חייל דייר ממשיך

האם חייל דייר ממשיך ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חייל דייר ממשיך:

1. התביעה שבפני היא לסילוק יד של הנתבע, המתגורר בדירה המצויה ברח' אריה בן אליעזר 80/22, ירושלים המנוהלת ע"י התובעת (להלן – "הדירה"). בדירה, התגורר סבו של הנתבע, אבי אמו (להלן - "הדייר"), מכוח חוזה שכירות בדיור ציבורי שנחתם בין התובעת לדייר ( נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת, להלן – "החוזה"). מגוריו של הדייר בדירה היו, עד לפטירתו בחודש יוני 2006 .
התביעה, הוגשה בסדר דין מקוצר ועל פי החלטתו של כב' הרשם א' פוני מיום 22/06/09, ניתנה לנתבע רשות להגן לאור טענתו בדבר היותו "דייר ממשיך" של הדייר.

2. עיקר המחלוקת היא בשאלת מעמדו של הנתבע בדירה. האם הוא בגדר "דייר ממשיך" לאור הגנתו בדבר מגוריו בדירה במשך למעלה מ-3 שנים עובר לפטירתו של הדייר או שמא כגרסת התובעת, הנתבע הוא בגדר פולש ומסיג גבול בהעדר הרשאה למגוריו בדירה. התובעת הכחישה את גרסת הנתבע, בהתאם למעקב של נציגיה בדירה ממנו היא למדה, שהדייר התגורר בה בגפו.

המסגרת הנורמטיבית:

3. סעיף 1 לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) תשמ"ט- 1998 (להלן-"החוק") קובע מיהו דייר ממשיך: "בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, וכן ילדו, נכדו, הוריו ומי שהזכאי היה אפוטרופוס ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי".
בדומה להוראה זו, אך בפרקי זמן קצרים יותר למגורי להיות "דייר ממשיך", נקבע בסעיף 20 לחוק הגנת הדייר כי "דייר ממשיך", הוא מי שהתגורר עם הדייר המוגן למשך 6 חודשים בטרם פטירתו ובתנאי, שלא הייתה לו דירה אחרת למגורים בזמן פטירתו של הדייר המוגן. כך גם בהצעת חוק הדיור הציבורי, תשנ"ח – 1988 נאמר כי זכאותו של דייר ממשיך, מותנית גם בכך שאין בבעלותו או בבעלות של קרובו דירה או מקרקעין אחרים.
תכליתה של הוראת חוק זו היא להיטיב עם קרובו של הדייר ובלבד, שהוא התגורר עמו משך 3 שנים לפני פטירתו, כדי שגם הוא לא יימצא מחוסר קורת גג לאחר פטירתו של הזכאי (ראה: ע"א 2054/01 עמידר החב' הלאומית לשיכון לישראל בע"מ נ' ואחניש סוליקה ניתן ביום 24/01/05, עמ' 285, מול האות ה', להלן-"פרשת סוליקה").

המסכת העובדתית:

4. שמעתי את עדותה של המצהירה מטעם התובעת, הגב' הראל. העדה, הגישה את תצהירה בהסתכמה על דו"חות ביקור של נציגי התובעת בדירה במרוצת השנים לפני פטירת הדייר (נספח ט' לתצהירה) ועל מסמכים אחרים המצויים בתיק הנכס, שצורפו לתצהירה. מנגד, שמעתי את עדויותיהם של הנתבע, סבתו, דודתו ושכנה, המתגוררת בסמוך לדירה.

5. הגב' הראל הצהירה כי הנתבע לא התגורר בדירה עם הדייר שלוש שנים בטרם פטירתו (סעיף 17 לתצהירה). בתמיכה לכך, הוצג הרישום של משרד הפנים בדבר כתובתו של הנתבע בבית אמו עד להעברת כתובתו הרשומה לדירה רק ביום 4.10.06 קרי: לאחר פטירת הדייר (נספח ח' לתצהירה ). לדברי העדה, מעיון בדו"חות ביקור בנכס שבוצעו ע"י הרכזים, מר נקר ומר אלפסי בשנים 2001-2006 , היא למדה שהדייר התגורר לבד בדירה.

6. בדו"ח ביקור מיום 10.1.02 נירשם: "הדייר אתיופי קשיש, בקושי מבין מה מדברים איתו". הדו"ח, לא נחתם ע"י הדייר. בדו"ח נוסף, מיום 4.8.03 , נירשם: "אתיופי אינו מבין עברית טוב". בדו"ח מיום 18.1.06 (נספח י' לתצהיר של העדה הגב' הראל) מצויה חתימה באצבע במקום המיועד לחתימת הדייר תחת סעיף ההצהרה בדו"ח. בהצהרה מצויה התחייבות של הדייר להודיע לתובעת אם יהיה שינוי במס' המתגוררים בדירה ויהיה פחות מחמש...". אין תאריך לצד החתימה של הדייר וכן אין רישום בדו"ח על תרגום של ההצהרה לדייר בטרם הוחתם עליה. מדברי העדה עולה כי בשנים מאוחרות יותר, שונה נוהל הביקורים בדירה בצירוף נציג לביקור, הדובר בשפתו של הדייר (עמ' 8 שורות 6-23).

7. הנתבע, העיד מנגד על היכרותו את הרכז מר אלפסי ששימש כרכז קבוע, אותו הוא פגש בביקורי מעקב בדירה (עמ' 13 שורות 13-18). בסעיף 9.ד. לתצהירו אמר הנתבע כי הוא נכח בביקור אחד של הרכז מר אלפסי והוסיף כי הרכז, חתם בשמו של סבו וסרב לתת את הדו"ח למרות בקשתו ממנו. לדברי הנתבע בעדותו, אילו התייצב מר אלפסי לדיון, הוא היה מאשר כי הוא הכיר אותו וידע שהוא גר בדירה.
לאור הגנת הנתבע בכתבי הטענות ובבקשה למתן רשות להתגונן, היה צפוי שהתובעת תדאג להתייצבותם של הרכזים להעיד ולכל הפחות להתייצבותו של מר אלפסי, על מנת לסתור את גרסת הנתבע. למרות זאת, דו"חות המעקב הוגשו שלא באמצעות עורכם. הוכח, מעדותה של הגב' הראל כי היא לא הייתה מעורבת בהכנת הדו"חות ולא ביקרה בדירה מעולם.
הואיל והביקורים, לא תואמו מראש עם הדייר כפי שעולה מעיון במסמכים שהוצגו מתיק הנכס, יש בהיכרותו של הנתבע את מר אלפסי מביקורי פתע שהיו בדירה, כדי לחזק את גרסתו על מגוריו בדירה מבלי יכולת לתכנן את הגעתו לדירה לצורך כך.

8. הנתבע העיד כי לקראת תום לימודיו בפנימייה בתקופת התיכון, בשנת 2000 וכן בחופשותיו מהצבא הוא חזר לדירה (עמ' 9 שורות 30-32). הסב, ישן בחדר הצדדי בדירה, חדר נוסף שימש כמחסן בשל אספנות של סבו והוא עצמו, ישן בסלון. לדבריו, עקב המצב הסוציאלי של משפחתו ודאגתה של אמו לאביה, הוא התגורר בית סבו גם לאחר השירות. בכך, היה בידו לסייע לו להתגלח, להתקלח וכו' (עמ' 10 שורות 1-10). מעדותו של הנתבע עולה כי הוא אינו מצוי בסוג המחלות מהן סבל סבו ולדבריו, הוא לא טיפל בענייני הבריאות שלו.

9. מעיון בדו"חות המעקב של התובעת ניתן ללמוד כי הדייר היה אכן "אספן" של חפצים וציוד רב הונח באחד מחדרי הדירה, באופן שמנע לחלוטין שימוש באותו חדר ( ראו גם בעדותה של הג' פקדה, דודתו של הנתבע עמ' 14 שורות 31-32). הגב' פקדה העידה כי היו בדירה 3 מיטות ובביקוריה אצל אביה, היו די מיטות ללינה שלה, של אביה ושל הנתבע בדירה. לדבריה, הם לא השאירו את אביה לבד כל פעם ישן איתו מישהו בזקנותו (עמ' 16 שורות 1-4).

10. הנתבע טען כי המצב הסוציאלי של משפחתו אינו טוב בהיות אימו הורה משמורן יחיד, כפי שעולה גם מדו"ח סוציאלי של העו"ס מלשכת הרווחה בבאר שבע (נספח ד' לבקשה למתן רשות להגן). העו"ס, המליצה בדו"ח על מתן אישור להמשך מגוריו בדירה, לאחר מגוריו שם במשך 6 שנים. העו"ס, לא הוזמנה להעיד אך הדו"ח שהוגש ע"י הנתבע, ניתן הרבה בטרם הוגשה התביעה ובתמיכה לבקשתו מהתובעת, להתיר לו את המשך מגוריו בדירה עובר להגשת התביעה. אין ליתן לדו"ח משקל מכריע, בהיעדר תצהיר של העו"ס וחקירתה על הדו"ח אך לא נסתרה גרסתו של הנתבע בדבר מצב משפחתו והיעדר דירה בבעלותו, כאמור בדו"ח.

11. העידה בפניי סבתו של הנתבע, גרושתו של הדייר, על ביקוריה אצל הדייר ובקשתה מילדיה, שיבקרו אצלו (עמ' 16 שורות 27-29). לדבריה, הנתבע התגורר עם סבו במשך שנים כשחזר מהלימודים או מהצבא וכשהוא היה בלימודים, אימו ישנה אצל הדייר (עמ' 17 שורות 4-13).

12. שמעתי גם את עדותה של השכנה הגב' אמילי קלינג, שהיא עדה ניטראלית ועשתה עלי רושם מהימן בעדותה. דירתה, סמוכה לדירתו של הדייר אשר הנתבע מתגורר בה לדבריה. היכרותה עם הדייר היתה במשך כ-11 שנה. לדבריה, היא נהגה לפגוש בדייר שנהג לשבת מחוץ לדירה ולא נהגה לבקר אותו בדירה. על מגורי הנתבע בדירה היא למדה מהגעתו לדירה כשהוא לבוש מדים ויציאתו מהדירה במדים, למחרת מוקדם בבוקר. העדה אמרה כי עם סיום שירותו הצבא, הנתבע גר בדירה בגלל שמצבו של הדייר היה מאוד גרוע ( עמ' 19 שורות 5-11). העדה בהגינותה השיבה כי היא לא ראתה את הנתבע מטפל בסבו ולא ידוע לה אם היה לו מטפל מביטוח לאומי.

מסקנות:

13. השתכנעתי מעדותו של הנתבע כי הוא התגורר בדירה מחמת מצב משפחתו. לדבריו, הוא יצא לפנימייה בשנות לימודיו בתיכון ולא נשאר בביתו.עקב מצבו של סבו וגילו המופלג ביקשו קרוביו, אימו ודודתו, שהסב לא יגור בגפו. הוכח מעדותה של הגב' פקדה כי היא ראתה חשיבות במגורי אדם נוסף עם אביה. לפיכך, באופן המתיישב עם עדותו של הנתבע, הוא התגורר עם סבו ובנוסף לכך, ביקרו אותו בנותיו וגרושתו. גרסה זו של הנתבע, דודתו וסבתו, מתיישבת עם עדותה של השכנה, על מגוריו של הנתבע אצל סבו וביקורי דודתו בדירה.

14. אין חולק כי הנתבע, לא דאג להעברת כתובתו הרשומה לדירה בתקופת שירותו בצבא ולאחריה, עד לאחר פטירתו של הדייר. המבחן, למרכז חייו של הנתבע, אינו צריך להיות רק על פי רישום כתובתו במשרד הפנים ( ראו: בר-אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, עמ' 214). להכרעה בשאלת "מרכז חייו" של אדם והזיקה שלו לדירה נשוא התביעה, יש לבחון את הזיקה הפיזית מבחינה מעשית, פיזית ורגשית (ראו: ע"א 4127/95 יעל זלקינד נ' בית זית מושב עובדים להתיישבות שיתופית, פד"י נב(2)306, 315).

על השאלה בעניין אי העברת הרישום של כתובתו לכתובת הדירה, השיב הנתבע כי ביודעו שסבו הוא הדייר- "הזכאי", הוא לא ביקש את העברת כתובתו לדירה בהיותו מתגורר עימו רק מכוח זכותו של הסב . יש בידי לקבל את תשובתו זו של הנתבע , בהניחו כי הדייר הוא בעל הזכות אף שהיה בידי הנתבע ליידע את התובעת על מגוריו בדירה ולהסדיר את העברת כתובתו במשרד הפנים.

15. בשונה מכך, אין בידי לקבל את תשובתו של הנתבע על כך שלא ראה לנכון לציין בפני התובעת את עצם מגוריו בדירה בשעה שהגיש עבור סבו בקשה למתן הנחה, בשעה שהוא עצמו מתגורר בדירה, ולא רק הסב. היה על הנתבע, להביא את מלוא המידע על אתר בפני התובעת (סיפא של עמ' 12 לפרוטוקול).

16. יחד עם זאת, אין באי העברת כתובתו הרשומה של הנתבע לכתובת הדירה, כדי לאיין את התרשמותי מעדויותיהם של הנתבע ועדיו על מגוריו בפועל בדירה. יתירה מכך, הוכח מעדותו של הנתבע כי אין בכוונתו לחזור לבית אימו בבאר שבע אותו הוא עזב בפועל עם יציאתו לפנימייה ובשעה שהחל בעבודה כמאבטח במשרדי הממשלה, עם סיום שירותו הצבאי (עמ' 13 שורות 8-10).

17. לא נסתרה בעדות מטעם התובעת, גרסתו של הנתבע על מפגש שהתקיים בינו ובין הרכז מר אלפסי באחד מביקורי המעקב של נציגיה. התובעת, לא טרחה להזמין את מר אלפסי להעיד על ממצאי המעקב ולסתור את הגנת הנתבע, אף שהיה בידה לעשות כן בהיותו עובד שלה. אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש שאין בעדותו, כדי לתמוך בגרסת התובעת (ראו: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 , ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פד"י מ"ז(2)605,614).
בהצגת הדו"חות באמצעות העדה הגב' הראל, שהוכח כי לא היא מי שביצעה את המעקב, אין כדי להוכיח כי הוצגה לדייר שאלה בביקורי המעקב בעניין מגורי אדם נוסף בדירה, בהיעדר תקשורת בפועל בין הרכז לדייר מחמת קשיי שפה (כפי שניתן ללמוד מהרישום בדו"ח כאמור בסעיף 6 לעיל).
אין ליישב את התנהלותה של התובעת, בביצוע ביקורי מעקב במרוצת שש שנים מבלי שיתקיים, ולו גם ביקור אחד, בנוכחות מתורגמן לשפה האמהרית ומבלי שיתואם ביקור בנוכחות של בן משפחה דובר השפה, כדי שיהיה בידי הרכז למלא את פרטי הדו"ח בין השאר על פי ממצאי השיחה ולא רק על סמך התרשמותו ברגע נתון, בביקור. נכונים הדברים, בפרט כאשר הדייר מצהיר ומתחייב לעניין מגורי אחרים בדירה.
בנסיבות אלו, אין ליתן משקל לחתימת הדייר על הצהרה בעניין מגורי אנשים אחרים בדירה בעת שנירשם בדו"ח, שהוא אינו מבין עברית.
טוב עשתה התובעת, בתיקון נהליה כדברי הגב' הראל, להבטחת תקשורת עם דיירים אחרים במהלך ביקורי מעקב, בצירוף נציג או רכז דובר השפה של הדייר.

18. יצירת זכות של "דייר ממשיך", אינה תלויה במתן סיוע פיזי של קרוב המשפחה, לדייר בעת שהוא מתגורר עימו. לפיכך, אף שהוכח שהנתבע לא טיפל בעניינים הרפואיים של סבו אין בך כדי לשלול את זכותו כדייר ממשיך, משהשתכנעתי כי הוא התגורר בדירה במשך 3 שנים בטרם פטירת הדייר.
הוכח כי הנתבע, נזקק למקום מגורים בתקופת שירותו בצבא ולאחריה, מחמת מצבו המשפחתי ולא רק מחמת צרכי סבו זאת, בהיעדר דירה בבעלותו. ההחלטה של בני המשפחה, על מגוריו בדירה הייתה בבחינת זה נהנה וזה לא חסר כי אם מתברך, בהתייחס לדייר בגילו המופלג.
על כך מצינו בפרשת "סוליקה", ע"א 2054/01 (שם) כדלהלן: "הקניית הזכויות לדייר ממשיך מלמדת על כוונה להיטיב גם עם קרוביו של הדייר ובלבד שהתגוררו עמו משך 3 שנים לפני פטירתו, כדי שגם הם לא יימצאו חסרי קורת גג לאחר פטירת הזכאי".
יוער כי חייל, ייחשב כמי שממשיך לגור בדירה אשר הוא התגורר בה ערב גיוסו, כבעניינינו, בתנאי שזו דירתו ואליה הוא חוזר בחופשותיו מהצבא. בכך, יש כדי לעודד שירות צבאי (ראו: עתמ (חי') 2063/04 אורי ליפשיץ נ' מדינת ישראל נ. משרד הבינוי והשיכון, תק-מח 2004 (4) 5228 ). הלכה זו מתיישבת עם תכלית החוק ,כמובא לעיל, לסייע בין השאר לקרובו של הדייר, גם אם אין בידו לטפל בדייר. אין בידי חייל המשרת בצבא לטפל באופן רצוף בדייר בשל היעדרותו מהדירה לצורך שירותו ואין לזקוף זאת לחובתו, בבחינת זכותו כדייר ממשיך (ראו: ע"א (י-ם) 6184/05 משה זריהן נ' עמידר החב' הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, ניתן ביום 19.3.07, בסעיף 17 לפסק הדין; ת"א (פ"ת) 3455/04 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' נאון שי, תק-של 2006(2) 12592).

19. התובעת טענה כי הופר חוזה השכירות, בהכנסת הנתבע לדירה ע"י הדייר.
בעיון בחוזה, לא מצאתי הוראה האוסרת על מגורי בן משפחה בדירה כי אם הוראה האוסרת על העברת זכותו של הדייר לצד ג' כלשהו. כך גם, אין הוראה בחוק הדיור הציבורי האוסרת על מגוריו של נכד בדירת סבו ולהיפך, מצינו כי ניתן לרכוש זכות כדייר ממשיך, בכפוף לעמידה בתנאים שנקבעו בסעיף 1 לחוק.

20. העילה לדרישת התובעת מהנתבע לפינוי הדירה, כאמור במכתבי הדרישה ובכלל זה המכתב מיום 19.2.07 היא בשל אי עמידה בתנאי של "דייר ממשיך" במגורים בדירה במשך 3 שנים עובר לפטירת הדייר ולא מחמת הפרת החוזה ע"י הדייר בהכנסת נכדו לדירה (כאמור גם בהחלטת הוועדה העליונה שדנה בבקשת הנתבע להכיר בו כדייר ממשיך). לפיכך, לא הוכח כי החוזה הופר ע"י הדייר במתן אפשרות לנתבע להתגורר עימו בדירה.

21. סוף דבר, אני קובעת כי הוכח כי הנתבע הוא בגדר "דייר ממשיך" כהגדרת סעיף 1 לחוק.
לפיכך, עומדת לו הזכות, על פי הוראת סעיף 3 (א) לחוק, להמשיך להתגורר בדירה במי שבא בנעלי הזכאי- סבו, בהיעדר דירה בבעלותו כאמור בס"ק (ב), לאור תצהירו בדבר היעדר דירה בבעלותו בחמש השנים שקדמו לפטירתו של הדייר ועד עתה.




22. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
בנסיבות העניין ולאור הערותיי בסעיף 15 לפסק הדין, כל צד יישא בהוצאותיו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק הגנת הדייר

  2. נטישה בבית עסק

  3. חייל דייר ממשיך

  4. נכד של דייר מוגן

  5. מהי דיירות נגזרת ?

  6. עזיבה של דייר מוגן

  7. חוזה פינוי דייר מוגן

  8. פינוי דייר מוגן מעסק

  9. סעד מן הצדק דייר מוגן

  10. מהי הגדרת דייר מוגן ?

  11. הכרה במעמד דייר ממשיך

  12. העברת זכויות דייר מוגן

  13. סעיף 93 לחוק הגנת הדייר

  14. התניית זכויות דייר מוגן

  15. פינוי מושכר דיירות מוגנת

  16. מגורי נכד בדירת דייר מוגן

  17. שכירות משנה בדיירות מוגנת

  18. חובת דייר מוגן לבצע תיקונים

  19. פינוי דייר מוגן בגלל הטרדה

  20. ויתור על זכות דיירות מוגנת

  21. האם "אח" נחשב דייר ממשיך ?

  22. סעד מן הצדק פינוי דייר מוגן

  23. סעיף 131 10 לחוק הגנת הדייר

  24. דייר ממשיך ילד חורג לא מאומץ

  25. דור שני בדיירות מוגנת בדירות

  26. פיצוי מפונים שגרו בדיור ציבורי

  27. האם דיירות מוגנת מוגבלת בזמן ?

  28. דייר מוגן בעסק שלא משלם שכירות

  29. פינוי דייר מוגן בשל בנייה בנכס

  30. תביעה לפינוי דייר מוגן מבית עסק

  31. מבנים מסוכנים דיירות מוגנת - פסיקה

  32. תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק

  33. ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי

  34. פינוי דייר מוגן לצורך הריסת המושכר

  35. התנגדות להעברת זכויות של דייר מוגן

  36. תביעה לפינוי עסק מושכר בדיירות מוגנת

  37. סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר - עילת פינוי

  38. דייר ממשיך - העדר רצף מגורים מספיק בדירה

  39. מתי הופך נכד של דייר מוגן לבעל זכויות מוגנות ?

  40. תביעת פינוי מכוח סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר

  41. תביעה בגין עבודות תיקונים בדירת מגורים בדיירות מוגנת

  42. הכרה כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

  43. הפרת הסכם באופן המקנה זכות לפנות מהמושכר בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון