מהי טענת הודאה והדחה

מהי טענת הודאה והדחה ?

טענת "הודאה והדחה" היא טענה בה הנתבע מודה בכל העובדות אשר להן טען התובע אך מדיח את התביעה, כביכול, על ידי הוספת עובדות אחרות אשר בגללן נפקע החוב.

מקום בו טוען הנתבע טענת "הודאה והדחה", מוטל עליו הנטל להוכיח את העובדות אשר יש בכוחן, לטענתו, לפטור אותו מהתביעה, שכן הודה הוא בעובדות להן טען התובע, עובדות אשר מגבשות את עילת התביעה.

כדי שניתן יהיה להגדיר טענה של נתבע כטענת "הודאה והדחה", נדרש כי הנתבע יודה בכל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אך יטען כי מכוחה של עובדה אחרת יש לפטור אותה מהתביעה. מקום בו הנתבע אינו מודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה, אין טענת ההגנה שלו נכנסת תחת ההגדרה של "הודאה והדחה". כך, דרך משל, מובאת בספרות המשפטית ההבחנה בין שני המקרים הבאים:

במקרה הראשון, התובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף בהלוואה מידי התובע, אולם טוען כי פרע את ההלוואה. מקרה זה הינו המקרה הקלאסי של טענת "הודאה והדחה", שבה, כאמור, עובר הנטל להוכיח כי ההלוואה אכן נפרעה - אל כתפי הנתבע.

במקרה השני, התובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף מידי התובע, אולם טוען כי כסף זה ניתן לו כמתנה ולא כהלוואה. טענה כזאת איננה בגדר טענת "הודאה והדחה", שכן הנתבע הודה אומנם בטענה העובדתית של התובע כי הלה נתן לו כסף, אולם הוא לא הודה בעובדה - שגם היא חלק מעילת התביעה - שהכסף ניתן כהלוואה, אלא טען כי הכסף ניתן לו במתנה. במקרה כזה, לא עבר נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, ולכן על התובע להוכיח כי את הכסף נתן לנתבע כהלוואה ולא כמתנה .


כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה. סיטואציה זו יש לה פן מהותי ופן דיוני, הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, אזי יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה. הפן הדיוני הוא כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות סד״א, נהפך על פניו". (יובל סיני "הדוקטרינה של הודאה והדחה וכללי נטל השכנוע במשפט אזרחי – ניתוח ביקורתי והצעת מודל חדש- ישן" מחקרי משפט כד 165, 168 (2008)).
תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כך:
"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש – יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

יפים לעניין זה דברי כב' השופט מלץ בע"א 166/90 מרדכי אזולאי נג א"ב, מפעלי תיירות אילת בע"מ, פד"י מו(5) 344, 351 לאמור:

"כאן המדובר בתביעה שהנתבע הודה בה. כבר הראיתי לעיל, כי בתצהירו (שהפך כתב הגנה) הודה המערער בקיומו של ההסכם, שעליו מבוססת התביעה. בהמשך תצהירו הוא טוען טענות, שלפיהן אין הוא חייב בתשלום דמי השכירות שבתשלומם התחייב בהסכם. כבר אמרתי, שזהו מקרה ברור של הודאה והדחה, ובמקרה כזה ההלכה היא ברורה:
"נמצא: כתבי הטענות קובעים מי מתחיל, וזה המבחן: נניח, כי איש משני בעלי הדין לא יביא כל ראיה, מי יזכה? בדרך כלל יזכה הנתבע, מפני שהתובע מוציא מחברו ומשום כך עליו הראיה; לכן זכאי התובע להתחיל. אך לא תמיד כך. נתבע המתגונן בטענה של הודאה והדחה, הודה בטענת התובע, ואילו העובדות המצדיקות את ההדחה, עליו להוכיחן, ולא - יזכה התובע" (זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 456, וכן ראה ר"ע 677/85 [6])".





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון