילוי תפקיד שהוטל על שירות התעסוקה, לא תיבחן הזכאות המהותית של נכה לדמי שיקום על פי החלופה השניה. בהעדר אפשרות לקבל את קביעות שירות התעסוקה בעניין התקיימות החלופה השנייה, על הנתבע לקבוע ממצאים עובדתיים, כמיטב יכולתו, בשאלה אם מתקיימים התנאים המהותיים של החלופה השנייה.
את חובתו של הנתבע לקבוע אם במקרה פלוני התקיימו יסודותיה של החלופה השנייה, גם במציאות של אי מילוי תפקידו של שירות התעסוקה על פי התקנה, ניתן לעגן בחובת תום הלב והנאמנות החלות על המוסד כגוף מינהלי, וכן על הוראות סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (בג"צ 221/86 כנפי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (1) 469). מכוח חובות אלה, על המוסד לבחון את התקיימותה של החלופה השנייה בכל מקרה נתון, כמעין "ביצוע בקירוב" של חוזה, כשם שבנסיבות מסויימות יידרש מבעל חוזה "ביצוע בקירוב" של חוזה מכוח חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים.
השאלה שעלינו להכריע בה היא האם בקביעת ההנחיות הפנימיות שבאיגרת מס. 18 ומתן החלטה על פיהן, יצא הנתבע ידי חובתו להפעיל את החלופה השנייה. אנו סבורים שהתשובה לכך היא שלילית.
בהתחשב בטכניקה החקיקתית השונה של שתי החלופות של תקנה 9(א)(2) (קביעה טכנית של מספר שעות לימוד שבועיות על פי החלופה הראשונה וקביעה מהותית של העדר יכולת לסידור בעבודה עקב השיקום על פי החלופה השניה), נראה כי היצמדות הנתבע לתנאי המוקדם שקבע לצורך בחינת אישורים חריגים, שעניינו השתתפות בתכנית לימוד של 16 שעות שבועיות, חוטאת למטרת התקנה.
אין חולק שמספר השעות השבועיות המוקדשות לתכנית שיקום מהווה שיקול רלוונטי לשאלה אם מתקיימים יסודותיה של החלופה השנייה, אך הנתבע לא ביסס קביעת תנאי מקדים קשיח, חסר חריגים, של 16 שעות שבועיות כתנאי לקביעה ש"עקב שיקומו של הנכה הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית".
כאמור, השאלה אם נכה אינו ניתן לסידור בעבודה עקב שיקומו, מצריכה הפעלת שיקול דעת מהותי, תוך היזקקות למאפיינים הייחודיים של הנכה הספציפי ושל תכנית השיקום הספציפית בהם מדובר. הנתבע מודה שחלק מהשיקולים המהותיים שפורטו במסגרת איגרת מס. 18 מתקיימים בתובע ובתכנית השיקום שהגיש. בנסיבות אלה, היצמדותו של הנתבע לתנאי המוקדם שקבע באיגרת מס. 18 נראית לבית הדין כמתן משקל מוגזם לשיקול רלוונטי, תוך התעלמות משיקולים רלוונטיים נוספים.
כמו כן, היצמדות הנתבע לתנאי של 16 שעות שבועיות אף עומדת בניגוד להלכה בעניין הנחיות מינהליות, על פיה קביעת הנחיות כאמור אינה יכולה להצדיק כבילת שיקול דעתה של הרשות על פי הדין ואינה מונעת מן האזרח לדרוש לסטות מהן במקרה קונקרטי לאור הנסיבות המיוחדות שלו (י. דותן, הנחיות מינהליות, הוצאת המכון למחקרי חקיקה ע"ש סאקר, תשנ"ו, עמ' 111-113, 157-158).
מתעודת עובד הציבור שהוגשה עולה כי הנתבע נתן משקל לטענת התובע כי הצורך שלו להשקיע מאמצים וזמן בהתכוננות למבחני מועדי ג', שאי עמידה בהם בהצלחה מסכנת את תהליך השיקום כולו, מצדיק סיווג המאמצים והזמן הללו כחלק מתכנית השיקום, אלא שבסימולציה שערך הנתבע הוא סבר שהתחשבות בכך תביא את התובע ל-14 שעות שבועיות בלבד ובכך יחסרו לתובע שעתיים כדי להגיע לסף של 16 שעות הנדרשות לצורך שקילת מתן אישור חריג.
כאמור, הפעלת החלופה השנייה שבתקנה 9(א)(2) לתקנות מצריכה הפעלת שיקול דעת מהותי שאינו מוגבל בהכרח במספר זה או אחר של שעות פרונטאליות, ובכך החלופה השנייה נבדלת מזו הראשונה.
לאור כלל האמור לעיל, החלטנו לקבל את התביעה, במובן זה שעניינו של התובע מוחזר לשקילה מחדש על ידי הנתבע בהתאם לחלופה השנייה. על הנתבע לקבל החלטה בשאלה אם התובע ממלא אחר תנאי החלופה השנייה בהתחשב בנתונים הספציפיים שלו ובהתחשב במאפייניה הייחודיים של תכנית השיקום שהגיש.
אשר לתביעת התובע לתשלום הפרשי דמי שיקום בגין חודש 2/09, לא מצאנו להתערב בהחלטת הנתבע.


סוף דבר


התביעה מתקבלת חלקית כאמור בסעיף 41 לעיל.
התובע יוצג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. לפיכך לא ייעשה צו להוצאות.







פסק דין זה נתון לערעור בזכות. ניתן להגיש הודעת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלה חוסמת תקנה 11

  2. מענק לימודים לגרושה

  3. זכות הזקיפה - סעיף 329

  4. תסמונת PDD ביטוח לאומי

  5. תגמול נצרך ביטוח לאומי

  6. תסמונת rsd ביטוח לאומי

  7. בדיקת oae – ביטוח לאומי

  8. שינוי סיווג ביטוח לאומי

  9. פיברומיאלגיה ביטוח לאומי

  10. הסבה מקצועית ביטוח לאומי

  11. דמי שיקום מקצועי לסטודנט

  12. תביעה לקבלת שיקום מקצועי

  13. מענק לימודים לאם חד הורית

  14. התיישנות חוב לביטוח לאומי

  15. אי ספיקת כליות ביטוח לאומי

  16. גב תפוס בעבודה ביטוח לאומי

  17. סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי

  18. סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי

  19. אישור תעודת מחלה ביטוח לאומי

  20. תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

  21. הגשת תביעת ביטוח לאומי באיחור

  22. אי שיתוף פעולה עם ביטוח לאומי

  23. רישום כעובד עצמאי בביטוח לאומי

  24. תקנה 27(ב) לתקנות הביטוח הלאומי

  25. זכויות מביטוח לאומי למשפחת מחבל

  26. סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי

  27. דחיית תביעה לדמי תאונה מביטוח לאומי

  28. פיצול הדיון על 2 נכויות בביטוח לאומי

  29. תשלום ביטוח לאומי בזמן לימודים בחו''ל

  30. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי

  31. הרוג מלכות - חוק התגמולים לאסירי ציון

  32. דחיית בקשת הענקה מטעמי צדק בביטוח לאומי

  33. שיעור ניכוי ביטוח לאומי בתביעה נגד המזיק

  34. הארכת המועד להגשת ערעור בתביעת ביטוח לאומי

  35. תשלום דמי תאונה לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי

  36. תביעה כנגד החלטת וועדת הרשות להכיר כ"נכה נזקק"

  37. תביעה כנגד החלטת הועדה לביטול חובות לביטוח לאומי

  38. בקשת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי

  39. תביעה לתשלום שני מענקי נכות בגובה של 70 קצבאות חודשיות

  40. נפגע ונחבל בגב תחתון, ופגיעתו הוכרה על ידי ביטוח לאומי כפגיעה בעבודה

  41. ערעור על החלטת הוועדה לא לצרף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי

  42. ביטוח לאומי טען כי בפסק הדין המוסכם לא הוכרה הפגיעה בעבודה על דרך הגרימה

  43. מכתב דחיה כי לא התקיימה בו הגדרת "תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי

  44. לטענת ביטוח לאומי התביעה הוגשה בחלוף כמעט 3 שנים ממכתב הדחיה, ולא בתוך 12 חודשים כאמור בתקנות

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון