ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופטת ריבה ניב, בת.א 66258/07, ביום 28.02.10, במסגרתו התקבלה תביעת המערער, עו"ד אילן בומבך (להלן: "המערער") והמשיב, עו"ד אמיר פישביין (להלן: "המשיב") חוייב לשלם לו פיצוי בסך 59,410 ₪ וכן הוצאות משפט, בגין הוצאת לשון הרע.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1. במהלך הבחירות שנערכו בשנת 2007 לתפקיד יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, בהם התמודד המערער, שלח המשיב מכתב לראש לשכת עוה"ד דאז, עו"ד שלמה כהן, שכלל דברי לשון הרע כנגד המערער (להלן: "המכתב"; נספח ב' לערעור שכנגד). יצוין, כי במסגרת המכתב נתן המשיב רשות לעו"ד כהן להפיצו. המכתב מעלה טענות של מינויים בלתי ראויים אותם עשה המערער, אשר העביר, לטענת המשיב, בוררויות לעו"ד חסרי ניסיון שהיו פעילים בקמפיין הבחירות שלו בשנת 2003, הכל במטרה להכפיש את שמו ולגרום לכך שלא ייבחר.

מספר ימים לפני הסבב השני של הבחירות, שנערך ביום 10.07.07 (בהם בסופו של יום לא זכה המערער), הופץ המכתב לכלל ציבור עורכי הדין בדואר אלקטרוני שכותרתו "טוב לדעת - איך חולקו הבוררויות במחוז תל אביב", ותמציתו:

"1. ... מצאתי לנכון להוסיף מעט עובדות (ההדגשה במקור - ר.ל.ש)... בנושא חלוקת הבוררויות...
2. עו"ד במובך מתחכם נוקט לשון מתחמקת בעניין זה, ולא לשוא. שים לב כי אין הוא טוען שלא מינה בורר 'לא מתאים' אלא שטענתו היא כי מעולם לא קיבל תלונה על כך, ואולם - גם בכך אין אמת (ההדגשה במקור - ר.ל.ש).
...
4. לגופו של עניין:
א. שני עורכי דין חסרי ניסיון... היו פעילים מרכזיים בקמפיין הבחירות של עו"ד במובך בשנת 2003.
ב. בתמורה (הדגשה שלי - ר.ל.ש) הבטיח להם עו"ד בומבך כי יעביר להם בוררויות.
...
5. סבורני כי לפחות שני מקרים אלו ניתן לכנות מפורשות כמינויים בלתי הולמים שכן ברור לכל שעורכי דין חסרי ניסיון שאך הוסמכו אינם מסוגלים לשמש כבוררים ראויים ויש בכך משום פגיעה במתדיינים.
...".

כך גם פורסם המכתב באתר האינטרנט בפורום "דה מרקר".

2. לטענת המערער כל אחד מסעיפי המכתב מהווה הוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). מנגד, טען המשיב כי כל האמור במכתב הינו אמת וחוסה תחת הגנות החוק.

3. בית משפט קמא קבע כי האמור במכתב, המייחס למערער מעשים המהווים עבירה על כללי לשכת עורכי הדין ואף עשויים להתפרש כמעשה פלילי, אכן מהווה לשון הרע לפי החוק, ודחה את טענת המשיב כי האמור במכתב חוסה תחת הגנות החוק השונות (סעיפים 13, 14 ו-15). יצוין כבר עתה כי הערעור שכנגד שהגיש המשיב לא מתייחס לקביעות אלה.



באשר לפיצוי, בית משפט קבע כי המערער לא הוכיח שהפסיד בבחירות בגלל המכתב, ועל כן קבע כי אין הוא זכאי לפיצוי בגין נזק ממוני. בית המשפט קבע כי "ספק בליבי אם הדברים נאמרו ב'כוונה לפגוע'" ודחה את טענת המערער כי יש לפסוק כפל פיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק, ופסק בסופו של יום פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ב) לחוק בסך 59,410 ₪ (50,000 ₪ צמוד למדד ביום הגשת התביעה) בגין האמור במכתב בכללותו ולא בגין כל ביטוי פוגעני המופיע במכתב בנפרד.

טענות הצדדים בערעור

4. הן הערעור והן הערעור שכנגד שהגיש המשיב, נסבו על שאלת גובה הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא.

לטענת המערער, הפיצוי שנפסק אינו משקף את ממצאי בית המשפט, והיה מקום לקבל את התביעה במלואה ולפסוק לטובתו פיצוי בסך של 300,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לו, או לכל הפחות את כפל הפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 7א(ג) לחוק. לחילופין, עותר המערער להעמיד את הפיצוי על מלוא הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין כל אחד מהביטויים הפוגעניים שבמכתב, ולא בגין המכתב בכללותו. עוד עותר המערער להגדיל את סכום ההוצאות שנפסקו.

מנגד, טוען המשיב כי היה מקום לפסוק פיצוי נמוך יותר, שכן מתקיימים במקרה זה התנאים שבסעיף 19 לחוק המצדיקים הקלה בגובה פיצוי. לטענתו, בית המשפט לא הביא בחשבון כי מדובר בחזרה על טענות ידועות, כי המשיב היה משוכנע באמיתות האמור במכתבו, וכי הוא פעל מתוך תחושת אחריות ציבורית ומוסרית. עוד לטענתו, שגה בית המשפט כשהתייחס להתנהגות המשיב בהליכים אחרים בהם היה מעורב, שאינם קשורים להליך דנן. בנוסף, טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור ככל שהוא מתייחס להוצאות שנפסקו.



ד י ו ן

5. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובמסמכים שצורפו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, הנני סבורה כי דין הערעור שכנגד להידחות, ודין הערעור להתקבל בחלקו.

6. כאשר מדובר בתביעה בגין לשון הרע על פי החוק, והוכח נזק, בין שמדובר בנזק ממוני - הדורש הוכחה מדוייקת, ובין שמדובר בנזק לא ממוני - אשר הוכחתו שונה מהוכחת נזק ממוני, כפי שיפורט בהמשך, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על פי דיני הנזיקין הכלליים, כאשר אין מגבלה עקרונית על סכום הפיצוי. כאשר לא הוכח נזק, אך בית המשפט סבור כי בנסיבות העניין יש מקום לפצות את התובע, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק, וזאת, עד לסך של 50,000 ₪, או עד לסך של 100,000 ₪ (כפל פיצוי) במקרים בהם הוכח שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע" (סעיף 7א(ג) לחוק).
ויודגש, כאשר מדובר בפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב, אין הכוונה רק לפיצוי הסטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) או (ג) לחוק, אלא יש לבחון האם הוכח נזק לא ממוני בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים ולפסוק פיצוי בהתאם, כפי שיפורט בהמשך.

7. בענייננו, בית משפט קמא קבע כי לא הוכח קשר סיבתי וכי המערער לא הוכיח כי הפסיד בבחירות בשל האמור במכתב, ולכן אין לפסוק לו פיצוי בגין נזק ממוני. אכן, נראה כי המערער לא הוכיח נזק מיוחד במקרה זה, ואין להתערב במסקנת בית המשפט בהקשר זה.

ואולם, אני סבורה, כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות, וגם אם סבור היה כי לא הוכח שההפסד בבחירות נבע מפרסום המכתב, הרי שעדיין היה עליו לבחון האם זכאי המערער לפיצוי מכוח דיני הנזיקין בגין פגיעה בשמו הטוב. יצוין כבר עתה, כפי שיפורט להלן, כי כאשר מדובר בפגיעה בשם הטוב, מדובר למעשה בנזק לא ממוני, אשר התובע אינו צריך להוכיח את גובהו (כנדרש בהוכחת נזק מיוחד), אלא די להוכיח כי אכן נגרם נזק, והפיצוי שיפסק על ידי בית המשפט ייגזר מכלל הנסיבות.
יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בפס"ד שרנסקי:

"גיבושה של עוולת לשון הרע אינה מותנית בקיומו של נזק. יחד עם זאת, לצורך פסיקת פיצוי, חלות ההוראות הכלליות של דיני הנזיקין, המחייבות קיומו של נזק כתנאי לפסיקת פיצוי, שהרי סעד הפיצוי, מטבעו, מצריך קיומו של נזק עליו יש לפצות... זאת, בכפוף לפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק, המוסדר בהוראה מיוחדת בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע... דרישת הנזק אין משמעה 'נזק ממון' דווקא, וגם נזק כללי הוא בבחינת נזק לצורך הענין. מבחינת הדרישה ההוכחתית, ניתן להיעזר בחזקה עובדתית על פיה פרסום לשון הרע מעצם טיבו גורם נזק, אלא אם הוכח אחרת... למונח 'נזק' שבפקודת הנזיקין, הכולל גם פגיעה בשם טוב, יש להעניק משמעות רחבה, ולכלול בו כל הפסד מוחשי, לרבות סבל נפשי... כך הוא לענין העוולות הכלליות שבפקודת הנזיקין, המתפרשות גם על נזקים נפשיים וכאב וסבל, וכך הוא בעוולה על פי חוק איסור לשון הרע, שעיקר עניינה פגיעה בשם טוב של אדם.
עוולת לשון הרע גוררת באופן טבעי נזקים שלא אחת קשה לאמוד אותם במושגים ממוניים, וקשה להיטיב אותם בדרך ממונית ישירה. לאור אופייה של עוולת לשון הרע, נקבעו במהלך השנים אמות מידה ייחודיות לחישוב פיצויים על פגיעתה, הנגזרות מן הערכים המוגנים ומן התכליות הייחודיות הטמונות בבסיסה. האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות, לבין הזכות לחופש ביטוי, המקרינה על גבולות האיסור על לשון הרע, משתרע לא רק על מישור האחריות, אלא גם על הבחירה בין הסעדים שיש להעניק במקרה נתון, ועל שיעור הפיצויים הנפסק (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי ( 04.08.08) (להלן: "פס"ד שרנסקי"); הדגשות שלי - ר.ל.ש; פסקה 50 וההפניות שם).



יצוין, כי בית המשפט התייחס בפס"ד שרנסקי באופן ספציפי לשאלה האם סעיף 7א לחוק, הקובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, הינו הרף המקסימלי לפסיקת פיצויים במקרה בו לא הוכח שיעורו של נזק מיוחד, וקבע כי: "אין הכרח בהצגת ראיות ישירות לנזק כללי, אלא די אם הוכחו בפני בית המשפט נסיבות מטריאליות, המבססות קיומו של נזק כזה, והמניחות תשתית להערכת הנזק שנגרם" (פסקה 46).

בהתייחס לפיצוי בגין הפגיעה בשם הטוב, ציין בית המשפט בפס"ד שרנסקי, כי הפיצוי התרופתי בגין הפגיעה בשם הטוב אמור לתת ביטוי הן להיבט האישי והן להיבט הרכושי הגלומים בשמו הטוב של האדם. ההיבט הרכושי מבקש לאמוד את שיעור הפגיעה הכלכלית והחברתית בשמו של אדם בעקבות הפרסום הפוגעני, והוא נלמד "באמצעות ראיות עקיפות, הקשורות באופיו של הפרסום, בהיקף תפוצתו ובמידת עוצמתה של הפגיעה... מושפעת גם מזהותו של קהל היעד של הפרסום, ומידת הקשר וההיכרות בינו לבין הנפגע" (הדגשות שלי - ר.ל.ש.). ההיבט האישי מתמקד בעוגמת הנפש והסבל שנגרמו לנפגע בעקבות הפרסום הפוגעני, כאשר "על כך ניתן ללמוד מעדות הנפגע, ממהלך חייו בעקבות הפרסום, ומאופיו של הפרסום עצמו, תוך הערכה שיפוטית המתבססת על הגיון וניסיון חיים" (פס"ד שרנסקי, בפסקאות 56 - 58 וההפניות שם).

8. גם בפס"ד אמר התייחס בית המשפט לשאלת הפיצויים בגין עוולת לשון הרע כאשר הנזק אינו נזק רכושי שניתן לכימות, וציין כדלקמן:

"...נזק זה נוגע לפגיעה בשמו הטוב של אדם, במעמדו בחברה ובהערכתו את עצמו...על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע..." (הדגשות שלי - ר.ל.ש; רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פס"ד נה(5)510 (להלן: "פס"ד אמר"), בעמ' 523 - 525).

9. ומן הכלל אל הפרט; אני סבורה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה זה אכן נגרמה למערער פגיעה בשמו הטוב, ביושרו ובמוניטין שלו כעורך דין וכאיש ציבור. די בקביעותיו של בית משפט קמא כי היה בפרסום משום הוצאת לשון הרע והכפשת שמו של המערער, ודי בכך שדחה את טענות המשיב לקיומן של הגנת "אמת הפרסום" והגנת תום הלב כדי להוביל למסקנה כי המערער זכאי לפיצוי הולם.

המכתב נשלח בעיצומו של הליך הבחירות, ימים בודדים לפני מועד "הסיבוב השני", ותפוצתו הייתה רחבה ביותר בקרב ציבור עורכי הדין. העובדה שלשון הרע פורסמה בסמוך לבחירות "מעצימה במיוחד את הפגיעה והנזק שנגרמו... ויש מקום להתחשב בכך בקביעת היקף הפיצוי" (פס"ד שרנסקי). עמדה זו אומצה בפסיקת הערכאות הנמוכות ששמו דגש רב על מועד הפרסום ונטו לפסוק פיצוי גבוה מזה שנפסק בענייננו כאשר פרסום לשון הרע נעשה במסגרת של מערכת בחירות (ת"א (חי') 8907/04 בן גלים גבי נ' דואק יוסי, ; ת"א (בית משמש) 1013/01 שולי שמעון נ' אבי קרו) .

תוכן הדברים מזמין את הקורא להאמין כי מדובר בהתנהגות לא נאותה, ואף בלתי חוקית. מצורת אמירתם הנוקבת של הדברים, והצגתם כ"עובדות", ניתן היה ללמוד על המטרה שעמדה מאחורי שליחת המכתב, ואשר באה בניסיון להכשיל את בחירת המערער. אין המדובר רק במתן שירות לציבור וב"הצפת" סוגיה כזו או אחרת כדי להעמיד את המידע בפני הבוחרים, כפי שמנסה המשיב לטעון. כבר נקבע כי "הכוונה לפגוע, אם כן, יכולה להיות אחת מתוך כמה כוונות שלשמן בוצע הפרסום, ועדיין לקיים את היסוד הנפשי הנדרש בעבירת לשון הרע" (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט (6) 554).

עצם העובדה שמדובר בעורך דין מלמדת כי בדברים שפורסמו יש כדי לפגוע בשמו לאור מקצועו, גם ללא קשר לבחירות. זאת ועוד, העובדה שהמערער היה באותה עת יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, דהיינו שמדובר באיש ציבור, ששמו הטוב הוא אחד מנכסיו העיקריים, מעצימה את פוטנציאל הפגיעה והנזק לגביו (פס"ד שרנסקי). גם העובדה שהמפרסם הינו עורך דין בעצמו, שסרב להתנצל, צריכה לבוא לידי ביטוי בין מכלול השיקולים לחומרא בפסיקת הפיצויים, וכבר נפסק כי "כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק)" (פס"ד אמר).

10. לאור כל זאת, יש לקבוע כי במקרה זה הוכיח המערער כי נגרם לו נזק לא ממוני בעקבות הפרסום, בגינו זכאי המערער לפיצוי בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים.

11. לגבי גובה הפיצוי, נפסק לתובעת שהתמודדה בבחירות לראשות עיריית הרצליה, והוטחו כנגדה האשמות של שוחד בחירות, פיצוי בסך של 250,000 ₪ (ת.א. (ת"א) 58423/03 גרמן יעל נ' פלטי דני) . כך גם הגדילה ערכאת הערעור את הפיצוי שנפסק בגין לשון הרע שפורסמה כלפי המערער בעיצומה של מערכת בחירות מ-200,000 ₪ (כפי שפסקה הערכאה הדיונית) ל-300,000 ₪, והכל בגין נזקים לא ממוניים כתוצאה מלשון הרע שפגעה בשמו הטוב של המערער [ע"א (י-ם) 542/04 עמירם מילר נ' שמואל כהן ( 02.11.04].

12. לאור כל האמור, אני סבורה, כי במקרה זה הוכח קיומו של נזק לא ממוני בגין הפגיעה בשמו הטוב של המערער, ועל כן לא היה מקום להסתפק בפיצוי הסטוטורי, שהעניק בית משפט קמא למערער לאחר שקבע כי לא הוכח נזק בפועל. אני סבורה כי הפיצוי שפסק בית משפט קמא אינו תואם את נסיבות המקרה ואת רוח הפסיקה ואינו מהווה פיצוי הולם במקרה זה.

הפיצוי התרופתי נועד "לעודד את רוחו (consolution) של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... (פס"ד אמר).



כפי שנפסק לא אחת כי:

"לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי...
...
בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד..." (פס"ד אמר").

13. בהתחשב בכל הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, ובכלל זאת, תוכן הפרסום (יחוס מעשים לא "כשרים" ואף פליליים), עיתוי הפרסום (סמוך ביותר ליום הבחירות), מיהות ומעמד הצדדים (היות המערער דמות ציבורית - יו"ר ועד מחוז תל אביב, היות שני הצדדים עו"ד), היקף הפרסום (תפוצה רחבה של עורכי הדין במחוז), והעובדה שהמשיב סרב להתנצל, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי לו זכאי המערער על סך של 150,000 ₪, וזאת במקום סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא.

14. לגבי הערעור באשר להוצאות - ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות, אלא במקרים חריגים בהם החלטת בית משפט קמא נראית פגומה או בלתי מתקבלת על הדעת [רע"א 6568/05 כץ נ' כץ ( 17.08.05); רע"א 2399/09 פלוני נ' קצין התגמולים ( 14.0.09)]. אינני סבורה כי זה המקרה שיש להתערב בהוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא.

סוף דבר

15. לאור האמור הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער סך של 150,000 ₪ למועד פסק דינו של בית משפט קמא, וזאת במקום הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בערעור בסך כולל של 25,000 ₪.

הפיקדון הכספי שהפקיד המערער יוחזר לו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה לשון הרע ?

  2. מה נחשב לשון הרע ?

  3. לשון הרע בפקס

  4. לשון הרע - אמירה

  5. הגנת אמת דיברתי

  6. מאמר על לשון הרע

  7. לשון הרע במקומון

  8. לשון הרע נגד מורה

  9. הוצאת דיבה במקומון

  10. פיצול הדיון לשון הרע

  11. שליחת מכתב לשון הרע

  12. פרסום מותר לשון הרע

  13. לשון הרע בשיחת טלפון

  14. לשון הרע נגד ספורטאי

  15. סעיפי פקודת העיתונות

  16. לשון הרע בשפה הערבית

  17. הבעת דעה או לשון הרע ?

  18. כתיבת השמצות באתר זאפ

  19. הוצאת דיבה כתבה בעיתון

  20. לשון הרע נגד ראש מועצה

  21. תביעת לשון הרע נגד שופטת

  22. לשון הרע נגד קרוב משפחה

  23. לשון הרע בדואר אלקטרוני

  24. לשון הרע במכתב מעורך דין

  25. הוצאת דיבה בתקופת בחירות

  26. לשון הרע נגד בעלים של עסק

  27. לשון הרע בפרומו בטלוויזיה

  28. פרסום לשון הרע באופן עקיף

  29. לשון הרע בחדשות בטלוויזיה

  30. לשון הרע בגין פרסום ברוסית

  31. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  32. לשון הרע במסדרון בית המשפט

  33. טשטוש פנים בחדשות טלוויזיה

  34. האשמת עובד בגניבה - לשון הרע

  35. פרסום צילום תמונה - לשון הרע

  36. תביעה על פרסום תמונה בעיתון

  37. תביעת לשון הרע נגד ארץ נהדרת

  38. טעות בהודעת עיקול - לשון הרע

  39. פרסום תצלום של אדם - לשון הרע

  40. תביעה נגד מעריב בגין לשון הרע

  41. אגרת נזקי גוף בתביעת לשון הרע

  42. קיומו של "ענין ציבורי" בפרסום

  43. הוצאת דיבה פרסום כתבה במקומון

  44. סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע

  45. תביעה של דוגמנית בגין לשון הרע

  46. תביעת לשון הרע בגין פרסום כתבה

  47. לשון הרע במכתב שהוביל לפיטורים

  48. תביעת לשון הרע בגין כתבה במקומון

  49. תביעת לשון הרע נגד פרקליט המדינה

  50. תביעת לשון הרע של עובד נגד מעביד

  51. ערעור על גובה הפיצוי על לשון הרע

  52. אחריות פלילית של תאגיד - לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע עקב טענות על הפליה

  54. האם השוואת מחירים מהווה לשון הרע ?

  55. לשון הרע כתבה בעיתון ידיעות אחרונות

  56. משלוח תמונות עירום במייל - לשון הרע

  57. האם הכינוי "עבריין" מהווה לשון הרע ?

  58. תביעת לשון הרע - מבקר של רשות מקומית

  59. פרסום תצלום של אדם במסגרת כתבה על השמנה

  60. האם פניה למבקר המדינה מהווה לשון הרע ?

  61. דחיית תביעה לשון הרע בעניינים פוליטיים

  62. האם הביטוי "הון שלטון" מהווה לשון הרע ?

  63. תביעה בגין הוצאת לשון הרע ועוולת התקיפה

  64. האם ייחוס הומוסקסואליות מהווה לשון הרע ?

  65. האם עיקול חשבון עורך דין מהווה לשון הרע ?

  66. טענת קיזוז בגין לשון הרע בבית הדין לעבודה

  67. תביעת לשון הרע בטענת פרסום "עובדות שיקריות"

  68. תביעת לשון הרע בגין התבטאויות בכלי התקשורת

  69. זכות האדם לפרטיות מול הזכות לשמירה על השם הטוב

  70. טענה להפרה של חוקי עבודה כעילה לתביעת לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תמונה שהשתרבבה "בטעות" לכתבה

  72. האם הפצת מכתב "לא לעבוד עם חברה" מהווה לשון הרע ?

  73. תביעה לחייב בתשלום הסך של 10,000 ₪, בגין העלבה והוצאת דיבה

  74. קבלת תביעת לשון הרע באופן חלקי / פרסום לשון הרע נגד עורך דין

  75. פיצוי בגין לשון הרע למרות שבפרסום שנעשה לא הוזכר שמו של התובע

  76. לשון הרע או ביקורת לגיטימית על פעילות ופועלו הציבורי של אדם ?

  77. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע בגין פרסומים בנוגע לפעולות כעו"ד

  78. ערעור על סכום הפיצויים שנפסקו בגין תביעה נזיקית ותביעת לשון הרע

  79. תביעת דיבה בגין האשמת איש ציבור בשימוש ברכוש ציבורי לצרכים פרטיים

  80. תביעה בעילה של לשון הרע בגין דברים שנאמרו על כוונה לסכל ביצוע הסכם

  81. הסמכות לדון בעוולת לשון הרע הועברה לבית הדין לעבודה, לפני שנים ספורות

  82. פרסום מכתבים שקריים על גבי לוח המודעות של הבניין בדבר חוב לקופת ועד הבית

  83. תביעת לשון הרע בטענה שהמכתבים שהופצו לדיירי הבניין נועדו לבזות לפגוע בשם הטוב ולהשפיל

  84. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון