פיצוי חבר אגודה שיתופית על הפקעת קרקע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי חבר אגודה שיתופית על הפקעת קרקע:

כללי
1. מקרקעין המצויים בתחום אגודה שיתופית לחקלאות הופקעו ושולם פיצוי בעבור חבריה. בין בעלי הדין – האגודה שיתופית ואחד מחבריה - נטושה מחלוקת בשאלה כיצד יועבר לחבר הפיצוי לו הוא זכאי. האחרון סבור כי בינו לבין האגודה נכרת חוזה לפיו התחייבה זו להעביר את הפיצוי לידיו ("בשיק לפקודתו"). האגודה מצדה טוענת כי בהתאם להחלטת מוסדותיה הועבר הפיצוי לחשבון המנוהל על שמו של החבר.

רקע
2. החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: החברה לדרכים) סללה כביש עוקף קריות ולשם כך היה צורך בהפקעת מקרקעין. הכביש עובר בתוך אדמות כפר ביאליק, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: כפר ביאליק או האגודה), חלקן משותפות לכלל חברי האגודה וחלקן בחזקתם הבלבדית של חבריה. החברה לדרכים שילמה פיצוי לאגודה בגין ההפקעה.

בהערת אגב ייאמר, כי בעלי הדין חלוקים בנוגע למהות זכויותיהם במקרקעין. יו"ר ועד האגודה, מר ידיד כהן (להלן: כהן), טוען כי האגודה וחבריה בני רשות להחזיק במקרקעין. התובע לעומת זאת סבור כי מעמדו של חוכר לדורות. סוגיה זו אינה בעלת חשיבות להכרעה במחלוקת דנן, ולפישוט הדיבור יעשה שימוש בהמשך במונחים אשר אינם מדויקים מבחינת מהות הזכות ברם ממחישים את ההבחנה בין מקרקעין של כלל חברי האגודה לבין אלה שבחזקתו הבלבדית של כל חבר.

3. בין החברה לדרכים לבין האגודה נוהל משא ומתן בו נטל חלק גם התובע, שפעל בעניין זה כנציג האגודה, בסיומו סוכם על גובה הפיצוי ששולם לאחרונה בגין הפקעת המקרקעין.

4. מוסדות האגודה הגיעו לכלל החלטה לפיה החלק היחסי בפיצוי של כל חבר בגין המקרקעין המשותפים שהופקעו (במקרה של התובע - 7,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף), יופקד בחשבונם האישי באגודה. עוד הוחלט כי הפיצוי בגין המקרקעין השייכים לחברים (במקרה של התובע – 106,701 ₪ בתוספת מס ערך מוסף [123,240 ₪]) יופקדו בחשבונם האישי באגודה לכיסוי חובותיהם. יתרה, ככל שתוותר, תועבר לידיהם.
התובע הסכים כי הפיצוי בגין הפקעת מקרקעין שבחזקת האגודה יופקד בחשבונו האישי. המחלוקת נעוצה אפוא בגורל הפיצוי בסך 123,240 ₪ בגין הפקעת מקרקעין שבחזקתו באופן בלבדי. בכתב התביעה העלה התובע טענות בנוגע לכספים שנוכו כמס במקור ולמס ערך מוסף ברם משנזנחו טענות אלו בסיכומים אין עוד צורך להתייחס אליהן.
5. לגרסתו, ביום 31.8.08 פנה התובע לוועד האגודה בבקשה להופיע בפניו. בקשתו נענתה בחיוב ובאותו יום הגיע לישיבה ובפיו בקשה לפיה הפיצוי בגין המקרקעין השייכים לו יימסר לידיו ולא יופקד בחשבונו באגודה. הסיבה לבקשתו זו נעוצה בסכסוך עתיק יומין בינו לבין האגודה בנוגע לחובותיו, המוכחשים על ידו, בעטיין התנהלו הליכים משפטיים בבית המשפט, על ערכאותיו השונות, ובפני טריבונלים מיוחדים (רשם האגודות השיתופיות והמשקם).
6. לדבריו, שטח את בקשתו בישיבת ועד האגודה בה נכחו חבריה (שבעה במספר) וכן יועצה המשפטי של האגודה. בתום השיחה, שהתנהלה בינו לבין כהן, יו"ר ועד האגודה, הסכים הלה לבקשתו בעוד יתר חברי הוועד וכן היועץ המשפטי של האגודה לא הגיבו. על כן הלך לדרכו סמוך ובטוח שנכרת חוזה בינו לבין האגודה.
דקות ספורות לאחר עזיבתו, התקשרה אליו מזכירת ועד האגודה לטלפון הנייד ובקשה ממנו לשוב לישיבה. הוא עשה כן ואז נאמר לו כי ברצונם להבהיר כי בקשתו תדון ותמסר לו תשובה לאחר מכן. ימים אחדים לאחר מכן קיבל התובע הודעה כי בקשתו נדחתה וכי כספי הפיצויים, להם הוא זכאי בגין המקרקעין שהופקעו והשייכים לו, יועברו לחשבונו באגודה.
7. משנדחו כל פניותיו לשינוי ההחלטה הוגשה התובענה דנן בה טוען התובע כי במועד הופעתו בפני ועד האגודה נכרת חוזה שעה שהעלה הצעה והיה קיבול מצד האגודה באמצעות יושב ראשה. עוד הוסיף, כי בניגוד לנטען על ידי האגודה, לא הועבר סכום הפיצוי לחשבונו באגודה.
8. בכתב הגנה תמציתי למדיי הכחישה האגודה את גרסת התובע וטענה כי הלה קיבל את הפיצוי – הן חלקו בפיצוי הכללי והן הפיצוי האישי - על ידי העברת הכספים לחשבונו באגודה, כפי שהדבר נעשה ביחס לכל יתר חבריה.
9. לאחר שהאגודה חויבה למסור נתונים על אודות הפקדת הפיצוי בחשבון התובע מסרה זו נתונים מהם עולה שהפיצוי קוזז מחובו לאגודה בחשבון המנוהל תחת הכותרת "חוב המשקם". האגודה הבהירה, כי ביחס לתובע מתנהלות שתי כרטסות. אחת מתייחסת לחוב השוטף (ולא הוברר אם קיים חוב בחשבון זה) והשניה מתייחסת לחוב משנים עברו.
10. המחלוקת הטעונה הכרעה הנה אפוא האם כטענת התובע נכרת חוזה בינו לבין האגודה בגינו מחויבת האחרונה להעביר את הפיצוי לידיו, השניה, אם התשובה על השאלה הראשונה בשלילה, האם הוכח קיומו של "חוב המשקם" ובתוך כך האם רשאית היתה האגודה לקזז את הפיצוי מחוב זה.
בסיכומיו ביקש התובע, לראשונה, כי אם תדחה טענתו לפיה נכרת חוזה בינו לבין האגודה, אזי יש להורות על העברת הפיצוי לחשבונו השוטף באגודה.
האם נכרת חוזה בין התובע לבין האגודה
11. לטענתו, הסכים התובע לוותר על קניינו (מקרקעין) בתנאי שהפיצוי שישולם יועבר לידיו. הדבר הובהר הבהר היטב בישיבת הוועד אליה הוזמן לבקשתו ועמדתו נתקבלה כאמור. עניין זה חורג מהמחלוקת דנן, שהרי עילת התובענה הנה חוזה שנכרת בינו לבין האגודה. עם זאת יובהר, כי בניגוד לעמדתו זו, אין המדובר בוויתור מרצון מצד התובע על קניינו שהרי הפקעת מקרקעין הנה פעולה שלטונית מובהקת שמקורה בהסדרים תחיקתיים ברורים (ראה בין היתר הוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943; חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. כן ראה בג"צ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 625 [2001]; רע"א 5664/04 מדינת ישראל נ' בן גרא [2005] (פורסם באתר נבו).
12. אתייחס אפוא לטענת התובע לפיה נכרת חוזה בינו לבין האגודה. טענה זו אינה יכולה להתקבל מנימוקים עובדתיים ומשפטיים כאחד.
במישור העובדתי - לא הוכח כדבעי כי היה מפגש רצונות אשר השתכלל לכלל חוזה מחייב. לפי עדות חבר הוועד, העד חיים פטיש, לאחר עזיבתו של התובע את חדר הישיבות התעורר בקרב חברי הוועד הרושם כי דברי כהן עלולים להתפרש כהסכמה לבקשת התובע ועל כן הלה זומן לשוב מיידית על מנת להבהיר לו את המצב לאשורו, וכך היה.
אין בעובדה שהתובע התרעם על שינוי עמדות זה כדי לשנות את התוצאה, שהרי בהמשך קיבל את הדין ופנה לוועד האגודה כדי לברר מה עלה בגורל בקשתו (ראה מכתב התובע מיום 8.9.08). לו סבר שבקשתו היוותה "הצעה" ודברי כהן "קיבול" לא היה פונה לוועד האגודה בשאלה אלא היה מבהיר בצורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים כי היה קיבול להצעתו כך שנכרת חוזה ואין מקום לדיון חוזר. ראוי לזכור כי התובע עורך דין בהשכלתו וכי עוד לפני לימודי המשפטים רכש נסיון עשיר בהתדיינויות משפטיות עם האגודה.
התובע לא הוכיח אפוא שנכרת חוזה בינו לבין האגודה.
13. במישור המשפטי טענת התובע אינה יכולה לעמוד בין אם תבחן לאורו של הדין הכללי ובין אם תבחן לאור הדין המיוחד שחל על אגודות שיתופיות. מבחינת הדין הכללי העדר תגובה מצד הניצע לא תחשב קיבול (ראה סעיף 6(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, להלן: חוק החוזים). גם לגרסת התובע חברי הוועד והיועץ המשפטי של האגודה לא הגיבו לדבריו.
14. מבחינת דין האגודות השיתופיות הרי שגם אם נניח כי כהן, אישית, הסכים לבקשת התובע - והוא מכחיש זאת - משהמדובר באגודה שיתופית, שהחלטותיה מתקבלות על ידי מוסדותיה לאחר הצבעה ואין יושב ראשה רשאי לקבל החלטה לבדו, אין באותה הסכמה – ככל שהיתה – כדי לחייב את האגודה. החלטות אגודה שיתופית מתקבלות על ידי האסיפה הכללית או וועד האגודה (ראה סעיפים 2, 16 ו-22 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות 23 ו-34 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975 [להלן: תקנות האגודות השיתופיות]) בעוד ליושב ראש הוועד תפקידים מוגדרים (ראה סעיפים 9, 32(ה) ו-36א לתקנות האגודות השיתופיות).
15. התובע לא הוכיח אפוא כי נכרת חוזה בינו לבין האגודה.
חוב המשקם
16. התובע האריך בדבריו כדי לשכנע את בית המשפט כי האגודה לא הוכיחה קיומו של חוב זה. לדבריו, כרטסת חוב המשקם שהוצג מהווה מסמך מזויף אשר הוכן לצורך ההליך דנן, וממילא קיומו לא הוכח כדבעי שעה שהאגודה נמנעה מלזמן עדים חיוניים להוכחתו, ובין היתר עורך המסמך.
17. אמנם נכון, האגודה הסתפקה בראיות משניות להוכחת קיומו של החוב המכונה חוב המשקם. ואולם, מראיות התובע עצמו עולה כי קיים חוב המשקם. התובע הגיש את הסכם הפשרה שהושג בין האגודה לבינו ושני חברים נוספים בקשר לחובם זה, ואשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת הליך שהתנהל בפני המשקמת שמונתה להסדרת חובות כפר ביאליק וחבריה לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992.
בהסכם הפשרה מצוין כי לפי ספרי האגודה חובו של התובע לאגודה הסתכם במועד עריכת ההסכם (29.2.98) בסך 470,361 ₪. אמנם נכון, התובע חלק – וחולק - על החוב הנטען ברם אין בכך כדי לשנות מהעובדה שלפי ספרי האגודה, זהו חובו נכון לאותו מועד.
18. לסיום המחלוקת בין האגודה לבין שלושת חבריה, שהתובע נמנה עליהם כאמור, ולנוכח הסיכון והסיכוי שבהעמדת המחלוקת להכרעה שיפוטית, הגיעו הצדדים (ביניהם האגודה והתובע) לידי הסכמה, אשר קבלה תוקף של פסק דין המשקמת, לפיה חובו של התובע הועמד על סך 160,438 ₪ וכי חוב זה (וכן חובם של שני החברים הנוספים) יסולק בדרך הנקובה בהסכם (האגודה אמורה היתה ליטול הלוואה – כנראה הלוואה בנקאית – כנגד בטוחות שיועמדו על ידי שלושת החברים החייבים [ביניהם התובע] ופרעון ההלוואה לאחר השלמת מיזם מסוים שכונה "עסקת הדרום").
19. תהיינה הסיבות לאי-קיום הסכם הפשרה אשר תהיינה (התובע טוען כי האגודה לא עשתה מאומה לקבלת הלוואה והאגודה טוענת כי החברים החייבים לא העמידו בטוחות כפי שהתחייבו) אין חולק כי ההסדר לא קוים.
מאחר שההסכם לא קוים, סבור התובע כי החוב אינו קיים וממילא לא היה מקום לזקוף את כספי הפיצויים לסילוקו.
20. אין לקבל טענה זו.
ההסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין של המשקמת, היווה קיום חיוב על תנאי. בהתאם לסעיף 48 לחוק החוזים "חיוב אשר לקיומו התחייב החייב כלפי הנושה בחיוב אחר, או שהעביר לו לשם כך זכות כלפי אדם שלישי, חזקה שלא התכוונו להפקיעו אלא אם קוימו החיוב האחר או הזכות".
חובו של התובע לאגודה, גם אם שנוי במחלוקת, נותר בעינו. ראוי להזכיר, כי ספרי האגודה מהווים ראיה לכאורה לקיומו של חוב, כך שאם חולק התובע על אמיתותו, עליו הראיה. (וההליך דנן אינו האכסניה הראויה לבירור אמיתות חוב זה).
21. משקיים חוב לאגודה ומשהוחלט על ידי מוסדותיה כי הפיצוי ישמש לכיסוי חובות החברים, ורק לאחר מכן וככל שיוותרו כספים יועברו אלה לידיהם, רשאית היתה האגודה להעביר את הפיצוי לכיסוי חלק מחובו של התובע לה.
22. שאלה אחרת הנה, האם רשאית היתה האגודה לזקוף את הכספים לסילוק חוב המכונה חוב המשקם או שמא היה עליה לזקפם לטובת חובו השוטף של התובע. סעיף 50 לחוק החוזים קובע כדלקמן:
"סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

יוצא אפוא כי חייב החב כלפי נושה חיובים אחדים (התובע במקרה דנן – בהנחה שבמועד זקיפת הפיצוי היה חוב בחשבון השוטף) רשאי לציין בשעת התשלום "..את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום". היה והחייב לא עשה זאת "רשאי הנושה לעשות כן".
23. בענייננו, לא זו בלבד שלא הוכח כי אותה עת היה חוב בחשבון השוטף אלא שלראשונה בסיכומים (בכל אופן אין ראיה אחרת) ביקש התובע כי סכום הפיצוי ייזקף לכיסוי חובו השוטף.
בנסיבות אלו, רשאית היתה האגודה לזקוף את הפיצוי לכיסוי חוב המשקם, לפי בחירתה.

סוף דבר
24. אני מורה על דחיית התובענה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 8,000 ₪.





רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון