הפרדת יחיד בבית סוהר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרדת יחיד בבית סוהר:

בפני בקשה להורות על הארכת משך תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים, החל מיום 10.2.11, לפי סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: "הפקודה").

רקע עובדתי

1. המשיב מרצה מאסר לתקופה של שנתיים ושמונה חודשים בגין עבירות של החזקת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. הוא נקלט בשב"ס ביום 26.11.08 ומוחזק בהפרדת יחיד החל מיום 12.8.09 עפ"י החלטות בתי המשפט שניתנו מעת לעת.

2. ביום 13.7.10 הוארכה תקופת החזקת המשיב בהפרדת יחיד בהחלטה שניתנה ע"י כב' השופט כספי, סג"נ, עד יום 10.2.11 (ראה נספח ב' לבקשה). על החלטה זו הוגשה מטעמו של המשיב בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון אשר נדחתה בהחלטת כב' השופט גרוניס מיום 1.9.10 (ראה נספח ג' לבקשה).


נימוקי הבקשה

1. המבקשת טוענת בסעיף 5 לבקשה ובסעיף 4 לתצהיר התומך בה (ראה נספח ד' לבקשה) כי החזקת המשיב בהפרדה נדרשת לשם שמירה על שלומו ובטחונו ועל שלומם וביטחונם של אסירים אחרים, בהתאם לסעיף 19ב' לפקודה.

2. המבקשת טוענת כי המשיב הוא בעל שיוך כנופייתי, מוגדר אסיר התראה ויעד ארצי. יש לו סכסוכים רבים עם כנופיות פשע יריבות ולכן קיים סיכון ממשי לחייו ולחיי יריביו מפניו.

3. גורמי המודיעין מעריכים שלא ניתן להבטיח את שלומו ובטחונו של המשיב ושלומם של אחרים אלא באמצעות החזקתו בהפרדת יחיד.

4. לאחרונה נבדקה האפשרות לשלב את המשיב בהפרדה זוגית אך לעת הזאת לא נמצא אסיר הפרדה שניתן לשלבו עם המשיב. יתר על כן, אפשרות של הפרדה זוגית נדחתה ע"י המשיב בעצמו.

עדותו של ר/כ עג'מי

1. ביום 8.3.11 התקיים בפני דיון בעניינו של המשיב, במהלכו נחקר נותן התצהיר רב כלאי עודד עג'מי, קצין מודיעין מחוז מרכז בשב"ס והוגשה תעודת חיסיון על מידעים חסויים, שפרפראזה שלהם הובאה כנספח לבקשה ונמסרה לב"כ המשיב.


2. עפ"י דבריו של קצין המודיעין אין מנוס מהחזקת המשיב, אשר מוגדר כ"ראש ארגון פשע", בהפרדת יחיד, לאחר שבמסגרת הבקשה נשקלה התקופה שבה מוחזק המשיב בהפרדה עד כה וכי הבקשה מבוססת על מידע של שב"ס ומשטרת ישראל.
בתשובה לשאלה כיצד ייתכן שרק המשיב מבין כלל האנשים המסוכסכים, נמצא בהפרדה בעוד ששאר המעורבים לא מצויים בהפרדה הסביר העד כי הוא מנוע מלפרט אודות גורמים אשר מרצים מאסר כעת, האם הם בהפרדה, אך חלקם מצויים בהפרדה וחלקם לא ובהתייחס לאנשיו של המשיב הכוונה היא לאנשים שאינם מרצים עונשי מאסר.

3. העד התייחס באופן פרטני למספר ידיעות: ידיעה 608 קושרת את המשיב להברחת מוצרים דרך הביקורים, אך לא ננקטו נגדו הליכים בקשר לכך, ולא בגלל אירוע כזה מחזיקים אותו בהפרדה ולידיעה 613 שבה מדובר על המידע בדבר ביצוע עבירה פלילית שהועבר למשטרת ישראל. לדבריו מעצם היות המשיב ראש ארגון פשע, גם ידיעות בקשר לאנשיו , כגון ידיעה 670, נלקחות בחשבון.

5. העד השיב שהחלופה שנבדקה היא שילובו של המשיב בהפרדה זוגית, אך נכון ליום 9.1.11 לא נמצא אסיר מתאים לשהות עמו בהפרדה זוגית.
העד השיב לשאלת ב"כ המשיב כי לא קיימות חלופות של "הפרדה חלקית", וההצעות שהועלו ע"י ב"כ המשיב בענין זה אינן עומדות בקנה אחד עם סעיף 19ה לפקודה או עם פקנ"צ 04.03.00.


טענות ב"כ המבקשת

1. בהיעדר הסכמת המשיב להצגת מידע סודי המצוי בידי רשות מרשויות המדינה, על בסיסו נתקבלה ההחלטה המנהלית, עומדת למבקשת חזקת התקינות בהתאם להנחיות פרקליט המדינה 12.9 מיום 15.2.11, שפרושה הוא שבאין הסכמה מצד המשיב להגשת החומר חזקה כי קיים חומר מודיעיני המבסס את הבקשה.

2. תעודת החיסיון במקרה דנן הוצאה למעלה מן הצורך, שכן עפ"י סעיף 19 ח' לפקודה רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות ולשמוע ראיות במעמד צד אחד אם שוכנע כי הדבר נחוץ וכי הצורך בסטייה מדיני הראיות גובר לשם עשיית צדק.
אף אם לא הוצגו בפני בית המשפט המידעים בעניינו של המשיב די בפרפראזות שהוגשו על מנת לבסס את העילות המפורטות בבקשה.

מהפרפראזות ומדברי קצין המודיעין עולה כי המשיב ואחרים, שחברים בארגון פשיעה, מצויים בסכסוכים רבים ומכוחם הם מתכננים פגיעה באחרים. כמו כן, קיימת סכנה לפגיעה במשיב ע"י אסירים אחרים המסוכסכים איתו.

3. החלטת כב' השופטת רג'יניאנו להאריך את החזקת המשיב בהפרדה עד החלטה אחרת אינה חורגת מסמכות שכן לביהמ"ש יש סמכות ליתן החלטות עפ"י הוראות החוק והוא לא זקוק להסכמת הצדדים לצורך כך. כל עוד לא ניתנה החלטה פוזיטיבית אשר משנה את החלטת כב' השופטת רג'יניאנו, הרי שניתן להחזיק את המשיב בהפרדה עד החלטה אחרת.



4. טענות ב"כ המשיב באשר למצבו הרפואי של המשיב קיבלו מענה בהחלטת בית המשפט מיום 20.2.11 , מפי כב' השופטת רג'יניאנו, לפיה המשיב מקבל את הטיפול הרפואי הראוי, הוא מצוי במעקב ומצבו הרפואי תקין. החלטה זו מהווה מעשה בית דין ואין מקום לדון פעם נוספת בסוגייה הרפואית.
לבקשת ההפרדה צורפה חוות הדעת של רופא בית הסוהר שבו מוחזק המשיב לפיה אין מניעה מבחינה רפואית להמשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד.

5. המבקשת הוכיחה כי בידה מידע מודיעיני המבסס את בקשת ההפרדה ומקים את העילות המפורטות בה. משלא הצליח ב"כ המשיב להפריך את החזקה ולהרים הנטל לסתור את טענות המבקשת מוצדקת הבקשה להורות על המשך החזקתו בהפרדה למשך 6 חודשים או עד מועד שחרורו, לפי המוקדם.

טענות ב"כ המשיב

1. המשיב מוחזק בהפרדה שלא כדין שכן אין להחלטת כב' השופטת רג'ייאנו מיום 3.2.11 לפיה "החזקתו של המשיב בהפרדה תוארך עד לדיון בבקשה ומתן החלטה אחרת" בסיס ראייתי כדרישת סעיף 19ב' לפקודה.
בית המשפט לא מוסמך להאריך "עד החלטה אחרת" את החזקתו של המשיב בהפרדה מבלי שניתנה לכך סמכות. מדובר בהחלטה ראשונית של בית המשפט, בה נפגעו זכויותיו החוקתיות של המשיב, במצב בו נדרשת החלטה שיפוטית מהותית לאחר שניתן לו יומו בבית המשפט.
המשיב מוחזק למעשה מיום 10.2.11 בהפרדה, מבלי שניתנה החלטה שיפוטית כדרישת סעיף 19ב' לפקודה וההחלטה אשר ניתנה שלא בפניו מנוגדת לסעיף 19ה'(ב) לפקודה.



2. ביום 14.2.11 קבע ביהמ"ש (כב' השופטת רג'יניאנו) כי המסמכים המפורטים בבקשה יובאו לבית המשפט ביום הדיון. המדובר במסמכים רפואיים באשר לכשירותו הרפואית של המשיב לשהות בהפרדה אך המבקשת פעלה בניגוד להוראות בית המשפט ולא הביאה את המסמכים כנדרש ולפיכך נדחה הדיון לגופו של עניין עד ליום 20.2.11, אז ניתנה החלטת דחייה נוספת בשל מחדל אחר של המבקשת בעניין הוצאת תעודת חיסיון.
מכך ניתן להסיק כי המבקשת לא מוצאת רלוונטיות לשאלת מצבו הרפואי של המשיב, כפי שעולה מהתנהגותה המתוארת לעיל. המבקשת משתהה בהוצאת המשיב לבדיקות רפואיות אשר נדרשות לצורך בחינת התאמתו הבריאותית להחזקה בהפרדה.

הטענה בדבר פגיעה בכבודו ובגופו של המשיב מבוססת על חוו"ד רפואית מטעם המשיב, אשר אומצה ע"י רופא מומחה מטעם המבקשת, והוגשה לביהמ"ש ביום 15.2.11.

המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי המשיב כשיר מבחינה בריאותית להחזקה בהפרדה מאחר ואין חוו"ד רפואית של רופא בעל התמחות בקרדיולוגיה, כפי שנקבע בחוו"ד מיום 3.2.11 של פרופ' אדלר באשר לביצוע סדרת בדיקות, שאומצה ע"י ד"ר פלג.
מחד מבקשת המבקשת לשכנע בדבר הצורך להגן על חייו ושלומו של המשיב בעצם החזקתו בהפרדה ומאידך לא אפשרה למשיב לבצע בדיקות רפואיות כפי שהורה קרדיולוג מטעמה במסגרת חוות הדעת שאומצה.





3. אין המדובר בהליך של עתירת אסיר או של ערעור על החלטת ועדת שחרורים, עליהם חלים עקרונות המשפט המנהלי. בהליך דנן חלים דיני הראיות הרגילים ולפיכך מוטל נטל ההוכחה על כתפי שב"ס כמי שמבקש לאפשר המשך החזקתו של המשיב בהפרדה.
המבקשת טועה ומטעה כאשר היא טוענת לחזקת "תקינות מעשה המנהל" שכן הנחיית פרקליט המדינה 12.9 עוסקת בעתירות אסירים ולא בהליך החזקה בהפרדה בהוראת בית משפט.

4. המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הציגה ראיות התומכות בדרישות סעיף 19ב' לפקודה.
עדותו של קצין המודיעין, עליה מבוססת בקשת המבקשת, מהווה עדות שמועה ומבוססת על מידע שלא ידוע לו ממקור ראשון שכן כפי שהעיד: "כל המידעים הקיימים לא התקבלו על ידי, אני כיום משמש כקצין מודיעין במחוז מרכז ולא כגורם איסוף. אני לא פה במעמד של קצין איסוף..".
הפרא פרזות שהוצגו לא יכולות היו להתקבל לפי מגבלת פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ודרישת סעיף 19ב' לפקודה.

5. המבקשת סירבה להציג את ראיותיה בפני ב"כ המשיב ועל כן פעלה להוצאת תעודת חיסיון, לפי סעיף 45 לפק' הראיות. בהמשך הוצגו בפני ביהמ"ש וב"כ המשיב אך ורק פרפראזות, והעד נחקר במגבלות תעודת החיסיון.
משבחרה המבקשת לחסות בבקשתה את כלל הראיות המצויות בחזקתה, אשר לשיטתה מבססות את עילת החזקתו של המשיב בהפרדה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה, משהסתבר כי לא עלה בידה להרים הנטל שמוטל עליה.



6. המבקשת העלתה לראשונה בסיכומים את הטענה בדבר שימוש אפשרי של בית המשפט בסעיף 19 ח' לפקודה, אשר מאפשר לפנות בבקשה לבית המשפט על מנת שיסטה מדיני הראיות לצורך שמיעת עדות ממקור ראשון ובמעמד צד אחד. מדובר בהרחבת חזית שאינה מותרת בשלב הסיכומים ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות על הסף טענתה בהקשר לכך.
יתר על כן, אין בסיס משפטי לטענת המבקשת לפיה משמעותו של סעיף 19ח' לפקודה היא תחליף להוצאת תעודת חיסיון ואין יסוד בדין להתנהלותה הגורפת בהליך באשר חסתה כל ראיותיה בתעודת חיסיון.
המחוקק, בבקשו לפטור את המדינה מהוצאת תעודת חיסיון, עושה כן מפורשות (ראה סעיף 107א' לפקודה, סעיפים 17 ו- 36א' לחוק שחרור על תנאי ממאסר, וסעיף 51ב' (ב4) לחוק העונשין).
למעלה מן הצורך, בהליך הנדון רשאי בית המשפט, אך לא חייב, לסטות מדיני הראיות במובן זה שישמע ראיות במעמד צד אחד, בהתמלא שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שעל המבקשת להוכיח כי הדבר נחוץ על מנת לשמור על בטחון המדינה ו/או בית הסוהר ו/או שלומו ובטחונו של האסיר או אסירים אחרים ו/או למנוע פגיעה ממשית במשמעת ובאורח חיים התקין של בית הסוהר ו/או למנוע עבירת אלימות וסמים והתנאי השני הוא כי באיזון שבין "סטייה מדיני הראיות" לבין "קיום דיני הראיות הרגילים" הצורך של סטייה מדיני הראיות גובר משום שרק כך ניתן לעשות צדק.
סטייה מדיני הראיות אין פרושה כי לא יחולו כלל דיני הראיות, אלא שבנקודה ספציפית הנוגעת לשמיעת ראיות/עדויות במעמד צד אחד תתאפשר הסטייה, בכפוף להחלטה מנומקת, בעוד שעל כלל ההליך ממשיכים לחול דיני הראיות.
יוצא אפוא כי רק עדות שלא נכללה בתעודת החיסיון יכול שתשמע מפי עד כשר (קצין המודיעין אינו עד כשר לצורך כך), במעמד צד אחד, בתנאי שהדבר נחוץ עפ"י העילות הנ"ל ובתנאי שהוכח שהדבר נחוץ לצורך עשיית צדק.

7. עילת ההפרדה הנטענת ע"י המבקשת היא בהתאם לסעיף 19ב(3) לפקודה. משכך, שומה היה עליה להוכיח בראיות ממשיות כי החזקתו של המשיב נדרשת לשם שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או אסירים אחרים וכי אין דרך אחרת לעשות כן אלא בדרך של הפרדה.
מעדותו של קצין המודיעין וכן מהפרפראזות שהוגשו נראה כי המדובר בעדות שמועה ובמידעים שמקורם במשטרת ישראל.
המבקשת לא הוסמכה להמציא ראיות שלא מטעם שב"ס. סעיף 5(ב) לפקנ"צ 04.03.00 קובע כי החזקת אסיר בהפרדה יכולה להתבצע לאור מידע או אירוע בו האסיר היה מעורב או ביוזמת משטרת ישראל לעצורי ימים לצרכי חקירה.
הפרפראזות שהוצגו לא הובילו לפתיחה בחקירה פלילית או להעמדת המשיב לדין משמעתי, ומכוח קל וחומר לא ניתן להתבסס עליהם כתשתית ראייתית להוכחת ס' 19ב'(3) לפקודה.
יתר על כן, מעדותו של קצין המודיעין עולה כי המידעים, רובם ככולם, נוגעים לאנשיו של המשיב, כלשון המבקשת, כאשר מסתבר שאותם אנשים אינם מוחזקים בהפרדה, חרף המידעים המיוחסים להם.
המדובר בידיעות שאינן עדכניות, וחלקן אינן בדרגת חומרה שמצדיקה החזקת המשיב בהפרדה, כפי שגם עולה מעדותו של קצין המודיעין .
אין בפרפראזות ובעדותו של קצין המודיעין כדי לבסס את עילת ההפרדה הנטענת ע"י המבקשת.

8. המשיב מצוי בהפרדה מזה זמן רב, כ- 20 חודשים, והלכה היא כי ככל שמתארכת החזקת האסיר בהפרדה כך גובר הנטל על המבקשת להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך החזקתו בהפרדה.

9. המבקשת לא שקלה אלטרנטיבות מלבד הפרדה זוגית ולא הוכח כי חלופה זו נשקלה ברצינות. עמדת המבקשת חוטאת לתכלית מבחן המידתיות ומעידה על פרשנות שגויה ביחס לנטל ההוכחה.


דיון והכרעה:

1. סעיף 19 ב. לפקודת בתי הסוהר קובע כי

"ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת –
(1) ביטחון המדינה;
(2) ביטחון בית הסוהר;
(3) שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים;
(4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר;
(5) מניעת עבירת אלימות, עבירה לפי סימן ב' לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, או עבירה של עסקת סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; ..."

2. סעיף 1 לפקנ"צ 04.03.00 מפרט את העילות בגינן ניתן להורות על החזקתו של אסיר בהפרדה, וקובע, בין היתר, כי ניתן להחזיק אסיר בהפרדה למטרת שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או אסירים אחרים, כל זאת תוך שימוש קפדני וזהיר באמצעי זה ובהיות ההפרדה אמצעי אחרון להשגת המטרות הנ"ל.



3. סימן ב1 לפקנ"צ הנ"ל, הדן במטרת החזקת אסיר בהפרדה, מלמד כי מטרת ההפרדה אינה עונשית, כי אם מניעתית וצופה פני עתיד. לפיכך, השימוש בה מוגבל ובהיות החזקת אסיר בהפרדה פוגעת בזכויות יסוד היא כפופה לדרישת המידתיות הקבועה בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובנוסף, אף לדרישת המידתיות עליה מצווה הפקודה.
על החזקת אסיר בהפרדה להצטמצם אך למשך הזמן ההכרחי לכך, תוך שהרשות המוסמכת בוחנת באופן רצוף קיומם של הצדקה וצורך בהמשך ההפרדה, במטרה למזער ככל הניתן את הפגיעה באסיר.
לא זאת בלבד, גם מקום בו קיים צורך מובהק בהחזקת אסיר בהפרדה, על הרשות לבחון, מעת לעת, אפשרויות להקלה בחומרת הפגיעה הנובעת ממנה, כגון החזקה בהפרדה זוגית, או הקלה אחרת, כפי שהנסיבות עשויות לאפשר.

4. אכן, ככל שתקופת ההפרדה מתארכת, כך גובר הנטל המוטל על הרשות המוסמכת להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך החזקה בתנאי הפרדה, נוכח הפגיעה הטמונה בה לזכויותיו של האסיר (על המידתיות הנדרשת בהקשר להפרדת אסיר ראו למשל רע"ב 10/06 דוד אטיאס נ' שב"ס, , מיום 9.5.06, רע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל (תק-על 2005(1) 2924, פיסקה 8 ולאחרונה רע"ב 8426/09 יגאל עמיר נ' מדינת ישראל, , מפי כב' השופטת נאור, סעיפים 6-7 לפסה"ד).

בסעיף 7 להחלטה ברע"ב 8048/10, אסי אבוטבול נ' מדינת ישראל , מיום 24.2.11, קובעת כב' השופטת נאור:

"אין חולק כי להחזקת אסיר בהפרדת יחיד השלכות קשות עליו, וכי החזקתו בהפרדה צריכה להצטמצם למשך הזמן ההכרחי לכך. ככל שתקופת ההפרדה מתארכת גובר הנטל על המבקש להמשיכה, להצביע על קיומו של צורך חיוני בהמשך ההחזקה בתנאי ההפרדה (ראו: רע"ב 8426/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 לפסק דיני (, 7.12.2010) והאסמכתאות שם (להלן: עניין עמיר)). כמו כן, יש הכרח לבחון מעת לעת אפשרויות להקלה על תנאי ההפרדה, כגון החזקה בהפרדה זוגית, או העברה לאגף הפרדה בו תנאי המחיה טובים יותר (ראו: רע"ב 5674/10 איפרגן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 להחלטתו של השופט גרוניס (, 21.9.2010); עניין עמיר). במקרה דנן, הלין המבקש גם על כך שלא נעשו מאמצים מספקים מצד המשיבה על מנת לשלבו בתנאי הפרדה קיצוניים פחות. ואולם, לא שוכנעתי שכך הדבר. כאמור, נעשה ניסיון לשלב את המבקש בהפרדה זוגית יחד עם אחיו, אך הדבר לא הסתייע עקב סכסוך ביניהם. בהמשך, בעקבות הצעת המבקש נבחן האסיר אלברט סיטבון אך נמצא לא מתאים. כפי שעולה מתגובת המשיבה, נבחנו בעבר גם אסירים נוספים ששמותיהם נמסרו למשיבה על ידי המבקש, אך נמצא כי הם אינם מתאימים. כך, למשל, אסיר מסוים לא נמצא מתאים מאחר שהוא אינו אסיר המוחזק בתנאי הפרדה ואילו אסיר אחר לא נמצא מתאים היות והוא והמבקש שניהם בעלי מעמד ומהווים מוקד כוח שלילי בבית הסוהר ומחוצה לו. כן נבחנה אפשרות להעבירו לאגף אחר בו תנאי המחיה קלים יותר, אך גם אפשרות זו לא הסתייעה לעת עתה. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי שמאמצי המשיבה להקל על תנאי ההפרדה של המבקש עד עתה לא היו מספקים (ראו והשוו: רע"ב 5298/10 גורש נ' שירות בתי הסוהר (, 14.9.2010)). עם זאת, על המשיבה, אם תבקש שוב הארכת הפרדה, לבחון מחדש אפשרויות נוספות להקלת תנאי ההפרדה של המבקש, אם על ידי שילובו עם אסירי הפרדה אחרים ואם על ידי העברתו לתא בו תנאי המחיה נוחים יותר (ראו והשוו: רע"ב 3663/10 קרליק נ' מדינת ישראל (, 6.6.2010); עניין מולנר; עניין עמיר, פסקה 9 לפסק דיני)". 

5. יחד עם זאת, על הרשות המוסמכת מוטלת האחריות להבטחת אינטרס ציבורי, כמו הבטחת התנהלותו הסדירה של הכלא והגנה על בטחון יושביו, ובכלל זה שלומו ובטחונו של האסיר עצמו.
קיימים מקרים בהם אין מנוס אלא להחזיק אסיר בהפרדה כמענה לצורך להגן על האינטרסים האמורים, גם אם מדובר בתקופה ממושכת ביותר שבה שוהה באסיר בהפרדה.

מן הכלל אל הפרט

(א) אי חוקיות ההחלטה של כב' השופטת רג'יניאנו מיום 20.2.11:

1. מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת רג'יניאנו ביום 15.2.11 ומההחלטות שניתנו ע"י כב' השופטת רג'יניאנו, במיוחד בהחלטה שניתנה ביום 19.2.11 עולה כי ב"כ המשיב הסכים להארכה זמנית של החזקת המשיב בהפרדה עד למועד הדיון שהתבקש בהחלטה קודמת, ביום 15.2.11.

ב"כ המשיב התנגד במהלך הדיון להצגת חומר חסוי, בהעדרה של תעודת חיסיון, וב"כ המבקשת ביקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר הצגת תעודת חיסיון.

ב"כ המשיב התנגד לדחייה, ובין היתר טען כי מצבו הרפואי של המשיב אינו מאפשר את המשך החזקתו בהפרדה, כפי שעולה מחוו"ד רפואית פרטית של פרופ' אדלר מיום 12.12.10. בתגובה לכך ביקש ב"כ המבקשת דחייה לצורך עיון בתיקו הרפואי של המשיב. באשר לתעודת החיסיון טען ב"כ המבקשת כי הוא הודיע לב"כ המשיב על כוונתו להגיש חומר סודי בטרם הדיון, אך ב"כ המשיב לא הודיע לו כי יתנגד להגשת החומר הסודי לביהמ"ש ומשכך הוא לא פעל להוצאת תעודת חיסיון.
לאור האמור הורתה כב' השופטת רג'יניאנו על המשך החזקתו של המשיב בהפרדה עד ליום 8.3.11.

2. מהאמור בדיון עולה כי ההחלטה הראשונה בדבר דחיית הדיון והמשך החזקת המשיב בהפרדה עד לדיון הנדחה ניתנה בהסכמת הצדדים ולפי בקשת ב"כ המשיב.
מאחר והמבקשת הודיעה לב"כ המשיב כי בכוונתה להגיש פרטי מידע סודי וב"כ המשיב לא הודיע לה מבעוד מועד כי בכוונתו להתנגד לכך, אין לב"כ המשיב אלא להלין על עצמו על כי דחיית הדיון התבקשה שוב.
מאחר וכב' השופטת רג'יניאנו קבעה בהחלטה מיום 3.2.11, שניתנה על בסיס הסכמת הצדדים, כי הדיון ידחה והמשיב יישאר בהפרדה עד למועד הדיון, הרי שאין בעצם החזקתו של המשיב בהפרדה לאחר מועד הדיון שנקבע בהחלטה הנ"ל, 15.2.11, כדי להוות את החזקתו שלא באופן חוקי.
לא למותר לציין שב"כ המשיב לא ביקש רשות לערור על החלטתה של כב' השופטת רג'יניאנו נושא טענתו ואני דוחה את הטענה כי החזקת המשיב בהפרדה במהלך הדיונים היתה שלא כדין.

(ב) דיון והכרעה בטענות לגוף הבקשה

1. הבקשה להמשך החזקתו של המשיב בהפרדה מבוססת על החשש מפני פגיעה של המשיב באסירים אחרים ועל החשש מפני פגיעה של אסירים אחרים בו.
טענות אלה מבוססות על מידעים מודיעיניים, כפי שעולה מהפרפראזות שהוצגו בפני ומעדותו של ר/כ עג'מי.

2. אומר כבר עתה שאינני עושה שימוש בסעיף 19 ח' לפקודה, שנזכר לראשונה בסיכומי ב"כ המבקשת, אלא מסתמך על הפראפרזות של המידעים שהוצגו בפני, על עדותו של ר/כ עג'מי ועל טיעוני ב"כ הצדדים בע"פ ובכתב.

שמירה על שלומו ובטחונם של המשיב ואסירים אחרים

1. הצורך בהגנה על המשיב ואסירים אחרים באמצעות החזקתו בהפרדה הוא שיקול רלוונטי בבחינת שאלת המשך החזקתו בהפרדה. מטרת ההפרדה, בין היתר, היא דאגה לביטחונו האישי של האסיר ושל אסירים אחרים, במסגרת אחריותו של שב"ס לשלומם ולביטחונם ולמטרה זו יש משקל כבד במלאכת איזון המטרות (ראו למשל רע"ב 6495/05 חגי עמיר נ' שב"ס, , תק-על 2006(1) 33127, ורע"ב 489/04 זוזיאשווילי נ' שב"ס, , תק-על 2004(1) 1096).
גם אם האסיר מוכן לרצות עונשו מחוץ לתאי ההפרדה, ובוחר מרצון להעמיד את עצמו בסיכון, אין בכך כדי לשחרר את שב"ס מאחריותו לשלומו ולבטחונו (רע"ב 4489/02 צבי בן ארי (לרנר) נ' שב"ס, , תק-על 2002(3) 809).




2. מעדותו של קצין המודיעין ר/כ עג'מי, במהלכה לא נסתר הכתוב בתצהירו שתומך בבקשה, ומהפראפרזות שהוצגו בפני עולה כי נשקפת למשיב סכנה מפני פגיעה בו ובאנשיו ונשקפת לאסירים אחרים סכנה מפגיעה ע"י המשיב ואחרים. גם אם ר/כ עג'מי לא קיבל בעצמו את המידעים וגם אם חלקם הם מידעים של משטרת ישראל אין בכך כדי לפגום בקבילותם ובאפשרות להסתמך עליהם שכן הם קשורים לארועים שהמשיב מעורב בהם.

3. גם אם אני מקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה לא ניתן להפעיל במקרה של בקשה להחזקה בהפרדה את חזקת "תקינות מעשה המינהל", כפי שניתן להפעיל בהליך של עתירת אסיר או עתירה כנגד החלטת ועדת שחרורים (ראה פסה"ד ברע"ב 9246/09 ואח' יגאל עמיר נ' מדינת ישראל, ), הרי יש בפרפראזות שהוגשו לעיוני, ואשר כוללות התייחסות לארועים פליליים בהם היה המשיב מעורב, כדי ללמד על היותו של המשיב גורם סיכון לאסירים אחרים וכן מוקד לסכנה מפני פגיעה של אחרים בו ובאנשיו.

4. גם אם לא מדובר בידיעות שעודכנו בשבועות האחרונים, כטענת ב"כ המשיב, מדובר בידיעות שהתקבלו במהלך מאסרו של המשיב ויש בהן כדי להצדיק את המשיב החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, לאור סרובו להיות בהפרדה זוגית.

טענת אפלייה

אני דוחה טענת ב"כ המשיב כי העובדה ש"אנשיו" של המשיב, אינם מוחזקים בהפרדה, חרף המידעים הנוגעים גם להם, מלמדת כי אין המדובר במידעים אשר מצריכים הותרתו של המשיב בהפרדה שכן קצין המודיעין ר/כ עג'מי העיד כי ישנם אסירים מאנשיו של המשיב המצויים בהפרדה, אם כי הוא לא מסר פרטים אודותיהם, ויש מי מאנשיו שאינם אסירים כלל ולכן אין זה רלוונטי לבחון את מצבם.

פגיעה בעקרון המידתיות

1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר שתומך בה, בעדותו של ר/כ עג'מי, בפראפרזות ובטיעוני ב"כ הצדדים בכתב ובע"פ, שוכנעתי כי קיים צורך חיוני בהמשך החזקתו של המשיב בהפרדה. עם זאת, גם משהוכח הצורך לעשות כן, על המבקשת להוכיח כי החזקת המשיב בהפרדה עומדת במבחן המידתיות.
במסגרת הדרישה לעמוד בעקרון המידתיות על המבקשת לבחון את האפשרות של שילובו של המשיב בהפרדה זוגית. כמו כן, יש לבחון אף את מצבו הרפואי והנפשי של המשיב נוכח תנאי הכליאה בו הוא מוחזק שכן, כפי שנקבע, ככל שתקופת ההפרדה מתארכת כך גובר הצורך לבחון את מצבו של האסיר ומידת התאמתו לרצות מאסרו בהפרדה (ראה רע"ב 9426/09 יגאל עמיר הנ"ל).

2. עפ"י האמור בעדותו המהימנה של ר/כ עג'מי המבקשת בחנה את אפשרות שיבוצו של המשיב בהפרדה זוגית, אך מלבד העובדה שלא נמצא בעת הזו אסיר המתאים להיות בהפרדה זוגית עם המשיב הצעה זו נדחתה ע"י המשיב בעצמו.

3. באשר להצעת ב"כ המשיב כי המשיב ישולב ב"הפרדה חלקית"- הרי שאפשרות כזו אינה קיימת במסגרת אפשרויות הכליאה בשב"ס.
פקנ"צ 04.03.00, מפרטת את אפשרויות הכליאה בהפרדה באופן של הפרדת יחיד או הפרדה זוגית וכן את המגבלות המוטלות על אסירי הפרדה. הפקודה ו/או הפקנ"צ הנ"ל לא מאפשרות החזקת המשיב ב"הפרדה חלקית" כבקשתו של ב"כ המשיב ומשכך לא ניתן להיעתר לה.






4. לבקשת ההחזקה בהפרדה צורפה חוות דעת רפואית של ר/כ ד"ר ליבשיץ, רופא בית סוהר השרון, לפיה אין מניעה להמשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד. משכך עמדה המבקשת בנטל ההוכחה באשר לכשירותו הרפואית של המשיב להמשיך ולהיות מוחזק בהפרדת יחיד.
יתר על כן, בהחלטת כב' השופטת רג'יניאנו מיום 20.2.11 נקבע מפורשות:
"... נחה דעתי כי המשיב מקבל את הטיפול הרפואי הראוי בין כתלי הכלא, הוא נמצא במעקב ולעת הזאת מצבו הרפואי תקין". על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור ולפיכך אינני רואה מקום לדון בטענות ב"כ המשיב בכל הקשור למצבו הרפואי של המשיב ולטיפול הרפואי בו.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל אני מורה על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים החל מיום 30.2.11 או עד למועד שחרורו מהמאסר לפי המוקדם.


2. אני דוחה בקשת ב"כ המשיב בסעיף 7 לסיכומיו בכתב לתת לו רשות לערער על ההחלטה שכן אין בה, לטעמי, קביעות בעלות חשיבות כללית וציבורית המשתרעות מעבר לעניינו של המשיב אשר מצדיקות, עפ"י הלכות ביהמ"ש העליון, מתן רשות ערעור (ראה לאחרונה רע"פ 4794/10 פלוני נ' מדינת ישראל, , ניתן ביום 13.4.10, סעיף 15 לפסה"ד).







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול שחרור אסיר

  2. פשיטת רגל של אסיר

  3. החזקת אסיר בהפרדה

  4. שחרור מנהלי שב''ס

  5. כתב אישום נגד אסיר

  6. שלילת זכות התייחדות

  7. עתירת אסיר שהתקבלה

  8. הפרדת יחיד בבית סוהר

  9. שחרור מוקדם של אסירה

  10. עתירה של אסיר שהתקבלה

  11. סוני פלייסטיישן לאסיר

  12. יציאת אסיר לברית מילה

  13. החזקת אסיר בהפרדת יחיד

  14. בקשה לביטול שחרור אסיר

  15. תביעת אסירים נגד שב''ס

  16. איסור על אסיר להתראיין

  17. חופשה מיוחדת לברית מילה

  18. בקשת חופשה מיוחדת לאסיר

  19. תביעה של אסיר על התעללות

  20. שחרור אסיר עקב מצב רפואי

  21. הודעה לאסיר על מועד דיון

  22. החזקת אסיר בטחוני בהפרדה

  23. החזקת סמים ע''י אסיר בכלא

  24. שחרור מנהלי מוקדם של אסיר

  25. הברחת חפץ אסור לאסיר בכלא

  26. בקשת אסיר למפגש עם בן משפחה

  27. בקשת אסיר לקבל טיפול שיקומי

  28. שחרור מוקדם של אסיר ברישיון

  29. שחרור על תנאי של אסיר בטחוני

  30. עתירת אסיר לקבלת טיפול רפואי

  31. בקשה להארכת החזקת אסיר בהפרדה

  32. אישור לאסיר להתראיין לטלוויזיה

  33. העברת אסיר מכלא בארה''ב לישראל

  34. בקשת השב''ס להחזיק אסיר בהפרדה

  35. ניסיון להבריח חפץ אסור לבית סוהר

  36. עתירה נגד העברת אסיר לבית כלא אחר

  37. זכות אסיר בטחוני לעשות שיחות טלפון

  38. בקשה לבטל החלטה להוציא אסיר מהפרדה

  39. בקשה להארכת תקופת החזקת אסיר בהפרדה

  40. עתירה של המדינה נגד שחרור אסיר מהכלא

  41. עתירת אסיר להגיש כתבי אישום נגד חשודים

  42. עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים בכלא השרון

  43. עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים בכלא צלמון

  44. כניסת מטפלים לבתי הסוהר לצורך טיפול באסירים

  45. זכות אסיר לחופשה לאחר ריצוי רבע מתקופת המאסר

  46. שחרור מוקדם מהכלא בתנאי התוכנית השיקומית של רש"א

  47. ועדת השחרורים דנה בבקשה לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון

  48. הוועדה התייחסה למידעים המודיעיניים הקיימים ביחס לאסיר

  49. עתירת המדינה נגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר אסיר מהכלא

  50. שחרור מוקדם של אסיר שסיים לרצות שני שלישים ממאסר מותנה

  51. התנהגות בתקופת המאסר כשיקול לשחרור אסיר על ידי ועדת השחרורים

  52. נכלא באתיופיה עקב פעילות ציונית ולאחר שעלה לארץ הוכר כאסיר ציון

  53. עתירה מנהלית: צו לשילוב אסיר ללא דיחוי בקבוצת טיפול במב"ן ברמלה

  54. בקשת ב"כ היועמ"ש לבטל את החלטת ועדת השחרורים בשל היותה בלתי סבירה

  55. עתירה כנגד החלטת וועדת השחרורים אשר החליטה על שחרור המוקדם על תנאי

  56. הוועדה קבעה כי לכאורה מדובר באסיר רצידיוויסט, אולם יש מקום להתחשב בגילו הצעיר

  57. ועדת השחרורים דחתה לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר את בקשתו של האסיר לשחרור מוקדם

  58. אסיר ראוי לשחרור מוקדם נוכח התנהגותו התקינה בכלא ונוכח ההליך הטיפולי המעמיק שעבר

  59. עתירת אסיר כנגד החלטת וועדת שחרורים מיוחדת בהתאם להוראות סעיף 33(ב) לחוק שחרור על תנאי

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון