פריקה וטעינה תאונת דרכים

האם תאונה בזמן פריקה וטעינה ממשאית נחשבת לתאונת דרכים ?

הגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" מפרטת מגוון פעולות הכלולות בשימוש בו. כך, הנסיעה ברכב, כניסה לתוכו, ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו ועוד.

לצידן, הוראת ריבוי המרחיבה את השימוש גם לטיפול או תיקון דרך, התדרדרות או התהפכות של רכב, הינתקות ונפילה של חלק מהרכב או מטענו אם תוך כדי נסיעה ואם כאשר הרכב חונה.

ולצד כל אלה, מצוי חריג הפריקה והטעינה עת הרכב עומד.

זוהי ההוראה הממעטת המדגישה כי פריקה וטעינה אינם נכללים ב"שימוש ברכב מנועי".

התכלית החקיקתית העומדת מאחורי קביעת החריג הנ"ל נעוצה בהנחה כי כשהרכב עומד אין הוא משמש סיכון תחבורתי מובהק, והסיכון הוא סיכון אופייני לכל פעולות הפריקה והטעינה של מטענים.

במצב דברים זה סבר המחוקק כי אין להטיל את הנזק שנגרם בגין התממשותו של הסיכון על כלל בעלי הרכב הממנים את תשלומי הפיצויים על פי הפלת"ד [ראו יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 92 (מהדורה שלישית, 2005); רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי, פ"ד נז(2) 614 (להלן: "עניין ניר לי שיפוצים")].

משכך, לפי ההגדרה, טעינה ופריקה כשהרכב נוסע נכללת עדיין בהגדרת המשנה של השימוש, זאת, כדי לעמוד בקנה אחד עם מבחן הסיכון.

חלק מהשימושים התחבורתיים של משאית הנם הובלת משאות, גם אם תיקון מס' 8 לפלת"ד הוציא את 'הפריקה והטעינה' עצמן מהגדרת "תאונת דרכים" (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה בעמ' 561). ניתן להניח כי אי-קשירת המטען הביאה להינתקותו ולנפילתו.




קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריקה וטעינה תאונת דרכים:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת.א 077726 (כבוד השופטת קוברסקי דורית) מיום 16.4.2007 (להלן: "פסק הדין"). בהתאם לפסק הדין התקבלה תביעת הפיצויים אותה הגיש מר אשר שועעי נגד המערערים בגין נזקי גוף שנגרמו לו מעגלה כבדה שנפלה ממשאית - אירוע שהוגדר כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד").

רקע



מר עבד אשר שועעי, (להלן:"המשיב 1") הינו יליד 1944 ובעל עסק לניקוי ותיקון שטיחים. אורי רבי, (להלן: "המשיב 2") היה נהג המשאית, המשיבה 3 הינה הבעלים של המשאית (להלן:"המשיבה 3") והמערערים 1 ו 2 מבטחות השימוש במשאית (להלן:"המערערים").


בתאריך 21.2.01 ביקש המשיב 1 מהמשיב 2 להעביר לעסק של בנו עגלה כבדה. המשיב 2 העמיס עם עובד נוסף את העגלה הכבדה על המשאית באמצעות מלגזה. לאחר העמסת העגלה, ניגש המשיב 2 לעסקו להביא רצועות כדי לקשור את העגלה אל המשאית ואזי הגיע המשיב 1 לקרבת המשאית העגלה החלה להתדרדר ופגעה בו קשות.

בפסק הדין נקבע כי המשאית עמדה בחניה והמנוע עבד, וכן כי המשיב 1 לא היה שותף להעמסה, ואף לא היה נוכח בזמן ההעמסה.



המחלוקת בין הצדדים הייתה ועודנה נעוצה בפרשנות המשפטית שיש להעניק לאירוע, האם מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בפלת"ד, אם לאו.


בית משפט השלום קבע כי עסקינן בתאונת דרכים.

בהנמקתה הדגישה השופטת המלומדת כי מחד גיסא, התאונה ארעה במהלך טעינתה של המשאית, פעולה שהפלת"ד שולל סיווגה כתאונת דרכים. מאידך גיסא, התאונה ארעה במהלך הינתקות מרכב עומד, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו, פעולה שהיא מסוג הפעולות הנכללות בהגדרת "תאונת דרכים" בפלת"ד. משכך, הכריעה השופטת המלומדת: "מקום שבו ניתן לשייך אירוע לכמה קטגוריות בהגדרת "השימוש" כאשר על פי אחת מהן מהווה "שימוש" ועל פי אחרת לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק." (עמ' 4 לפסק הדין). תימוכין לקביעותיה מצאה השופטת, בין היתר, בפסק הדין ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה נט(3), 541 (2004) (להלן: "פס"ד אוסם").

עד כאן פסק דינה של הערכאה הדיונית.



ליבו של הערעור שלפנינו – סיווגו של האירוע הנזיקי, כאשר המערערים טוענים כי אין מדובר בתאונת דרכים. המשיבים, מנגד, טוענים כי צדק בית המשפט קמא ואכן מדובר בתאונת דרכים.


טענות המערערים



לטענת המערערים, הפגיעה במשיב 1 אירעה במהלך טעינת עגלה על המשאית ועל כן נכלל האירוע בגדר החזקה הממעטת של "טעינה ופריקה" כך שהאירוע אינו בבחינת "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד. זאת ועוד, טוענים המערערים כי פעולת קשירת העגלה למשאית לשם ייצוב העגלה עם סיום ההעמסה, היא פעולת לוואי של הטעינה. לפיכך, לטענתם, פעולת לוואי זו, כאמור, אינה מהווה שימוש ברכב מנועי ולכן היה על כב' בית המשפט קמא לדחות את התביעה.




בהמשך לכך, טוענים המערערים כי נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט משלא הבחין בין חזקות מרבות "עצמאיות" ביחס בינן לבין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה, לבין החזקה של הינתקות או נפילה אשר החריג של טעינה ופריקה מתייחס אליה ישירות, בהתאם לפס"ד אוסם.


טענות המשיבים



לטענת המשיבים התאונה נגרמה עקב השימוש ברכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד, לכן יש לראות בה תאונת דרכים.
המשיבים טוענים כי האירוע אינו נופל לחריג של פריקה וטעינה הואיל והמשיב 1 הוא עובר אורח, הולך רגל, אשר נפגע בהינתקות מטען שהיה על המשאית כאשר המשאית הייתה מונעת.
עוד טוענים המשיבים כי בית המשפט קמא צדק בפסיקתו וקביעתו כי האירוע מהווה תאונת דרכים.


דיון

האירוע – האם תאונת דרכים ?



לא נוכל להידרש לטענות הצדדים בטרם נפרט את הוראות החוק הרלוונטיות:


הגדרתה הבסיסית של "תאונת דרכים" מצויה בסעיף 1 לפלת"ד:

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה [...]" [הדגשות אינן במקור].

ומהו אותו תנאי של "שימוש ברכב מנועי" בהגדרה הבסיסית? על כך ממשיך הפלת"ד וקובע בהגדרת משנה כי:

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד; ".
[הדגשות אינן במקור]


בית המשפט נדרש פעמים אין ספור ל"כללי הכרעה" בפרשנות המונחים המרכיבים את האירוע "תאונת דרכים". כבר נאמר על הפלת"ד כי:


"חוק הפיצויים נתפר טלאי על טלאי, וחלקיו השונים אינם עולים תמיד בקנה אחד זה עם זה. משמשים בו בחוק זה מונחים בעלי פריסה רחבה ולצדם הגדרות פרטניות, שבחלקן אף לובשות אופי קזואיסטי. החוק כולל הגדרה בסיסית של תאונת הדרכים והגדרה כוללת, הגדרה ראשית והגדרות משנה, חזקות מרבות וחזקות ממעטות, כללים וחריגים, הוראות כלליות והוראות מיוחדות - כולם עומדים זה לצד זה, ולעתים מסיגים זה את תחומו של זה. הקושי מתגבר עקב חוסר הקוהרנטיות והיעדר העקביות בכל הנוגע לתכלית החוק [...]" (עניין אוסם, בעמ' 552-553).



והנה, בערעור זה עלינו להחליט אם בנסיבות בהן עבר המשיב 1 ליד המשאית כשמטען שעליה הידרדר, התנתק ופגע בו, ב"תאונת דרכים" עסקינן.


על מנת שהתרחשות תבוא בתחומי ההגדרה של "תאונת דרכים" עליה לקיים חמישה יסודות מצטברים: (א) מאורע (ב) שנגרם בו נזק גוף (ג) עקב (ד) שימוש ברכב מנועי (ה) למטרות תחבורה.

אין מחלוקת באשר לשני יסודותיו הראשונים של המונח (מאורע שנגרם בו נזק גוף), המחלוקת נטושה על שלושת יסודותיו האחרונים (עקב, השימוש ברכב מנועי, למטרות תחבורה). נכריע בהם אחד לאחד, לאו דווקא לפי סדר הופעתם.

שימוש ברכב מנועי



הגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" מפרטת מגוון פעולות הכלולות בשימוש בו. כך, הנסיעה ברכב, כניסה לתוכו, ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו ועוד (להלן: "דרכי השימוש המוכרות").


לצידן, הוראת ריבוי המרחיבה את השימוש גם לטיפול או תיקון דרך, התדרדרות או התהפכות של רכב, הינתקות ונפילה של חלק מהרכב או מטענו אם תוך כדי נסיעה ואם כאשר הרכב חונה (להלן: "הוראות הריבוי").

ולצד כל אלה, מצוי חריג הפריקה והטעינה עת הרכב עומד. זוהי ההוראה הממעטת המדגישה כי פריקה וטעינה אינם נכללים ב"שימוש ברכב מנועי" (להלן: "ההוראה הממעטת"). התכלית החקיקתית העומדת מאחורי קביעת החריג הנ"ל נעוצה בהנחה כי כשהרכב עומד אין הוא משמש סיכון תחבורתי מובהק, והסיכון הוא סיכון אופייני לכל פעולות הפריקה והטעינה של מטענים. ובמצב דברים זה סבר המחוקק כי אין להטיל את הנזק שנגרם בגין התממשותו של הסיכון על כלל בעלי הרכב הממנים את תשלומי הפיצויים על פי הפלת"ד [ראו יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 92 (מהדורה שלישית, 2005); רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי, פ"ד נז(2) 614 (להלן: "עניין ניר לי שיפוצים")]. משכך, לפי ההגדרה, טעינה ופריקה כשהרכב נוסע נכללת עדיין בהגדרת המשנה של השימוש, זאת, כדי לעמוד בקנה אחד עם מבחן הסיכון.



השאלה הנדרשת להכרעה במקרה דנן היא מה הדין מקום שבו אחת מדרכי השימוש המוכרות בהגדרת המשנה לשימוש ברכב מנועי, מתקיימת במקביל הן להוראות הריבוי והן להוראה הממעטת, כך שנוצרת התנגשות "פנימית" בין השתיים.


לציין כי כאשר ההתנגשות היא "חיצונית" – בין מרכיביה של הגדרת המשנה לבין מרכיביה של ההגדרה הבסיסית – ידן של מרכיבי ההגדרה הבסיסית על העליונה. ראו רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532.

בעניין אוסם נפסק, מפי כבוד השופט ריבלין, כי די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המפורטות בהגדרת המשנה על מנת שתקום תחולה לפלת"ד, אף אם מתקיים במקביל חריג הפריקה והטעינה.

לקביעה זו היו מספר טעמים; ראשית, לשון החוק. אין בהגדרת השימוש ברכב מנועי כל סימן או רמז לעדיפותה של ההוראה הממעטת (פריקה וטעינה) על פני הוראת הריבוי שלפניה. שנית, פעולת הטעינה והפריקה נחשבה קודם לחקיקתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), תשנ"א - 1990 כפעולה בעלת אופי תחבורתי ונכללה בהגדרת תאונת דרכים. התיקון הוא שהצר את גבולות השימוש ברכב והוציא את הפריקה והטעינה מגדרו של החוק. אלא שקביעת החריג הסטטוטורי איננה משנה את אופי הפעולה ואיננה מאיינת נפקותן של פעולות אחרות המהוות שימוש מוכר אפילו אם נעשו בזיקה לפריקה ולטעינה. שלישית, המחוקק לא ראה להחיל משטר של פיצויים לפי הפלת"ד על הסיכון הכרוך בפריקה וטעינה, וזאת כתגובה לפסיקה קודמת שראתה בטעינת רכב ובפריקתו שימוש בו. החריג נועד להבהיר ולמנוע כל ספקות שפריקה וטעינה אינן בגדר שימוש, אולם אין כל בסיס להנחה כי במקום בו מתקיים סיכון נוסף מוכר גם אז ביקש המחוקק לשלול קיומה של תאונת דרכים. רביעית, מודל זה קובע כלל ברור, אחיד, שוויוני ועקבי המפחית את הצורך להציב גבולות בין דרכי השימוש השונות. חמישית, התכלית הסוציאלית של הפלת"ד מטה את הכף לטובת הכרה בזכות לפיצוי במקרים גבוליים (ראו ההנמקה המפורטת בעניין אוסם, בעמ' 562-563).


עם זאת, על פי מודל זה של כבוד השופט ריבלין בעניין אוסם מקום שבו פעולת הלוואי של פריקה וטעינה, פעולה ש"משלימה" אותה או "מאפשרת" את ביצועה, פעולה שמהווה חלק "אינטגרלי" של פריקה וטעינה, נופלת בגדר אחת מהוראות הריבוי, רק אז תקום זכאות על פי החוק. בעניין אוסם, נידונה שאלת היחס בין אחת מדרכי השימוש המוכרות – כניסה לרכב או ירידה ממנו – לבין ההוראה הממעטת – פריקה וטעינה. שם נפגע נהג משאית כאשר סגר דלתות רכבו לאחר פעולה של פריקה וטעינה של רכב עומד תוך עלייה לרכב. כך, נקבע כי פעולת סגירת הדלתות מהווה פעולת לוואי לפריקה וטעינה והיא נופלת בגדר הוראת הריבוי של עלייה וירידה לרכב, לכן יש זכאות לפי החוק.

אימתי נחשבת פעולה כפעולת לוואי לפעולת הפריקה? הפסיקה עיצבה את גבולות הפריקה והטעינה, החל מתחילתן, סיומן ופעולות הלוואי הכרוכות בהן. מחד גיסא, נקבע כי ראוי להימנע מהרחבה בלתי מבוקרת של הפריקה והטעינה. מאידך גיסא, יש להקפיד שלא לצמצמן ולהוציא מתוכן פעולות שהמחוקק ראה בהן מרכיבים אינהרנטיים שלהן (ראו בעניין אוסם, בעמ' 559; ע"א 3457/93 שמואל נ' נשר, מפעלי מלט ישראליים בע"מ, פ"ד נ(4) 301, 305 (1996)). וכך -

"במקום שבו פעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על-פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנים שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ועתים אף סמיכות המקום שבו מבוצעת פעולת הלוואי למקום שבו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה [...]" (רע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב דואני, פ"ד נו(3) 495, 502 (2002)).

שכן, לפי רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ( 4.2.2009) ורע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 381 קשירת המטען המצוי על רכב קודם ליציאתו לדרך נחשבת לפעולת לוואי של פריקה וטעינה.



וביישום הדברים כאן לפנינו; ההתנגשות "הפנימית", במקרה דנן, היא בין ההוראה הממעטת – פריקה וטעינה – לבין הוראת הריבוי – הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו שלא תוך כדי עבודתו.

ראשית, בית משפט קמא פסק כי המשיבים העמיסו על הרכב את העגלה – פעולה זו נכללת בהוראה הממעטת של פריקה וטעינה, ובעוד שהמשיב 2 ניגש למפעל כדי להביא כבלים לקשירת העגלה, העגלה נפלה מהרכב על המשיב 1 – פעולה זו נכללת בהוראת הריבוי של הינתקות מטען שלא תוך כדי עבודתו. כך, טען בית משפט קמא כי, לפי עניין אוסם, כאשר ישנה התנגשות כאמור, יד הוראת הריבוי (הינתקות) על העליונה.

אין דעתנו כדעת בית משפט קמא. כאמור, קשירת המטען המצוי על רכב קודם ליציאתו לדרך נחשבת לפעולת לוואי של פריקה וטעינה. על כן, כדי לעמוד בקנה אחד עם המודל שבעניין אוסם היה על פעולת הלוואי של קשירת המטען ליפול אף לריבוי של הינתקות של מטענו שלא תוך כדי נסיעתו. לדעתנו, פעולת הלוואי של קשירת המטען לא מקיימת את הריבוי של הינתקות.

שנית, בית משפט קמא הניח כי הוראת הריבוי של הינתקות כן התקיימה משום שראה בעגלה שעל הרכב כהינתקות של מטען. אולם, ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי, פ"ד נז(2) 614 (להלן: "עניין ניר לי") נקבע:

"[...] כל עוד לא הסתיימה פעולת הטעינה, על כל פעולות העזר הכרוכות בה, ובכלל זה בדיקת יציבות המטען ואופן קשירתו לכלי הרכב, עדיין אנו מצויים בשלב הטעינה. רק לאחר ביצוע כל הפעולות ורק כאשר ברור שהרכב כשיר לנסיעה על המטען שהועמס עליו, עוברים אנו את שלב הטעינה, ומאותה הנקודה, נפילת המטען תחשב להינתקות, שבאה בגדר "שימוש ברכב מנועי".

הנה כי כן, במקרה דנן, פעולת הטעינה עדיין לא הסתיימה הואיל והמשיב 2 ביקש לקשור את העגלה למשאית ורק אז העגלה נפלה מהרכב. על כן, ההוראה הממעטת מונעת את הזכאות לפי החוק.

שלישית, שאלת היחס בין הוראת הריבוי של הינתקות חלק או נפילת מטען לבין הוראה הממעטת של פריקה וטעינה נידונה בעניין ניר לי שיפוצים. שם קבע כב' השופט ת' אור כי הוראה הממעטת של פריקה וטעינה באה בסיפא של הגדרת המשנה ומיד בהמשך להוראת הריבוי של הינתקות או נפילה, ומכאן בשל המבנה הלשוני של ההגדרה, החריג גובר על הריבוי.

על הלכה זו חזר השופט ריבלין בבית המשפט העליון גם בע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' משה דוד פטקין ואח' ( 29.6.2010) והבחין אותה מההלכה בעניין אוסם:

" שאלת היחס שבין ה"שימוש" המיוחד של הינתקות חלק או נפילת מטען – מרכב חונה או עומד, לבין ההחרגה של פריקה או טעינה – מרכב חונה, לא נדונה לגופה בפרשת "אוסם". היא נדונה, קודם לכן ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי [...]"

ובהמשך לכך, קבע השופט ריבלין:

"יובהר כי קביעה זו, לפיה חריג הפריקה והטעינה גובר על ה"שימוש" הספציפי של הינתקות או נפילה, באה להשלים את ההלכה שנקבעה בפרשת אוסם. כאשר חריג הפריקה והטעינה מתחרה בשימוש אחר – כגון כניסה לרכב או ירידה ממנו – גובר ה"שימוש" המוכר על החריג, ותאונה יכולה להיחשב "תאונת דרכים" על פי חוק. רק כאשר במהלך הפריקה או טעינה של רכב מתרחשת נפילה או הינתקות של חלק מהרכב, או של מטענו, חדל המקרה מלהיות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק [...]"

וכך, אף שקשירת המטען היא כשלעצמה מהווה פעולות לוואי של פריקה וטעינה, אין פעולת לוואי זו נכללת במקביל הוראת הריבוי של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו שלא תוך כדי עבודתו, על כן, גוברת ההוראה הממעטת.



מכאן מסקנתו, בשונה מהערכה הדיונית, שהתאונה אינה במסגרת "שימוש ברכב מנועי" כהגדרת המשנה.


אך בכך לא סגי; "תאונת דרכים" מוגדרת כנזק גוף שנגרם "עקב" השימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה". נמשיך אפוא בבחינתם.

מטרות תחבורה




ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(3)825, 830 (1997) (להלן: "עניין פדידה") נפסק כי נהג שעלה למשאיתו שחנתה לצורך תיקונה על מנת ליטול מצית סיגריות שהשאיר שם, ובירידה במדרגות מעד ונפגע – שימוש זה לא היה "למטרות תחבורה", אף כי הירידה מהמשאית הינה שימוש מוכר. נטילת המצית, כך נפסק, לא הייתה קשורה לסיכון התחבורתי.


אך אין המקרה כאן דומה לשם. חלק מהשימושים התחבורתיים של משאית הנם הובלת משאות, גם אם תיקון מס' 8 לפלת"ד הוציא את 'הפריקה והטעינה' עצמן מהגדרת "תאונת דרכים" (פרשת אוסם, בעמ' 561). ניתן להניח כי אי-קשירת המטען הביאה להינתקותו ולנפילתו. המשאית לא הייתה זירת אירוע אקראית בלבד, כפי שהיה בעניין פדידה, אלא טעינת המשאית הייתה בזיקה לשימוש התחבורתי.

מכאן יסוד זה, "למטרת תחבורה", מתקיים.

עקב



קשר הסיבתי עובדתי ומשפטי הם שעומדים במרכז ענייננו.




הקשר הסיבתי העובדתי הוא הסיבה שבלעדיה אין לקרות הנזק - הזיקה בין גורם מסוים לבין התוצאה המזיקה, בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין נזק הגוף. כאן, אלמלא העמסת המטען ואלמלא התנתק המטען לא היה נגרם למשיב 1 נזק גוף.




הקשר הסיבתי משפטי מתבטא בשילוב בין מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. מבחן הסיכון, אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר ושבגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי. מבחן השכל הישר בוחן את מידת תרומתו של השימוש ברכב להתהוות התוצאה המזיקה ( ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואד קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 671 (1996)).


הצורך שנוצר לקשור את העגלה ולבדוק את יציבותה - נגרם כתוצאה מהסיכון אותו יצרה המשאית ככלי תחבורה המוביל משאות. עם זאת, עניין לנו במבחן המשולב של סיכון ושכל ישר, שעל פי דעתנו לא מקיים את הקשר הסיבתי הדרוש.

תיקון מס' 8 לחוק, שהגדיר בפעם הראשונה את הגדרת השימוש ברכב מנועי, הוציא מפורשות מגדר ההגדרה את הפריקה וטעינה של רכב עומד. תכלית ההוצאה של פריקה וטעינה מגדר החוק הייתה להבטיח פיצוי על סיכון שהוא תולדה של שימוש ברכב מנועי. לפי ההגדרה, טעינה ופריקה כשהרכב נוסע נכללת עדיין בהגדרת השימוש, זאת, כדי לעמוד בקנה אחד עם מבחן הסיכון. כך, למשל, כשחפץ מושלך תוך כדי נסיעה, התנועה של הרכב משפיעה על כך ולכן מתקיים הסיכון התחבורתי. (ראו יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 92 (מהדורה שלישית, 2005).

סיכומה של נקודה זו, קשר הסיבתי לא מתקיים ועל כן אין עסקינן בתאונת דרכים על פי הפלת"ד.

סוף דבר


דין הערעור להתקבל.

המשיבים ישלמו למערערות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪ צמוד מהיום.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. המבחן הייעודי

  2. החזקה המרבה

  3. כאב וסבל מלא

  4. תאונות דרכים קלות

  5. תאונת דרכים עצמאי

  6. מהי תאונת דרכים ?

  7. מחפרון תאונת דרכים

  8. הסעת נוסעים בתשלום

  9. תאונת דרכים בכוונה

  10. תאונת דרכים ללא מגע

  11. תאונת דרכים מכוונת

  12. תאונת דרכים של מורה

  13. תאונת דרכים במתכוון

  14. 20% נכות תאונת דרכים

  15. תאונת דרכים 20% נכות

  16. סעיף 6 ב לחוק הפלת''ד

  17. תאונות דרכים פגע וברח

  18. תאונת דרכים עולה חדשה

  19. 23% נכות בתאונת דרכים

  20. צליעה עקב תאונת דרכים

  21. תאונת דרכים 37% נכות

  22. תאונת דרכים טרנספורטר

  23. תאונת דרכים ילד בן 13

  24. טריקת דלת תאונת דרכים

  25. פגיעה ברכב בפניית פרסה

  26. טיפול דרך תאונת דרכים

  27. פגיעת ראש בתאונת דרכים

  28. פגיעה ברכב לימוד נהיגה

  29. תאונת דרכים בגלל צפירה

  30. התאמת דיור תאונת דרכים

  31. תאונת דרכים פגיעה בטחול

  32. איבוד הכרה בתאונת דרכים

  33. החלפת גלגל תאונת דרכים

  34. פגיעה בירך בתאונת דרכים

  35. התחזות נפגע תאונת דרכים

  36. טעינה ופריקה תאונת דרכים

  37. התעלפות לאחר תאונת דרכים

  38. שוד דרכים - תאונת דרכים

  39. תאונת דרכים פגיעה בפנים

  40. תאונת דרכים קלה של ילדים

  41. הוכחת גרסה לתאונת דרכים

  42. פגיעה מוחית בתאונת דרכים

  43. פריקה וטעינה תאונת דרכים

  44. תאונת דרכים בכניסה לקיבוץ

  45. ביטוח סחר רכב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים לא תושב ישראל

  47. תאונת דרכים בשירות לאומי

  48. פציעה קשה ביד בתאונת דרכים

  49. תובע סדרתי על תאונות דרכים

  50. קומה (תרדמת) - תאונת דרכים

  51. תאונת דרכים נוסע מחוץ לרכב

  52. העמסת רכב על גרר תאונת דרכים

  53. חתכים בפנים עקב תאונת דרכים

  54. ביטוח תאונת דרכים גורר נגרר

  55. תאונת דרכים בגלל סטיה שמאלה

  56. פגיעה קלה מאוד בתאונת דרכים

  57. בעיות נפשיות עקב תאונת דרכים

  58. ירידה בהכנסה עקב תאונת דרכים

  59. תאונת דרכים עולה חדשה מרוסיה

  60. תאונת דרכים לאחר שחרור מהצבא

  61. תאונת דרכים קטין פחדים חרדות

  62. קרע בעורק הטחול בתאונת דרכים

  63. פגיעה נפשית עקב תאונת דרכים

  64. זיהוי הרכב הפוגע בתאונת דרכים

  65. פגיעה ברקמת המוח בתאונת דרכים

  66. תאונת דרכים דיסקופטיה ניוונית

  67. תאונת דרכים בגלל מחסום משטרתי

  68. חובת הקטנת הנזק בתאונות דרכים

  69. תאונת דרכים בזמן תיקון טרקטור

  70. תאונת דרכים צליפת שוט 3% נכות

  71. שימוש במשאבת בטון תאונת דרכים

  72. פגיעה בפרק הירך בתאונת דרכים

  73. שיתוק בגפיים בגין תאונת דרכים

  74. קשר בין כאבי ראש לתאונת דרכים

  75. קרעים בכבד ובטחול בתאונת דרכים

  76. תאונת דרכים בכניסה למעלה אדומים

  77. נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים

  78. חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים

  79. אי הרגשת כאבים אחרי תאונת דרכים

  80. נכות תפקודית בעקבות תאונת דרכים

  81. קשיים בהליכה בעקבות תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים

  83. הכרעה בסוגיית החבות בתאונת דרכים

  84. פגיעה בפנים של ילדה בתאונת דרכים

  85. לקיחת רכב ללא רשות - תאונת דרכים

  86. הנשמה מלאכותית בעקבות תאונת דרכים

  87. סתירות בגרסה של התובע בתאונת דרכים

  88. תאונת דרכים לאחר פניית פרסה ברמזור

  89. פיצוי 25% בתאונת דרכים בדרך לעבודה

  90. תאונת דרכים בנתיב האמצעי מתוך שלושה

  91. תאונת דרכים בגלל התעטשות בזמן נהיגה

  92. תאונת דרכים של נהג שנהג ברכב של אביו

  93. אי קבלת טיפול רפואי לאחר תאונת דרכים

  94. זריקת חפץ על רכב - האם תאונת דרכים ?

  95. פחד מחושך אצל ילדים לאחר תאונת דרכים

  96. הפסד זכויות סוציאליות עקב תאונת דרכים

  97. הגבלה קשה בתנועות הגב עקב תאונת דרכים

  98. ערעור על דחיית תביעה בגין תאונת דרכים

  99. הפרעת דחק פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים

  100. תאונת דרכים: רכב נסע החליק והתנגש בקיר

  101. נטל השיכנוע בעניין התרחשות תאונת דרכים

  102. תאונת דרכים למי שאינו אזרח ותושב ישראל

  103. סטיה בדרך במקובלת לעבודה - תאונת דרכים

  104. ערעור על גובה הפיצוי לנפגעת תאונת דרכים

  105. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתאונת דרכים ?

  106. פגיעה בתאונת דרכים בעת נהיגה בדרך לעבודה

  107. האם חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק הפלת"ד ?

  108. פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת RSD

  109. ערעור על פיצויים לקטין שנפגע בתאונת דרכים

  110. תאונת דרכים ללא נכות - טיפולי פיזיותרפיה

  111. פגיעה במהלך סיוע לנפגעים לאחר תאונת דרכים

  112. פיצויים לנפגע בתאונת דרכים עם מספר כלי רכב

  113. ערעור לעליון על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  114. פגיעה ביד ימין במהלך תאונת דרכים בעת חופשה

  115. תאונת דרכים 3% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות

  116. עובד שנפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד

  117. תאונת דרכים כדי ירידה מהרכב לצורך המשך נסיעה

  118. ערעור על דחיית תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים

  119. תאונת דרכים ביציאה מחניון על מנת להשתלב ימינה

  120. גרסה ראשונית להתרחשות תאונת דרכים במסמכים הרפואיים

  121. תאונת דרכים בת"א בתוך המתחם הכניסה לשדה התעופה דוב

  122. פסקי דין פיצויים לנפגעי תאונות דרכים עם תסמונת crps

  123. תחולה טריטוריאלית - חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  124. האם נפגע תאונת דרכים חייב למצות את הליכי קביעת נכותו ?

  125. תאונת דרכים בדרך איילון לכיוון צפון מתחת לגשר וולפסון

  126. נפגע בתאונת דרכים כאשר נפל מטנדר בזמן עבודתו (בחקלאות)

  127. מורה עתרה לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  128. תאונת דרכים בנסיעה לאחור באופן מפתיע - פגיעה קשה בגב תחתון

  129. תאונת דרכים: "contution" ("חבלה") במותן, בירך ימין ובגב תחתון

  130. צורת נזקים עקב תאונת דרכים המותירה סימני שאלה על הוכחת התביעה

  131. תאונת דרכים - החזר 80% מסך הגמלאות והתשלומים ששילם ביטוח לאומי

  132. ארבע תביעות בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב שונים אשר היו מעורבים בתאונת דרכים

  133. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון