נהיגה תחת השפעת מריחואנה רפואית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נהיגה תחת השפעת סמים רפואיים:

בהתאם להחלטתי מיום ‏ו' אדר א, תשע"א (01 פברואר, 2011) ניתנת בזה הנמקה להחלטה.

ביום 8.11.10 נמצא העורר נוהג בכלי רכב בטבורה של העיר תל אביב. הוא עוכב בידי שוטרים ונתבקש למסור דגימת שתן לבדיקת מעבדה. הבדיקה העלתה ממצא של תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנבוס (חשיש או מריחואנה). התברר לכאורה שהעורר צרך סם כ-20 דקות לפני שתנועתו ברכבו עוכבה. כן התברר כי העורר מחזיק בהיתר כדין לצריכת סם מסוג קנבוס מסיבות רפואיות.

הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה המייחס לעורר אשמת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. קודם להגשת כתב האישום נפסל רישיון הנהיגה של העורר בידי קצין משטרה למשך 30 ימים. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה המשטרתית מבית המשפט להאריך את הפסילה המנהלית עד לסיום הליכי המשפט.

בית המשפט לתעבורה (כב' השופט עופר נהרי) נעתר לבקשה אך קצב את תקופת הפסילה למשך 6 חודשים. על החלטה זו סב הערר שלפניי.

בא כוח העורר טוען כי היתר השימוש בסם שהעורר מחזיק בו מוציא את הסם מגדר ההגדרה של סם מסוכן ובכך גם שומט את הקרקע מתחת לפני האפשרות להרשיע את העורר בעבירה של נהיגה בשכרות.

לחילופין טוען בא כוח העורר כי מתקיים חוסר מתאם בין הוראות הדין המגדירות את העבירה של נהיגה בשכרות לבין הדין המסדיר היתר שימוש רפואי בסמים. העורר נכשל באפלוליות של התווך החוקי הבלתי מותאם ומצב זה צריך להצדיק הימנעות מנקיטת סנקציה (פסילת רישיון) קודם להכרעת הדין במשפט.

טענות אלה נטענו גם לפני הערכאה הראשונה ובית המשפט בחן אותן ונדרש להן בהחלטתו. הניתוח המשפטי שערך כב' השופט נהרי מקובל עליי. בכל זאת אציג את הדבר בדרכי כדי לבאר את התוצאה השונה שהגעתי אליה.

האיסור הפלילי על נהיגה בשכרות ("...השיכור בהיותו נוהג רכב...") קבוע בסעיף 63(3) לפקודת התעבורה (להלן: "הפקודה"). "שיכור" הוא, בין היתר: "מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן" (סעיף 64ב לפקודה). "סם מסוכן" לפי הפקודה הוא כ"כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע" (סעיף 64ב לפקודה). פקודת הסמים מגדירה סם מסוכן על דרך של נקיבה, בתוספת לפקודה, בשמות או כינויי החומרים המהווים סם מסוכן. קנבוס נכלל בתוספת לפקודת הסמים ברשימת החומרים המהווים סם מסוכן. לא ידוע על החרגה שהחריג שר הבריאות את הקנבוס מרשימת הסמים המסוכנים.

העורר נמצא נוהג ברכב כשבגופו תוצרי חילוף חומרים של קנבוס. על כן ניתן להגדירו כמי שנהג בהיותו "שיכור".

פקודת הסמים מאפשרת לגורמים מוסמכים שונים להתיר שימוש בסם מסוכן למטרות רפואיות. בין הרשויות המוסמכות מצוי המנהל הכללי של משרד הבריאות ומי שהוסמך על ידו (להלן: "הרשות המוסמכת"). הרשות המוסמכת התירה לעורר להשתמש בכמות מסוימת של סמים למטרות רפואיות. ההיתר הוגבל בתנאי ש"בעת השימוש בסם מסוכן חל איסור מוחלט על ביצוע פעולות הדורשות ריכוז, לרבות נהיגה..." (ההדגשות שלי).

לרשות המוסמכת הכוח להתיר שימוש בסם מסוכן. אין לה סמכות להתיר נהיגה בשכרות. הרשות המוסמכת רשאית להתיר את השימוש בסם במגבלות. לפיכך מן ההיתר שהתירה הרשות המוסמכת לעורר להשתמש בסם במגבלה האוסרת על נהיגה בעת השימוש, אין לגזור היתר לנהוג שלא בזמן שימוש. שכן התרת נהיגה ב"שכרות" היינו בזמן שבגוף הנהג נמצאים תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, אינה בגדר הכוחות והסמכויות של הרשות המוסמכת.

עולה מן המקובץ שבחינת נסיבות העניין הקונקרטי בראי המציאות הנורמטיבית מעלה שהעורר נהג לכאורה במצב של "שכרות".
משבאתי לכאן עלי להתייחס למשמעות של המציאות הנורמטיבית הנוהגת והשלכותיה לעניין המשתמשים בסמים בהיתר לצרכים רפואיים.

בנקודת המוצא של התייחסות זו אניח שתי הנחות; האחת שהשפעת הסם מתפוגגת זמן מסוים לאחר השימוש והשנייה שתוצרי חילוף חומרים של קנבוס עשויים להימצא בבדיקת דגימת שתן זמן ניכר (ימים אחדים ואולי יותר מכך) אחרי שהשפעת הסם התפוגגה לחלוטין (לצרכיה של החלטה זו די בתובנות שנצברו מן הניסיון השיפוטי שלי. ייתכן שלצורכי המשפט ההנחות הללו טעונות הוכחה באמצעות חוות דעת מקצועית).

מכאן עולה האפשרות שמי שנמצא נוהג כשבגופו תוצרי חילוף חומרים של קנבוס, לא בהכרח נהג תחת ההשפעה של הסם וממילא לא היה בנהיגתו כדי לסכן את הבריות. אף על פי כן פלוני שהשתמש בסם מסוכן וימים לאחר השימוש נמצא נוהג ובבדיקה התברר שבגופו תוצרי חילוף חומרים של הסם, ייחשב על פי החוק כמי שנהג בשכרות.

ראוי להעיר שהדין בעניין שכרות הנובעת מצריכת אלכוהול שונה. לעניין זה נקבעו מדדים וכנהג שיכור ייחשב מי שבדיקה מתאימה תגלה ריכוז מסוים של אלכוהול בדמו או ריכוז מסוים של אלכוהול בבדיקת נשיפה. רמת הסף שהדין קבעה דייה כדי הסתברות גבוהה של השפעת האלכוהול על הנהג ומכאן החזקה המוחלטת שהנוהג שיכור.

מהו הגיונו של הדין הקובע חזקת שכרות החלטית לעניין נהג שבדיקה גילתה אצלו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן? נראה לי שהדבר נעוץ מצד אחד בכך שלא ניתן לקבוע באמצעות בדיקות מעבדה את המועד המדויק של השימוש האחרון בסם; ומצד שני בכך שצריכת סמים "רגילה" היא התנהלות לא נורמטיבית, בלתי מפוקחת, המקימה, תוך נהיגה, סיכון רב לשלום הבריות.

שאלה היא אם מנהגים שהם צרכני סמים בהיתר רפואי (בהבדל מצרכני תחליף סם כאמצעי גמילה מסוים) נובע סיכון דומה. שהרי צרכני סם אלה הם אנשים נורמטיביים וצריכת הסם שלהם מפוקחת בידי גורמי משרד הבריאות. האם נהיגת רכב בידי אדם כזה ניתנת להסדרה באופן שלא יעמיד את הבריות בסיכון?

בא כוח העורר הציג מסמך החתום בידי הרשות המוסמכת שממנו עולה שמומחי משרד הבריאות בחנו את סוגיית הנהיגה של מי שהותר להם שימוש בסמים לצרכים רפואיים ושהללו הגיעו למסקנה כי נהיגת רכב המתבצעת 6 שעות לאחר שימוש בסם אינה מסוכנת. מסך זה אינו משנה את הדין הנוהג. ייתכן שהדבר יתניע תהליך של חקיקה או התקנה שתאפשר לצרכני סמים כהתוויה רפואית לנהוג לאחר תפוגת השפעת הסם. במציאות הנורמטיבית הקיימת אין בידם היתר כזה.

בית משפט קמא עמד על האפשרות שהעורר פעל מתוך טעות; היינו על פי סברה שההיתר הרפואי שבידו מתיר לו לנהוג זמן מה לאחר צריכת הסם. אפשרות זו, ביחס לעורר, מוקשית. שכן הנהיגה בוצעה כ-20 דקות לאחר השימוש. אולם השופט ציין – ולכך אני מסכים – שעניין זה צריך להתברר במשפט גופו. בנתונים אלה קבע השופט נהרי שהפסילה "עד תום ההליכים" לא תעלה על 6 חודשים.

לי נראה שלאחר שלושה חודשי פסילת הרישיון, מאחר שהעורר הוא אדם נורמטיבי עשויה הצגת המציאות הנורמטיבית לנגד עיניו כפי שהיא עולה מהחלטת השופט קמא ומהחלטתי, להבטיח שעד שלא יתוקן הדין (או שהחפות תיקבע בפסק דין), לא יחזור העורר על נהיגה לאחר שימוש בסם.

אחזור ואציין. החלטה זו המחזירה את רישיון הנהיגה לעורר אינה מתירה לו לנהוג בעת שתוצרי חילוף חומרים של הסם הנצרך בידו מצויים בגופו. לא 6 שעות ולא כל מידת זמן אחרת הן בגדר ערובה לכך ששרידי הסם הללו אינם עוד בגוף צרכן הסם.

יוצא אפוא שהחזרת רישיון הנהיגה מטילה על העורר משא אחריות כבד למדיי. הוא יוכל לנהוג רק כאשר באופן אובייקטיבי נעלמו שרידי הסם מגופו. סברתו הסובייקטיבית בעניין זה, אינה צידוק.

בבסיס החלטתי מצוי מכלול השיקולים הללו וכן סברתי שייתכן שהנסיבות המתוארות למעלה מכאן ישמשו את בית המשפט, אם ימצא את העורר אשם בנהיגה בשכרות, כנימוק לסטייה מעונש הפסילה המנדטורי. לכך נוסף חשש המקנן בי שעד שיסתיימו ההליכים תחלוף תקופה ארוכה מאד שתהפוך את הגריעה מעונש הפסילה המנדטורי לאקדמית.

הנמקה זו היא חלק בלתי נפרד מן ההחלטה. ביצועה יעוכב למשך 48 שעות מעת פרסומה.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נוהל בדיקת שכרות

  2. סירוב לבדיקת שתן

  3. בדיקת כיול לינשוף

  4. כיול מכשיר הינשוף

  5. הכשלת בדיקת ינשוף

  6. הוכחת נהיגה בשכרות

  7. סירוב לבדיקת ינשוף

  8. אי הסכמה לבדיקת שכרות

  9. כישלון בבדיקת מאפיינים

  10. בדיקת שכרות על ידי מתנדב

  11. הרשעה על סמך בדיקת ינשוף

  12. זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות

  13. חזרה מהודיה בנהיגה בשכרות

  14. הקלה בעונש על נהיגה בשכרות

  15. דוגמא לזיכוי מנהיגה בשכרות

  16. בדיקת מאפיינים על ידי מתנדב

  17. נהיגה בשכרות בדיקת ינשוף 335

  18. נהיגה בשכרות תאונת פגע וברח

  19. זיכוי על סירוב לבדיקת שכרות

  20. נהיגה בשכרות בדיקת מאפיינים

  21. זיכוי בגלל כיול מכשיר הינשוף

  22. עונש מינימום על נהיגה בשכרות

  23. נהיגה תחת השפעת מריחואנה רפואית

  24. בדיקת מאפיינים לאחר בדיקת ינשוף

  25. ערעור על גזר דין נהיגה בשכרות שהתקבל

  26. ערעור על עונש קל מדי על נהיגה בשכרות

  27. הרשעה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים בלבד

  28. עבירת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה

  29. הודה כי שתה אלכוהול לפני נסיעתו, אך הכחיש נהיגה ברכב

  30. כתב אישום על נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה

  31. ערעור על פסק דין בית משפט תעבורה בעבירות "נהיגה בשכרות"

  32. האם תאונת דרכים בשכרות היא ''תאונה במתכוון'' לפי החוק ?

  33. נהיגה בשכרות - דגימת אוויר נשוף בריכוז אלכוהול של 515 מק"ג

  34. בדיקת הינשוף שנערכה הראתה ריכוז של 750 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון