פשרה בתביעה ייצוגית נגד הבנקים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשרה בתביעה ייצוגית נגד הבנקים:

לבית המשפט הוגשה בקשה שהוכתרה כ"בקשה מוסכמת" לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית.
המדובר בהסדר פשרה שמאגד שתי בקשות לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.

א. וקצת על ההיסטוריה של שתי הבקשות לאישור התובענות כתובענות יצוגיות

בשנת 1997 הוגשה ב-ת.א. (ת"א) 970/97 ע"י המבקשים ומר עידו רוזין (שכפי שנמסר לי מונה כשופט לפני מספר שנים, ולכן, לבקשתו גם הוצא מהתביעה, להלן: "תיק רוזין") בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.
עיקרי הבקשה היו טענות כי מבקשי משכנתא בבנקים המשיבים שילמו דמי עמלות, בניגוד לדין.
לטענת המבקשים הבנקים הגובים פעלו בניגוד לדין כסוכני ביטוח וגבו דמי עמילות, שגם גובהם היה בלתי סביר;
הם לא גילו בפני לוקחי המשכנתאות כי עשו כן וכי עריכת הביטוח מהווה התניית שירות בשירות, שהינה אסורה לפי הדין.
כן נטען ע"י המבקשים אודות קיום הסדר כובל בין הבנקים בנושא זה.

בהחלטת בימ"ש זה בזמנו נקבע שניתן לדון בעתירה במתכונת של בקשה למתן סעד הצהרתי בנושא של הסדר כובל וסוגית ביטוחים שונים, ועפ"י תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי בלבד.
הוגשו בקשות רשות ערעור על ההחלטה, לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון טרם נתן החלטה במלוא הבקשות המקדמיות, ואף לא החל בדיון לגופו, למעט החלטה בדבר עיכוב ביצוע של החלטת בימ"ש זה וכן בנושא של מחיקת מר רוזין מההליך.

בינתיים ניתן בבית המשפט העליון פס"ד א.ש.ת. (דנ"א 5161/03 א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 2788);
וחוקק חוק התובענות הייצוגיות;

לאור זאת, בין היתר, הצדדים פנו לגישור בפני השופט (בדימוס) תיאודור אור.

לצורך שלימות התמונה יש לציין כי הוגשה בקשה להחליף את התובע הייצוגי שפרש, מר רוזין, בתובעת ייצוגית חדשה, היא הגב' רוני אלוני (כיום כבר עו"ד אלוני).
בקשה זו הוגשה בתאריך 8.8.2004. היא נקבעה לדיון, ובינתיים הוקפאו ההליכים ע"י בית המשפט העליון, כך שהנושא לא נדון.

הנושא עלה פעם נוספת בישיבה מיום 29.1.2009, ברם החלטתי הסופית באותו דיון היתה שלצורך הליכי הערעור והגישור, אין מקום לדון בבקשה.

לאחרונה הוחייתה בקשה זו (ועל הנימוקים להלן), ובתאריך 30.5.2011 צורפה הגב' אלוני במקומו של מר רוזין, כשהחלפה זו בוצעה ע"י צירוף שמה בלבד כתובעת יצוגית, ללא צירוף התצהיר שתמך בבקשה.

בינתיים הוגשה בת.א. 2173/02 של בימ"ש זה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית ע"י חווה ברן ומשה הנדלמן נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ ו-כלל חברה לביטוח בע"מ. הבקשה הובאה לדיון בפני השופטת ענת ברון.

בה נטען כי חברות הביטוח פעלו בניגוד לדין כשגבו מהלווים, במסגרת הפרמיות ששולמו ע"י הלווים בגין ביטוחי חיים שנדרשו לערוך כתנאי לקבלת משכנתא, עמלות ששולמו לבנק למשכנתאות. כן נטען כי שיעור דמי העמילות לבנקים הגיע כדי עשרות אחוזים מגובה הפרמיה, בניגוד לאיסור מפורש ומוחלט לתשלום כל סוג של עמלה במסגרת ביטוח חיים קבוצתי.
טענה נוספת היתה שדמי העמילות היו בשיעור גבוה משמעותית מהעמלה המותרת לתשלום לסוכן ביטוח.
בתאריך 3.4.2003 ניתנה שם החלטה בתיק, שיש לעכב הליכים בבקשה עד להכרעה בתיק רוזין שנדון בפני הרכב בימ"ש זה.

בתאריך 2.3.2009 לאחר שהוגשה לשופטת ברון בקשה נוספת לשחרור עיכוב ההליכים וזו נדחתה, לרבות בבית המשפט העליון, הגישה המבקשת מס. 6 בקשה להעביר את הדיון למותב זה.
הבקשה נענתה בתאריך 31.8.2009, והתיק הועבר לדיון בפני מותב זה. שני התיקים לא אוחדו והם נידונים במקביל.
לבקשת אישור זו טרם הוגשה כל תגובה לאור החלטות ביהמ"ש שדן בה.

בינתיים, גם הצדדים בתובענה של חווה ברן הצטרפו להליך הגישור שהתנהל בפני השופט (בדימ') תיאודור אור.

הליך זה של הגישור, הוליד שני הסכמי פשרה, שהם אלה המובאים כיום לאישור בית המשפט, עפ"י הוראות חוק התובענות הייצוגיות.

יש לציין כבר עתה כי לאור הזמן הרב שעבר, מתמקדים שני הסכמי הפשרה במתן מענקים כספיים לעמותות שונות הפועלות לתועלת הציבור.


ב. הסכמות הצדדים

לקראת הדיון בהסכם הפשרה הוגשו שתי בקשות:

האחת – בקשה מצידו של מר בצר (כיום ד"ר בצר) בנושאים כלליים ובענין הגמול המגיע לתובעים בתובענה הייצוגית.
השניה – ע"י הגב' אלוני לענין נוסח הסכם הפשרה, התנהלות באי הכח והגמול המגיע לתובע יצוגי.

שני הצדדים הצטיידו בעו"ד מטעמם לדיון בתאריך 14.6.2011, שעל סדר היום שלו היה האם יש לפרסם את הסכמי הפשרה שהושגו.

כתוצאה מהבקשות הללו שהוגשו, ביקש בית המשפט הבהרה מהצדדים ומבאי-כוחם אם הם מתנגדים לגופו של הסכם הפשרה.

עפ"י המצויין בפרוטוקול, למעט הסתייגויות לגבי שכ"ט של הגב' אלוני ו-ד"ר בצר ולמעט הסתייגות הגב' אלוני לגבי אי תרומה לעמותת ממ"י שהיא העלתה ביוזמתה, - ההסכם כהסכם אכן היה מקובל הן ע"י הגב' אלוני והן ע"י ד"ר בצר.

מאחר ולא כל הצדדים קיבלו הבקשות לעיל וההסתייגויות שבהן, איפשרתי להם להגיב בכתב.

לפני שנדון בהסתייגויות הצדדים, אבחן את התנאים הנקובים בחוק התובענות הייצוגיות, קרי: האם תובענה יצוגית והסדר פשרה בה, הם הדרך הראויה לסיום ההליכים שבין הצדדים.


ג. האם תובענה יצוגית והסכם הפשרה הם הדרך הנאותה לסיום ההליכים?

1. "גילגולו של תיק"

כאמור המדובר בשני הסכמי פשרה שסכומם הכולל הוא 17 מיליון ₪.
מי שנושא בנטל התשלום בשתי הבקשות לאישור התובענה כתובענה יצוגית, אלה הם הבנקים.
חברות הביטוח מצטרפות להליך ללא מתן תרומה כספית ישירה מכיסן.

בנסיבות תיק וותיק זה, אזי כדי לבחון אם הסכם הפשרה בתובענה יצוגית הוא הדרך הנאותה לסיום ההליך, - יש לאזכר שוב חלק מההיסטוריה ולבדוק את דרישות החוק.


בתיק רוזין אושרה ע"י בימ"ש זה, מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפשרות להגיש תובענה, כמפורט לעיל.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
ביהמ"ש העליון החליט, בנושא אחר (פרשת א.ש.ת. - דנ"א 5161/03 א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל), , שלא ניתן לתבוע את המדינה מכח תקנה 29, ויש כאלה שגרסו כי זכות התביעה היצוגית מכח תקנה 29 נשללה לחלוטין.
בינתיים נחקק חוק התובענות הייצוגיות, ונראה שאם התובענה תידון, היא תידון מכוחו ולא לפי הדין שקדם לו.
בביהמ"ש העליון יש בר"ע על החלטות בטענות מקדמיות. טרם התקיים שם דיון לגופן של הבקשות.
עפ"י הנתונים שהציגו הבנקים כי אז במהלך השנים 1990 – 2005 בוצעו במערכת הבנקאית כ – 1.5 מיליון הלוואות לדיור; מכאן שהסכום המוסכם של 17 מיליון ₪ ללווים משמעותו תשלום של כ – 11.33 ₪ ממוצע בגין כל הלוואה שבוטחה.
יש קושי בחישוב הסכום הנכון לגבי כל לווה ולווה ועל כל פנים העלות שיש להשקיע היא מרובה.
גם אם ייעשה החישוב הנכון בסופו של יום, יש לצפות קושי באיתור כל הלווים. איתורם יצריך השקעת משאבים שלא תמיד תביא למציאתם.
השקעת עלויות אלה עלולה להביא להפחתה בסכום שמיועד לתשלום לכל פרט ופרט, ואשר הצדדים הגיעו אליו לאחר מו"מ ולאחר חישוב סיכונים ועלויות (על כך להלן).
לכן הגיעו הצדדים למתווה המקובל עליהם הן במסגרת הגישור והן בעת טיעוניהם בבית המשפט, כי סכום זה ייועד "לציבור נוטלי המשכנתאות" (סעיף 31 לבקשה).


ומיהו ציבור נוטלי המשכנתאות?

"ציבור הלווים נוטלי המשכנתאות מהווה ציבור נרחב בישראל וניתן למעשה לקבוע כי מאפייניו תואמים את הציבור כולו".

ועתה לתובענה השניה –



התובענה בתיק ברן הוגשה בשנת 2002;
גם שם עתרו המבקשים לאישור התובענה כייצוגית מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ומכח חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981;
הסעדים המרכזיים שהתבקשו היו בדומה לסעדים של התובענה המתוקנת בענין רוזין ובדגש על כך שיש ליתן הצהרה שהגביה היתה שלא כדין וכן צו המחייב להשיב את הפרמיות שנגבו.
בתאריך 3.4.2003 עוכבה התובענה בענין ברן, לאור ההליכים העומדים ותלויים בענין רוזין.
ביום 2.3.2009 הוגשה כאמור בקשה להורות על העברת הדיון בתיק ברן להרכב זה, שנענתה.
בתיק ברן לא הוגשה עד היום תגובה לבקשת האישור, וזאת בהתאם להחלטות ביהמ"ש שישב בזמנו לדון. למעשה טרם החל דיון לגופו של ענין ולמרות הזמן הרב שעבר, ובהעדר כתב תשובה, הוא נמצא אפילו לפני תחילת הדרך.


2. האם תובענה ייצוגית הינה הדרך היעילה לניהול הדיון?

התובענה בענין רוזין, הינה אחת התובענות הראשוניות, שהוגשו בדרך של תובענה ייצוגית; ונראה שהזמן הרב שבה היא עדיין "מככבת" בבתי המשפט (13 שנה עד כה) הוא עדות לכך שהמדובר במאטריה מורכבת שגם עברה שינויים חקיקתיים.
גם התובענה בענין ברן, שניסתה להתנתק ממנה, הוצמדה לה, כמפורט לעיל, ללא התקדמות משמעותית.

מטיבם של תיקים מורכבים, שכל אחד מהצדדים ימצה את זכויותיו עד תום.
אבל, בתובענות יצוגיות, עלולה הקבוצה הפוטנציאלית לספוג הפסדים כתוצאה מכך.
הרצון לכלול את האדם הקטן במסגרת הקבוצה של התובענה היצוגית, יצריך תיקון וגם או הגשת כתבי בית דין נוספים, דבר שמטבע הדברים כרוך בזמן נוסף, בכסף, ובסיומו של הליך באיתור הצרכן, כשאין בטחון שהאיתור יצליח באחוזים נאותים.


יש סבירות בטענה כי אפילו ירצו הבנקים לחלק כספים לנוטלי המשכנתאות, קיימת אפשרות שחלק מהחשבונות כבר נסגר ולא ניתן לאתר את בעליהם לשעבר.
במידה והמדובר בזוג שנטל משכנתא, קיימת אפשרות שחלק מהזוגות נפרד, ובנוסף להיעדר אפשרות סבירה לאתרם, נשאלת השאלה, מי יהיה זכאי לתמורה עליה יוחלט במסגרת התובענה היצוגית.

ודוק: המדובר בסכום לא גבוה, שבנוסף יהיה צורך לחלקו.

יחד עם זאת שתי התובענות מעלות שאלות דומות של עובדה וסוגיות משפטיות משיקות.

מסקנת ביניים –

לאור מהות התובענה, לא תהיה מחלוקת כי המדובר בנושאים המעלים לדיון שאלות דומות של עובדה ושאלות משפטיות משיקות, ולכן אלה מסוג התביעות המתאימות לדיון בדרך של תובענה ייצוגית.
המדובר גם בסכומי כסף לא גבוהים, כך שהמוטיבציה של הפרט לתבוע אותם בבתי המשפט אינה גבוהה, אם בכלל.
במסגרת בדיקת היעילות של ניהול התובענה, במקרה מעין זה ובחלוף כ"כ הרבה שנים נראה לי שצריך לבדוק בנוסף לבדיקת יעילות התביעה גם את השאלה האם קיימת אפשרות יעילה ליישום פסה"ד.
זאת מדוע?
כיום לאחר חוק התובענות היצוגיות, סביר להניח כי כל נושא תקנה 29 יימחק מכתבי הטענות, ויהיה מקום לדון בתובענות לאור החוק החדש.
דיון מעין זה יחזיר, למעשה, את התביעה המקורית על כנה בעדכונים כאלה ואחרים בכתבי הטענות. יש לקחת בחשבון, שעפ"י התובענות המקוריות התבקשה השבה כספית לחברי הקבוצות.
בנוסף לחוסר היעילות בנסיבות מקרה זה, כמפורט לעיל, אזי יכולה היתה תובענה זו, שהינה למעשה דרישה לחשב לכל פרט ופרט בקבוצה את גובה ההחזר הצפוי לו, להיתקל בטענה כי היא אינה עונה על הגדרת קבוצה , באשר היא מחייבת בפועל חישוב פרטני ובכך יעילות הדיון, אלמנט הנדרש ע"י חוק התובענות הייצוגיות, - נפגם.

אומנם בנסיבות מקרה זה לא ניתן לדבר על יעילות בשמיעת התביעות בדרך זו, אבל אני מייחסת זאת, בין היתר, הן לראשוניות הנושא והן לשינוי הדין.

התוצאה שיכולה להיות לאור כל האמור לעיל היא, שבהינתן פס"ד עליו עמלו רבים, בין עורכי דין ובין שופטים, הוא היה מיושם רק בחלקו; ולא ניתן אפילו להעריך, לאור מעבר הזמן, איזה חלק זה.
במלים אחרות – הנכונות להקציב סכום של 17 מיליון ₪ לצורך פיצוי בתובענות היצוגיות, היתה יכולה בסופו של יום לגרום לכך שהדיון לא יסתיים ובידי המשיבים יהיה סכום שלא נוצל למטרה שלשמו הוקצה בפועל (נכון שאפשר לקבוע מנגנון שיורי לתרום למטרה ציבורית, וזו למעשה האלטרנטיבה אליה הגיעו הצדדים וביקשו לה את אישור בית המשפט).


3. מינוי בודק

הצדדים לא מינו בודק אבל הצביעו על נתונים של כ- 1.5 מיליון הלוואות לדיור (סעיף 23 לבקשה) וכשזה מחולק בסכום המוצע של 17 מיליון ₪ זה מביא להחזר של כ – 11.33 ש"ח בממוצע.

לשאלת ביהמ"ש – הכיצד זה הגיעו לסכום של 17 מיליון ₪ כסכום המתאים לסילוק שתי תביעות אלה, ניתן היה להבין כי בגלל גילו של התיק, לא ניתן היה למצוא את כל המסמכים הרלבנטיים והסכום נקבע בכל זאת לאחר שעלו לדיון כל ההשקעות הנחוצות כדי לאתר את החברים בקבוצות השונות, טענת התיישנות, סיכויי התביעה וסיכוניה, ומו"מ בעזרתו של המגשר.

מהדיון בפני עלה גם כי הדרך הזו ננקטה, מאחר והמבקשים לא היו יכולים לבדוק את מלוא הנתונים הרלבנטיים.

בזמן האחרון החלה להתגבש פרקטיקה של מינוי מגשר בנושאים של תובענות ייצוגיות.
מינוי מעין זה הינו מבורך ויכול להביא את הצדדים להסכמות ביניהם.

יש להדגיש, כי מינוי מגשר הינו פונקציה מעבר לחוק, במובן זה שהמחוקק לא ייחד לו סעיף בחוק התובענות הייצוגיות, והוא אינו מהווה מחסום למינוי בודק, כמצוות המחוקק.

מינוי מעין זה, כמובן, אינו פוטר את בית המשפט מלדון בשאלה, - האם נחוץ מינוי בודק אם לאו.

האם יש צורך או משמעות למינוי בודק בתובענות אלו?

ודוק: כשיש בעיה באיתור כל הנתונים עקב מעבר השנים, מה בדיוק יבדוק הבודק?
הצדדים הצהירו בבית המשפט כי הפיצוי לכל חבר בקבוצה נעשה על יסוד הערכה לאור מספר ההלוואות שניתנו, סיכונים וסיכויים.

לכן השאלה אינה בדיקה כלכלית או מתמטית של הסכום שהוצע, אלא המדובר בבדיקה ערכית של הערכת סיכונים וסיכויים, של משמעות אי מציאת לווים וכתובותיהם וכיו"ב, - בדיקה שבודק לא אמור לעשות בין כה וכה, אלא זה מתפקידו של בית המשפט.

לכן, בנסיבות, כשקשה לספק נתונים עובדתיים לבודק, או שחלקם ניתן לספק בהשקעה גדולה של משאבים, - מקובל עלי שמינוי בודק לא היה מאפשר בדיקה של נתונים, אלא תוצאתו היתה הערכה נוספת למה שעומד כבר בפני בית המשפט, ולמה שבית המשפט יכול לעשות וחייב לעשות בעצמו.

זה טעם טוב לכך שאין מקום למינוי בודק.

4. סיכויי התביעה

התביעה בתיק רוזין במקורה היתה להשיב לכל אחד מהלווים אשר בוטחו באמצעות הבנק הרלבנטי את סכומי דמי העמילות שגבה ממנו, שלא כדין, כלומר מחצית מדמי הביטוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין; וכן סעדים נלווים.
לאחר החלטת בימ"ש זה שהדבר לא ניתן, וכי מה שאפשר לתבוע זו עתירה לפס"ד הצהרתי מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת תביעת סעד אחיד לכל חברי הקבוצה, - תוקנה הבקשה לאישור התביעה כתביעה יצוגית והסעד שנתבע הוא מתן פס"ד הצהרתי.
ההבדל היה שבמקום השבה בעין התבקשה הצהרה שיש להשיב לקבוצה כספים ששולמו וכן אותם הסעדים הנלווים.
כפי שציינתי לעיל, עתה לאחר תיקון החוק, התביעה אמורה לחזור לנוסח דומה למקורי, אלא שאז תיתקל בבעיית ה"קבוצה", כמפורט לעיל.

בתביעת ברן – התבקש גם כן סעד הצהרתי וכן השבה בעין של סכומי כסף לכל אחד מחברי הקבוצה ששילם אותם.

אין מחלוקת שתביעה של פיצוי בעין, בנסיבות של קבוצה כ"כ גדולה וסכום שונה לכל פרט, הינה הכבדה על דרך הניהול של התובענה, באשר אין לי ספק שהסכום לכל לווה לא אמור להיות זהה או קרוב.

יהיה צורך להקים מנגנון שיבדוק כל אחת מהתביעות, ונראה שגם לאור תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, אילו זו היתה קיימת, - הדבר לא היה עולה בקנה אחד עם הפסיקה.
מה שנותר, לכן, זו המתכונת של פס"ד הצהרתי עם הוראה אופרטיבית של השבה כללית.

במתכונת של פס"ד הצהרתי בעלמא – ללא תביעת החזר פרטני - נראה שסיכויי התביעה היו טובים, אבל באופן פרקטי הדבר לא היה מביא מזור לחברי הקבוצה, מכיוון שפס"ד הצהרתי עדיין אינו חיוב כספי, ואם כי סביר להניח שהבנקים וחברות הביטוח היו מכבדים את פסה"ד, נראה שכל אחד מחברי הקבוצה היה כנראה צריך להתדיין בדרך זו או אחרת, עם מי מהמשיבים, כדי שאלה יחשבו את גובה הפיצוי שמגיע לו לאור פסה"ד ההצהרתי, וגם ישלמו לו את הכסף.

ייתכן גם שהסכום לו זכאי כל אחד מחברי הקבוצה לא היה מהווה תמריץ לפרט "לרוץ" אחרי קבלת פיצוי זה, ואז הכסף היה נותר בידי מי מהמשיבים.

בנסיבות מעין אלה, כשהתביעה היתה עלולה במתכונת הקיימת שלא לעבור את המחסום של קבוצה שבה יש שאלות עובדתיות דומות לכל חבריה, - סבורתני שהחלטה לעבור מהפרט לכלל, כלומר להקדיש את הפיצוי בגין שתי הבקשות לתועלת הציבור, הינה בהחלט סבירה.

5. המטרה הציבורית - תרומה לעמותות

רשימה של העמותות הוגשה לבית המשפט, לאחר שנדונה במהלך הגישור.
הרשימה כוללת את מטרות העמותה, ההיקף הכספי של פעילותה, לרבות שכר של בעלי תפקידי מפתח בה, דרך הסבסוד ומנגנון פיקוח.

עמדת הצדדים בבחירת העמותות היתה כי רשימת העמותות תהיה בהסכמה, וכי לא יהיה למאן דהוא מהם אינטרס אישי בעמותה זו או אחרת.

בנושא בחירת העמותות עוררה הגב' אלוני שאלה מטעמה – האם יש לה מעמד ואפשרות להשפיע על מיהות עמותה ראויה לטעמה (על כך להלן).

לאחר עיון ברשימת העמותות, פירוט תקציביהן והוצאות שצוינו ברשימה שהוגשה לבית המשפט, אזי בהחלטה משלימה של בימ"ש זה ביקשתי התייחסות הצדדים לכך:

"לעמותת אלו"ט ועמותת עלם תקציב נכבד. האם לא נכון יהיה לתרום חלק מכספי תובענה זו גם לעמותות שמימונם פחות, וגם לעמותה הדואגת לבעלי חיים או טיפול במקרים חריגים באמצעות בעלי חיים".






נפתח בדיון בשאלה הראשונה -

האם תובע יצוגי יכול להשפיע על בחירת מיהות עמותה לצורך תרומה?

כאקדמת מילין אציין, כי תרומה לכל עמותה חברתית הינה תרומה ראויה, כשיש לאותה עמותה מנגנון המפקח על הוצאותיה, ומדווח עליהן לציבור.

מעיון ברשימת העמותות שהוגשה ובתקציביהן, רובן ככולן זקוקות לכספי תרומות כדי להמשיך בפעולתן הברוכה, והן נעזרות בתרומות שונות מעבר להקצבות שחלקן מקבל.

מטבע הדברים יש עמותות ותיקות, או ידועות יותר, שתקציבן גדול ובא ממקורות שונים (לרבות תרומות); ויש עמותות אחרות ותיקות פחות וידועות פחות שמסגרת התקציב שלהן דלה יותר, לרבות מקורות המימון.

יש עמותות שמתגמלות את נושאי התפקיד שבהן, ויש כאלה שנושאי התפקיד עושים את מלאכת הקודש ללא תמורה.

כשבית המשפט בא לשקול לאיזו עמותה יש להקצות כספים, כשקיים מאגר נכבד של כספים שניתן לתיתו כתרומה, עליו לקחת בחשבון חלוקה גם לעמותות פחות פופולאריות ואולי יותר נצרכות, תוך בדיקת דרך התנהלותן והפיקוח הכספי שיש עליהן.

ומכאן לשאלה שהוצגה -

עוה"ד הוא שלוחו של התובע היצוגי, כשם שהוא שלוחו של כל תובע במשפט אזרחי רגיל. הוא אינו מנהל את התביעה מיוזמתו, על פי טעמו ו/או הטעם של עוה"ד של הצד שכנגד, ואין הוא יכול לנהל הליך מנותק משולחו.

עליו לקבל הנחיות מטעם מרשו, לבחון אותן לאור המאטריה המיוחדת של התובענה היצוגית, ולנסות לקדם את הפשרה ברוח המתווה של מרשו, וברוח העקרונות שהצדדים למו"מ מתווים.

לענין זה לא מקובלת עלי הטענה כי הגב' אלוני, שצורפה בשלב מאוחר יותר, ולא היתה בשלב המו"מ, לא יכולה לכן להציע עמותה מטעמה, באשר העמותות למעשה כבר הוסכמו בין הצדדים. והסכמה – כאמור לעיל – היתה אבן דרך להגיע לפשרה.

רוחה של הגב' אלוני שרתה על ניהול המו"מ לפשרה.

ובמה דברים אמורים?

לאחר פרישתו של מר רוזין, נותרה הבקשה לאישור למעשה ללא כל תובע ייצוגי, לגבי אחד המשיבים, דבר שיכול היה להשפיע על גובה הפשרה.
יחד עם זאת, היתה קיימת בקשה של הגב' אלוני כבר משנת 2004 לאשרה כתובעת יצוגית חלופית, בקשה שהיתה מעוכבת עפ"י החלטת ביהמ"ש עד שלבים מאוחרים.

ניהול מו"מ לפשרה בסיטואציה מעין זו, משמעותו למעשה ניהול מו"מ ללא תובע יצוגי מאושר, לגבי אחד המשיבים ובעצם ללא קיום אחד התנאים לישום חוק התובענות היצוגיות.
לכן, באופן פורמלי הגב' אלוני לא היתה צד בעת המו"מ, ולא היתה לה ההזדמנות להעלות שם של עמותה ראויה לטעמה, אבל נוכחותה הנפקדת אז, לא מונעת ממנה היום להציע עמותה לבחינה.

המגיש תובענה יצוגית מעונין בנשוא התובענה.
הוא "נותן את שמו" וחושף את פרטי המקרה הפרטי שלו, כדי שהתובענה תוכל להתנהל; הוא גם אמור להיות מודע לכך שהוא עלול לשאת בהוצאות במידה והתובענה תיכשל.

לכן, אם המדובר באפשרות של תרומה לעמותה, בתובענה שהוא הגיש בשם ציבור,- בוודאי ובוודאי שיש למיצער לשמוע את קולו, לבחון את הצעתו, ואין לאמר לו, שהוא איחר את הרכבת להעלות הצעה מטעמו.

בתהליך של ניהול המו"מ, בוודאי עמדה האפשרות שאותה בקשה מעוכבת להחליף את התובע היצוגי רוזין עשויה להתממש בזמן כלשהוא לכיוון כזה או אחר, וגם כי במידה והיא לא תתממש, יכולות להיטען טענות כנגד הסדר תובענה מעין זה ללא תובע יצוגי.
ולכן אפילו אם הוחמצה העלאת שם העמותה בזמן המו"מ אין שום סיבה כאמור שלא לבחון אותה עתה, ע"י כל הצדדים.

שאלה אחרת היא מהן אמות המידה לבחירת עמותה, והאם עמותה מוצעת היא ראויה.

הגב' אלוני עתרה לכך שעמותה שהיא פעילה בה ללא תמורה בשם ממ"י (מרכז משפטי לילדים נפגעי פדופיליה), תהיה גם כן במסגרת העמותות המקבלות תרומה.

עו"ד שטנדל ציין כי הוא העלה את שם העמותה מטעמו כעמותה ראויה בדיונים שבין הצדדים.
ב"כ כל הצדדים גרסו כי העמותה ראויה, אבל ההסכמה היתה לגבי עמותות אחרות, שמשקפות מכנה משותף של חברי הקבוצה, וכן כי סוכם ביניהם שלא יועלו עמותות שיש למי מהצדדים קשר איזשהו אליהן.

האם הצדדים להסכם הגישור עמדו באמות המידה שהם קבעו לעצמם?

מסופקתני.

כך למשל ציינו הצדדים בתיק שבפני כי:

"למען הסר ספק יובהר כי אין למי מהצדדים להסדר הגישור עניין במוסדות המפורטים ברשימה הנ"ל. למען הסדר הטוב יצויין כי ב"כ בנק מזרחי טפחות בע"מ – משרד כספי ושות, - מעניקים ייעוץ משפטי לעמותת משאלת לב, ואולם זאת בהתנדבות".

ברור שמתן יעוץ בהתנדבות, מעיד על כך שנותן היעוץ מכיר בחשיבות העמותה ומטרותיה, וכדי לעזור להמשך קיומה, מקדיש מזמנו למטרה מעין זו.

האם תיאור זה עונה על ההצהרה, שאין לו ענין במוסד?

הגב' אלוני הקימה את עמותת ממ"י המרכז המשפטי לילדים ולנוער, ועפ"י הצהרתה היא מתנדבת שם, ללא שכר.

בתשובתה לתגובה הציגה נתונים שנלקחו מהאינטרנט מהם עולה, כי חלק מהבנקים תורם דרך קבע לאותן עמותות שהוא הציע לתרום להן גם עתה, ואף מפרסם זאת בפרסומיו כחלק מהתרומה שלו לקהיליה.

הגב' אלוני גורסת כי המדובר ביחסי ציבור ובהאדרת שם הבנק כתוצאה מכך.
התקשיתי להבין זאת. הרי היא עצמה הקימה עמותה ופועלת בה, - האם זה למטרות פרסום וקידום עניינים פרטיים שלה? הבנתי שלא זה המצב, ואני מוכנה להניח שלא כל מה שמניע את החברה, לרבות בנקים, אלה יחסי ציבור בלבד.
בימינו גברה המודעות שיש לתרום לחלש, לא רק למטרות פרסום או מיסוי, אלא גם מתוך רצון לעזור, במקומות שהחברה רוצה לתקן, והמדינה לא מספקת פתרון מספיק או הולם.

בכך אין פסול. אין גם כל פסול בכך שבנק יבחר לו עמותה או עמותות שאת דרכן הוא רואה בחיוב ושלהן הוא מעונין לתרום, וגם להישאר "נאמן "להן במשך כל השנים ולהחליט על היקף תרומתו להן ואף לפרסם בציבור שהוא תורם לעמותה מסוימת.
יחד עם זאת כשהדבר נעשה במשך תקופה, כל אחד מהצדדים מטפח "זיקה" מסוימת.
העמותה מצפה להמשך היחסים, וגם הבנק מעונין שהציבור יידע על תרומתו לחברה בצורה כזו, ומפרסם את המשך פעילותו.

לעמותה יש הצלה כספית, שהיא מעריכה אותה ודואגת מצידה גם להדגיש זאת בפרהסיה, ואילו לבנק יש "הילה מוסרית" ואני מקווה גם אמיתית, שהוא עוזר לעמותות שעוזרות לאנשים.
קשה לאמר שזיקה כזו אין בה נגיעה למקבל ולנותן, במובן הטוב של המילה ולא במובן של ניגוד עניינים.
וזיקה זו דומה לזיקה שיש למבקשת אלוני בעמותה שהוצעה על ידה.
לכן, אני סבורה שגם העמותה בה מתנדבת הגב' אלוני, שהוכרה ע"י עו"ד שטנדל ברמה העקרונית כעמותה ראויה, תיבדק בראשונה ע"י הצדדים ולאחר מכן ע"י בית המשפט במגמה לבחון אם היא יכול להיות בין אלה שיקבלו תרומה במסגרת התרומות שיוענקו בתובענות אלה.
כל זאת בתנאי, שהגב' אלוני תמציא לבית המשפט ולצדדים פירוט, במתכונת הפירוט שעו"ד שטנדל הגיש לתיק בית המשפט, כדי שניתן יהיה להתייחס אל תקציבה, מקבלי המשכורות, פעילות מפורטת של עמותת ממ"י, ודרכי הפיקוח (בלווי שמות) על הכספים המוזרמים לעמותה (אני ערה לנספח ח' שהנ"ל הגישה, אבל בו אין הפירוט לעיל).

פירוט זה יינתן לבית המשפט ולצדדים תוך 5 ימים מהיום, במגמה לבחון האם עמותה זו יכולה להצטרף לעמותות שכבר הוסכם לגביהן בין הצדדים.

הצדדים יוכלו להתייחס לנתונים אלה, במידה ויאבו בכך, תוך 10 ימים מהיום. ימי פגרה נמנים במספר הימים.



6. מיהות העמותות הנתרמות

בהחלטתי הסבתי את תשומת הלב לכך, שסכום בסדר גודל כזה, יכול לאפשר בדיקה האם יש לתרום לעמותות המטפלות בבעלי חיים וגם או עמותות שמשלבות טיפול באנשים עם מוגבלויות שונות או בחולים שונים, באמצעות בעלי חיים.

הצדדים התבקשו להגיב לכך, ולא אשגה אם אומר, שלא צריך להיות מוסיקאי דגול כדי להבחין בכך שהרעיון נראה, לחלק מהבנקים, למיצער כרעיון שאין בינו לבין התביעות מאומה; כשהם מציינים בתגובתם כי דאגו לבחור נושאים שיש להם זיקה לנשוא התביעות; זאת לצד טיעון אחר שמסביר את הבחירה וגורס כי הלווים הם בעצם מכלול הציבור בישראל.
בנק ירושלים אף הגדיל וגרס כי:

"לא יהיה נכון לייעד חלק מכספי הפשרה לתרומה לטיפול בבעלי חיים. לדעת המשיב 5 רשימת המוסדות שנקבעה משקפת מטרות מגוונת להן קיים קונסנזוס חברתי רחב, אשר על פני הדברים, סביר לומר כי הוא מקובל ורצוי על כלל ציבור לוקחי המשכנתאות – חברי הקבוצה. לעומת זאת תרומה לטיפול בבעלי חיים עלולה להיתקל בביקורת של חלק גדול מנוטלי המשכנתאות לקוחות הבנק".

על כך ברצוני להעיר מספר הערות:

בתחילת החלטה זו ציטטתי את עמדת הבנקים שהם ניסו להגיע למכנה משותף לכלל נוטלי המשכנתאות, שהם בעצם שיקוף של כלל החברה בארץ.

אני סמוכה ובטוחה שבין נוטלי המשכנתאות יש מחזיקי בעלי חיים, אוהבי בעלי חיים ואולי גם נוטשי בעלי חיים.
תיאור זה עונה על מכנה משותף אפשרי של נוטלי המשכנתאות.
כמובן שלא ניתן להשוות בין עמותה שמטרתה הצלת חיים או חלוקת אוכל, לבין עמותה שמטרותיה זהות אבל "הלקוחות" שלה הם בעלי חיים. גם לא צריך לעשות כן.

אבל בעלי החיים הם חלק מהחברה שלנו, ואני בדעה שיש בנו מספיק חמלה שלא לפגוע בזכות הקיום בכבוד או הקיום בכלל, גם של אלה.

אני גם משוכנעת שחלק מנוטלי המשכנתאות יכולים להיעזר בטיפול בילדים, במבוגרים ובחולים, בבעלי חיים ולהחדיר בצורה כזו קרן אור לחייהם.

כשבוחנים אפשרות של תרומה לקהילה, אפיק המחשבה צריך להיות רחב, במיוחד בסדר גודל זה של תרומות, שאני משוכנעת שרבים מעוניינים לזכות בנתח ממנו.

עזרה לעמותות הדואגות לבעלי חיים, שהתמיכה בהן די מועטה ולעיתים המוסדות שהם מנהלים הם בסכנת סגירה, - הינה תמיכה בהחלט ראויה, ואמורה להיות חלק מהחמלה שצריך להעניק גם לפן הזה של החיים בקהיליה.

הבעת חמלה ומתן עזרה לא יכולים להיות מצומצמים לקבוצה סגורה של נושאים ו/או עמותות, אלא אמורים להתפרש על מכלול חיי הקהילה שלנו, שכוללים גם את בעלי החיים.

דווקא בתובענות ייצוגיות, שבהן מתן תרומה אפשרי לעיתים מזומנות לטובת מטרות ציבוריות, יש לחנך את הציבור למחשבה ולאופק רחבים יותר, כדי להיות קהיליה שבה כולם ישמחו וירצו לחיות.

איני באה להטיף מוסר, ואיני באה לחנך. הצדדים יכולים להסכים ביניהם במסגרת מו"מ לפשרה על כל עמותה ראויה, אני רק רוצה להדגיש את קיום האפשרות הזו, במגמה שתורמים פוטנציאליים יתחילו לחשוב גם לכיוון זה.

לכן, לאור המידע שנמסר לי, ובהסכמה של חלק המשיבים, אני קובעת כי בנוסף לעמותות שהוצעו, יכללו בגדר העמותות להן ניתנת תרומה גם העמותות:
"כנף של אהבה" ו – "כב"א – כלבים בשירות אנשים".

במסגרת התגובה בנושא של בחינת עמותת ממ"י, הצדדים יציעו לבית המשפט כיצד תחולק התרומה בין שתי עמותות אלה.

7. שכר הטרחה וגמול התובע היצוגי

הצדדים הגיעו להסכמה כי מעבר לסכום הניתן לתרומה בגובה של 17 מיליון ₪, יוקצה סכום נוסף של 3 מיליון ₪ לחלוקה כגמול בין התובעים היצוגיים וכן למתן שכ"ט לעורכי הדין.
ההמלצות של ב"כ הצדדים אינן מקובלות על הגב' אלוני וד"ר בצר.

אבחן את הנושא:

גורס ד"ר בצר כי יש לחלק באופן שוויוני את הכספים בין התובע היצוגי לבין עוה"ד.

ד"ר בצר מתלונן על כך שהוא לא שותף בגישור, שהנושא הוסתר ממנו, וסבור כי הסכום הראוי המגיע לו הוא 573,240 ₪, לאור אחוז ההשתתפות של בנק מזרחי בפשרה וכן לאור הסיכון שנטל על עצמו (סעיפים 12 ו – 13 לבקשה), כשחלק מהסיכון הנטען הוא שהוא נאלץ להתמודד במקום עבודתו עם שאלות בנוגע לתביעה הנ"ל.
האמת שלא הבנתי סוג זה של "סיכון"; אני יכולה להבין את הטענה הנוספת שלו שבנק המזרחי לא רצה לשנות את תנאי המשכנתא שלו אולי כחלק מסיכון אפשרי (אם כי פתיר) של הגשת תביעה כנגד הבנק, - אבל שיחות על הגשת התביעה הן סיכון?

לא מצאתי טעם מבורר לבקשה מעין זו.

קראתי את הנימוק על "הסיכון" במקום העבודה מספר פעמים.

האם יש להבין ממנו – שאדם שמעונין לייצג ציבור נוטלי משכנתאות, וכשהדבר מתפרסם בעתון (וזה מחויב המציאות לאור מהותה של התובענה) הוא "פוחד" ממעבידיו ומרגיש אי נוחות לגבי חבריו - מה אלה יגידו? כל זאת במקום להיות גאה במעשיו?
ואם הוא אינו גאה במעשיו מדוע הסכים להיות תובע יצוגי ולייצג למעשה ציבור שלם?
אדם המבקש לייצג ציבור צריכה להיות בו תחושת שליחות.

עו"ד שטנדל ביקש להחליף את ד"ר בצר בתובע יצוגי חליפי.

לא איענה לבקשה מעין זו, בשלב הזה, מכיוון שהתרשמתי כי המניע לכל הררי הנייר בנושא, היה גובה הסכום נשוא שתי תובענות יצוגיות אלה, אבל זה בהחלט חומר למחשבה לתובעים יצוגיים עתידיים, ולדרך התנהלותם.
קרי: מי שאינו בטוח בחשיפתו הציבורית ובצדקת מאמציו לטובת הכלל, עדיף שלא יהיה תובע יצוגי בכלל.

לטעמי, הנותן שמו למאבק ציבורי מעין זה, שמו רק מתעצם, ואין זה משנה מה מקצועו של הפרט. עצם העובדה שהוא יוצא להגנתו של ציבור שלם, - צריכה להציב אותו בפנתיאון האנשים "הטובים".
תיאמר האמת, שלו גישה זו כלפי עצם ייצוג הציבור היתה מובעת בשלב שונה, ולא בשלב של דיון בתמורה,- אכן הייתי שוקלת בחיוב החלפתו בתובע יצוגי אחר. בשלב זה נראה לי, שהדבר אמור להשפיע רק על גובה התמורה שתיפסק ל-ד"ר בצר.

ואם נחזור לחלוקת התמורה –

כבר המשוררת זלדה בשירה כתבה כי: "לכל איש יש שם".

נכון, שמתן השם, זה הדלק לתחילתה ולהמשכה של התובענה היצוגית.
אם כי כיום, לאחר חוק התובענות הייצוגיות, מיהות התובע היצוגי פחות דרמטית מאשר לפני החוק, ברם עדיין יש צורך בתובע, שאמור לייצג קבוצה, ולמטרה זו קיים הפרט שנותן את שמו.

יחד עם זאת, כפי שציינתי לעיל, השכר והגמול נקבעים ע"י בית המשפט, בהתחשב בהשקעת המאמץ הן של התובע היצוגי והן של בא-כוחו, ובשלב בו נמצא הדיון.

המבקש ד"ר בצר, לא הצביע בפני על תרומה מיוחדת שלו לענין התנהלות התובענה היצוגית, הוא מלין על כך שאם היו פונים אליו, דבר שלא נעשה, בוודאי היה עושה, אבל לא ברור לי מה אמור להיות בפניה מעין זו, באשר לאחר הגשת התובענה, ההליכים היו משפטיים.

לעומת זאת לגבי עו"ד גיל פלד, בתקופה הראשונה של התובענה, הוא התנהל למעשה בשני כובעים: כובעו כתובע יצוגי וכובעו כעו"ד המייצג תובעים יצוגיים, בנוטלו על עצמו את סיכוני התביעה.
ולכן יש טעם מיוחד לקביעה ולמדידה של הפיצוי שיינתן לו, באמת מידה קצת שונה.

מכאן שלצורך קביעת קנה המידה לפיצוי הכספי, ניתן לצאת מנקודת ההנחה שאת מירב העבודה: ניסוח כתבי הטענות, הגשת בקשות, חיפוש חומר, טיעונים שונים ואסמכתאות, - עשו עורכי הדין ולא התובעים היצוגיים עצמם.

בנסיבות מעין אלה, אין מקום להשוות בין השכר שניתן לעורכי הדין לבין הגמול שמשולם לתובע היצוגי.

אמת מידה נוספת שיכולה לשרת את בית המשפט בקובעו את הסכומים, יכולה לנבוע מהסכמות הצדדים בתיק ברן, ומהעקרון של היעדר אפליה בתביעות דומות.

עפ"י הסכמת הצדדים מומלץ ליתן שם גמול למבקשים בגובה של 237,500 ₪, ואילו שכ"ט לבא כוחם בגובה של 826,500 ₪.

המבקשים שם הם שניים, כלומר כל אחד מהם יקבל את הסכום של 118,750 ₪.

ומתובענה זו, שהינה מאוחרת בזמן, נעבור לתובענה של רוזין, כשסכום זה לנגד עינינו ואף עקרון נוסף לנגד עינינו והוא כאמור מתן תמורה שווה בין שתי תובענות שהוחלט לגביהן שהן דומות.

הסכום המומלץ ליתן כשכ"ט לעו"ד גיל פלד הוא 810,000 ₪, שממנו הוא אמור להפריש סכום פיצוי לכל אחד מהתובעים הייצוגיים.

בנושא גמול לתובע היצוגי, איני מוצאת כל אבחנה מבדלת בין התובענה השניה, בענין ברן, לבין התובענה הראשונה בענין רוזין.
מכאן נובע כי כל אחד מהתובעים היצוגיים המקוריים, ב-ת.א. 970/97, אמור לקבל את הסכום של 118,750 ₪.

אבל לגבי הגב' אלוני כן קיימת אבחנה מבדלת.

הגב' אלוני צורפה רק עתה, כלומר מבחינת נטילת סיכוני התובענה הייצוגית, שמתבטאים לגבי תובע יצוגי בתשלום הוצאות, - לא היו כל סיכונים על כתפיה. אני ערה שבקשה בשמה הוגשה כבר בשנת 2004, ושלא ביוזמתה היא לא צורפה עד עתה; אבל מבחינה משפטית ופרקטית זה המצב שלא היו על כתפיה כל סיכונים עד היום.
לכן הצטרפות בשלב זה, מצריכה מתן שכר שונה, שלוקח בחשבון את כל נסיבות ההצטרפות והשפעת הבקשה התלויה ועומדת שלה להיות תובע יצוגי חליף.
אשר על כן אני קובעת כי הגמול לה יעמוד על סכום של 59,375 ₪.

אני ערה לבקשתו של עו"ד פלד לבטל את הוספתה של הגב' אלוני כתובעת יצוגית חליפית.
אני דוחה את הבקשה, מהסיבות שדחיתי את הבקשה לענין ד"ר בצר, לעיל, ומכך שעצם קיומה נראה שהשפיע על חלק מגובה התמורה.

לגבי ד"ר בצר – הוא נשא ברמה עקרונית בסיכונים עד היום, אבל לא נראה לי שהפנים את משמעות היותו תובע יצוגי, ולאור הטיעונים נראה כי מה שהדריך את הצטרפותו והישארותו היה נושא הגמול בסוף ההליך.
אין פסול בכך שנושא זה יהיה חלק מהמרכיבים ליתן את השם, אבל, לא המרכיב העיקרי.
אשר על-כן, אני קובעת את הגמול לו בסכום של 89,062.5 ₪.

לכן החלטתי בנושא הגמול לתובעים היצוגיים היא כדלקמן:
כל אחד מהתובעים היצוגיים המקוריים, לרבות עו"ד גיל פלד, יקבל את הסכום של 118,750 ₪.
הגב' אלוני תקבל את הסכום 59,375 ₪.
ד"ר בצר יקבל הסכום של 89,062.5 ₪.

מאחר ואין מחלוקת, כי מר גיל פלד כיהן גם כתובע יצוגי וגם כעו"ד מייצג בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, לפחות בתחילת הדרך, ולכן לגמול שנקצב לו מתוקף היותו תובע יצוגי, יש להוסיף יתרה מהסכום שהצדדים המליצו לתת לו, שתיחשב כשכר טרחה, כך שהוא יקבל בסופו של יום סכום כולל של 305,312.5 ₪.

ברוח זו יש לפרש וליישם את הסכם הפשרה.

נקודה נוספת:

יש לחלק את הכספים לעמותות בפעימה אחת, ולא בחלקים.
עו"ד יובל שטנדל, ממונה בזאת כנאמן למטרות אלה.
הוא יעשה כן, תוך כדי דרישה לקבל מהעמותות תוכנית השקעה של כספים אלה או תוכנית עבודה עמן, עובר לחלוקת הסכום.
לאחר חצי שנה ימסרו העמותות לעו"ד יובל שטנדל דוח האם התוכנית התממשה ותוצאותיה.

נתונים אלה יועברו גם לבית המשפט.
בשכרו של עו"ד שטנדל כלול גם נושא הנאמנות.

כל שיש לעשות עתה זה להמתין למידע בדבר עמותת ממ"י ולעמדות הצדדים, כמפורט לעיל.

במסגרת תגובתם, יציעו הצדדים לבית המשפט כיצד יחולקו כספי התרומה גם לעמותות: "כנף של אהבה" ו-"כב"א-כלבים בשירות אנשים", תוך התחשבות בעמדת הבסיס שלדעתי ראויה, ואשר מפורטת בהחלטה זו.

כמו כן ימליצו הצדדים על חלוקה של התרומה לעיל, במידה ותתקבל הצעת הגב' אלוני בדבר הוספת עמותת ממ"י.

אני ערה לבקשות השונות להוצאות ולשכ"ט בגין כל הבקשות שהופנו לבית המשפט, ואני מחליטה שכל צד ישא בהוצאותיו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גמול לתובע ייצוגי

  2. גמול תביעה ייצוגית

  3. חוק תובענות ייצוגיות

  4. צלתוק - תביעה ייצוגית

  5. הסתלקות מתביעה ייצוגית

  6. התיישנות תביעה ייצוגית

  7. אגרת אשפה תביעה ייצוגית

  8. פסיקת גמול לתובע ייצוגי

  9. תביעה ייצוגית נגד הפניקס

  10. נטל ההוכחה בתביעת ייצוגית

  11. פגם ביסוד ההסכמה מצד הלקוח

  12. בקשה להצטרף לתביעה ייצוגית

  13. חישוב כינון - תביעה ייצוגית

  14. צירוף נתבעים בתביעה ייצוגית

  15. בקשה לתביעה ייצוגית נגד כלל

  16. בקשות לאישור תביעות ייצוגיות

  17. תביעה ייצוגית נגד בית השקעות

  18. אישור הסדר הפשרה בתביעה ייצוגית

  19. פשרה בתביעה ייצוגית נגד הבנקים

  20. תביעה ייצוגית בנושא אס אם אסים

  21. תביעה ייצוגית בנושא יחידות נופש

  22. אישור תובענה ייצוגית נגד פלאפון

  23. דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  24. הסרת קיפוח - פשרה בתביעה ייצוגית

  25. פשרה בתביעה ייצוגית נגד ההסתדרות

  26. בקשה להוספת נתבעים לתביעה ייצוגית

  27. הסתלקות מבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  28. תעריף שיחות לחו''ל - תביעה ייצוגית

  29. בקשה לגילוי מסמכים בתביעה ייצוגית

  30. כתב תגובה לבקשת אישור תביעה ייצוגית

  31. צירוף חוות דעת מומחה לתביעה ייצוגית

  32. החזר הוצאות רכב לעובד תביעה ייצוגית

  33. פתיחת מכשיר סים פרי - תביעה ייצוגית

  34. תביעה ייצוגית על החזר אגרות הוצל''פ

  35. הסדר פשרה לפני אישור תביעה ייצוגית

  36. החזר כספי תיעול אישור תביעה ייצוגית

  37. פשרה בתביעה ייצוגית נגד מנורה מבטחים

  38. בקשה למחיקת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  39. תביעה ייצוגית של בנושא כרטיסים להופעה

  40. דחיית בקשה להכרה בתביעה כתביעה ייצוגית

  41. בקשה להעברת תביעה ייצוגית לבית משפט אחר

  42. תביעה ייצוגית בנושא תאריך תפוגה על מוצר

  43. פסק דין בתביעה ייצוגית נגד חברות הסלולר

  44. ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות

  45. שתי בקשות לאישור תביעה ייצוגית באותו עניין

  46. תביעה ייצוגית של רוכשי דירות נגד יזם פרויקט

  47. העברת מקום הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  48. הסדר פשרה בתובענה ייצוגית תגובת היועץ המשפטי

  49. בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד הבנק הבינלאומי

  50. הימנעות מפניה מוקדמת לפני הגשת תביעה ייצוגית

  51. אגרת ערעור על דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית

  52. סעיף 19 - בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית

  53. תביעה ייצוגית: גביית אגרות בניה בגין שטחים שאינם כלולים "בשטח המותר לבניה"

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון