טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על אי טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה:



לפניי תביעה לפיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות")




ביום 17/10/06 במסגרת מהדורת החדשות של ערוץ 2, שידרה הנתבעת 1 (להלן: "חברת החדשות") כתבה אודות שרשרת מעשי שוד בתחנות דלק בצפון הארץ. במסגרת הכתבה שולבו צילומים של מעשי שוד כפי שנקלטו ותועדו במצלמות האבטחה בתחנות שונות. בין היתר נכלל צילום של שוד שהתרחש בתחנת הדלק במחלף אליקים. בקטע זה נראה התובע שעבד כמוכר בחנות הנוחות שבתחנה, מוכה ע"י השודדים.




אורכה של הכתבה ודברי המבוא לה הוא כ-2 דקות, דמותו של התובע מופיעה למשך מספר שניות, מספר פעמים באופן בו ניתן לזהותו.




הצדדים הסכימו לקבל פסק דין על סמך סיכומים והחומר שבתיק תוך ויתור על חקירות עדים.


טענות הצדדים



לטענת התובע, שידור הכתבה בו תועדה תקיפתו ופניו נחשפו ללא הסכמתו, מהווה פגיעה בשמו הטוב פגיעה בפרטיותו והשפלתו ברבים. לטענתו, לאחר פרסום הכתבה מצבו הנפשי הוחמר הוא החל לסבול מנדודי שינה, לעג וקלס של הסובבים, זלזול בתובע, בחולשותיו ובדרך בה נכנע מול השודדים והחל לקבל טיפול פסיכאטרי. כ"כ פרנסתו נפגעה.

לטענתו, הנתבעת 3 (להלן: המשטרה") היא שהעבירה לחברת החדשות את הסרט ממצלמות האבטחה ללא ידיעתו וללא אישורו ולכן חלה האחריות אף עליה.



התובע סבור כי אין בפרסום הכתבה עניין ציבורי ותועלת כלשהי משום שהשודדים היו רעולי פנים וממילא לא ניתן היה לזהותם. רק לאחר מאמץ רב הצליחו להגיע לתוקפים דרך מקרה שוד אחר. לדידו לא עומדת לנתבעים הגנת "אמת בפרסום" והגנת "תום הלב" כיוון שידעו שהם מפרסמים כתבה הפוגעת בפרטיותו ומשפילה אותו.



התובע מבקש פיצוי בגין הפסדי שכר, פגיעה בשם הטוב ובפרטיות בסך 300,000 ₪.




לטענת חברת החדשות, בהיותה גוף עיתונאי/תקשורתי, חובה עליה להביא את המידע האמור. הכתבה ששודרה עסקה בעניין חדשותי מהמעלה הראשונה, תוך הבאת תיעוד מעשֵי השוד במצלמות האבטחה המוצבות בתחנות הדלק. בשדרה את הכתבה מילאה את חובתה העיתונאית והציבורית להביא לידיעת הציבור מידע בעל חשיבות הנוגע לכלל הציבור בנסיבות אלה היה עניין ציבורי רב בפרסום הקטעים המצולמים.




לטענתה, אין בשידור הכתבה פגיעה בפרטיות או לשון הרע, שמו של התובע כלל לא נזכר בכתבה ופניו נראו על המסך להרף עין בלבד. לא היה בכתבה משום פרסום, ודאי לא כוונה להשפיל את התובע או לבזותו.


לחלופין, ואם הייתה פגיעה, היא נעשתה בהסכמתו המפורשת/משתמעת של התובע שידע כי הוא מצולם במשך עבודתו בתחנה שהינה מקום ציבורי.



גם אם הייתה פגיעה, אין בה ממש והיא אינה מקימה עילה לפיצוי, שכן הפרסום היה אמת והיה עניין ציבורי רב בעשייתו. השידור נעשה בתום לב בנסיבות בהן הנתבעת לא יכלה לדעת על הפגיעה.

בהתאם לאמור, עומדת לה הגנת פרסום אמת בעל עניין ציבורי שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע 14 והגנת תום הלב שבסעיף 15 (2) לחוק, כמו גם הגנת סעיף 18 (2)(ב) ו-18(3) לחוק הגנת הפרטיות.



ביחס לנזק, לתובע לא נגרם נזק כלשהו בגין הכתבה.

לגבי דידה, על התובע לכוון טענותיו בדבר ההשפלה והנזק כלפי השודדים ולא כלפיה.
בענין זה, לטענתה, התובע חדל להגיע למקום העבודה לאחר השוד והחל לקבל טיפולים עובר לשידור הכתבה.




לטענת המשטרה, ביום 10/05/06, שבועיים לאחר השוד, נמסר לה ע"י מנהל תחנת הדלק עותק מהדיסק המתעד את הארוע. לטענתה, היא נזקקה לסרט לצרכי חקירה ולא מסרה אותו לא לחברת החדשות ולא לכל לגורם אחר. ככל הנראה, העותק שלה לא היה היחיד/הבלעדי /המקורי. במצב דברים זה, יש לה פטור מאחריות.

לטענתה, לפי הנוהל רק לאחר שמתקבלת אצלה בקשה מכלי תקשורת מעבירה המשטרה הקלטות כשהאחריות על תכני השידור מוטלת על מגיש הבקשה שבאחריותו לטשטש את פניהן של דמויות שאינן קשורות לאירוע או לקבל הסכמתן לחשיפה. כשמבדיקה שערכה לא נמצא תעוד בדבר פנייה שכזו מערוץ תקשורת כלשהו.

בכל מקרה ולגופם של דברים היא מצטרפת לטיעוני חברת החדשות, וטוענת שלא היה בפרסום הסרט משום פגיעה בפרטיות או לשון הרע לחילופין טוענת לקיום ההגנות העומדות לחברת החדשות, כפי שפורטו לעיל.

דיון והכרעה



לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וסיכומיהם וצפיתי בתקליטור, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שאפרט להלן;


מצב משפטי



אין חולק כי שידור הכתבה מהווה "פרסום", כמשמעו בחוק איסור לשון הרע.




סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" בהאי לישנא: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל מוצאו או דתו".



הפסיקה החילה את המבחן האובייקטיבי, וקבעה, כי פרסום ייחשב כ"לשון הרע", אם ייתפש ככזה על ידי האדם הסביר (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 293; ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4)734, 740), לפיכך יש לבדוק מה הייתה התרשמותו של הצופה הסביר וראה ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, פ"ד מג(2)333, בעמ' 337 שם נאמר מפי הש' מלץ כי: "ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים".




סעיף 2 (4) לחוק הגנת הפרטיות, מתייחס לסיטואציה בה אדם מצולם ברשות הרבים ולפיו פגיעה בפרטיות מתקימת כש " פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". בבג"צ 249/82 ועקנין נ' ביה"ד הצבאי לערעורים, פ"ד לז (2) 393 נקבע כי אמת המידה לבחינת הפרסום היא אובייקטיבית.




למעשה כל תביעה בעילה לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות ניתן להגיש גם בעילה של לשון הרע. כיוון שפרסום צילומו של אדם בנסיבות בהן עלול הצילום להשפילו מקיים את כל היסודות של סעיף 1 (1) לחוק איסור לשון הרע (ראו א.הלם "דיני הגנת הפרטיות" הוצאת פדלשטיין גנוסר (2003), בעמ' 97 ), וראו גם דבריו של כב' השופט ברק ב רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פ"ד נה(5) 510, בעמ' 518 :"כן ניתן לעגן לעתים את ההגנה על השם הטוב בזכות לפרטיות, שכן פרסום שיש בו לשון הרע פוגע לא פעם בפרטיותו של הנפגע ובצנעת חייו."


מהכלל לפרט ולעניננו



עובדתית, אין ספק כי מי שמכיר את התובע, יכול לזהות אותו בצילומים בנקל, גם אם הצילום מתמקד על פניו אך שניות ספורות. בצילום רואים את התובע מוכה ונחבט ע"י השודדים.




ביחס למשטרה, היא עשתה שימוש בסרט הצילום לצרכי חקירה וראיות ששימשו בסופו של יום את בית המשפט בהחלטות בדבר מעצר השודדים (ב"ש (מחוזי נצרת) 2917/06), ואין ראיה שהעבירה אותו למאן דהו. התובע לא הוכיח אפוא כי המשטרה היא זו שהעבירה את צילום התקיפה לחברת החדשות ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגדה.


לחלופין, ואף לו הייתי קובעת כי העבירה את הסרט לחברת החדשות (ואינני קובעת כך), מסירת הסרט עשויה להיות פעולה סבירה, במסגרת התפקיד ולשם מילויו וכדי להסתייע בעזרת הציבור לצורך גילוי זהות העבריינים. במקרה כזה, היא חוסה תחת הפטור שבסעיף 19 לחוק הגנת הפרטיות שכן האחריות על תכני השידור מוטלת על חברת החדשות שהיה עליה לדאוג לטשטוש פניו של התובע או לקבל הסכמתו לחשיפה.

אשר על כן דין התביעה נגד המשטרה להדחות.

האם התקיימה פגיעה



ביחס לחברת החדשות, אני סבורה כי אין בעצם שידור הכתבה משום לשון הרע או פגיעה בפרטיות, זאת להבדיל מחשיפת פניו וזיהויו של התובע שעלולה להביא להשפלתו או למצער להבכתו. ניתן היה, וראוי היה, לדעתי, למנוע זיהוי התובע באמצעות טשטוש פניו ואם כך היה נעשה, ניתן היה להמנע מעוגמת הנפש ומהתביעה כאן. פניה מוקדמת לקבלת עמדתו של התובע טשטוש פניו, הם אמצעים זמינים, פשוטים, זולים ומתחייבים נוכח החוק להגנת הפרטיות וכיבוד צנעת הפרט.




אין בידי לקבל את הטענה לפיה מי שמתדלק בתחנת דלק יודע שהמקום מצולם ובכך הוא נותן הסכמתו כי תמונותיו תתפרסמנה בכל מדיה שהיא. התקנת מצלמות נועדה לשם מניעת פשיעה, הרתעת עבריינים וסיוע לרשויות האכיפה לגלות את העבריינים ולהעמידם לדין. הא ותו לא. כל שימוש אחר בצילומים ראוי שיהיה כפוף לכללים בדבר הסכמת המצולם לפרסום תמונתו ברבים, בעיקר שעה שהצילומים עלולים להביכו או להשפילו.




במהלך הסרט רואים את התובע למשך כמה שניות, יושב על הרצפה, מגונן בידיו על ראשו כשנזרק עליו סולם ובקטעים אחרים השודדים חובטים בו.

יש להניח כי רוב הצופים בשידור יחושו חמלה ואמפטיה לתובע במצבו הקשה כשליבם יוצא אליו. עם זאת, יש מי שיביט על התובע בעין ביקורתית כמי שספג השפלה, לא התגונן ובכך לא שמר על כבודו העצמי ו"גבריותו".

התובע, בן מיעוטים, מעיד בתצהירו כי לאחר שידור הכתבה הוא החל לסבול מלעג ובוז של סביבתו הקרובה. בכפר בו מתגורר, מכרים פנו אליו ואל הוריו ופרטו את שראו בסרט תוך זלזול בו, בחולשותיו ובעובדה כי לא התגונן.
לעניין זה נקבע בפסיקה כי פרסום יחשב משפיל גם אם נחשב כזה רק ע"י המגזר המסויים בו מתנהלים חיי הנפגע ראו ע"א 466/83 אג'מיאן שאהה נ' דרדריאן פ"ד לט(4) 734, בעמ' 746 בו: "החברה בישראל מאגדת בתוכה פסיפס של קבוצות אוכלוסין בעלות תפיסות עולם ואורחות חיים שונים ומגוונים מן ההיבט הלאומי, הדתי והעדתי. סביר איפוא לגרוס, כי מידת הסובלנות, המאפינת משטר דמוקרטי, מחייבת פרישת הגנה גם על מי שנפגע על-ידי פירסום כזב בקרב המיגזר או החוג שבו מתנהלים חייו, ולאו דווקא בקרב החברה בכללותה".

וראו גם (א.הלם, בעמ' 95) הסבור כי דוגמא לתמונה משפילה יכולה להיות צילום של פצוע טראומה, אדם גוסס, קורבן להתעללות, אמנם פגיעה של אדם שנפצע בפיגוע אינה פגיעה בשמו הטוב אך יכולה לפגוע בפרטיותו.




אציין כי לפני כחודשיים, ביום 05/04/2011, הוסף סעיף 2 4א לחוק הגנת הפרטיות לפיו פגיעה בפרטיות תחשב גם כ: "פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין".


מדברי ההסבר (הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון 11) פורסמה בחוברת 358 מיום 03/01/11), עולה כי הסעיף נועד לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור למידע (במיוחד במצבי אסון בהם נחשפים הרוגים ונפגעי הלם וחרדה במצב פיזי או נפשי קשה).

אמנם סעיף זה הוסף רק לאחרונה ואין להחילו רטרוספקטיבית על ארוע משנת 2006, ברם הרציונל שבו הוא בדיוק הרציונל של שמירת כבוד האדם תוך האיזון הסביר והמידתי שעל בית המשפט לערוך, ובעניננו שעה שלא מדובר בשידור חי ניתן היה כאמור לאיין את הפגיעה ע"י קבלת רשות מהתובע מראש להראות את פניו או לטשטשם באופן שימנע זיהויו.



בשים לב לאמור, אני סבורה כי היה בשידור בו התאפשר זיהויו של התובע, משום פגיעה בפרטיות התובע ולשון הרע כהגדרתם בחוק.


ההגנות



הגנת "אמת בפרסום" שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, מקנה הגנה מקום בו הפרסום עומד בשני תנאים מצטברים והם אמת בפרסום וקיומו של עניין ציבורי באותו פרסום דהיינו קיום יתרונות חברתיים המצדיקים את אותו הפרסום (ראו: א' שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור בע"מ (תשנ"ז-1997) בעמ' 215 (להלן: "א' שנהר).


אכן, המידע בכתבה היה אמת והתבסס על התיעוד ממצלמות האבטחה ואין גם ספק כי היה עניין ציבורי הנוגע לכלל הציבור, בפרסום הקטעים שתיעדו את מעשי השוד, שעה שבאותה שנה ארעה שרשרת של מעשי שוד בתחנות דלק בצפון הארץ. יחד עם זאת, ודאי שאין ענין ציבורי בחשיפת זהותו/פניו של הקורבן המותקף.




ביחס להגנת תום הלב, הוראת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מקנה הגנה מקום בו הוכיח המפרסם כי הפרסום נעשה בתום לב באחת משתים עשרה הנסיבות הקבועות בסעיף. אני סבורה כי באי טשטוש פני התובע היה משום חריגה מהתחום הסביר וגילוי חוסר אכפתיות או רגישות לקורבן ולכן לא מתקיימת החזקה בסעיף 16 (א) לפיה "הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב". גם אם היתה חובה חברתית או מוסרית על חברת החדשות לשדר את הסרט, (הגנת סעיף 15(2) לחוק(,ודאי שהחובה אינה קיימת ביחס לשידור פני התובע.




הרציונל של הגנת סעיף 18 (2)(ב) ו-18(3) לחוק הגנת הפרטיות, הוא אותו רציונל של ההגנה בחוק איסור לשון הרע, והדין הוא אותו דין, כפי שפורט לעיל.

יש לקבוע אפוא כי לחברת החדשות לא עומדות ההגנות שבחוקים אלו.

הפיצוי



יש להבחין בין השוד ותוצאותיו (נזקי גוף מיוחדים וכלליים), לבין הפרסום שנעשה ע"י חברת החדשות ותוצאותיו.

ממקום האירוע הובהל התובע באמבולנס לבית חולים רמב"ם כשהוא סובל מחבלות בכל חלקי גופו ובמיוחד בראש, צואר ויד ימין ואף נזקק למשככי כאבים לתקופה מסוימת.
לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים הנפשיים, ככל שקיימים, לבין שידור הכתבה. הדעת נותנת כי ככל שנגרם נזק גוף והפסדי השתכרות, יש לקשרם לתקיפה הקשה והברוטלית במהלך השוד ולא לפרסום הסרט. בהתאמה, ולפי התיעוד הרפואי שהוגש, נראה כי התובע החל לקבל טיפולים בפועל לאחר השוד ולפני השידור.



חרף האמור, אין באי הוכחת הנזק לסתום את הגולל על האפשרות לקבל פיצוי.

הן לפי חוק איסור לשון הרע והן לפי חוק הגנת הפרטיות, ניתן לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק עד 50,000 ₪ (או עד 100,000 ₪ אם הפרסום/פגיעה, נעשו בכוונה לפגוע).

יובהר בענין זה כי גם אם קיימת זהות בין העילות לפי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, אין כמובן כפל פיצוי והתובע אינו יכול להיפרע פעמיים בשל אותו מעשה, הן בעילה של לשון הרע והן בעילה של פגיעה בפרטיות (ראה ת.א. 71340/94 משה פרימן נ' ידיעות אחרונות (לא פורסם) .



באשר לגובה הפיצוי, קובעים סעיף 19(3) לחוק איסור לשון הרע, וסעיף 22(2) לחוק הגנת הפרטיות, ששעה שבנסיבות העניין לא הוכחה כוונתו של המפרסם לפגוע בנפגע, ניתן להתחשב ולהקל בגובה הפיצוי.

מצד אחד אינני סבורה כי נגרם לתובע נזק גבוה בשל הפרסום המצדיק מלוא הסכום הנקוב בחוק ובודאי שלא ניתן לומר כי חברת החדשות פעלה בכוונה לפגוע בתובע. מאידך, מניעת הפגיעה היתה כה קלה לביצוע והואיל וחברת החדשות כגוף תקשורת מקצועי עלול, בהפעלת כוחו העצום, לפגוע בצדדים שלישיים בעצם הפרסום, עליו לגלות יתר הקפדה בהפעלת כוחו. בפועל גילתה חברת החדשות חוסר אכפתיות ולא נקטה בצעד הפשוט של טשטוש הפנים, ולמחדל זה יש השלכה לחומרה. לאחר שאיזנתי בין השיקולים, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי בגין עוגמת הנפש ע"ס 20,000 ₪.



אשר על כן, אני מקבלת את התביעה נגד נתבעת 1 (חברת החדשות), ומחייבת אותה לשלם לתובע 20,000 ₪. הנתבעת 1 תשפה את התובע בגין אגרה ששולמה בתיק ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 4,060 ₪.

התביעה נגד נתבעת 3 (המשטרה) נדחית. התובע ישא בשכ"ט עו"ד נתבעת זו בסך 4,060 ₪.

המזכירות תוודא שכל המוצגים בתיק סרוקים לתיק האלקטרוני, ושהדיסק של כתבת השוד ישמר בארכיב המוצגים החפציים.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה לשון הרע ?

  2. מה נחשב לשון הרע ?

  3. לשון הרע בפקס

  4. לשון הרע - אמירה

  5. הגנת אמת דיברתי

  6. מאמר על לשון הרע

  7. לשון הרע במקומון

  8. לשון הרע נגד מורה

  9. הוצאת דיבה במקומון

  10. פיצול הדיון לשון הרע

  11. שליחת מכתב לשון הרע

  12. פרסום מותר לשון הרע

  13. לשון הרע בשיחת טלפון

  14. לשון הרע נגד ספורטאי

  15. סעיפי פקודת העיתונות

  16. לשון הרע בשפה הערבית

  17. הבעת דעה או לשון הרע ?

  18. כתיבת השמצות באתר זאפ

  19. הוצאת דיבה כתבה בעיתון

  20. לשון הרע נגד ראש מועצה

  21. תביעת לשון הרע נגד שופטת

  22. לשון הרע נגד קרוב משפחה

  23. לשון הרע בדואר אלקטרוני

  24. לשון הרע במכתב מעורך דין

  25. הוצאת דיבה בתקופת בחירות

  26. לשון הרע נגד בעלים של עסק

  27. לשון הרע בפרומו בטלוויזיה

  28. פרסום לשון הרע באופן עקיף

  29. לשון הרע בחדשות בטלוויזיה

  30. לשון הרע בגין פרסום ברוסית

  31. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  32. לשון הרע במסדרון בית המשפט

  33. טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

  34. האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

  35. פרסום צילום תמונה - לשון הרע

  36. תביעה על פרסום תמונה בעיתון

  37. תביעת לשון הרע נגד ארץ נהדרת

  38. טעות בהודעת עיקול - לשון הרע

  39. פרסום תצלום של אדם - לשון הרע

  40. תביעה נגד מעריב בגין לשון הרע

  41. אגרת נזקי גוף בתביעת לשון הרע

  42. קיומו של "ענין ציבורי" בפרסום

  43. הוצאת דיבה פרסום כתבה במקומון

  44. סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע

  45. תביעה של דוגמנית בגין לשון הרע

  46. תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה

  47. לשון הרע במכתב שהוביל לפיטורים

  48. תביעת לשון הרע בגין כתבה במקומון

  49. תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה

  50. תביעת לשון הרע של עובד נגד מעביד

  51. ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

  52. אחריות פלילית של תאגיד - לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע עקב טענות על הפליה

  54. האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע ?

  55. לשון הרע כתבה בעיתון ידיעות אחרונות

  56. משלוח תמונות עירום במייל - לשון הרע

  57. האם הכינוי "עבריין" מהווה לשון הרע ?

  58. תביעת לשון הרע - מבקר של רשות מקומית

  59. פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

  60. האם פניה למבקר המדינה מהווה לשון הרע ?

  61. דחיית תביעה לשון הרע בעניינים פוליטיים

  62. האם הביטוי "הון שלטון" מהווה לשון הרע ?

  63. תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה

  64. האם ייחוס הומוסקסואליות מהווה לשון הרע ?

  65. האם עיקול חשבון עורך דין מהווה לשון הרע ?

  66. טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה

  67. תביעת לשון הרע בטענת פרסום "עובדות שיקריות"

  68. תביעת לשון הרע בגין התבטאויות בכלי התקשורת

  69. זכות האדם לפרטיות מול הזכות לשמירה על השם הטוב

  70. טענה להפרה של חוקי עבודה כעילה לתביעת לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תמונה שהשתרבבה "בטעות" לכתבה

  72. האם הפצת מכתב "לא לעבוד עם חברה" מהווה לשון הרע ?

  73. תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה

  74. קבלת תביעת לשון הרע באופן חלקי / פרסום לשון הרע נגד עורך דין

  75. פיצוי בגין לשון הרע למרות שבפרסום שנעשה לא הוזכר שמו של התובע

  76. לשון הרע או ביקורת לגיטימית על פעילות ופועלו הציבורי של אדם ?

  77. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע בגין פרסומים בנוגע לפעולות כעו"ד

  78. ערעור על סכום הפיצויים שנפסקו בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע

  79. תביעת דיבה בגין האשמת איש ציבור בשימוש ברכוש ציבורי לצרכים פרטיים

  80. תביעה בעילה של לשון הרע בגין דברים שנאמרו על כוונה לסכל ביצוע הסכם

  81. הסמכות לדון בעוולת לשון הרע הועברה לבית הדין לעבודה, לפני שנים ספורות

  82. פרסום מכתבים שקריים על גבי לוח המודעות של הבניין בדבר חוב לקופת ועד הבית

  83. תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

  84. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון