זכויות יוצרים על מיטות ומזרונים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין גניבת עין ופגיעה במוניטין / זכויות יוצרים על מיטות ומזרונים:

תביעת חברות העוסקות בייצור ובשיווק של מיטות ומזרנים בגין הפרת זכות יוצרים, "גניבת עין" ופגיעה במוניטין.

א. רקע


התובעות הן חברות אחיות, אשר עוסקות בייצור של מיטות ומזרנים ובשיווקם. המוצרים שלהן נבדלים בספוגים, המשמשים כחומר הגלם שלהם. התובעת 1 משתמשת בפולימר, אותו היא קונה בארץ וגם מייבאת מאיטליה (מנכ"ל התובעות אבי ברססט, ח"נ, עמ' 43 לפרט' מיום 10.6.09). התובעת 2 משתמשת בספוג מחומר פלסטי מוקצף (ויסקו אלסטי) של חברה דנית, המשווקת אותו בעולם תחת סימן המסחר "TEMPUR" (להלן: "ספוג טמפור" ו"סימן המסחר טמפור", בהתאמה). התובעת 2 הינה היבואנית הבלעדית של ספוג טמפור ולכן גם היחידה בארץ בעלת היתר לשיווק מזרנים תחת סימן המסחר טמפור. מוצרי התובעת 1 מיועדים להימכר במחירים בינוניים. מוצריה של התובעת 2 משווקים כמוצרי יוקרה. בהתאם לכך מחיריהם גבוהים יחסית (ברססט, ח"נ, עמ' 42 לפרט' מיום 10.6.09, סעיף 1 לתצהיר עדותו הראשית).




הנתבעת 1 עוסקת בייצור מזרנים, בשיווקם ובשיווק מיטות. בנוסף לכך היא הבעלים של תעשיות פולימרים זיקים (2001) בע"מ, חברה העוסקת בייצור פולימרים שונים, לרבות ויסקו אלסטי (להלן: "תעשיות פולימרים זיקים"). הלוגו של הנתבעת 1 כולל את הביטוי "מערכות שינה מתקדמות"




הנתבע 2 הינו מנכ"ל הנתבעת 1 ובעל השליטה בה (בעקיפין).




הנתבע 3 הינו בעלים של חנות בקניון חיפה, בה הוא מוכר מוצרים של הנתבעת 1. על פי הסכם ההתקשרות ביניהם, החנות נקראת "חנות המפעל", מוצבים בכניסה אליה ובתוכה שלטים הנושאים את השם מנדלבוים ויש לה בלעדיות בשיווק מוצרים של הנתבעת 1 באזור מיקומה (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2).




התביעה הינה בגין אופן שיווק מוצריה של הנתבעת 1, אשר לפי טענת התובעות כולל מצג שווא בדבר קשר בין מוצרים אליה לבין מוצרי התובעות תוך פגיעה במוניטין של התובעת 2.


תמצית טענות התובעות והסעדים המבוקשים


לטענת התובעות הביטוי "מערכות שינה מתקדמות", שהינו חלק משמה של התובעת 1, הומצא על ידי מנכ"ל התובעות, אבי ברססט, והוא מזוהה עם מוצרי התובעת 1. לפיכך, טוענות הן, כי השימוש בביטוי במסגרת הלוגו של הנתבעת 1 מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעת 1 בו, ובנוסף גורם לכך, שהציבור טועה לחשוב, שהנתבעת 1 היא התובעת 1.




התובעות טוענות, כי מזרניה של התובעת 1 מוצגים בחנות של הנתבע 3 תוך שימוש בקטלוג של התובעת 2 ובמצגים כוזבים לפיהם, המזרנים מיוצרים מספוג טמפור כמו המזרנים של התובעת 2, כי תעשיות פולימרים זיקים היא זו שמספקת את חומרי הגלם לתובעת 2, וכי מזרני התובעת 2 מיוצרים מספוג זול ופשוט, ונמכרים ביוקר ללא כל סיבה. בשלב הסיכומים נטען בנוסף, כי המוכר בחנות של הנתבע מציג מצג כוזב שלילי ביחס לטיב ולאיכות המזרנים של התובעות.




לטענת התובעות, המעשים המתוארים לעיל מקימים להן כנגד כל אחד מהנתבעים עילות תביעה בגין הפרת זכות יוצרים, גניבת עין ולשון הרע. לא נטענו ולא נדונו עילות נוספות. הסעדים המבוקשים הם צווי מניעה לגבי השימוש בביטוי "מערכות שינה מתקדמות" ובקטלוגים של התובעות ובכל חומר פרסומי אחר שלהן, וכן פיצויים בסך 500,000 ₪. בכתב התביעה נכתב בקשר לסכום הפיצויים המבוקש, כי הוא כולל פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, הקובע פיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור מקסימלי של 100,000 ₪ בגין כל עוולה. זאת, ללא כל פירוט נוסף. לפי סיכומי התובעות סכום הפיצויים המבוקש מורכב מ-250,000 ₪ פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים בגין הפרות זכות יוצרים בביטוי "מערכות שינה מתקדמות"; 200,000 ₪ פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 בגין העוולה של גניבת עין כתוצאה מהשימוש בביטוי הנ"ל ובקטלוגים של התובעת 2; 50,000 ₪ פיצויים סטטוטוריים לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בגין הצגת התובעת 2, כמי שמוכרת מזרון זול ופשוט, ביוקר.


תמצית טענות הנתבעים


לעניין השימוש בביטוי "מערכות שינה מתקדמות" טוענים הנתבעים, כי הביטוי אינו מוגן על פי דיני זכויות היוצרים, שכן מדובר בתיאור כללי נטול כל ייחוד או מקוריות של מוצר. אך גם אם ייקבע אחרת, הרי, לדבריהם, זכויות היוצרים בביטוי הנ"ל אינן שייכות לתובעת 1, מאחר שנעשה בו שימוש בשוק המיטות והמזרנים עוד בטרם היווסדה. בנוסף נטען, כי אין בשימוש בביטוי כחלק מהלוגו של התובעת 1, בעיקר נוכח האופן בו הוא משולב בלוגו, כדי לגרום לכך, שצרכנים יזהו בטעות את מוצריה של הנתבעת 1 עם התובעת 1. עוד הוכחש שלתובעת 1 יש מוניטין במוצרי שינה.




לגבי טענות התובעות בדבר הצגת מוצרי התובעת 1 בחנותו של הנתבע 3 תוך הטעיה ופגיעה בשם התובעת 2, נטען על ידי הנתבעים, כי אף אחת מהן לא הוכחה, וכי בפועל הנתבעים דואגים להבדיל את מוצריהם ממוצרי התובעות.




הנתבעים טוענים, כי דין טענות התובעות לזכות לפיצויים מכוח פקודת זכות יוצרים ומכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 להידחות גם מהטעם שהן נטענו לראשונה בסיכומיהן.




הנתבעים 1 ו-2 טוענים להעדר אחריות בגין מצגים בחנותו של הנתבע 3, באשר החנות אינה בבעלותם או בשליטתם. הנתבעת 1 העניקה לנתבע 3 את הזכות למכור בחנותו את מוצריה וכן את הזכות לעשות לצורך זה שימוש בשמה. בכך, לטענת הנתבעים 1 ו-2, אין כדי לבסס יחסי שליחות ביניהם לבין הנתבע 3.




הנתבע 2 טוען להעדר עילה להטלת אחריות אישית עליו כנושא משרה בנתבעת 1 בגין מעשיה.




הנתבע 3 טוען להעדר אחריות לשימוש שעושה הנתבעת 1 בביטוי "מערכות שינה מתקדמות", מן הטעם שאין לו כל שליטה בעניין.


ב. דיון
השאלות שבמחלוקת


השאלות הדרושות הכרעה הינן כדלקמן:
האם הביטוי "מערכות שינה מתקדמות" מוגן מכוח דיני זכות יוצרים? אם כן, האם התובעת 1 הינה הבעלים של זכות היוצרים בו? האם הופרו זכויות היוצרים?
האם השימוש שעושים הנתבעים בביטוי "מערכות שינה מתקדמות" מהווה "גניבת עין"?
האם מזרני הנתבעת 1 הוצגו בחנותו של הנתבע 3 כמזרנים של התובעות ו/או תוך קישור מטעה למזרני התובעת 2 על ידי שימוש בשם "טמפור"?
האם שיווק מזרניה של התובעת 1 בחנותו של הנתבע 3 נעשה תוך מצג לפיו מזרניה של התובעת 2 מיוצרים מספוג זול וכי למעשה אין הצדקה למחיריהם הגבוהים? ככל שכן, האם יש משום לשון הרע?


ככל שבוצעה עוולה כנגד מי מהתובעות מתעוררת שאלה לגבי אחריותו של כל אחד מהנתבעים וכן לגבי הזכאות לסעד כספי נוכח ההבדלים בין כתב התביעה לבין סיכומי התובעות לעניין מהות הנזק בגינו הוא נדרש.

האם הביטוי "מערכות שינה מתקדמות" מוגן מכוח הגנת זכות יוצרים


התביעה הוגשה ביום 1.1.08. במועד זה ועד ליום 25.5.08 נושא זכות היוצרים וההגנה עליה הוסדר בחוק זכות יוצרים, 1911, שהינו חוק אנגלי, Copyright Act. 1911, אשר הוחל בישראל מכוח דבר המלך על חוק זכות יוצרים (הטלתו על ארץ ישראל) 1924, וכן בפקודת זכות יוצרים 1924, המנדטורית, כפי שתוקנו במהלך השנים (להלן: "הדין הקודם"). לתולדות החקיקה ראו: מיכאל בירנהק, גיא פסח, עורכים, יוצרים זכויות קריאות בחוק זכות יוצרים, פתח דבר/ הסביבה המשפטית, עמ' 21 (2009).

ביום 25.11.07 פורסם ברשומות (בס"ח תשס"ח מס' 2119, עמ' 38) חוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן" "החוק"), שנועד להחליף את החקיקה הקיימת בחוק חדש ועדכני במטרה להשיג את האיזון הראוי בין הצורך ביצירת תמריץ הולם ליצירה לבין אינטרסים אחרים של טובת הציבור (ראו דברי ההסבר לחוק, הצ"ח 196, תשס"ה, עמ' 1116). על פי הוראת סעיף 77 לחוק, הוא נכנס לתוקף שישה חודשים מיום פרסומו, היינו ביום 25.5.08.
החוק ביטל את חוק זכות יוצרים, 1911 ואת מרבית סעיפי פקודת זכות יוצרים. על פי הוראות המעבר בסעיף 78 לחוק, עם כניסת החוק לתוקף, זכות התביעה בגין פעולה ביצירה, שנעשתה קודם לכן, בעילה של הפרת זכות יוצרים מותנית, בין היתר, בכך שהיצירה מוגנת על פי החוק והיתה מוגנת לפי הוראות הדין הקודם.



הן על פי הדין הקודם והן על פי החוק מוענקת הגנה לחמישה סוגים של יצירות: יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית ותקליט (סעיפים 1 ו-19 לחוק זכות יוצרים, 1911, סעיפים 4(א)(1) ו-4(א)(2) לחוק). המונחים הנ"ל, ברובם, מוגדרים בכל אחד מהחוקים על דרך הריבוי ללא התייחסות להיקף היצירה (סעיף 35 לחוק זכות יוצרים, 1911 וסעיף 1 לחוק). נראה, איפוא, כי רצף של 3 מילים המבוטא בכתב נכלל בהגדרת "יצירה ספרותית".

ההגנה מוענקת ליצירה מקורית בלבד. החוק קובע זאת מפורשות, כפי שקובע גם הנוסח המקורי, האנגלי, של חוק זכות יוצרים, 1911 בסעיף 1. דרישת המקוריות כתנאי להיותה של יצירה בת הגנה, אף שהינה בגדר דרישה בסיסית, אמנם נשמטה מן התרגום העברי, אולם בית המשפט פירש, כמובן (סעיף 24 לחוק הפרשנות התשמ"א 1981), את סעיף 1 על פי המקור האנגלי, רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251, 258 (1993).
"מקוריות" התפרשה בפסיקה כיצירה עצמאית, להבדיל מהעתקה. "אין צורך בחדשנות, וכן: מבחינה איכותית לא נדרשת אלא רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי" (רע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251 , 258 (1993)). ראו: חנוך דגן, קריאה קניינית: המוסד הקנייני המתחדש של זכות יוצרים, פרק ד'(1) פרשנותו של חוק זכות יוצרים החדש/ מקוריות עמ' 59-60 ב"יוצרים זכויות" הנ"ל.

ביטוי קצר
18. דיני זכות יוצרים מגינים על ביטוי מקורי ויצירתי. ההגנה אינה קיימת לגבי עובדות, רעיונות והמאמץ הכרוך באיסופם של אלה ובהצגתם:
Feist Publ'ns, Inc. v. Rural Tel. Serv. Co., 499 U.S. 340, 344-45 (1991)

בהתאם לכך ביטוי עובדתי מקובל לא יזכה להגנה
Gates Rubber Co. v. Bando Chem. Indus., 9 F.3d 823 (10th Cir. 1983)
כאשר ההשקפה, שאומצה בפסיקה, היא שביטוי רגיל או משפט מקובל חסרים מידת המקוריות המינימאלית הדרושה לצורך קיומה של זכות יוצרים
Salinger v. Random House, Inc., 811 F.2d 90, 98 (2d Cir. 1987)
בהמשך לקו מחשבה זה נשללה ההגנה מכוח דיני זכות יוצרים ממשפטים או ביטויים קצרים short phrases, כאשר הגדרת המונח קצר תלויה בנסיבות המקרה וחלה בדרך כלל גם על דיווח חדשותי:
Nihon Keizai Shimbum, Inc. v. Comline Bus. Data, Inc., 166 F.3d 65, 71 (2d Cir. 1999)

בכיוון זה החליט גם הפוסק בקניין רוחני נח שלו שלומוביץ' בעניין בקשה לרישום סימני מסחר 156076 ו-156077 “Once Weekly” ו-"פעם בשבוע" (14.6.2007)
בהסתמך על בג"צ 144/85 קליל נ' רשם הפטנטים פ"ד מב(1) 309, 315-316 .

שני פסקי-הדין המצוטטים בדרך כלל כאסמכתא לשלילת הגנה מביטויים תיאוריים קצרים, אפילו נוסחו לראשונה על-ידי מבקש ההגנה-התובע הם:
Kitchens of Sara Lee, Inc. v. Nifty Foods Corp., 266 F.2d 541, 544 (2d Cir. 1959)
Alberto-Culver Co. v. Andrea Dumon, Inc., 466 F.2d 705, 710 (7th Cir. 1972) ו-

בפסק-הדין בעניין Alberto Culver נדון תרסיס דיאודורנט לשימוש נשי. הנתבע עשה שימוש במוצר דומה וכן תאר את מוצרו במילים דומות.

בית-המשפט אמר:
“Plaintiff seems to argue that defendant's intent to convey the same general image and thought is sufficient proof of copying, and that the district court erred in engrafting the additional requirements of "access" and "substantial similarity" onto a simple test of whether there was copying. ....there is no question that defendant had access to plaintiff's product. And we think a mere attempt to copy plaintiff's conception did not constitute "copying" if the attempt was so unsuccessful that there was either no substantial similarity or merely duplication of concepts in the public domain. Since plaintiff's basic idea for a specialized product was in the public domain, the fact that defendant's label expressed that idea did not constitute infringement.”
הדגשה הוספה.

ובהמשך:
In our judgment, however, the legal tests correctly enunciated by the court below lead to a conclusion that the phrase "most personal sort of deodorant" is not subject to copyright protection…

Second, this portion of the text is merely a "short phrase or expression" which hardly qualifies as an "appreciable amount of original text." *fn6
כאשר האסמכתא היא עניין Kitchens of Sara Lee שאוזכר לעיל.
בעניין:
Murray Hill Publ'ns. Inc. v. ABC Commc'ns, Inc., 264 F.3d 622, 627 (6th Cir. 2001)
נשללה הגנה מהביטוי
"Good morning, Detroit. This is J.P on JR in the A.M. Have a swell day."
שהושמע בתכנית רדיו, חרף היותו מקורי של היוצר, בעיקר מכיוון שמדובר הייה בביטוי קצר, שכלל מידע עובדתי על תכנית הבוקר והשדר.
בעניין:
Gilberto Arvelo v. American International Insurance Company,
(1. Cir., 21 Sep., 1995)


הייה התובע הראשון עם הביטוי "Retail Plus" ככינוי לפוליסת ביטוח. בית-המשפט בערכאת ערעור דחה את התביעה מכוח דיני זכות יוצרים בהסתמך על ההלכה שמשפטים או ביטויים קצרים לרבות כותרות אינם ראויים להגנה כאמור. בית-המשפט ראה בכך עקרון יסוד של דיני זכות יוצרים
(basic proposition of copyright law)
וציטט בין השאר את:
Arica Institute, Inc. v. Palmer, 970 F.2d 1067, 1072-73 (2d Cir. 1992).


19. על אף שמידת היצירתיות הנדרשת היא מזערית, רצף של מילים בודדות לא יהיה, בדרך כלל מוגן בזכות יוצרים. הטעם לכך הינו, שרעיון, בניגוד לדרך ביטויו, אינו מוגן בזכות יוצרים (סעיף 5 לחוק), ובמילים ספורות יימצא לרוב איחוד בין הרעיון לביטוי שבו (ט' גרינמן, זכויות יוצרים (כרך א', מהדורה שניה, תל-אביב 2008), עמ' 109 והחלטות המאוזכרות שם). הפסיקה הכירה בקיומה של הגנה לרצף קצר של מילים, במקרים חריגים בהם הן מהוות חלק מיצירה, ובשל מידת הייחודיות והמקוריות שיש בהן הן הופכות לחלק המהותי והעיקרי של אותה יצירה: ת"א (מחוזי ת"א יפו) 2378/98 אקו"ם אגודת קומפזיטורים ואח` נגד ראובני פרידן בע"מ (22.3.00), , פורסם בדינים מחוזי 2000 (2) 1474, לעניין צירוף המילים "הופה הולה הולה הופה"", ת"א (שלום ת"א יפו) 59229/96 אקו"ם אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נגד פלד (3) תקשורת בע"מ (2.3.98) פורסם בדינים שלום 1998 (2) 1071 לעניין המשפט "אין סוסים שמדברים עברית".

הביטוי "מערכות שינה מתקדמות" נופל בגדר הכלל. הוא מגדיר מוצר. כך עולה גם מעדותו של ברססט, לפיה הביטוי נועד להעיד על כך, שהתובעת 1 אינה מוכרת רק מזרנים אלא מערכות שינה בשלמותן, כולל מיטות עם מנגנונים מתכווננים, מערכות מסאז' ושכלולים נוספים. "החלטנו לרשום את השם "מערכות שינה מתקדמות" כדי לתת תוכן לשם אירופלקס, שזה לא יתפס כמזרן וזהו, כמו שהיה בעבר (ח"נ, עמ' 10 לפרט' מיום 10.6.09). מידת המקוריות בביטוי אינה מספיקה כדי לתת לו משמעות מעבר להגדרה של מוצר, שכולל מספר רכיבים.

אני קובע, איפוא, שהביטוי "מערכות שינה מתקדמות" אינו מוגן בהגנת זכות יוצרים.

20. אגב אורחא יוער, כי אם הביטוי היה עומד בדרישת היצירתיות, לא מן הנמנע שניתן היה לייחס זכויות יוצרים בו לתובעת 1, אף על פי שלכאורה הוא הופיע בלוגו של חברה אחרת בשוק המיטות והמזרנים עוד בטרם היווסדה של התובעת 1. תנאי לכך הינו שהביטוי לא הועתק, אלא נוצר באופן עצמאי ללא תלות בקיומה של יצירה זהה (ע"א 559/69 דן אלמגור נגד גיורא גודיק, פ"ד כד (1) 825, 829 (14.7.1970); ט' גרינמן, זכויות יוצרים (כרך א', מהדורה שניה, תל-אביב 2008), עמ' 90 - 91).

האם השימוש בביטוי "מערכות שינה מתקדמות" מהווה "גניבת עין"
21. סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות קובע, כי:
"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
בית המשפט העליון עמד ב-ע"א 6316/03 אילן זגגות רכב בע"מ נ' ברוך ובניו זגגות רכב בע"מ (1.8.07)

על עיקרה של עוולת גניבת העין ויסודותיה כדלקמן (פורסם במאגרים המשפטיים השונים):
"המוקד של עוולת גניבת העין, על-פי לשונה, הוא בחשש מפני הטעייה. העוולה קמה, מקום בו אדם גורם לכך שנכס או שירות מבית מדרשו, ייחשבו בטעות כנכס או שירות של אחר. ואולם, לא תוטל אחריות מכוח עוולה זו, אלא מקום בו רכש האחר מוניטין בנכס או בשירות, לאמור – "כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע" (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942; ראו גם ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain, פ"ד מח(3) 224; ע"א 4030/02 עמיחי טרייד בע"מ נ' שרש ערכות נוודים בע"מ (טרם פורסם) ; ע"א 307/87 מ' וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629; א' ח' זליגסון, דיני סימני מסחר ודינים קרובים להם (תשל"ג) 119-118). אמנם, המונח מוניטין אינו מופיע בהגדרת העוולה, אולם הפסיקה הכירה בו כיסוד מכונן של העוולה, המצטרף ליסוד החשש מפני הטעייה, ולאמיתו של דבר נראה, כי נתקשה לדבר על "הטעייה", בהיעדר "מוניטין". שהרי, אם לא רכשו הטובין או השירותים שמציע התובע מוניטין בציבור, כך שאין הם מתייחדים בעיני הציבור לעסקו של התובע דווקא, ממילא לא יוטעה איש לחשוב, כי הטובין או השירותים שמציע הנבע לציבור – של התובע הם".

22. שניים הם, איפוא, יסודות עוולת גניבת העין: מוניטין וחשש סביר להטעיה. האם הוכחו יסודות אלה? לגבי דרישת המוניטין, הרי שהתובעות לא הביאו כל ראיה, למעט עדותו של מנכ"ל התובעת 1, אבי ברססט, לכך שהתובעת 1 רכשה מוניטין בשוק מוצרי השינה, וכי מוצריה (בלבד) מזוהים עם הביטוי "מערכות שינה מתקדמות". כנגד עדותו של ברססט עומדת עדותו של הנתבע 3, לפיה "אם אנחנו נשאל כל בן אדם ברחוב, מה זה מערכות שינה מתקדמות, אם אחד יגיד לי שהוא יודע שזה קשור לאירופלקס, אני עכשיו מוריד את הכובע ואני לא יודע מה. אחד, אחד בכל מדינת ישראל, שיודע. 14 שנה בשינה, "מערכות שינה מתקדמות", לא ידעתי בכלל שיש קשר לאירופלקס".

23. גם היסוד של חשש סביר להטעיה אינו מתקיים. הביטוי "מערכות שינה מתקדמות" הוא חלק משמה של התובעת 1. בפרסומות בעיתונות הכתובה ובשלטים שצילומיהן הוצגו על ידיה, שמה מופיע בתחתית, כאשר המילה "אירופלקס" כתובה באותיות לועזיות (Aeroflex), ומתחתיה, באותיות במחצית הגודל, הביטוי. במרבית הדוגמאות בולטת במיוחד דמות של מלאך, ובכולן מופיעה דמות זו גם מעל שמה של התובעת 1. על פי הצילומים לא ניתן לדעת את הצבעים בהם הביטוי רשום (נספח ה לתצהיר עדות ראשית של ברססט).
השם אירופלקס, כפי שהוא כתוב בפרסומות ובשלטים הנ"ל, כולל דמות המלאך וללא התוספת של הביטוי "מערכות שינה מתקדמות" הוא חלק מסימן רשום מיום 23.7.02. סימן זה היה שייך במקור לאירופלקס (ישראל) בע"מ, שעסקה גם כן בייצור ובשיווק של מיטות ומזרנים. ביום 23.6.04 הוא נרכש על ידי התובעת 2, אשר העבירה אותו לתובעת 1 לאחר הקמתה ביום 4.1.05 (סעיפים 3 - 5 לתצהיר עדות ראשית של ברססט).
לא הוצגו פרסומות הכוללות הגייה של הביטוי (וגם לא נטען לקיומן). בנסיבות אלה יש לשים דגש רב יותר על חזות הסימנים (ראו רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 453-452,

לעניין המבחן לקיומו של דמיון מטעה במקרים של תביעה בגין הפרת סימן מסחר).

24. הלוגו של הנתבעת 1 מורכב ממלבן כהה בעל זוויות מעוגלות. בתוך המלבן כתובות האותיות MD ומתחתיהן קו מעוגל בחלקו. מתחת לקו זה מופיעה המילה "מנדלבוים" באותיות, שגודלן הוא כשליש גודלן של האותיות הלועזיות. מתחת למלבן באותיות, שגודלן כשמינית גודלן של האותיות הלועזיות, כתוב הביטוי "מערכות שינה מתקדמות" (נספח א1 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2). ראו השרטוטים המתאימים להלן.
החזות של הלוגו בכללותו שונה באופן מובהק מחזות סימן המסחר של אירופלקס כשמתחתיו הביטוי. הן בפרסומות ובשלטים של התובעת 1 והן בלוגו של הנתבעת 1 הביטוי אינו בולט ואינו תופס חלק מרכזי. בפרסומות ובשלטים של התובעת 1 בולטת בעיקר דמות המלאך, שהינה חלק מסימן המסחר של אירופלקס יותר משנתיים לפני שצורף לו הביטוי בפרסומות.




הלוגו של התובעת 1:


הלוגו של הנתבעת 1:


בנסיבות אלה, לא שוכנעתי, כי יש בהכללת הביטוי בלוגו של הנתבעת 1 כדי לגרום לכך, שמוצריה ייחשבו בטעות כמוצריה של התובעת 1.

אופן שיווק מוצריה של התובעת 1 בחנות של הנתבע 3
25. טענות התובעות בדבר שיווק מוצרי הנתבעת 1 תוך פגיעה בהן מסתמכות על תלונות מצד לקוחות פוטנציאליים, לפיהן התובעת 2 מפקיעה מחירים לעומת החנות של היצרן של חומרי הגלם של המזרנים, וכן על שתי חקירות סמויות שבוצעו מטעמן בחנות של הנתבע 3. חקירה הראשונה בוצעה על ידי ארז צציק ביום 28.11.07. החקירה השניה בוצעה על ידי יפעת סלימי ביום 25.2.08. בשני המקרים המוכר היה שבתאי ג'רנו, עובד שכיר, חדש יחסית, בחנות.
עדות המנכ"ל של התובעות בעניין התלונות נותרה בגדר עדות שמיעה. על פי עדותו (עמ' 30 לפרט' מיום 10.6.09), חלק מהתלונות נשמעו בשיחות טלפון, שהתובעת 2 יזמה עם הלקוחות הפוטנציאליים, כך שהיתה לה דרך לאפשר את חקירתם.

26. בטרם בחינת החקירות הסמויות אקדים ואומר, כי קיימת סתירה בין הטענה שהנתבעים מבקשים ליהנות מהמוניטין של התובעת 2 ושל סימן המסחר טמפור לבין הטענה ללשון הרע עקב הצגת מזרניה של התובעת 2 כמזרנים מספוג זול ופשוט. כמו כן, הטענה, שהלוגו של הנתבעת 1, התלוי בצורה בולטת בחנות של הנתבע 3 (כפי שעולה מצילום הוידאו של החקירה הראשונה), גורם לכך שהמוצרים בחנות ייחשבו בטעות כמוצריה של התובעת 1, אינה מתיישבת עם הטענה שהמזרנים בחנות מוצגים כמזרנים כמו של התובעת 2. כך משום, שהמוצרים של כל אחת מהן, על פי עדות המנכ"ל שלהן, מיועדים לקהל לקוחות שונה. מוצריה של התובעת 2, שלא כמו מוצריה של התובעת 1, משווקים כמוצרי יוקרה.

27. צפייה בצילום וידאו של החקירה הראשונה וקריאת התמלילים מעלה את הממצאים הבאים:
בשום שלב לא נאמר על ידי המוכר, גם לא במשתמע, שהתובעת 2 מוכרת ביוקר ספוג זול ופשוט. באופן כללי נאמר שהחנות יותר זולה מאחרים, כי היא שייכת לחברה שמייצרת את הפולימרים.
החקירה הראשונה נפתחת בכך שהמוכר מסביר שיש שני חומרים ששולטים בשוק, הויסקו והלטקס (עמ' 2 לתמליל החקירה מיום 22.11.07) בתגובה לדברי החוקר, כי הוא מעוניין בויסקו, כי זה מה שהחברים שלו קנו בהולנדיה, אמר לו המוכר שבשפה של הולנדיה זה נקרא "טמפור" (עמ' 2 –3 לתמליל החקירה מיום 22.11.07), ובהמשך הוא אומר לגבי מזרן ויסקו ג'ל, לאחר שחוקר שואל אותו "וזה כמו הולנדיה?" ש"זה כמו הולנדיה" (עמ' 4 לתמליל). לאחר מכן שאל החוקר אם יש בחנות קטלוג של הולנדיה וביקש לראות אותו. המוכר הפנה אותו להסבר בקטלוג לגבי ספוג טמפור, ואמר "זה החומר זה הויסקו ג'ל" (עמ' 5 לתמליל). לאחר מכן אומר המוכר, כי "אנחנו מספקים לכל הארץ את הפולימרים... אז בגלל זה אנחנו קצת יותר זולים" (עמ' 6). לקראת סיום השיחה, לאחר שהחוקר אומר, כי הוא יבוא עם אשתו, "שרוצה בדיוק מה שהם רצו", שואל אותו המוכר אם הכוונה למשהו חשמלי, וכי "אם יש משהו שהיא רוצה, שבאמת יהיה משהו שאנחנו יכולים לעמוד מולו... אבל היא תמצא פה משהו, זה מזרון סה"כ, כולה מזרון... המזרונים שלנו מזרונים טובים" (עמ' 7 ו-10 לתמליל).
גם לחוקרת אומר המוכר, כי "אנחנו המפעל של קיבוץ זיקים, שמייצר את הפולימרים, אנחנו מוכרים גם בכל חברות המזרנים האחרות את הפולימרים" ולשאלתה "כמו?" הוא משיב "כמו עמינח, כמו סימונס, כמו אירולקס, כמו זה, איך קוראים להם, הולנדיה, כמו כולם, אנחנו מוכרים להם את הפולימרים, והם מייצרים, עכשיו, אנחנו זולים מהם... כי אנחנו יד ראשונה" (עמ' 3-4 לתמליל החקירה מיום 25.2.08). מיד לאחר מכן הוא מראה לה לשם הדוגמא הצעת מחיר של התובעת 2 בהשוואה למחיר של מזרן בחנות. הוא אומר לה לגבי הצעת המחיר של התובעת 2, כי "זה הולנדיה, על מזרן, מזרן טמפור" ומבהיר לשאלת החוקרת, אם מדובר באותו המזרן, כי "לא, כל אחד יש לו מזרנים אחרים" (עמ' 4 ו-5 לתמליל). בהמשך הוא חוזר על כך, שהמזרן שהוא מציע זה לא אותו מזרן כמו של הולנדיה, אלא "זה מזרן אחר... את לא תגיעי שם פחות מ-5,000, 4,500, לא תגיעי, אין שם מזרנים ברמה של המחיר שלנו" (עמ' 10 לתמליל). גם לחוקרת אומר המוכר, כי טמפור זה ויסקו ג'ל ומפנה אותה להסבר לגבי ספוג הטמפור בקטלוג של התובעת 2, לאחר שהיא מבקשת חומר בנושא (עמ' 9-8 ו-12).
ספוג טמפור הוא סוג של ספוג ויסקו, לפיכך ההסבר של המוכר לפיו ויסקו ג'ל זה אותו חומר שהתובעת 2 קוראת לו "טמפור" (וגם זאת, רק לאחר שהוא נשאל לגבי מזרנים של הולנדיה, או מה זה "טמפור"), לכשעצמו, ספק אם יש בו כדי להטעות. אך, זאת יחד עם המצג הכוזב בחלקו, לפיו "אנחנו" מספקים פולימרים לכל יצרניי המזרנים בארץ, לרבות, במשתמע או במפורש, התובעות, והשימוש בקטלוג של התובעת 2, כדי להסביר מהו הויסקו ג'ל, אכן עלולים לגרום לכך, שלקוחות יחשבו בטעות שבחנות נמכרים מזרנים, שמיוצרים מספוגים ברמת איכות כמו הספוגים מהם מיוצרים המזרנים של התובעת 2.
יחד עם זאת, המוכר לא יזם את הצגת הקטלוג וכאשר הוא נשאל מפורשות, אם מדובר באותו המזרן כמו של הולנדיה (להבדיל מסוג הספוג), הוא השיב שלא. ספק אם השילוב בין ההסבר מהו ספוג טמפור, הצגת הנתבעת 1 כספקית הפולימרים לכל יצרניי הפולימרים בארץ והשימוש בקטלוג של הנתבעת 2, נעשה באופן מכוון כדי להטעות. גם לא ניתן ללמוד משני המקרים הנ"ל על מדיניות כללית לגבי אופן שיווק המזרנים בחנות של הנתבע 3, שכן כאן ה"לקוחות" ביקשו את ההשוואה לתובעת 2.

28. התובעת 2 הוכיחה, איפוא, חשש להטעיה. בנסיבות אלה אין מקום לסעד של פיצויים בגין גניבת עין, אלא לסעד של צו מניעה בלבד.


ג. סיכום
29. התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית.
התביעה כנגד הנתבע 3 מתקבלת בחלקה. ניתן בזאת צו מניעה כנגד הנתבע 3 בהתאם לעתירה שבסעיף.20(ב) לכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 30.3.2008 לרבות איסור להציג את מזרני הנתבעת 1 בחנותו של הנתבע 3 כמזרנים של התובעות ו/או תוך קישור מטעה למזרני התובעת 2 על ידי שימוש בשם "טמפור".

בהתחשב בתוצאה ובכלל נסיבות העניין, ראוי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך. אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעות את הוצאות המשפט המתייחסות להליך נגדו וכן שכ"ט עו"ד בסך 26000 (עשרים ושישה אלף) ₪, להיום. אין צו בדבר הוצאות בין יתר בעלי-הדין.

30. לאורך כתבי הטענות צויין לצד שמה של התובעת 2 מספר ח.פ. של חברה אחות בשם: הולנדיה המרכז להנדסת שינה השקעות 1992 בע"מ במקום מספרה של התובעת, שהינו: 511588980. אני מקבל את טענת התובעות, שמדובר בטעות ביחס למספר בלבד ולא באשר לזהות התובעת. המזכירות תדאג לתיקון מספר הח.פ. של התובעת 2 בנט המשפט.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכויות יוצרים גופנים

  2. זכויות יוצרים על גופן

  3. מה זה זכויות יוצרים ?

  4. זכויות יוצרים בציורים

  5. זכויות יוצרים על רעיון

  6. חוק זכויות יוצרים הישן

  7. שם של עסק - קניין רוחני

  8. זכויות יוצרים על תכשיטים

  9. הפרת זכויות יוצרים בציור

  10. זכויות יוצרים על חוות דעת

  11. קניין רוחני בענף המרכולים

  12. שימוש בצילום ללא רשות

  13. העתקת מאמרים מעיתון בחו"ל

  14. הפרת זכויות יוצרים על עיצוב

  15. בעלות משותפת בזכויות יוצרים

  16. הפרת זכויות יוצרים על משחקים

  17. זכויות יוצרים על מודל פדגוגי

  18. הפרת זכויות יוצרים בצילומים

  19. שימוש בצילומים בלי לתת קרדיט

  20. הפרת זכויות יוצרים צלם מקצועי

  21. זכויות יוצרים על שידור המונדיאל

  22. זכויות יוצרים על מיטות ומזרונים

  23. זכויות יוצרים על תמונות מצולמות

  24. זכויות יוצרים לאחר פירוק שותפות

  25. השמעת יצירות מוקלטות במקום פומבי

  26. פיצוי על הפרת זכויות יוצרים על ספר

  27. הפרת זכויות יוצרים בתוכנה לאייפון

  28. הפרת זכויות יוצרים במוסיקה במסעדה

  29. זכויות יוצרים על הקלטת ביצוע של שיר

  30. הפרת זכויות יוצרים ע"י אולם אירועים

  31. הפרת זכויות קניין רוחני ע''י תיאור כוזב

  32. רווח גולמי נקי ממכירת תכשיטים - העתקת מוצרי אופנה

  33. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים מאפשר פיצוי בלא צורך בהוכחת נזק

  34. תביעה לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי העתקה של 2 טקסטים ותמונה

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון