תביעה לפי פקודת הנזיקין בגין תאונת דרכים

להלן דוגמא לתביעה לפי פקודת הנזיקין בגין תאונת דרכים:
מאחר שבמועד האירוע לא היה לשימוש שנעשה ברכב התובע תעודת ביטוח חובה תקפה, התביעה הוגשה נגד הנתבע בעילה נזיקית בהתאם לפקודת הנזיקין. התביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע הוגשה, כאמור, נגד הנתבע ונגד שומרה חברה לביטוח בע"מ – מבטחת השימוש ברכב הנתבע בביטוח חובה.


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפי פקודת הנזיקין בגין תאונת דרכים:

מבוא

1. לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. התביעה הראשונה הוגשה במסגרת ת.א. 13803-11-09 ועניינה בנזקי רכוש שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.8.09 עת התנגש ברכבו מתוצרת יגואר, מ.ר. 49-395-00, רכב אחר מתוצרת פיאט, מ.ר. 76-176-10, שהיה נהוג בידי הנתבע. מאחר שבמועד האירוע לא היה לנתבע כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש שעלולים להיגרם לצד שלישי, התביעה הוגשה רק נגדו. התביעה השניה הוגשה במסגרת. ת.א. 45392-03-10 ועניינה בנזקי גוף שנגרמו לתובע באותה תאונה. מאחר שבמועד האירוע לא היה לשימוש שנעשה ברכב התובע תעודת ביטוח חובה תקפה, התביעה הוגשה נגד הנתבע בעילה נזיקית בהתאם לפקודת הנזיקין. התביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע הוגשה, כאמור, נגד הנתבע ונגד שומרה חברה לביטוח בע"מ – מבטחת השימוש ברכב הנתבע בביטוח חובה.

2. הנתבעים כפרו באחריותם לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה וטענו, כי התאונה אירעה עקב רשלנותו הבלעדית של התובע. בנוסף למחלוקת בשאלת החבות, חלוקים הצדדים גם בשאלת גובה הנזק.

שאלת האחריות

3. בשאלת האחריות העידו התובע והנתבע בלבד, ולא הובאו מטעמם עדים נוספים. בנוסף לעדויות הצדדים הוגש דו"ח פעולה של שוטר אשר הגיע למקום האירוע לאחר התרחשותו, תמונות שצילם התובע מייד לאחר האירוע ותמונות של הכביש בו אירעה התאונה.

4. בעדותו טען התובע, כי ביום האירוע הוא נסע יחד עם החברה שלו ברכבו מכיוון חיפה לכיוון הר הכרמל. מרחק קצר לאחר האוניברסיטה לכיוון עוספיה, הוא פנה ימינה לכיוון יערות הכרמל. מדובר בכביש אספלט, שאינו רחב ובו עיקולים רבים. לדבריו, הוא נסע בצד הימני של הכביש והגיע לעיקול ימינה, אשר ממוקם בסוף ירידה ותחילת עליה. לפתע, רכב שהיה נהוג בידי הנתבע ושנסע מולו, סטה שמאלה, נכנס לנתיב נסיעתו, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. התאונה אירעה כ-4 עד 5 מטרים לפני העיקול בכיוון נסיעת התובע. כתוצאה מהתאונה נפגע הנתבע בפניו וירד לו דם מהפה. התובע וחברתו טיפלו בו, נתנו לו מים והזמינו משטרה ואמבולנס, אשר הגיעו למקום מספר דקות לאחר מכן. בשלב זה שבו טיפלו התובע וחברתו בנתבע וחברו, הודה הנתבע באחריותו לאירוע ואמר "טעיתי, סליחה". בחקירתו הנגדית הסביר התובע, כי הוא הבחין ברכב הנתבע ממרחק של כ-10 מטרים, מייד בלם ועצר את רכבו כמעט במקום.

5. הנתבע מסר גרסה מבולבלת ולא סדירה. הוא כפר בטענות התובע וטען, כי התאונה אירעה לאחר העיקול בכיוון נסיעת התובע ובמרחק של כ-60 מטר מהעיקול. הוא הבחין ברכב התובע ממרחק של 60 – 70 מטר, עצר את רכבו וחיכה עד שהתובע יחלוף על פניו. מאחר שלתובע לא היה שדה ראיה, הוא לא הבחין ברכב הנתבע, ובעת שיצא מהעיקול ובשל מהירות נסיעתו המופרזת, סטה התובע ממסלולו, נכנס למסלול נסיעת הנתבע, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. מייד לאחר התאונה הבחין הנתבע בתובע מוציא בקבוקי בירה מהרכב וזורק אותם. הנתבע אף הריח כי נדף מהתובע ריח של אלכוהול. הנתבע אף התייחס למיקום הרכבים כפי שנראו בתמונות שצילם התובע במקום וטען, כי מיקום הרכבים אינו משקף את מיקום אירוע התאונה, וכי התובע דאג להזיז את הרכבים לאחר התאונה במטרה להפיל עליו את האשמה לאירוע התאונה.

6. עדיפה בעיני גרסתו של התובע. כאמור, למקום האירוע הוזמנה ניידת משטרה, אשר הגיעה למקום בסמוך לאחר אירוע התאונה. השוטר שהגיע למקום, רס"מ ניצן רמי, ערך דו"ח באשר לנסיבות אירוע התאונה ואף צייר את מיקום הרכבים לאחר התאונה. מהציור שערך השוטר עולה בבירור, כי התאונה אירעה בנתיב נסיעתו של רכב התובע, וכי רכב הנתבע סטה ממסלולו שמאלה והתנגש ברכב התובע. עוד עולה מן הציור, כי התאונה אירעה בעיקול ממש ולא במרחק של 60 – 70 מטר ממנו כטענת הנתבע. דו"ח השוטר, ובעיקר הציור שהוא ערך, תואם את גרסת התובע ולפיה רכב הנתבע הוא זה שסטה ממסלול נסיעתו, וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

7. התובע אף צירף תמונות שהוא צילם בטלפון הסלולרי שלו מייד לאחר אירוע התאונה (ת/2). בתמונות אלו ניתן להבחין ברכב התובע עומד בקצה הימני של נתיב נסיעתו, מרחק קצר ביותר מתחילת העיקול. תמונות אלו תומכות בגרסת התובע ולפיה הנתבע הוא זה שסטה למסלול נסיעתו וגרם לאירוע התאונה. התמונות אף שומטות את הבסיס לעדות הנתבע שכביכול התאונה התרחשה לאחר העיקול ובמרחק של 60 – 70 מטר ממנו.

8. הנתבע הבין, כי התמונות אינן מתיישבות עם גרסתו ושומטות את הבסיס לעדותו ולפיכך הוא ניסה לפגום במשקלן הראייתי וטען, כי התמונות צולמו לאחר שהרכבים הוזזו ממקומם, כך שאין בהן כדי לשקף את אשר אירע בפועל.

אין בידי לקבל את גרסת הנתבע וכמה טעמים לדבר ; ראשית, על פי גרסתו של התובע, שהנתבע לא חלק עליה, עקב התאונה ניזוקו הרכבים באופן קשה ובאופן שלא ניתן היה להתניע אותם ולנסוע בהם. בנסיבות אלו, קשה לי להאמין שהתובע והחברה שלו הצליחו לבדם לדחוף את הרכבים מרחק העולה על 70 מטר ולהעמידם לפני העיקול. שנית, מעיון בתמונות ניתן להיווכח, כי הן צולמו כאשר ניידת המשטרה היתה כבר במקום. אם נקבל את גרסת הנתבע, המסקנה ההכרחית מכך היא שהתובע הצליח לדחוף שני רכבים – שהושבתו – למרחק העולה על 70 מטר בתוך פרק זמן של מספר דקות. אפשרות זו אינה סבירה בעיני. שלישית, אילו התובע היה מבקש לפברק ראיות ולצלם את הרכבים במיקום שונה מהמקום בו הם עמדו לאחר התאונה, הוא לא היה צריך לדחוף אותם למרחק של 70 מטר ולהעמידם לפני העיקול, אלא די היה בכך שהוא יזיז אותם לנתיב הנסיעה שלו ולהציג את רכב הנתבע כמי שסטה לעבר הרכב שלו. רביעית, עקב התאונה נפגע התובע בגופו ונגרם לו, בין היתר, שבר בעצב הרדיוס ביד שמאל. קשה לי להאמין שהתובע הצליח עם יד שבורה לדחוף שני רכבים למרחק העולה על 70 מטר.

מכל האמור עולה, כי גרסתו של הנתבע שכביכול התובע הזיז את הרכבים לאחר התאונה, הינה גרסה מופרכת וחסרת בסיס שהועלתה אך ורק במטרה להרחיק את עצמו מהאחריות להתרחשותה. בשל כך, המציא התובע גרסת כזב שאין לה קשר לנסיבות אירוע התאונה כפי שהתרחשו בפועל.

9. זאת ועוד, גרסת הנתבע באשר לנסיבות אירוע התאונה היתה מבולבלת, לא היתה סדורה והתגלו בה סתירות מהותיות, אשר מכרסמות באופן מהותי באמינותה. כבר מקריאת עדותו הראשית של הנתבע ניתן להיווכח, כי גרסתו בלתי סדירה ובלתי ברורה. השאלה הראשונה שהופנתה לנתבע בחקירה ראשית היתה: "איך התרחשה התאונה?". על אף שמדובר בשאלה פשוטה, שהנתבע יכול וצריך היה להשיב עליה באופן ברור, עיון בתשובה מלמד, כי בעצם לא ניתנה תשובה לשאלה. הוא העיד על כך שיש ברשותו תמונות, העיד על כך שמדובר בעיקול חד ושהוא נסע במהירות איטית והתובע הגיח במהירות מופרזת ועוד תיאורים רבים אחרים שאין בהם מענה לשאלה כיצד אירעה התאונה. בהמשך ולאורך חקירתו הראשית לא נתן העד תשובה ברורה וסדירה באשר לנסיבות אירוע התאונה, אם כי ניתן היה להבין מעדותו, על אף שהדברים לא נאמרו במפורש, כי התאונה אירעה כ-60 – 70 מטר לאחר שהתובע יצא כבר מהעיקול ולא לפני העיקול כטענת התובע. העובדה שהנתבע לא ידע לתת גרסה סדירה וברורה באשר לנסיבות אירוע התאונה מלמדת על הלחץ שבו הוא היה נתון בעת מתן העדות וכן מעוררת חשש ממשי כי מדובר בגרסה שאולתרה ולא בתיאור מדוייק של נסיבות אירוע התאונה.

10. בנוסף לעובדה שהנתבע מסר גרסה מבולבלת ובלתי סדירה, התגלו בגרסתו סתירות מהותיות, אשר מכרסמות באמינות הגרסה באופן מהותי. בחקירתו הנגדית ובמטרה לתת נופך לגרסתו שהתובע הוא זה שסטה לנתיב נסיעתו, טען הנתבע, כי לאחר התאונה הוא הבחין בתובע מוציא בקבוקי בירה מרכבו וזורק אותם. בהמשך הוסיף וטען, כי הוא אף הריח שנודף מהתובע ריח של אלכוהול. בדרך זו הוא ביקש להראות, כי התאונה אירעה עקב כך שהתובע נהג ברכבו כשהוא שיכור או תחת השפעת אלכוהול.

אין בידי לקבל גרסה זו שנראה באופן ברור ביותר, כי היא אולתרה במקום מבלי שהיה לה בסיס כלשהו. עיון בהודעת הנתבע במשטרה (מוצג נ/2) מלמד, כי אין זכר לגרסה שהתובע זרק בקבוקי בירה מהרכב או שנדף ממנו ריח של אלכוהול. יתרה מזאת וחשוב מכך, אילו היה ממש בטענה זו, ניתן לצפות כי הנתבע ימסור אותה כבר בעדותו הראשית. ברם, עיון בעדותו הראשית של הנתבע מלמד, כי הנתבע כלל לא הזכיר זאת ורק בתשובה לשאלת בית המשפט הוא טען שהתובע זרק בקבוקי בירה מהרכב. זאת ועוד, גם כאשר טען הנתבע, כי התובע זרק בקבוקי בירה מהרכב, הוא לא טען כי נדף ממנו ריח של אלכוהול וטענה זו הועלתה רק בשלב מאוחר יותר, לאחר שנשאל מדוע לא סיפר גרסה זו בהודעה שמסר במשטרה.

11. לעומת גרסתו המבולבלת והבלתי אמינה של הנתבע, מסר התובע גרסה סדורה, ברורה וקוהרנטית. לא התגלו סתירות בגרסת התובע ועדותו אף קיבלה חיזוק משמעותי מראיות חיצוניות ואובייקטיביות. כאמור, גם דו"ח הפעולה שנערך על ידי השוטר שהגיע למקום מחזק ותומך בגרסת התובע, וגם התמונות שצולמו בטלפון הסלולרי של התובע מחזקות את גרסתו. עדות התובע והראיות האחרות שהוגשו לעיוני, אינן משאירות צל של ספק, כי גרסת התובע היא הגרסה הנכונה ומשקפת בצורה אמינה את אשר אירע בפועל.

12. סיכומם של דברים, הנני מקבל את גרסת התובע וקובע, כי התאונה אירעה עת סטה הרכב שהיה נהוג בידי הנתבע ממסלול נסיעתו שמאלה, נכנס לנתיב נסיעת רכב התובע, חסם את דרכו וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. אותה עת נסע התובע בקצה הימני של נתיב נסיעתו במהירות איטית של 30 – 40 קמ"ש. בנסיבות אלו, האחריות לאירוע התאונה רובצת על שכמו של הנתבע ועליו בלבד.

13. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים, כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור כלשהו. בעדותו לפני ומעיון בתמונות שצולמו במקום ניתן להיווכח, כי מדובר בכביש ללא שוליים, וכי התובע נסע בקצה הימני של נתיב נסיעתו. בשל תנאי הכביש, שאין בו שוליים ושבצידו נטועים עצים וחורש טבעי, לא יכול היה התובע לברוח ימינה מעבר לקצה נתיב הנסיעה שלו. התובע העיד, ועדותו בעניין זה מקובלת עלי, כי הוא נסע במהירות איטית ועצר את רכבו מייד עת הבחין ברכב הנתבע סוטה לעברו. בנסיבות אלו שבהן התובע לא ביצע שום התנהגות רשלנית, אין מקום לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור כלשהו.

נזק הרכוש

14. בכתב התביעה טען התובע, כי עקב התאונה נגרם לרכבו נזק, אשר הוערך על ידי שמאי מטעמו בסכום של 42,373 ₪. סכום זה מורכב, בהתאם לחוות דעת השמאי אשקר רמי שצורפה לכתב התביעה, מנזק ישיר בסך 36,973 ₪ ונזק בסך 5,400 ₪ בגין ירידת ערך. ירידת הערך שנקבעה בחוות הדעת נאמדה ב-6% משווי הרכב. להוכחת שווי הרכב צירף התובע חוות דעת שמאי של אקרמן משה ממשרד לוי יצחק ולפיה שווי הרכב נכון ליום אירוע התאונה עמד על סך 90,000 ₪.

15. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו, והסתפק בחקירת השמאי אשקר רמי על חוות דעתו. בחקירתו הנגדית הסביר מר אשקר, כי הוא בדק את הרכב וערך רשימה של החלקים שלדעתו היה צריך להחליף ושלא ניתנים לתיקון. הוא הוסיף, כי מאחר שמדובר ברכב משנת ייצור 1990, הוא פנה למספר ספקי חלקים וקיבל את מחירי החלקים שצריך להחליף וממחיר זה גזר את הערכת הנזק שלו שהתבססה על חלקים משומשים ולא חדשים.

16. בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי הערכת עלות התיקון והקביעה אם יש צורך בהחלפת חלק זה או אחר נקבעו על ידי השמאי, מקום שעל פי הדין, מי שמוסמך לקבוע אם חלק מסויים נתון לתיקון או חייב החלפה, הוא בעל המקצוע, אשר אמור לתקן את הרכב. אין בידי לקבל טענה זו. העובדה שהפחח או המכונאי מוסמכים לקבוע אם חלק מסויים שניזוק ניתן לתיקון או טעון החלפה, אינה שוללת את סמכותו של השמאי לעשות כן בעצמו. מכוח תפקידו, חייב השמאי לבדוק את הנזק שנגרם וחייב לתת את דעתו לשאלה אם היה מקום להחליף חלק זה או אחר, או שמא ניתן להסתפק בתיקונו. קביעה זו היא חלק מתפקידו, מסמכותו ואף מחובתו של השמאי, שאינו אמור להוות חותמת גומי לבעל המוסך, שיש לו אינטרס להגדיל את הנזק ובהתאם לכך את הרווח שלו.

17. כפי שניתן להיווכח מחקירתו הנגדית של השמאי מר אשקר, הוא נתן תשובות ברורות ומקצועיות לשאלות שהופנו אליו, והפגין ידע ומקצועיות בתחום שלו. הנתבע לא הצביע על שום פגם או שגגה שנפלו בחוות הדעת או בדרך עבודתו של השמאי ועל כן, אני מקבל את האמור בחוות דעתו וקובע, כי עקב התאונה נגרם לרכב התובע נזק ישיר בסך 36,973 ₪ וירידת ערך בשיעור 6% משווי הרכב.

18. ב"כ הנתבע אף חלק על חוות דעתו של מר אקרמן משה וטען, כי חוות הדעת נערכה מבלי שהשמאי בדק את הרכב. אין בידי לקבל את טענות הנתבע בעניין זה. כאמור, הנתבע וויתר על חקירתו הנגדית של מר אקרמן, ויש לראות בכך הסכמה לאמור בחוות הדעת. יתרה מכך, הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית באשר לשווי הרכב, כך שהראיה היחידה בעניין זה היא חוות דעתו של מר אקרמן. הנתבע אף לא השכיל להצביע על פגמים מהותיים שנפלו בחוות הדעת, ומדוע האמור בה אינו משקף את שווי הרכב. זאת ועוד, מעיון בחוות הדעת עולה, כי השמאי קיבל פרטים מדוייקים באשר לנתוני הרכב, לרבות שנת ייצור, דגם, נפח מנוע, מספר בעלים, תיבת הילוכים ועוד. לא נטען ולא הוכח כי נתונים אלה שגויים, וכי המומחה ביסס את חוות דעתו על עובדות לא נכונות.

19. לאור כל האמור, הנני קובע, כי שווי הרכב במועד האירוע עמד על סך 90,000 ₪. בהתאם לכך ובהתאם לשיעור ירידת הערך שנקבע בחוות דעתו של מר אשקר (6%), הנני קבוע, כי לתובע נגרם נזק בגין ירידת ערך בסכום של 5,400 ₪.

20. נזקי הרכוש שנגרמו לתובע עקב רשלנותו של הנתבע מסתכמים, אם כן, בסכום של 42,373 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום עומד על סך 45,368 ₪. סכום הנזק שוערך מיום הגשת התביעה ולא מיום אירוע התאונה, מאחר שהתובע לא כלל בתביעתו הפרשי הצמדה וריבית מיום אירוע התאונה ועד הגשת התביעה.

נזק גוף

21. מאחר שהתובע נהג ברכבו ללא תעודת ביטוח חובה בתוקף, אין הוא זכאי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. בנסיבות אלו, קמה לתובע הזכות לתבוע את המזיק (הנתבע) בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). עד לאחרונה היתה מחלוקת בערכאות הדיוניות בשאלות אם לנהג שנשללה ממנו הזכות לתבוע בהתאם לחוק הפיצויים, זכות לתבוע פיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין, ובשאלה אם יש מקום להגביל את זכאותו, ככל שתיקבע, למבחנים ולתקרות שנקבעו בחוק הפיצויים. מחלוקת זו באה על פתרונה בהלכה שנקבעה בע"א 2591/09, רע"א 9143/09 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם שליסל ואח', שם נקבע, כי נפגע שנשללה ממנו הזכות לתבוע את נזקיו בהתאם לחוק הפיצויים, עומדת לו הזכות לתבוע את נזקיו מהמזיק בהתאם לדיני הנזיקין הכללים. במקרה זה, כך נקבע, אין להגביל את הזכות לפיצויים לתקרות הקבועות בחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו מכוחו.

22. לאור ההלכה שנקבעה בפרשת אברהם שליסל, מאחר שנזקי הגוף שנגרמו לתובע, נגרמו עקב רשלנותו של הנתבע כמתואר בהרחבה לעיל, ומאחר שבמועד אירוע התאונה השימוש ברכב הנתבע היה מבוטח בביטוח חובה, מוטלת על הנתבעים (הנתבע ושומרה חברה לביטוח בע"מ) חובה לפצות את התובע בגין נזקיו בהתאם לעקרונות הפיצוי שנקבעו בדיני הנזיקין הכלליים. על כן, טענת שומרה, כי יש להגביל את הפיצויים לתקרות שנקבעו בחוק הפיצויים, דינה להידחות.

23. לעניין גובה הנזק טען התובע, כי יש לפצותו בסכום של 23,310 ₪ בגין הפסד שכר בתקופה בה הוא היה באי כושר עקב התאונה ונעדר מעבודתו, סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, סכום של 5,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי וסכום של 45,000 ₪ בגין כאב וסבל.

24. להוכחת הפסדי השכר הנטענים צירף התובע תלושי שכר לחודשים 4-6/09 מהם עולה כי הוא השתכר סכום של 6,623 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס הכנסה. מאחר שהוא היה באי כושר במשך כשלושה חודשים וחצי, ביקש התובע לפסוק לו סכום של 23,310 ₪.

אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין זה. התאונה אירעה ביום 20.8.09 ועל כן ניתן היה לצפות מן התובע לצרף תלושי שכר לחודשים 7-8/09, וכן תלושי שכר לתקופה שלאחר תקופת אי הכושר. מתלושי שכר אלה, אילו התובע היה מציגם, ניתן היה ללמוד על שכרו ערב התאונה, וניתן היה לראות אם הוא אכן נעדר מעבודתו בחודש 8/09 ובתקופת אי הכושר הנטענת. משום מה, התובע צירף תלושי שכר לחודשים 4-6/09 ונמנע מלצרף תלושי שכר לחודש 7/09 שקדם לחודש בו אירעה התאונה ונמנע מלצרף תלוש שכר לחודש 8/09, הוא חודש התאונה. בשל כך, לא ניתן לבדוק האם יש ממש בטענת התובע שהוא עבד לפני התאונה, מה היה גובה שכרו, ולא ניתן לבדוק את טענתו לעניין היעדרותו מן העבודה ומשך תקופת ההיעדרות.

25. התובע לא נתן הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, לשאלה מדוע הוא לא הציג תלושי שכר לחודשים 7-8/09 ולתקופה שלאחר תקופת אי הכושר. הימנעות התובע מלהציג תלושי השכר הרלבנטיים בולטת לאור העובדה שתלושי השכר שהוצגו הונפקו / הודפסו ביום 18.5.2010, כשמונה חודשים לאחר אירוע התאונה, כך שבאותה הזדמנות שבה הוא ביקש וקיבל ממעסיקו את תלושי השכר לחודשים 4-6/09 הוא יכול היה לבקש גם את תלושי השכר לחודשים 7-8/09 ולחודשים שלאחר תום תקופת אי הכושר.

הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלהציג ראיה שבהישג ידו פועלת לרעתו במובן זה שמניחים כי אילו אותה ראיה הייתה מוגשת, היה בה כדי להפריך את גרסת בעל הדין שנמנע מלהציגה. הלכה זו מקבלת משנה תוקף מקום שאותה ראיה נמצאת בהישג ידו של בעל הדין ולא נדרש ממנו להשקיע מאמצים בהשגתה. על כן, יש להניח, כי אילו התובע היה מציג תלושי שכר לחודשים 7-8/09 ולתקופה שלאחר תום תקופת אי הכושר, היה מתברר, כי הוא כלל לא נעדר מעבודתו ולא נגרמו לו הפסדי שכר.

26. מעבר לנדרש אוסיף, כי בעדותו לפני, התובע כלל לא התייחס לשאלת גובה הנזק על אף שהדיון לא פוצל. הוא לא טען כי ערב התאונה הוא עבד וכי עקב התאונה נעדר מעבודתו למשך תקופה כלשהי ; הוא לא העיד על גובה שכרו ערב התאונה, ולא טען כי נגרמו לו הפסדי שכר כלשהם. אף על פי כן, הייתי מוכן לשקול את טענותיו להפסדי שכר אילו היה מציג בפני את המסמכים הדרושים, ולא היה מעלים באופן בוטה את תלושי השכר הרלבנטיים שמהם ניתן ללמוד על טענותיו להפסדי שכר.

27. אשר על כן, הנני דוחה את טענות התובע להפסדי שכר מאחר שהוא לא עמד בנטל להוכיח טענותיו אלו.

28. לעניין הכאב וסבל – מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו (מוצגים ת/5 ו-ת/6) עולה, כי עקב התאונה נגרמו לתובע נזקי גוף שונים, ובעיקר שבר בעצם הרדיוס באמה שמאל. לאחר התאונה הוא פונה למרכז רפואי כרמל, שם התלונן על כאבי ראש, סחרחורת וכאבים ביד. בבדיקתו אובחנה רגישות ניכרת במישוש כף היד, שטף דם והגבלה בתנועות. צילום של אמה שמאל הדגים שבר ברדיוס ובשל כך, ידו הושמה בגבס והוא שוחרר לביתו עם המלצות למנוחה למשך שבועיים, נטילת משככי כאבים לפי הצורך וביצוע צילום ביקורת בעוד שבוע.

לאחר מכן המשיך התובע את טיפוליו במסגרת קופ"ח כללית בה הוא חבר, והתלונן על כאבי ראש, סחרחורת, כאבים והגבלה בתנועות היד. ביום 5.10.09, כחודש וחצי לאחר התאונה, הורד הגבס מהיד, והתובע הופנה לביצוע טיפולי פיזיותרפיה. לתובע אושרה תקופת אי כושר עד 30.11.09, דהיינו לתקופה של כשלושה חודשים וחצי, אם כי לא הוכח כי התובע ניצל אותה ונעדר מעבודתו בתקופה זו.

29. בהתחשב במהות הפגיעה ובעובדה שנגרם לתובע שבר שחייב אותו ללכת עם סד גבס במשך יותר מחודש ימים, ובהתחשב בתקופת ההחלמה שנמשכה מספר חודשים ובתקופת אי הכושר, אני מעריך את הכאב והסבל שנגרמו לתובע עקב התאונה בסכום של 20,000 ₪ נכון להיום.

30. לעניין ההוצאות – לא הוצגו קבלות המעידות על גובה ההוצאות שנגרמו לתובע. יחד עם זאת, בהתחשב במהות הפגיעה, במספר הביקורים אצל הרופאים המטפלים, לא צריכה להיות מחלוקת, כי נגרמו לתובע הוצאות בגין נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים, רכישת תרופות ומשככי כאבים והשתתפות בביקור אצל רופאים מומחים. בהתחשב במהות הפגיעה, מספר הביקורים שלגביהם הוצג תיעוד רפואי ותקופת ההחלמה, אני מעריך את ההוצאות שנגרמו לתובע בסכום של 500 ₪.

31. לעניין עזרת הזולת – מקובלת עלי טענת התובע, כי הוא נזקק לעזרת הזולת בתקופה הסמוכה לתאונה ובתקופה בה היתה ידו עם סד גבס. לא שוכנעתי, כי התובע נזקק לעזרת הזולת בתקופה שלאחר הסרת סד הגבס. כאמור, סד הגבס הורד כחודש וחצי לאחר התאונה. בהתחשב במהות הפגיעה ובתקופה בה היתה היד עם סד גבס, אני מעריך את העזרה המוגברת לה נזקק התובע, בסכום של 3,000 ₪.

32. נזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב התאונה מסתכמים כדלקמן:

א. כאב וסבל - 20,000 ₪
ב. הוצאות רפואיות ונסיעות - 500 ₪
ג. עזרת הזולת - 3,000 ₪



סה"כ 23,500 ₪

סוף דבר

33. אשר על כן, אני מקבל את התביעות בשני התיקים ומורה כדלקמן:

א. הנתבע בת.א. 13803-11-09 ישלם לתובע סך 45,368 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

ב. הנתבעים בת.א. 45392-03-10 ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע סכום של 23,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,300 ₪.

ג. הסכומים המפורטים בסעיפים קטנים א' ו-ב' דלעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. התיישנות בנזיקין

  2. אחריות שולח בנזיקין

  3. הגנת הסתכנות מרצון

  4. פיצול הדיון בנזיקין

  5. חלוקת אחריות בנזיקין

  6. אחריות שילוחית בנזיקין

  7. אחריות המשטרה בנזיקין

  8. תביעת נזיקין נגד מצרים

  9. סעיף 7א לפקודת הנזיקין

  10. פיצויים עונשיים בנזיקין

  11. רשלנות לפי פקודת הנזיקין

  12. אחריות בעל מקרקעין בנזיקין

  13. תביעת נזיקין בגין העמדה לדין

  14. תביעת נזיקין בגין כליאת שווא

  15. סעיף 5א' לחוק הנזיקים האזרחיים

  16. אין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו

  17. תביעת נזיקין בגין התנהגות מעקלים

  18. אחריות הורים בנזיקין למעשי ילדיהם

  19. פיצוי בנזיקין בגין עוולת כליאת שווא

  20. אחריות משדל - סעיף 12 לפקודת הנזיקין

  21. נזיקין - שלט האוסר כניסה מתנער מאחריות

  22. תביעה לפי פקודת הנזיקין בגין תאונת דרכים

  23. דוגמא לתביעת נזיקין בתאונת דרכים ללא ביטוח

  24. תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין

  25. דחיית תביעת נזיקין מחמת התיישנות ממועד גילוי הנזק

  26. נזיקין - סעיף 41 לפקודת הנזיקין – " הדבר מדבר בעד עצמו"

  27. על פי סעיף 78 לפקודת הנזיקין גם הורה זכאי לפיצוי כתלוי במקרים המתאימים

  28. השכר הממוצע במשק כמדד לאומדן שכר ניזוק על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון