הפרת הסכם עקרונות לחיסול חברה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם עקרונות לחיסול חברה:

פתח דבר

התובע 3 והנתבעים 2 ו- 3 שילבו כוחות לפני כעשור והקימו את התובעת 1. ציפיות הצדדים כי תרומתו של כל אחד מהם לכור ההיתוך תוביל להצלחה ולשגשוג, נכזבו. לאחר מספר שנים, החליטו הם, פה אחד, לחסל את פעילותה של התובעת 1, על פי עקרונות מוסכמים (לכאורה) שהועלו עלי כתב (להלן: "הסכם העקרונות"). נוסחו המעורפל של הסכם העקרונות הוליד את הסכסוך נושא התביעה.

העובדות



התובעת 1, א.ח.א. תעשיות מתכת בע"מ (להלן: "א.ח.א. תעשיות" או "החברה"), הינה חברה פרטית. היא הוקמה בשנת 2000 על ידי התובעים 2 ו-3 (להלן: "מר צבג" ו"צבג עבודות מתכת" בהתאמה), מזה, והנתבע 2 (להלן: "מר ברוך"), מזה. הדירקטורים הרשומים של החברה הם: מר צבג, צבג עבודות מתכת והנתבע 3 (להלן: "מר שייבר". ראו: ת/1).

פעילותה העיקרית של החברה הייתה ביצוע עבודות מתכת על פי הזמנות מאת לקוחותיה.



במהלך שנת 2006 התברר כי פעילותה של א.ח.א. תעשיות איננה רווחית (ראו סעיף __ לתצהיר מר צבג). מר צבג ומר ברוך גמרו בדעתם לחסל את עסקיה. במהלך החודשים שלפני החתימה על הסכם העקרונות, פעלו מר צבג, מר ברוך ומר שייבר, תחילה למכירת החברה לקונים פוטנציאלים כעסק חי; לאחר מכן, משלא עלה הדבר בידיהם, החלו הם בביצוע פעולות לחיסול פעילותה ועסקיה של א.ח.א. תעשיות ומכירת נכסיה, והכל – עובר לחתימת הסכם העקרונות. ואלה אבני הדרך העיקריות:
אוצרי מתכת מ. לחמן בע"מ (להלן: "חברת לחמן") רכשה חלק מנכסי החברה, ובין השאר – מחשב, שבו נמצאו התוכנה הנלווית למכונת הלייזר CNC+; תכניות עבודה; שרטוטים. התמורה ששילמה חברת לחמן עבור המחשב ותכולתו הייתה 12,693 ₪ (ראו נ/5). צבג עבודות מתכת, ולא א.ח.א. תעשיות, היא שהנפיקה את החשבונית (סעיף 15 לתצהירו של מר צבג; עמ' 12 שורות 20–29 לפרוטוקול);
עובדי החברה פוטרו;
ביום 31.7.06 תם חוזה השכירות של המקרקעין שבהם החזיקה החברה. היא פינתה אותם כמתחייב. מפעלה ומשרדיה של החברה נסגרו במועד זה (סעיפים 10 – 11 לתצהיר מר ברוך).




ביום 29.5.06, ייסד מר ברוך את הנתבעת 1, חברת שי-בר מתכות בע"מ (להלן: "שי-בר מתכות"). בדומה לא.ח.א. תעשיות, אף שי-בר מתכות היא חברה פרטית, העוסקת בעיקר בביצוע עבודות מתכת. מר ברוך מנהל את שי-בר מתכות. שי-בר מתכות קלטה חלק מן העובדים שפיטרה א.ח.א תעשיות ( עמ' 20 שורות 8–10 לפרוטוקול).




אקורד הסיום בחיסול עסקי החברה, היה ביום 1.8.06 (היינו: למחרת סגירת מפעל החברה) עת ערכו מר צבג ומר ברוך, את הסכם העקרונות. אין חולק כי הסכם העקרונות נחתם בידי שנים אלה וכן בידי מר שייבר (ראו ת/3 ו- נ/7), הגם ששמו אינו מופיע בכותרת הסכם העקרונות. איש אינו כופר בתוקפו של הסכם העקרונות או בחובה לפעול לפיו. הסכם העקרונות נערך על ידי הצדדים ללא היוועצות באנשי מקצוע בכלל, ובעורכי דין בפרט.




לשון הסכם העקרונות (המודפס על נייר מכתבים של א.ח.א. תעשיות), הינה כדלקמן:


"תאריך: 1/8/06
עקרונות לפירוק א.ח.א
בין צבג אליהו 054181458 לבין איציק ברוך 58410887



לאחר כל התשלומים לספקים (למעט חגי שייבר) ו/או מתכות שייבר בע"מ.

כל יתרת זכות הכספים שישארו בחשבונות של אחא תעשיות מתכת בבנקים יועברו
לצבג אליהו בע"מ עבור החזר ההשקעה.



איציק ברוך לא יתנגד להעברת כל הפסדים לצבג בע"מ מאחא.




איציק ברוך ו/או שי-בר בע"מ יבצעו לצבג אליהו עבודות של SES שבעבר בוצעו באחא וצבג אליהו ישלם את החומר גלם וזאת עד לסוף 2007 ללא קשר להיקף העבודה.




ינתנו לצבג אליהו גיבויים ותכניות העבודה של הלייזר CNC+ ניקוב שהיו שייכים לאחא.


לאחר מכן יבוצעו העבודות בשילוב שני החברות

(-) (-) (-)"









במהלך חודש אפריל 2007 לערך, נפגשו מר צבג ומר ברוך, לשם דיון בהצעת מר צבג להמשך שיתוף הפעולה בין הצדדים, בנוגע לעבודה עבור SES בע"מ (להלן: "חברת SES"), שהייתה לקוחה מרכזית של א.ח.א. תעשיות ונזכרה בהסכם העקרונות. מר ברוך דחה את ההצעה (ראו עמ' 23 שורות 7 – 9 לפרוטוקול).




בחודש מאי 2007 הוחלפו בין מר צבג ובין מר ברוך מכתבים (ת/7–ת/10) המעידים על מחלוקת שהתעוררה ביחס לעבודות מסוימות עבור חברת SES, שמר ברוך התחייב לספק למר צבג. חילופי המכתבים דנו בין היתר בטיב החלקים שסופקו ובאיחור במועדי הביצוע. ממכתבים אלה משתמע שהתקיימו בין הצדדים פגישות בנוגע לטענות ההדדיות אך המחלוקת לא יושבה.




ביום 29.08.07 שלח בא כוחה של א.ח.א. תעשיות הודעה על ביטול הסכם העקרונות (ראו ת/4; להלן: "הודעת הביטול"). נמעני הודעת הביטול היו שלושת הנתבעים. עילת הביטול הייתה הפרתו היסודית של הסכם העקרונות, שבאה לידי ביטוי בעניינים הבאים:


"א. ביצוע העבודות עבור SES לקוי משמעותית ואינכם עומדים בלוח הזמנים. עובדה זו גורמת להוצאות מיותרות ופוגעת במוניטין של [החברה], של צבג אליהו עבודות מתכת בע"מ ושל מר אליהו צבג.
ב. לא העברתם את הגיבויים ותוכניות העבודה של הלייזר CNC+ כפי שהתחייבתם בהסכם. הינכם עושים שמוש שלא כדין בקנין רוחני אשר שייך ל[חברה].
ג. הינכם עושים שימוש שלא כדין ברשימת הלקוחות של [החברה] ובכך הינכם פוגעים פגיעה חמורה בסוד מסחרי אשר לה, פוגעים פגיעה חמורה בהכנסותיה ומפרים את התחייבותכם על פיה תבוצע העבודה בשילוב שתי החברות".
(סעיף 1 לת/4).


במקביל למשלוח הודעת הביטול, שיעבדה א.ח.א. תעשיות את הכנסות לקוחותיה לטובת מר צבג, עד לסכום של 700,000 ₪, כבטוחה להשבת הלוואת בעלים (ראו: עמ' 10 שורות 2 – 12 לפרוטוקול).



הנתבעים כפרו בטענות המייחסות להם הפרה יסודית של הסכם העקרונות. הם טענו כי העבודה עבור חברת SES בוצעה כדבעי; התוכנות התוכניות והשרטוטים המבוקשים הועברו זה מכבר לתובעים, ומר צבג מכרם לחברת לחמן (ראו המכתב מיום 10.9.07, המהווה חלק מ-ת/5).




נוכח עמדת הנתבעים, הגישו התובעים (ביום 19.9.07) את התביעה דנן, שבמסגרתה עתרו לסעדים הבאים: (א) הצהרה כי הסכם העקרונות בטל; (ב) מניעת הנתבעים מהתקשרות עם לקוחות העבר של א.ח.א. תעשיות בכלל, ועם חברת SES בפרט; (ג) חיוב הנתבעים להשיב ל-א.ח.א. תעשיות כל תוכנה, תוכנית ושרטוט, לרבות העתקיהם, ולהימנע מכל שימוש בהם; (ד) חיוב הנתבעים ליתן לתובעים דין וחשבון בין היתר על אודות לקוחות העבר של א.ח.א. תעשיות עמם התקשרו; העבודות שביצעו עבורם; התמורה שנתקבלה וכדומה.


המסגרת הדיונית



בישיבת ההוכחות שהתקיימה לפניי, העידו מטעם התובעים מר צבג (שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית) וכן הנתבע 3, מר שייבר. הלה לא נחקר בחקירה נגדית על ידי בא-כוחו. התובעים הגישו לראייה את המוצגים ת/1 – ת/11.

מטעם הנתבעים העיד מר ברוך. אף הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית. הנתבעים הגישו לראייה את המוצגים נ/1 – נ/7.



בתום ישיבת ההוכחות נבחנה האפשרות שהמחלוקת תוכרע על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984. ההצעה נדחתה והצדדים הגישו סיכומיהם.




לאחר הגשת סיכומיהם, עתרו התובעים לתקן את תצהיר עדותו הראשית של מר צבג. התיקון המבוקש נגע להוספת שני סעיפים שנשמטו בשוגג (לפי הטענה) מתצהיר עדותו הראשית של מר צבג. סעיפים אלה נסבו על פרשנות הסכם העקרונות, לשיטת התובעים. בא כוח התובעים הצהיר כי חלה השמטה במהלך הדפסת התצהיר על ידי מזכירתו, באופן שנשמט דף אחד הכולל את שני הסעיפים האמורים. כתימוכין לכך הפנה בא כוח התובעים לכתב התביעה בו הופיעו סעיפים 10 – 11 (שהושמטו מהתצהיר על פי הטענה) בדף נפרד. הנתבעים התנגדו לתיקון התצהיר. אני סבור כי אין להתיר התיקון. אם אמנם חלה ההשמטה במועד הקלדת התצהיר, לא ידעתי מדוע לא נתגלה הדבר במועד מוקדם הרבה יותר, במיוחד מן הטעם שבפתח חקירתו של מר צבג, ביקש בא כוחו לתקן טעות סופר, בעניין אחר בתצהיר (ראו עמ' 5 שורות 7 – 8 לפרוטוקול). יתר על כן, איני משוכנע כי בכוחו של התיקון המבוקש, אילו הותר, היה לשנות את התוצאה.


תיחום היריעה


בסיכומי התובעים, הועלתה טענה כאילו הנתבעים או מי מהם רימה את התובעים ולמצער את מר צבג בכך שגנבו את כספי החברה. גרסה זו עלתה רק בחקירתו החוזרת של מר צבג (עמ' 14 שורות 15 – 28 לפרוטוקול). אין צריך לומר כי גרסה זו מהווה חידוש והרחבת חזית היריעה, ואף לגישת מר צבג אין היא צריכה הכרעה במסגרת הנוכחית (ראו דבריו בעמ' 14 שורות 26 – 28 לפרוטוקול) ועל כן, אמנע מדיון בסוגיה. בדומה, אף הטענה המבקשת לייחס למי מן הנתבעים נטילת רכוש החברה (עמ' 22 שורות 15 ואילך לפרוטוקול), היא בבחינת הרחבת החזית שמקומה לא יכירנה בהליך הנוכחי, מה גם שהתובעים לא כללו בתביעתם כל סעד בעניין זה.




הפלוגתאות



לאחר עיון בכתבי הטענות ולימוד טענותיהם ההדדיות של הצדדים, עולות לדיון השאלות דלקמן:

ראשית, האם ביטול הסכם העקרונות נעשה כדין. במסגרת זו אדרש לבחון שאלות אחדות וביניהן:
(א) מהי הפרשנות הנכונה של תניות הסכם העקרונות שנטען כי הופרו?
(ב) האם הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות הפרה יסודית?
שנית, האם הנתבעים פגעו בזכויות של א.ח.א תעשיות? לפלוגתה זו שני ראשים:
(א) החזקת רשימת הלקוחות של אח.א. תעשיות על ידי הנתבעים.
(ב) החזקה ושימוש בתכנות, תוכניות העבודה והשרטוטים של מכונת הלייזר CNC+ על ידי הנתבעים.
שלישית, ככל שאקבע כי הסכם העקרונות בוטל כדין או כי הנתבעים אכן עשו שימוש בסודותיה המסחריים של הא.ח.א. תעשיות, האם זכאים התובעים לסעדים הנתבעים?
אקדים מסקנה לניתוח ואומר כבר עתה כי דין התובענה להידחות, שכן הנתבעים לא הפרו את הסכם העקרונות הפרה יסודית ועל כן, לא היו התובעים זכאים לבטלו.
למניעת הכברת מלל מיותר, אומר כבר כאן כי ההדגשות במובאות הן שלי, אלא אם כן אומר אחרת במפורש.

דיון והכרעה

הפלוגתה הראשונה: האם ההסכם בוטל כדין
המתווה הנורמטיבי


סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע את ברירת התרופות הנתונה לנפגע. התרופה העיקרית היא אכיפת החוזה. התרופה המשנית היא ביטולו של החוזה. פעמים, ניתן לצרף לכל אחת מתרופות אלה, גם את תרופת הפיצויים. ענייננו בתרופת הביטול. ייחודה של תרופה זו טמון בכוחו של הנפגע לממשה באופן עצמאי, על ידי מסירת הודעה למפר, ובלבד שנתקיימו התנאים המוקדמים לכך, שבהם עוסקים סעיפים 6 – 8 לחוק התרופות. אין הוא זקוק לצו שיפוטי על מנת שביטול החוזה ייכנס לתוקף.




הפרה לכשעצמה איננה מפקיעה את תוקף החוזה. היא מעניקה לנפגע את הכוח לבטל את החוזה (בכפוף לדיני הביטול). כל עוד לא בוטל החוזה, הוא ממשיך להתקיים חרף ההפרה (ג' שלו ו-י' אדר דיני חוזים – התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 112 – 113 (2009); להלן: "שלו ואדר דיני חוזים").




כאמור, נתונות התרופות המנויות בסעיף 2 לנפגע, היינו "מי שזכאי לקיום החוזה שהופר" (סעיף 1 (א) לחוק התרופות). הפרה היא "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה" (שם).

הטוען להפרה, נדרש להצביע על התנהגות מסוימת של הצד השני, העומדת בניגוד לחיוב חוזי ספציפי (שלו ואדר דיני חוזים, בעמ' 108). על מנת להקים לנפגע זכות לביטולו של חוזה על-אתר, ההפרה צריכה להיות יסודית (מוסכמת או מסתברת, כאמור בסעיף 6 לחוק התרופות). בכל הפרה אחרת – על הנפגע ליתן למפר ארכת קיום. נוסף על כך, במקרה של הפרה לא-יסודית תהיה זכות הביטול כפופה לסייג הצדק (סעיף 7 לחוק התרופות. וראו גם: ע"א 8741/01 Micro Balanced Products נ' תעשיות חלאבין בע"מ, פ"ד נז(2) 171, 174 (2003) (להלן: "פרשת חלאבין"); שלו ואדר דיני חוזים, בעמ' 584, 607).



סיווג הפרה כהפרה יסודית מסתברת, נעשה על פי מבחן אובייקטיבי של סבירות. יש לבחון האם אדם סביר היה מתקשר בחוזה לו ידע מראש על ההפרה ותוצאותיה. לעומת זאת, הפרה יסודית מוסכמת לא נבחנת בהכרח על פי סבירותה (בע"מ 9825/05 חמדאן נ' אחמד, ניתן ביום 28.10.2009, פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת חמדאן"; פרשת חאלבין, בעמ' 175).




לפי סעיף 8 רישא לחוק התרופות, על הנפגע לממש את זכותו לביטול החוזה בגין הפרה יסודית בתוך זמן סביר מעת שנודע לו על ההפרה, שאם לא כן, מותנה מימוש זכות הביטול במתן ארכה סבירה לתיקון ההפרה (ראו סעיף 8 סיפא לחוק התרופות). ודוק: בחלוף הזמן הסביר, אורכת קיום היא תנאי מוקדם לכינונה של זכות הביטול (שלו ואדר דיני חוזים, בעמ' 601; רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 786 – 787 (2002); להלן: "פרשת שיכון ופיתוח"). האורכה צריכה להבהיר למפר כי היא מיועדת לתיקון ההפרות וכי אי-תיקונן עלול להוביל לביטול החוזה.




כאן המקום לציין, אף כי לפנים מן הנדרש, שאם בוטל החוזה בידי אחד הצדדים, מבלי שהלה היה זכאי לבטלו – מהווה מעשה הביטול הפרת חוזה. עמדו על כך המלומדים ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרכים א-ב) 1115 (1992), בציינם כי "הודעת ביטול איננה כדין, אם נשלחה מבלי שהייתה למתקשר עילה לביטול החוזה או שנשלחה לאחר שברירת הביטול אבדה. מובן מאליו שאין בכוחה של הודעה שלא כדין, לבטל את החוזה. יתרה מזאת, הודעה כזו, כשלעצמה, מהווה לכאורה הפרת חוזה, שכן ניתן לראות בה התנערות ממנו. הטעם לכך הוא שניתן ללמוד מהודעה כזו, שבה נאמר כי המתקשר מבטל את החוזה, שהוא מצידו איננו מתכוון לקיימו".

לעניין זה ראו גם ע"א 1315/90 רנן נ' אופיר, פ"ד מח (2) 687, 694 (1994); ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו (4) 798, 804 (2000). בעמ' 806 – 807 לפסק הדין, ציין הנשיא ברק כי:


"דיני הביטול בגין הפרת חוזה מבוססים על מערכת של סיכונים וסיכויים. הצד ה'נפגע', המבטל את החוזה, נוטל על עצמו את הסיכון כי הביטול אינו כדין, וכי מה שנתפס על-ידיו כהפרה של הצד האחר אינו הפרה כלל ועיקר, אלא הוא ביטול כדין".

ראו גם ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר. חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 225 (1998); ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח (3) 105, 116 (2004); ת"א (מחוזי חיפה) 895/02 יפה נוף – תחבורה, תשתיות ובנייה בע"מ נ' הפלר (לא פורסם, , 17.12.06, פיסקאות 15 – 16 לפסק הדין). אף המלומד מ' דויטש סבור שמתן הודעת ביטול שלא כדין, עולה כדי הפרת חוזה (מ' דויטש ביטול חוזה בעקבות הפרתו 152 (1993)).



השלב הראשון בבחינת צדקת ביטולו של חוזה מחמת הפרתו, הוא בדיקה אם אכן הופר חיוב חוזי. שאלה זו נגזרת מתוכן תניות החוזה וחיובי הצדדים על פיהן. יש לפרש אפוא את החוזה ולזהות את החיובים הכלולים בו, אשר רק הם יכולים להיות מופרים. הליך הפרשנות כולל בחינה של הסכמות הצדדים, כפי שהן משתקפות מן התניות המפורשות והברורות וכן מן התניות המשתמעות מהחוזה או מנסיבות כריתתו (שלו ואדר דיני חוזים, בעמ' 110 – 111).




כללי הפרשנות העיקריים של חוזה, הרלוונטיים לסכסוך הנדון, הם אלה:
ככל טקסט משפטי אחר, יש לפרש חוזה בשיטת הפרשנות התכליתית. ביישומה לפירוש חוזים קובעת תורת הפרשנות התכליתית כי יש לתת לחוזה מובן המגשים באופן הטוב ביותר את תכליתו (פרשנות החוזה, בעמ' 112). גם תכלית החוזה, כתכליתו של כל טקסט משפטי, מורכבת מתכלית סובייקטיבית ומתכלית אובייקטיבית.




התכלית הסובייקטיבית של החוזה היא כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים (פרשנות החוזה, בעמ' 405). על-פי הדין, מתפרש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים: ע"א 1068/07 רייטן נ' מרכזי שליטה בע"מ, ניתן ביום 31.12.09, פורסם במאגר נבו. סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות". בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, 311 – 312 (1995), קובע כב' הנשיא ברק כי "אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכלית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים... לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה 'משתמע' – כלומר יש לו עיגון - מתוך החוזה". בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.5.06, פורסם במאגר נבו, מורה אותנו כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין, בפסקה 12 לפסק-הדין, כי:


"...גם אם יקשה על בית המשפט לאתר את הכוונה המשותפת לשני הצדדים, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לעשות כן. העובדה שבשעת המשפט טוען כל אחד מהצדדים היריבים שכוונתו הייתה אחרת מזו של חברו-אין בה דבר. זהו טבעו של כל סכסוך חוזי. אל לשופט להירתע מכך ולקבוע שלא ניתן לאתר כוונה משותפת. על בית המשפט לבחון היטב את הראיות השונות שהצדדים מביאים בפניו, להשתכנע, ולקבוע מה היה אומד דעתם האמיתי במועד כריתת החוזה, עת שרצונותיהם נפגשו".

עם זאת, ראו חילוקי הדעות שבאו לידי ביטוי בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, ניתן ביום 23.2.10, פורסם במאגר נבו, בנוגע למקומן של הנסיבות החיצוניות בפרשנותו של החוזה (והשוו לרע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' טלמור, ניתן ביום 11.10.10, פורסם במאגר נבו).
כיצד מתחקה בית המשפט אחר אומד הדעת המשותף של הצדדים? בע"א 5597/90 כהן נ' תקליטי סי.בי.אס בע"מ, פ"ד מז (3) 212, 217 (1993), נקבע כי אין מפרשים חוזה על פי הכוונה הסובייקטיבית, הפנימית, של צד לחוזה, כי אם על סמך גילוייה החיצוני של הכוונה המשותפת של שני הצדדים. לשון החוזה תהווה מקור ראשון לאיתור כוונה משותפת זו. כאשר הטקסט אינו מספיק לקביעת אומד הדעת, או שעה שחסרים אנו את הטקסט הכתוב, ניתן להיעזר גם במקורות אחרים, הכוללים "נסיבות" המצביעות על אומד דעת הצדדים.
בע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן ביום 12.7.06, פורסם במאגר נבו, נפסק כי הפרשנות הינה תהליך מורכב וקיים בה היזון חוזר בין מילות המסמך לבין נסיבות עריכתו, כאשר על הפרשן לשקול את אלה מול אלה על מנת לרדת לטיבו של המסמך. "התהליך הפרשני הוא 'רצף'. הפרשן נע בחופשיות מהחוזה אל הנסיבות, ומהנסיבות אל החוזה. תנועה זו נפסקת רק בסיום התהליך הפרשני" (ראו פרשנות החוזה, בעמ' 490). המועד הקריטי לבחינת פרשנות החוזה הוא מועד הכריתה (ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר, פ"ד נו (5) 799, 811 (2002); להלן: "פרשת קאלש").



התנהגותם של צדדים לחוזה לאחר כריתתו מהווה כלי פרשני מן המעלה הראשונה (ראו ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, ניתן ביום 7.12.09, פורסם במאגר נבו; ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עיריית כפר סבא, ניתן ביום 10.6.08, פורסם במאגר נבו. להלן: "פרשת שניר"; ע"א 4023/06 א-ת כל קשר בע"מ נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, ניתן ביום 23.6.08, פורסם במאגר נבו; ע"א 376/76 פקיד השומה, ירושלים נ' אריזדה, פ"ד לא (1) 436, 441 (1976); ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד מב (1) 286, 292 (1988); פרשנות החוזה, בעמ' 467 – 469). ההתנהגות לאחר כריתתו של חוזה מלמדת כיצד הצדדים לו הבינוהו. אם צד לחוזה נהג בדרך מסוימת, שיש בה כדי להצביע כיצד הוא מפרש את הוראותיו, יתקשה הוא לטעון בהמשך כי פרשנותו של החוזה שונה (פרשת שניר).













התכלית האובייקטיבית של החוזה היא האינטרסים, המטרות והערכים אשר חוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים (פרשנות החוזה, בעמ' 531 – 532). היא נגזרת לאור הסכמים מאותו סוג וטיפוס ובהתחשב במטרות שהיו מנסים להשיג במקרה זה צדדים סבירים והוגנים (ראו: ע"א 3559/07 זקס נ' המפרק ד. קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק), ניתן ביום 7.7.09, פורסם במאגר נבו, בפסקה 45 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן).




תכליתו של הסכם מסחרי מכוונת למימוש מטרה עסקית. עליה להגשים היגיון, סבירות ויעילות כלכלית-מסחרית (פרשת קאלש, בעמ' 807; ע"א 5597/90 כהן נ' תקליטי סי.בי.אס. בע"מ, פ"ד מז (3) 212, 219 (1993). להלן: "פרשת כהן נ' סי.בי.אס"; ע"א 7765/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' נוף הכינרת בינוי ופיתוח בע"מ, ניתן ביום 8.9.03, פורסם במאגר נבו; ע"א 9236/03 ברוך מקל בע"מ נ' צח השקעות בע"מ, פ"ד נט (2) 268, 283 (2005); ע"א 4077/04 אופטיקנה האופטיסטור הראשון בישראל בע"מ נ' גירון שכירות בע"מ, ניתן ביום 11.7.05, פורסם במאגר נבו בפסקה 9 לפסק דינו של השופט א' גרוניס; ע"א 8817/02 קליר כימיקלים שווק (1994) בע"מ נ' צבי עצמון ז"ל, ניתן ביום 27.3.08, פורסם במאגר נבו, בפסקה 13 לפסק דינה של כב' הנשיאה בייניש; ע"א 8537/06 סויסה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ניתן ביום 3.2.09, פורסם במאגר נבו, בפסקה ד' לפסק דינו של כב' הש' רובינשטיין; ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ, ניתן ביום 8.11.09, פורסם במאגר נבו, בפסקה 26 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן. להלן: "פרשת אמריקר"; ע"א 2381/06 אי.אס.אי ייעוץ והכוונה בע"מ נ' מכללת פתח תקווה בע"מ, ניתן ביום 12.7.10, פורסם במאגר נבו, בפסקאות 29, 30 לפסק דינו של כב' השופט מלצר). בחינתם של אלה יוצאת מן ההנחה שהתנהגותם של הצדדים למשא ומתן שהבשיל להסכם הינה התנהגות רציונאלית. משמע, נקודת המוצא היא שכל צד לעסקה מסחרית מעוניין למקסם את רווחתו; הוא לא ייטול חלק בעסקה אם הוא צופה שרווחתו תקטן (פרשת קאלש, בעמ' 811; פרשת אמריקר, בפסקה 30 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן; ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי, 426 – 427 (2005)).




פירוש חוזה מבוסס על התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על יסוד ההנחה כי פעלו כאנשים סבירים ותמי-לב המבקשים להגשים את המטרה שלשמה נקשר החוזה. על-כן יש לתת למילות החוזה משמעות רחבה המתיישבת עם תכליתו ומאפשרת לקיימו (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו (1) 577, 588 – 589 (2001)).


כללים אלה ישמשוני בבואי להכריע בשאלה מהי הפרשנות הנכונה של הוראות הסכם העקרונות בטרם אקבע האם ההסכם בוטל כדין.

כאן המקום לציין כי בימים אלה תוקן סעיף 25 (א) לחוק החוזים בדרך של החלפתו בלשון דלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". לא ראיתי לדון בהוראה חדשה זו הואיל ולא ניתנה לבעלי הדין הזדמנות להתייחס אליה.

ביטול ההסכם: העובדות בראי הדין
פרשנות תכליתית של הסכם העקרונות


שני הצדדים נטלו חלק פעיל בגיבוש הסכם העקרונות. ההסכמות אליהן הגיעו לא נבעו מתכתיב של מי מהם. כך, למשל, מר ברוך הבהיר בחקירתו כי בטרם חיסול עסקיה של א.ח.א. תעשיות, נערכו שיחות בעל פה. ההסכמות שגיבשו הצדדים, באותן שיחות הועלו על הכתב ועוגנו בהסכם העקרונות (עמ' 22 שורה 7 לפרוטוקול; סעיף 8 לתצהיר מר צבג). הראיות שהביאו שני הצדדים כשירות אפוא לשמש חומר-גלם נאות שבהסתמך עליו ניתן לשלוף את כוונתם הסובייקטיבית המשותפת.




הסכם העקרונות נושא את הכותרת: "עקרונות לפירוק א.ח.א". העיון בתוכנו, בצירוף עמדות הצדדים לו, מלמדים כי תכליתו היא הסדרת חיסול עסקיה ופעילותה של א.ח.א. תעשיות, לרקע כישלונה הכלכלי-עסקי היינו: החברה לא הייתה בבחינת חי הנושא את עצמו. הסכם העקרונות אמנם הועלה על הכתב לאחר הפסקת פעילות החברה אך תוכנו שיקף את שהוסכם חודשים אחדים קודם לכן. אמור מעתה: התכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים המשתקפת בהסכם העקרונות, היא ניתוק יחסי הצדדים והפסקת שיתוף הפעולה ביניהם במסגרת החברה (ראו: סעיפים 15 – 19 לתצהיר מר ברוך; סעיף 8 לתצהיר מר צבג).




אין בהסכם העקרונות הפרה שהוסכם עליה שתיחשב יסודית. ההפרה היסודית הנטענת היא אפוא מסתברת ולא מוסכמת. אבחן במשקפי ההפרה היסודית המסתברת כל אחת מן הטענות המפרנסות את הודעת הביטול. ההפרות המיוחסות לנתבעים, נסבות על נושאים אלה: (א) ביצוע העבודה מול חברת SES; (ב) אי-העברת הגיבויים ותכניות העבודה של הלייזר CNC+ לתובעים והשימוש בהם; (ג) שימוש ברשימת הלקוחות של א.ח.א. תעשיות; (ד) העדר שיתוף פעולה בעבודה מול לקוחות עבר של א.ח.א. תעשיות.


(א) ביצוע העבודה עבור חברת SES


הסכם העקרונות קבע כי עד לסוף שנת 2007, יבצעו הנתבעים את העבודה המוזמנת על ידי חברת SES ואילו מר צבג ישלם עבור חומרי הגלם הנדרשים ויהא זכאי לתמורה שמשלמת SES (ראו: עמ' 8, שורות 1 – 3 לפרוטוקול).

טענת התובעים כלפי הנתבעים היא כי "ביצוע העבודות עבור SES לקוי משמעותית ואינכם עומדים בלוח הזמנים. עובדה זו גורמת להוצאות מיותרות ופוגעת במוניטין של [החברה], של צבג אליהו עבודות מתכת בע"מ ושל מר אליהו צבג" (סעיף 1 (א) להודעת הביטול).



הראיות שהביאו התובעים להוכחת טענתם הנדונה הן אלה: ראשית, התכתבויות עם הנתבעים (ת/7 – ת/10), מהן עולה כי התובעים טוענים למסירת עבודה לא מוגמרת, עתירת "גרדים" (שאריות מתכת שלא שוייפו) וללא פאזות. הנתבעים הודו בכך שהעבודות נמסרו לחברת SES עם "גרדים" מתוך מטרה לזרז את מסירתן, שכן הנתבעים אינם מיומנים בהורדתם. הנתבעים טענו כי הפאזות לא בוצעו לפי שאינן מופיעות בשרטוטים שנמסרו לנתבעים ושעל פיהם בוצעה העבודה, מה גם שהוסכם עם חברת SES כי האחרונה תבצע הפאזות. התובעים לא הציגו לראייה את השרטוטים, ועל כן איני יכול לומר אם היה על הנתבעים לבצע פאזות, אם לאו. אף החריגה ממועדי מסירת העבודות לא הוכחה. מנגד – לאור הודיית הנתבעים, ברי שהותרת "גרדים" היא אכן ליקוי. כאן המקום לציין כי התובעים לא הביאו כל ראייה בדבר טענות כלשהן מפי חברת SES בנוגע לליקויים אחרים בעבודה שביצעו הנתבעים.




אף אם אקבל את טענת התובעים כי הנתבעים הפרו את הסכם העקרונות בשל הותרת "גרדים" – אין מדובר בהפרה יסודית מסתברת, שכן ספק אם ניתן לומר כי בנסיבות אלה ועם מסירת עבודות בלתי מושלמות (באספקט מסוים) אדם סביר "... לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה" (סעיף 6 לחוק התרופות). המדובר בליקוי שתיקונו (אילו נדרש, וכזאת לא קרה) לא היה אורך שהות רבה. על כן, לא ניתן היה לבטל את הסכם העקרונות, ללא מתן ארכה לתיקון ההפרה. הודעה כזו לא ניתנה לנתבעים. תחלופת המכתבים (ת/7 – ת/10), אינה מתן אורכה כנדרש. ארכת התיקון חייבת להיות מפורשת ולהבהיר למפר כי הימנעות מתיקון ההפרה, תוביל לביטול ההסכם. הבהרה זו לא ניתנה, אף לא במרומז.




אני סבור אפוא כי טענת הליקויים בביצוע העבודות עבור חברת SES, אינה מזכה את התובעים בביטולו של הסכם העקרונות.


(ב) אי-העברת תכניות העבודה של הלייזר CNC+ ניקוב והשימוש שנעשה בהם על ידי הנתבעים


הצדדים הסכימו שתכניות העבודה של מכונת הלייזר CNC+ ששימשו את א.ח.א. תעשיות בפעילותה, יועברו לידי מר צבג (סעיף 4 להסכם העקרונות). ההוראה אינה מבהירה אם עקב כך, נאסר על הנתבעים להחזיק בחומר זה, היינו שמר צבג והוא בלבד יוכל להחזיק חומר זה, או שמא שני הצדדים רשאים להחזיק בו.







דומה כי מר צבג מבסס את זכות התובעת 1 להחזקה בלעדית בתוכניות העבודה של מכונת ה-CNC על הטענה כי השניים הם שפיתחו אותן ועל כן החברה היא בעליהן. בנושא זה מצינו בתצהיר עדותו הראשית של מר צבג טענה כי "ביוזמתי, על פי ידע שהיה ברשותי ובמימון התובעת 1, פיתחה התובעת 1 תיכנות ותוכניות שונות כדי לייצר את המוצרים אשר התחייבה לספק ללקוחותיה, כדי לשפר את המוצרים אשר ייצרה עבור לקוחותיה וכדי לייצר מוצרים חדשים. מעולם לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הקניין הרוחני בתיכנות ובתוכניות אלה שייך לתובעת 1" (סעיף 4 לתצהיר). כאן המקום להדגיש כי טענה כללית זו מפי מר צבג, לא הוכחה. לא זו בלבד שהנתבעים כפרו בה, מר צבג הסתפק בהעלאת טענה כוללנית שאין בצידה ולו פירוט מינימלי על אודות התוכנות והתוכניות שפיתח. הוא לא הדגים ולו ברמז קל את דבריו ועל כן, נתקשיתי לקבל את גרסתו כמהימנה. הדעת נותנת שמפתח תוכנות או תוכניות יסבר בתצהירו את האוזן על דבר מהותן, מועד יצירתן והמשאבים שהיו כרוכים בפיתוחן. כזאת לא נעשה.




התכניות והעתקיהן היו בידיו של מר צבג. זאת, לפחות עד למועד שבו מכר מר צבג את מחשב החברה לחברת לחמן בע"מ, בחודש אוגוסט 2006 (ראו נ/5). מר צבג הודה בחקירתו כי העתקי התוכניות היו בידיו גם לאחר החתימה על הסכם העקרונות (סעיף 15 לתצהיר מר צבג; עמ' 12 שורה 8 לפרוטוקול: "אני העדפתי לקבל את התמורה [מחברת לחמן. מ' י'] כי היו לי גיבויים במחשבים שהם לקחו").




לשון הסכם העקרונות איננה מלמדת על זכותו הבלעדית של מר צבג להחזיק ולהשתמש בתכניות העבודה. לא ניתן לקרוא לתניותיו פרשנות השוללת מהנתבעים את זכות ההחזקה והשימוש בתוכניות העבודה, לצרכיהם. יתר על כן, בתצהירו טען מר צבג כי אחד ממניעי של הנתבעים שלא למכור את החברה כעסק חי, היה ציפייתם לקבל את תכניות העבודה. נוכח ציפייה זו, לה היה מר צבג מודע, היה עליו להבהיר לנתבעים כי רצונו להיות הזכאי הבלעדי לתוכניות העבודה הנזכרות, ולפעול לעיגון הדברים בהסכם העקרונות אם הייתה מושגת הסכמה בנושא. כזאת לא נעשה. לשון הסכם העקרונות איננה תומכת בכך שכוונת הצדדים הייתה שהזכויות להחזיק ולהשתמש בחומר האמור, תהא למר צבג בלבד.




לא זו אף זו, במסגרת ההתכתבויות (ת/7 – ת/10) לא נזכרה כל דרישה מצידו של מר צבג בעניין זה, מחד גיסא, חרף ההתייחסות המפורשת לשרטוטים הנוגעים להזמנת העבודה של חברת SES, מאידך גיסא (ראו והשוו: ה"פ (ת"א) 1173/07 תמיר נ' עשהאל (פורסם במאגר נבו) (2008)).









הנתבעים לא הפרו, אפוא, את הסכם העקרונות (לא הפרה יסודית ולא הפרה שאינה יסודית) בכל אחד מן האספקטים הנדונים, קרי: החומר הנדון היה ברשות התובעים (עד אשר הוציאוהו מידיהם מרצונם); ואילו ההחזקה והשימוש של הנתבעים בתוכנות, בתכניות העבודה ובשרטוטים, מותרת היא.


(ג) השימוש ברשימת הלקוחות של א.ח.א. כעילה לביטול הסכם העקרונות.


השימוש ברשימת לקוחות (ת/6) נטען להוות הפרה יסודית (מסתברת) של הסכם העקרונות על ידי הנתבעים. אולם, הסכם העקרונות אינו דן כלל ועיקר ברשימת לקוחות זו או אחרת וממילא אינו אוסר על מי מבעלי הדין את השימוש ברשימה זו. האם ניתן להסיק על קיומו של איסור כאמור בדרך פרשנית חרף העדרו של עיגון לשוני כלשהו לנושא זה בהסכם העקרונות?




אני סבור כי התשובה לכך הינה בשלילה. ראשית, בית המשפט מפרש חוזים שהצדדים כרתו אך אינו עושה חוזה חדש עבורם. ראו למשל: פרשת כהן נ' סי.בי.אס. בעמ' 217; ע"א 3102/95 כהן נ' כהן, פ"ד מט(5) 739, 745 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית ב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 11.5.06, פורסם במאגר נבו, בפסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין (כתוארו אז); ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, ניתן ביום 21.12.08, פורסם במאגר נבו, בפסקה 2 לפסק דינה של כב' השופטת חיות (דעת הרוב); ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן, ניתן ביום 10.9.09, פורסם במאגר נבו; ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 12.10.09, פורסם במאגר נבו, בפסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר; ג' שלו דיני חוזים- החלק הכללי בעמ' 410- 411 (דברים אלה נאמרו אגב ביקורתה על השקפתו של כב' הנשיא ברק אך ראו גם את דבריו של כב' הנשיא ברק בספרו פרשנות במשפט כרך רביעיֿ – פרשנות חוזה 401 (2001)). ראו גם: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, ניתן ביום 23.2.10, פורסם במאגר נבו, בפסקה 25 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר. באין עיגון לשוני כלשהו לעמדת התובעים, לא ניתן לקבלה.

שנית, אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף של הצדדים הוא שכל אחד מהם רשאי לעשות שימוש ברשימת הלקוחות ככל שימצא לנכון. כך הוא במיוחד נוכח תכלית הסכם העקרונות, קרי: חיסול עסקי א.ח.א ופניית כל אחד מן הצדדים לדרכו לאחר מכן (פרט לשיתוף פעולה נקודתי לגבי חברת SES). הראייה הטובה ביותר היא שהסכם העקרונות אינו כולל התייחסות כלשהי לרשימת לקוחות כזו או אחרת, ולא ניתן ללמוד משתיקה זו על קיומה של התחייבות מכללא מצד הנתבעים שלא לעשות שימוש כרצונם ברשימת הלקוחות. יתר על כן, מר צבג עצמו הודה שבסופו של דבר, נתונה ללקוח הזכות לפנות לכל גורם שבו יבחר לשם ביצוע עבודות כאלה ואחרות (עמ' 6 שורה 20 לפרוטוקול).
שלישית, טענת התובעים הכופרת בזכות הנתבעים לעשות שימוש ברשימת הלקוחות של א.ח.א. תעשיות, עומדת בסתירה לפרשנות שמציעים התובעים לסיפא הסכם העקרונות.

מחד גיסא, גורסים התובעים כי סיפת ההסכם מחייבת את הצדדים לשתף פעולה ביניהם בכל התקשרות עם לקוחות עבר של א.ח.א. תעשיות; מאידך גיסא, טוענים התובעים כי הנתבעים אינם רשאים לעשות שימוש ברשימת הלקוחות המפרטת את זהות אותם לקוחות עבר של א.ח.א. תעשיות. כיצד ניתן אפוא לשתף פעולה באשר ללקוחות שמוטל איפול על פרטיהם?! אמור מעתה: פירוש קוהרנטי ועקבי של הסכם העקרונות תומך בגישה כי הצדדים לא הסכימו ביניהם שהנתבעים יהיו מנועים מלעשות שימוש ברשימת הלקוחות.



המסקנה הנדרשת היא כי הנתבעים לא הפרו הפרה כלשהי תנייה (בדבר איסור השימוש ברשימת לקוחות) שזכרה לא בא בהסכם העקרונות.


(ד) הימנעות מביצוע משותף של עבודות


הפרה יסודית נוספת של הסכם העקרונות, שבגינה התיימרו התובעים לבטלו, נעוצה בכך שהנתבעים מיאנו לבצע בצוותא את העבודות עבור לקוחותיה (לשעבר) של החברה (סעיף 1 (ג) סיפא להסכם העקרונות).




העיגון הלשוני לחובתם החוזית האמורה של הנתבעים, נטען להימצא במילים: " ... לאחר מכן יבוצעו העבודות בשילוב שני (כך במקור) החברות". מר צבג סבור כי כוונת התניה, מבחינת היקף התפרסותה היא שהזמנות עבודה מאת לקוחות עבר כלשהם של החברה, תבוצענה בשיתוף פעולה הדדי ותוך חלוקת התמורה; מבחינת מועד תחולתה, אמורה הסכמה זו לחול מעת שהחברה סיימה לפרוע את חובותיה, כאמור בסעיף 1(א) להסכם העקרונות (30 עד 60 ימים לאחר מועד כריתת הסכם העקרונות, כטענת מר צבג בעמ' 8 שורות 4 – 15, 20 – 21 ובעמ' 10 שורות 15 – 17 לפרוטוקול). מנגד, גישת הנתבעים היא כי מבחינת היקף התפרסות התניה, נועדה היא לחול בכל הנוגע לעבודות שתזמין חברת SES בלבד; ומבחינת מועד תחולת התניה, טענת הנתבעים היא כי ההסכמה הייתה אמורה לצאת לפועל בסוף שנת 2007, לאמור: לאחר השלמת ביצוע ההסדר שבסעיף 3 להסכם העקרונות.




מהי אפוא הפרשנות הנכונה של הסיפא להסכם העקרונות? האם כגרסת התובעים או שמא כגרסת הנתבעים? תכלית הסכם העקרונות, כפי שנתבאר לעיל, הייתה להביא את יחסי הצדדים לידי גמר בכל הנוגע לפעילותם המשותפת, הואיל וזו נסתברה ככישלון כלכלי. בהינתן תכלית זו, אני סבור כי אין ממש בעמדת התובעים המבקשת ליצור הסכמה הסותרת את הכוונה הבסיסית של היפרדות דרכי הצדדים. לא ברור מה טעם יש בהסכמה על הפסקת הקשר המשותף, מחד גיסא, ובה בעת, להסכים על חזרה מלאה לימי קדם, מאידך גיסא ולא זו בלבד אלא חידוש ימי הצדדים כקדם יהא תוך חודש או חודשיים ימים ממועד ניתוק יחסיהם. לטעמי, שתי החלופות הן תרתי דסתרי מובהקות. אכן, אפשר והצדדים הסכימו כי ישתפו פעולה בכל הנוגע לביצוע עבודות עבור לקוח-עבר אחד (חברת SES), והד מסוים לכך מצוי בסעיף 3 להסכם העקרונות.

ברם, איני נזקק להכריע באפשרות זו, הן משום שלא לכך כיוונו התובעים עת ביטלו את ההסכם במכתבם ת/4 והן משום שהמועד לקיומה של התחייבות זו (סוף שנת 2007) טרם הגיע שעה שנשלח מכתב הביטול. לאור האמור לעיל, אין לומר כי הנתבעים הפרו הפרה יסודית את ההסכם שעה שלא ביצעו עבודות בשיתוף עם התובעים.

המסקנה


אני קובע אפוא כי הנתבעים לא הפרו את הסכם העקרונות הפרה יסודית וטענת התובעים בעניין זה אין לה על מה שתסמוך. אף אם ניתן היה לסבור כי בסוגיה מסוימת הפרו הנתבעים את התחיבותם החוזית (ואיני משוכנע בכך), הפרה זו לא הייתה הפרה יסודית ועל מנת להקנות לתובעים זכות ביטול בגינה – היה עליהם להקדים ולשלוח דרישה לתיקון ההפרה תוך מתן אורכה סבירה לשם כך, הכל – כמצוות סעיף 7 (ב) לחוק התרופות. כזאת לא נעשה. לפיכך, בנסיבות העניין, כוח הביטול לא היה נתון לתובעים.


הפלוגתה השנייה: גזל סודות המסחר של א.ח.א. תעשיות


התובעים טוענים כי הנתבעים פגעו בסודותיה המסחריים של החברה ובקניינה הרוחני בשני אופנים:

האחד – הנתבעים נטלו לשימושם עותק מרשימת הלקוחות של א.ח.א תעשיות ובכך גזלו סוד מסחרי שלה;
השני – הנתבעים מחזיקים בתוכנות, תוכניות עבודה ושרטוטים של מכונת ה-CNC, שעה שאלה פותחו על ידי החברה, על פי ידע ומידע של מר צבג.
התובעים טוענים כי הנתבעים אינם זכאים להחזיק בשני אלה או לעשות בהם שימוש. הנתבעים סבורים כי הם זכאים להחזיק ברשימת הלקוחות, שאינה בבחינת סוד מסחרי של התובעים, ולו משום שחלק לא מבוטל מן הלקוחות שברשימה, היו לקוחותיהם בעבר. לגישתם, התוכנה, תוכניות העבודה והשרטוטים לא פותחו בידי התובעים בכלל ומר צבג בפרט, ואין להם כל זכויות במוצרים אלה.
אדון בעניינים אלה לפי סדרם.

רשימת הלקוחות
כללי: מידע עסקי הראוי להגנה מפני גזל סוד מסחרי


דיני סודות המסחר מגנים על המידע עצמו, להבדיל מדיני זכויות היוצרים המגנים על דרך הביטוי של המידע המוגן. ההגנה נועדה למנוע פגיעה באינטרס הקנייני של בעל הזכות, המחזיק במידע.

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, מגדיר סוד מסחרי בלשון זו:

"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו."

מנוסח הסעיף עולה כי כל אובייקט, מכל סוג, יכול ליהנות מהגנה של דיני הסודיות המסחרית. הדרישה היא לקיומה של סודיות מספקת המעניקה יתרון תחרותי, ראוי להגנה, לבעל המידע על פני מתחריו (מ' דויטש "חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999" הפרקליט מה 128, 150 (2000); להלן: "דויטש חוק עוולות מסחריות").



רשימת לקוחות יכולה להיות סודית. היא יכולה להעניק יתרון מסחרי למי שמחזיק בה. הקושי להעניק הגנה מפני שימוש בתכולת רשימת הלקוחות נובע מהפגיעה האפשרית בחופש העיסוק ובחופש התחרות. חסימת הגישה של מתחרים ללקוחות ועל ידי כך אף חסימת השוק בפני אחרים, הינה בעייתית. לכן, אפוא, ההגנה של דיני סודות המסחר נוגעת למידע מסחרי המתייחס לקשרים העסקיים ולא מגן על הקשרים העסקיים עצמם. להבחנה זו משמעות מרכזית במחלוקת דנן (דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר, בעמ' 426).




סיווגה של רשימת לקוחות כסוד מסחרי יקבע על פי המבחנים המקובלים ביחס לסודות מסחריים: הרשימה צריכה להקנות יתרון מסחרי לבעליה; המידע הכלול בה צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ (ת"א (ת"א) 956/88, המ' 5125/88 תעשיות אלקטרו כימיות (פרוטרום) בע"מ נ' משיח, דינים מחוזי 1988 (1) 491; ע"ב (ת"א) 6229/07 ויצמן נ' קווים לנופש בע"מ ניתן ביום 30.11.08, פורסם במאגר נבו; להלן: "פרשת קווים לנופש"; ע"ב 4856/01 אוגלבו נ' בוקי מכון לבניית ציפורנים, ניתן ביום 2.2.04, פורסם במאגר נבו).




יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ, פד"ע לח 72, 80 – 81 (2003) (להלן: "פרשת פודליין")). בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה, פ"ד נד(1) 625 (2000), פסק בית המשפט העליון בדעת רוב (מפי כב' השופט אילן) כי:


"...רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'".

הנשיא ברק, לעומת זאת, סבר כי בנסיבות אותו עניין אין להידרש לסוגיית היותה של רשימת הלקוחות "סוד קנייני". זאת, מאחר שהדבר הוסדר בחקיקה לאחר הגשת הערעור ומשום שבית המשפט קמא לא התייחס לסוגיית רשימת הלקוחות באופן נפרד ומובחן ולא נקבעו ממצאים בקשר אליה.
יתר על כן, סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מסתפק בקביעה שלא ניתן להשיג את המידע בנקל. אמת מידה מקלה יותר מזו שהציב כב' השופט אילן. בין כך ובין כך, החשיבות בענייננו היא שדרוש מאמץ מסוים ביצירה או בגיבוש המידע ובשמירה על סודיותו.





ככלל, רשימה הכוללת רק את שמות הלקוחות איננה מהווה סוד מסחרי בר הגנה. במקרים רבים שמות הלקוחות זמינים באלפונים ציבוריים כגון "דפי זהב" ובאינטרנט. בנסיבות כאלה, על מנת שהרשימה תהווה סוד מסחרי הראוי להגנה, עליה לכלול מידע נוסף על אודות הלקוחות. כך למשל, חשיבותה של רשימת לקוחות נגזרת מזהות הלקוח, ומנתונים נוספים, לרבות תנאיהן המסחריים של העסקאות עמו; הטיפול המיוחד המוענק לו; תיעוד המוצרים שהוא נוהג לרכוש (תב"ע (ת"א) נא 12-1138 צור גיסלר בע"מ נ' כהן, פד"ע כג 115 (1991); פרשת פודליין; פרשת קווים לנופש).


מן הדין אל בעלי הדין


רשימת הלקוחות (ת/6) הינה רשימה שמית. מקורה בפלט ממחשב הנהלת החשבונות של החברה. הרשימה איננה כוללת מידע נוסף פרט לשמות. בין יתר השמות נזכרים גם שמות של ספקי החברה (וברי שאינם לקוחותיה). מען הלקוחות ודרכי יצירת הקשר עימם, אינם מופיעים ברשימה. על פי רוב, במידע זה לבדו לא סגי כדי שהרשימה תזכה להגנת דיני סודות המסחר.




הבחינה אם דיני סודות המסחר מונעים את השימוש ברשימת הלקוחות, מצריכה בחינת השיקול בדבר קיומה של תחרות עסקית וההגנה על חופש העיסוק מחד גיסא, והאינטרס להגן על זכויותיה הקנייניות של א.ח.א. תעשיות מאידך גיסא.




רשימת לקוחות מהווה, בנסיבות מסוימות, סוד מסחרי בר הגנה. במקרה דנן, מדובר ברשימה אקראית ולא ניכר הימנה כי הושקעו מאמצים או משאבים כלשהם בגיבושה, באיתור הלקוחות הנזכרים בה או בשימורם. לא הובאה כל ראייה כי נעשתה פעולה כלשהי לשם הגנה על תוכנה ה"סודי" כביכול. הרשימה לא כוללת מאפיינים ייחודיים או פרטים על אודות הלקוחות, באופן המקנה למחזיק ברשימה יתרון תחרותי (השוו, למשל, לע"ע (ארצי) 86/08 שחל טלרפואה בע"מ נ' תובל, ניתן ביום 23.9.08, פורסם במאגר נבו, שם נקבע כי רשימת הלקוחות ראויה להגנה).




בפרשתנו, הצדדים לא הסכימו באופן מפורש כי צד זה או אחר ימנע מפנייה ללקוחות של א.ח.א. תעשיות. ההיפך הוא הנכון. הסכם העקרונות לא הגביל מי מהצדדים מהתקשרות עם לקוחות החברה שנועדה לחיסול ולמעשה חדלה מפעילות עובר לכריתת הסכם העקרונות. אשר לחברת SES, הצדדים הסכימו כי הנתבעים ימשיכו לבצע עבודות עבורה, תוך שיתוף פעולה מסוים בין התובעים לבין הנתבעים. יתרה מכך, מר צבג הבין את סיפת ההסכם, ככזו המתירה לכל אחד מהצדדים להתקשר עם לקוחות העבר, ובלבד שיחלקו ביניהם הן את העבודה והן את תמורתה. כאמור, עמדה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי הרשימה סודית מפני הנתבעים וכי הם מנועים מלעשות בה שימוש.





בענייננו, ייתכן שניתן ללמוד אנלוגיה מהדין החל על שותפות. שעה ששותפות מתפרקת, זכאי כל שותף להשתמש במוניטין השותפות, במידע הסודי שלה ובקשריה עם לקוחותיה וספקיה, ככל שלא נקבע אחרת בהסכם השותפות (ז' יהודאי דיני השותפות בישראל 302 (2009); ראו והשוו: ה"פ 1341/94 וולף נ' הנדלס, דינים מחוזי 1996 (1) 1274). בדומה, גם כאשר בעל עסק מוכר את עסקו, העסקה כוללת (כעניין מובן מאליו) גם את סודות העסק ואת המוניטין שלו (דויטש חוק עוולות מסחריות, בעמ' 562). במקרה דנן, א.ח.א. תעשיות מכרה את כל נכסיה המוחשיים. אין כל טענה כי מכרה את סודותיה המסחריים או שהעבירה למי מהצדדים את הזכויות בהם. בנסיבות אלה, כל אחד מהבעלים המשותפים נחשב בעלים של סודות המסחר ונשמר לו היתרון התחרותי הנצמח מן הרשימה והוא רשאי לעשות בה שימוש.




לא זו אף זו, ההגנה על רשימת לקוחות נועדה למנוע פגיעה באינטרס הקנייני של בעל הזכות הקניינית – החברה. להגנת אינטרס זה, מוכן הדין לפגוע בחופש העיסוק של עובד או שותף וכדומה. אולם, אם חוסלה פעילותה העסקית של החברה, שוב אין לה אינטרס להגן על זכותה. אין אפוא סיבה להגביל את בעלי האינטרסים המנוגדים, המעוניינים להתקשר עם לקוחות העבר של החברה. קל וחומר שעה שלא הוכח שהרשימה ממלאת אחר התנאים לסיווג מידע כ"סוד מסחרי" ולא נעשה כל ניסיון לעגן את ההגנה עליה בהסכם העקרונות.




אין ראיות להנחת דעתי לכך שרשימת הלקוחות ת/6 היא סוד מסחרי של התובעים. התובעים לא הוכיחו נקיטת אמצעים מיוחדים או מינימאליים להגנה על סודיות המידע שברשימה, כמצוות סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. הרשימה כוללת, בין היתר, שמות של לקוחות של החברה. התובעים לא הצליחו להרים את נטל השכנוע כי מדובר ברשימה שהכנתה תבעה מאמץ מיוחד והשקעת משאבים.


קניין רוחני בשרטוטים, תוכניות העבודה ותוכנת מכונת הCNC-


מר צבג תאר בחקירתו (עמ' 10, שורות 19 – 27 לפרוטוקול) את הדרכים שבהן מזמין לקוח את ביצועה של עבודה מחברת א.ח.א. תעשיות, כדלקמן:

(א) הלקוח מציג דוגמה מוחשית של המוצר המבוקש או חלק ממנו. החברה נדרשת להכין שרטוט ותכנית לייצור המוצר המבוקש, על פי הדוגמה ובהתאם לדרישות הלקוח, תוך "תרגומם" לשפת המחשב;
(ב) הלקוח מוסר שרטוט לפיו יש לייצר המוצר המבוקש. החברה נדרשת "לתרגם" את נתוני השרטוט לשפת המחשב;
(ג) הלקוח מוסר קובץ נתונים אלקטרוני הערוך בשפת המחשב, ובו הנתונים הדרושים לביצוע ההזמנה.

מר ברוך הבהיר בחקירתו כי השרטוטים ותוכניות העבודה אינם פרי יצירתה של א.ח.א. תעשיות.
הנתונים והדרישות הועברו אל החברה על ידי לקוחותיה, הוזנו לתוכנה המיוחדת המותקנת במחשב החברה ועל פיהם ייצרה החברה את המוצר נושא ההזמנה (עמ' 21 שורות 11 – 21 לפרוטוקול). אין כל ראייה כי התוכנה פותחה בידי מר צבג או בידי החברה. זו כלל לא העסיקה עובדים המוכשרים לבנות תוכנות. יתר על כן. התובעים אף לא הביאו דוגמה של שרטוטים או תכניות עבודה בכדי להמחיש את תרומתם או את המאמץ המושקע בהכנתם.



מידע הכולל דרישות שהועברו על ידי לקוחות ופרטים שנמסרו על ידם במסגרת ביצוע ההזמנה אינם, כשלעצמם, ראויים להגנתם של דיני סודות המסחר. גם התובעים עמדו על כך שהנתונים והדרישות הועברו על ידי לקוחות החברה, כך שלעובדיה נותר להזין את הנתונים שקיבלו כאמור, אל התוכנה; לכל היותר נדרשו העובדים לבצע עיבוד מינימאלי של הנתונים כך שניתן יהיה להזינם לתוכנה הייעודית. נוסף על כך, על מנת שמידע עסקי יזכה לחסותו של הדין, יש להוכיח כי החזקתו מקנה לבעליו יתרונות עסקיים ותחרותיים וכי הנגישות למידע יוצרת עדיפות עסקית. רכיבים אלה לא הוכחו.




אני קובע שחברת א.ח.א. תעשיות איננה יוצרת התוכנה, השרטוטים או תוכניות העבודה ועל כן, אינה זכאית להגנה של דיני סודות המסחר בכל הנוגע לאלה. לפנים מן הנדרש, אראה כי גם אם ניתן היה לסווג את המידע כראוי להגנת דיני סודות המסחר, הרי שהתובעים לא נקטו אמצעים כלשהם על מנת להגן על סודיותו לכאורה של המידע שבידיהם.




מר צבג ציין כי הימצאות המחשב בו נשמרו התוכנות, תוכניות העבודה והשרטוטים, בידיה של חברת לחמן בע"מ הייתה "נקודת אל חזור". לתפיסתו, באותו מועד לא היה טעם לדרוש את השבת המחשב חזרה מכיוון שהיה בידי חברת לחמן בע"מ די זמן להעתיק את הנתונים שהיו אצורים בו. מר צבג סבר כי לא יוכל להגן על המידע ולכן הסתפק בקבלת התמורה מידי חברת לחמן בע"מ (עמ' 12 שורות 7 – 8 לפרוטוקול). בין אם מר צבג התכוון למכור את המחשב והמידע השמור בו, ובין אם עשה כן בלית ברירה, התוצאה היא אחת – הוא מסר את התוכנה, השרטוטים ותוכניות העבודה מבלי להתנות את המכירה בכך שחברת לחמן לא תוכל להעביר או למכור את המידע שקיבלה. מר צבג לא ניסה לקבוע מנגנון כלשהו שיאפשר הגנה מפני העברת המידע ולמעשה וויתר במודע על האפשרות להגן על המידע מפני זליגתו. בהינתן האמור, העובדה שהנתבעים מחזיקים ומשתמשים אף הם במידע איננה פוגעת בזכויותיה של א.ח.א. תעשיות. כמו כן, העובדה שמלכתחילה התאפשרה גישה פשוטה לנתונים האמורים, באופן זה שמרגע העברת המחשב (אף אם ללא ידיעתו של מר צבג) לא ניתן היה למנוע את העתקתם, אף היא מעידה על כך שלא הופעלו אמצעי זהירות מינימאליים על מנת להגן על סודיות המידע.





התוצאה


לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל רבדיה. התובעים יישאו בשכ"ט ב"כ הנתבעים, בסכום של 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן בהוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך, עד לתשלום המלא בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה בניה

  2. הפרת הסכם מייסדים

  3. הפרת הסכם פרסום כתבה

  4. הפרת הסכם למכירת מגרש

  5. הפרת הסכם לביצוע עבודה קבלנית

  6. הפרת הסכם טיפולי הפריה בחו''ל

  7. הפרת הסכם עקרונות לחיסול חברה

  8. הפרת הסכם זיכיון דומינוס פיצה

  9. הפרת חוזה שירות למוצרים ביתיים

  10. הודעה על הפרת חוזה תוך זמן סביר

  11. כתב תביעה פיצויים מוסכמים הפרת הסכם

  12. הפרת הסכם עקב אי אספקת השתילים בזמן

  13. תביעה בגין הפרת הסכם פרסום שלטי חוצות

  14. ביטול הבטחה לעובד עקב הפרת הסכם סודיות

  15. תביעה בטענת הפרת הסכם מופע ליום העצמאות

  16. טענת הפרת הסכם - אי המצאת מסמך כוונות בזמן

  17. תביעה בגין הפרת הסכם למתן שירותי פיקוח על עבודות בניה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון