אחריות יועץ בטיחות לתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היקף אחריות יועץ בטיחות לתאונת עבודה:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגן הנשיא השופט י. וגנר) בת"א 10684/06 מיום 28.6.10.

השופטת יעל וילנר:

העובדות בקצרה

1.         המשיב מס' 6, יליד 1980, הוא התובע בתביעה שהוגשה על ידו לבית משפט קמא (להלן: "התובע"),  כנגד המשיבים לפיצויים בגין תאונת עבודה שאירעה לו ביום 8.5.03, כאשר נפגע מחבית שהושלכה מגובה של 9 קומות באתר הבנייה בו עבד.

התובע תבע את מעבידתו הישירה ואת היזמות ומבצעות הבנייה המשיבות 1-5 (להלן ביחד - "המשיבות"). המשיבות הגישו הודעת צד ג' נגד המערערת וזו האחרונה הגישה הודעת צד ד' כנגד חברת הביטוח הפניקס, בטענה כי היא, המערערת, חוסה תחת הפוליסה שהוציאה הפניקס למשיבות.

2.         הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו התובע יפוצה בסכום של 530,000 ₪, והמחלוקת היחידה שנותרה להכרעה היא חלוקת נטל הפיצוי בין המשיבות והמערערת.

3.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי המשיבות פנו למערערת על למנת שתשמש כיועצת בטיחות באתר הבנייה. המערערת מינתה את מר דני פדידה לשמש כאחראי מטעמה על הייעוץ וההדרכה באתר. לעניין נסיבות התאונה, קבע בית משפט קמא כי ביום התאונה נשבו רוחות עזות ולכן הפועלים לא עבדו על גג הבניין. בית משפט קבע עוד כי מי מטעם המשיבות, העלה לגג חבית אשר שימשה ככלי קיבול מים לעבודות. חבית זו היא אשר נפלה/הושלכה על התובע וגרמה לפגיעתו.

4.         בית משפט קמא קבע כי יש להטיל על המשיבות אחריות לקרות התאונה בהיותן המעסיק, הקבלן המבצע והיזם של הפרוייקט. נקבע כי העסקתו של יועץ בטיחות [(המערערת)] אינה משחררת את המשיבות מאחריות. בעניין זה קבע בית משפט כי "המעקב של המערערת באתר הסתכם בביקור חודשי אחד, וזאת בהתאם לעלות בה היו המוכנות לשאת. לפיכך לא היה זה סביר לצפות מכרמון [המערערת] להיות מודעת לכל פעולה הנעשית באתר בכל אחת משעות הפעילות בו" (סעיף 7 לפסק דינו של בית משפט קמא).

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי מעיון בסקרי הבטיחות ובחוזים אותם הפיצה המערערת, עולה כי המערערת חזרה והתריעה בפני המשיבות על כך שבחורף יש לסגל נוהל עבודה אחר, שכן חפצים עלולים לעוף, ואף התריעה כי יש לקבע ולקשור חפצים על מנת למנוע את מעופם.

 5.        בית משפט קמא קבע כי המשיבות לא יישמו בצורה רצינית ועקבית את המלצותיה של המערערת. בית משפט ציין כי ביום התאונה נשבו רוחות עזות, עד כדי כך שמנהל העבודה מטעם המשיבות הורה על הורדת העובדים מהגג. בית משפט קבע כי היה על מנהל העבודה לוודא כי הורדו מהגג גם חפצים היכולים לעוף ברוחות חזקות, או לוודא כי חפצים אלה נקשרו וקובעו בצורה מספקת.

6.         לאור כל האמור, הטיל בית משפט קמא על המשיבות אחריות ונשיאה בנטל הפיצוי לתובע בשיעור  של 70%.

7.         אשר למערערת; בית משפט קמא קבע כי המערערת שימשה כיועצת בטיחות באתר ולא כממונה על הבטיחות. לפיכך, תפקידה התמצה בייעוץ בטיחות בלבד. לדעת בית משפט קמא, תפקידה של המערערת כיועצת בטיחות, היה לייעץ למשיבות כיצד לתפעל את אתר הבנייה בצורה בטיחותית וכן היה עליה לאתר סיכונים בטיחותיים פוטנציאליים ולהתריע כל כך בפני המשיבות. עוד נקבע כי היה על המערערת לייעץ על דרכי עבודה בטוחות, ועל הוספת אמצעי מיגון והדרכת העובדים באשר לדרך עבודה בטוחה לשם מניעת תאונות.

8.         בית משפט קמא קבע עוד כי היה על המערערת לצפות כי חבית שהונחה על הגג יכולה לעוף מהרוח  ולפגוע בעובד הנמצא על הקרקע. לעניין זה קבע בית משפט קמא כי המערערת לא התריעה בפני המשיבות על המסוכנות בהצבת חבית על גג הבניין. בית משפט קמא דחה את טענת נציג המערערת, מר פדידה, כי הוא לא הבחין בחבית, שכן לא ניתן היה לראותה מלמטה. לעניין זה ציין בית משפט קמא כי לצורך בדיקה יסודית על ידי המערערת, היה עליה לעלות לגג כדי לבדוק את אמצעי הבטיחות שעליו ולבדוק שאין שם חפצים שיכולים לעוף ושאינם מחוזקים לגג. בית משפט קמא הוסיף, כי במידה והמשיבות לא מילאו אחר הוראותיה של המערערת, היה על המערערת לפנות למפקח על העבודה ו/או להורות על הפסקת העבודות, כנדרש ממנה בתקנון ארגון הפיקוח. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי היא יצאה ידי חובתה בכך שהורתה על השארת הפיגומים כדי להגן על הגננים עד לאחר סיום ביצוע העבודות בגג. בעניין זה קבע בית משפט קמא כי מר פדידה היה מודע לכך שהחלו לפרק את הפיגומים, ואף התייחס לכך בדו"ח שערך, ולא התריע על כך.

9.         בסופו של דבר, קבע בית משפט קמא כי יש להטיל על המערערת אחריות ונשיאה בנטל הפיצוי לתובע בשיעור של 30%.

10.        אשר להודעה ששלחה המערערת לחברת הפניקס – קבע בית משפט קמא כי דין ההודעה להידחות. בית משפט קמא קיבל את עמדת הפניקס כי הפוליסה אינה מכסה את המערערת.

הערעור

11.        המערערת מיאנה להשלים עם פסק הדין, וערעורה מונח לפנינו.

לטענת המערערת, לא היה מקום לייחס לה רשלנות במתן ייעוץ בטיחותי. המערערת טוענת כי בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי היא התריעה בפני המשיבות על כך שבחורף יש לסגל נוהל עבודה שונה, שכן חפצים עלולים לעוף; כי יש לקבע ולקשור חפצים על מנת למנוע את מעופם, וכי המשיבות לא יישמו בצורה רצינית את המלצותיה של המערערת. אף על פי כן, לטענתה, קבע בית משפט קמא כי יש להטיל אחריות גם על המערערת.

לטענת המערערת, המשמעות של הטלת אחריות עליה, היא למעשה קביעה כי היא הייתה ממונה בטיחות באתר, ולא היא. המערערת טוענת כי המעקב שלה באתר הסתכם בביקור חודשי אחד, ולפיכך לא היה זה סביר לצפות ממנה להיות מודעת לכל פעולה הנעשית באתר בכל אחת משעות הפעילות. עוד טוענת המערערת כי אומנם מר פדידה מטעמה לא עלה לגג אך הוא היה בקומת הגג וניתן להסתפק בכך, שכן ניתן היה לראות חבית, לו אכן הייתה על הגג, גם בלי לעלות לגג. המערערת טוענת כי החבית מעולם לא נראתה קודם לכן על ידי מנהל העבודה באתר או על ידי עובדי המערערת, ולפיכך לא היה מקום להזהיר בפני סיכון זה. המערערת מוסיפה וטוענת כי למעשה בית משפט הטיל עליה אחריות מוחלטת ויש לכך השלכה רוחבית רבה מאוד.

12.        אשר לחיוב חברת הפניקס, טוענת המערערת כי מחד גיסא, קבע בית משפט שהמערערת נתנה שירותי ייעוץ למשיבות, ולפיכך הוחרגה מהפוליסה, ומאידך גיסא הטיל עליה בית המשפט חובות של ממונה בטיחות ולא של יועץ.

13.        המשיבות סומכות ידיהן על פסק דינו של בית משפט קמא וטוענות כי דין הערעור להידחות. לטענתן, משלא ביקר מר פדידה על הגג, הוא לא ראה את החבית וממילא לא הורה על הורדתה או חיזוקה לגג, ודי בכך כדי לקבוע כי המערערת התרשלה. המשיבות מוסיפות וטוענות כי לא הוכח שהן זלזלו בהוראות הבטיחות שקיבלו מאת המערערת.

דיון

14.        דין הערעור להתקבל בחלקו.

אין ספק כי האשם המכריע לקרות התאונה רובץ בנסיבות העניין, על המשיבות, אשר מחובתן היה לשמור על רמת בטיחות נאותה באתר הבנייה, והן הפרו חובה זו. בית משפט קמא קבע כי המשיבות לא יישמו בצורה רצינית ועקבית את המלצותיה של המערערת, אשר התריעה על כך שבחורף יש לסגל נוהל עבודה אחר, שכן חפצים עלולים לעוף, ואף התריעה כי יש לקבע ולקשור חפצים על מנת למנוע את מעופם. בית משפט קמא קבע עוד כי מנהל העבודה מטעם המשיבות הורה ביום התאונה על הורדת העובדים מהגג נוכח הרוחות העזות שנשבו באותו היום, אך לא וידא הורדה של חפצים מהגג, היכולים לעוף ברוחות העזות. בית משפט קמא אף קבע כי נוכח טענתו של מנהל העבודה כי הוא לא ראה את החבית, יתכן כי שהוא לא עלה כלל לגג ביום התאונה, ולא וידא כי בוצעו כל הוראות הבטיחות.

15.        אני סבורה כי נוכח קביעות וממצאים אלה של בית משפט קמא, ראוי היה להטיל על המשיבות אחריות גבוהה מזו אשר בית משפט קמא הטיל עליהן - בשיעור של 70%. אין ספק כי עיקר הרשלנות אשר הביאה לקרות התאונה נובעת מהתנהגותן חסרת האחריות של המשיבות, כפי שפורט לעיל, ועל כן היה מקום להטיל עליהן אחריות גבוהה יותר לקרות התאונה.

16.        כמו כן אני סבורה כי הטלת אחריות בשיעור של 30% על המערערת, כמי שנתנה ייעוץ בטיחותי בלבד, להבדיל מהיותה הממונה על הבטיחות באתר, גבוהה מן המקובל. איני שותפה לקביעת בית משפט קמא כי בהיותה יועצת בטיחות היה על המערערת להעביר הדרכות לעובדים, לפנות לממונה על הפיקוח ואף להתפטר מעבודתה. חובות אלה אינן מוטלות על יועץ הבטיחות אלא על ממונה הבטיחות באתר.

17.        מנגד, אין לקבל את טענת המערערת כי היא לא התרשלה כלל וכי למעשה הוטלה עליה אחריות מוחלטת. אין מחלוקת שנציג מטעם המערערת כלל לא עלה לגג לבדוק את סדרי הבטיחות בגג, וממילא לא ראה את קיומה של החבית שהייתה על הגג.  לעניין זה אני מפנה לדבריו של מר פדידה עצמו בתצהירו שאם היה רואה את החבית על הגג "אין צל של ספק שהייתי מורה על הורדתה, שכן בגג אם יש מעט רוח, הסיכון מטבע הדברים גבוה יותר בגלל השיפוע" (סעיף 9.ד. לתצהירו).
 
אין להסתפק באזהרה כללית כי חפצים עלולים לעוף, שכן דבר זה הינו בגדר פשיטא, ומחובתה של המערערת היה להתריע באופן ספציפי על קיומם של מתקנים או חפצים שאינם בטיחותיים, בין בגג ובין במקום אחר באתר.
 
המערערת לא דאגה לוודא הסרת מפגעים בטיחותיים מהגג, ולפיכך, היא לא מילאה אחר חובותיה ובכך התרשלה. על כן, בצדק הטיל אף עליה בית משפט קמא אחריות לקרות התאונה. אלא שכאמור לעיל, אני סבורה כי הטלת אחריות בשיעור של 30% הינה גבוהה מדי.

18.        בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את מכלול הגורמים שהביאו או תרמו לקרות התאונה, אני סבורה כי ראוי לחלק את האחריות בין המשיבות לבין המערערת באופן שהמשיבות תשאנה ב-85% מנטל הפיצוי ואילו המערערת תשא ביתרת 15%.

19. טענת המערערת כנגד הפניקס דינה להידחות.

בפוליסה הנדונה צויין מפורשות כדקמן: "שם המבוטח: ... למעט אחריות מקצועית של אדריכלים, יועצים, מהנדסים וחברות שמירה" (הדגשה שלי י.ו.).

בנוסף נרשם במסגרות מודגשות כדלקמן: "מותנה מוסכם, כי חברות שמירה מתכננים ויועצים לא ייחשבו כקבלני משנה והפוליסה אינה מכסה את חבותם" (הדגשה שלי י.ו.).

משקבע בית משפט קמא כי המערערת נתנה שירותי ייעוץ בלבד, ממילא היא אינה מכוסה בפוליסה, ובצדק נדחתה ההודעה ששלחה כנגד הפניקס.

20.        לאור כל האמור, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לקביעה כי הפוליסה של הפניקס אינה מכסה את המערערת, ולקבל את הערעור באופן חלקי ולקבוע כי המשיבות תשאנה באחריות לתאונה בשיעור של 85% ואילו המערערת תישא באחריות בשיעור 15%, ולא כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא.
הייתי מציעה כי נוכח התוצאה, המשיבות 1-5 תשאנה בהוצאות המערערת בסכום כולל של 6,000 ₪.

     
י' וילנר, שופטת      

כב' השופט ע. גרשון:
אני מסכים לחוות דעתה של חברתי, השופטת יעל וילנר, לנימוקים ולתוצאה.


     
ע' גרשון, שופט      

השופט י. גריל, ס. נשיא:

בכל הנוגע לעצם קביעת אחריותה של המערערת, כמו גם באשר לקביעה בדבר העדר כיסוי ביטוחי בחברת הפניקס, אני סבור שיש לאשר את פסק דינו של בית-משפט קמא, וזאת מטעמיו.

נימוקיו של בית-משפט קמא בכל הנוגע לאחריות המשיבות (הנתבעות) מחד גיסא, ואחריות המערערת מאידך גיסא, מבוססים כראוי על המסמכים והתצהירים שהגישו הצדדים לבית-משפט קמא, ומעוגנים בדין ובפסיקה, כך גם מסקנתו של בית-משפט קמא לפיה הפוליסה שהוצאה על-ידי הפניקס אינה מכסה את המערערת.

עד כאן אין כל מניעה לאשר את פסק-דינו של בית-משפט קמא לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, על קביעותיו ומסקנותיו, שלא מצאתי בהן כל פגם, וכך אני גם מציע.

יחד עם זאת, סבורני שהטלת אחריות על המערערת, ונשיאה בנטל הפיצוי, בשיעור של 30%, גבוהה יתר על המידה, ומצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.

משעסקינן בחלוקת אחריות בין מעוולים במשותף, חל האמור בפסק דינו של כב' השופט המנוח י. כהן ז"ל ב-ע"א 582/71 + ע"א 599/71 המוסד לביטוח לאומי נ' רשות הנמלים ואח', פ"ד כז(1), 650, בעמ' 658:

"כידוע, חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף נעשית לפי מידת האשמה של כל אחד מהם".

סבורני, על יסוד קביעותיו של בית-משפט קמא כפי שפורטו בפסק דינו, כי ראוי להסתפק בהטלת חבות בשיעור של 20% על המערערת, במקום שיעור האחריות שהוטל עליה בפסק-דינו של בית-משפט קמא.

מטעמים אלה הייתי מקבל את ערעורה של המערערת, חלקית, וזאת רק בכל הנוגע לשיעור האחריות שהוטל עליה, הכל כמבואר לעיל, ודוחה את ערעורה בכל הנוגע לקביעה לפיה הפוליסה של הפניקס אינה מכסה אותה.
בשים לב לכך שערעורה של המערערת נדחה לגבי עצם שאלת חבותה, ולרבות גם הערעור בדבר העדר כיסוי ביטוחי, אני סבור שנכון יהיה להורות שכל צד ישא בהוצאותיו.


     
י' גריל, שופט, ס. נשיא[אב"ד]      


אשר על כן, הוחלט בדעת רוב (השופטים גרשון ווילנר) לקבל את הערעור באופן חלקי, תוך חיוב המשיבים בהוצאות המערערת, כמפורט בחוות דעתה של השופטת וילנר, כנגד דעתו החולקת של כב' האב"ד ס. הנשיא השופט גריל.

במידה והופקד פיקדון, יש להשיבו למפקידו, באמצעות בא כוחו.





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון