הפרת זכויות קניין רוחני ע''י תיאור כוזב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת זכויות קניין רוחני ע''י תיאור כוזב:

התובענה
1. לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע, צו עשה, מתן חשבונות ופיצוי בסך של 400,000 ש"ח בעילות של הפרת זכות יוצרים, גניבת עין, תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט והפרת פקודת הפטנטים והמדגמים. זאת, בגין פרסום מתקן לאיסוף בקבוקי שתייה מפלסטיק, אשר פיתח התובע, על-פי טענתו (להלן:"המתקן"), ע"י הנתבעת כאילו היה זה שייך לה.

יצויין, כי התיק הועבר לטיפולי בחודש ינואר 2010.

רקע עובדתי
2. התובע עוסק בעיצוב, יצור ופיתוח של מוצרים מגוונים, ומנהל את עסקו בשם "NATISH" במושב גאליה. הנתבעת הינה חברה העוסקת ביצור מוצרי מתכת ופלסטיק, לרבות מתקנים לאיסוף פסולת ואשפה.

במהלך חודש אוגוסט 2005, פנה מר הרצל רבא, ראש אגף שיפור פני העיר בעיריית רחובות, (להלן:"מר רבא") לתובע, וביקש ממנו, כי ייצר עבור עיריית רחובות את המתקן.

ביום 14/09/05, הזמינה עיריית רחובות מהתובע דוגמא אחת של המתקן בהתאם להזמנת עבודה מס' 2754 (מצורף כנספח א' לכתב התביעה), בה צויין: "אב טיפוס למתקן איסוף בקבוקים מפלסטיק לפי סקיצה שנשלחה. עלות כללית למתקן זה – 6,500 ₪...לפי סיכום עם הרצל רבה 50% תממן עירית רחובות ו-50% 'נטיש'".

ביום 28/11/05, הוציא התובע חשבונית על שם עיריית רחובות, בסך של 3,250 ₪ (לא כולל מע"מ) בגין ייצור המתקן, כאמור בהזמנה מס' 2754, וביום 07/12/05 נשלח המתקן לעיריית רחובות (בהתאם לתעודת משלוח מס' 2635), והוצב בעיר, בסמוך לבניין העירייה.

ביום 28/11/05, הגיש התובע בקשה לרישום המתקן כמדגם, בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, וביום 28/06/06 ניתנה תעודת רישום של המתקן כמדגם, אשר לפיה תוקפו של הרישום הוא מיום 28/11/05 (להלן:"המדגם").

טענות התובע
3. לטענת התובע, הוא תכנן וייצר את המתקן לצורך שיווקו ומכירתו לעיריות ו/או למועצות מקומיות. המתקן נועד להצבה בנקודות לאיסוף בקבוקי פלסטיק, למחזור.

התובע טוען, כי מאחר שנרשם מדגם על שמו, קיימת לו זכות יוצרים לגבי המתקן, עפ"י חוק זכות יוצרים 1911 (להלן:"חוק זכות יוצרים"), ועפ"י פקודת הפטנטים והמדגמים, ולפיכך, רק לו נתונה הזכות לפרסמו, לשווקו ולמכרו. כמו כן, לטענת התובע, מהווה המתקן סוד מסחרי עפ"י חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות").

לדברי התובע, המתקן הוצב בעיר רחובות בהתאם לדרישת העירייה, כאשר על גביו הוטבע שם עסקו של התובע – "NATISH", אלא שזמן קצר לאחר שהוצב המתקן בעיר רחובות, הגיע לידיו עלון פירסומי של הנתבעת, עליו התנוסס צילום של המתקן ומעליו הכותרת "מתקן למחזור פלסטיק – דגם אלון". בנוסף, נודע לתובע כי הנתבעת מפרסמת את המתקן בקרב עיריות ורשויות מקומיות אחרות.

לטענת התובע, הנתבעת צילמה את המתקן, והפיצה קטלוג פירסומי ועלונים בהם פירסמה את המתקן (הנושא את השם "NATISH"), כמוצר השייך לה. ולכן, יש במעשי הנתבעת משום גזל סוד מסחרי ועוולה בנזיקין, ובהתנהגות הנתבעת יש משום פרסום מידע כוזב, המהווה תיאור כוזב עפ"י חוק עוולות מסחריות.

עוד הוסיף התובע, כי הנתבעת מתעשרת על חשבונו, בעצם פרסום המתקן ויחוסו אליה, וייתכן שאף בהתקשרויות שביצעה לגביו. מאחר שהנתבעת עושה ועשתה שימוש בקניינו מבלי לשלם לו עבור השימוש, יש לראות בה כמי שעושה עושר ולא במשפט.

התובע, בתביעתו, עתר לסעדים כדלקמן:


מתן צו הצהרתי, לפיו יוצהר כי זכויות הקניין וזכויות היוצרים במתקן בבעלותו הבלעדית, וכי הנתבעת הפרה זכויות אלה.
מתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת ו/או מי מטעמה לפרסם את המתקן ו/או לעשות בו שימוש, בלי הסכמת התובע, מראש ובכתב.
מתן צו עשה, שיחייב את הנתבעת ליתן לתובע דין וחשבון בו יצויינו הפרטים הבאים: כל הגופים אליהם העבירה הנתבעת עלונים או דברי פרסום הכוללים את המתקן; כל ההתקשרויות, שנעשו על ידה עם כל גוף בקשר למתקן; פרטים בדבר משא ומתן שהתנהל או מתנהל בין הנתבעת לבין כל גוף בקשר למתקן.
מתן צו עשה, שיחייב את הנתבעת להודיע בכתב לכל הגופים עימם היתה בקשר פרסומי בקשר למתקן, כי הטעתה אותם, וכי התובע הינו בעליו של מלוא הזכויות במתקן.
מתן סעד כספי בגין נזקים, אשר נגרמו לתובע, בשל התנהגות הנתבעת כמפורט להלן:
300,000 ₪ בגין מניעת רווח צפוי (לטענת התובע הוא היה אמור למכור אלפי יחידות מהמתקן, בעלות של כ-6,000 ₪ לכל יחידה)
100,000 ₪ בגין פיצויים ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות.


טענות הנתבעת
4. לטענת הנתבעת, העירייה פנתה אליה וביקשה ממנה לייצר את המתקן, עפ"י דגם שהיה כבר קיים ברשותה באותה עת, כך שמלכתחילה, לא היא זו שתכננה את המתקן.

לדברי הנתבעת, הואיל ומר רבא, הציג את המתקן כפרי יצירתו, וביקש להזמין ממנה את המתקנים, היא לא ידעה, לא יכולה היתה לדעת, ולא היתה לה שום סיבה לסבור כי לתובע יש טענה לזכויות במיתקן. על כן, הפרסום נעשה בתום לב ומתוך אמונה, כי הרעיון למתקן הינו פרי מחשבתו של מר רבא.

עוד טענה הנתבעת, כי לא עשתה ואינה עושה כל שימוש במדגם, ופרסום המתקן על ידיה הופסק מיד ברגע שנודע לה כי לתובע זכויות לכאורה – כך שבפועל לא הפיצה ולא פרסמה את העלון לשום גורם, למעט למר רבא. כמו כן, לא התנהל כל מו"מ או התקשרות בנוגע למתקן, עם אף גוף אחר.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד עיריית רחובות (להלן:"צד ג" או "עיריית רחובות" או "העירייה"), בטענה כי בשום שלב, לא יידע אותה מר רבא כי עיריית רחובות לא יצרה ולא תכננה את המתקן, והטעתה אותה לחשוב כי לעיריית רחובות זכויות היוצרים במתקן.

מעבר לטענת הנתבעת, לפיה לא הפרה את זכויותיו של התובע במתקן, הוסיפה הנתבעת כי לתובע כלל אין זכויות במתקן, אלא שהזכויות במתקן שייכות לעיריית רחובות, והנתבעת אף הגישה בקשה למחיקת המדגם אל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר (מצורפת ומסומנת נ/2).

טענות צד ג'
5. לטענת עיריית רחובות, היא העבירה, באמצעות נציגה, מר רבא, לתובע תמונה של מתקן סטנדרטי לאיסוף בקבוקי שתייה, אשר היה מצוי ברשותה (להלן:"המתקן הסטנדרטי"), וציינה בפניו, כי היא מעוניינת במתקן אחר ונוסף – אב טיפוס למתקן הסטנדרטי, בצורת בקבוק, אשר נפחו יהיה כנפחו של המתקן הסטנדרטי.

עיריית רחובות טענה כי הרעיון למתקן היה מלכתחילה של מר רבא, וכי המתקן עוצב עפ"י דרישותיו והוראותיו הספציפיות של מר רבא, הן במסגרת הפגישות, אשר התנהלו בין התובע למר רבא טרם ביצוע העבודה, והן במהלך ביצוע העבודה.

לדברי העירייה, הובהר לתובע, כי הוא מתבקש להכין מתקן אב טיפוס, על פיו היא תפנה בהמשך לגורמים שונים, על מנת שאלו יכינו עבורה מתקנים כדוגמת המתקן. ואכן, לאחר שהתובע העביר את המתקן לרשות עיריית רחובות, היא פנתה למספר חברות נוספות על מנת לקבל הצעות מחיר לייצור מתקנים כדוגמת המתקן, וביניהן אל הנתבעת, ובמסגרת הפניות הוצג המתקן לנציגי החברות ואף צולם על ידן.

נוכח כל האמור לעיל, נטען ע"י עיריית רחובות, כי היא בעלת זכות היוצרים במתקן.
עוד טענה עיריית רחובות, כי הגיעה עם התובע להסכמה, לפיה התובע יהיה רשאי לייצר מתקנים נוספים כדוגמת המתקן, עבור עיריות וגופים נוספים, ובתמורה לכל עשר יחידות שימכרו על-ידיו, תהיה זכאית עיריית רחובות למתקן אחד ללא תמורה.

להפתעתה, כך טענה עיריית רחובות, הנתבעת העבירה לעיונו של מר רבא עלון על גבי נייר לוגו שלה, לפיו היא מייצרת מתקנים כדוגמן המתקן, ועל גבי העלון הופיע תצלום המתקן (להלן:"העלון", מסומן ת/2). הנתבעת לא הציגה בפני עיריית רחובות הצעת מחיר לייצור המתקן.

לעמדת העירייה, היא אינה מכחישה כי ציינה בפני הנתבעת, כי המתקן יוצר בהתאם לרעיון שלה, ואף התירה לנתבעת לצלמו, ואולם אין בכך כדי להתיר לנתבעת לפרסם את העלון, ובמסגרתו לעשות שימוש בתמונה של המתקן. מבחינתה של העירייה, פרסום העלון ע"י הנתבעת נעשה שלא כדין, ואין כל נפקות אם זכות היוצרים במתקן היא בידיה או בידי התובע. לפיכך, אין כל מקום להודעת צד ג' נגדה, ודינה להידחות.

הפלוגתאות בין הצדדים
5. הסוגייה הראשונה הדורשת הכרעה היא בשאלה: האם קיימת לתובע זכויות במתקן?
הסוגייה השנייה הטעונה הכרעה נעוצה בשאלה: האם הפרה הנתבעת את זכויותיו של התובע במתקן, היינו, האם פרסום העלון, מהווה הפרה של זכויות התובע במתקן?
הסוגייה השלישית הינה שאלת הסעדים, להם זכאי התובע בגין הפרת זכויותיו, במידה שתוכח תביעתו.
ולסיום אדון בשאלה: האם יש מקום להודעת צד ג'?

ראיות הצדדים
התביעה
6. מטעם התביעה העיד התובע בעצמו. במסגרת חקירתו הנגדית אישר התובע, כי לפני שייצר את המתקן, הנתבעת ייצרה כלובים למחזור בקבוקים, וכי לא ראה מתקן זהה שהנתבעת ייצרה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 31-28, עמ' 3 שורות 3-1).
בנוסף, הסכים התובע כי הנתבעת לא יצרה ולא מכרה את המתקן, לדבריו: "קודם כל הטענה שלי שהיא לא יצרה ומכרה, הטענה שלי היא מאד שונה לחלוטין. חברת אלון צילמה מוצר שלי עם התווית שלי, יצרה עלון, פלייר, ופרסמה אותו ברבים. לפחות, ככל הידוע לי, לשני גורמים שאני קיבלתי מהם את המסמך הזה, עיריית רחובות ועיריית גדרה. וידוע לי על עוד לא מעט עיריות שקיבלו אבל הם (הנתבעת) מיצבו את עצמם כבעלי המתקן. כשאני ניגשתי והצגתי את עצמי ורציתי למכור את המתקן ולעשות עסק כזה או אחר עם כל רשות, הדבר הראשון שנאמן לי, שזה לא מתקן שלך, זה מתקן של חברת אלון..." (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 31-27, עמ' 8 לפרוטוקול, שורות2-1).

לטענת התובע בסעיף 15 לתצהירו, בשיחה שקיים עם נציג עיריית גדרה, בשם יואב, ביום 06/06/06, הובהר לו כי הגיע לידיהם העלון, לפיו הם הניחו כי המתקן שייך לנתבעת. בנוסף ציין התובע, כי בכל פעם שניסה להתקשר עם גורמים שונים בקשר למתקן, לרבות עיריית רחובות, חברת המשקאות "יפאורה", וחברת "ישראל פלסטיקס", הוא נתקל בתגובה שלילית מצידם, משום שהנתבעת הציגה עצמה כבעלת הזכויות במתקן. לשאלת ב"כ הנתבעת, במסגרת החקירה הנגדית, מדוע אין עדים או מסמכים המעידים על דבריו אלו, נתן התובע תשובות אשר אינן מניחות את הדעת ואינן ענייניות (עמ' 11 ו-12 לפרוטוקול).

כמו כן, בסעיף 23 לתצהירו טען התובע, כי ביום 30/08/07, שלחה הנתבעת לעיריית ראשון לציון הצעת מחיר לגבי 100 מתקנים כדוגמת המתקן, תמורת 385,723 ₪ (כאמור בהצעת המחיר המצורפת כנספח ז' לתצהירו).
בעניין זה העיד התובע במסגרת החקירה הנגדית: "ובשיחה עם נציגה...הובהר לי שמדובר במתקן בצורת בקבוק, לפני מה שהבנתי. תוך כדי שיחה הבהרתי לה שאני, אני בעל המדגם...נפגשתי עם עיריית ראשון, עם המנכ"ל וגזבר בפגישה מאד, מאד קשה...שנאמר לי במפורש שהצעת המחיר הזאת מיועדת למתקנים המעוצבים בצורת בקבוק" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 10-3). גם כאן לא הסביר התובע, מדוע לא הביא את נציגי עיריית ראשל"צ להעיד בעניין.

עוד העיד התובע, כי היה אמור לספק לעיריית רחובות לפחות 50 מתקנים כדוגמת המתקן, ואולם, הנתבעת בהתנהגותה מנעה ממנו הזמנה זו. בחודש אוגוסט 2006 סוכם בע"פ בינו לבין מר רבא, על יצור והספקה של 10 מתקנים. ואולם, ההתקשרות לא יצאה לפועל, משום שמר רבא העדיף להימנע מעימות עם הנתבעת (סעיף 29 לתצהיר).
בנוסף, בחודש יולי 2007 שוב נתבקש התובע על-ידי מר רבא להעביר הצעת מחיר לעשרה מתקנים, וביום 15/07/07 העביר התובע לידי מר רבא הצעת מחיר (מצורפת כנספח ח' לתצהירו). ואולם, כך טוען התובע, מר רבא חזר בו גם מהתקשרות זו, בשל העובדה כי הנתבעת הגישה בקשה לביטול רישום מדגם, אשר טרם הוכרעה (סעיף 30 לתצהיר).
בעניין זה העיד התובע: "מאחר וכל העניין התחיל להסתבך, עיריית רחובות קיבלה רגליים קרות והפסיקה את ההתקשרות איתי לגבי שאר המתקנים בעתיד" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 28-27). בהמשך, נשאל התובע אם יש ברשותו אסמכתאות לכך שעיריית רחובות לא התקשרה עימו בגלל הסכסוך עם הנתבעת, ולכך השיב בשלילה (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 20-14).

ההגנה
7. מטעם ההגנה העיד מר עדי שביט, מנכ"ל הנתבעת. לטענתו, הנתבעת ייצרה באופן קבוע כלובי מתכת מרובעים. ואולם, הנתבעת לא ייצרה ולא הציעה למכירה מתקני איסוף בקבוקים למחזור, בעיצוב זהה למתקן (סעיף 8 לתצהירו). כמו כן, הנתבעת לא מנעה מהתובע מכירה של המתקן לאחרים.
במסגרת החקירה הנגדית לא השיב מר עדי שביט, לשאלת ב"כ התובע, האם הרצל רבה אישר לו להפיק את תמונת המתקן על גבי נייר לוגו של הנתבעת. כמו כן, לשאלה "אתה רצית שזה יהיה ברושור, נכון? השיב מר עדי שביט "בסוף היום כן" (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 17-14). לעומת זאת, כאשר נשאל מר עדי שביט, על ידי ב"כ עיריית רחובות: "הוא לא אישר לכם להעלות את הדגם על לוגו של הקבוצה, נכון? בצורה הזאת?" השיב מר עדי שביט "לא חושב" (עמ' 64 לפרוטוקול, שורות24-22).

עדה נוספת מטעם ההגנה היא: הגב' ענבל אדרי, אחראית מחלקת שיווק בנתבעת. עפ"י האמור בתצהירה, היא הכינה את הצעת המחיר, מיום 30/08/07, לעיריית ראשון לציון, הצעה אשר התייחסה למתקנים הרגילים מתוצרת הנתבעת, קרי: לכלובים המרובעים, אשר מיוצרים ומשווקים ע"י הנתבעת בכל רחבי ישראל, מזה שנים רבות. לדבריה, המתקן מעולם לא נמכר ומעולם לא הוצע למכירה לכל גורם שהוא.
במסגרת חקירתה הנגדית, העידה הגב' ענבל אדרי כי :"כיוון שהכוונה היתה כל כך ברורה למתקנים שאנחנו מייצרים שהם המתקנים המרובעים. אם היינו מייצרים מתקנים מסוג אחר שהם כדוגמת הבקבוק הזה, אז כן הייתי מציינת את זה בהערות" (עמ' 73 לפרוטוקול, שורות 26-24). בהמשך אף העידה: "אנחנו מעולם לא יצרנו מתקנים מסוג אחר, רק את המתקנים המרובעים. אני הייתי גם אחראית לערוך את הקטלוג וגם להדפיס את הקטלוג..."(עמ' 74 לפרוטוקול, שורות 8-7).
לשאלתי, האם היא יודעת אם הצעת המחיר לעיריית ראשון לציון מומשה (שכן לטענתה עבדה בנתבעת עד לשנת 2009), השיבה העדה: "לפחות בתקופה שלי היא לא הפכה להזמנה ההצעה הזו"

יצויין, כי הנתבעת הגישה תצהירים מטעם הגב' סמדר לייטנברג, אשת מכירות בנתבעת, ומטעם מר דוד אלוש, סוכן מכירות בנתבעת, אולם בשלב ההוכחות, מאחר שעדים אלו לא התייצבו לחקירה, ויתרה הנתבעת על תצהיריהם.

צד ג'
8. מטעם עיריית רחובות העיד מר רבא. לטענתו הרעיון ליצירת המתקן היה שלו בלבד, והוא פנה לתובע לאחר שערך בעצמו שרטוט של המתקן (סעיף 5 לתצהירו).
במסגרת חקירתו הנגדית מיום 28/11/10, אישר מר רבא כי הייתה בינו לבין התובע כוונה משותפת לתכנן את המתקן (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-8). והוא אף העיד :"בטח שיש לו (לתובע) יש לו, כי הוא ייצר את זה, הוא אומן, הוא עשה את מה שאני אמרתי לו לעשות או שהוא ביחד הציע לי לעשות זה"

עוד העיד מר רבא, כי לא עלה בדעתו לרשום זכויות על רעיונות שהגה, ויתרה מכך העיד: "בטח כל הזמן אני מפרגן לו (לתובע). גם היום אני מפרגן לו" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 2-13). כמו כן, הוסיף מר רבא כי אין לו שום דבר נגד התובע, וכדבריו "בשבילי ישראל פרימו הוא אדם הגון, ישר, נהדר, אמן גדול אדם מקסים" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 12).

בנוסף, העיד מר רבא, כי לא הרשה לנתבעת לייחס את המתקן לעצמה, וברגע שקיבל את העלון, העבירו מיד לתובע כי "כי נראה לי שזה מעשה חצוף...כלפיי, כלפי ישראל פרימו, כלפי האנשים..כי בכל זאת הגינו את הרעיון וביקשתי הצעת מחיר ותו לא, וכל מה שמשתמע מזה, היה צריך לשאול אותי אם , לבוא ולשים אותו בעלון של חברה מסוימת שהוא היצור שלהם, אז זה לא פייר. אני חושב שהוא עשה משהו שלא צריך לעשות" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 33-17).

כמו כן, לדבריו, היה ברור ומוסכם בינו לבין התובע, כי עיריית רחובות רשאית לעשות כל שימוש במתקן, ובפרט להציגו לחברות נוספות, על מנת לקבל מהן הצעות מחיר, לצורך ייצור מתקנים נוספים, כדוגמת המתקן, תוך התחשבות בהצעה הזולה שתקבל (סעיף 12 לתצהירו).

בהמשך, נשאל מר רבא ע"י ב"כ התובע, האם ישנו קשר בין התנהלות הנתבעת לבין העובדה כי, בסופו של דבר, עיריית רחובות לא הזמינה את המתקנים מהתובע, ועל כך השיב: "דעתי האישית, ברמה האישית אין לזה שום קשר אחד עם השני...מבחינתי אני באגף שפע בעיריית רחובות הוא לא יצא לפועל, כתוצאה מזה, שקול קורא לא אישר את התוכנית התקציבית, ולא ראיתי לנכון עכשיו כרגע להוציא מאות אלפי שקלים בכדי לשנות את כל העיר, לא לא מתקן אחד, זה המון מתקנים".
ולשאלת ב"כ הנתבעת, האם בשל העלון הפרסומי, לא הזמינה עיריית רחובות מהתובע מתקנים, השיב:"שום קשר לא לעלון ולא לאף אחד אחר" (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 3). מר רבא אף העיד כי לא הזמין משום גוף אחר את המתקן בגלל בעיית תקציב (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 22).

דיון והכרעה
האם קיימות לתובע זכויות במתקן?
9. לטענת הנתבעת, אין לתובע זכויות במדגם. ביום 13/12/06, הגישה הנתבעת בקשה לביטול רישום המדגם אל רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר. הנתבעת נסמכה בבקשתה על שתי טענות, הראשונה היתה כי המדגם פורסם ברבים טרם רישומו, ואילו, הטענה השניה היתה כי הבעלות במדגם היא בידי עירית רחובות.
יצויין כי, רשם הפטנטים והמדגמים רשאי היה לדון בטענה הראשונה בלבד, מאחר שהדיון בטענת הבעלות במדגם אינה בסמכותו.
ביום 16/09/2008, קבע רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, בהחלטתו (מצורפת כנספח 1 לתצהיר התובע), כי אינו רואה בהעברת הסקיצה של המדגם משום פרסום לפי דיני המדגמים, ולפיכך דחה את בקשת הביטול, והותיר את רישום המדגם על כנו.
ממכלול הראיות, אשר הובאו בפניי, אני סבור, כי במסגרת הליך זה, לא הוכיחה הנתבעת את טענתה, כי לתובע אין זכויות במדגם.
חיזוק לכך, עולה מעדותו של מר רבא, מטעם עיריית רחובות, אשר אישר, כי לתובע היה חלק בלתי נפרד בייצור המתקן.
מעבר לכך, במסגרת סיכומיה, זנחה עיריית רחובות את טענתה, כי לתובע אין זכויות במדגם. הכלל בדבר זניחת טענה בסיכומים הוא כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה, או במכוון – כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה" (ראו: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311; ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מ"ט 102, 107 ו – ח).
לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לקבוע כי לתובע זכויות במדגם.

האם הפרה הנתבעת את זכויותיו של התובע במתקן?
התובענה שלפניי מתבססת על מספר עילות תביעה, הנשענות על דיני הקניין הרוחני, הפרת זכויות יוצרים, עוולת גניבת העין, עוולת תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, עשיית עושר ולא במשפט, והפרת פקודת הפטנטים והמדגמים.
להלן אדון בעל אחת מהעילות:

הפרת זכות יוצרים
10. מאחר שעסקינן במדגם רשום, אין לתובע עילה בגין הפרת זכות יוצרים, אלא שהתובע זכאי להגנה המוקנית למדגם רשום, כקבוע בסעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים (כפי שיובהר בהמשך פסק הדין). טעמו של דבר הוא, שסעיף 22(1) לחוק זכות יוצרים, הקובע כי החוק לא יחול על "סימני אמצאה" (מדגמים) הראויים להירשם לפי חוק הפטנטים. במאמר מוסגר אציין כי בענייננו, בשים לב למועד בו בוצעה ההפרה הנטענת, הדין החל הוא חוק זכות יוצרים, 1911, וכן פקודת זכות יוצרים, ולא החוק החדש - חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. זאת, משום שסעיף 78 (ג) לחוק החדש קובע כי "על פעולה ביצירה שנעשתה לפני יום התחילה לא יחולו הוראות פרק ח' לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות, וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם". מכל מקום, גם לפי סעיף 7 לחוק החדש, אין הגנה של זכות יוצרים לגבי יצירה הראויה להירשם כמדגם.

גניבת עין
11. עוולת "גניבת עין" מוגדרת בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, לפיו, אדם המציע למכירה מוצר שיש בו כדי ליצור הרושם שמדובר בנכס או שירות של אדם אחר, ייכנס להגדרת "גניבת עין".

הפסיקה קבעה, כי להיווצרותה של העוולה נדרשים שני תנאים מצטברים: הראשון, מוניטין שיש לטובין או לשירותים של התובע. השני, חשש סביר להטעיית הציבור, כי טובין או שירותים שמציע הנתבע לציבור, הם טובין או שירותים הקשורים לאלה של התובע (ראו: פסק דין שניתן על-ידי בת.א. 1999/05 רנגלר נ' קרוקר 1991-מערכות אפנה בע"מ ואח' (לא פורסםף , ניתן ביום 11/09/2011) (להלן:"פסק דין רנגלר"), במסגרתו, סקרתי, בהרחבה, את המסגרת הנורמטיבית בעוולת גניבת עין).
"מוניטין" בהקשר זה פירושו קיומה של תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, שהודות לה קיים שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו. על התובע הוטל הנטל להוכיח שרכש מוניטין בתחום פועלו – היינו, כי הציבור מזהה את הטובין ואת השירותים שהוא מספק. לשם הוכחת קיומו של מוניטין נדרש הטוען לו להוכיח שבתודעת הציבור מתקשר השם עם עסקו שלו בלבד, ולא עם יתר העוסקים בענף (ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 901 (2004)).

אורי שהם
בפסיקה נמנו מבחני עזר שונים בהם ניתן להסתייע כדי להוכיח מוניטין. עם זאת הודגש, כי אין להיצמד לנוסחת בירור קשיחה והמבחן צריך להיגזר מנסיבות העניין (ע"א 634/89 ריין נ' Fuji Electronics Mfg Co., פ"ד מה(4) 837, 850-848); רע"א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע"מ נ' א.ש. שניר בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 3.8.09)).
בענייננו, אני סבור כי התובע לא הוכיח שרכש מוניטין בכל הקשור למתקן, כך שציבור הלקוחות יודע לזהות את המתקן כמוצר שלו. התובע לא תמך טענתו בראייה כלשהי, או אף בעדים מטעמו, המעידים שציבור הלקוחות יודע לזהות את המתקן כמיוצר דווקא על ידיו. בעניין זה נשאל התובע ע"י ב"כ הנתבעת, לכמה מהרשויות המקומיות פנה בארבע השנים האחרונות, להציע את המתקן, והשיב "מעל לשמונים" אלא שרק עיריית רמת גן הזמינה שתי יחידות לפני כמה חודשים (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 28-21). לפיכך, משלא הוכח המוניטין של התובע במתקן, אין צורך לבחון האם נתקיים התנאי של חשש סביר להטעיה. על כן, יש לדחות התביעה ככל שהיא מבוססת על העילה של גניבת עין.      
     
תיאור כוזב12. סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות קובע:"(א)   לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן –תיאור כוזב).(ב)  המפיץ פרסום של עוסק אחר או מטעמו הכולל תיאור כוזב, או מי שהחליט בפועל על פרסום תיאור כוזב כאמור, לא יישא באחריות לפי סעיף זה, אלא אם כן ידע שהתיאור כוזב, או שהתיאור כוזב על פניו".עוולת תיאור כוזב נועדה למנוע מצב בו יופץ מידע שאינו נכון, שגוי ו/או שקרי. יסודה של העוולה בסעיף 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הדן בעוולת "שקר מפגיע". לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות "די במצב מנטלי אובייקטיבי של 'היה עליו (על העוסק הפוגע) לדעת', על דבר הכזב במידע הנדון, על מנת שתצמח עילה כנגד העוסק המפרסם את המידע, ואין צורך בזדון דווקא" (מ' דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר" תשס"ב-2002, עמ' 62).בענייננו, טען התובע, כי פרסום תמונת המתקן על גבי העלון הוא בגדר "תיאור כוזב", שכן העלון יצר את הרושם המוטעה כאילו המתקן הוא בבעלותה של הנתבעת. ולפיכך, כאשר ניסה להתקשר עם גופים אחרים (כדוג' עירית רחובות, עירית גדרה, עירית ראשל"צ, חברת יפאורה וחברת פלסטיקס), בקשר למתקן, הם סירבו להתקשר עימו, משום שסברו כי המתקן הוא בבעלות הנתבעת. אכן לא הוכח כי התובע ניסה להתקשר עם גופים אחרים, ואף לא הוכח כי הנתבעת ייצרה את המתקן, ו/או הציעה את המתקן למכירה לגופים אחרים (כדוג' עיריית ראשל"צ). עם זאת, סבורני, כי יש לראות בהפצת העלון על-ידי הנתבעת, ולו לעיריית רחובות בלבד, באופן אשר עלול היה להטעות את הלקוחות הפוטנציאליים לחשוב שהיא בעלת המתקן, ביודעה כי הדבר אינו נכון – משום תיאור כוזב.אינני מקבל את גרסת הנתבעת, לפיה פרסום העלון נעשה בתום לב ומתוך אמונה, כי הרעיון למתקן הינו פרי מחשבתו של מר רבא. הנתבעת נדרשה ע"י מר רבא להעביר לעיונו הצעת מחיר לייצור המתקן בלבד, ובמקום לעשות כן, החליטה, על דעתה, להעביר את העלון, ללא שנתבקשה לכך. אני סבור, כי בנסיבות הקונקרטיות, אף אם האמינה הנתבעת כי הרעיון למתקן הינו של מר רבא, אין בכך כדי להתיר לה לפרסם את העלון, כפי שפורסם על גבי נייר לוגו שלה, לפיו היא מייצרת מתקנים כדוגמת המתקן. זאת ועוד, אינני מקבל את גרסתו של מר עדי שביט, לפיה פרסום העלון היה יוזמתו של מר דוד אלוש, (כפי שהעיד: "ראיתי את הדגם, אמרתי לו לפי דעתי שאין לנו בעיה לעשות את זה. הלך דודו אלוש, צילם את זה. שלח לו את הטיוטה המטופשת הזאתי, וזה כל הסיפור" (עמ' 53 לפרוטוקול, שורות 31-30, עמ' 54 לפרוטוקול, שורה 1)). זאת, הן משום שמר דוד אלוש לא הופיע לעדות בבית משפט, והן משום שהנתבעת לא התבקשה לצלם את המתקן עבור עיריית רחובות, אלא נתבקשה לשלוח לה הצעת מחיר לייצור המתקן.לפיכך, מאחר שהנתבעת פרסמה את תמונת המתקן על גבי העלון באופן שהדבר נעשה, והפיצה אותו לעיריית רחובות, ללא כל הרשאה ממר רבא, ומבלי לתת נימוק המניח את הדעת לכך, אני סבור כי יש במעשיה אלו פרסום מידע, שאינו נכון, לגבי המתקן. אוסיף, כי בעוולה זו אין המוניטין יסוד מכונן של העוולה. לפיכך, אני קובע כי יש לראות בהפצת העלון הפרסומי, בנסיבות כמתואר לעיל, כמקיים את היסודות הנדרשים בעוולת תיאור כוזב. גזל סוד מסחרי 13. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר את המונח "סוד מסחרי", כמידע אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, וכלשון הסעיף: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". המונח סוד מסחרי עוסק במידע חסוי, המעניק יתרות עסקי, תחרותי למחזיק בו. סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות קובע: "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר" יצוייין כי הסודיות הינה יחסית ומשתנה לפי הנסיבות, וכך גם ההגנה עליה. היינו, לא ניתן לקבוע כללים נוקשים לגבי מהו סוד, ומתי הסוד חל, שכן כל מקרה ונסיבותיו (ראו: פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג כהן בע.א  2600/90  עלית חברה ישראלית לתעשית שוקולד וסוכריות בע"מ, קפה-קו בע"מ נ' יעקב סרנגה, מרדכי כהן, מ.ג.י. שותפות בלתי רשומה (פ"ד מט(5), 796))עיצובו החיצוני של מוצר הנמכר לכל דורש בשווקים, כדוגמת המתקן בו עסקינן אינו יכול, מטבע בריאתו, להיכנס להגדרה זו, שכן הוא מידע שניתן לגלותו בנקל. כל שנדרש הוא לרכוש דגם אחד של המוצר המקורי, לשלוח אותו למפעל המתאים, ולבקש כי ייצרו דגמים זהים. לפיכך, לא ניתן לעשות שימוש בדיני סודות המסחר על מנת להגן על עיצוב מסוג זה (וזאת, מבלי להידרש כלל לשאלה, האם מעשיה של הנתבעת עולים לכדי גזל סוד מסחרי לפי סעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות).לאור האמור לעיל, אני סבור כי, במקרה הנוכחי, לא בוצעה עוולה של גזל סוד מסחרי. לא ניתן לקבוע, כי בצורת המתקן גלום סוד מסחרי, הן משום שלא הוכח, כי המידע שנכלל כחלק מתהליך הייצור של המתקן אינו ניתן לגילוי כדין בנקל, והן משום שלא הוכח, כי התובע נקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו של המתקן. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ככל שהיא מבוססת על העילה של גזל סוד מסחרי. עשיית עושר ולא במשפט14. לעקרון הכללי של עשיית עושר ולא במשפט, הקבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979, שלושה יסודות עיקריים: א. קבלת נכס, שירות או טובת הנאה (ההתעשרות). ב. ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה. ג. ההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה שלא על פי זכות שבדין.(ראו: פסק דין רנגלר; ראו בנוסף: דניאל פרידמן, 'דיני עשיית עושר ולא במשפט' מהדורה שניה, ירושלים תשנ"ח 1998, בעמ' 80)כמו כן, פסיקתו של בית המשפט העליון קובעת כי ניתן להחיל את הדוקטרינה של עשיית עושר ולא במשפט גם בתובענות העוסקות בקניין רוחני (ראו: רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד, נב(4) 289)בענייננו, אני סבור כי לא הוכח הרכיב הראשון של עשיית עושר ולא במשפט. על אף פרסום העלון ע"י הנתבעת, עליו התנוססה תמונת המתקן, הנתבעת לא ייצרה את המתקן ולא מכרה אותו – ולפיכך לא הוכח כי הנתבעת התעשרה שלא כדין, על חשבון התובע. לפיכך, אני קובע כי אין בסיס לעילת תביעה זו. הפרת פקודת הפטנטים והמדגמים15. משנרשם המדגם, נהנה בעליו הרשום ממונופול מסחרי מלא על הצורה המוגנת. סעיף 37 לפקודת הפטנטים והמדגמים, שכותרתו "גניבת דעת במדגם רשום" קובע:"(1) כל עוד קיימת זכות יוצרים באיזה מדגם אסור לשום אדם- (א) לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם, חוץ אם יש לו רשיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים, ואסור לו לעשות כל דבר כדי לאפשר לו לייחד את המדגם כאמור לעיל; או(ב) לפרסם סחורה או להציעה למכירה, אם ידע כי יחדו לאותה סחורה מדגם או כל חיקוי הימנו, אם חיקוי מתוך רמאות, ואם חיקוי בולט, שלא בהסכמת בעליו הרשום. (2) כל העובר על הסעיף הזה יהא צפוי לשלם לבעל הרשום של המדגם סכום שלא יעלה על חמישים לירות כדמי נזק קצובים בעד כל עברה ועברה, ואם העדיף בעל המדגם להביא משפט לגביית דמי נזק בשל אותה עברה ולמען קבל צו מניעה לשם מניעת הישנות העברה, יהא צפוי העבריין לשלם את דמי הנזק שיפסוק בית המשפט ולהיות כפוף לצו מניעה שיוציא בית המשפט; בתנאי שהסכום הכולל שמותר לגבותו כדמי נזק קצובים בעד מדגם אחד לא יעלה על מאה לירות".ההכרעה אם מוצר מסוים מפר זכות מדגם רשומה נעשית עפ"י "מבחן העין", כאשר העין שמדובר בה אינה עינו של ביהמ"ש, אלא עינו של הצרכן, קרי אותו אדם שהמוצר מכוון אליו. בפסק-הדין המנחה שניתן ב-ע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, (פ"ד נז (3) 702, 710-711) (להלן: "פסק דין מיפרומאל"), הניח ביהמ"ש העליון את היסודות למבחן זה, כדלקמן:"בית-המשפט נדרש בראש ובראשונה לקבוע מיהו הצרכן הרלוונטי להליך הנדון בפניו, אשר בעיניו תיבחן שאלת ההפרה. ככלל, הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר, הוא 'הצרכן הממוצע' או 'הצרכן הסביר', הרוכש את המוצר בלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת, ובלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים בשוק (ת"א (חי') 10340/97 אירועית שיווק יבוא ויצוא 1993 בע"מ נ' יאיר [7]). עם זאת ייתכנו מקרים שבהם יחייב אופיו של המוצר כי ההשוואה תיערך בעיניו של מומחה לדבר (כ"בעל המקצוע הממוצע" שבסעיף 5 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967) בהיותו הצרכן הנכון. בשלב השני צריך בית-המשפט לקבוע את מהות המוצר (ה'חפץ', כלשון הפקודה) העומד להשוואה. בית-המשפט יברר לצורך כך כיצד נמכר המוצר, או כיצד נעשה בו שימוש בפועל. לבסוף, מששם בית-המשפט לנגד עיניו את הקונה הרלוונטי של המוצר, המבקש לרכוש את המוצר בתנאים הרגילים שבהם עומד הוא למכירה או לשימוש, שומה עליו להשוות בין המוצרים ולקבוע אם המוצר האחר הוא 'חיקוי בולט' של המוצר המוגן במדגם".המדגם נועד להעניק הגנה ליוצר הצורה החדשנית של המוצר, הגנה הניתנת לצורה המיוחדת של המוצר, בהתאם למראה עיניים. במסגרת זו, צורתו של המוצר אמורה להשפיע על בחירתו של הצרכן במוצר המסוים שנטען כי הוא מפר את זכויות התובע. בנוסף, ההשוואה הראויה אמורה להיעשות על דרך התרשמות הצרכן מחזותו הכללית של המוצר. כאשר קיים דמיון בחזותם הכללית של המוצרים, אשר אינו מגיע לכדי זהות, יש להמשיך ולבחון האם הצרכן הרלוונטי עשוי לטעות בין המוצר המוגן לבין המוצר הנטען כמפר. כל זאת, מתוך ההנחה, לפיה זכרונו של הצרכן אינו מושלם, ולכן אין הכרח בזהות של ממש בין המוצר המפר למדגם הרשום. בהתאם לכך, נקבע, כי ככל שהחידוש או המקוריות במוצר אינם משמעותיים, עשוי בית המשפט לשלול טענת הפרה, על יסוד שינויים קלים בלבד שהוכנסו במוצר החדש (פסק דין מיפרומאל). יצויין, כי הצורך במבחנים אלה נובע מכך שברישום מדגם גלומה פגיעה בחופש העיסוק והקניית מונופול ביחס לצורת המדגם (ת"א 20300-03-10 ויטה פרי גליל (החדשה) בע"מ נ' נטו מלינדה סחר בע"מ (2010)). בענייננו, העלתה הנתבעת טענה, כי בעת פרסום העלון לא ידעה על רישום המדגם, והפרסום נעשה בתום לב ומתוך אמונה כי הרעיון למתקן והשרטוט הנו פרי מחשבתו ויצירתו של מר רבא. דינה של טענה זו להידחות. כפי שציינתי בסעיף 12 לפסק דיני, הנתבעת ידעה, בעת שצילמה את המתקן, ובעת שהפיקה ופרסמה את העלון, כי אין היא רשאית לעשות כן, וכי המתקן איננו שייך לה (מה גם שעל גבי המתקן הופיע הכיתוב "NATISH"), ואין נפקא מינה אם האמינה כי הרעיון למתקן שייך למר רבא ולא לתובע.אין חולק כי על גבי העלון התנוססה תמונתו המקורית של המתקן, כך שאין מנוס מלקבוע, כי מדובר ב"חיקוי בולט" של המדגם, כאמור בפקודת הפטנטים והמדגמים. לפיכך, אני קובע כי הנתבעת הפרה את זכותו של התובע במדגם.הסעדים העומדים לתובע בגין הפרת המדגם16. הסעד העיקרי אותו נהוג לתבוע, כאשר מדובר בהפרת סימן מסחר או בעוולת גניבת עין הינו צו מניעה קבוע, אשר ייכנס לתוקף עם מתן פסק הדין. סעד אחר הינו פיצוי כספי, בגין הנזקים שספג בעל הסימן הרשום, כתוצאה מהפרת זכותו הקניינית (ראו: פסק דין רנגלר). גם עפ"י סעיף 37(2) לפקודת הפטנטים והמדגמים, זכאי התובע לצו מניעה וזכאי לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בשל הפרת המדגם. במקרה שלפניי, לא הובאו ראיות כלשהן באשר לנזק הממוני אשר נגרם לתובע, ואף לא הובאו כל ראיות באשר לניסיונותיו של התובע להתקשר עם גופים שונים בקשר למתקן, וכי אלו סירבו. יתרה מכך, עפ"י עדותו של מר רבא ההתקשרות עם התובע ועם כל גוף אחר בקשר למתקן, לא יצאה לפועל בשל בעיות תקציב. לפיכך, בנסיבות דנן, אינני רואה מקום, לקבוע פיצוי כספי לתובע, ולו על דרך האומדנא (ראו: פסק דין רנגלר).זאת ועוד, על אף שקבעתי כי יש בפעולתה של הנתבעת משום תיאור כוזב, הרי שסעיף 12 לחוק עוולות מסחריות מגביל את הסעדים לעוולת גניבת עין ולגזל סוד מסחרי, ומורה כי הסעדים שבסעיפים 13 עד 21 לחוק עוולות מסחריות, לא יחולו על העוולות לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות (תיאור כוזב), ולפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות (התערבות לא הוגנת). היינו, סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, הקובע את הזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק (פיצוי עונשי), לא חל בענייננו, ואף סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות, הקובע את הזכות לסעד של מתן חשבונות, לא חל בענייננו.האם יש מקום להודעת צד ג'? במקרה דנן, אני סבור כי אין כל מקום להודעת צד ג'. טענת הנתבעת, לפיה פרסמה את העלון משום שהוטעתה לחשוב שעיריית רחובות היא בעלת הזכויות במתקן – דינה להידחות. ממכלול הראיות, עולה כי עיריית רחובות, באמצעות מר רבא, נתנה לנתבעת רשות לצלם את המתקן כבסיס להגשת הצעת מחיר, ולא לצורך פרסום העלון (זאת אף מאשר מר עדי שביט). לפיכך, מלכתחילה, לא קמה לנתבעת כל עילת תביעה כנגד עיריית רחובות.כפי שפורט לעיל, הנתבעת היא אשר הפרה את המדגם, ואין נפקא מינה אם המדגם הוא פרי יצירתו של מר רבא, או פרי יצירתו של התובע. למעלה מכך, הסעד אשר נתבקש מעיריית רחובות, במסגרת הודעת צד ג', נזנח על ידי הנתבעת בסיכומיה.לאור האמור לעיל, ובהעדר כל עילה, דינה של הודעת צד ג' להידחות.סוף דבר

לאחר שקבעתי כי דין התביעה נגד הנתבעת להתקבל בעילת תיאור כוזב והפרת מדגם, כאמור בפקודת הפטנטים והמדגמים, ודין הודעת צד ג' נגד עיריית רחובות להידחות, הנני פוסק כדלקמן:
ניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו זכויות הקניין במתקן, כל עוד הוא רשום כמדגם, הן בבעלותו הבלעדית של התובע.
ניתן בזאת צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעת, לפרסם את המתקן ו/או לעשות בו שימוש, ללא הסכמת התובע, מראש ובכתב.
לא מצאתי כי התובע הוכיח את טענתו, לפיה נגרמו לו נזקים ממוניים עקב הפרת זכויותיו ע"י הנתבעת, ולפיכך אינני רואה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובע.
כמו כן, לא מצאתי, כי יש לקבל את דרישת התובע לחייב את הנתבעת בהגשת חשבונות.

הנתבעת, תישא בהוצאות צד ג', לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 25,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.












לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכויות יוצרים גופנים

  2. זכויות יוצרים על גופן

  3. מה זה זכויות יוצרים ?

  4. זכויות יוצרים בציורים

  5. זכויות יוצרים על רעיון

  6. חוק זכויות יוצרים הישן

  7. שם של עסק - קניין רוחני

  8. זכויות יוצרים על תכשיטים

  9. הפרת זכויות יוצרים בציור

  10. זכויות יוצרים על חוות דעת

  11. קניין רוחני בענף המרכולים

  12. שימוש בצילום ללא רשות

  13. העתקת מאמרים מעיתון בחו"ל

  14. הפרת זכויות יוצרים על עיצוב

  15. בעלות משותפת בזכויות יוצרים

  16. הפרת זכויות יוצרים על משחקים

  17. זכויות יוצרים על מודל פדגוגי

  18. הפרת זכויות יוצרים בצילומים

  19. שימוש בצילומים בלי לתת קרדיט

  20. הפרת זכויות יוצרים צלם מקצועי

  21. זכויות יוצרים על שידור המונדיאל

  22. זכויות יוצרים על מיטות ומזרונים

  23. זכויות יוצרים על תמונות מצולמות

  24. זכויות יוצרים לאחר פירוק שותפות

  25. השמעת יצירות מוקלטות במקום פומבי

  26. פיצוי על הפרת זכויות יוצרים על ספר

  27. הפרת זכויות יוצרים בתוכנה לאייפון

  28. הפרת זכויות יוצרים במוסיקה במסעדה

  29. זכויות יוצרים על הקלטת ביצוע של שיר

  30. הפרת זכויות יוצרים ע"י אולם אירועים

  31. הפרת זכויות קניין רוחני ע''י תיאור כוזב

  32. רווח גולמי נקי ממכירת תכשיטים - העתקת מוצרי אופנה

  33. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים מאפשר פיצוי בלא צורך בהוכחת נזק

  34. תביעה לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי העתקה של 2 טקסטים ותמונה

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון