תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי:

1. המדובר בתובענה, שעניינה ערעור על החלטת ועדת הרשות מיום 28.4.09 לעניין תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, (להלן:"ההחלטה").

2. ביום 14.1.08 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופט שפיצר, הקובע בהאי לישנא:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדת הרשות אשר תתייחס בצורה פרטנית לשוני ברמת השכר של המערער לאחר התאונה. הוועדה תתייחס לשינויים בשכרו של המערער הנובעים מההסכם הקיבוצי, ומוענקים למערער ללא תנאי וכן להפחתה במספר השעות הנוספות. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה".


3. ועדת הרשות התכנסה ביום 28.4.09, וקבעה כדלקמן :

"ועדת רשות בהתאם לפסק הדין מיום 14.1.08 עיינה באופן חישוב ההכנסות לצורך השוואה, נמצא כי:

(1) לעניין שינוי השכר בהתאם להסכם קיבוצי עליו טוען הנפגע - כפי שניתן לראות מהחישוב שנעשה בעבר 16.8.05 ומהיום 28.4.09 – בסיסו של הנפגע אשר שימש לחישוב הגימלה ואשר מהווה פרמטר להשוואה - גם מעודכן למועד החישוב עפ"י שינויים בשכר ממוצע במשק , מכאן עולה כי טענה זו אינה רלוונטית .
(2) לעניין שעות נוספות – הבסיס לחישוב הגימלה הוא חודשים 8, 9, 10, 2001. בהתאם לתלושי השכר הנפגע ביצע שעות נוספות כדלהלן:

8/01 - 40.1 4/05 - 30.6
9/01 - 37.9 5/05 - 50.3
10/01 - 24.7 6/05 - 45.08

נמצא כי רק בחודש אחד 4/05 ישנה ירידה בשעות נוספות , כאשר בשאר החודשים ישנה אפילו עליה.

בנוסף למה שנדרשנו ע"י בית הדין – נוכה משכרו של התובע בחודשים 6/05, 5 , 4 , תוספת הסכם עבור 2004/05 ועדיין נמצא כי יש עלייה בשכרו בשיעור של 4% , מכאן שאין שינוי בהחלטת הוועדה – אין מקום להפעלת התקנה ".


4. במסגרת הדיון מיום 7.1.10 בתיק דנן ניתנה ההחלטה הבאה על ידי בית הדין:


"1. בגלגולו הקודם של תיק זה, פסק כבוד הנשיא שפיצר כי התיק יוחזר לוועדה, וכן פורט שם כי הוועדה תתייחס לשינויים בשכר המערער ולהפחתה במספר השעות הנוספות, ותפרט ותנמק החלטתה .

התיק חזר אל הוועדה, אשר אכן נתנה החלטה מפורטת ומנומקת, תוך שהיא מתייחסת לשינויים בשכר, וכן לנושא השעות הנוספות . על פניו קיימה הוועדה את הוראות פסק הדין וכן את הוראות הדין .

2. מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה כדלקמן; ב"כ התובע טוען כי יש להשוות את שכרו של התובע אשר לפני יום הפגיעה , לעומת לאחר יום הפגיעה. היינו, יום הפגיעה הוא המועד הקובע להשוואה . לעומת זאת, ב"כ הנתבע מפנה אל סעיף 98 לחוק , שם מדובר על היום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה , אשר לפניו יש לבדוק את הכנסת המבוטח ולהשוותה לזו שאחריו.

על פניו , זהו אכן נוסח סעיף 98 , שהינו ברור ומפורט . לא ניתן לקבוע כי יש להחליף את היום הקובע בתקנה במועד אחר.
יש לציין כי כבוד הנשיא שפיצר לא התייחס בפסק דינו לסוגיה זו, אשר מן הסתם לא היתה אז במחלוקת ולא דרשה הכרעה , ולפיכך לא ניתן ללמוד מפסק דינו לגבי מחלוק ת זו .
 
עם זאת, ב"כ התובע יבדוק את עמדתו בנושא זה , ויודיע דבר עד יום 3.2.10 , לבית הדין עם העתק לצד שכנגד .
 
3.          התיק יובא לעיון ביום 4.2.10".


5. בתום הדיון מיום 28.6.10 , לאחר שבית הדין שמע את הצדדים, ניתנה על ידו ההחלטה הבאה:
"בין הצדדים מחלוקת כפי שפורט בהחלטה מיום 7.1.10, וזאת באשר לשאלה מהו היום הקובע לבדיקת השינוי בהכנסות המבוטח: האם יום הפגיעה, או היום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה. היה והתשובה למחלוקת תהיה לטובת התובע, הגורס כי היום הקובע הוא יום הפגיעה, אזי מתעוררת מחלוקת נוספת, וזאת בנוגע לשאלה איזה רכיבים בשכר יש לקחת בחשבון. בנושא זה טוען התובע כי יש ירידה בשכרו , וכי אין לקחת בחשבון תשלומים אשר שולמו מכח הסכם קיבוצי.
לפיכך, ראוי כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב . בסיכומי התובע יפורטו העובדות עליהן הוא מסתמך . היה והנתבע מסכים עם כל העובדות, יגיש אף הוא את סיכומיו. היה והנתבע חולק על חלק מן העובדות, אזי יגיש הודעה לבית הדין, בה יפרט את המחלוקת העובדתית, ותינתן החלטה מתאימה תוך שקילת האפשרות לקבוע ישיבת הוכחות קצרה לליבון המחלוקת העובדתית. בשלב זה הצהירו הצדדים כי אין מחלוקות עובדתיות, ולפיכך ניתן להלן צו לסיכומים ".
6. בסופו של יום הגישו הצדדים את סיכומיהם בסוגיות שבמחלוקת :
א. מהו היום הקובע לבדיקת השינוי בהכנסות התובע:
האם יום הפגיעה או היום שבעדו מגיעים לראשונה לתובע דמי פגיעה?
ב. איזה רכיבים בשכר יש לקחת בחשבון? בנושא זה טען התובע כי אין לקחת בחשבון תשלומים אשר שולמו מכוח ההסכם הקיבוצי.
יובהר כי בהחלטת בית הדין מיום 28.6.10 נקבע, כי רק במידה והתשובה למחלוקת שבסעיף א' תהיה לטובת התובע, יידרש בית הדין לסוגיה שבסעיף ב' לעיל.
טענות התובע
7. לטענת התובע, יש לקבוע כי המועד לחישוב הינו יום הפגיעה, ולא כטענת הנתבע היום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה. כמו כן, אף אם יקבע כי חישוב ההכנסה ייעשה עפ"י היום שבעדו מגיעים לראשונה דמי הפגיעה, עדיין ישנה ירידה בשכרו של התובע בשיעור של 27.58%, היות והתובע זכה לעלייה בשכר בשיעור 27.58% כתוצאה מוותק שצבר ומתוספות הנובעות מההסכם הקיבוצי, אשר מוענקים ללא תנאי.
על הוועדה היה לנטרל את התוספות מכח ההסכם הקיבוצי בבואה לחשב הכנסותיו של התובע לשנת 2005, דבר שהיה מוביל לתוצאה לפיה השתכר התובע סך של 11,844 ₪ בלבד, ולא 16,354 ₪ כפי שנקבע בוועדה. לו התובע לא היה נפגע, היה ממשיך לבצע את אותה כמות ממוצעת של שעות נוספות כשם שעבד לפני הפגיעה , ושכרו כיום היה עומד על סך 20,865 ₪.
עוד טען התובע, כי על הוועדה היה להשוות את שכרו של התובע עפ"י חישוב של 3 חודשים לפני התאונה, קרי מחודשים 4,5,6/01, לעומת הכנסותיו בחודשים 4,5,6/05, תוך ניטרול תוספות השכר כפי שפורטו לעיל .
בנוסף, נימק התובע טענתו זאת בכך שהחישוב הנכון הינו ביחס לחודשים בהם הנזק כבר נעשה והנפגע שכרו כבר פחת, שכן להפעלת תקנה 15 נדרש כי הירידה תהא קבועה ולא זמנית .
לסיכום ביקש התובע, כי בית הדין יורה לנתבע על החזרת עניינו של התובע לוועדת הרשות, שתדון מחדש בקביעת דרגת נכותו, בשים לב לאמור בתקנה 17 ותוך התייחסות לירידה בפוטנציאל ההשתכרות של המערער מעבודתו בשעות נוספות; וכן תתייחס להעלאות השכר האמורות לחול ממילא על השכר ללא כל קשר לפגיעה, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי. דהיינו, לקבוע כי מקור ההשוואה יהיה בין החודשים שלפני הפגיעה לעומת החודשים שלאחר הפגיעה .
טענות הנתבע
8. לטענת הנתבע, הוועדה שהתכנסה ביום 28.4.09 נתנה תשובה מלאה ,מפורטת ומנומקת על גבי 5 עמודי פרוטוקול, תוך שהיא עונה על שנתבקשה ע"י בית הדין הנכבד בפסק דין מיום 14.1.08 עפ"י דרישות תקנה 17.
הוועדה בחנה את חישובי השכר שנערכו ביום 16.8.05 וביום 28.4.09, וקבעה כי חישוב בסיס שכרו של התובע, אשר שימש לחישוב הגימלה ואשר מהווה פרמטר להשוואה, הינו מעודכן למועד החישוב בהתאם לשינויים בשכר הממוצע במשק. לכן קבעה הוועדה כי טענתו של התובע בנקודה זו איננה רלוונטית.
עוד מצאה הוועדה כי רק בחודש 4/05 קיימת ירידה בהיקף השעות הנוספות של התובע , כאשר בשאר החודשים שנבחנו ישנה אפילו עלייה במיכסת השעות הנוספות של התובע.
בנוסף, החליטה הוועדה לבוא לקראת התובע, וניכתה משכרו של התובע בחודשים 4, 5, 6 בשנת 2005 את תוספת ההסכם עבור חודש 5/04, ולמרות הניכוי האמור עדיין מתקיימת עלייה בשכרו בשיעור של 4%.
חישוב הירידה בהכנסות לפי תקנה 17 מבוצע כך שמשווים את ההכנסה הממוצעת המעודכנת למועד התביעה בהתאם לסעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"), לעומת ההכנסה החודשית הממוצעת בחודשים שקדמו להגשת התביעה לפי תקנה 17.
אין לקחת בחשבון את "הפוטנציאל" להשתכרות התובע. בבואה של הוועדה לשקול יישום תקנה 15, עליה לשקול ולבדוק האם קיימת ירידה בהכנסות . אין מדובר על פיצוי בגין נזק עתידי , אלא על פיצוי שנועד להינתן במקרה של ירידה בשכר עקב תאונה. ועל כן, במידה ואין ירידה בשכר אין מה להמשיך לבדוק .
הפסיקה אותה צירף התובע אינה רלוונטית, היות והיא משקפת את המקרה הקלאסי בו אדם נפגע מעבודה ומייד יוצא לאי כושר. במקרים כאלו מן הצדק ומן ההגיון שהבסיס לחישוב הירידה בהכנסות יהיה 3 חודשים לפני יום התאונה, יום שהוא גם יום הפסקת העבודה והיציאה לאי הכושר, וזאת בניגוד למקרה דנן.
לסיכום טען הנתבע, כי במסגרת פסק הדין מיום 14.1.08 נתבקשה הוועדה להתייחס לשינויים בשכרו של התובע אשר נובעים מההסכם הקיבוצי. על כן, לא מקובלת טענת התובע, לפיה אין לקחת בחשבון תשלומים אשר שולמו לתובע מכוח ההסכם הקיבוצי.
בהתאם להסכם הקיבוצי העובד עולה בדרגות, מקבל תפקידים וכו', ולפיכך גם עולה שכרו. כך שעל אף הירידה כביכול בשעות הנוספות, שכרו של התובע לא נפגע . לפיכך , תקנה 17 בודקת באם ישנה ירידה בהכנסות ולא לזמן מוגבל, ואם אין כזו אין מקום להפעלת התקנה.
דיון והכרעה
9. לאחר עיון בטענות הצדדים כפי שעלו בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם על נספחיהם, כמו גם במסגרת הדיונים בבית הדין, הננו קובעים כי דין התובענה להדחות, מן הנימוקים דלהלן.
10. מעיון בהחלטת ועדת הרשות, ולאחר בחינת האמור בה על רקע טענות הצדדים, עולה כי החלטת הוועדה נשוא הערעור דנן בדין יסודה . ונפרט.

11. סעיפי החוק והתקנות הרלוונטיים לענייננו הינם כדלקמן:
סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"א- 1995, ו-תקנות 15 ו– 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" ו- "תקנות הביטוח הלאומי").
להלן נביא את נוסחם של החיקוקים דלעיל:
"סעיף 98.
(א) שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
(ב) ענין סעיף זה, "הכנסה" –
(1) במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) - ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;
(2) במבוטח אחר שלפי סעיף 75(א) - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח."

"15.(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
(ג) (נמחקה).
(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר איתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה."



"17.(א) עברו 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קבעה ועדה או ועדה לערעורים לאחרונה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 20% או יותר (להלן - הדרגה האחרונה), רשאי הנפגע לתבוע מהרשות האמורה בתקנה 18א לקבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, והרשות תקבע את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א); כללה הדרגה האחרונה שנקבעה לנפגע, קביעה לפי תקנה 15, רשאים הנפגע או המוסד לתבוע מהרשות לקבוע אם חל שינוי בהשפעת הנכות על הכנסות הנפגע, ובהתאמה להקטין או להגדיל את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א).

(ב) הרשות תדון בתביעה נוספת כאמור בתקנת משנה (א) רק אם חלפו 12 חודשים, ולא יותר מ-60 חודשים מיום שנקבעה לנפגע הדרגה האחרונה."

12. מעיון בהוראות החיקוקים דלעיל עולה, כי החלטת הוועדה תואמת את החקיקה הרלוונטית, והוועדה אף קיימה את שנתבקשה במסגרת פסק הדין מיום 14/1/08.
13. כפי שפורט לעיל, סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות כי שכר העבודה הרגיל, אשר יהוה בסיס לבדיקה אם חלו שינויים בהכנסות המבוטח, הינו השכר "ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה".
בנסיבות דנן צדקה הוועדה עת קבעה כי המועד לבדיקת שינוי בהכנסותיו של התובע הינו היום שבעדו הגיעו לראשונה לתובע דמי פגיעה.
התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 3.7.01, אך המשיך לעבוד למעלה מ-4 חודשים לאחר הפגיעה, וקיבל לראשונה דמי פגיעה רק ביום 14.11.01. לפיכך, המועד 14.11.01 הוא היום בו החל התובע את תקופת האי- כושר. לאור זאת, יש לבחון את שלושת החודשים שקדמו למועד 14/11/01.
מהאמור לעיל עולה, שהיה מקום לבחון את הכנסותיו של התובע בגין חודשים 10/01, 9 , 8, ולא בגין חודשים 6/01, 5, 4 כפי שטען התובע .
14. התובע הפנה לפסיקה אשר לטענתו תומכת בגירסתו.
דא עקא, אין בפסיקה אליה הפנה התובע בכדי להשליך על המקרה דנן, היות ונסיבות המקרה דנן שונות מהנסיבות אשר נידונו שם.
במקרה דנן, התובע נפגע בתאונת עבודה, אך לא חדל לעבוד מיד, אלא המשיך לעבוד למעלה מ- 4 חודשים לאחר הפגיעה, ורק אז החל לקבל לראשונה דמי פגיעה. לפיכך, במקרה דנן יום הפגיעה אינו זהה ליום שבעדו הגיעו לראשונה לתובע דמי פגיעה. ואילו המקרים אשר נידונו בפסיקה אליה הפנה התובע סבבו סביב מקרים שבהם המבוטח שנפגע בתאונת עבודה חדל לעבוד החל מיום הפגיעה, וקיבל לראשונה דמי פגיעה מיום הפגיעה; ובאותם מקרים יום הפגיעה היה זהה ליום שבעדו הגיעו לראשונה למבוטח דמי פגיעה.
מכאן, שאין ללמוד מן המקרים אליהם הפנה התובע למקרה דנן.
15. די באמור לעיל כדי להביא לדחיית התובענה. שהרי, כפי שפורט בסעיף 6 לעיל, הוחלט כי רק במידה והתשובה למחלוקת בנושא "היום הקובע לבדיקת השינוי בהכנסות התובע" תהיה לטובת התובע, רק אז יידרש בית הדין לסוגיה שפורטה בסעיף 6(ב) לעיל.
16. למעלה מן הנדרש יצויין, כי גם בחינת טענות התובע ביחס לנושאים אשר בהם נתבקשה הוועדה לדון בהתאם לפסק הדין מיום 14.1.08 אינה מועילה לתובע.
כך למשל, לעניין השעות הנוספות, פירטה הוועדה באופן ברור ומובן כי רק בחודש 4/05 ישנה ירידה בשעות הנוספות, תוך שהיא מציינת כי בשאר החודשים ישנה אפילו עלייה במספר השעות הנוספות. הוועדה ציינה את כמות השעות הנוספות בחודשים הרלוונטיים לגבי כל חודש וחודש בשנת 2001 וכן בשנת 2005, והכל בהתאם לתלושי שכרו של התובע .
בנוסף, התייחסה הוועדה לעניין שינוי השכר בהתאם להסכם הקיבוצי; תוך שהיא מנמקת כי בסיס שכרו של התובע, אשר שימש לחישוב הגימלה כפי שנעשה ביום 16.8.05 וביום 28.4.09, עודכן על פי השינויים בשכר הממוצע במשק. לפיכך, יש לדחות את טענתו של התובע בהקשר זה.
לא זו אף זו, הוועדה אף ניכתה משכרו של התובע בחודשים 6/05, 5, 4 את תוספת ההסכם עבור השנים 2004 ו- 2005, ועדיין נמצא כי יש עלייה בשכרו של התובע בשיעור של 4%.
17. גם את יתר טענות התובע אין בידינו לקבל . טענותיו של התובע אינן מתיישבות עם האמור בסעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי, עם האמור בתקנות 15 ו-17 לתקנות הביטוח הלאומי, ואף עם התכלית אשר בבסיסם של דברי חקיקה אלה.
ועדת הרשות אינה צופה פני עתיד, אלא פני עבר והווה. הוועדה צריכה לבדוק אם קיימת ירידה בהכנסות בעת הבדיקה, ולא לבחון אם צפויה בעתיד ירידה בהכנסות. לפיכך, כל טענותיו של התובע בנוגע להפסדי הכנסה פוטנציאליים דינן להדחות, היות ותקנה 15 קובעת מפורשות כי נדרשת ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות. קרי, נדרשת ירידה בפועל בהכנסות, ובלשון תקנה 15 : " ....והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות ".
18. מכל האמור לעיל עולה כי דין התובענה להדחות .
החלטת ועדת הרשות נשוא התובענה מפורטת ומנומקת. הוועדה נתנה החלטתה בהתאם להוראות החוק והתקנות, ותוך התאמה לתכלית אשר בבסיסן.
חישובי הוועדה וקביעותיה לא נסתרו, וממילא לא נפל בהם פגם כפי שפורט לעיל.
במסגרת החלטת הוועדה ניתנה התייחסות לנושאים אליהם צריכה היתה הוועדה להתייחס, וזאת בהתאם לקביעות המנחות אשר בפסק הדין מיום 14.1.08.

אחרית דבר
19. דין התובענה להדחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
20. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמלה חוסמת תקנה 11

  2. מענק לימודים לגרושה

  3. זכות הזקיפה - סעיף 329

  4. תסמונת PDD ביטוח לאומי

  5. תגמול נצרך ביטוח לאומי

  6. תסמונת rsd ביטוח לאומי

  7. בדיקת oae – ביטוח לאומי

  8. שינוי סיווג ביטוח לאומי

  9. פיברומיאלגיה ביטוח לאומי

  10. הסבה מקצועית ביטוח לאומי

  11. דמי שיקום מקצועי לסטודנט

  12. תביעה לקבלת שיקום מקצועי

  13. מענק לימודים לאם חד הורית

  14. התיישנות חוב לביטוח לאומי

  15. אי ספיקת כליות ביטוח לאומי

  16. גב תפוס בעבודה ביטוח לאומי

  17. סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי

  18. סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי

  19. אישור תעודת מחלה ביטוח לאומי

  20. תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

  21. הגשת תביעת ביטוח לאומי באיחור

  22. אי שיתוף פעולה עם ביטוח לאומי

  23. רישום כעובד עצמאי בביטוח לאומי

  24. תקנה 27(ב) לתקנות הביטוח הלאומי

  25. זכויות מביטוח לאומי למשפחת מחבל

  26. סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי

  27. דחיית תביעה לדמי תאונה מביטוח לאומי

  28. פיצול הדיון על 2 נכויות בביטוח לאומי

  29. תשלום ביטוח לאומי בזמן לימודים בחו''ל

  30. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי

  31. הרוג מלכות - חוק התגמולים לאסירי ציון

  32. דחיית בקשת הענקה מטעמי צדק בביטוח לאומי

  33. שיעור ניכוי ביטוח לאומי בתביעה נגד המזיק

  34. הארכת המועד להגשת ערעור בתביעת ביטוח לאומי

  35. תשלום דמי תאונה לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי

  36. תביעה כנגד החלטת וועדת הרשות להכיר כ"נכה נזקק"

  37. תביעה כנגד החלטת הועדה לביטול חובות לביטוח לאומי

  38. בקשת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי

  39. תביעה לתשלום שני מענקי נכות בגובה של 70 קצבאות חודשיות

  40. נפגע ונחבל בגב תחתון, ופגיעתו הוכרה על ידי ביטוח לאומי כפגיעה בעבודה

  41. ערעור על החלטת הוועדה לא לצרף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי

  42. ביטוח לאומי טען כי בפסק הדין המוסכם לא הוכרה הפגיעה בעבודה על דרך הגרימה

  43. מכתב דחיה כי לא התקיימה בו הגדרת "תאונה" כמשמעותה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי

  44. לטענת ביטוח לאומי התביעה הוגשה בחלוף כמעט 3 שנים ממכתב הדחיה, ולא בתוך 12 חודשים כאמור בתקנות

  45. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון