הסכם זיכיון לחיפוש נפט באפריקה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם זיכיון לחיפוש נפט באפריקה:

1. פתח דבר

בפני תביעה כספית שעניינה בזיכיונות לחיפוש והפקת נפט בקונגו.

התובעת, כפי שהיא מעידה על עצמה, עוסקת, בין היתר, בהשקעות ובייזום פרויקטים.

הנתבעת 1 (להלן: "נפטא קונגו") הייתה חברה בע"מ אשר עסקה בחיפושי נפט בקונגו.

מנהלה של חברת נפטא קונגו הוא יוסף לוי (הנתבע 3).

ביום 14/12/96 חתמה נפטא קונגו על זיכרון דברים עם ממשלת קונגו, לחיפוש והפקת נפט בקונגו באזורי טיליפיה ומרין 3.

בהתאם לזכרון הדברים, התחייבה נפטא קונגו לשלם לממשלת קונגו עבור קבלת זיכיונות אלו את הסך של 1.2 מליון דולר, בנוסף לאחוזים מסויימים מהפקת הנפט. (נספח ג' לתצהיר לוי).


ביום 22/1/1997 חתמה נפטא קונגו על חוזים לחלוקת תפוקה והסכמי תפעול משותף עם ממשלת קונגו באשר לזיכיונות נפט אלו.

ביום 4/4/1997 חתמו נשיא הרפובליקה ושר האוצר והאנרגיה של קונגו על הצהרת אישור של ההסכמים (נספח ה' לתצהיר לוי).

בחודש יוני 1997, העבירה נפטא קונגו את הסך של 1.2 לממשלת קונגו על-ידי הפקדת סכום זה בבנק בשווייץ.

במועד זה, שילמה נפטא קונגו לחברת " LEVDAN", סכום של 300,000 $ עמלת תיווך עבור הסדרת הזיכיונות מול ממשלת קונגו (ראה נספח ג' לתצהיר לוי).

לציין, כי בשטחי טילפיה ומרין 3 הייתה חברה נוספת - "חברת אקויטל" - אשר היו לה זיכיונות בשטחים אלו.

בחודש ספטמבר 1997 מכרה חברת "אקויטל" את זיכיונותיה בטלפיה ומרין 3 לחברת "ישראמקו אינק"חברה בשליטת "נפטא ישראל חברה לנפט בע"מ" ("נפטא ישראל") שמניותיה נסחרות בנאסד"ק.

יוסף לוי היה האחראי על פעילות הנפט והגז של "ישראמקו אינק" (סעיפים 6, 25 לתצהיר לוי).

כפועל יוצא, היה יוסף לוי "המוציא והמביא" מטעם שתי החברות – נפטא קונגו וישראמקו אינק.

בשלהי שנת 1997 פרצה מלחמת אזרחים בקונגו. התמנו נשיא חדש וממשלה חדשה.

הממשלה החדשה, לא הכירה בזיכיונות אותן קיבלה נפטא קונגו, מהממשלה הקודמת. שר הנפט הודיע לנפטא קונגו, כי זכויותיה/זיכיונותיה לא נרשמו; וכי התשלום עבור קבלת הזיכיונות – 1.2 מליון דולר אשר הופקדו בבנק בשווייץ - לא הגיעו ליעדם. כפועל יוצא, זיכיונות נפטא קונגו לא נרשמו כדין, והיא לא הייתה יכולה להתחיל את פעילותה בקונגו.

יוסף לוי – מנכ"ל נפטא ישראל ונפטא קונגו – פנה לפלאטו שרון, וביקש את עזרתו.


לאחר תקופת מה, הודיע פלאטו שרון ליוסף לוי כי יש בכוחו לגרום לכך שהרישיונות יאושרו על-ידי הממשלה החדשה. קשריו של פלאטו שרון, באותה עת, עם ממשלת קונגו היו קשרים הדוקים.

פלאטו שרון פעל בנדון, באמצעות התובעת - חברת HENWOOD FINANCE INC (חברה מפנמה) (להלן: "HENWOOD" ו/או "התובעת").

פלאטו שרון הוא הבעלים של 100% ממניות HENWOOD.
בתאריך 18/3/1999 או בסמוך למועד זה, נחתם הסכם בין התובעת לבין נפטא קונגו המבטא את התשלום עבור הסדרת זיכיונות נפט בקונגו (להלן: "ההסכם").
ביום 15/6/1999, הוענקו לנפטא קונגו הזיכיונות/הרישיונות הדרושים לחיפוש והפקה של נפט במרין 3 ולהפקת נפט בטילפיה (נספחים ט', י' לתצהיר פלאטו שרון).
זיכיונות אלו הוענקו/חודשו לאחר טיפולו של פלאטו שרון בנדון.
מייד לאחר קבלת הזיכיון החלה נפטא קונגו בפעילות לניצול הזיכיונות.
דא עקא, שבשלב מסויים החליטה נפטא קונגו לחדול מפעילות זו. לטענתה, בשל העדר כדאיות כלכלית.
פניות חוזרות ונשנות של ממשלת קונגו לנפטא קונגו להמשיך ולמלא את התחייבותם על פי הזיכיונות שהוענקו להם, לא נענו.
ביום 17/3/2003 הודיע שר הנפט של קונגו לחברת נפטא קונגו על ביטול זיכיונותיהם בשל אי עמידה בהתחייבויותיהם בניצול הזיכיונות.
כפועל יוצא, והיות ונפטא קונגו לא הפיקה נפט למרות הזיכיונות שהוענקו לה, לא קיבלה התובעת את שכר טרחתה בהסדרת נושא הזיכיונות, באשר שכר הטרחה, כפי המופיע בהסכם, הינו פונקציה של כמות הנפט המופקת.


2. כתבי הטענות
לטענת התובעת - נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ (להלן: "נפטא ישראל") אחראית למעשיה של נפטא קונגו, אשר ניהלה את הפעילות בקונגו, כשלוחה של נפטא ישראל; וכי יוסף לוי - מנהל שתי החברות - חב חבות אישית, עת הציג בפני התובעת מצגי שווא, בדבר יכולתה וכוונתה של נפטא קונגו לעמוד בהתחייבויותיה.
לטענת התובעת, משהפרה נפטא קונגו את התחייבויותיה להפיק נפט מזכיון טילפיה וכאשר לא ניצלה את זכיון מרין 3 , עליה לשלם לתובעת את המגיע לה על פי ההסכם מיום 18/3/1999. קרי, את העמלה המשוערת, שהיא אמורה הייתה לקבל, באם הייתה נפטא קונגו מממשת את הזיכיונות.
לחילופין, טוענת התובעת, כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבונה בכך שקיבלו ממנה שירותים ועבודה ולא שילמו עבורם, ועל כן זכאית התובעת לשכר ראוי המבטא את פעילותה והוצאותיה.

לטענת הנתבעים התמורה לה הייתה זכאית התובעת הייתה תלויה בהצלחת הקידוח והפקת נפט. משלא הופק נפט, התובעת אינה זכאית לקבל דבר.
לטענתם, יוסף לוי הבהיר היטב לפלאטו שרון טרם חתימת ההסכם, כי נפטא קונגו לא תשלם עמלה כלשהי שאינה נגזרת מהפקת נפט בפועל. לכשהתגלה במבחני ההפקה שבוצעו בקידוח טלפיה, כי אין באיזור נפט בכמות מסחרית, היות ואיזור טילפיה חסום במערכת שברים שאינה מאפשרת לנפט להגיע לקידוח; החליטה נפטא קונגו, כי אין כדאיות כלכלית להמשיך ולחפש נפט ולנצל את הזיכיונות.
לטענת הנתבעים, אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 – נפטא ישראל – בהיותה אישיות משפטית נפרדת ושונה מנפטא קונגו הצד להסכם עם התובעת; כך גם לא ניתן להטיל אחריות אישית על יוסף לוי כמנהל נפטא קונגו בהיעדר כל עילת תביעה אישית נגדו.

3. הצדדים להסכם וחבותם
נפטא קונגו ונפטא ישראל
ההסכם מיום 18/3/1999 נחתם בין HENWOOD FINANCE INC לבין נפטא קונגו בע"מ.
בעלי המניות בנפטא קונגו הם:
* נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ – 999 מניות רגילות.
* נ.מ.א משאבי אנרגיה בע"מ 1 מניה, חברה שבשליטתה.
כתובתה של נפטא קונגו: רחוב הגרניט 8 פתח תקווה אצל נפטא חברה ישראלית בע"מ.
מנהליה של נפטא קונגו : יעקב מימון ויוסף לוי.
(ראה נספח א' לכתב התביעה).
יוסף לוי, הוא גם מנהלה של נפטא ישראל.
בתצהירו כתב יוסף לוי:
"6. נפטא התאגדה בשנת 1956 כחברת בת ממשלתית וניירות הערך שלה נרשמו למסחר בבורסה בתל-אביב בחודש יוני 1989.
ממועד היווסדה פועלת נפטא בעיקר בתחום הנפט והגז.
הנני מכהן בתפקידי כמנכ"ל נפטא החל משנת 1988".
"2. הנני מנכ"ל נפטא ובמועדים הרלבנטיים לתביעה כיהנתי גם כמנכ"ל נפטא קונגו, שהייתה באותה עת חברה בבעלות ובשליטה מלאה של נפטא.
הנני עושה תצהירי זה מטעם נפטא, נפטא קונגו ומטעמי".
...


"63. ... נפטא קונגו מונתה לשמש מפעיל ומנהלת העסקה המשותפת של נפטא ישראל ואקויטל. אדגיש כי אין כל פסול בדבר וכך נוהגות כל חברות הנפט בפעילותן בזיכיונות ברחבי העולם".
בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן נטען:
"3. נתבעת 1 (להלן – "נפטא קונגו") הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, בשליטת נתבעת 2 (להלן – "נפטא ישראל") ועסקה בחיפושי נפט בקונגו, כזרועה הארוכה ושלוחתה של נפטא ישראל. העתק מתדפיס רשם החב רות, רצ"ב לכתב התביעה ומסומן "א".

(ההדגשות שלי - י.פ.)


בכתב ההגנה אישרה נפטא קונגו את הנאמר:

"בהתייחס לסע' 3 לכתב התביעה המתוקן:

א. מוכחשת הטענה כי הנתבעת מצויה בשליטת הנתבעת מס' 2, אף כי במועדים הרלוונטיים לעובדות הנטענות על-ידי התובעת, אכן זה היה המצב.

ב. למען הבהרת התמונה – בעלי הזכויות היו השותפות לעסקה, והנתבעת לא הייתה ביניהן, כאשר הנתבעת היא ה- "operator" – "המפעיל", של פעילות החיפושים והקידוח.
מבנה עסקי זה מקובל בענף חיפושי הנפט וקידוחי הנפט.

ג. הנתבעת מודה כי הייתה במעמד של שלוח, ובמעמד זה בלבד.

(ההדגשות שלי – י.פ)

להזכיר, מנהל שתי החברות – נפטא ישראל ונפטא קונגו הוא יוסף לוי אשר גם הגיש תצהיר מטעם שתי החברות. בתצהירו לא סתר או התכחש לנאמר בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן וסעיף 37 לכתב ההגנה. כך גם לא עשה בעת שהעיד בביהמ"ש.

תמיכה לנאמר ניתן גם למצוא בביאורים לדו"חות הכספיים של "נפטא" חברה ישראלית בע"מ וחברות מאוחדות שלה (נספח ל"ג, ל"ד לתצהיר של פלאטו שרון).



המסקנות העולות מכל האמור:

למרות שנפטא קונגו ונפטא ישראל הן בעלות אישיות משפטית נפרדת, נפטא קונגו, הייתה חברה בשליטתה המלאה של נפטא ישראל אשר הקימה והפעילה אותה, לצורך קבלת זיכיונות לחיפוש והפקת נפט בקונגו. יש לראותן, לצורך העניין, כגוף אחד הפועל להגשמת מטרה זו, כאשר נפטא קונגו מופעלת על-ידי נפטא ישראל ומקבלת הוראות ממנה בכל אשר היא עושה, כאשר יוסף לוי, הוא מנהלן של שתי החברות ומדבר בפה אחד בשם שתיהן. כך גם עשה בתצהיר אותו הוא הגיש לבית המשפט,מטעם שתי החברות.

לא בכדי, כאשר כשלה נפטא קונגו בחיפושי הנפט בקונגו, מטרה שלשמה הוקמה על-ידי נפטא ישראל, היא נכנסה לקשיים כלכליים והתפרקה.

בהחלטה מיום 3/5/07, נאמר בין השאר על-ידי ביהמ"ש המחוזי – כב' השופטת ורדה אלשייך:

"עולה לכאורה מסקנה ברורה, כי החברה המשיבה (נפטא קונגו – י.פ) חסרת נכסים ופעילות ואין לה התנגדות לבקשת הפירוק...".

עסקינן באחד המקרים המובהקים בו יש ל"הרים את המסך" ולייחס לנפטא ישראל, את כל שנעשה על ידי נפטא קונגו שגם מימנה את הפעילות שנעשתה, כפי שהדבר עולה מהביאורים לדוחות הכספיים.

ברע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' מושב שיתופי מולדת, פד"י נא(1), 61 עת נדונו סוגיות "הרמת המסך" ו-"שליחות" בין חברות ב"אשכול חברות", מצטט כב' השופט ת. אור, את הדברים אותם פרסם מ' בן יאיר במאמר "הרמת מסך באשכול חברות" קובץ הרצאות במשפט אזרחי, בעמ' 4247:

"ואמנם, בן-יאיר עומד במאמרו הנ"ל על כך שהמסקנה בדבר התקיימותם של יחסי שליחות בין חברה אם לבין חברה בת באשכול חברות מעוגנת בנתונים עובדתיים שונים, ובהם השאלות מי מינה את מנהלי העסקים של החברה הבת; האם החברה האם היא המוח המפעיל של העסק; האם רווחי העסק של החברה הבת מופקים ממומחיותה ומשיקול דעתה של החברה האם; האם החברה האם שולטת בעסקיה של החברה הבת; האם החברה האם היא בעלת יכולת החלטה לגבי הונה של החברה הבת; והאם שליטתה של החברה האם בחברה הבת היא אפקטיבית ומתמדת.


באופן דומה, גם הרמת מסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסוימים – קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של החברה האם בחברה הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת... המבחן הוא האם החברה הבת מהווה מכשיר או צינור לפעולותיה של החברה האם...? גם כאן נדרשת מעצם טיבם של יסודות אלה הנחה של תשתית עובדתית מפורטת לעניין היחס בין התאגידים העומדים לדיון".

(ראה גם ת"א (ים) 2063/00 רו"ח איתן השחר מפרק עמותה הפועל ירושלים – כדורסל נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה, תק- מח 2009 (1), 5038.

כל שנאמר יפה לענייננו:



נפטא ישראל בעלת מלוא המניות בנפטא קונגו; והיא זו שמינתה את יוסף לוי, מנהל נפטא ישראל, גם כמנהל נפטא קונגו.




נפטא ישראל היא "המוח" שהפעיל את נפטא קונגו ואת חיפושי הנפט בקונגו.




השיקולים הכלכליים והעסקיים וכל אשר עשתה נפטא קונגו, לרבות החלטותיה היו בשליטה בלעדית ומוחלטת של נפטא ישראל, כדי שלילת רצונה העצמי של נפטא קונגו שהייתה למעשה עושה דברה של נפטא ישראל וידה הארוכה.


ללמדך כי ההסכם מיום 18/3/1999 אומנם נחתם פורמלית על-ידי נפטא קונגו, אולם, כדברי יוסף לוי, הדבר נעשה בהוראתה של נפטא ישראל במסגרת התפקיד שהוטל על נפטא קונגו לשמש המפעילה ומנהלת העסקה המשותפת של נפטא ישראל ואקויטל.

בעניינו חל הדין שקדם לחוק החברות.

התוצאה לא הייתה שונה גם לאור סעיף 6 ("הרמת מסך") לחוק החברות תשכ"ט 1999, אשר נכנס לתוקף ביום 1/2/2000 לאחר ההסכם מיום 18/3/1999.


כפועל יוצא נפטא ישראל חבה על פי הסכם זה ביחד ולחוד עם נפטא קונגו אם מכוח אחריותה הישירה מדין "הרמת המסך" ואם מכוח חוק השליחות תשכ"ה-1965.

"דין השליחות

2. שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השלוח".
......
7. לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה על קיומה של השליחות, או לא ידע על זהותו של השולח, תחייב פעולת השלוח את השולח והשלוח יחד ולחוד ותזכה את השלוח בלבד".

בחודש אוקטובר 2000, מכרה נפטא ישראל את זכויותיה לחברה אחרת בקבוצת "אשכול החברות" – לחנ"ל חברת הנפט לישראל בע"מ - שמניותיה והשליטה המלאה בה, היא של נפטא ישראל. אין בכך כדי לשחרר את נפטא קונגו ונפטא ישראל מאחריותם על פי ההסכם. נפטא קונגו גם לא התכחשה לאחריותה על פי ההסכם.


יוסף לוי

יוסף לוי היה מנהלן של שתי החברות – נפטא ישראל ונפטא קונגו.

חתימתו על ההסכם, הייתה במסגרת תפקידו כמנהל שתי החברות.

יוסף לוי אמנם לא הביא לידיעת התובעת, כי הוא פועל כשליח של נפטא ישראל, אולם לא הייתה כל מניעה מצד התובעת לעיין במסמכי חברת נפטא קונגו המתנהלים אצל רשם החברות, על מנת ללמוד את הדבר. נוכח היקף העסקה שנעשתה, הייתי אף מצפה שכך יעשה, כשם שנעשה עת הוגשה התביעה.

אם הייתה עושה כן התובעת, הייתה גם למדה לדעת כי נפטא קונגו הינה בשליטה מלאה של נפטא ישראל.

אוסיף ואומר, כי גם קשה לי להאמין שפלאטו שרון ודוד שלטון, אשר עסקו, בין השאר, בעסקי נפט, לא ידעו מי עומד מאחורי נפטא קונגו.

לא שוכנעתי – כטענת התובעת - כי יוסף לוי ניהל עמה מו"מ בחוסר תום לב ו/או כי התנהלותו במהלך קיום ההסכם הייתה התנהלות שלא בתום לב שגרמה לסיכול החוזה.

שוכנעתי כי יוסף לוי, עשה במסגרת תפקידו לקידום וניצול זיכיונות הנפט וכפועל יוצא לביצועו של ההסכם.

דא עקא, שבניגוד למצופה, התברר לנתבעים, כי אין כדאיות כלכלית מסחרית בהמשך החיפושים ובהפקת הנפט הקיים, למרות ההשקעה הכספית הגבוה אשר כבר הושקעה.

אני דוחה את הניסיון להטיל אחריות על יוסף לוי, על כי לא גילה לתובעת כי אין לנפטא קונגו את ההון המאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה. כאמור, מאחורי נפטא קונגו, עמדה נפטא ישראל, אשר בידיה היה החוסן הכלכלי לבצע את חיפושי הנפט והפקתו, אם היו מגיעות הנתבעות למסקנה, כי יש כדאיות כלכלית בכך.

זאת ועוד, בעת שנחתם ההסכם, שני הצדדים היו משוכנעים, כי מדובר בזיכיונות כלכליים. הא ראייה שהתמורה הכספית על פי ההסכם אשר נוסח על ידי התובעת, התבטאה באחוזים מהתפוקה. אם הייתה מתממשת הציפייה של הצדדים, יש להניח, שמצבה הכלכלי של נפטא קונגו היה שונה לחלוטין. קריסתה הכלכלית של נפטא קונגו נבעה מכשלון הפרויקטים בקונגו ביניהם הזיכיונות נשוא ההסכם הנדון.

כפועל יוצא, אני דוחה את התביעה האישית כנגד יוסף לוי.


4. חיובי ההסכם מיום 18/3/1999


בהסכם מיום 18/3/1999 נאמר:

"א.נ.
הנדון: זיכיונות הנפט מרין 3 וטלפיה
במדף היבשה של הרפובליקה של קונגו

בעקבות קשרינו עם הממשל של הרפובליקה של קונגו הרינו מציעים לכם כלהלן:

1. אנו נדאג שעד לא יאוחר מ 120 יום מחתימת הסכם זה יתפרסמו בספר החוקים של רפובליקה של קונגו (כאמור בסעיף 17.1 של החוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלה קונגו מיום 22.1.97), החוקים שיאשרו את חוזי חלוקת התפוקה (CPP) מיום 22.1.97 ולגבי זיכיון מרין 3 וזיכיון טילפיה ויכנסו לתוקפם שני הצווים (DECRETS) מיום 4.4.97 המאשרים את הסכמי חלוקת התפוקה הנ"ל ויירשמו בספר החוקים של קונגו.
כל הוצאותינו מפעילתנו, כגון נסיעות נציגנו, הוצאות וכו' יהיו על אחריותנו ועל חשבוננו.

2. נמציא לכם אישור חוקי בכתב ממשרד הנפט של קונגו שהסכמי חלוקת התפוקה הנ"ל הינם בתוקף, וכי הינם ההסכמים היחידים המחייבים החלים בין חברתם לבין ממשלת קונגו.

אין מחלוקת כי סעיפים אלו התמלאו.


ביום 5/7/1999 התקבל אישור מממשלת קונגו – מנכ"ל הנפט – המופנה למנכ"ל חברת נפטא קונגו:

"מנכ"ל
חברת נפטא-קונגו
בראזאוויל

הנדון: ccp מארין 3 וטילאפיה

אדוני המנכ"ל,

כפי שבקשת ממני, ברצוני להדגיש בפניך מספר נקודות של החוק.
כי בהמשך לצו הנישאות מס. 99 – 2 מיום 15 ביוני 1999 הנושא הסכמה לחוזה חלוקת התפוקה האמורה MARINE 3 והצו הנשיאותי מס. 99 – 3 מיום 15 ביוני 1999 הנושא הסכמה לחוזה חלוקה התפוקה של האמור לגבי TILAPIA.
אני מאשר לך ששני החוזים שצויינו לעיל הינם ההסכמים היחידים בתוקף הקושרים את החברה שלכם נפטא קונגו ואת רפובליקת קונגו, בנושא MARINE 3 ו- TILAPIA".

ביום 5/7/99 אישרה נפטא קונגו את האמור ואת מילוי התחייבויותיה של התובעת על פי ההסכם מיום 18/3/1999:

"תל-אביב 05-07-99
לכב'
נפטא קונגו

א.נ.,

הנדון: זיכיונות הנפט מרין 3 וטילפיה.

בהמשך להסכם בינינו מיום 18.3.1999, הרינו לבקשכם לאשר כי נתקיימו כל התנאים כמפורט בסעיפים 1 ו-2 להסכם הנ"ל.

בכבוד רב

המנכ"ל
הרינו לאשר את האמור:
נפטא קונגו בע"מ".


בסעיף 3 ל"הסכם" נאמר:

"3 במידה ויתקיימו סעיפים 1,2 לעיל, נהיה זכאים לתמורה כדלקמן:
3.1 עבור זכיון טלפיה
א- החל מתפוקה של 3 מליון חביות נפט ועד ל- 7 מיליון חביות נפט בזכיון הנפט של טלפיה, לאחר הורדה 15% מהתפוקה עבור ס"ך תגמולים למדינה, (כמפורט בסעיף 10.1 בחוזה חלוקת התפוקה מיום 22.1.97 Redevance miniere ) , ולאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה, וזה עד למקסימום של 35% מהתפוקה (הוצאות ההפקה הם הוצאות ההפקה מהתפוקה, כמשמעותם בחוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלת קונגו מיום 22.1.97), נהיה זכאים ל 8% מכמות הנפט הנשארת לאחר שתי הורדות הנ"ל.

ב – עבור ההפקה מ 7 מיליון חביות נפט עד סוף ההפקה, לאחר הורדה 15% מהתפוקה עבור ס"ך תגמולים למדינה, (כמפורט בסעיף 10.1
בחוזה חלוקת התפוקה מיום 22.1.97 Redevance miniere) ולאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה, וזה עד למקסימום של 35% מהתפוקה, הוצאות ההפקה הם הוצאות ההפקה כמשמעותם בחוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלת קונגו מיום 22.1.97) נהיה זכאים ל 10% מכמות הנפט הנשארת לאחר שתי הורדות הנ"ל.

ג. במידה שיוטלו על ידי המדינה תשלומי חובה אחרים בנוסף לתגמולים כאמור בחוזה חלוקת התפוקה שחתמה חברתכם עם ממשלת קונגו מיום 22.1.97, הם ינוכו מהכנסותינו, והתשלומים המגיעים לנו כאמור לעיל יקטנו בהתאם.

3.2 עבור זכיון מריו 3 – עם הפקת נפט בזכיון, נהיה זכאים ל 10% מחלקכם ברווחים וזאת לאחר כיסוי השקעותיכם בזכיון".

(ההדגשות שלי – י.פ.)





סעיפים 1,2 ל"הסכם" התמלאו במלואם.

כפועל יוצא זכאית הייתה התובעת לתמורה המפורטת בסעיף 3 דלעיל.

דא עקא, שהנתבעים לא ממשו את הזיכיונות אותם הם קיבלו מממשלת קונגו.

כפועל יוצא לא שילמו הנתבעות – "נפטא" - לתובעת, את התמורה המפורטת בסעיפים אלו, אשר הייתה אמורה להיות בהתאם לתפוקת הנפט.


5. הזיכיונות - הגורמים לאי ניצולם

בתצהירו מסביר יוסף לוי, כי תחום חיפושי הנפט הינו תחום בו רמת הסיכון גבוהה. ההשקעות הן גבוהות ביותר וגלום סיכון לא קטן, של אי הצלחה ואיבוד מלוא כספי ההשקעה.

נפטא קונגו אמורה הייתה לבצע בזיכיון טילפיה, קידוח אלכסוני מהיבשה לכיוון הים.

בשלב ראשון, אושר תקציב בסך 3.55 מיליון דולר, לביצוע קידוח בודד בזיכיון טילפיה. לזיכיון מרין 3 הוקצבו 455,000 דולר.

ביום 20.6.2000 חתמה נפטא קונגו על הסכם עם חברה RONFOR מרומניה, להבאת מכונת קידוח יבשתית לקונגו, לביצוע הקידוח.

השותפים לקידוח (קרי "נפטא" ו"ישראמקו") אישרו תקציב מוגדל של כ- 3.8 מליון דולר לקידוח בזיכיון "טילפיה".

בחודשים ספטמבר – נובמבר 2000 בוצע הקידוח בזיכיון "טיליפיה".

מומחים מישראל ומארה"ב פיקחו על ביצוע הקידוח.

עם הגעת הקידוח למטרתו הסופית, בוצעו בקידוח מבחני הפקה אשר העלו כי אין במקום נפט בכמות בעלת כדאיות כלכלית ומסחרית, כפי שהעריכה הנתבעת.

בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, הסביר יוסף לוי, כי התברר שהאזור חסום במערכת שברים, שלא מאפשרת לנפט להגיע אליו; וכי על מנת להמשיך בתוכנית החיפושים בזיכיון טילפיה ובזיכיון "מרין 3" היה צריך לבצע סקר סייסמי. חברת הנפט האמריקאיתMERPHY אליה פנו בנדון, לאחר שבדקה את החומר הגיאולוגי ואת תוצאות הקידוח שבוצע בזיכיון טיליפיה, לא גילה עניין בפרוייקט. הוא הדין באשר לחברות נוספות אליהן נעשתה פנייה בנדון.




במצב עובדתי זה, החליטו השותפים לזיכיון, ביניהם נפטא ישראל ונפטא קונגו, שלא להמשיך בזיכיונות טיליפה ומרין 3, הגם שעד מועד זה, הייתה כבר השקעה לא מעטה בזיכיונות אלו. הוחלט גם לא לבצע את הקידוח האלכסוני מהיבשה לכיוון הים שעלותו הייתה גבוהה מאוד והתוצאה הייתה לוט בערפל.

לא שוכנעתי, כי הייתה רשלנות כלשהי של הנתבעים במימוש הזיכיונות. הנתבעים השקיעו כסף רב במימוש הזיכיונות. ברי לי, שאם הייתה כדאיות כלכלית בהמשך ניצול הזיכיונות, הנתבעים היו עושים זאת.

התובעת לא הייתה זכאית לאכוף על הנתבעים להמשיך ולנצל את הזיכיונות בהעדר כדאיות כלכלית. בוודאי כאשר הדבר היה כרוך בהשקעות כספיות נוספות ויקרות שתוצאתן הייתה לוט בערפל.

בחודש אוקטובר 2000 מכרה נפטא ישראל את זכויותיה בזיכיונות בסכום של כ- 12 מליון ₪. 50% מהזיכיון במרין 3 נמכר בסכום של כ- 163,000 דולר לחברת LEVDAN המתווכת בעיסקה בין נפטא ובין ממשלת קונגו. שאר הזכויות בזכיון מרין 3 וטיליפיה נמכרו לחברת חנ"ל, שהינה חברה בבעלות מלאה של נפטא ישראל .

(ראה נספח לד' לתצהיר פלאטו שרון).

הנתבעים עשו כן, ומבלי ליידע כלל את התובעת בדבר.


6. התמורה

לטענת התובעת התמורה שבהסכם לא היתה מבוססת על הצלחה בהפקת נפט מסחרי. ברור היה לצדדים, כי נפט כבר התגלה בזיכיון "טילפיה" וכי כל שהנתבעים צריכים לעשות, הוא להפיקו ולשלם לתובעת את העמלה שנקבעה בהסכם, בהתאם לכמות הנפט המופקת. מכאן, סבורה התובעת, כי משהחליטו הנתבעים לא להפיק את הנפט ולסגת מן הזיכיונות, עליהם לשלם לתובעת את התשלום הכספי על פי ההסכם שווה ערך לנפט אותו הן אמורות היו להפיק.

התובעת תומכת עמדה זו, במסמך ת/1 בכתב יד ובחתימת ידו של יוסף לוי, ובו דוגמאות כיצד תחושב העמלה על פי ההסכם.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי לשון ההסכם, שנוסח על ידי התובעת, מעידה על אומד דעת וכוונת הצדדים, כי התמורה מותנית בהצלחת מימוש הזיכיונות והפקת נפט.

על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים יש לחזור אל הרקע לרכישת הזיכיונות על ידי נפטא.

בתצהירו מספר יוסף לוי:

"17. בחודש יולי 1996 נסעו לקונגו ד"ר יעקב גלבוע וד"ר יהושע פולקמן, גיאופיזיקאי ששירותיו נשכרו על ידי נפטא, במטרה לבצע בדיקות גיאולוגיות וגיאופיזיות ראשוניות לזיכיונות הנפט שהוצעו על ידי ממשלת קונגו. בעקבות הבדיקות האמורות הוחלט להתמקד בשני זיכיונות: האחד, זכיון 'טיליפיה' והאחר, זכיון 'מרין 3'.
שני זיכיונות אלו היו שייכים בעבר לחברת הנפט הצרפתית ELF והוחזרו על ידה לממשלת קונגו".

בפני הנתבעים עמד דו"ח של "ELF", ממנו עולה כי נמצא במקום נפט בהיקף של לפחות 2,000 חביות ליממה.


בעדותו אישר את הדברים יוסף לוי:

"ביהמ"ש: כשאתה אומר "אין שדה כלכלי" למה כוונתך?
ת. אני מציג בפני ביהמ"ש תרשים (מסומן כ-נ/1), אשר נעשה על-ידי "אלף". ממנו עולה, כי בוצעו שלושה קידוחים. בקידוחים 1 ו-2 היו יבשים ובקידוח 3 במבחן הפקה הופקו בתקופה של 24 שעות 2,000 חביות ליממה. אנחנו בדקנו את המיפוי של אלף. קיבלנו דו"חות של חב' הידרו קונגו. זה האזור של הנפט בטילפיה (מסומן 4ב-נ/2), היה עוד גיאולוג צרפתי בשם ד"ר הנרי, שביצע הערכה לגבי פוטנציאל הנפט באזור, והגיע למסקנה האזור הוא הרבה יותר גדול מ"אלף" ומהידרו קונגו (מסומן ב נ/2 בתוך המסגרת הכתובה). מה שאנחנו החלטנו, פשוט לקחת את כל שלושת המיפויים ולהגיע לנקודה שלגביה אין כל חילוקי דעות שהנפט נמצא במטרה הזו (המסומנת ב-נ/2 5), כי גם שם היה קידוח, לדעת אלף, לדעת הידרו קונגו, לדעת הנרי, שם נמצא הנפט, היו חילוקי דעות, הצגנו את זה לממשלה, הצגנו את זה למשרד הנפט של קונגו, אישר את הקידוח, ואל הקידוח הזה החלטנו ללכת. ביצענו את הקידוח מהיבשה לכיוון המטרה, אלכסונית".

עובדות אלו, הניעו את נפטא לרכוש את הזיכיונות ולשלם תמורתם לממשלת קונגו – כתשלום ראשון – סך של 1.2 מליון דולר.

ברי לי, כי עובדות אלו הוצגו בפני פלאטו שרון על ידי יוסף לוי עת התבקשה עזרתו להחזרת הזיכיונות להן התכחשה ממשלת קונגו החדשה.

אלמלא הממצאים של חברת ELF ואלמלא האמונה של נפטא בדבר הפוטנציאל הגלום בזיכיונות אלו, לא הייתה נפטא משלמת סכום נכבד עבור הזיכיונות, בנוסף לתשלום השוטף בעת הפקת הנפט, וטורחת להשיב לידיה זיכיונות אלו.


בסעיף 30 לתצהירו כותב יוסף לוי:

"... ניהלתי משא ומתן עם פלאטו בנוגע לעמלתו תמורת שרותיו. הצגנו בפני פלאטו את זיכיונות מרין 3 וטילפיה ופרטתי בפניו את פוטנציאל הנפט בזכיון טיפליה... .
על רקע האמור וכאשר ברי לשני הצדדים שבטילפיה יש נפט של לפחות 2000 חביות ביום, יש להבין ולהסביר את התמורה שנקבעה בהסכם ואת החלוקה שנעשתה, לעניין התמורה, בין טילפיה בה יש כבר ממצא של נפט, ובין מרין 3 בה לא היו עדיין נתונים על המצאות נפט והיה צורך לבצע קידוחים על מנת לחפשו".

על רקע האמור, יש להבין את הסכמתו של פלאטו שרון לקבל את התמורה בדרך של עמלה מהנפט שיופק, במקום לקבל תמורה מיידית עבור טיפולו בהסדרת המחלוקת עם ממשלת קונגו והחזרת הזיכיונות.

מהאמור עולה, כי התובעת לא התנתה את התמורה בהצלחת הפקת נפט, אלא הייתה נכונה לקבל את התמורה על דרך קבלת אחוז מסויים מהתפוקה בפועל. התובעת העריכה שבאופן תשלום זה תקבל תמורה גבוהה יותר.

אני דוחה את הנטען על ידי יוסף לוי, כי הוא הבהיר היטב לפלאטו שרון, כי פוטנציאל הזיכיונות הוא על הנייר בלבד וכי רק לאחר ביצוע קידוח בזיכיון טילפיה ניתן יהיה לדעת אם קיים נפט בשטח הזיכיון ומה גודלו של שטח הנפט.

בעדותו השיב פלאטו שרון:

"ש. מה יוסי לוי אמר לך ולדוד שילטון לפני שנחתם ההסכם לגבי האפשרויות ש/ל הקידוח?
ת. הוא אמר שיש שני עסקים ביד שלהם. זה טיליפיה ומרין 3. מרין 3 הוא אמר לנו שפה צריך לחפש, ללכת לחפש אם יש. אין להו נוכחה שיש, זה קוראים 'לחפש מה יש'. בטיליפיה הוא אמר שיש נפט, אנחנו יודעים שיש נפט. הרישיון שקיבלנו ממשלת קונגו זה לקחת את הסחורה, לא לחפש, לחפש יודעים שיש. יש שתי קטגוריות עבודה: לחפש ולקחת. בטיליפיה זה רק לקחת.
ש. האם ניתן לכם מסמכים בכתב? חומר?
ת. כן, יש לי דברים.
ש. איפה?
ת. הוא נתן לי קודם כל מסמך ביד שלו איפה פחות או יותר הוא נתן לי הוכחה כמה אני צריך לקבל. מסמך זה חתום בידי יוסי לוי.
עו"ד הולנדר: שאלת אם הוא הציג מסמך, אז הנה, הוא הציג לך את המסמך.
ש. למה חברת "אלף עזבה את הקידוח הזה?
ת. בגלל שזה יותר מדי קטן בשבילם, מאתיים-שלוש מאות אלף דולר לא שווה להם, יש להם מקומות שהם לוקחים היום 5 מיליון דולר? הם ראו שזה לא משהו גדול, אפילו יוסי לוי אמר לי את זה.
ש. אתם בדקתם אחרי שיוסי לוי אמר לכם שזה מה שיש פה בקידוח, עשיתם בדיקות שזה נכון?
ת. לא. בשביל לבדוק את זה צריך מיליון דולר. לא היה צריך לבדוק בגלל שהיה לנו ביד את כל ההוכחות שיש נפט. אני הסברתי לבך שבטילפיה היה ברור שיש נפט, גם יוסי לוי אמר לי שיש נפט. אני לא ביקשתי אפילו הוצאות שלי לתת לי חזרה בגלל שכל הזמן הייתי בטוח, ויוסי לוי אמר לי שיש נפט.

ברי לי, כי בעת ששוחחו הצדדים בנושא התמורה הראויה, לא העלו כלל הצדדים על דעתם אפשרות כי הפקת הנפט מזיכיון טיליפיה, לא תהיה כדאית ומסחרית עבור הנתבעות. כאמור, באותה עת, עמד לנגד עיני הנתבעות הדו"ח של חברת ELF, ממנו עלו נתונים מעודדים. על כן גם, היו נכונות הנתבעות להשקעות גבוהות כדי להפיק את הנפט. על כן גם, לא היה מקום להתנות את התמורה בתוצאות, באשר אלו כבר היו קיימות. אי הוודאות היחידה הייתה באשר לזיכיון מרין 3, אשר בו טרם בוצע קידוח חיפוש ולא ניתן היה לדעת – בעת חתימת ההסכם – אם יימצא נפט בזיכיון זה. על כן גם נעשתה הבחנה בהסכם – בעניין התמורה – בין זיכיון טיליפיה לבין זיכיון מרין 3.

בזיכיון טילפיה בו יש ממצא קיים של נפט, בשיעור מינימאלי של 2,000 חביות ליום, מדובר בתמורה בחלוקה לשתי קטגוריות של הפקת נפט:

א. החל מתפוקה של 3 מיליון חביות נפט ועד ל- 7 מיליון חביות נפט... לאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה.... 8% מכמות הנפט הנשארת".


ב. עבור הפקה – מ- 7 מיליון חביות נפט עד סוף ההפקה... ולאחר הורדת הוצאות ההפקה מהתפוקה... 10% מכות הנפט הנשארת ואילו;

בזיכיון מרין 3 – בו קיומו של נפט עדיין לוט בערפל, נאמר:

"עם הפקת נפט בזיכיון... 10% לאחר ניסוי השקעותיכם בזיכיון" (ההדגשה שלי – י.פ.

ללמדך, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על זכאות התובעת לקבל תמורה על פועלה. כמות הנפט המופקת הייתה אמורה להשפיע רק על שיעור התמורה ולא על הזכאות לתמורה.

גם אם הייתי מגיע למסקנה אחרת, קרי כי התשלום על פי ההסכם היה תלוי הפקת נפט, לא היה בכך כדי לסייע לנתבעות.

בזיכיון טילפיה נמצא נפט. דו"ח "ELF" מדבר בעד עצמו.

בחודש אוקטובר 2000 נמכרו הזיכיונות על-ידי "נפטא" לחברת "חנ"ל" ולחברת LEVDAN תמורה לסכום העולה על 11 מיליון ₪, כשעיקר הזיכיונות נמכרו לחברת חנ"ל, חברה שהיא בבעלות מלאה של נפטא ישראל.

ללמדך, כי לזיכיונות היה ערך כלכלי.

זאת ועוד;

בדו"ח אותו הציגה נפטא קונגו לממשלת קונגו בחודש מאי 2001 (נספח ל"ה לתצהיר שילטון) היא מפרטת את הפוטנציאל הגלום בזיכיונות אלו.

כשנשאל על כך יוסף לוי הוא השיב:

"ת. הדו"ח הזה נכתב במטרה מסוימת, לא לשלול המשך חיפושים באזור, כאשר צריך להבין שבאותה תקופה כבר השקענו 5 מיליון דולר. ניסינו, ויש תכתובות על זה גם עם הממשלה, הממשלה נתנה לנו אישור ללכת ולמצוא חברות זרות נוספות שיבואו אתנו בעיקר למרין 3, ואם נכתב טילפיה אז זו הייתה טעות והכוונה הייתה למרין 3. בכל הדו"ח הזה כתוב מרין 3."

תשובה רחוקה מלשכנע.

עם זאת, היות והתובעת לא הייתה רשאית לאכוף על הנתבעות המשך השקעות יקרות בחיפוש והפקת נפט, (מבלי שהן השתתפו בהשקעות אלו), רשאיות היו הנתבעות לא לנצל את הזיכיונות אותן קיבלו ממשלת קונגו, עת הגיעו למסקנה כי מבחינה כלכלית מסחרית, השקעות אלו אינן כדאיות להן.

מנגד, העדר כדאיות כלכלית – מסחרית לנפטא ישראל ונפטא קונגו בהפקת כמות הנפט שנמצאה, אין בה כדי לפטור אותן מתשלום תמורה לתובעת עבור טרחתה ופעילותה אצל ממשלת קונגו להסדרת הזיכיונות.


מהי אם כן התמורה לה זכאית התובעת?

משהחליטו הנתבעות, מנימוקים לגיטימיים לא לנצל את זיכיונות טיליפיה ומרין 3, וכפועל יוצא לא הפיקו נפט מזיכיונות אלו, אין התובעת זכאית לדרוש את התמורה שבהסכם, קרי, עמלה על בסיס נתונים ספקולטיביים, לוטים בערפל.

ההסכם "שותק" ואינו מתייחס לתמורה שתשולם לתובעת כעת עבור טרחתה אם לא תתבצע הפקת נפט על-ידי הנתבעות.

מה משמעות שתיקה זו?

האם משמעותה שהתובעת אינה זכאית לשכר/תמורה עבור טרחתה בהסדרת הזיכיונות?

סוגיה זו נדונה בע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עזבון המנוח זלוטולוב ז"ל פד"י מ"א(1) 282.

פסק הדין דן בהעדר התייחסות לנושא "שיערוך" בהסכם שנכרת בין הצדדים.







הדברים שנאמרו על-ידי כב' השופט ברק (כתוארו אז) יפים גם לענייננו:

"השלב הראשון הוא בחינת החוזה עצמו, מתוך ניסיון למצוא תשובה לשאלת השיערוך בחוזה, כפי שהוא מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים (פרשנות במובן הצר: סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) ). כמובן, תשובה זו קלה היא, אם יש בחוזה הוראה בדבר השיערוך החלה בעניין. התשובה מסתבכת, אם אין בחוזה כל הוראה בדבר שיערוך, או שיש בו הוראה בדבר שיערוך אך תחולתה על נסיבות השונות מהנסיבות העומדות ביסוד בחינתו של השופט. במצבים אלה חייב השופט ליתן משמעות לחוזה שערכו הצדדים, תוך מתן תשובה לבעיית השיערוך. בחינה זו היא פנימית לחוזה. זו בחינה פרשנית במובנה הצר. השאלה היא, מה משמעות שתיקתו – המלאה או החלקית – של החוזה בשאלת השיערוך. לעתים משמעות השתיקה תהא הכרה בשיערוך (הסדר חיובי), ולעתים משמעות השתיקה תהא שלילת השיערוך (הסדר שלילי) – הכול על פי פירוש החוזה לאור אומד דעתם של הצדדים.
לעתים משמעות השתיקה תהא "חלל" (לאקונה) בדבר השיערוך. במקרה זה יהא מקום להשלים את החוזה, על פי הוראות הדין הכללי בעניין זה (כגון סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) ). משהושלם החלל יראו גם פרטים אלו כמוסכמים.
...
... לעיתים מוכן בית המשפט אף להרחיק לכת, תוך שינוי החיוב החוזי עצמו בדרך שיערוכו. דבר זה עשוי לקרות מקום שבית המשפט סבור, כי קיום החוזה על פי המוסכם על ידי הצדדים יהא בו קיום שלא "בדרך מקובלת ובתום לב" (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ).
...
22. פירוש החוזה על ידי בית המשפט נעשה בשני שלבים (ראה ע"א154/80 (22), בעמ' 223): בשלב הראשון – אותו כינינו כפירוש "במובן הצר" – מבקש השופט למצות את הטקסט החוזי. שלב זה נשלט על ידי סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). השופט מפרש את החוזה "לפי אומד דעתם של הצדדים" (שם). על אומד דעתם של הצדדים לומד השופט מתוך החוזה עצמו או מתוך הנסיבות. בהקשר זה, על בית המשפט להתחשב במה שהצדדים קבעו בחוזה במפורש ובמה שמשתמע מתוך הוראותיו
...

32. בשלב השני – אותו כינינו בפירוש "במובן הרחב" – משלים בית המשפט חלל, שנתגלה בשלב הראשון. חלל כזה קיים, רק אם פירוש החוזה בשלב הראשון אינו נותן תשובה חיובית או שלילית, לבעיה הטעונה הכרעה. מקום שמתגלה "לאקונה" בחוזה, רשאי בית המשפט להשלים את החסר, ובלבד שהוא יוכל לסמוך עצמו על הוראת

דין (חקוקה או הלכתית), שמכוחה ניתן לבצע השלמה זו. הוראת דין כללית שבו מצויה, למשל, בסעיף 26 לחוק החוזים, (חלק כללי), שעניינה הנוהג שבין הצדדים או הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג".

הוא הדין בענייננו.

אמנם ההסכם נוסח על-ידי התובעת ואין בו התייחסות לנושא התמורה לה היא תהא זכאית אם תחלטנה הנתבעות לא להפיק נפט מזיכיונות טיליפיה ומרין 3; ואולם, אין לבוא בטרוניה אל התובעת ולגרוע ממנה את הזכות לקבלת תמורה על טרחתה בהסדרת נושא הזיכיונות, רק משום שאין בהסכם סעיף המתייחס לאפשרות זו. יש לזכור שבעת חתימת ההסכם היו משוכנעים שני הצדדים שתהייה הפקה בפועל של נפט והתמורה תשולם על-ידי העמלה מהנפט המופק.

סבור אני, כי מדובר ב"חלל" (לאקונה) שיש למלא אותו תוכן; אם בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, אם בהתאם לסעיף 39 לחוק זה.

"השלמת פרטים

26. פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

"קיום בתום לב

39. בקיום של חיוב התובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב: והוא הדין לגבי השימוש הנובעת מחוזה".


מהי אם כן התמורה שיש לשלם?

בהתאם להסכם הסדירה התובעת עבור הנתבעות את זיכיונות טילפיה ומרין 3. למעשה, גרמה/הביאה התובעת ל"החייאתם" של זיכיונות אלו, אשר קודם לכן הוסדרו עבור הנתבעות, בתיווכה של חברת LEVDAN.

עבור פעילות תיווך זו, שילמו הנתבעות לחברת LEVDAN 300 אלף דולר.

(ראה נספח ד' לתצהיר יוסף לוי ונספח ל"ג לתצהיר פלאטו שרון).

מכאן, שהמדד הבסיסי עבור הסדרת זיכיונות נפט בקונגו הוא הסכום של 300 אלף דולר.

היות והתובעת רק "החייתה" זכויות/זיכיונות שכבר אושרו על-ידי פעילותה ותיווכה של חברת LEVDAN, זיכיונות שעבורם כבר שילמו הנתבעות לממשלת קונגו את הסך של 1.2 מיליון דולר, השכר/התמורה ההולמת פעילות זו של התובעת, צריכה להיות מופחתת מהתמורה אותה קיבלה חברת LEVDAN.

טענת התובעת מפי פלאטו שרון כי "הוציאה כספים והוצאות לא מעטים" על מנת "להחיות" את הזיכיונות לא הוכחה. נהפוך הוא, במהלך שמיעת הראיות למדתי מפיו של פלאטו שרון, כי ההוצאות היו מזעריות וכי הנושא הוסדר, בשל מערכת יחסיו וקשריו של פלאטו שרון עם הממשל בקונגו.

בנסיבות אלו, סבור אני כי תשלום בסך 100,000 דולר (ארה"ב) יהיה הולם את הנסיבות.

(ראוי לציין לעניין זה, כי גם חברת LEVDAN, אשר הייתה המתווכת בין נפטא קונגו לממשלת קונגו, הייתה אמורה לקבל סכום נוסף של 350 אלף דולר וכן 12.5% זכויות נישאות משדה הנפט טיליפיה, אם הייתה מתבצעת הפקת נפט משדה זה, (בנוסף לדמי התיווך ששולמו), כפי שהתובעת אמורה הייתה לקבל אחוזים מסוימים מהפקת הנפט. משלא הופק הנפט, לא קיבלה חברת LEVDAN את התמורה הנוספת, והסתפקה בדמי התיווך ששולמו).




7. סוף דבר

אני מחייב את הנתבעות נפטא קונגו בע"מ ונפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ, ביחד ולחוד ולשלם לתובעת Henwood Finance Inc. את הסך של 100,000 דולר (ארה"ב), כשסכום זה נושא ריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 ותקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003.

כמו כן ובנוסף, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעת את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 50,000 ₪ וכן את אגרת בית המשפט.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אכיפת הסכם

  2. הסכם מוקדם

  3. הסכם פאושלי

  4. הסכם פרי פסו

  5. הסכם אספקת מלט

  6. הסכם לרוות דגים

  7. אכיפת הסכם קנייה

  8. שינוי הסכם העסקה

  9. אכיפת הסכם רוטציה

  10. הסכם הרשאה לתכנון

  11. הסכם לאספקת נעליים

  12. הסכם רכישת אקווריום

  13. אכיפת הסכם למכור נכס

  14. הסכם להזמנת מערכת מים

  15. תנאי מקפח בהסכם ניהול

  16. הסכם קונסיגנציה מסחרי

  17. הסכם פרסום עמודי תדמית

  18. הסכם הפצה לשנה אחת בלבד

  19. הסכם שימוש במבנים יבילים

  20. הסכם פרסום מודעות בעיתון

  21. סעיפים מקפחים בהסכם ניהול

  22. פיצוי בגין סיכול קיום הסכם

  23. תביעה בגין הסכם לפיתוח מוצר

  24. הסכם שירות למוצרי אלקטרוניקה

  25. הסכם למתן שירותי גביה ואכיפה

  26. דחיית טענת הסכם ניהול פיקטיבי

  27. הסכם למתן שירותי הסעות לישובים

  28. הסכם זיכיון לחיפוש נפט באפריקה

  29. הסכם העברת חובות וזכויות של חברה

  30. הסכם התחייבות למכור זכויות ב"עסק"

  31. הסכם רכישת דירה AS IS למעט בלאי סביר

  32. הסכם לספק לתובע ציוד מכאני להפעלת עסק

  33. הסכם אספקת מערכת לניהול בקרת נוכחות עובדים

  34. הסכם למתן שירותי תקשורת ויחסי ציבור לעירייה

  35. תביעות נגדיות שעניינן בנסיבות בהן הגיע לסיומו הסכם

  36. עיכוב בלתי סביר, בביצוע פעולות שונות במסגרת ביצוע ההסכם

  37. הסכם על פיצוי בגין אחוזי בקיעה הנמוכים מ-78% בהתאם לנוסחה

  38. נטען כי התמורה שסוכמה בין הצדדים עמדה על סכום שקלי ולא דולרי

  39. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון