זכויות יוצרים על תכשיטים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יוצרים על טבעת / זכויות יוצרים על תכשיטים:

א. מהות התובענה

זוהי תביעה בעילות של הפרת סימן מסחר רשום וסימן מסחר מוכר היטב, גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט, דילול וגזל המוניטין וכן הטעיה צרכנית.
תיק הועבר להרכב זה ונקבע לשמיעת ראיות ל-9.11.2009.

ב. העובדות הרלוונטיות

הצדדים
התובעת 1 הינה חברה המאוגדת בברזיל אשר הוקמה בשנת 1945, והתבססה כחברת תכשיטים מהמובילות בעולם.
התובעת 2 נוסדה על-ידי התובעת 1 בשנת 1964, ועוסקת בשיווק בישראל של התכשיטים המיוצרים על-ידי התובעת 1. מיום הקמתה, ובמשך עשרות שנים, התמקדה התובעת 2 בשיווק באמצעות חנויותיה: במתחם הדיוטי-פרי בנמל התעופה בן-גוריון ובבתי-המלון היוקרתיים בישראל, ובאלה בלבד.
משנת 1997 החלה התובעת 2 לשווק את התכשיטים גם בחנויות שפתחה בקניונים מובילים בארץ.
הנתבע 2 עוסק בתחום התכשיטים בישראל באמצעות חברות שבבעלותו (כגון "נתפז", "יהלומי פוזיילוב") משנת 1973, ובאמצעות הנתבעת 1 מאז 2003, עת רכשה את חברת "הבורסה לתכשיטים". מאז תחילת פעילותו שיווק הנתבע 2 תכשיטים – הן מייצור עצמאי שלו והן כיבואן של יצרנים ומעצבים זרים – בחנויות "ברחוב", ועם המעבר לשיווק בקניונים, פתח גם חנויות באלה.

הטבעת
אחד התכשיטים המצליחים והיותר מוכרים של התובעות הינה טבעת בשם "ג'וליאנה", אשר הושקה בעולם בשנת 1998 ובישראל בשנת 1999. היא מפורסמת מאז באמצעי קידום מכירות רבים, ביניהם קטלוגים, עלוני הסבר, וכן על-גבי מפות ומפתחות המחולקים בבתי-מלון (ר' נספחים י"ד, י"ז, כ'-כ"ג ל-ת/1).
את טבעת ג'וליאנה מאפיין שילוב של שלושה אלמנטים (להלן: "שלושת האלמנטים"):



טבעת בעיצוב צילינדרי בעלת אזור עליון בפריסה מלבנית המשובץ כולו ביהלומים, כולל דפנות המלבן;
על-גבי החלק החיצוני של הטבעת, בצידי הצלעות הקצרות של הפריסה המלבנית, על רקע משטח מבריק (להבדיל משאר הטבעת, ששיטחה מט) מוטבעים כוכבים משובצים יהלום – כוכב אחד בכל צד של הפריסה המלבנית;
כוכבים מוטבעים בחלקה הפנימי – המוצנע – של הטבעת.


הכוכבים האמורים הינם בעלי חמש צלעות. סימן זה ידוע בלעז כפנטגרם, ובעברית – מגן-שלמה.

הכוכב
התובעות הציגו בפני בית-המשפט ראיות לרישום סימני מסחר בישראל בצורת כוכב בעל חמישה קודקודים (מספר סימן 170325) משנת 2004, וכן שילובים של שלושה וארבעה כוכבים, משנת 1998 (מספרי סימנים 114030 ו-114031; ר' נספח ל"א ל-ת/1), וזאת בסחורות בסוג 14 – מתכות יקרות, תכשיטים וכדומה.

התובעות ביקשו לאבחן את תכשיטיהן באמצעות הטבעת כוכב או כוכבים בחלקים המוצנעים של התכשיטים (להלן: "חתימת הכוכב"), כפי שצורפים רבים מטביעים או חורטים את שמם על-גבי יצירותיהם. בעניין זה יש לציין כי הכוכב מסמל את השם "שטרן", שפירושו בגרמנית הוא כוכב. משמעות הכוכב כסימן ההיכר לאותנטיות התכשיטים של התובעות מצוינת בתעודות האחריות הבינלאומיות הניתנות בצירוף לתכשיטים, ובהן מפורט כי הטבעת הכוכב מהווה ערובה למקוריותו של התכשיט ולהיותו מבית היוצר של התובעות.

הצלחתה של טבעת ג'וליאנה הביאה להעתקות ולזיופים רבים, בעולם ואף בישראל. התובעות הציגו שלושה תקדימים בישראל לזיופים כאלה – של גולד-טיים, CHIC-O ו-ASTRAL. שלושתם הסתיימו בפסקי-דין או החלטות אשר חייבו את הנתבעים להפסיק את שיווקן של טבעות דמויות-ג'וליאנה (ר' נספחים כ"ו-כ"ח ל-ת/1).
כמו-כן הציגו התובעות את פסק-דינה של השופטת סירוטה ז"ל בעניין מילר ]ת"א (ת"א) 1729/03 H. Stern Industria e Comercio S.A נ' מילר חנויות וגלריות בע"מ ( 21.10.2003)[, בו קבעה השופטת כי:

"השימוש שעשו הנתבעים בצורת הכוכב, מהווה הפרה של הסימנים הרשומים של התובעות בשל הדמיון שיכול להטעות. זאת ועוד, התובעות הוכיחו כי הכוכב הבודד הוא סימן מסחר 'מוכר היטב'."

ההפרות והעוולות הנטענות
הנתבעים משווקים טבעת שאף היא משלבת את שלושת האלמנטים האמורים לעיל, בהבדל אחד:
הכוכבים המוטבעים בה – הן בחלקה החיצוני והן בחלקה הפנימי, הנסתר – הינם בעלי שש צלעות. סימן זה ידוע בלעז כהקסגרם, ובעברית – מגן-דוד.
התובעות טוענות, כי יש בטבעת זו משום העתקה של העיצוב הייחודי של טבעת ג'וליאנה, למעט הבדל זניח – לשיטתן, ועל-כן יש בייצורה ובשיווקה משום הפרה של סימן מסחר רשום, שאף מוכר היטב בישראל; עוולה של גניבת עין; הפרה של זכויות יוצרים; עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעות; דילול וגזל המוניטין של התובעות; והטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.

ג. הפלוגתאות

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות:


האם הפרו הנתבעים את סימן או סימני המסחר הרשומים של התובעות?
האם הפרו הנתבעים סימן מסחר מוכר היטב של התובעות?
האם ביצעו הנתבעים עוולה של גניבת עין?
האם הפרו הנתבעים זכויות יוצרים של התובעות?
האם עוולו הנתבעים בעשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעות?
האם עוולו הנתבעים בדילול ובגזל המוניטין כלפי התובעות?
האם יש במעשי הנתבעים משום הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן?


ד. האם הפרו הנתבעים את סימן או סימני המסחר הרשומים של התובעות?

התובעות טוענות כי הנתבעים מפרים את סימני המסחר שלהן בדמות הכוכב, על-פי הגדרת ההפרה שבסעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972:

"'הפרה' – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך –
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר"

הנתבעים אמנם אינם משתמשים ב"סימן מסחר רשום" של התובעות והשאלה היא האם שימוש במגן דוד הינו, לעניינו, שימוש "בסימן הדומה לו" בידי מי שאינו זכאי לכך.

התשובה לכך, לדעתי, הינה בשלילה.

המבחנים שהציבה הפסיקה לבחינת דמיון מטעה בין סימנים מכונים "המבחן המשולש" – מבחן מצטבר המורכב משלושה מבחנים: מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות; ומבחן יתר נסיבות העניין ]ה"מבחן המשולש" הוצג לראשונה בע"א 210/65 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' בנק אגודת ישראל בע"מ, פ"ד יט(2) 673, 675 (1966). כן ראו, למשל, רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 453-451 (2003) (להלן: עניין טעם טבע)[.

מבחן המראה והצליל
בעניין טעם טבע, בעמ' 451, נקבע כי זהו המבחן המרכזי מבין השלושה, וכי:

"אין מדובר בהשוואה מדוקדקת... יש ליתן משקל לרושם הראשוני שנוצר בעת השוואת הסימנים תוך מתן דגש לכך שזיכרונו של הצרכן הממוצע אינו מושלם."

בין הכוכב בעל חמשת הקודקודים לבין הכוכב בעל ששת הקודקודים קיים דמיון מסוים. בעיקר נכונים הדברים כאשר מדובר בהטבעות – קטנטנות – של היטלי הכוכבים.
עם זאת, כאשר מדובר בתכשיטים כגון טבעות, אשר מטבעם הינם קטנים, והפרטים המבחינים בהם הינם זעירים, ואשר בשל מחירם הגבוה ביחס לגודלם הם נבחנים בקפדנות ובדקדקנות על-ידי רוכשיהם הפוטנציאליים – יש לייחס חשיבות רבה גם להבדלים מזעריים בין תכשיט אחד למשנהו, וכך גם להבדל – כבענייננו – במספר הצלעות.

בנוסף, בעניין טעם טבע ציין השופט גרוניס כי המשקל היחסי שיינתן להיבט החזותי לעומת סוגיית הצליל או שמם של הסימנים תלוי בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, והבחין בין שני סוגי מוצרים:

"הסוג האחד הינו מוצרים המונחים דרך כלל על המדף שצרכנים יכולים ליטול אותם באופן חופשי, ואילו הסוג השני הוא מוצרים המצויים מעבר לדלפק אשר על-מנת לקבלם יש צורך להיעזר במוכר. במהלך דו-השיח עם המוכר נדרש הצרכן להגות את סימן המסחר המתייחס למוצר שהוא חפץ בו. הצורך לבטא את סימן המסחר על-פה והסכנה לטעות או לבלבול מגבירים את המשקל שיש ליתן לדמיון בצליל ביחס לסימנים של מוצרים מן הסוג השני. לעומת זאת ביחס לסימנים המתייחסים למוצרים מן הסוג הראשון יש לשים דגש דווקא על הדמיון החזותי, שהרי הצרכן נוטל את המוצרים לאחר שהוא מתבונן בסימנים המופיעים על גבי אריזתם."
(ר' שם, בעמ' 452).

בענייננו, לאור זאת, יש לשים דגש מיוחד להבדלים בין שמות הסמלים.
קיים אמנם דמיון בין השם פנטגרם להקסגרם, כמו גם בין מגן-שלמה למגן-דוד – בשל השימוש בשניהם במילה "מגן" – אך בעוד הראשון מכונה בפי-כל "כוכב", השני מכונה בישראל בשמו העברי – מגן-דוד, וזאת בוודאי בשל היותו הסמל המרכזי בדגל ארצנו.
כך, גם בפי תיירים יכונה הראשון "Star", בעוד השני יכונה "David's Cross".
לפיכך, גם בשיח בין קונה פוטנציאלי לבין הזבן בחנות, אין חשש לשימוש בשמות דומים (ומכאן ואילך יכונה סימן התובעות "סימן הכוכב", וסימן הנתבעות יכונה "מגן-דוד").

מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות
אין מחלוקת שסוג הסחורות – תכשיטים – משותף וזהה לשני הצדדים, התובעות והנתבעים.
עם זאת, ביחס למבחן סוג הסחורות נקבע כי כאשר מדובר במוצרים אשר עלותם גבוהה, יטו הצרכנים לבצע בדיקה מעמיקה יותר ולהשוות בין המוצרים השונים בשוק בטרם ביצוע העסקה (ר' בעניין טעם טבע, בעמ' 453, מול האות ג', והאזכורים שם).
דברים אלה נכונים לענייננו. צרכנים המתעניינים ברכישת טבעת משובצת יהלומים, בודאי כאלה המתעניינים והמכירים את תכשיטי התובעות – המתומחרים כיקרים מאד ביחס לשוק – אינם עושים זאת בחטף.

דברים אלה מובילים למבחן חוג הלקוחות.
התובעות מיתגו את עצמן במשך שנים ארוכות כפונות לחוג לקוחות מסוים, ובמקומות מסוימים בלבד – בשדה התעופה הלאומי ובמלונות יוקרה; זאת, בשונה מהנתבעים, שפנו תמיד ללקוחות באופן בלתי אמצעי ונגיש, ותימחרו את מוצריהן בהתאם – ברמת מחירים נמוכה משמעותית מתימחור תכשיטי התובעות.
לקוחות המתעניינים והמכירים את תכשיטי התובעות יודעים בוודאי כי את תכשיטיהן של התובעות ניתן לרכוש רק בחנויות שבבעלותן, ולכן אין חשש כי לקוח של התובעות הנכנס לחנויות הנתבעים ייטעה לחשוב כי אלה החלו לשווק את תכשיטי התובעות, ובכללן ג'וליאנה.

יתר נסיבות העניין
נוסף על שני המבחנים הנזכרים לעיל, מבחן זה מאגד את הנסיבות הספציפיות של המקרה אשר לא נדונו במבחנים הקודמים.
בעניין זה ניתן לציין כי הנתבעים אינם נוקטים בדרכי פירסום ושיווק כגון אלה בהם עושות התובעות שימוש, ולמעט תמונות באתר האינטרנט שלהם, לא הוצגו בפני בית-המשפט צילומים של תכשיטי הנתבעים אשר בגינן עלול לטעות צרכן פוטנציאלי ולהתבלבל בין מוצרי הצדדים.

אוסיף עוד ואזכיר כי הפסיקה הכירה במקרים מסוימים במבחן רביעי – הוא מבחן "השכל הישר" – במסגרתו עשוי בית-המשפט להכיר בהפרה אף במקרים בהם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל, וזאת כאשר המסר הרעיוני העומד בבסיס הסימן המפר דומה מהותית למסר העולה מהסימן של התובע (ראו בעניין טעם טבע, בעמ' 453).
ומההן ניתן להכיר בלאו בענייננו:
אם ניתן לייחס תכונות קונספטואליות לעבודות האומנות התכשיטנית, הרי שהמסר הרעיוני הנובע משימוש בכוכב, שמן של התובעות, שונה לחלוטין מהמסר הרעיוני הנובע מהשימוש במגן-דוד כסמל לתכשיטים שיוצרו בישראל.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים לא הפרו את סימני המסחר הרשומים של התובעות.

ה. האם הפרו הנתבעים סימן מסחר מוכר היטב של התובעות?

לטענת התובעות, סימן הכוכב (או הכוכבים) זכאי להגנה כסימן מסחר מוכר היטב, בהתאם להגדרתו בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר:

"סימן המוכר היטב בישראל... לענין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לענין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק."

מעבר לקביעה הכוללנית כי "בין השאר" יילקחו בחשבון שני השיקולים המנויים לעיל, החוק הישראלי, כמו גם אמנת פריס והסכם הטריפס – הם מקורות ההגנה על סימן מסחר מוכר היטב – אינם מספקים מענה מדויק לשאלה מהו סימן מסחר מוכר היטב ומהם התנאים המגדירים סימן מסחר כמוכר היטב ]ת"א (ת"א) 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, פסקה ה' ( 25.4.2010) (להלן: "אנג'ל נ' ברמן "[.

התובעות מפנות לקביעתה של השופטת סירוטה ז"ל בעניין מילר, לפיה סימן הכוכב הינו סימן מוכר היטב.
באותו עניין חזר בית-המשפט מספר פעמים על הקביעה כי "התובעות הוכיחו כי הכוכב הבודד הינו סימן מסחר מוכר היטב". ואולם, פסק-הדין אינו מפרט כיצד הוכיחו זאת התובעות, ועל מה התבססה הקביעה.
נראה כי ההחלטה נסמכה בעיקר על הפירסומים השונים שהציגו התובעות בפני בית-המשפט, בהם עשו שימוש בסימן הכוכב, ומנגד על כך שהנתבעים שם לא הביאו ראיות מטעמם כדי לסתור את טענות התובעות למוניטין הרב בשימוש בסימן הכוכב ולכך שסימן זה הינו סימן מסחר מוכר היטב שלהן.

גם בענייננו הציגו התובעות שימוש רב וארוך בסימן הכוכב בתכשיטיהן, כמו גם שימוש בסימן בפירסום ובשיווק של התכשיטים.
עם זאת, במהלך הדיון הציג בא-כוח הנתבעים ראיות לא מעטות לשימוש בסימן הכוכב על-ידי אחרים, הן בעבר – אפילו הרחוק, והן בהווה – בשווקים רבים ושונים בעולם, בעיקר במזרח אירופה, ובפרט בארצות ברית-המועצות לשעבר (ר' עמ' 29-23 לפרוטוקול, וכן מוצגים נ/12-נ/23, שהינם צילומים של תכשיטים שונים בהם נעשה שימוש בסימן הכוכב על-ידי יצרנים ומשווקים רבים ושונים – בארץ ובעולם, ביניהם מפורסמים מאד כגון CHANEL).
בנוסף, טענו הנתבעים, וטענתם נתמכה בעדותו של מר נודר (עמ' 25 לפרוטוקול), כי השימוש בסימן הכוכב הינו בסיסי מאד בתכשיטנות, והטבעתו הינה אחת מפעולות הצורפות הראשונות שנלמדות בבתי-ספר לצורפות.

לאור הנאמר לעיל, נמצא כי התובעות לא הוכיחו ברמה המחויבת בדיני הראיות האזרחיים (51%) כי סימן הכוכב הינו סימן מסחר מוכר היטב שלהן, דווקא.

מסקנתי זו מייתרת את הדיון בטענת הנתבעים לפיה הכוכב הינו סימן גנרי, אשר התובעות ניסו לנכס לעצמן. לו הייתי מגיעה למסקנה כי הנתבעים הפרו את סימן המסחר של התובעות או סימן מסחר מוכר היטב שלהן, היה מקום לדון האם הכוכב הינו סימן גנרי או תיאורי, ומשכך יש להחיל לגביו הגנה פחותה.

ו. האם ביצעו הנתבעים עוולה של גניבת עין?

שניים הם היסודות אותם נדרשות התובעות להוכיח בעוולת גניבת העין:
המוניטין של התובעות בטבעת ג'וליאנה;
והחשש הסביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטבעות של התובעות והנתבעים (ר' ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942 (2001) (להלן: עניין עיתון משפחה)[.

מוניטין
באשר ליסוד הראשון – הוכחת המוניטין – נקבע כי על התובעות להראות, בראש ובראשונה, כי הטבעת שלהן הינה בעלת אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף, ושהציבור מקשר אותה עם מקור מסוים – שהינו הן – אפילו אינו מזהה את המקור בשמן ]ר' ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain, פ"ד מה(3) 224, 232 (1991) (להלן: עניין פניציה); וכן בעניין עיתון משפחה, בעמ' 942[.

במסגרת התביעות שהגישו התובעות כנגד גולד-טיים ו-CHIC-O, ביצעו חוקרים מטעמם חקירות בחנויות שונות, שלגביהן התקבל מידע כי הן משווקות טבעות המחקות את טבעת ג'וליאנה.
בעניין זה העיד החוקר עמר (בעמ' 19 לפרוטוקול) כי:

"הייתי מגיע למוכרת, אומר לה שאני מחפש טבעת, לעתים אפילו הייתי מצלם עם הפלאפון את הטבעת מהעיתון ואומר שאת זו אני מחפש ואיך שהייתי מראה להם משהו דומה היו אומרים לי 'ג'וליאנה'. כשהייתי שואל איזה, היו אומרים לי 'של שטרן'. המוכרות הכירו את זה כטבעת ג'וליאנה של שטרן. בכל החקירות כך נאמר לי"

חוקר נוסף שהעיד מטעם התובעות הוא מר שרייבר (עמ' 21 לפרוטוקול):

"לא באתי ואמרתי שאני רוצה טבעת שנקראת ג'וליאנה של שטרן, אלא נתתי להם תיאור של הטבעת. המוכרת אמרה לי שהיא מכרה טבעת מהסוג שאני מחפש לפני 5 דקות ושאין לה טבעת נוספת ושאגש לחנות נוספת שלהם ששם יש...
ניגשתי לחנות השניה באותו יום ותיארתי לו מה אני רוצה. הוא הוציא לי קטלוגים של שטרן, הראה לי את הטבעת שאני רוצה, הראה לי את המחירים ואמר לי שהיא אורגינל אחד לאחד, שילמתי וקיבלתי קבלה בה רשום 'טבעת שטרן'...
הוא אמר שזו טבעת שהיא חיקוי של שטרן..."

ובהמשך דבריו (בעמ' 22 לפרוטוקול):

"אמרתי להם שאני רוצה טבעת שראיתי... שהיא עם קצת כוכבים ויהלומים. הם אמרו שאפשר לקבל אותה במבריק ובמאט. אחרי שתיארתי מה אני רוצה הם הראו לי את הקטלוג של שטרן."

עדויות אלה מצביעות על הקישור – הנדרש לשם הוכחת מוניטין – בין תיאור הטבעת בעל-פה לבין הטבעת עצמה ואף למקור הטבעת – הוא התובעות.
ואולם, לשם הוכחת המוניטין נידרש להראות כי הציבור הוא שמקשר בין התיאור והמוצר לבין המקור, ועדויות אלה מתארות את הקישור האמור בקרב זבני החנויות שמשווקות חיקויים של אותו המקור – שלהם עניין ואינטרס מיוחד ועודף בהכרת המוצר, כמו גם מקורו, ביחס לכלל הציבור.

אני מוכנה להניח כי יש בקישור חזק ומיידי זה בין הטבעת לתובעות בקרב העוסקים התחום, כדי לרמז על מוניטין גם בקרב הציבור.
יתרה מכך, עצם קיומם של חקיינים רבים, אשר מציינים – בשיח בינם לבין עצמם, ואף מול הלקוחות – כי הם מייצרים חיקויים "של שטרן", תוך ציון שם היצרן המקורי המחוקה – ואפילו תיעוד שם היצרן המקורי בכתב בקבלה, יש בכך כדי להצביע על מוניטין.
ודוק: החיקויים עצמם – אין בהם משום עוולה של גניבת עין (ר' עניין פניציה, בעמ' 232), אלא יש בהם, בקישור בין תיאור הטבעת לבין התובעות ובכינוי הטבעת בשם התובעות אף בפי החקיינים, משום ראייה לקיומו של מוניטין, שפגיעה בו – בדרך של הטעיית הציבור – היא שמקימה את העוולה.

חשש להטעיה
המבחן הנוהג לבחינת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור במסגרת עוולת גניבת העין זהה למבחן הנוהג בבחינת הדמיון בין סימני מסחר, קרי – "המבחן המשולש", המורכב, כזכור, ממבחני המראה והצליל, מבחני סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין (ר' עניין עיתון משפחה, בעמ' 949).

למרות הזהות בין המבחנים, עמד בית-המשפט העליון בעבר על ההבדל, לעניין יסוד ההטעיה, בין עוולת גניבת העין לבין הפרת סימן מסחר, ככל שהדבר נוגע לשוני חזותי במכלול מרכיביו של המוצר. השופט א' גרוניס, בעניין טעם טבע, בעמ' 451-450, אף התייחס מפורשות למשמעות אריזת המוצר: 
 
"על-אף הזהות בין המבחנים לקיומו של דמיון מטעה בעילה של הפרת סימן מסחר ובעוולת גניבת עין קיים בכל זאת שוני מהותי בין שני המקרים. ההבדל נעוץ במושא הבדיקה: בעוד שבעוולת גניבת עין בודקים אם מכלול מעשיו של העוסק גרמו להטעיה ביחס למקור המוצר, הרי שבתובענה בדבר הפרת סימן מסחר מכוונת הבדיקה אך ורק לקיומו של דמיון מטעה בין הסימנים עצמם. כלומר, בתביעת הפרה יש ליתן משקל נמוך יותר, או במקרים מסוימים לא ליתן משקל כלל, למידת הדמיון בחזותם של המוצרים או של אריזותיהם..." (ההדגשות שלי – ד.פ.).

ובענייננו תנוסח השאלה המרכזית כך:
האם יש במכלול מעשיהם של הנתבעים כדי להביא לחשש סביר שהציבור יטעה לחשוב שטבעת הנתבעים היא מתוצרת התובעות?

תשובתי לכך היא בשלילה.

בשונה משלושת המקרים של החקיינים בתביעות האחרות, לא הוצגו בפניי ראיות לכך:
שהנתבעים משתמשים בשם הטבעת או בשמן של התובעות;
שהם משווקים את הטבעת שלהם בקשר כלשהו לטבעת התובעות או לתובעות עצמן;
או שלקוח כלשהו טעה והתבלבל בין התובעות לנתבעים ובין טבעותיהם.
נוסף על כך, התובעות משווקות את תכשיטיהן בחנויות שבבעלותן בלבד. לקוחותיהם, הקיימים והפוטנציאליים, בודאי יודעים זאת, שכן התובעות מיתגו עצמן כיצרני תכשיטי יוקרה מובילים. לפיכך, החשש כי לקוח פוטנציאלי ייכנס לחנות של הנתבעים וייטעה לחשוב שראה שם תכשיט של התובעות – הינו בלתי סביר.
כל זאת, בנוסף לספקות שהעליתי ביחס לחשש מהטעיה לענין הפרת סימני המסחר.

אשר-על-כן, אני דוחה את טענות התובעות אף בדבר גניבת-עין.

ז. האם המדובר במדגם?

בטרם נכנס לדיון בזכויות היוצרים, ראוי להתייחס לטענה מקדמית שהעלו הנתבעים בסיכומיהם (טענה שהינה משפטית גרידא, ועל כן לא מדובר בהרחבת חזית, כפי שטענו התובעות בסיכומי התשובה): לשיטת הנתבעים, בענייננו חל סעיף 22(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, לפיו חוק זה אינו חל לגבי מדגמים הראויים להירשם על-פי חוק הפטנטים והמדגמים, שכן הטבעת הינה פריט אופנתי הראוי להירשם כמדגם – ורישום שכזה לא נעשה על-ידי התובעות.
לתמיכה בטענתם זו, הפנו הנתבעים לפסיקה קודמת ]למשל, ת"א (ת"א) 1311/04 אלקריף נ' יומטוביאן יעקב – אופנת טריפ ( 19.4.2010); וכן פסיקתי בעניין ת"א (ת"א) גונן נ' פשוט יבוא ושיווק בע"מ ( 16.4.2009)[.

סעיף 22(1) קובע בזו הלשון:

"חוק זה לא יחול על סימני-אמצאה הראויים להירשם על-פי חוק הפטנטים וסימני-האמצאה, 1907, פרט לסימני-אמצאה שאם, אמנם, ראויים הם לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות המוכפלות על-ידי פרוצס תעשייתי"

על-פי תצהיר עדת התביעה (סעיף 14 ל-ת/1), לפיו ייצור תכשיטי התובעות הינו "ידני ופרטני", הרי שטבעת ג'וליאנה אינה עונה על הסיפא של ההגדרה המחייבת רישום, באשר אינה מהווה דוגמא המוכפלת על-ידי פרוצס תעשייתי.

ודוק: על-פי הגדרת "מדגם" בסעיף 2 לפקודת הפטנטים והמדגמים (שהחליפה את חוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907) – מדגם, כעקרון, כולל גם עבודת יד:

"'מדגם' אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני".

נמצא שהמחוקק הישראלי עמד על כך שרק לגבי מדגמים שנוצרו בתהליך תעשייתי, ולא בעבודת-יד, לא יחול חוק זכות יוצרים.

בנוסף, עיון בפסיקה, ]ר' גם, למשל, ת"א (נצ') 552/90 שדה-שוורץ נ' מאוזנר, פ"מ תשנ"ד(3) 147, 159-154 (1992)[, מלמד כי הקביעות לגבי הצורך ברישום פריטים אופנתיים כמדגמים התייחסו – כולן – לפריטי לבוש בלבד ]ר' גם בעמ' 94-92 לספרו של טוני גרינמן זכויות יוצרים (2003)[.
הפסיקה נוהגת להחיל את הוראת סעיף 22 לגבי בגדים, וזאת בשל כך שבגד הוא מוצר שימושי, שצורתו מוכתבת בעיקר על-ידי שיקולים פונקציונלים וצורת הגוף.
לא כך הדבר בעניין תכשיטים, ואין דין תכשיטים כדין אופנת לבוש.
למסקנה דומה הגיעה גם השופטת ארבל בהמ' (ת"א) 11001/95 מיכל נגרין עיצובים בע"מ נ' שארם – תכשיטים ישראליים מקוריים בע"מ ( 16.11.1995) (להלן: עניין מיכל נגרין).
אשר על-כן, אעבור לדיון מהותי בטענות התובעות להפרת זכויות יוצרים שלהן על-ידי הנתבעים.

ח. האם הפרו הנתבעים זכויות יוצרים של התובעות?

התביעה דנן הוגשה בשנת 2005, טרם כניסתו לתוקף של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, ולפיכך חלה לגביה החקיקה שקדמה לחוק "החדש", ובכללה חוק זכות יוצרים, 1911; פקודת זכות יוצרים, 1924; כמו גם הלכות הפסיקה, שבמרביתן עודן תקפות.

זכויות יוצרים בטבעת ג'וליאנה
לשם הגנה על טבעת ג'וליאנה בזכויות יוצרים נדרש ראשית להכיר בה כיצירה מוגנת.
בית-משפט זה הכיר בעבר בתכשיטים כיצירה אומנותית הראויה להגנה, כל עוד מדובר ביצירה מקורית וייחודית (ר' עניין מיכל נגרין, בפסקה 3 להחלטה).

על-פי הפסיקה, מקוריות מורכבת משניים:


יצירה עצמית (להבדיל מהעתקה);
יצירתיות, או משאב רוחני השקול ליצירתיות.

]ר' טוני גרינמן זכויות יוצרים, כרך א, 90 (מהדורה שנייה, 2008). להלן: "גרינמן"[

באשר ליצירה העצמית – התובעות הציגו בפני בית-המשפט ראיות, שלא הופרכו, לכך שמדובר בתכשיט פרי עיצובן. אמנם הנתבע 2 העלה טענה – במהלך עדותו, לראשונה (ר' בעמ' 62 לפרוטוקול) – לפיה התובעות הן שהעתיקו את עיצוב טבעת ג'וליאנה ממנו – מתכשיט שלו – אך טענה זו נטענה בעלמא, ולא נתמכה בראיות כלשהן.
באשר לדרישת היצירתיות – כאמור לעיל, בפרק העובדות, טבעת ג'וליאנה מתאפיינת בשלושה אלמנטים, אשר נטען כי שילובם הינו מקורי וייחודי, ולפיכך זכאי להגנה.
הנתבעים לא הצליחו להפריך טענה זו, והנתבע 2 אף הודה בחקירתו, לאחר שעיין בכל צילומי התכשיטים שהגיש בא-כוחו, כי לא נמצא ביניהם אף תכשיט אחר המשלב את שלושת האלמנטים (ר' עמ' 63 לפרוטוקול).
לפיכך אני קובעת כי טבעת ג'וליאנה הינה יצירה מקורית הראויה להגנה על זכויות יוצריה, וזאת בשל השילוב הייחודי והמקורי של שלושת האלמנטים.
ודוק: אין בקביעה זו כדי להקנות זכויות יוצרים באלמנט מסוים מבין שלושת האלמנטים, אלא על שילובם של השלושה בטבעת.

הפרת זכויות היוצרים – העתקה
העתקה ניתנת להוכחה באמצעות הוכחת שני אלה:


"גישה" או נגישות של הנתבע ליצירת התובע;
דמיון מהותי בין יצירת הנתבע ליצירתו הקודמת של התובע.

(ר' גרינמן, כרך ב, בעמ' 642)

כאמור, התובעות הציגו בפני בית-המשפט פרסומים רבים ונפוצים של טבעת ג'וליאנה, בארץ ובעולם, ומשכך אין ספק שלנתבעים הייתה גישה ליצירת התובעות.
שאלה מורכבת יותר היא האם קיים בין טבעות הצדדים דמיון מהותי.

דמיון מהותי הוגדר על-ידי בית-המשפט העליון כמתקיים כאשר:

הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, שאין זה סביר להניח כי דמיון זה הוא פרי של מקרה או סיבה אחרת, מלבד העתקה."
]ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825, 830 (1970) (להלן: עניין אלמגור)[

בהמשך הדברים בעניין אלמגור קבע השופט י' כהן כי:

"השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק לשם קביעה, שהנתבע העתיק חלק ממשי ומהותי מיצירת התובע היא שאלה של עובדה ושל דרגה. ותשובה לשאלה זו צריכה להינתן לא על-סמך השוואה מכנית של מספר מילים או שורות הדומות ביצירות הנדונות, אלא לפי ההתרשמות של השופט מהיצירות בכללותן."

גישה זו, של בחינת הדמיון המהותי בין היצירות כמכלול – בשונה מהשוואת רכיביהן – היא הגישה שאימץ בית-המשפט העליון כדרך המלך, בעיקר ביצירות מורכבות שההתרשמות הכוללת ממכלול רכיביהן עדיפה על-פני פירוקן לרכיבים והשוואתם בנפרד ]ר' ע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פ"ד נד(1) 577, 590 (2000)[.
בודאי נכונים הדברים כאשר מדובר ביצירה שההגנה על זכויות יוצריה הוקנתה בשל שילוב ייחודי ומקורי של אלמנטים, ולא לאלמנטים עצמם.

כך גם בענייננו – יש לבחון ולהשוות את טבעות הצדדים כמכלול, המאופיין והמיוחד בשילוב שלושת האלמנטים.
לדעתי, בין הטבעות קיים דמיון מהותי, שכן הנתבעים לא הצליחו להצביע ולו על תכשיט אחד נוסף, שלהם או אחרים, בו משולבים שלושת האלמנטים. אין זה סביר ששילוב האלמנטים רק בטבעת זו הינו פרי של סיבה אחרת חוץ מהעתקת השילוב מטבעת התובעות.
במובן זה, השוני בפרטי רכיב הכוכב, אין בו כדי לערער ולהפחית מהדמיון המהותי בין טבעות הצדדים, ומהמסקנה כי הנתבעים העתיקו את טבעת התובעות.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובעות בטבעת ג'וליאנה.

ט. האם עוולו הנתבעים בעשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעות?

משנקבע כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובעות, וכי פתוחה בפני התובעות האפשרות לבחור בסעד של השבת הרווחים מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין, הרי שמתייתר הדיון בעוולת עשיית עושר ולא במשפט, שכן אין בכך כדי להוסיף לסעד שכבר ניתן ממילא, מכוח הפרת זכות היוצרים (והשופט לנדוי, כאמור, אף ייחס את סעד השבת הרווחים לעקרון של עשיית עושר ולא במשפט, וזאת למעלה מעשרים שנה לפני חקיקתו של חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979).
ראו בעניין זה גם את דברי השופטת ענת ברון בפרשת "סטרטגו" ]ת"א (ת"א) Koninklijke Housemann en Hotte NV נ' לי-דן סוכנויות בע"מ, פסקה 36 ( 2.3.2006)[::

"בענייננו נדמה הדיון בעילת עשיית עושר ולא במשפט כתיאורטי, משקבעתי זה מכבר כי התובעות זכאיות לסעד בגין הפרת זכות היוצרים שלהן מכוח דיני זכויות יוצרים; משכך, אין הן זכאיות לסעד נוסף מכח העילה של עשיית עושר ולא במשפט."

כעקרון, פועל יוצא של הפרת זכות יוצרים הינה התעשרות שלא כדין, אולם היות שזכות היוצרים הינה זכות חזקה יותר מזו הנובעת מעשיית עושר ולא במשפט, והיות שהוראת סעיף 6(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, פתחה בפני מי שזכות היוצרים שלו הופרה גם את הסעדים שניתנים מכוח עשיית עושר ולא במשפט, הרי שעד לכניסת חוק זכות יוצרים החדש לתוקפו התייתר הדיון בעוולת עשיית העושר ולא במשפט במקרים בהם הופרה זכות היוצרים.
החוק החדש אינו כולל הוראה דומה לסעיף 6(1) בחוק הישן. האם יש בכך כדי למנוע סעד של השבת רווחי המפרים מכוח החוק החדש, ובמקום זאת יש לדון בסעד זה רק במסגרת הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט – שהינה, כאמור, עוולה נלווית להפרת זכות יוצרים?
נראה לי שלא. על כל פנים, אין זהו המקרה דנן ]לדיון מעמיק בשאלה, ר' עופר גרוסקופף "הנשר והנסיכות – על היחס שבין דיני עשיית עושר ולא במשפט לבין דיני זכויות יוצרים" יוצרים זכויות: קריאות בחוק זכות יוצרים 201 (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009)[.

י. האם עוולו הנתבעים בדילול ובגזל המוניטין כלפי התובעות?

כאמור לעיל, בדיון בגניבת העין – נמצא כי התובעות אכן הוכיחו קיומו של מוניטין בטבעת.
עם זאת, התובעות לא הוכיחו כי מעשי התובעים פגעו במוניטין זה, גזלו או דיללו אותו, ואף לא כי הפחיתו מערכו של המותג.

יא. האם יש במעשי הנתבעים משום הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן?

כאמור לעיל, בדיונים בעילות הפרת סימני המסחר וגניבת עין, לא מצאתי כי היה קיים חשש להטעיית צרכנים בדבר מקור הטבעות, טיבן או מהותן, ולפיכך אני דוחה את טענות התובעות גם בעילה זו.

יב. הסעדים

א. סעד כספי
התובעות ביקשו פיצוי בלא הוכחת נזק בגובה 20,000 ₪, מכוח הוראת סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים; וכן הוצאת צו למתן חשבונות, המורה לנתבעים להגיש דו"ח מפורט, בתצהיר, שתוכנו מאומת על-ידי רואה-חשבון, ביחס לכמות הטבעות המפרות שנמכרו על-ידי הנתבעים ולכלל התמורה בגין מכירות אלה.
סעדים אלה הינם סעדים חלופיים, ואין האחד יכול לבוא ביחד עם השני, שכן אז יהא זה משום כפל פיצוי לתובעות בגין הפרת זכויות היוצרים שלהן.
יפים לכך דברי השופט לנדוי, בפרשת דפוס ניאוגרפיקה ]ע"א 241/55 דפוס ניאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא 890, 893-892 (1957)[:

"שלוש הן התרופות הכספיות אותן יכול בעל זכות-יוצרים לתבוע עקב הפרת זכותו:


פיצויים על הנזק שנגרם לו עקב ההפרה, בהתאם לסעיף 6 של חוק זכות יוצרים, 1911...
מתן חשבונות על-ידי הנתבע, על הריווח שזה הפיק מן ההפרה...
...

...
תביעת פיצויים ותביעת מתן חשבונות סותרות זו את זו, ועל-כן אי-אפשר לתבוע יחד את התרופות (א) ו-(ב)... הטעם לדבר הוא, שבתביעה למתן חשבונות יש משום מחילת ההפרה, בעוד שתביעת פיצויים מבוססת על עובדת ההפרה. לשון אחרת, תביעה לתשלום המגיע בהתאם לחשבון אינה תביעת נזיקים, אלא תביעה מעין-חוזית, בה תובע בעל-הזכות מאת המפר מה שהלה גבה עבורו, על יסוד 'עשיית עושר ולא במשפט'."

משלא פירטו התובעות את נזקן בגין ההפרה, נותרו בפניהן שני הסעדים החלופיים האמורים:



פיצוי סטטוטורי על-סך 20,000 ₪, או;

2. השבת הרווחים ממכירת הטבעת המפרה מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין.

משציינו התובעות בסיכומיהן שהן חוזרות על כל הסעדים המבוקשים בפרשת התביעה, נראה שכדי לסיים תובענה ישנה זו, עדיף כיום לבחור בתשלום הפיצוי הסטטוטורי.
בית-המשפט יבקש תשובתם בנושא תוך 10 ימים ממתן פסק-הדין החלקי;
במידה שתתקבל תשובה חיובית – יהפוך פסק-הדין מחלקי למלא.

ב. סעדים נוספים
נוסף לסעד הכספי, התובעות ביקשו מבית-המשפט ארבעה סעדים אופרטיביים:


לצוות על הנתבעים לחדול ולהימנע, בעצמם או באמצעות אחרים, במישרין או בעקיפין, מכל עיסוק מסחרי בטבעת המפרה, ובכלל זה להימנע מלייצר, לאחסן, לשווק, להציג או להציע למכירה, להפיץ, לייצא, לפרסם ולמכור טבעות מפרות כאלה.
למסור לחזקת התובעות כל טבעת המפרה את זכות היוצרים של התובעת.
לחלופין, לצוות על הנתבעים לאסוף את כל הטבעות המפרות שברשותה, במישרין או בעקיפין, ולהתיכן בנוכחות נציגי התובעות, או להעלים מהן את סממני המוניטין של התובעות המתבטא בעיצוב הייחודי של תכשיטיהן.
לצוות על הנתבעים למסור לחזקת התובעות את כל תבניות היציקה והגלופות אשר שימשו אותם לצורך יצירתן של הטבעות המפרות.

כן ביקשו התובעות מבית-המשפט להורות על כל סעד אחר שימצא צודק ונכון בנסיבות העניין.

הסעד הראשון המבוקש הינו סעד מתבקש כתוצאה מההפרה האמורה, ומשכך יינתן.
לגבי שאר הסעדים המבוקשים:
למעט סעיפים 2 ו-4 לעיל, שיש בהם כדי לגרום להתעשרות שלא כדין של התובעות על-חשבון הנתבעים – אני נעתרת לבקשה, כלומר ניתן צו כמבוקש בסעיפים 1 ו-3 לעיל.
נוסף על כך, במעמד ביצוע הסעד שבסעיף 3, יושמדו גם תבניות היציקה והגלופות.

יג. סוף דבר

התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.
כתוצאה מכך, אני מורה על הנתבעים לחדול ולהימנע, בעצמם או באמצעות אחרים, במישרין או בעקיפין, מכל עיסוק מסחרי בטבעת המפרה, ובכלל זה להימנע מלייצר, לאחסן, לשווק, להציג או להציע למכירה, להפיץ, לייצא, לפרסם ולמכור טבעות מפרות כאלה.
כמו-כן, אני מורה על איסוף והתכת הטבעות המפרות, וכן השמדת תבניות היציקה והגלופות, וזאת בנוכחות נציגי התובעות, תוך 45 יום ממועד מתן פסק-דין זה.

הנתבעים ישלמו לתובעות שכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪, וכן את הוצאותיהן, אותן יישום הרשם.

בנוסף, כאמור, על התובעות לבחור בין שני סעדים חלופיים:



פיצוי סטטוטורי על-סך 20,000 ₪, או;

2. השבת הרווחים ממכירת הטבעת המפרה מהם התעשרו הנתבעים שלא כדין.

ראשית, על התובעות להודיע, תוך 10 ימים ממתן פסק-דין חלקי זה, האם הן בוחרות בסעד הסטטוטורי, או שברצונן לבחון את חשבונות ורווחי הנתבעים.
אם יבחרו התובעות בסעד הסטטוטורי, ישלמו הנתבעים לתובעות פיצוי בסך של 20,000 ₪, וכאמור פסק-הדין יהיה סופי.
אם תודענה התובעות כי ברצונן לבחון את סעד השבת הרווחים, יוצא צו למתן חשבונות, תוך 30 יום מיום מתן הודעת התובעות.
במקביל, אקבע מועד לקיום דיון מקדמי בתיק, לצורך בחינת החשבונות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זכויות יוצרים גופנים

  2. זכויות יוצרים על גופן

  3. מה זה זכויות יוצרים ?

  4. זכויות יוצרים בציורים

  5. זכויות יוצרים על רעיון

  6. חוק זכויות יוצרים הישן

  7. שם של עסק - קניין רוחני

  8. זכויות יוצרים על תכשיטים

  9. הפרת זכויות יוצרים בציור

  10. זכויות יוצרים על חוות דעת

  11. קניין רוחני בענף המרכולים

  12. שימוש בצילום ללא רשות

  13. העתקת מאמרים מעיתון בחו"ל

  14. הפרת זכויות יוצרים על עיצוב

  15. בעלות משותפת בזכויות יוצרים

  16. הפרת זכויות יוצרים על משחקים

  17. זכויות יוצרים על מודל פדגוגי

  18. הפרת זכויות יוצרים בצילומים

  19. שימוש בצילומים בלי לתת קרדיט

  20. הפרת זכויות יוצרים צלם מקצועי

  21. זכויות יוצרים על שידור המונדיאל

  22. זכויות יוצרים על מיטות ומזרונים

  23. זכויות יוצרים על תמונות מצולמות

  24. זכויות יוצרים לאחר פירוק שותפות

  25. השמעת יצירות מוקלטות במקום פומבי

  26. פיצוי על הפרת זכויות יוצרים על ספר

  27. הפרת זכויות יוצרים בתוכנה לאייפון

  28. הפרת זכויות יוצרים במוסיקה במסעדה

  29. זכויות יוצרים על הקלטת ביצוע של שיר

  30. הפרת זכויות יוצרים ע"י אולם אירועים

  31. הפרת זכויות קניין רוחני ע''י תיאור כוזב

  32. רווח גולמי נקי ממכירת תכשיטים - העתקת מוצרי אופנה

  33. סעיף 56 לחוק זכות יוצרים מאפשר פיצוי בלא צורך בהוכחת נזק

  34. תביעה לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים על ידי העתקה של 2 טקסטים ותמונה

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון