האם צריך ויזה לרוסיה ?








האם צריך ויזה לרוסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם צריך ויזה לרוסיה:

פתח דבר
השאלה המשפטית שבה עוסק פסק דין זה היא, על מי מוטלת האחריות להשגת אשרת – כניסה למדינה זרה, ולמקרה ועל פי נוהלי המנפיק נדרשת מעורבות ופעילות אישית של מבקש האשרה - האם חלה על הנתבעת, סוכנות נסיעות, החובה לוודא כי יושמו בפועל הנחיות מדינת הייעד על מנת לשלול אפשרות שלקוח., עם הגיעו לשערי מדינת היעד, תסורב כניסתו בשל אי מילוי מלא ומדוייק של הוראות שלטונות מדינת היעד לעניין הכניסה בשעריה, או שמא מסתכם תפקידו של הסוכן במכירת כרטיסי הנסיעה מתן ייעוץ ותו -לא.

מבוא


בפני תובענה בסדר דין מהיר בסך 27,269 ₪ שהגישו "תובעת 1 וביתה תובעת 2 כנגד חברת צבר תיירות, נופש ואירועים בע"מ; חברה פרטית המשמשת סוכנות נסיעות קמעונאית באמצעותה רוכשים לקוחות שירותי תיירות (להלן: "הנתבעת").
לטענת התובעות רכשו באמצעות הנתבעת כרטיסי טיסה לרוסיה, פוליסות ביטוח וויזה -עבור תובעת 2 בלבד, וכן קיבלו ייעוץ לעניין ויזה לתובעת מספר 1 לאמור כי "הזמנה" מביתה שברוסיה ., מייתרת הצורך בויזה בעבורה.

בהגיען לרוסיה ,ובהעדר אשרת כניסה נעצרה תובעת 1 על ידי משטרת הגבולות והוחזקה בתנאי מעצר משך כל שהותה ברוסיה, קרי מיום 27.6.2007 ועד 4.7.2007 כך לגרסת התובעות.
התובעת 1 קשישה חולנית הנעזרת בין היתר בהליכון.
ביתה של התובעת 1, תובעת 2, התלוותה אל אימה למעצר.
לטענת התובעות התרשלה הנתבעת כלפיהן ברשלנות מקצועית בוטה בשלה הוחזקה התובעת 1 בתנאי מעצר משפילים, נמנעה ממנה האפשרות לבקר את ביתה וספגה טראומה קשה.

אין חולק כי התובעות חזרו ארצה בטיסה הסמוכה ביותר שהייתה אפשרית ביום 4.7.2007. בפרק הזמן שבין טיסתן לרוסיה והגעתן שעריה ועד חזרתן שהו בתנאי מעצר .

לגישת התובעות, בהתאם למידע שנמסר על ידי נציגת הנתבעת (להלן: "נטלי"), היווה מסמך הזמנה מביתה של תובעת 1 המתגוררת ברוסיה (להלן: "ההזמנה") , אשרה עבור תובעת 1 אלא שמידע זה התברר כשגוי משהגיעו התובעות לרוסיה.
מנגד, מכחישה הנתבעת כי התובעות הציגו לה ההזמנה שקיבלו מרוסיה (סעיף 6 לכתב ההגנה) וטוענת כי מי שהציגה אותה הייתה קרובת המשפחה אירה חכים (להלן: "חכים") שאף קיבלה הנחיות מדוייקות לעניין פרוצדורת הנפקת אשרה לתובעת 1 לפיה על תובעת 1 להתייצב אישית בשגרירות ולעבור בין היתר ראיון אישי.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת כאמור , להנפקת האשרה עבור תובעת 1 , לחובת ואחריות הנתבעת בהתייחס לנזקים שאין חולק שנגרמו לתובעת 1 ובעטיים גם לתובעת 2, בנסיבות בהן נחתה בשערי רוסיה מבלי שהייתה לה אשרת כניסה כדרישת השלטונות במדינת היעד.


יוער , כי הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי, KUBAN AIRLINES; חברת תעופה זרה באמצעותה טסו התובעות לחו"ל, וטענה כי באם נגרמו לתובעות נזקים הרי שהדבר נובע בשל התרשלות ו/או חוסר זהירות ו/או אשמה בלעדית ו/או מכריעה ו/או תורמת של הצד השלישי ו/או הפרת חובתה שבחוק בכך שלא בדקה טרם העליה למטוס כי לתובעת 1 אשרת כניסה תקפה, לא פיקחה ולא מילאה באופן ראוי וסביר אחר הוראות תקנות התעופה, ולא נהגה כפי שחברת תעופה סבירה ומיומנת היתה נוהגת באותן נסיבות.

משלא הוגש ע"י הצד השלישי כתב הגנה, ניתן ביום 29.9.2009 פסק דין המחייב הצד השלישי בסכום התביעה ו/או כל סכום שיפסק לזכות התובעת - בכפוף לפסק דין כנגד הנתבעת.

כתב התביעה


התובעות נחתו ברוסיה ביום 27.6.2007. משנעצרה תובעת 1, שהיא כאמור קשישה חולנית הנעזרת בהליכון, על ידי משטרת הגבולות ברוסיה, נאלצה ביתה - תובעת 2 לשהות עימה ולסעוד אותה מאחר שמצאה לנכון שלא להניח לאימה לשהות במעצר לבדה.
התובעות טוענות למצג שווא מטעם הנתבעת שהוביל לנזקיהן לרבות לעוגמת נפש וכן לרשלנות מקצועית בוטה מצד הנתבעת באופן טיפול הנתבעת בפרטי נסיעת התובעות.
לטענת התובעות הן ניסו להקטין נזקיהן והתקשרו מתא המעצר לנתבעת במטרה שתתקן טעותה ותאפשר שחרורן.
לטענת התובעת ., ובשל מחדלי הנתבעת הוציאו התובעות כספים לשווא ולפיכך עותרות הן לחיוב הנתבעת לפצותן על מלוא הנזק ו/או ההוצאותיהן מכח אחריות נזיקית ו/או אחריות מקצועית ו/או כללי הצדק והיושר, כמפורט להלן:
עלות כרטיס טיסה לרבות ביטוח ואשרת כניסה לתובעת 2 בסך 1,210$.
עלות שהיה בבית מעצר בסך 540$.
עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.
אבדן ימי עבודה של תובעת 2 בגין שבוע החופש שנטלה בסך 1,300 ₪.
דמי טיפול עבור תובעת 2 שסעדה את תובעת 1 בבית המעצר בסך 5,000₪.
הוצאות טלפון סלולרי בסך 1,469 ₪.
הוצאות מחיה בבית המעצר סך מוערך 2,500 ₪.

כתב ההגנה


הנתבעת בכתב הגנתה מפרטת את פרטי השירות המקצועי שנתנה לתובעות באמצעות "חכים".

אשר להנפקת וויזה – אשרת כניסה , טוענת הנתבעת כי נציגתה "נטלי", ביררה עם נותני השירותים לסוכני הנסיעות הקימעוניים, הסדירה אשרת הכניסה לתובעת 2, ואילו בהתייחס לתובעת 1 אשר ביקשה לשהות ברוסיה בפרק זמן של 3 חודשים ומסיבת תקופה השהות המבוקשת - נתנה ייעוץ על פיו, כך לגירסתה, על תובעת 1 לפעול בעצמה להשגת האשרה: על קרוביה שברוסיה לגשת למשרד הפנים בעירם ולקבל הזמנה מיוחדת עבור התובעת 1, הזמנה אשר צריכה להישלח על ידם לתובעת 1, והיא זו שצריכה, לגשת אישית יחד עם הזמנה זו לשגרירות הרוסית בתל אביב בלווית טופס ותמונה ורק לאחר ראיון אישי שתעבור בשגרירות תונפק לה האשרה.
לטענת הנתבעת נמסר מידע זה על ידי נטלי מטעם הנתבעת לחכים.


אשר למעצר התובעת 1 טענה הנתבעת כי על פי הידוע לה ,הוחזקה התובעת 2 במלון בשדה התעופה "ויש שוטר ששומר עליה ליד הדלת" ולא בבית מעצר כטענתה .
חכים, היא שפעלה מול הנתבעת לרכישת הכרטיסים. נטלי, נציגת הנתבעת ביררה הפרוצדורה להנפקת אשרות לרוסיה והנחתה את חכים -בשתי הזדמנויות שונות -(במהלך חודש פברואר 2007 וכן ביום 15.5.2007) באילו פעולות על התובעת 1 לנקוט , כמפורט לעיל, על מנת להנפיק האשרה המבוקשת.
הטיסות עבור התובעות הוזמנו ע"י נטלי.

לתובעת 2 הוזמן כרטיס בתוקף לשבועיים בעלות 485$ ולתובעת 1 הוזמן כרטיס בתוקף עד 3 חודשים בעלות 545$.
בנוסף שילמו תמורת הנפקת אשרה עבור תובעת 2 בסך 91$.


נטלי הנפיקה לתובעת 2 אשרה לאחר שקיבלה ממנה טלפונית הפרטים למילוי טופס הבקשה וכן תמונה בדואר.
כן הונפקו לתובעות פוליסות ביטוח נסיעות לחו"ל. זאת, לאחר שנטלי וידאה עם התובעת 1 מצב בריאותה של תובעת 2. לתובעת 1 הונפקה פוליסה לשלושה חודשים ולתובעת 2 הונפקה פוליסה לשבוע ימים.
ביום 25.6.2007 – בסמוך לפני הטיסה המיועדת ביקרה התובעת 2 במשרדי הנתבעת בב"ש וקיבלה לידיה המסמכים וכרטיסי הטיסה לקראת הנסיעה. לבקשת התובעת 2 הוקדמה טיסתה חזרה ארצה בשבוע.
משנודע לנטלי באמצעות חכים אודות מעצר התובעת 1, עשתה כל המאמצים כדי לנסות ולסייע לתובעות ובכלל זה שוחחה עם מחלקת אשרות בחב' כספי על מנת לברר מה על התובעות לעשות, שוחחה עם השגרירות הרוסית בת"א ואף נסעה לשגרירות.
אשר לנזקים הנתבעים טענה הנתבעת כי נזקים אלה מופרזים , משוללי יסוד עובדתי או חוקי ,וכי התובעות לא פעלו להקטנת נזקיהן.


דיון והכרעה
תקנות שירות תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003


תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003 (להלן: "התקנות") מגדירות מהי "חבילת תיור" בזו הלשון:

"1. בתקנות אלה –
"חבילת תיור" – צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות, ולרבות שירותי מורה דרך, הנמכר או מוצע למכירה במחיר כולל, והוא לתקופה של יותר מעשרים וארבע שעות או שנכללה בו לינת לילה, למעט שירות שלקוח נקב לגביו את נותן השירות במפורש ושהוזמן ביזמתו לפי תכנית או פרטים שהוא הכין וביקש;" (ההדגשות אינן במקור, הדגשות שלי – כ.ל).

על פי התקנות, "סוכנות נסיעות" הינה:
"סוכנות נסיעות" – "נותן שירותי סוכנות נסיעות כהגדרתם בחוק."



כעולה מחוק שירותי תיירות, תשל"ו – 1976 (להלן: "החוק"), שירותי סוכנות נסיעות הם בין היתר הזמנה או מכירה של כרטיסי טיסה לחו"ל ו/או טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה ו/או יעוץ מקצועי בענייני שירות הסוכנות, ראו:

"
"שירותי סוכנות נסיעות" - כל אחד מאלה:
(1) ארגון ומכירה של סיור לישראל או למדינות חוץ או הזמנת שירותים לצורכי סיור כאמור;
(2) הזמנה או מכירה של כרטיסי נסיעה או שוברי נסיעה אל מחוץ לישראל, למעט הזמנה או מכירה כאמור, אף אם היא כוללת הזמנת שירותי לינה בבתי מלון, המבוצעת ישירות בחברת תעופה;
(3) הזמנת שירותי לינה בבתי מלון בישראל או מחוץ לישראל;
(4) טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור;
(5) מתן ייעוץ מקצועי בכל ענין כאמור בפסקאות (1) עד (4); " (הדגשות שלי – כ.ל.)



בענייננו אין חולק כי התובעות רכשו מהנתבעת כרטיסי טיסה עבור שתיהן והסדירו באמצעות הנתבעת אשרה עבור נתבעת 2. כמו כן אין חולק , כי התובעות ביקשו להנפיק אשרה כניסה ושהייה עבור תובעת 1.
בין אם ציינה נטלי כי הזמנת ביתה של התובעת מהווה אשרה תקפה ובין אם גוללה בפני תובעת 2 או שלוחתה את הפרוצדורה הנדרשת להנפקת אשרה תוך שבדקה במחלקת האשרות של כספי תעופה ההליכים הנדרשים – ברי כי יעצה לתובעות בנושא הנפקת אשרת כניסה. ובלשון כתב ההגנה: "..נטלי החזירה לחכים את ההזמנה המיועדת לתובעת 1, שנמסרה לה על ידי חכים והדרכון, והנחתה אותה בשנית מה על התובעת 1 לעשות.." (סעיף ח).

מסקנה עד כאן : הנתבעת סיפקה לתובעות שירותים משלושה סוגים "משירותי סוכנות נסיעות":- מכירת כרטיסי טיסה, טיפול בהשגת אשרה לתובעת 2 ויעוץ בהשגת אשרה לתובעת 1. לשון אחרת ., הנתבעת עונה על הגדרת סוכנות נסיעות שסיפקה "חבילת תיור" על פי הגדרת התקנות לעיל.


סעיף 2 לתקנות מטיל על סוכני נסיעות החובה לגלות מידע בכתב לרוכשים חבילת תיור. סעיף 3 מפרט המידע שחובה על הסוכנות לגלות בכתב כאמור :

"2. (א) סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן – לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור.
(ב) מידע כאמור בתקנת משנה (א), יימסר באופן שיאפשר הזדמנות סבירה לעיין בו לפני רכישת חבילת התיור, ככל שניתן בנסיבות הענין."

"3. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן:
......
(3) מידע כללי:
......
(ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן – מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן;" (הדגשות שלי – כ.ל.)


בהקשר זה ראו אסף מידני ונתן אוריאלי, דיני תיירות להלכה ולמעשה 111:
"תקנות גילוי נאות מחייבות את סוכני הנסיעות לגלות מידע למי שרוכש אצלם חבילות תיור. המידע יהיה בכתב ויפרט את השירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור ויימסר ללקוח באופן שיאפשר לו הזדמנות סבירה לעיין בו לפני רכישת חבילת התיור, ככל שניתן בנסיבות העניין (תקנה 2). המידע כולל בין היתר:... מידע הדרוש לכניסה לארץ היעד (ויזות, תוקף דרכונים)... פרטי המידע שפורטו לעיל נחשבים כ"עניין מהותי" (לפי תקנה 4) והמפר חובות גילוי המידע בעניין מהותי צפוי לסנקציה פלילית של מאסר עד שישה חודשים או קנס של כ-67,300 ₪ (סעיף 13(ה) לחוק שירותי תיירות)..."



בבר"ע 2487/01 FLY 4 LESS בע"מ נ' מיקי פז דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות שחייב סוכנות נסיעות בפיצוי משנמנעה נסיעת התובעת לצרפת בשל העדר ויזה. בערכאה הראשונה פסק ביהמ"ש לתביעות קטנות כי על סוכנות נסיעות להנחות לקוחותיה בנוגע לסידורים ובכלל זה הצורך בויזה בטרם נסיעה לחו"ל.

בערעור פסק ביהמ"ש המחוזי כדלהלן:
"...בהיותה סוכנת נסיעות וספק השירות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה. בענייני נסיעות בא הלקוח לסוכנות נסיעות כאל מומחה שאמור להדריכו ביחס לדרישות ולכל מה שהוא נזקק לו לצורך הנסיעה."


ראו גם פסק דינו של ביהמ"ש שלום בבית שאן ת"א (בש"א) 702/03 פדן טמילה נ' ראשון טורס 2000 , שם קבע ביהמ"ש חובת סוכן הנסיעות להשגת אשרה ללקוח ו/או החובה לוודא שהאשרה ישנה. אם כי שם, נדחתה התביעה מאחר ולא נמכרה "חבילת תיור" ומשכך לא חלה חובת הכתב:


"השאלה המשפטית שיש לשאול איפוא, היא על מי מוטלת האחריות להשגת אשרת - כניסה, והאם חלה על הנתבעת, החובה לוודא כיצד תיושם מטרת הנסיעה, דהיינו הכניסה למטרת היעד, או שמא מסתכם תפקידו של הסוכן במכירת כרטיסי הנסיעה ותו -לא.
....
עניין זה, הוסדר אך לאחרונה בתקנות שירותי התיירות (חובת גילוי נאות) התשס"ג - 2003 ושם נקבעו פרטי המידע שעל סוכנות נסיעות לגלות ללקוח וכך נאמר שם בסעיף 3 (3) (ב):
"מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילות בתיור (להלן -מדינות היעד) לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרת כניסה, וכל דרישה אחרת של מדינות היעד, המהוור תנאי כניסה אליהן"
מידע זה נכלל בחיוב לגלות מידע, היא החובה המוזכרת
בתקנה 2 לתקנות הנ"ל ושם נקבע מפורשות כי המידע יימסר
בכתב."



במקרה דכאן, התובעות אינן מכחישות כי ידעו שהן זקוקות לויזה אך טוענות כי על פי המידע שנמסר מנטלי, מסמך ה"הזמנה" לכניסה לפדרציה הרוסית מאת ביתה של התובעת 1 וכפי שהבהירה להן נטלי ,לרבות באמצעות קרובתן "חכים" עבור התובעת 1 - היווה להבנתן "ויזה" לתובעת 1 (ע"מ 6 לפרטיכל מיום 23.5.2010 ש' 9 וכן ע"מ 8 ש' 11-13).
מנגד טוענת נטלי כי הסבירה לא אחת הפרוצדורה להנפקת הויזה שעל התובעות לבצע באופן אישי ושלא באמצעות הנתבעת.

אין חולק כי מסמך בכתב המוסר מידע לצורך הנפקת האשרה המיוחלת - לא בא לעולם.


מכח התקנות שצוטטו לעיל חלה החובה על הנתבעת לגלות בכתב לתובעות המידע הנחוץ וההכרחי לצורך יציאתן מן הארץ, וכניסתן לארץ היעד.
גם אם נכונה טענתה של נטלי לפיה ציינה בעל פה הפרוצדורה הנדרשת, אני סבורה כי לא יצאה ידי חובתה על פי החוק והתקנות שצוטטו לעיל.

היה עליה להעלות המהלכים הנדרשים באופן ברור וחד משמעי על הכתב.
זאת ביתר הדגשה משנטלי לא פגשה את התובעת 1 ונוכח העובדה שעל פי גרסתה ,הפרוצדורה הנדרשת לצורך הנפקת האשרה עבורה כוללת מספר פעולות שעליה לבצע בעצמה, ובכלל זה: הגעה לשגרירות הרוסית, מילוי טופס וראיון אישי. לאמור ,עצם העובדה שלגישתה, הייתה כרוכה הנפקת האשרה בסדרת פעולות שיש לבצע ,היה זה מן הראוי להקפיד על הוראות החוק והתקנות ולכתוב ההוראות בצורה מסודרת וברורה.


זאת ועוד, מעדותה של נטלי עולה כי לא דאגה לוודא במעמד מסירת הכרטיסים לתובעת 2 כי לתובעת 1 אכן הונפקה בפועל הויזה הנדרשת:

"כשגב' נורה באה אלי, מה שעשיתי נתתי לה את כרטיסי הטיסה ומסרתי לה את הדרכון שלה עם ויזה וברגע שזה היה לי כל כך מובן, אחרי כל ההסברים שהיא עשתה את הויזה, לא שאלתי."


יתרה מזאת, מעדותו של טומי גרינברג; מנהל פניות הציבור אצל הנתבעת עולה כי קיים נוהג אצל הנתבעת התואם את הוראות ההתקנות .על פיו בקניית שני שירותים חלה חובת הכתב (ע"מ 16 ש' 4-7):

"ש. מפנה לתקנות שירותי תיירות חובת גילוי נאות.
ת. תקנות אלה חלות רק אם קונים שני מרכיבים אז צריך לתת את זה בכתב. אם קונים מרכיב אחד כמו טיסה, ניתן לומר את זה בעל פה. אני הבהרתי לכל אלה שבאים לסמינר."


לעניין זה איני מקבלת טענתו של טומי גרינברג וטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה עסקינן במכירת רכיב אחד – כרטיס טיסה . זאת כפי שביארתי לעיל.

הפרת חובה חקוקה


במקרה דנן, אני סבורה כי אי מילוי דרישות התקנות על ידי הנתבעת עולה לכדי הפרת חובה חקוקה.
כידוע, תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מורה לציין הפרת חובה חקוקה בכתבי הטענות:

"74. (א) הועלתה בכתב טענות טענה של הפרת חובה חקוקה, יצויין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה."



הנתבעת לא טענה בעניין זה דבר מלבד בסיכומיה בציינה כי הפניה לחוק ולתקנות שלא נזכרו בכתב התביעה מהווה הרחבת חזית פסולה (סעיף 38).

אלא שהוראות התקנות עלו ואוזכרו בעדותו של מר גרינברג כפי שצוטט לעיל.
מש לא התנגד ב"כ הנתבעת לשאלה במהלך שמיעת הראיות - נחשב הוא כמוותר על הטענה לעניין הרחבת חזית פסולה. (בעניין התנגדות לקבילות ראיה ראו יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי תש"ע – 2009, 1818-1819).


גם מתצהירו של מר גרינברג (סעיף 6) עולה כי במסגרת תפקידו אמון הוא על "העברת נהלי החברה כמו גם נהלי חברות התעופה, משרדי הממשלה השונים, חוקי הגנת הצרכן וכ'ו.. לסוכני הנסיעות של חב' צבר על כל סניפיה."
כידוע,על מנת לבסס עילת תביעה המבוססת על עוולת הפרת חובה חקוקה, יש לקיים חמישה יסודות החלים בענייננו ועליהם אעמוד בקצרה:
היסוד הראשון, חובה שמקורה בחיקוק. סעיף 1 לפקודת הפרשנות מגדיר מהו "חיקוק" בזו הלשון:

"חיקוק" - כל חוק וכל תקנה בין שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין שניתנו לאחריה; אולם מקום שהמלה "חיקוק" באה בפקודה או בתקנה שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו, תהא משמעותה כמשמעות שהיתה נודעת לה אלמלא פקודה זו;"

בענייננו המדובר בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003.
לציין ולהדגיש, כי הפסיקה קבעה כי ניתן לראות בהפרת הוראה עונשית כמקימה עוולה נזיקית. כלומר, העובדה כי התקנות דעסקינן קובעות סנקציה פלילית של מאסר או קנס אין בה לשלול התרופה הנזיקית, ע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן, פ"ד לח(3) 169, 178:

"האם הטלת הסנקציה הפלילית מצביעה על כוונה לשלול את התרופה האזרחית? לא בהכרח כך. הפסיקה שלנו הכירה לא אחת בקיומה של העילה של הפרת חובה חקוקה כתוצאה מהפרת חיקוק עונשי: הפרת תקנות הבטיחות בעבודה, חוק התכנון והבניה, פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל1970, סעיף 38של פקודת סימני המסחר, 1938(ע"א 715/68[11]).."


היסוד השני, החיקוק נועד לטובתו של הניזוק – התקנות מגינות על התובעות ואינטרסיהן בפרט וציבור לקוחות סוכנויות נסיעות בכלל באמצעות חיוב גילוי נאות בכתב ומתן הזדמנות סבירה לעיון בטרם רכישת חבילת התיור.
היסוד השלישי, המזיק הפר את החובה המוטלת עליו – כאמור לעיל, נציגת הנתבעת לא קיימה חובתה שבדין למסירת מידע בכתב על אף שהתובעות רכשו חבילת תיור.
היסוד הרביעי, ההפרה גרמה לניזוק נזק – ברי, שלו היה בידי התובעות המידע בכתב להנפקת אשרה ,היה בכך למנוע הנזק שארע בפועל שהרי היו פועלות להנפקת האשרה המיוחלת או לכל הפחות למקרה והיו מסרבות לבצע את הנדרש מהן , היו מבטלות הנסיעה במטרה למנוע המעצר (בעניין זה ראו עדות נתבעת 2 ע"מ 9 ש' 5-9).
היסוד החמישי, הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק – כמוזכר לעיל, המחוקק הגדיר כי מידע הדרוש לכניסה למדינת היעד לרבות אשרות ויעוץ בעניין, הינו "מידע מהותי" ולפיכך ניתן להסיק שהמחוקק ביקש למנוע מצבים כגון דא.
אשר על כן, אני סבורה כי יש ליחס את עיקר האחריות לנתבעת ולזקוף לחובתה העוולה של הפרת חובה חקוקה. עם זאת, לא ניתן לפטור כליל את התובעות ואין מנוס מליחס מידת אשם גם להן, כפי שיפורט להלן.


אשם תורם


יאמר מיד, טענת אשם תורם יש לטעון בכתב ההגנה מפורשות. עם זאת, טענת נתבע לפיה התובע הינו האחראי הבלעדי לתאונה – כוללת במשתמע טענת אשם תורם. ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינה ישראל, משרד החינוך והתרבות פ"ד מז(1) 802, 821:

"אכן, טענת אשם תורם יש להעלותה במפורש בכתב ההגנה; אך משמעלה נתבע טענה, כי התובע הוא האחראי הבלעדי לתאונה שאירעה, כי החטאת אך לפתחו של התובע רובץ הוא, חבויה בטענה זו טענת אשם תורם אף היא, שהרי יש בכלל מאתיים מנה, והשלם כולל את החלק. ראה: ע"א 111/50 "דן" אגודה שיתופית בע"מ ואח' נ' גולדנברג [17], בעמ' 1541; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) ".304


בענייננו טענה הנתבעת כי הנזקים הנטענים הינם "תוצאת רשלנותן הבלעדית של התובעות אשר לא פעלו ע"פ ההוראות המפורשות... שניתנו להן לעניין הנפקת האישורים לתובעת 1..." (סעיף 25 לכתב ההגנה), טענה זו יש בה להכיל טענת אשם תורם.
לגופו של עניין, סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע פיצויים מופחתים בשל אשם תורם, ראו:

"68. (א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור."


במקרה דנן , אני סבורה כי בהתנהגות התובעת 2 ובעיקר של שלוחתן של התובעות היה משום היעדר זהירות סבירה במידה מזערית, תוך אי נקיטת מלוא האמצעים המתחייבים שעשויים היו למנוע המקרה המצער כפי שאפרט להלן.
מעיון בתרגום הנוטריוני להזמנה המדוברת ניתן להיווכח כי נכתב מפורשות בגב ההזמנה נושאת הכותרת "הזמנה מס'... לכניסה לפדרציה הרוסית" שמהווה בסיס לויזה: "הזמנה לכניסה לפדרציה הרוסית מהווה בסיס למתן אשרת כניסה לפדרציה הרוסית עבור אזרח זר..."( בדגש על "בסיס").
מעדות התובעת 2 עולה כי היא קוראת רוסית (ע"מ 7 ש' 13) אם כי "לא הבינה הרבה" מההזמנה המדוברת (ע"מ 8 ש' 20-21).
לטענת הגב' חכים, הדוברת וקוראת רוסית (ע"מ 10 לפרטיכל מיום 23.5.2010 ש' 14-15) היא ידעה כי המסמך אינו ויזה, אלא שלטענתה נטלי התעקשה שהמסמך מהווה ויזה:

"... אני אמרתי לנטלי שהמסמך הזה הוא לא ויזה אלא הזמנה. אני דווקא אמרתי לה. קודם כשאני ביררתי מה אני צריכה לעשות... אז הסבירו לי שצריך הזמנה ממשרד הפנים של רוסיה וזה הזמנה. כשאני נתתי את ההזמנה, הם עושים לי ויזה. כשבאתי לנטלי... אמרתי לה הנה מה שהסבירו לי אני קיבלתי עכשיו מרוסיה את ההזמנה, עכשיו אני רוצה את הויזה. היא אמרה לי מה את לא קראת ברוסית? זאת ויזה ואמרה לי על המילה בשורה השניה מלמעלה שכתוב ויזה.... אני אמרתי שלא..."


בהמשך תיארה הגב' חכים את פגישתה הראשונה בסניף הנתבעת, בטרם נפגשה עם נטלי, ממנה עולה כי הוסבר לה שההזמנה מהווה בסיס לויזה כמסמך נפרד:

"... מה שאני הבנתי שהסבירו לי דווקא בצבר שהייתי קודם, כשהיא (נטלי) לא היתה בעבודה, היתה פקידה שדיברה בעברית והיא אמרה.. מה את רוצה בדיוק אני יכולה לשאול במרכז. אני הסברתי לה שחמותי צריכה יותר מחודשיים... היא אמרה רגע אני מתקשרת. על ידי היא התקשרה ואמרה – קודם תבקשי מקרובים מרוסיה הזמנה לסבתא, במשרד הפנים של רוסיה שהם יעבירו בארץ את ההזמנה ואח"כ תלכי, נטלי מטפלת... והיא יודעת הכל. היא יודעת שקודם צריך את ההזמנה ואז לעשות ויזה. אני לא זוכרת את שמה..." (ע"מ 11 ש' 2-8).
ובהמשך (ש' 19-20):
"ש. אותה פקידה לדבריך הסבירה לך שחוץ מההזמנה, צריך
גם לסדר ויזה נכון?
ת. כן. היא אמרה קודם צריך את ההזמנה."
ברם, לאחר מכן טענה בעדותה הגב' חכים כי לא הוסברו לה ההליכים הנדרשים להנפקת האשרה. דהיינו .,משהיתה בידיה ההזמנה המדוברת הופנתה לנטלי ללא כל הבהרה בעניין (ש' 21-25) ונטלי-היא שמסרה מידע שגוי, עליו התעקשה, ולפיו ההזמנה מהווה אשרה.


מן המקובץ עולה, כי הגב' חכים דוברת רוסית והבינה היטב הכתוב בהזמנה, דהיינו שההזמנה מהווה רק בסיס לאשרה הא ותו לא. משכך, מצאה לנכון להתווכח עם נטלי על מהות המסמך, כך לגישתה.
בנוסף, כעולה מעדותה המצוטטת לעיל, נציגת השירות הראשונה אצל הנתבעת הבהירה לה כי מלבד ההזמנה יש להנפיק ויזה בהליך נוסף.
משכך, מסקנתי היא כי חכים , שלוחתן של התובעת לא נהגה באחריות המלאה הראוייה תוך זהירות מתאימה .בהתנהגותה תרמה –בבחינת אשם תורם לנזק שנגרם בפועל לתובעות.


אשר לטענות הנתבעת בסיכומיה


לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה היה על התובעות להביא עד מומחה.
לטענת הנתבעת בסיכומיה, אף אחת מן התובעות לא פנתה אישית אל הנתבעת לצורך הזמנת כרטיסי הטיסה (סעיף 13 לסיכומים).
אכן התרשמתי כי תובעת 1 לא פנתה אל הנתבעת ולא היתה מעורבת בהזמנת השירותים. ברם, מתצהירה של נטלי, עדת הנתבעת, עולה כי בתחילה טיפלה חכים בנסיעת התובעות אולם בהמשך, המשיכה התובעת 2 הטיפול ובכלל זה: מסרה פרטים טלפונית לצורך מילוי טופס אשרה עבורה, שלחה תמונתה בדואר, ביצעה הנפקת ביטוח נסיעות עבורה ועבור אימה, שינתה מועד טיסתה חזרה ארצה ושילמה עבור שירותי הנתבעת (סעיפים י'א – ט"ז לתע"ר נטלי).
לשון אחרת, בתחילה טיפלה חכים בנסיעת התובעות כשלוחתן ומשכך פעולתה חייבה התובעות מה גם שהנתבעת שיתפה פעולה במתן שירותיה לתובעות באמצעות השלוחה.על כך לא חלק מי מן העדים ובעלי הדין שהעידו בפני (ראו גם סעיפי סיכומי הנתבעת לפיהם חכים היתה נציגת התובעות – סעיפים 19, 24), המשך הטיפול לרבות התשלום בוצע על ידי תובעת 2.
עוד טוענת הנתבעת, כי בכתב התביעה נטען שמכתב ההזמנה הוצג לנטלי בפניה הראשונה להזמנת כרטיסי הטיסה ואילו על פי תצהירה של חכים מכתב ההזמנה הוצג לאחר הליך הנפקתו, דהיינו לא הוצג בפגישה הראשונה.
מעיון בכתב התביעה עולה כי מכתב ההזמנה הוצג בעת רכישת הכרטיסים, לא צוין המספר הסידורי של הפגישה. על פי תצהירה של חכים בפגישה השניה במעמדה הזמינה הכרטיסים – הציגה ההזמנה (ראו סעיף 5 לתצהיר חכים).
עוד אציין כי לא ניתן להסיק מעדות תובעת 2 ובהסתמך על הסכום הנטען ששולם עבור התובעות כי שהו ב"בית מלון", מה גם ולצד האמור ציינו התובעות את התנאים שחוו ועדותן לעניין זה לא נסתרה.
מוצאת לנכון להדגיש כי בעניין מסירת המידע, הייעוץ ,והימנעות הנתבעת מלוודא כי התובעות מילאו אחר מלוא ההנחיות וההוראות על מנת לוודא כניסתן בשערי רוסיה- במעמד מסירת כרטיסי הטיסה – מקבלת את גירסתן של התובעות!.
לסיום, אני קובעת כי יש לקבל התביעה בחלקה תוך יחוס מידת אשם תורם לתובעות. לאור זאת איני מוצאת צורך להרחיב עוד בדיון ברשלנות הנתבעת. עם זאת, לא אתעלם מטענות הנתבעת בסיכומיה לעניין רשלנותה לפיהן היא משמשת סוכנות קמעונאית באמצעותה רוכשים לקוחות שירותי תיירות המסופקים ע"י ספקים ומשהוסברה הפרוצדורה להשגת אשרה "תם תפקיד הנתבעת". מפנה לעניין זה לתק (ב"ש) 2588/06 בשן ואח' נ' אילנה נסיעות ותיירות בע"מ ואח' :

"...על הנתבעת כמתווך לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוחותיה כל מידע מהותי הנוגע לעסקה. העובדה כי היא מתווכת בלבד, כטענתה, אינה פוטרת אותה מחובות של מי שניהל מו"מ לכריתת חוזה, או חובות אחרות שבדין. תפקידם של סוכני נסיעות כנתבעת רחב מזה של מתווך. הם אלה שממליצים ומסייעים בידי נוסעים לבחור מסלולי התיור השונים המתאימים לצרכיהם ולאמצעיהם. לשם כך פונים אליהם, משלמים להם, ומעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזית ונזיקית כלפי הלקוחות לגבי אירועים אשר בהם פועלת סוכנות הנסיעות בתפקיד שהוא מעבר לפעילות תיווך."



התוצאה היא שמקבלת התביעה בחלקה תוך שמוצאת מקום ליחס לתובעות אשם תורם בשיעור של 15 אחוז.




פיצוי בגין נזקים
תביעת התובעות: עלות כרטיס טיסה לרבות ביטוח ואשרת כניסה לתובעת 2 בסך 1,210$.

מקבלת התביעה לעניין החזר כספי עבור כרטיסי הטיסה, ביטוח ואשרה עבור תובעת 2- שכן ברור שמטרת הנסיעה הוחמצה- זאת בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ביצוע התשלום בפועל על ידי התובעות ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעת.


תביעת התובעות :עלות שהיה בבית מעצר בסך 540$.

משלא הוצג בפני תרגום הקבלה בגין שהיה בבית מעצר, המצורפת לכתב התביעה כנספח ז', לא הוכחה בפני הטענה כי עלות השהיה בבית מעצר עלתה לתובעות 540$ ולפיכך אין בידי לקבל זאת (תובעת 2 נחקרה על כך, ראו פרטיכל מיום 23.5.2010 ש' 23-31),
על דרך האומדן אעריך ההוצאה בסכום של 1800 ₪.


תביעת התובעות לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

אין חולק כי לתובעות , שתיהן ., נגרמה עוגמת נפש משמעותית. במקום לפגוש את הבת והאחות ובני משפחתה., נאלצו לשהות במקום סגור ., תחת השגחה ולהמתין לטיסה האפשרית חזרה לישראל. ברור שחירותן נשללה מהן., הסיכוי לפגוש את בני המשפחה שבחו"ל, האפשרות ליהנות מביקור מולדת, המתח הרב שהיה מנת חלקן. את כל אלה., בשים לב לפרק הזמן בו שהו בתנאי המעצר, ועלות הנסיעה הכוללת אני מעריכה את עוגמת הנפש שנגרמה להן בסכום של 7,000 ₪.


תביעת התובעות בגין אבדן ימי עבודה של תובעת 2 בגין שבוע החופש שנטלה בסך 1,300 ₪.

מקבלת טענת אבדן ימי עבודה של תובעת 2 בגין שבוע החופש שנטלה – בסך של 1,300 ₪. די לעניין זה בתלוש המשכורת שצירפה לתביעה.


תביעת התובעות :דמי טיפול עבור תובעת 2 שסעדה את תובעת 1 בבית המעצר בסך 5,000₪.

בהתאם לאישור מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 8.5.2007 (כחודשיים לפני הנסיעה המדוברת) לתובעת 1 "נקבעה זכאות כמי שתלוי במידה רבה בעזרת הזולת ברוב פעולות היום יום.." עוד עולה כי מיום 1.1.2006 הוכרה נכותה בשיעור 100%. על פי עדות תובעת 2, עקב מצבה הרפואי של אימה נסעה ללוותה ולתמוך בה (פרטיכל מיום 23.5.2010 ש' 6-13).
לטענת הנתבעת, כאשר הנפיקה תובעת 2 עבור תובעת 1 פוליסת בריאות הצהירה כי אימה בריאה, תובעת 2 הכחישה האמור (ש' 19-30).
בעניין זה, אני מעדיפה את גירסת התובעות. התרשמתי כי מטרת נסיעת תובעת 2 אכן היתה ללוות את האם מחמת מצב בריאותה הלקוי. לפיכך, איני מקבלת טענת הנתבעת לפיה: "התובעת 2 לא נעצרה ויכלה לנצל את חופשתה עד תום" אינני סבורה כי היה על תובעת 2 להפקיר את אימה ולנפוש להנאתה.
עם זאת, משהיתה מטרת הנסיעה לסייע לאימה, איני מקבלת טענת התובעות לפיה זכאית תובעת 2 לתשלום עבור "דמי טיפול בגין סיעוד האם בבית המעצר". הטיפול באם משך השהיה בחו"ל תוכנן ממילא ללא קשר לשהות במעצר ולמחדלי הנתבעת.- אשר על כן דוחה התביעה בעניין ראש נזק זה .


תביעת התובעות - הוצאות טלפון סלולרי בסך 1,469 ₪.

שלא כנטען בסיכומי הנתבעת (סעיף 43), אסמכתאות בגין הוצאות טלפון סלולרי בחו"ל בתקופה הרלוונטית מצורפות כנספח ח' לכתב התביעה. משכך, מקבלת התביעה גם לעניין הוצאות טלפון סלולרי.


תביעת התובעות ל הוצאות מחיה בבית המעצר סך מוערך 2,500 ₪.

לעניין זה ., אומנם לא צורפו אסמכתאות ועל דרך האומדן ולמשך התקופה המדוברת ובשים לב לעובדה שבכל מקרה היו אמורות להוציא הוצאות למזון – מעריכה ההוצאות על דרך האומדן לסך של 1,800 ₪.

מכל הסכומים המפורטים לעיל יש להפחית בגין אשם תורם – כפי שפורט לעיל – 15 אחוז מכל סכום וסכום.
בנוסף ., מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעות ביחד ולחוד בגין תשלום אגרה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל, ובנוסף, בשכר טרחת עו"ד בסך של 6960 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק שירותי תיירות

  2. חוב לחברת נסיעות

  3. פיצוי על טיול מאורגן

  4. תביעה נגד השטיח המעופף

  5. תביעה נגד סוכנות נסיעות

  6. האם צריך ויזה לרוסיה ?

  7. תאונה במהלך טיול מאורגן בחו"ל

  8. תביעה בנושא הזמנת נופש במלון בטבריה

  9. תקלה ברכב במהלך טיול בחו"ל (תביעת פיצויים)

  10. תביעה בגין אי החזרת כסף עבור חבילת נופש שבוטלה

  11. תביעה בטענת הטעיה בפרסום חבילת נופש באתר אינטרנט

  12. תביעה בגין נזקים שנגרמו בטיול עם קבוצה מאורגנת של חברים

  13. הסכם להפסקת קשרים עסקיים במישרין עם סוכני ומשרדי הנסיעות

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון