אי ידיעת המבוטח על קיומו של הביטוח - התיישנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי ידיעת המבוטח על קיומו של הביטוח – התיישנות:

כתבי הטענות
1. על פי כתב התביעה התובע יליד 1955 וגמלאי של משרד הביטחון. כחלק מהזכויות הנובעות ממעמדו זה הוא חבר בעמותת "חבר". התובע נפגע ביום 9.1.00 בתאונת סקי, סבל מנכות זמנית ונותרה נכות צמיתה. במאי 2008 נודע לתובע באקראי כי "חבר" התקשרה עם הנתבעת בחוזה ביטוח מכוחו בוטחו כל גמלאי ומשרתי צה"ל ובכללם התובע בגין כל פגיעה מאירוע תאונתי החל מפברואר 1997. פנייה לנתבעת לקבלת פיצוי נענתה בסירוב. על פי כתב התביעה התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הבטוח מאחר ולא היה צד לו ומשום שאיש לו דווח לו על קיומו ובכלל זה "חבר", משרד הביטחון והנתבעת. התובע תובע פיצויים על פי הפוליסה, עוגמת נפש ונזק לא ממוני כמו גם הפרשי הצמדה וריבית מיוחדת על פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

על פי כתב ההגנה התביעה התיישנה. האירוע הוא מיום 9.1.00 ובמסגרת הפוליסה נקבעה תקופת התיישנות של 7 שנים על אף שעל פי חוק חוזה הביטוח תקופת ההתיישנות – 3 שנים. מדובר בהטבה משמעותית המהווה פרק זמן ארוך דיו לכל מבוטח לברר את זכויותיו. יש לדחות את הטענה כי התובע לא ידע ולא היה עליו לדעת על הפוליסה שכן בתלוש המשכורת של התובע ניתן לראות כי שילם פרמיה קבועה עבור ביטוח תאונות אישיות מדי חודש ואף אם לא ידע מן הראוי היה שיברר מה פשר הסעיף. לטענת הנתבעת ארגון "חבר" הוא מסודר ויעיל ונוהג ליידע את חבריו אודות הטבות הן באמצעות חומר כתוב והן באתר האינטרנט. בכתב ההגנה מוכחשת דרגת הנכות הנטענת, ומוכחשים הנזקים ודרכי חישובם לרבות הטענה לגבי תחולתו של סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח בנסיבות העניין והנובע ממנו.

בכתב התשובה נטען כי התובע לא היה צד ישיר לפוליסה ומעמדו כמוטב צד שלישי. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת קודם למאי 2008 על קיום הפוליסה. על כן דין טענת ההתיישנות להידחות.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של ניצן טל נציג הנתבעת. לאחר הגשת תצהירו של ניצן טל נתגבשה הסכמה בין הצדדים כי התצהיר יימשך מהתיק אך נספחיו ישארו וכי יוגש תצהירה של הגב' עינת רוזנברג, מנהל הביטוחים וע. מנכ"ל בחבר.

בהסכמת הצדדים מונה פרופ' מאיר ליברגל מהדסה עין כרם כמומחה מטעם בית המשפט לקביעת דרגת נכותו הצמיתה של התובע. חוות דעתו הוגשה. רק התובע נחקר על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הטענות בסיכומים
3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו מחוות דעתו של המומחה המוסכם אשר לא נחקר והיא מקובלת על שני הצדדים עולה כי בעקבות פציעתו בתאונה סובל התובע מנכות כוללת בשעור של 22.5% לצמיתות. מנוסחם של תנאי הביטוח עולה בבירור שהתובע היה מוטב וכי לא היתה זהות בינו לבין המבוטח והבעלים של הפוליסה הלא היא עמותת "חבר". אכן על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות על התובע להוכיח שנעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שלא תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. עם זאת, מחומר הראיות עולה שהן עמותת "חבר" ומשרד הביטחון מחד והן הנתבעת מאידך לא עשו דבר על מנת לפרסם ברבים את דבר קיומו של חוזה הביטוח הנדון ותנאיו. נוסח הפוליסה לא הופץ בין חברי "חבר" ואף לא דווח לצבור הגמלאים על דבר קיומו של הביטוח. על כן התובע לא יכול היה לדעת אודות הפוליסה. התנהלותו של התובע ככל הנוגע לפוליסת ביטוח תאונות אישיות אחרת מלמדת כי התובע היה ער לזכויותיו ופעל למימושן. נמצא אפוא כי בענייננו התובע לא ידע אודות קיומה של הפוליסה. מהרישום החודשי בתלושי הפנסיה אודות ביטוח תאונות אישיות והנכוי בגינו בסך 6.33 ₪ אין להסיק כי היה על התובע לדעת אודות הפוליסה – הכיתוב קטן מאוד, הסכום זניח ואין לכאורה על פי הרישום קשר בינו לבין עמותת "חבר" והנתבעת. כך גם נפסק לטענת ב"כ התובע בעניין דומה בו נדונה טענת התיישנות ביחס לפוליסת ביטוח תלמידים אשר אוזכרה בשובר תשלום של אגרת חינוך. אשר על כן יש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 229,991 ₪ הכולל את סכום תגמולי הביטוח, הפרשי הצמדה וריבית.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו מחוות דעתו של המומחה המוסכם עולה כי נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע עומדת על 22%. לטענת ב"כ הנתבעת התובע לא הוכיח, והנטל עליו, כי אי הידיעה לה הוא טוען היא מסיבות שאינן תלויות בו כנדרש על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. התובע נמנע מלהביא לעדות את אותו חבר שלטענתו הסב תשומת ליבו לקיומה של הפוליסה והימנעות זו צריכה לפעול לחובתו. סעיף הניכוי בגין הביטוח הופיע בצורה גלויה, ברורה וקבועה בתלוש המשכורת של התובע וחזקה על התובע מרגע שקיבל את התלוש כי ידע על הביטוח. גם אם לא ידע היה עליו לדעת שכן אדם סביר היה בוחן את ההפחתות המופיעות מדי חודש בתלוש המשכורת וגם, לאחר התאונה, את האתר של "חבר". גם אם מקבלים את גרסת התובע כי היה מוטב ולא שותף לכריתת החוזה הרי את טענותיו ככל הנוגע לאי הידיעה היה על התובע להפנות ל"חבר" ולא לנתבעת שכן על המבוטח היה להביא לידיעתו את דבר קיום הפוליסה. לטענת הנתבעת דווקא בפסק הדין אליו מפנה התובע יש כדי ללמד כי בענייננו יש לדחות את התביעה שכן כאן מדובר על ניכוי המופיע מדי חודש בתלוש המשכורת. כך גם נפסק בעניין דומה בתיק אחר אליו מפנה הנתבעת. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי כעולה מתצהירה של הגב' עינת רוזנברג עליו לא נחקרה, הן בשנת 1997 והן בשנת 2007 נשלחו הודעות לחברי "חבר" אודות ביטוח תאונות אישיות. הדבר גם צויין בביטאון "צוותים" של אותם חודשים. "חבר" גם מפעילה אתר אינטרנט שאף בו מופיעים פרטים בדבר הסדר הביטוח האמור ועמיתי "חבר" מקבלים לביתם באופן שוטף פרסומים אודות פעילויות "חבר" וכן אודות אתר האינטרנט של "חבר". אמנם הגב' רוזנברג לא יכולה להעיד כי התובע קיבל באופן אישי את המכתבים, אולם "כשהדואר נשלח כל כך הרבה פעמים, מה הסבירות שלא הגיע אף לא פעם אחת?". לטענת הנתבעת יכול היה התובע בקלות רבה לדעת אודות קיומו של הביטוח מכל הנתונים לעיל או אילו היה נועץ עם עו"ד לאחר הפציעה שעבר. אשר לנזק טוענת הנתבעת כי מעבר לכך שהנכות המשוקללת הינה 22% ולא 22.5% כנטען על ידי התובע הרי שדרך חישוב הריבית והפרשי ההצמדה שגויים ובוודאי שאין מקום בענייננו לתחולת סעיף 28א לחוק החוזה הביטוח.

דיון
4. אין מחלוקת על העובדות הבאות. התובע שירת בצה"ל כאיש צוות אויר ופרש לגמלאות בשנת 1994. במקביל לפרישתו החל לעבוד כטייס בחברת אל-על שם הוא עובד עד היום. ב-9.1.2000 עת שהה התובע בחופשת סקי בצרפת הוא נפצע בתאונת גלישה. התובע אושפז תחילה בבית חולים בצרפת ומשם הועבר להמשך אשפוז וטיפול בארץ. באוגוסט 2008 פנה התובע לנתבעת לראשונה בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח בגין האירוע ונדחה בטענה כי התביעה התיישנה. הגם שעל פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח (סעיף 31 לחוק), בפוליסה נשוא התביעה נקבע כי תקופת ההתיישנות תהא 7 שנים מיום קרות מקרה הביטוח.

התביעה הוגשה מעל 7 שנים מיום קרות מקרה הביטוח. עיקר המחלוקת בתיק זה היא האם נתקיימו תנאיו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 הקובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

משאין מחלוקת כי חלפו מעל 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה, על התובע הנטל להוכיח את התקיימותם של תנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות (ר' ע"א 2206/08 יחזקאל סיגמן נ. חברת דובק בע"מ, סעיף 14; ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ. עדנה גיא-ליפל, עמ' 24). סעיף 8 כולל 4 תנאים: "קיימות עובדות שנעלמו מן התובע; מדובר בעובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התובענה; היעלם העובדות נתהווה מסיבות שאינן תלויות בתובע; התובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה..." (ר' עעמ 1164/04 עיריית הרצליה נ. דניאל יצחקי, סעיף 30; ע"א 2008/07 נירה לוטן נ. דוד ירמייב ז"ל עזבונו, עמ' 22; ע"א 2929/07, לעיל, עמ' 25).

5. האם עמד התובע בנטל המוטל עליו? ככל הנוגע לתנאי הראשון כי קיימות עובדות שנעלמו מן התובע סבורה אני כי עמד התובע בנטל המוטל עליו. על פי תצהירו של התובע נודע לו בשיחה אקראית שהייתה לו עם חבר בשנת 2008 כי ארגון הגמלאים של משרד הביטחון, עמותת "חבר", מבטחת את כלל הגמלאים בפוליסות תאונות אישיות. עוד נאמר בתצהיר כי עד לאותה שיחה עם החבר בשנת 2008 לא ידע התובע על קיומו של הביטוח הנדון ועל זכאותו לפיצויים מאת הנתבעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הנדונה (ר' סעיפים 6-5 לתצהיר). גרסתו זו של התובע שבתצהיר לא נסתרה בחקירתו הנגדית כי אם להיפך. מחקירתו של התובע עולה כי הוא מודע היטב לזכויות שונות העומדות לו וכי לאחר התאונה הגיש תביעות שונות בגין אותו אירוע – למס הכנסה, לאל על אשר אף שם היה מבוטח בביטוח תאונות אישיות ולחברה בה היה מבוטח בביטוח סעודי הכולל פצוי על ימי אשפוז. בלשונו "כל מי שיכולתי לתבוע אותו בגין הנזק שנגרם לי עשיתי את זה" (ר' עמ' 3, שורה 25 – עמ' 4, שורה 2). עוד העיד כי ככל הנוגע לביטוח תאונות אישיות באל על דיווח על האירוע בהתאם לנהלים בתוך 3 שבועות מקרות האירוע עוד כשהיה בבית חולים ותבע את חברת הביטוח פחות משנה לאחר האירוע (ר' עמ' 5, שורות 20-16). התובע גם פנה לנתבעת, עוד בטרם היה מיוצג על ידי עו"ד באוגוסט 2008 (ר' סעיף 5 לתצהיר התובע על נספחו). התביעה הוגשה באמצעות עו"ד בנובמבר 2008. לנוכח האמור שוכנעתי כי אילו היה התובע מודע לכך שהוא מבוטח בפוליסת ביטוח תאונות אישיות אצל הנתבעת היה פונה אליה ותובע אותה במקרה הצורך בתוך זמן קצר לאחר האירוע. אין בעובדה כי התובע לא זימן לעדות את אותו חבר שסיפר לו לטענתו בשנת 2008 על קיום הפוליסה כדי לגרוע ממסקנה זו. מסקנתי היא אפוא כי התובע הוכיח במידה מספקת את התקיימותו של התנאי הראשון על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

אשר לתנאי השני כי העובדות שנעלמו מעיני התובע הן מהותיות ו"יורדות לשורשה של עילת התביעה". "כל עובדה החיונית כדי לבסס עילת תביעה, שבלי ידיעתה לא ניתן להגיש את התובענה ולהצליח בה, נכללת במסגרת העובדות המהוות את עילת התביעה לצורך סעיף 8 לחוק ההתיישנות" (ר' ע"א 2919/07 לעיל, בעמ' 25). עובדת קיומה של פוליסה המקנה זכות לתגמולים ודאי נכללת במסגרת תנאי זה.

6. במרכז המחלוקת עומדת שאלת התקיימותם בענייננו של התנאים השלישי והרביעי. קרי, האם העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו ושלא יכול היה למנען בזהירות סבירה. מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר והסטנדרט אותו קובע הסעיף אינו פשוט (ר' ע"א 2387/06 פלונית נ.תעשיות פרמצבטיות בע"מ (2008) ; ע"א 2919/07 לעיל, בעמ' 34-31).

בענייננו כעולה מתצהירה של עינת רוזנברג רכש ארגון "חבר" את הבטוח נשוא התביעה ב-1997 ובסמוך למועד זה נשלח לחברי "צוות" (אגודת גמלאי שירות הקבע בצה"ל) חוזר ובו פירוט באשר להסדר ביטוח תאונות אישיות. הודעה בדבר חידוש הביטוח יצאה גם בחודש פברואר-מרץ 2007 (סעיפים 3 ו-5 לתצהיר). אמנם הגב' רוזנברג לא נחקרה על תצהירה ואולם הוסכם בין הצדדים כי הגב' רוזנברג אינה יודעת באופן ספציפי האם אכן החוזר נשלח אל התובע או לא והאם קיבל אותו או לא (ר' עמ' 3 לפרוטוקול מיום 14.7.10). התובע גם לא נשאל בעניין זה.

המקור העיקרי עליו מסתמכת הנתבעת ככל הנוגע לחובת הידיעה של התובע הוא תלוש הפנסיה שלו אשר בו מופיע תחת הכותרת "ג. נכויים שוטפים" בשורה שביעית במספר מתוך עשר, "בטוח תאונות אישיות" כאשר סכום הנכוי עומד על סך 6.33₪. בהמשך תחת הכותרת "שם הנכוי" מופיעה שוב השורה בטוח תאונות אישיות (שורה חמישית מתוך שש). התובע מציין בתצהירו כי לאחר שעיין בתלושי הפנסיה שלו בעקבות טענת הנתבעת בהקשר זה, גילה את השורה האמורה אשר מעולם לא היה ער לה שכן נבלעה בין שורות רבות אחרות, מה גם שהסכום הזניח כל כך גם מעולם לא הוביל לברור ו/או להעלאת שאלות. על פי התצהיר אפילו היה מאן דהוא מפנה את תשומת לבו באופן מפורש לנכוי זה ספק אם היה עולה בדעתו לקשור בין הפציעה אותה חווה לבין אותה שורה (סעיף 7 לתצהיר).

בפסק דין אשר ניתן ביום 18.9.08 בו נדונה תביעה לתגמולי ביטוח בגין מותו של תלמיד בית ספר ואשר הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, נדחתה טענת ההתיישנות תוך שנקבע כי מאחר ומדובר בביטוח אשר לא נעשה על ידי ההורים וגם לא לבקשתם יש חשיבות מיוחדת לכך שחברת הביטוח או הרשות המקומית יביאו לידיעת ההורים את דבר קיום הפוליסה. בית המשפט לא ראה באותו מקרה בכיתוב אשר הופיע בגב תשלום אגרת החינוך כהודעה מספקת מאחר ולא הודגש מספיק, הופיע בגב השובר וגם לא היה הסבר מינימאלי לכך שקשור לתאונות מחוץ לבית הספר (ר' תא (י-ם) 1075/07 קוממי שיר ואח' נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, . פסק דינו של כב' השופט רובין). פסק הדין אושר בבית המשפט המחוזי תוך שנקבע כי "כאשר מדובר בביטוח שלא נעשה על ידי ההורים והם המוטבים בלבד היה על המבוטח, קרי הרשות המקומית, להביא לידיעת ההורים דבר קיום הפוליסה" (ע"א (י-ם) 2576/08). בפסק דין אחר שעסק בפוליסת בריאות קולקטיבית שהוציאה חברת ביטוח לעובדי בנק נקבע כי מוטלת היתה חובת ידיעה לנוכח האזכור בתלוש השכר (ר' תא (חיפה) סלע איתן נ. הראל חברה לביטוח בע"מ. כב' השופט טובי).

7. ומה בענייננו? על פי סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן – פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג של ביטוח שלא להוציא פוליסה". הביטוח בענייננו הוא ביטוח קבוצתי אשר נכרת בין "חבר" מצד אחד לבין הנתבעת מצד שני. בטוחים קבוצתיים עשויים לעורר קושי בשאלת זהות המבוטח (ר' ש. ולר, ביטוח (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי) (כרך א' (2005) בעמ' 178-177; כרך ב' (2007), בעמ' 39-37). מהוראת סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח עולה כי המבוטח הוא מי שכורת את חוזה הביטוח עם המבטחת, קרי בעניננו "חבר". "אולם אין בהוראה זו כדי למנוע מהצדדים להעניק לאדם שלישי מעמד של מבוטח מבלי לחייבו לשאת בתשלום דמי הביטוח. לכן אין להוציא מככל אפשרות שכל אחד מחברי הקבוצה ייחשב למבוטח. למסקנה זו ניתן להגיע באמצעות פרוש הוראות הפוליסה ובהתחשב בנסיבות המקרה" (ר' ולר, כרך שני, לעיל, בעמ' 39. ר' גם ה"ש 28 ו-30 בעמ' 38 לפסקי דין אשר קבעו כי כל אחד מחברי הקבוצה הוא מבוטח). כעולה מנספח א' לכתב ההגנה הוגדר המבוטח כ"אדם שזכאי לקצבה ממשרד הביטחון ובתנאי שעם כניסת הביטוח לתוקפו לא מלאו לאדם 65 שנה (להלן "גמלאי")". נמצא כי על פי הפוליסה המבוטח בענייננו הוא התובע.

8. על פי תצהירו של התובע מעולם לא קיבל קודם ל-2008 את פוליסת הביטוח הרלוונטית (ר' סעיף 6 לתצהיר). אין בתצהיר מטעם הנתבעת גירסא ולפיה הפוליסה נשלחה אי פעם לתובע. באי משלוח הפוליסה לתובע הפרה הנתבעת את הוראות חוק חוזה הביטוח. מדובר בהוראה קוגנטית (ר' סעיף 39 לחוק). כתוצאה מאי משלוח הפוליסה לא היה התובע מודע לכך שהוא אכן מבוטח באותו ביטוח.

עם זאת, התובע יכול היה לדעת אודות הפוליסה אילו עיין בתלוש הפנסיה שלו. אמנם מדובר בשורה אחת מני 7 או 10, הנבלעת בכיתובים האחרים. יתכן ורבים אכן אינם טורחים לעיין בשורות אלו, בפרט כאשר מדובר בסכומים זניחים אשר אינם משפיעים מהותית על שורת התשלום התחתונה. ובכל זאת, סבורה אני כי יש מקום להטיל "חובת עיון" בתלוש משכורת או תלוש פנסיה ככל הנוגע לשורות הנכויים ולהחזיק אדם כיודע את הרשום בהן.

8. הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובעת כאמור סטנדרט אובייקטיבי של זהירות סבירה. רמת הזהירות אשר על התובע לנקוט תלויה בנסיבות המקרה ונסיבות אלו כוללות בין היתר את התנהגות הנתבע. בהתנהגות הנתבעת בענייננו שהתבטאה באי משלוח הפוליסה היה כדי לתרום, סיבתית, לתוצאה של אי הידיעה של התובע. ואולם גם על התובע שלא עיין בתלוש הפנסיה שלו מוטלת תרומת אחריות, סיבתית, לתוצאה של אי הידיעה. בהקשרים שונים במשפט קיים עקרון של חלוקת אחריות מקום בו שני צדדים אחראים לתוצאה שארעה. כך העקרון של אשם תורם בדיני הנזיקין ובדיני החוזים (לתחולת העקרון בדיני חוזים, ר' ע"א 3912/90 Eximin S.A. נ. טקסטיל והנעלה איטל סטייל, פ"ד מז(4) 64). מדובר בעקרון כללי של המשפט שסבורה אני כי יש מקום להפעיל גם בענייננו. (להצעה לחלוקת אחריות במסגרת דיני ההתיישנות, ר' Ehud Guttal and Michael T. Novick, A New Approach to Old Cases: Reconsidering Statutes of Limitation, 54 University of Toronto Law Journal 129 (2004)). בפרט כאשר ההתיישנות במשפטנו היא דיונית ולא מהותית כך שאין חוק ההתיישנות קובע את קו פרשת המים בין קיומה של זכות להיעדרה.

בענייננו הנתבעת לא מילאה חובתה על פי דין. התובע לא עיין בשורות שבתלוש הפנסיה שלו. עיקר האחריות היא על הנתבעת. לא היה עליה לסמוך כי ארגון "חבר" יודיע או כי התובע יגלה לבדו תוך עיון בתלוש הפנסיה שלו את דבר קיומה של הפוליסה. בנסיבות אלו אני מעריכה את תרומת האחריות של התובע ב-25% לתוצאה שארעה.


9. כעולה מחוות דעתו של המומחה המוסכם הוא קבע לתובע נכות צמיתה בסך 22%. על פי הפוליסה זכאי התובע לתגמולי ביטוח בשעור 22% מ-390,000₪ נכון ליום 1.1.06 (ר' נספח ד' לתצהיר התובע. בסכומי התובע להבדיל מכתב התביעה נרשם, ככל הנראה בשגגה, מתוך 360,000₪). מדובר בסך של 85,800₪ כאשר התובע זכאי בהתאם לסעיף 8 לעיל ל-75% מהסכום האמור. קרי, לסך של 64,350 ₪. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום זה כאשר הוא נושא הפרשי הצמדה בהתאם לסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מיום 1.1.06 וריבית צמודה בהתאם לאותו סעיף מיום 18.9.08. מועד אחרון זה הינו 30 יום לאחר המועד שבו לכל המאוחר נמסרה לידי הנתבעת דרישתו הראשונה של התובע לקבלת תגמולי ביטוח (ר' נספחים ה'-ו' לתצהיר התובע). עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגובה האגרה ששולמה בתיק וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7500₪.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו חוזה הביטוח ?

  2. עילת כפל ביטוח

  3. תביעת ביטוח מבנה

  4. ביטוח מחלות קשות

  5. תניה בחוזה ביטוח

  6. ביטוח מוות ממחלה

  7. חוסר במטען מחו''ל

  8. תשובות בהצעת ביטוח

  9. ביטוח צינתור

  10. ביטוח תאונה במתכוון

  11. התיישנות ביטוח אחריות

  12. נטל ההוכחה בביטוח רכוש

  13. שאלה גורפת בשאלון ביטוח

  14. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

  15. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח

  16. האם תביעת ביטוח התיישנה ?

  17. ביטוח אחריות מקצועית צד ג

  18. תביעה על פי דיני כפל ביטוח

  19. ביטוח משלים כללית - פסק דין

  20. העדר ביטוח בנהיגה ללא מלווה

  21. מקרה ביטוח במהלך תקופת הכשרה

  22. כיסוי הביטוחי לתיקון נזקי צנרת

  23. תביעה להחזר הוצאות השתלה בחו''ל

  24. ביטוח בית פרטי ללא אזעקה וסורגים

  25. טוטאל לוס - תביעה נגד ביטוח ישיר

  26. בקשה לפסילת חוות דעת בתביעת ביטוח

  27. תביעה נגד ביטוח ישיר - נזקים לרכב

  28. כיסוי ביטוחי אחריות מקצועית עו''ד

  29. תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת ביטוח

  30. חדש תחת ישן - סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח

  31. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעת ביטוח ?

  32. זכות המבוטח לקבלת מידע בקשר לעסקת ביטוח

  33. תביעה לקבלת תגמולי ביטוח של רכב מסוג אמבולנס

  34. אי ידיעת המבוטח על קיומו של הביטוח - התיישנות

  35. דחיית כיסוי ביטוחי בביטוח רשלנות מקצועית של עו"ד

  36. כיסוי הוצאות רפואיות בישראל במסגרת ביטוח נסיעות לחו"ל

  37. ידיעה על קיומם של תניות של אמצעי מיגון - שלילת כיסוי ביטוחי

  38. טוענת, כי היא ביטחה את דירתה וכי ביקשה לדאוג לביטוח נוסף בגין תכשיטיה

  39. האם יש כיסוי ביטוחי במקרה שהנהג הפר את החובה לנהוג כשלצידו נהג מלווה ?

  40. הפול טענה כי התאונה ארעה אחר תום תוקף תעודת הביטוח, ולכן לא מוטלת עליה חבות

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון