לשון הרע בשיחת טלפון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע בשיחת טלפון:

1. בשנים 2003-2004 היה התובע פעיל בשוק ההון, שעסק בין היתר בניהול תיקי השקעות. התובע היה בעלים של חברה לניהול תיקים, ובשלב מסוים - בעליה של חברה לניהול קרנות נאמנות.

סולומון שוקי הון בע"מ (להלן: "סולומון שוקי הון") הייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה בקשר עסקי עם התובע באמצעות חברה בת שלה, סולומון קרנות נאמנות בע"מ (להלן: "סולומון"). הנתבעת 1 (להלן: "פרוש"), היא ראש מחלקת הפיקוח על קרנות נאמנות בנתבעת 3 (להלן: "רשות ני"ע"). עניינה של התביעה הנוכחית הוא בשיחת טלפון שערכה פרוש עם מנכ"ל סולומון שוקי הון, ככול הנראה בראשית שנת 2004 (שיחה זו תכונה להלן: "שיחת הטלפון").

2. לטענת התובע, הדברים שנאמרו על ידי פרוש במסגרת שיחת הטלפון מהווים לשון הרע, לה אחראים כל הנתבעים. לטענתו, הדברים גרמו לו לנזק, בגינו הוא תובע פיצוי בסכום של 2.5 מיליון ש"ח – או לחלופין – בסכום המקסימאלי הקבוע לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

רקע
3. התובע ניהל, באמצעות חברה שבבעלותו,T.I.M Performance (להלן: "T.I.M"), את תיק ההשקעות של קרן הנאמנות "רעם 90 – ארנטרוי – קרן אופציות" (להלן: "רעם 90" או "הקרן"). קרן רעם 90 נוהלה על ידי סולומון, במסגרת "חוזה אירוח" (Hosting) שנחתם ביניהן ביום 29.12.2003.

ביום 3.3.2004 הודיעה סולומון לתובע על ביטול ההסכם עם T.I.M והפסקת ההתקשרות בתוך 60 ימים, וזאת בהתאם לסעיף 15.3.1 בהסכם, שאיפשר לה לבטל אותו בכל עת. לטענת התובע, ההתקשרות עימו הופסקה ללא כל הסבר, ובמשך מספר שנים לא ידע מה הטעם לכך.

4. כחודשיים לאחר סיום ההתקשרות בין T.I.M לבין סולומון, פעל התובע לשם קבלת רישיון לניהול קרנות נאמנות באמצעות חברה שבבעלותו, גרינלייט ניהול קרנות נאמנות בע"מ (החברה נקראת כיום "נובה סטאר ניהול קרנות נאמנות בע"מ", והיא תכונה להלן: "נובה סטאר"). נובה סטאר הוקמה על ידי התובע לשם ניהול 'רעם 90' במקום סולומון. לנובה סטאר ניתן רישיון ניהול קרנות נאמנות על ידי רשות ני"ע ביום 1.7.2004. החל מיום 17.8.2004 שימשה נובה סטאר כמנהל קרן 'רעם 90'. עד אותו מועד, וכדי ש'רעם 90' לא תיוותר ללא מנהל קרן (דבר שיימנע את פעילותה), המשיכה סולומון לנהל אותה.

5. בשנת 2006 הוגש נגד התובע כתב אישום בגין פעילויות שלא כדין ב'רעם 90', ביחס לתקופה בה פעל במסגרת נובה סטאר. לטענת התובע, רק בחודש דצמבר 2006 התברר לו, מעדות שנמסרה בבית המשפט במסגרת התיק הפלילי האמור (ת.פ. 2312/06 מדינת ישראל נ' מולקנדוב ואח'), כי הרקע לסיום ההתקשרות של סולומון עם T.I.M ועימו, הייתה קשורה לדברים שנאמרו לסולומון על ידי הנתבעת 1, הגב' פרוש בשיחת הטלפון.

ביום 5.8.2010 הורשע התובע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת טובת הנאה בניגוד לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 (להלן: "חוק השקעות משותפות בנאמנות"), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, אי-דיווח במטרה להטעות, פרסום תשקיף חסר ומטעה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. על התובע נגזר עונש של 20 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 150,000 ש"ח. במסגרת ערעורו הופחת עונש המאסר בפועל ל-10 חודשי מאסר.

טענות הצדדים
6. התובע טוען כי בשיחת הטלפון, מסרה הגב' פרוש למר עטר, מנכ"ל סולומון שוקי הון (להלן: "עטר"), מידע לא נכון אודות התובע. בין היתר היא אמרה לו כי נגד התובע מתנהלות חקירות. התובע טוען כי אמירה זו אינה נכונה ואינה מבוססת, וכי היא מהווה פרסום של לשון הרע אודותיו. לטענתו, כתוצאה משיחת הטלפון הזאת, ניתקה סולומון את קשריה איתו, באופן שהסב לו נזקים משמעותיים רבים, אותם הוא פירט בתביעה ובסיכומים מטעמו.

7. מנגד, טענו הנתבעים כי אין יריבות בין הנתבעים 1-2 לבין התובע. הגב' פרוש ניהלה את שיחת הטלפון המדוברת במסגרת תפקידה, ולכן היריבות של התובע יכולה לכול היותר להיות עם רשות ני"ע, ואיתה בלבד.

הנתבעים לא כפרו בקיומה של שיחת טלפון בין פרוש לעטר. לגישתם, בשיחה זו הסבה פרוש את תשומת ליבו של עטר לצורך בבחינה מעמיקה של ההתקשרות בין סולומון לבין T.I.M והתובע, והזהירה אותו ביחס לפעולותיו של התובע בקרן, וזאת - לשם מניעת תקלות או הפרות חוק. בשיחה לא נאמרו דברים אודות תלונות, וודאי שלא אודות חקירה בכלל וחקירה פלילית בפרט. ההליכים שרשות ני"ע יזמה נגד התובע אכן החלו זמן רב לאחר שיחת הטלפון.

8. לטענת הנתבעים, שיחת הטלפון הייתה חלק בלתי נפרד מצעדי הפיקוח של רשות ני"ע על קרנות הנאמנות הפועלות בשוק ההון. לטענתם, השיחה התקיימה לאור תנודתיות חריגה של מחירי היחידות בקרן ביחס לתנודתיות בשוק. השיחה נבעה גם מתלונות שהגיעו לרשות ני"ע ביחס לתובע. טעם נוסף היה בדיקה של רשות ני"ע, שהעלתה כי הסכום הכולל של העמלות שהקרן שילמה היה גבוה באופן חריג, באופן שהיה עלול לפגוע בציבור מחזיקי היחידות. לטענת הנתבעים, כל אלה העלו ספק רב האם טובת בעלי היחידות בקרן היא שעומדת לנגד עיניו של התובע. לאור כל האמור, הייתה גב' פרוש חייבת להפנות את תשומת לבו של עטר לצורך בבדיקת אופן התנהלות התובע.

הנתבעים כפרו בכך כי הקשר בין סולומון לבין T.I.M והתובע הופסק כתוצאה משיחת הטלפון. לטענתם, הקשר נפסק כתוצאה משיקולים הקשורים בפעילות התובע. הנתבעים טענו כי שיחת הטלפון איננה משום פרסום לשון הרע, ואף לו הייתה כזו – הרי עומדות לזכותם ההגנות הקבועות בחוק. הנתבעים כפרו גם בטענות התובע ביחס לנזקים שנגרמו לו לטענתו בעקבות שיחת הטלפון.

דיון
9. כדי להכריע בטענות התובע, יש לבחון קודם כל את שאלת תוכן הדברים שנאמרו על ידי הגב' פרוש בשיחת הטלפון עם עטר, ולקבוע האם דברים אלו מהווים 'פרסום לשון הרע' בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

אם מדובר ב'פרסום לשון הרע', יהיה מקום לבחון את טענות התובע בדבר הקשר הסיבתי בין הדברים שנאמרו במסגרת השיחה הנדונה לבין הנזקים הנטענים על ידיו, ובכלל זה פגיעה בשמו הטוב וניתוק ההתקשרות עם סולומון על תוצאותיה.

אם קיים קשר סיבתי בין דברי הגב' פרוש לבין הנזקים הנטענים, יש לבחון את טענות הנתבעים כי אין הם אחראים לעוולה של לשון הרע, משום שעומדות להם הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע ופקודת הנזיקין. לבסוף, ורק אם יימצא כי הנתבעים (או מי מהם) אחראים כלפי התובע בגין דבריה של הגב' פרוש, יהיה מקום לבחון מהם הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות הדברים הללו, האם התובע תרם לנזקים שנגרמו לו, ולאיזה פיצוי זכאי התובע בגינם.

10. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי דבריה של פרוש במסגרת שיחת הטלפון הנדונה מהווים פרסום לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע. אני אף סבורה כי קיים קשר סיבתי בין הפרסום הנ"ל לבין אחד או יותר מן הנזקים הנטענים על ידי התובע. יחד עם זאת, הנתבעים אינם אחראים בגין הפרסום הנדון שכן עומדות להם הגנות שונות כפי שיפורט בהרחבה להלן.

מה אמרה גב' פרוש בשיחת הטלפון?
11. התובע טוען כי במסגרת שיחת הטלפון שנערכה בראשית 2004 הודיעה פרוש לעטר כי "כנגד מולקנדוב מתנהלות חקירות על פעילות אשר נעשתה בעבר ולא על הפעילות מולנו". התובע לא היה צד לשיחת הטלפון בין פרוש לעטר, ולכן ניתן לסמוך את המסקנות לגבי הדברים שנאמרו בה רק על עדויותיהם של פרוש ועטר, שהיו צדדים לשיחה.

כאמור, לטענת הנתבעים, בשיחת הטלפון בין פרוש לעטר, הסבה פרוש את תשומת ליבו של עטר לצורך בבחינה מעמיקה של ההתקשרות בין סולומון לבין T.I.M והתובע, והזהירה אותו ביחס לפעולותיו של התובע בקרן לשם מניעת תקלות או הפרות חוק. יחד עם זאת, הם טוענים, כי מעולם לא נאמר לעטר דבר אודות התלונות שהצטברו ברשות בעניינו של התובע או אודות חקירה, ודאי שלא חקירה פלילית המתנהלת כנגד התובע. בהקשר זה הם מציינים, כי ההליכים הפליליים שיזמה רשות ני"ע כנגד התובע החלו זמן רב לאחר שיחת הטלפון, כאשר הקרן כבר לא הייתה בניהול סולומון.

12. מעיון בגיליון תיעוד חקירתו של עטר ברשות ניירות ערך, מיום 17.3.2005, עולה כי הוא העיד בנוגע לתוכנה של שיחת הטלפון כך:
ת. בשלב מסוים פנתה אלי שרה פורוש מרשות ני"ע והתריעה בפני שנבדקים כל מיני חשדות כנגד מנהלי ההשקעות של הקרן על פעילות טרום תקופתנו" (עמ' 4 ש' 3-1 לגיליון החקירה).

מעיון בפרוטוקול הדיון בת.פ. 2312/06, מיום 27.12.2006, עולה, כי עטר העיד כדלקמן:
"התקשרו אליי מהרשות לניירות ערך, הגב' שרה פורוש, שהיא הממונה על מחלקת קרנות נאמנות, ואמרה שמתנהלות חקירות כנגד משה מולקנדוב על פעילות שנעשתה בעבר ולא על פעילות מולנו". (עמ' 62 ש' 15-14);
ובהמשך:
"זה מה שהיא אומרת, שמתנהלות חקירות או שקיימים חשדות נגד דניאל מולקנדוב על פעילות, והיא לא פירטה שום דבר, היא לא אמרה כלום, אבל בכל מקרה זה הדליק נורה אדומה, אני לא אומר שהתעלמתי מזה" (עמ' 64, ש' 26-24).

עוד נשאל העד: "או.קי. היא לא פירטה איזה חקירות?" והשיב – "לא". (שם, ש' 28-27), וכן הוא נשאל האם "היא גם לא פירטה איזה סוג של חקירה התנהלה, אם בכלל?", והשיב גם על כך בשלילה (עמ' 65, ש' 21-20).

13. הגב' פרוש העידה (סעיף 10 לתצהירה בהליך הנוכחי), כי צירוף של עובדות – תנודתיות חריגה במחירי יחידות הקרן, תחלוף גבוה של נכסי הקרן שגרר סכומי עמלות גבוהים שנפרעו מנכסי הקרן, וכן תלונות קשות שהגיעו לרשות ניירות ערך בעניינו של התובע – העלו ספק רב האם טובת בעלי היחידות בקרן היא שעומדת לנגד עיניו של התובע. זו הייתה, לטענתה, הסיבה לפנייתה הטלפונית למר עטר.

לעניין תוכן השיחה, העידה הגב' פרוש כי "שיחת הטלפון עם מר עזרא עטר, שמתוקף תפקידו היה אחראי על הנעשה בקבוצתו, לרבות בחברה לניהול הקרנות, הייתה קצרה, הייתה בבחינת הערה של 'שים לב/פקח עין' למניעת תקלות או הפרות חוק, והיוותה חלק בלתי נפרד מצעדי הפיקוח של הרשות על מנהלי הקרנות" (סעיף 12 לתצהירה).

פרוש העידה, כי פרט לכך לא מסרה לעטר כל מידע שלא היה גלוי לציבור כולו: "עובדת התנודתיות הגבוהה הייתה גלויה לציבור מפרסום יומי של מחירי היחידות בעיתונות. על שאלות של מר עטר, אשר מדרך הטבע התייחסו לדברים שאינם גלויים לציבור, סירבתי להשיב" (סעיף 12 לתצהירה).

14. במסגרת חקירתה הנגדית, בעמ' 42 ש' 21-14 לפרוטוקול השיבה הגב' פרוש:
"ש. אני מפנה לפסקה האחרונה של סעיף 12, את מספרת שמר עטר מתייחס לדברים שאינם גלויים לציבור. מה לא גלוי לציבור?
ת. חקירות או תלונות. יש עוד הרבה דברים.
ש. איך מישהו שאומרים לו פקח עין מגיע לשאול על דברים שהם לא גלויים. מר עטר אומר שאמרת לו משהו אחר, אמרת לו שמתנהלות חקירות.
ת. קראתי את זה.
ש. איך הוא הגיע לשאול על חקירות?
ת. הוא לא שאל על חקירות".

כמו כן העידה גב' פרוש כי "מעולם לא אמרתי למר עטר דבר אודות חקירה פלילית המתנהלת כנגד התובע" (סעיף 13 לתצהירה). לשאלה מה בדיוק היא אמרה למר עטר, השיבה הגב' פרוש כי:
"אני לא זוכרת באיזה מילים השתמשתי, אך אמרתי לו שהוא קולט קרן ושיבדוק את מי הוא קולט ויפקח על העניין הזה. אחרים לא קלטו מנהלי קרן שצמוד אליהם סימן שאלה." (עמ' 41, ש' 25-23 לפרוטוקול).

15. שיחת הטלפון לא תועדה בכול דרך שהיא. לכן, לא ברור מהן בדיוק המילים שנאמרו על ידי פרוש. אני סבורה כי מוטב היה לו שיחה זאת – ושיחות דומות אחרות, היו מתועדות על ידי רשות ני"ע ונציגיה, בין באמצעות הקלטתן או לפחות באמצעות תרשומת מפורטת שהייתה כוללת את הנושאים שעלו בה. מדובר בשיחה בעלת משמעות, שכפי שיובהר להלן, נערכה במסגרת תפקידיה של רשות ני"ע בפיקוח על קרנות נאמנות, וככזו, מן הראוי היה לערוך אותה באופן מסודר ומתועד.

16. יחד עם זאת, ממכלול העדויות (כמפורט לעיל) ברורה רוח הדברים שנאמרו בשיחה – פרוש התריעה בפני עטר והזהירה אותו מפעולותיו של התובע, להם אחראית סולומון כמנהל הקרן (עמ' 41, ש' 22-21 לפרוטוקול), והסבה את תשומת ליבו בהקשר זה להתקשרות של התובע עם סולומון.

באשר לשאלה האם הודיעה פרוש לעטר כי מתקיימות חקירות נגד התובע, הרי מקובלת עליי טענת הנתבעים כי ההליכים הפליליים שיזמה רשות ני"ע נגד התובע החלו רק בשנת 2005, למעלה משנה לאחר שיחת הטלפון. לכן, אין זה סביר כי פרוש התייחסה לחקירות פליליות או להליכים פליליים שטרם החלו. אני סבורה לכן, כי ניתן לקבוע כי פרוש לא הודיעה לעטר על קיומם של הליכים פליליים נגד התובע.



שאלה נוספת היא האם הודיעה פרוש לעטר על חקירות המתקיימות ברשות ני"ע ביחס לתובע. מחומר הראיות כפי שהובא לעיל עולה כי פרוש מסרה לעטר גם מידע נוסף, לפיו יש חשדות ברשות ביחס להתנהלות לא תקינה של קרן 'רעם 90' עובר להתקשרות עם סולומון, או אף כי מתקיימות ברשות חקירות כלשהן ביחס לתובע. מידע זה לא היה גלוי באותה עת לציבור.


מסקנה זו נוסעת מגרסתו של עטר, שהגם שניתנה כמעט שלוש שנים לאחר השיחה, ניתן להסיק ממנה כי פרוש הזכירה ולו באופן כללי קיומם של חקירות או חשדות כנגד התובע (ר' בעיקר בפרוטוקול הדיון בת.פ. 2312/06, מיום 27.12.2006, עמ' 64 שורות 24-26).

יחד עם זאת, אני סבורה כי ניתן גם לקבוע כי המידע שמסרה פרוש ביחס לחקירות או חשדות שהיו כנגד התובע, ככול שנמסר, התייחס לחקירות פנימיות שאכן התנהלו או לחשדות שאכן היו קיימים באותה עת ברשות ני"ע. אין כל סיבה להניח כי פרוש מסרה לעטר מידע אודות חקירות פנימיות או חשדות, אם לא היו כאלה.

על כל פנים, כאמור גם לשיטתה של פרוש היא העירה לעטר כי עליו "לפקוח עין" למניעת הפרות חוק. אינני רואה הבדל משמעותי מבחינת משמעות הדברים של פרוש והשלכתם על עטר, בין האפשרות כי פרוש הזהירה את עטר כי עליו "לפקוח עין כדי למנוע הפרות חוק" (כשיטתה), לבין האפשרות כי היא ציינה בפניו כי רשות ני"ע חושדת בקיומן של הפרות חוק על ידי התובע. די היה לטעמי גם בהערה של פרוש לפיה על עטר "לפקוח עין" ביחס להפרות חוק, כדי להביא לכך שלעטר "נדלקה נורה אדומה", נורה אדומה שבצירוף גורמים נוספים הביאה בסופו של דבר לניתוק הקשר של סולומון עם התובע, כפי שיפורט להלן.

האם הדברים אשר נאמרו בשיחת הטלפון הם פרסום לשון הרע?
18. סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע מהווה עוולה אזרחית. סעיף 2 לחוק הנ"ל מגדיר "פרסום" כדלקמן:
"2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר
זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

בענייננו, דבריה של גב' פרוש נאמרו בעל פה, במסגרת שיחת הטלפון. הם נאמרו למר עטר – שהוא אדם זולת הנפגע, ולכן ניתן לקבוע כי היה "פרסום" של הדברים כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע.

19. האם היו הדברים בגדר "לשון הרע"? "לשון הרע" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הנ"ל כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"

המבחן לפרשנות הפרסום הוא מבחן אובייקטיבי – מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שאדם סביר היה מייחס למילים נושא הפרסום (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 (1989)). במילים אחרות, יש לבחון מהי משמעותם המקובלת של המילים בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם הרגיל" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 300 (1977) (להלן: "פס"ד עיתון הארץ"); וכן ע"פ 279/63 בלאן נ' נובוגרודצקי, פ"ד יח(2) 427, 431 (1964)). כמו כן, על פי הפסיקה, יש לפרש את הפרסום לפי "המובן הטבעי והרגיל של המילים" (פס"ד עיתון הארץ, בעמ' 300, 318).

בהקשר זה יצוין, כי אין חשיבות לאופן בו הבין הנתבע את הפרסום, והאם הוא ראה בו כמבזה או משפיל. לפיכך, ניתן לחייב נתבע בלשון הרע גם אם לא העלה על דעתו שהדברים שפרסם מהווים "לשון הרע" (פס"ד עיתון הארץ, שם). כן יש לציין, כי לעניין הקביעה האם פרסום מהווה 'לשון הרע' די בכך שהוא "עלול" היה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיפים קטנים 14, וכי פגיעה או גרימת נזק בפועל לנפגע איננה חלק מהגדרת "לשון הרע".

20. במקרה דנן, ציינה גב' פרוש בשיחת הטלפון, כי כנגד התובע קיימים חשדות הקשורים לפעילות בלתי תקינה במסגרת הקרן, וכי על עטר להיזהר ולפקוח עין ביחס להפרות אפשריות של החוק. אף אם פרוש לא אמרה דבר בעניין חקירה המתנהלת בעניינו של התובע, הרי שדי כאמור באמירה ביחס לחשדות בדבר הפרות החקיקה המסדירה את הפעילות בשוק ההון – או אף באזהרה כי על עטר להיות זהיר ולפקוח עין ביחס לאפשרות של הפרות חוק על ידי התובע. דבריה של פרוש ביחס להפרות כאלה, נובעים מן הסתם מחשדות שיש לרשות ני"ע ביחס לתובע, חשדות אשר, כך מבין כל משקיע או פעיל סביר בשוק ההון, עשויות להטיל סנקציות על הנוגעים בדבר, ואף לעלות כדי ביצוע עבירות פליליות.

ייחוס עבירה פלילית לאדם הינו בדרך כלל מצב מובהק של הוצאת לשון הרע (ראו בהקשר זה אורי שנהר דיני לשון הרע 129 (1997) (להלן: "שנהר"); וכן, למשל, ע"א (מחוזי ת"א) 1944/05 שריה עופר נ' דרעי שמשון (לא פורסם, , 18.6.2009), בפסקה 19 לפסק הדין).

21. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת לקבוע מהי משמעות הפרסום בעיני האדם הסביר, יש לתת את הדעת גם לנסיבות הפרסום ולהקשר בו נאמרו הדברים (ר' לעניין זה, למשל פס"ד עיתון הארץ בעמ' 293-294). בנסיבות המקרה דנן, יוחסו כאמור לתובע חשדות להפרות חוק שעשויות להיות פליליות, וזאת על ידי הגוף שמוסמך לחקור את אותן חשדות. יתירה מכך – במקרה דנן יש לזהוּת המפרסמת השפעה על תוכן הפרסום. זאת משום שרשות ני"ע בה עבדה גב' פרוש מוסמכת לפקח הן על מקבל הפרסום (עטר וסולומון), והן על נושא הפרסום (התובע), ומכאן שדבריה התקבלו ביתר רצינות והיה להם משנה תוקף.

כן יש לשים לב להקשר בו נאמרו הדברים – פרוש פנתה לעטר בסמוך לאחר הדיווח המיידי של סולומון לבורסה בעניין קליטת 'רעם 90' לקבוצת הקרנות המנוהלות על ידי סולומון (סעיף 11 לתצהיר פרוש). פרוש הזהירה את עטר מפני אחריות שהוא עלול לשאת בה בגין פעולות התובע (עמ' 41 ש', 22-21 לפרוטוקול). היא התריעה בפניו כי עליו לבחון את ההתקשרות עם התובע ולפקח עליו (שם, ש' 26-25).

22. אני סבורה כי פרסום כזה, בהקשר ובנסיבות בו נאמר, עלול היה לבזות או להשפיל את התובע, שחשדות או מעשים כגון אלו מיוחסים לו. פרסום כזה עלול היה אף לפגוע בעסקו ובמשלח ידו.
אני סבורה כי כל מנכ"ל סביר שפרסום כאמור היה מופנה אליו (לא כל שכן מהגורם האמון עליו), היה שוקל היטב את הדברים ואת המשך התקשרותו עם האדם לו מיוחסים הדברים.
לכן, הפרסום – קרי דבריה של פרוש בשיחת הטלפון - מהווה "לשון הרע".

בשולי הדברים אציין, כי נגד התובע אכן הוגש בסופו של דבר כתב אישום בגין פעילות בלתי חוקית בשוק ההון, והוא הורשע בגין העבירות שיוחסו לו. אולם – מדובר בעבירות שהתבצעו לאחר סיום ההתקשרות עם סולומון.

מכל מקום, הגדרת פרסום כ"לשון הרע", על פי סעיף 1 לחוק הנ"ל, אינה מותנית בכך שתוכן הפרסום אינו אמת (שנהר, בעמ' 122). פרסום עשוי להכיל עובדות נכונות ואמיתיות, ועדיין להיחשב כ"לשון הרע" (שם). במקרה כזה עשויה לעמוד למפרסם הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק, אולם השאלה האם חלה על הפרסום הגנה, שונה מן השאלה האם זו מהווה הפרסום "לשון הרע".

האם הדברים שנאמרו על ידי פרוש בשיחת הטלפון הם שגרמו לנזקים הנטענים על ידי התובע?
ניתוק ההתקשרות עם סולומון והנזקים הנובעים ממנו
23. התובע טען כאמור כי שיחת הטלפון גרמה לו לנזקים רבים. לשיטתו, השיחה גרמה באופן ישיר לניתוק ההתקשרות עם סולומון. עניין זה לכשעצמו עורר, לטענתו, הדים בשוק ההון והביא לפגיעה בשמו הטוב של התובע ובעסקיו.

לטענת התובע, שיחת טלפון מראש מחלקת הפיקוח על קרנות נאמנות ברשות ני"ע היא חריגה, ואנשי שוק ההון מייחסים לה משמעות ניכרת. לטענתו, ברור שבית השקעות מכובד ובעל שם כמו סולומון, יעדיף שלא לנהל עסקים עם יועץ השקעות שנמצא תחת חקירתה של רשות ני"ע. התובע סבור כי עטר וסולומון האמינו בתום לב כי ישנם חשדות חמורים כנגדו, וכי עסקיו נגועים לכאורה בפלילים. הם העדיפו, לאור הדברים ששמעו מהגב' פרוש, לנתק את ההתקשרות עם T.I.M ועימו לאלתר.

24. הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי סיום ההתקשרות עם סולומון נבע משיקולים הקשורים בפעילות התובע – הן לפני ההתקשרות עם סולומון והן לאחריה – ומשיקולים הקשורים, בין היתר, לאופן ניהול ההשקעות על ידיו, שחרג ממדיניות החשיפה לסיכונים שהייתה מקובלת על סולומון כראויה לניהול קרנות הנאמנות. בנוסף היתה השפעה לתלונות שהתקבלו ביחס לתובע, וכן לשיקולי ניהול סיכונים של סולומון. לטענת הנתבעים, סולומון לא הייתה שבעת רצון מהתנהלותו של התובע, ולכן היא בחרה לסיים את ההתקשרות עימו.

כן טוענים הנתבעים, כי ההתקשרות נותקה נוכח דרישתו הבלתי-חוקית של התובע ל"החזר עמלות" – קרי להעברת חלק מהתשלומים הנגבים בגין שירותי ברוקראז' ל- T.I.M. תשלומים כאלה התקבלו במועד מאוחר יותר מחברה אחרת, ובגינם הורשע התובע כאמור לעיל. לפיכך, טוענים הנתבעים כי ניתוק ההתקשרות היה רק עניין של זמן.

25. אין חולק כי היחסים בין T.I.M והתובע לבין סולומון נותקו לאחר קיומה של שיחת הטלפון. אולם, אין די בהכרח ברצף הכרונולוגי הזה, כדי לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין שיחת הטלפון לבין ניתוק הקשר.

קשר סיבתי קושר את המעשה או המחדל שבוצעו כגורמים לנזק הנובע מהם. המבחן הכללי לקיומו של קשר סיבתי קבוע ברישא של סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), החלה בענייננו מכוח סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע. סעיף 64 הנ"ל קובע, כי אדם ייחשב כגורם לנזק באשמו, אם היה האשם "הסיבה או אחת הסיבות לנזק". את שאלת הסיבתיות יש לבחון הן מבחינה עובדתית ("קשר סיבתי עובדתי"), והן מבחינה משפטית ("קשר סיבתי משפטי").

קשר סיבתי עובדתי משמעו שהאשם הוא גורם הכרחי או גורם מספיק לנזק. ניתן לקבוע, כי אשם הוא גורם הכרחי לנזק, על-פי המבחן של "הגורם שאין בלתו", כלומר, שאלמלא קיומו לא היה הנזק נגרם.

26. מעדויותיו של עטר במסגרת החקירה ברשות ניירות ערך ובת.פ. 2312/06, כמו גם מעדותו במסגרת ההליך דנן, עולה כי מספר גורמים הניעו את סולומון לנתק את ההתקשרות עם התובע. הגורם הראשון שהביא לביטול ההסכם ולניתוק ההתקשרות היה, על פי עדויותיו של עטר, חוסר שביעות רצון מפעילות הקרן ותלונות של לקוחות שהגיעו למנכ"ל הקרן, מר עמית מוזס, בעניין תנודתיות גבוהה של הקרן.

עטר ציין כי סולומון חששה מחשיפה יתירה לסיכונים ותנודתיות בשערים. לטענתו, פעילות ברמת סיכון וחשיפה גבוהות כל כך, עשויה הייתה לפגוע בשם הטוב של סולומון בשוק. לפיכך, התקבלה החלטה לצמצם את רכיב החשיפה מ-40% ל-30%, ואף הוטלה מגבלה כספית בחשיפה (ראו לעניין זה: עמ' 3 ש' 33-30 ועמ' 4 ש' 1 לגיליון החקירה ברשות ניירות ערך; עמ' 62 ש' 12-6 לפרוטוקול בת.פ. 2312/06; עמ' 33 ש' 13-9 לפרוטוקול הדיון).

הגורם השני לניתוק הקשר, היה שיחת הטלפון שהתקבלה מהגב' פרוש (ראו לעניין זה עמ' 4 ש' 3-2 לגיליון החקירה ברשות ניירות ערך; עמ' 62 ש' 15-12 לפרוטוקול בת.פ. 2312/06).

27. כשנשאל מר עטר איזו מבין הסיבות שלעיל הייתה הסיבה העיקרית להפסקת ההתקשרות, הוא השיב כי לא הייתה סיבה עיקרית וכי מדובר ב"הצטברות של כל הדברים" (עמ' 63 ש' 4-3 לפרוטוקול בת.פ. 2312/06).

מן האמור עולה כי שני הגורמים – הן פעילות הקרן שהשקעותיה נוהלו על ידי התובע עצמו, והן שיחת הטלפון של פרוש – פעלו כגורמים מצטברים שהביאו להחלטה על ניתוק ההתקשרות עם התובע. מכאן שלא היה די באחד הגורמים הללו כשלעצמו. כלומר - אלמלא שיחת הטלפון, לא הייתה סולומון מבטלת את ההסכם ומנתקת את ההתקשרות עם T.I.M והתובע במועד בו היא עשתה כן. יחד עם זאת יש לציין בהקשר זה כי לאור החשש של סולומון מפעילות הקרן, חשש שהיה קיים כאמור גם אלמלא שיחת הטלפון, הרי די היה בכך שפרוש תתריע בפני עטר על חשש כלשהו מפני הפרות חוק על ידי התובע, כדי להביא להצטברות שדי היה בה כדי לקבל החלטה לנתק את הקשר עמו (ולא היה אף צורך בכך שפרוש תודיע לעטר על חשדות פליליים או חקירות המתנהלות נגד התובע).

28. לעניין הקשר הסיבתי-המשפטי, נשענת הפסיקה על אחד משלושת המבחנים הבאים: מבחן הציפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (ראו, למשל ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ. המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (1982) (להלן: "ועקנין"); ע"א 576/81 בן שמעון נ. ברדה פ"ד לח (3) 1 (1984)) כאשר כל אחד משלושתם הינו טוב וראוי (ועקנין, בעמ' 146). על פי מבחן הציפיות, קשר סיבתי מתקיים, כאשר היה על הנתבע לצפות את הנזק, כפועל יוצא של אשמו; על-פי מבחן הסיכון, יתקיים קשר סיבתי, אם הסיכון שיצר הנתבע הוא מסוג הסיכונים אשר מפניהם מבקש כלל האחריות להגן; לפי מבחן השכל הישר, נשלל הקשר הסיבתי, כאשר מעורב בתהליך הגרימה אשם נוסף, העולה כדי רשלנות חמורה, או אשם מכוון, או כאשר תהליך הגרימה כרוך בהתרחשות חריגה.

קיימת בענייננו סיבתיות משפטית בין שיחת הטלפון לבין הנזק הנטען שבניתוק ההתקשרות עם סולומון והשלכותיה. על פי מבחן הציפיות, היה על הגב' פרוש לצפות כי דבריה בשיחת הטלפון עלולים להביא לניתוק ההתקשרות עם T.I.M והתובע, על ההשלכות הישירות הנובעות מכך. בהקשר זה אציין, כי לא זו בלבד שהיה על פרוש לצפות את הנזק שבעצם ניתוק היחסים עם סולומון, אלא שכפי שעולה מעדותה היא צפתה נזק זה בפועל, שהרי מטרתה בקיום שיחת הטלפון עם עטר הייתה להתריע בפניו כי עליו לבחון את עצם ההתקשרות עם T.I.M והתובע (עמ' 41 ש' 25-24 לפרוטוקול). למסקנה דומה אודות הקשר הסיבתי המשפטי ניתן להגיע גם אם מופעלים המבחנים האחרים שהוכרו בפסיקה בהקשר זה.

29. יחד עם זאת יש להדגיש כי הפרסום – קרי שיחת הטלפון של פרוש עם עטר, היה יכול להביא גם לתוצאות אחרות, שפרוש יכולה הייתה לצפות גם אותן ואת הייתכנות שלהן. כך למשל, יכול היה עטר לשוחח עם התובע אודות הדברים ששמע, ולקבל את עמדתו. הוא יכול היה לדרוש ממנו לשנות את התנהלותו, ואף להגביר את הפיקוח עליו ועל אופן ההתנהלות של 'רעם 90'. בסופו של דבר עטר לא בחר כאמור באחת האפשרויות הללו, וזאת לאור מכלול הנושאים האחרים שצוינו לעיל, כאשר כאמור שיחת הטלפון הייתה גורם מצטבר שנוסף לגורמים הללו.

לכן אני קובעת כי קיים קשר סיבתי בין הפרסום בשיחת הטלפון לבין ניתוק הקשר בין סולומון והתובע, ולפגיעה בשמו הטוב של התובע כתוצאה מכך במועד הסמוך למועד ניתוק הקשר. יוער כי יתכן בהחלט כי סולומון היתה מנתקת את קשריה עם התובע בהמשך, גם אלמלא שיחת הטלפון עם גב' פרוש – לאור מכלול העניינים שעטר ציין ביחס לאופן התנהלות הקרן. יחד עם זאת, אין בעובדה זו כדי לשנות את המסקנה לפיה ניתוק הקשר במועד בו הוא קרה, היה תולדה של שיחת הטלפון.

30. כפי שיפורט להלן, הפרסום הנדון חוסה תחת הגנות שונות מכוח חוק איסור לשון הרע. לכן, אני סבורה כי אין מקום לדון בכל הנזקים הכלכליים שנגרמו – אם נגרמו – לתובע כתוצאה ממנו, ודי במסקנה כי אכן היה בפרסום כדי לגרום נזק כלשהו, על מנת להוכיח קיומה של העוולה לפי חוק לשון הרע.

ההתקשרות עם אקסלנס וההסתבכות בפלילים
31. מעבר לנזקים שפורטו לעיל, טוען התובע כי נגרם לו נזק נוסף בגין הפרסום – נזק הקשור להתקשרותו עם חברת אקסלנס, והסתבכותו בפלילים. זאת, משום שהתובע התקשר לטענתו עם חברת אקסלנס, רק בעקבות ניתוק היחסים עם סולומון.

אני סבורה כי אין לקבל טענה זו. הסתבכותו של התובע בפלילים הנה תוצאה ישירה של אשמתו שלו, ולא ניתן לקשור אותה (ודאי לא בקשר סיבתי משפטי) לשיחת הטלפון, לדברים שנאמרו בה ולניתוק הקשר שלו עם סולומון כתוצאה ממנה. ודאי שלא ניתן לומר כי הסתבכותו של התובע בפלילים הייתה במתחם הציפייה של פרוש כששוחחה עם עטר ואמרה את הדברים נושא התביעה.

האם עומדות לנתבעים הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע או דיני הנזיקין?
32. כאמור, דבריה של פרוש במסגרת שיחת הטלפון מהווים 'פרסום לשון הרע' ואף היה בהם כדי לגרום לתובע לנזק (לפחות נזק של ניתוק היחסים עם סולומון ופגיעה בשמו הטוב). יחד עם זאת, כדי לבחון את שאלת אחריותם של הנתבעים כולם או חלקם, יש לבחון האם עומדות לזכותם הגנות שונות.

הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע
33. ההלכה היא כי על מנת להקים אחריות מכוח חוק איסור לשון הרע יש לבחון, נוסף על מהות ומשמעות הפרסום, האם על פי התכלית המונחת בבסיסו של החוק ראוי להטיל אחריות בגין הפרסום (ראו לעניין זה, למשל, פס"ד עיתון הארץ, בעמ' 293-294). תכליתו של חוק איסור לשון הרע היא להגן על שמו הטוב של האדם, אולם תכלית זו אינה עומדת לבדה. לצד ההגנה על השם הטוב יש להגן גם על ערכים נוספים, שבמקרים מסוימים יצדיקו מתן הגנה למי שפרסם לשון הרע (שנהר, עמ' 187).

להלן נבחן האם במקרה דנן, הפרסום מוגן בהתאם לאיזה מן ההגנות הנטענות על ידי הנתבעים.

האם מדובר ב"פרסום מותר"?
34. הנתבעים טוענים, כי הדברים שנאמרו במסגרת שיחת הטלפון מהווים "פרסום מותר" בהתאם להוראת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. הסעיף קובע:
"13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
(9) פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין, או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור"

בסעיף 13 העניק המחוקק חסינות מוחלטת לפרסומים הנוגעים לביצוע תפקידם של ממלאי תפקידים רשמיים ושל רשויות רשמיות (ע"א 211/82 ננס נ' ד"ר פלורו, פ"ד מ(1) 210, 215 (1986)). סעיף משנה (9) נועד להתיר פרסומים, שחובה לפרסמם או שיש רשות לפרסמם על פי היתר של רשות מוסמכת. לעניין זה, אין כל חשיבות אם הפרסום אמת הוא או אם היה תום לב בפרסום (ור' בהקשר זה בין היתר שנהר, בעמ' 191).

תכלית הסעיף היא להבטיח כי המפרסמים פרסום מכוח חובה שבדין או על פי היתר, יוכלו לבצע את תפקידם ללא מורא, ומבלי שיעמדו מול הצורך להתגונן באופן אישי מפני תביעות בגין לשון הרע.

35. במקרה דנן, כדי לבדוק האם אכן הדברים שנאמרו בשיחת הטלפון היו "פרסום מותר", יש לבחון האם הנתבעים הוכיחו כי חלה על רשות ני"ע או על הנתבעת 1 (כפועלת מטעמה) חובה מכוח הדין לומר את הדברים שאמרה לעטר במסגרת שיחת הטלפון ביניהם, או האם היא הייתה פרוש רשאית לעשות זאת על פי הוראה או היתר של רשות ני"ע.

36. לטענת הנתבעים, רשות ני"ע מופקדת על עניינם של המשקיעים בניירות ערך, וחובתה לדאוג להגנה על טובתם. לטענתם, פרוש, שהייתה באותה עת ראש מחלקת הפיקוח על קרנות נאמנות ברשות ני"ע, הייתה אחראית לבירורים ולבדיקות ביחס להתנהלות קרנות הנאמנות, לתנודתיות שערי היחידות, ולכשירות ואמינות הגורמים המתפעלים את הקרן. רשות ני"ע – כך נטען – היא המפקחת על מנהלי קרנות הנאמנות, ובכלל זה על סולומון, ועל פעולותיו של התובע כמנהל תיק ההשקעות של הקרן. לכן, על רשות ני"ע ועל פרוש, מוטלת חובה לנקוט בכל הצעדים שיידרשו לשם שמירה על אינטרס הציבור, לרבות פניה יזומה למנהל הקרן וציון הדברים שנאמרו במסגרת השיחה הטלפונית עם עטר. חובה זו קמה מעצם היות הרשות "נאמן הציבור", בכל הקשור לשוק ההון ולהגנה על ציבור המשקיעים, והיותה הרגולטור והזרוע השלטונית הממונה על נושאים אלה.

37. בהתאם לס' 2 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך") הוקמה הרשות לצורך "שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים בניירות ערך, כנקבע בחוק זה". הוראה זו מגדירה, למעשה, את תמצית מטרותיה וסמכויותיה של הרשות. מכוח הגדרה זו שואבת רשות ני"ע את הלגיטימציה החוקית והציבורית למרבית פעולותיה בשוק ההון (ראו מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 61 (2006) (להלן: "תאגידים וניירות ערך").

תפקידה העיקרי של רשות ני"ע הוא לפקח על הגורמים הפועלים בשוק ההון, ובכלל זה, על תאגידים המציעים ניירות ערך לציבור, הבורסה, ענף קרנות הנאמנות, יועצי השקעות, משווקי השקעות ומנהלי תיקי השקעות.

הרשות היא גוף סטטוטורי, המפעיל את סמכויותיו במסגרת הוראות החוק, וחייב דין וחשבון לרשות המבצעת (שר האוצר) ולרשות המחוקקת (ועדת הכספים – ר' סעיף 14 לחוק ניירות ערך). כדי להפעיל את סמכויותיה פועלת הרשות באמצעות אורגנים שהוסמכו על ידיה לבצע את התפקידים שהוקנו לה על פי דין. הרשות מחולקת למספר מחלקות, כל אחת מהן ממונה על תחום אחר.

38. אחד מבין התפקידים שהוקנו לרשות ני"ע על פי דין, הוא תפקידה לפקח על ענף קרנות הנאמנות והסדרת פעולתו. כך, סעיף 97 לחוק השקעות משותפות בנאמנות קובע, כי:
97. (א) במילוי חובותיהם לפי חוק זה יהיו מנהל קרן ונאמן נתונים לפיקוח הרשות.
ב) הרשות רשאית, לצורך פיקוח כאמור בסעיף קטן (א), ליתן הוראות הנוגעות לדרכי פעולתם של מנהל קרן ונאמן, של נושא משרה בהם ושל כל מי שמועסק על ידם, והכל כדי להבטיח את ניהולם התקין של מנהל הקרן והנאמן ואת השמירה על ענינם של בעלי היחידות; הוראות כאמור יכול שיינתנו לכלל מנהלי הקרנות והנאמנים או לסוג מסוים בהם".

39. מסעיף קטן (א) עולה, כי מנהל קרן נאמנות והנאמן נתונים לפיקוחה של הרשות בכל הנוגע למילוי חובותיהם על פי חוק השקעות משותפות בנאמנות. בכלל חובות אלה ניתן למנות את החובה לפעול לטובת בעלי היחידות בקרן בלבד, וכן את חובות הנאמנות והזהירות המוטלות על מנהל הקרן והנאמן. חובות אלה נזכרות בסעיפים 75-74 לחוק הנ"ל, הקובעים כדלקמן:
"74. נאמן ומנהל קרן ימלאו את תפקידיהם וישתמשו בסמכויותיהם לטובת בעלי היחידות בלבד.
75. (א) במילוי תפקידיהם ובשימוש בסמכויותיהם יפעלו הנאמן ומנהל הקרן בזהירות, באמונה ובשקידה.
(ב) נאמן ומנהל קרן ינקטו את הצעדים הסבירים לשם שמירת נכסי הקרן וכל הזכויות הנובעות מנכסים אלה."

40. בהתאם לסעיף 97(ב) לחוק השקעות משותפות בנאמנות, רשאית רשות ני"ע לתת למנהל הקרן ולנאמן הוראות הנוגעות לדרכי פעולתם, כדי להבטיח את ניהולם התקין ואת השמירה על עניינם של בעלי היחידות.

41. באיזה אופן פועלת אם כן רשות ני"ע באמצעות מחלקת הפיקוח על קרנות הנאמנות (הפועלת על פי היתר של הרשות), להסדרת פעילותה של קרן ספציפית וכמפקחת על מילוי חובותיהם של נאמן או מנהל קרן מסוימים?

הגב' פרוש פירטה בסעיף 8 לתצהירה, מהן הפעולות בהן נקטה רשות ני"ע כדי לפקח על קרנות הנאמנות, בהתאם לחובה ולסמכות שהוענקו לה לעשות כן במסגרת החוק. רשות ני"ע נקטה בפעולות הבאות:



בדיקת עמידת מנהלי קרנות הנאמנות והנאמנים בתנאי החוק;
ניטור שוטף של כל קרן על בסיס דוחות חודשיים המוגשים על ידי הקרנות, באמצעות מערכת ממוחשבת, שמטרתו לבדוק, בין היתר, את התאמת ההשקעות בפועל למדיניות ההשקעות לה התחייבה הקרן בתשקיף, את סבירות התשואה וכיו"ב;
בדיקת סבירות התנודתיות במחירי הקרן לאור ההשקעות שהוחזקו בה;
בדיקת תלונות שהגיעו לרשות ממשקיעים בקרנות, ובמידת הצורך בדיקות שונות בעקבות ידיעות המגיעות לרשות ני"ע, בדרך כלל, מפעילים בשוק ההון.
קיום קשר שוטף עם מנהלי קרנות ועם נאמנים, מבלי לפגוע ביחסים הברורים של "מפקח-מפוקח", הן על דרך של ביקורות פורמאליות על ידי צוותים של אנשי מקצוע, והן על דרך של הצגת שאלות, בקשות למידע נוסף, נתונים או הסברים בין המפוקחים לרשות המפקחת עליהם.
פניות טלפוניות או בפגישות, על פי הצורך, למנהלי הקרנות והנאמנים, והסבת תשומת ליבם לאירועים ותופעות שונות שצדו את עיני המפקחים, או שהגיעו לידיעתם בקשר לקרן. מדובר במידע הרלוונטי למנהל הקרן או לבית ההשקעות אליו נעשתה הפנייה. הפניות נעשו כחלק מהדיאלוג השוטף בין המפקחים למפוקחים, מעבודת הפיקוח ושימוש מושכל במדרג כלי הפיקוח.


42. אני סבורה כי כלל הצעדים והכלים המפורטים לעיל בהם נקטה רשות ני"ע, עולים בקנה אחד עם סמכותה של הרשות לפקח על מילוי חובותיהם של מנהל הקרן והנאמן על פי חוק. אחד הצעדים הללו הוא קיומן של פניות למנהלי הקרנות (כבמקרה דנן), שנועדו לוודא שמנהל הקרן ממלא אחר חובותיו שבדין.

כזכור, הנתבעים טוענים כי פרוש יזמה את שיחת הטלפון בעקבות תלונות שהגיעו לרשות ני"ע מלקוחות של התובע או גופים שונים. עניינן של התלונות היה בניהול השקעות בסיכון גבוה וחריג, בפעולות קניה ומכירה מיותרות שמטרתן לחייב את תיק ההשקעות בעמלות ואי-התאמה לצרכי הלקוחות, כמו גם בתנודתיות חריגה במחירי יחידות הקרן ותחלוף גבוה של נכסי הקרן. כל אלה עלולים היו לפגוע בבעלי היחידות בקרן נוכח הקטנת שווי נכסי הקרן, ועלולים היו להעיד על ניהול השקעות שלא לטובת בעלי היחידות בקרן.

43. מנהל קרן נדרש, כאמור בהוראות סעיפים 75-74 לחוק השקעות משותפות בנאמנות שצוטטו לעיל, לפעול לטובת בעלי היחידות בקרן בלבד בזהירות, אמונה ושקידה, ולנקוט צעדים סבירים לשם שמירת נכסי הקרן וכל הזכויות הנובעות מנכסים אלה.

44. מנהל הקרן מוסיף להיות אחראי כלפי בעלי היחידות, אף אם הוא האציל מסמכויותיו לאחר. בהקשר זה קובע סעיף 86 לחוק השקעות משותפות בנאמנות כי "נאמן או מנהל קרן אינם רשאים לאצול מסמכויותיהם או להעביר מחובותיהם לפי חוק זה; העסקת אדם על ידי נאמן או מנהל קרן, לא תיחשב כאצילת סמכויות או כהעברת חובות, ולא תגרע מאחריותם כלפי בעלי היחידות". מסעיף זה עולה, כי מנהל הקרן (סולומון) אחראי לפעולות מנהל תיק ההשקעות החיצוני של הקרן (התובע), וכפוף לפיקוחה של רשות ניירות ערך בגין פעולותיו.

משהתעורר ברשות ני"ע חשש כי מנהל הקרן דנן אינו עומד בחובותיו הנ"ל – לאור הפעילות של סולומון ושל התובע, היתה פרוש מוסמכת, כמפקחת על עמידת הקרן בתנאי החוק, לפנות אל מנהל הקרן בנושא זה, ולדרוש ממנו להדק את הפיקוח על פעילות הקרן ועל פעילותו של התובע.

45. פרוש מילאה אם כן את תפקיד הפיקוח הנתון לה על פי דין, ופעלה לשמירה על האינטרסים של בעלי היחידות בקרן 'רעם 90'. שיחת הטלפון בה צוינו החשדות להתנהלות לא תקינה של הקרן, נועדה להתריע בפני עטר על הצורך בהידוק פיקוחו על התנהלות הקרן, ועל הצורך בהפעלת סמכויותיו לצורך שמירה על טובת בעלי היחידות. שיחת הטלפון הייתה במסגרת סמכויותיה של פרוש, ונעשתה מכוח ההיתר שניתן לה על ידי רשות ני"ע לשם מילוי החובות שהוטלו עליה על פי דין. לכן, דבריה של פרוש שנאמרו במסגרת מילוי תפקידה ועל פי היתר של רשות ני"ע, מוגנים באופן מוחלט מפני הגשת תביעת לשון הרע בגינם.

מכאן, שהפרסום דנן חוסה תחת החסינות שבסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, והוא אינו יכול להוות עילה לתביעה כנגד הנתבעים.

הגנת אמת בפרסום
46. ניתן היה להסתפק באמור לעיל, אולם למעלה מן הצורך נתייחס לטענת ההגנה של הנתבעים המבוססת על סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע – הגנת "אמת בפרסום".

לטענת הנתבעים, כל מה שנאמר בשיחת הטלפון בין פרוש לבין עטר, הוא אמת. לטענתם, השיחה הייתה מבוססת על התלונות שהוגשו לרשות ני"ע כנגד התובע, ועל הבדיקות שבוצעו בקשר עם תנודתיות הקרן ותחלוף נכסי הקרן. לכן, טוענים הנתבעים, דבריה של פרוש חוסים בצילה של ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

47. אני סבורה כי הנתבעים הוכיחו כי דבריה של פרוש לעטר היו נכונים. פרוש ביססה את דבריה על בדיקות שבוצעו על ידי המחלקה שבראשותה. הבדיקות של רשות ני"ע העלו את החשש כי פעילות הקרן מתנהלת בצורה בלתי תקינה, וכי עניינם של בעלי היחידות בה עלול להיפגע עקב הפרות חוק שונות. לפיכך, דבריה של פרוש בעניין חשדות לניהול בלתי תקין של פעילות ההשקעות של הקרן הם דברי אמת. יוער כי חלק ניכר מהדברים היו ידועים לסולומון הן מפרסום מחירי יחידות הקרן בעיתונות היומית, והן מתוך דוחות קרנות הנאמנות.

48. אינני מקבלת את טענת התובע בדבר שמועות שהיוו את הבסיס הבלעדי לשיחת הטלפון. כאמור, פרוש העידה במסגרת תצהירה ובמסגרת חקירתה הנגדית, כי פנייתה לעטר נעשתה על רקע תלונות שהגיעו לרשות ני"ע בדבר התנהלות לקויה של התובע, ובכלל זה ניהול השקעות בסיכון גבוה באופן חריג, חיבוץ התיק ואי-התאמה לצרכי הלקוחות. הפנייה התבססה – כך עולה מעדותה של גב' פרוש – גם על בדיקה שבוצעה על ידי מחלקת הפיקוח על קרנות הנאמנות בעניין זה, וממצאים חריגים שנמצאו בה.

השמועות אותן מזכיר התובע נוגעות לתלונות שהגיעו לרשות ני"ע על ידי גורמים בשוק ההון בדבר תנודתיות מאוד גבוהה בקרן (עמ' 38 ש' 16-10 לפרוטוקול). אני סבורה כי יש לקבל את עדותה של הגב' פרוש בדבר קיומן של תלונות כאלה, מה עוד שהן הוכחו – לאחר בדיקה – כנכונות ומבוססות.
כפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי גם אם פרוש מסרה לעטר מידע על חשדות או חקירות שקיימים נגד התובע, מידע זה היה מידע נכון.

49. על מנת שתקום לנתבעים ההגנה מכוח הוראת סעיף 14 הנ"ל נדרש כי הפרסום, פרט להיותו אמת, יהיה גם בעל עניין לציבור. אני סבורה שבמקרה דנן היה בפרסום האמור עניין ציבורי, שכן מטרתו הייתה לוודא את תקינות פעילותה של הקרן ולהגן על המשקיעים – בעלי היחידות בקרן.
לכן, אני קובעת כי הפרסום דנן מוגן גם בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

הגנת תום הלב
50. עוד למעלה מן הצורך, תיבחן טענת הנתבעים, לפיה הדברים שנאמרו על ידי פרוש חוסים תחת ההגנה שבסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, שעניינה בפרסום שנעשה בתום לב, באחת מן הנסיבות הקבועות בסעיפי המשנה של סעיף זה.

אני סבורה כי הפרסום הנדון נעשה על ידי הגב' פרוש בתום לב, תוך שהיא מאמינה באמיתותו, ולאחר שנקטה באמצעים שהיו ברשותה כדי לוודא שאכן תוכן הפרסום הוא אמת. לפיכך, התנאי הנוגע לעשיית הפרסום "בתום לב" מתקיים. להלן נבחן את סעיפי המשנה של סעיף 15 עליהם מסתמכים הנתבעים בטענתם כי הפרסום הנדון מוגן.

סעיף 15(2)
51. סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:
"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום"

על הנתבע להוכיח, מכוח סעיף זה, כי מעבר לעובדה שהפרסום נעשה בתום לב, שחלה עליו חובה לעשותו. כן צריך הנתבע להוכיח כי החובה חלה ביחס לכל מי שהפרסום הופנה אליו, וכן להוכיח כי חובה זו אכן חייבה את הנתבע לפרסם את הפרסום המסוים שבמחלוקת (שנהר, בעמ' 282).

52. כאמור לעיל, רשות ני"ע חייבת לשמור על עניינם של המשקיעים, בין היתר, באמצעות הפיקוח על פעילות קרנות הנאמנות, ובהן רעם 90, ועל מילוי תפקידיהם של הנאמן ומנהל הקרן (סולומון). לשם כך מוטל עליה לנקוט בכל הצעדים הסבירים, לרבות פניה טלפונית למנהל הקרן בבקשה שיהדק את פיקוחו על פעילות ההשקעות של הקרן, ושיוודא את תקינותה ועמידתה בדרישות החוק (כפי שפורט לעיל בפסק דין זה).

על פרוש, כמפקחת על מילוי חובותיה של סולומון על פי חוק, הייתה מוטלת חובה חוקית לומר לעטר את הדברים ביחס לחשדות לפעילות בלתי תקינה של הקרן. לכן, ומאחר שאני סבורה כי היא עשתה זאת בתום לב, הרי שדבריה חוסים גם תחת ההגנה מכוח סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

סעיף 15(3)
53. סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:
"הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר"

סעיף משנה זה נועד להגן על פרסומים שנעשו לשם הגנה על אחד משלושת האינטרסים המצוינים בו. בהתאם לסעיף משנה זה יש להראות כי הפרסום אכן נועד להגן על אותו עניין, כי הוא הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מהוראת הסעיף, וכי הפרסום נעשה בתום לב (שנהר, שם).

54. בהקשר זה מקובלת עליי טענת הנתבעים, לפיה שיחת הטלפון נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של מנהל הקרן (סולומון) – כשלוחם של בעלי היחידות בקרן, וכן כדי להגן כמובן על עניין אישי כשר של בעלי היחידות עצמם.

לסולומון יש עניין "אישי" כשר בפרסום שהופנה אליה (באמצעות מנכ"ל בית ההשקעות, מר עטר), הן מכוח תפקידה כמנהל הקרן והן בכובעה כשלוחה של בעלי היחידות. זאת, נוכח התפקיד המוטל עליה לדאוג לניהול התקין וההולם של הקרן, ולאור החובות המוטלות עליה מכוח החוק, ובכלל זה לפעול לטובת בעלי היחידות באמונה בזהירות ובשקידה, ולנקוט בכל הצעדים הסבירים לשם שמירת נכסי הקרן והזכויות הנובעות מנכסים אלה.

55. כאמור לעיל, האחריות על פעילותה התקינה של הקרן, לרבות פעילותם של כל ממלאי התפקידים בקרן, מוטלת על מנהל הקרן (ראו בין היתר סעיף 86 לחוק השקעות משותפות בנאמנות שנזכר לעיל). מכאן, שהפרסום שהופנה לסולומון בקשר עם התובע, נוגע לעניינו האישי הכשר של מנהל הקרן, שכן הוא זה שעלול לשאת באחריות לתקלות או הפרות חוק ביחס לקרן.

בנוסף, גם לציבור המשקיעים בקרן יש עניין אישי כשר במידע הנוגע לפעילות ההשקעות של הקרן, ולחשדות ביחס להפרות חוק או תקלות בהתנהלותה. כפועל יוצא מכך יש למנהל הקרן – גם כמי שאמון על השקעותיו וכספיו של ציבור המשקיעים - אינטרס בפרסום דנן שנועד להגן על לקוחותיו.

בהקשר זה ראוי לציין כי תפוצת הפרסום הייתה מידתית ומדויקת – הפרסום הופנה לעטר בלבד, כמי שיכול היה למנוע את הפעילות הבלתי תקינה בה נחשדה הקרן, ולהגן על האינטרסים של בעלי היחידות בה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הפרסום דנן חוסה תחת ההגנה של סעיף 15(3) הנ"ל.

סעיף 15(4) וסעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע
56. הנתבעים הפנו גם להוראות סעיפים אלה. סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע קובע:
"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות"

סעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:
"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור".

57. הנתבעים טענו כי ככל שהשתמעה מדבריה של פרוש הבעת דעה, הרי שהפרסום חוסה תחת הגנתם של שני הסעיפים שלעיל. זאת, מכיוון שדבריה היו בגדר הבעת דעה על פעילותו של התובע במסגרת מילוי תפקיד רשמי או ציבורי שמילאה פרוש, ומכיוון שרשות ני"ע ממונה על התובע מכוח הדין בכל הקשור לפעילותו בשוק ההון.

המשותף לשני סעיפי משנה אלו הוא כי עניינם בהבעת דעה של המפרסם. בענייננו, אין המדובר בהבעת דעה של פרוש, כי אם בציון עובדות או מסקנות אליהן הגיעה בהתבסס על בדיקות שערכה, ומכאן שסעיפים אלו אינם רלוונטיים ואינם חלים בענייננו.

זאת ועוד, סעיף 15(4) הנ"ל מתייחס להגנה על פרסומים שנושאם הוא גורם בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, ולא פרסומים שנעשו על ידי גורמים אלו, ומכאן שהוא כלל אינו רלוונטי לענייננו.

טענות הגנה מכוח דיני הנזיקין
58. ס' 7א(א) לפקודת הנזיקין (החל על כל תובענה שהוגשה מיום תחילתו של החוק לתיקון פקודת הנזיקין ואילך), קובע כי: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".
הנתבעים 1 ו-2 – פרוש ומר משה טרי, הם עובדי ציבור, בהתאם להגדרה שבס' 7 לפקודת הנזיקין. לכן, כל עוד הם פעלו במסגרת תפקידם, לא תוטל עליהם אחריות למעשיהם, אלא אם כן יוכח כי הם פעלו תוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו.
מאחר שכפי שהובהר בפירוט לעיל, אני סבורה כי אין מקום להטיל אחריות על הנתבעים לאור ההגנות העומדות להם מכוח חוק לשון הרע, הרי שאין מקום לבחון את השאלה האם עומדת להם ההגנה מכוח ס' 7א(א) הנ"ל.

סוף דבר
59. הואיל ועל הפרסום נושא תביעה זו חלות, כמפורט לעיל, תחת מספר הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע, הרי שלא ניתן לקבוע כי הנתבעים או מי מהם עוולו כלפי התובע. לכן, אני דוחה את התביעה.
התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך של 50,000 ש"ח.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה לשון הרע ?

  2. מה נחשב לשון הרע ?

  3. לשון הרע בפקס

  4. לשון הרע - אמירה

  5. הגנת אמת דיברתי

  6. מאמר על לשון הרע

  7. לשון הרע במקומון

  8. לשון הרע נגד מורה

  9. הוצאת דיבה במקומון

  10. פיצול הדיון לשון הרע

  11. שליחת מכתב לשון הרע

  12. פרסום מותר לשון הרע

  13. לשון הרע בשיחת טלפון

  14. לשון הרע נגד ספורטאי

  15. סעיפי פקודת העיתונות

  16. לשון הרע בשפה הערבית

  17. הבעת דעה או לשון הרע ?

  18. כתיבת השמצות באתר זאפ

  19. הוצאת דיבה כתבה בעיתון

  20. לשון הרע נגד ראש מועצה

  21. תביעת לשון הרע נגד שופטת

  22. לשון הרע נגד קרוב משפחה

  23. לשון הרע בדואר אלקטרוני

  24. לשון הרע במכתב מעורך דין

  25. הוצאת דיבה בתקופת בחירות

  26. לשון הרע נגד בעלים של עסק

  27. לשון הרע בפרומו בטלוויזיה

  28. פרסום לשון הרע באופן עקיף

  29. לשון הרע בחדשות בטלוויזיה

  30. לשון הרע בגין פרסום ברוסית

  31. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  32. לשון הרע במסדרון בית המשפט

  33. טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

  34. האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

  35. פרסום צילום תמונה - לשון הרע

  36. תביעה על פרסום תמונה בעיתון

  37. תביעת לשון הרע נגד ארץ נהדרת

  38. טעות בהודעת עיקול - לשון הרע

  39. פרסום תצלום של אדם - לשון הרע

  40. תביעה נגד מעריב בגין לשון הרע

  41. אגרת נזקי גוף בתביעת לשון הרע

  42. קיומו של "ענין ציבורי" בפרסום

  43. הוצאת דיבה פרסום כתבה במקומון

  44. סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע

  45. תביעה של דוגמנית בגין לשון הרע

  46. תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה

  47. לשון הרע במכתב שהוביל לפיטורים

  48. תביעת לשון הרע בגין כתבה במקומון

  49. תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה

  50. תביעת לשון הרע של עובד נגד מעביד

  51. ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

  52. אחריות פלילית של תאגיד - לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע עקב טענות על הפליה

  54. האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע ?

  55. לשון הרע כתבה בעיתון ידיעות אחרונות

  56. משלוח תמונות עירום במייל - לשון הרע

  57. האם הכינוי "עבריין" מהווה לשון הרע ?

  58. תביעת לשון הרע - מבקר של רשות מקומית

  59. פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

  60. האם פניה למבקר המדינה מהווה לשון הרע ?

  61. דחיית תביעה לשון הרע בעניינים פוליטיים

  62. האם הביטוי "הון שלטון" מהווה לשון הרע ?

  63. תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה

  64. האם ייחוס הומוסקסואליות מהווה לשון הרע ?

  65. האם עיקול חשבון עורך דין מהווה לשון הרע ?

  66. טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה

  67. תביעת לשון הרע בטענת פרסום "עובדות שיקריות"

  68. תביעת לשון הרע בגין התבטאויות בכלי התקשורת

  69. זכות האדם לפרטיות מול הזכות לשמירה על השם הטוב

  70. טענה להפרה של חוקי עבודה כעילה לתביעת לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תמונה שהשתרבבה "בטעות" לכתבה

  72. האם הפצת מכתב "לא לעבוד עם חברה" מהווה לשון הרע ?

  73. תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה

  74. קבלת תביעת לשון הרע באופן חלקי / פרסום לשון הרע נגד עורך דין

  75. פיצוי בגין לשון הרע למרות שבפרסום שנעשה לא הוזכר שמו של התובע

  76. לשון הרע או ביקורת לגיטימית על פעילות ופועלו הציבורי של אדם ?

  77. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע בגין פרסומים בנוגע לפעולות כעו"ד

  78. ערעור על סכום הפיצויים שנפסקו בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע

  79. תביעת דיבה בגין האשמת איש ציבור בשימוש ברכוש ציבורי לצרכים פרטיים

  80. תביעה בעילה של לשון הרע בגין דברים שנאמרו על כוונה לסכל ביצוע הסכם

  81. הסמכות לדון בעוולת לשון הרע הועברה לבית הדין לעבודה, לפני שנים ספורות

  82. פרסום מכתבים שקריים על גבי לוח המודעות של הבניין בדבר חוב לקופת ועד הבית

  83. תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

  84. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון