תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק:

1. עסקינן בתביעה לפינוי מושכר מוגן לפי חוק הגנת הדייר (להלן: "המושכר"), בשתי עילות פינוי:

א. חריגה ממטרת השכירות בכך שבמושכר שהוא קיוסק (וייקרא להלן גם: "הקיוסק") נמכרו כלים לעישון סמים וכדורי "חגיגת" והחורגים ממסגרת המוצרים שניתן למכרם לפי הסכם השכירות.
ב. העברת זכויות הנתבע ו/או זכויות השימוש והחזקה במושכר לצדדים שלישיים המפעילים במושכר עסק משל עצמם.

רקע וטענות הצדדים

2. ביום 23.5.84 נחתם בין התובעת לבין הנתבע "הסכם וחוזה שכירות מוגנת" (להלן: "הסכם השכירות") לגבי מבנה אותו עתיד היה הנתבע לבנות על מגרש התובעת ברחוב יוספטל 129 חולון ולהשתמש בו כקיוסק. במקום הופעל אכן קיוסק.

3. בעקבות טענות התובעת בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבע שלחה התובעת לנתבע ביום 24.9.08 מכתב בדבר ביטול ההסכם (נספח "ד" לתצהיר המצהיר מטעם התובעת), והנתבע נדרש לפנות את המושכר ולמוסרו לתובעת.

4. בינתיים נסגר הקיוסק מכח צו סגירה שיפוטי שהוצא על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופט פרייז) ביום 7.7.10 ונכנס לתוקף מיידי, עקב ניהול הקיוסק ללא רשיון עסק.

טענות התובעת

5. התובעת טוענת כי הנתבע הפר את הוראות הסכם השכירות בשתי אלה:

א. במושכר נמכרו כלים לעישון סמים וכדורי "חגיגת", וזאת כפי שעולה מביקורות משטרה רבות שנערכו במקום. מוצרים אלה אסורים למכירה לפי הסכם השכירות בלא שניתן לכך אישור התובעת מראש ובכתב.

ב. הזכויות במושכר הועברו לאחד בשם ליאור ועקנין (להלן: "ועקנין") אשר נעשתה עימו שותפות, והוא זה שמחזיק בעסק שבמושכר ומנהלו. העברת הזכויות והשיתוף האמורים לעיל אסורים לפי הסכם השכירות.

6. הפרות אלה של ההסכם מזכות את התובעת לטענתה לבטל את ההסכם (סעיפים 30(ג) ו-30(ה) להסכם השכירות) ולדרוש פינוי המושכר תוך 15 יום, וכך עשתה.

7. עוד טענה התובעת כי במכירת כלי העישון לסמים וכדורי ה"חגיגת" הפר הנתבע את סעיף 131(4) לחוק הגנת הדייר, שכן השתמש במושכר למטרה בלתי חוקית.

8. כן טענה התובעת כי אין להעניק לנתבע סעד מן הצדק נוכח התמשכות ההפרות תקופה ארוכה של מספר שנים, אי תיקון ההפרות, אף לא לאחר הגשת התביעה, והפרות קודמות של הסכם השכירות על ידי הנתבע בעבר.

טענות הנתבע

9. הנתבע, אשר יוצג מטעם הלשכה לסיוע המשפטי, טען כי התובעת היתה צריכה לצרף את יוסי צמח, בנו של הנתבע, כנתבע נוסף בתובענה, נוכח החזקתו במושכר, ומשלא עשתה זאת, כתב התביעה פגום, ואין לו נפקות כלפי יוסי צמח.

10. הנתבע טען עוד כי המצהיר הראשי מטעם התובעת, גבריאל ליבל, לא היה בקיא בעובדות, וכי אין בעדותו כדי לבסס את התביעה ולהוכיח את העובדות נשוא עילת התביעה.

11. באשר למכירת כלי העישון וה"חגיגת" נטען כי מדובר בנוהג מקובל בישראל בתקופה זו, כי המשטרה איננה אוכפת איסורים אלה, ומדובר ב"זוטי דברים". בנוסף לכך, אין הדבר מהווה הפרה של הנתבע שהוא סיעודי וחסר ישע, ואין לו יד ורגל בכך. ההפרה הנטענת לא חזרה לאחר משלוח הודעת הביטול. כן טען הנתבע כי יש ליתן פרשנות מרחיבה להוראות הסכם השכירות, ומכירת כלי עישון וכדורי "חגיגת" איננה יכולה להיות עילה לביטולו והעמידה הדווקנית של התובעת הינה חסרת תום לב.

12. באשר להעברת הזכויות הנטענת טוען הנתבע כי מאחר והנתבע במצב סיעודי, ומשפחתו שקועה בחובות ואין להם אפשרות לפתוח עסק על שמם, מנהל בנו של הנתבע את העסק במושכר, במשותף עם ועקנין. ניהול עסק איננו בגדר החזקה במקרקעין, והתובעת לא הוכיחה כי ועקנין מחזיק במקרקעין. רק העברת זכות החזקה במקרקעין מהווה הפרה של הסכם השכירות, ולפיכך לא היתה כאן הפרה כזו.

13. כן טען הנתבע לחלופין, כי התובעת לא נהגה בתום לב, לא שיגרה התראה לנתבע טרם ביטול ההסכם, וכי גם אם ייקבע כי הנתבע הפר את ההסכם, יש ליתן לו סעד מן הצדק, באשר פינויו מהמושכר יהווה פגיעה אנושה בו ובבני משפחתו הסובלת ממצוקות כלכליות, חברתיות ואישיות רבות.

מהלך הדיון והעדים

14. לאור מסמכים רפואיים שהוצגו לבית המשפט ומהם עלה כי הנתבע איננו מסוגל לנהל את ענייניו, ולפיכך גם אינו מסוגל לחתום על יפוי כח לעורך דין, מונה עו"ד רן אורן אשר ייצג את הנתבע מטעם הסיוע המשפטי, גם כאפוטרופוס לדין של הנתבע, וזאת בהחלטה מיום 25.10.09. אציין כי חרף קשיים שעמדו בפני ב"כ הנתבע נוכח המצב האמור לעיל, פעל הוא בנחישות ובמסירות למען הנתבע, ועשה ככל אשר ביכולתו להדיפת התביעה.

15. מטעם התובעת הגישו תצהירים והעידו גבריאל ליבל, עוזר מנכ"ל בחברה הכלכלית לפיתוח חולון בע"מ המטפלת מטעם התובעת בכל נכסיה המסחריים, לרבות המושכר. כן העידו שני חוקרים פרטיים, שביצעו מעקב אחר הפעילות בקיוסק, ו-4 שוטרים מיחידת הבילוש של חב איילון, שערכו בדיקות לגבי פעילות מכירת סמים בקיוסק.

16. מטעם הנתבע הגישו תצהירים והעידו בניו, יוסי צמח ורמי צמח.

17. ישיבת הראיות התקיימה ביום 23.12.10 ונקבע כי לאחר שמיעתן יסכמו ב"כ הצדדים בעל-פה. ב"כ התובעת סיכם בעל-פה ובהסכמה, לבקשת ב"כ הנתבע נקבע כי יגיש סיכומיו בכתב זמן קצר לאחר מכן.
סיכומי הנתבע הוגשו ביום 6.1.11 וכשבועיים לאחר מכן, ביום 23.1.11, נפטר הנתבע. בסיום פסק הדין אתייחס להשלכות פטירתו של הנתבע על תביעה זו.

דיון והכרעה

הטענה בדבר הצורך בצירוף יוסי צמח

18. באשר לטענה כי היה צורך בצירופו של יוסי צמח, וכי אי הצירוף פוגם בתביעה, לא מצאתי מקום לקבל טענה זו.
יוסי צמח ציין בתצהירו כי עקב מצבו הבריאותי והרפואי של הנתבע, אביו, העסק הפך להיות "עסק משפחתי" (סעיף 4 לתצהיר), ולכן הוא מנוהל על ידו, בשיתוף עם ועקנין (סעיף 28 לתצהיר), כאשר יוסי צמח עצמו משמש "מעין שלוח" של הנתבע, באשר לניהול העסק (סעיף 36 לתצהיר).

19. ככל שיש, אפוא, ליוסי צמח זכויות כלשהן, אין הן, אפוא, זכויות עצמאיות העומדות בזכות עצמן, אלא הן שאובות מזכויות הנתבע. בנוסף לכך, יוסי צמח הגיש תצהירים בתיק זה והעיד, אך לא ביקש כלל לצרפו כנתבע נוסף, וודאי לא מצא צורך בכך. אינני סבור כי נפגעה במקרה זה זכות כלשהי של יוסי צמח, גם לאור הקביעות בהמשך פסק הדין.

הטענה בדבר עדותו של גבריאל ליבל

20. לא מצאתי כי יש לקבל את הטענה בדבר עדות של ליבל, וכאילו אין בה הוכחה מספקת של העובדות המקימות את עילת התביעה, שכן בחינת העובדות נעשית על יסוד כלל העדויות והראיות בתיק, ולא על יסוד עדות אחת בלבד.

מכירת כלי עישון סמים וכדורי "חגיגת"

21. סעיף 18(א) להסכם השכירות קבע כדלקמן:

"מטרת השכירות היא שימוש במבנה כקיוסק למכירת משקאות קלים, עיתונים, דברי מתיקה, סיגריות ודברי אוכל הכוללים אך ורק וופלים, עוגות, סנדביצים וכיוצא באלה בלבד".

סעיף 18(ג) להסכם השכירות קבע כך:

"אסור יהיה לשוכר להשתמש במבנה לכל מטרה אחרת מבלי לקבל הסכמת העיריה בכתב ומראש, ולא למכור כל מצרך או חפץ במבנה או מחוצה לו, אלא, אם נזכר ברישא של סעיף זה".
22. ראשית, אינני מקבל את טענת הנתבע כי המונח "וכיוצא באלה" הנזכר בסעיף 18(א) להסכם השכירות כולל גם מכירת כלי עישון וכדורי "חגיגת". מלשון ההסכם משתמע בבירור כי המונח "וכיוצא באלה" מתייחס לקטע הבא המתייחס ל"דברי אוכל" שם נכתב "ודברי אוכל הכוללים אך ורק וופלים, עוגות, סנדביצים וכיוצא באלה בלבד". לא הובאו כל ראיות, גם חיצוניות, לפרשנות אפשרית אחרת.
מאחר שכלי עישון סמים וכדורי "חגיגת" אינם "דברי אוכל", ברור כי מכירתם בקיוסק איננה מותרת לפי הוראות הסכם השכירות, אלא אם ניתנה לכך הסכמת התובעת בכתב ומראש, והסכמה זו לא נתקבלה.

23. בכתב ההגנה הראשון שהוגש, הודה הנתבע בכך שנמכרו כדורי "חגיגת" בקיוסק (סעיף 5 לכתב ההגנה). בכתב ההגנה המתוקן שהוגש הוכחש הסעיף בכתב התביעה העוסק במכירת כדורי ה"חגיגת", אך בד בבד, צויין כי בקיוסק עבדה עובדת בשם שרון פרי "שכפי הנראה, מכרה בעסק המתנהל במושכר כדורי "חגיגת" וכלי עישון" (סעיף 3 לכתב ההגנה המתוקן).

24. בנוסף לכך, העידו ארבעת השוטרים מטעם התובעת, כי רכשו בקיוסק כדורים מסוג "חגיגת" וכן תפסו בקיוסק כלי עישון סמים, וזאת בשלושה מועדים שונים (6.3.08, 23.5.08 ו-25.5.08). תצהירי השוטרים בעניין זה גובו בדוחות פעולה, וחקירתם הנגדית לא ערערה במאומה את עדותם הראשית.

25. העולה מכך הוא כי במושכר נמכרו מוצרים שלא הותרה מכירתם בהסכם השכירות ובכך הופרו הוראות הסכם השכירות על ידי הנתבע. אין כל חשיבות לעניין זה לכך שהנתבע עצמו לא עסק במכירות האסורות, שכן אמורה להיות לו שליטה על המוצרים הנמכרים בקיוסק.

26. אינני מקבל טענה שנטענה בסיכומי התובעת כאילו הפר הנתבע את סעיף 131(4) לחוק הגנת הדייר, בשל שימוש במושכר למטרה בלתי חוקית, שכן טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והיא מהווה הרחבת חזית.
עדיין, יש לציין כי הוגש כתב אישום על ידי המשטרה נגד מי שמכרו בקיוסק כדורי "חגיגת", וזאת בארבעה מועדים שונים בשנת 2008 (ר' ת/1), ודי בכך כדי ללמד לפחות על עמדת המשטרה כי מדובר בעבירה פלילית. אין מדובר, אפוא ב"זוטי דברים" כטענת הנתבע, או בנוהג מקובל, שאין המשטרה אוכפת את האיסור הקיים בקשר אליו.

העברת זכויות לאחר

27. סעיף 19 להסכם השכירות קבע כדלקמן:

"במשך תקופת השכירות מתחייב השוכר לא להעביר ו/או למסור את זכויותיו לגבי המבנה ו/או כל חלק ממנו או להשכיר המבנה לאחר או להרשות לאחר ו/או אחרים להשתמש במבנה וכן לא לשתף מישהו בהחזקת המבנה או השימוש בו או בכל הנאה ממנו, בין אם השימוש או ההנאה מוגדרים או בלתי מוגדרים. וכן אסור לשוכר להעניק למישהו אחר זכות במבנה כבר רשות, בין בתמורה או בלי תמורה, מבלי לקבל רשות לכך בכתב ומראש מאת העיריה ...

כמו כן לא יהיה השוכר רשאי לקבל שותף (הן כאדם פרטי או גוף מאוגד) או למנות מנהל עסקים או למסור יפוי כח בלתי חוזר לניהול הקיוסק מבלי לקבל הסכמת ורשות העיריה בכתב ומראש".

28. גרסת הנתבע היא כי עקב מצבו הבריאותי הסיעודי של הנתבע, הפך העסק שבקיוסק ל"עסק" משפחתי, כאשר יוסי צמח, בנו של הנתבע, מנהל את העסק כשלוח של אביו ובשיתוף עם ועקנין הרשום כבעל העסק, שכן בני המשפחה שקועים בחובות שאינם מאפשרים להם לרשום את העסק על שמם.
עוד נטען על ידי הנתבע כי חשבונות החשמל של הקיוסק רשומים על שם בנו של הנתבע, ניסים צמח, וחשבונות הארנונה רשומים על שם אשת הנתבע, רחל צמח, והדבר מעיד על כך כי העסק לא עבר לאדם אחר.

29. בתצהיר משלים של תשובות לשאלון של יוסי צמח נכתב כך:
"5.6. ...ליאור ועקנין אינו עובד שכיר של העסק, אלא שותף שלי, ומי שהעסק רשום על שמו, והוא מנהל את העסק בשותפות איתי.
5.7 אדגיש כי הייתי רושם את העסק על שמי, אלמלא, הייתי שקוע בחובות, לנוכח בעיית ההימורים הקשה שלי. אני ידוע במערכת הרווחה והמשפט, כמהמר כפייתי, אשר עבר טיפולי גמילה, ללא הצלחה.
5.8. אין ברשותי הסכם בכתב הנוגע לעבודתו של ליאור בקיוסק. אוסיף, כי יש ביננו הסכם בעל-פה לפיו, אנחנו שותפים כאשר, הוא משקיע את כספו במקום, ואת זמנו, והוא אף נותן את שמו לצורך ניהול המקום וממילא, הוא נמצא בקיוסק יותר זמן ממני, ואילו אני מצידי אחראי לכל הנושא של החזקת המקום, טיפול בבעיות מול צדדים שלישיים כמו העירייה, והעברת הכספים המגיעים בגין השכירות לבני המשפחה. החלוקה ביננו היא על בסיס חלוקת רווחים כאשר הוא מקבל 20% אחוז מהרווחים, ואילו אני מקבל (עבור כל בני המשפחה) 80% אחוז מהרווחים".

לתצהיר צורפו מסמכים שונים ובהם תלושי שכר של העובדת שרון פרי (המעסיק הרשום הוא ליאור ווקנין), דו"ח שנתי למס הכנסה לשנת 2007 ודוחות תקופתיים לשנת 2007 של משה יניב, דו"ח למס הכנסה לשנת 2008 של ליאור ווקנין ודוחות תקופתיים לשנת 2008 של ליאור ווקנין.

30. רמי צמח, בנו של הנתבע, לא יכול היה למסור בעדותו פרטים לגבי ההסכם עם ועקנין, וגם לא לגבי חלוקת האחוזים וכמה כספים מקבלת המשפחה מהקיוסק. מעדותו התברר גם כי הקיוסק היה סגור תקופה ארוכה, כי בשנת 2001 החליט יוסי צמח לפתוח את המקום ומכיוון שלא היה לו כסף, וגם לא יכול היה לפתוח תיק מע"מ עקב בעיותיו, פנה למשה יניב, חברו ובעל כסף, על מנת שיפתח תיק מע"מ. מצב זה נמשך עד שנת 2007 (כולל), ומאחר שלא הסתדרו, אזי מ-2008 הפעיל ועקנין (חבר נוסף של יוסי צמח) את העסק, וזאת עד שהעסק נסגר בשנת 2010, עקב צו הסגירה שנזכר לעיל.

31. כשנשאל יוסי צמח בעדותו מהי חלוקת האחוזים מהרווחים בין ועקנין לבין משפחת צמח השיב כי "זה השתנה כמה פעמים" וחזר על כך ש"זה משתנה כל הזמן" גם לאחר מכן (עמ' 52 למטה). יוסי צמח לא יכול היה להגיד אילו שינויים חלו, וכשנשאל על החלוקה של 20% - 80% (הנזכרת בתצהירו), טען שאינו זוכר וכי "לא זכור לי משהו כזה" (עמ' 53 למעלה).

32. מתצהירי החוקר בית הלחמי מטעם התובעת ומעדותו עלה כי נרכשו על ידו מוצרים שונים בקיוסק, וכי הקבלות שקיבל נשאו מספר עוסק מורשה שהוא מספר תעודת הזהות של ליאור וקנין, שנזכר לעיל.
החוקר בית הלחמי ציין כי עובד שעסק במכירה ובתפעול של הקיוסק והציג עצמו בשם רוני, נהג על אופנוע כבד השייך לליאור וקנין. החוקר מר בית הלחמי טען כי מדובר באופנוע ייחודי, שלא לכל אחד יש רשיון לרכב עליו ולא נותנים אופנוע כזה לאחר לרכב עליו, ודבר זה בשילוב החשבוניות והעובדה כי המוכר שהציג עצמו כ"רוני" עבד באופן רצוף, מכר וקיבל סחורות מספקים, מעידים על כך שאותו "רוני" הוא למעשה ליאור ועקנין
אני סבור כי זיהויו של ליאור וקנין כמי ששוהה בקיוסק ועוסק במכירה אמור היה להיות ודאי יותר, אך אינני סבור כי יש לכך משמעות מבחינת ההכרעה בתיק זה, כפי שיובהר להלן.

33. טענת הנתבע היא כי לועקנין נמסר ניהול העסק בשיתוף עם יוסי צמח וכי אין בכך העברת החזקה במושכר, ולפיכך אין גם הפרה של הסכם השכירות.
דא עקא, סעיף 19(א) להסכם השכירות כולל הוראה מפורשת לפיה "...לא יהיה השוכר רשאי לקבל שותף (הן כאדם פרטי או גוף מאוגד) או למנות מנהל עסקים או למסור יפוי כח בלתי חוזר לניהול הקיוסק מבלי לקבל הסכמת ורשות העיריה בכתב ומראש".

והנה, הנתבע מודה כי כל האמור לעיל אכן התקיים. לגרסת הנתבע, ועקנין התקבל כשותף ומונה לנהל את העסק, והכל, מבלי לקבל אישור העירייה לכך, ודי בכך כדי להוות הפרה של סעיף 19(א) להסכם השכירות.

34. הדיון בשאלה אם החזקה במושכר נמסרה או לא נמסרה לועקנין התייתר, אפוא, אולם מאחר שהנתבע הציג טענותיו בעניין זה, אתייחס גם לכך.

35. ראשית, אציין כי ניהול העסק תחת עוסק מורשה של אדם זר מעורר תמיהה.
לא ברור מדוע לא יכול היה העסק להיות מנוהל על שמו של הנתבע שהוא השוכר של הנכס. לא הוצג בפני בית המשפט למן איזה מועד הפך הנתבע לחולה סיעודי שאיננו יכול לדאוג לענייניו. ברור עם זאת, כי הקיוסק לא נוהל על ידו משך תקופה ארוכה מאד, שכן לפחות משנת 2002 מנוהל העסק על ידי משה יניב, ולפני כן תקופה ארוכה היה העסק סגור. לא ברור מתי, אם בכלל, ניהל הנתבע את העסק בעצמו.
השאלה אם ניהול על ידי בן משפחה מהווה הפרה של ההסכם לא הועלתה למעשה, אך ברי כי משהמושכר הושכר לנתבע, על הנתבע בעצמו לנהל את עסקו, וגם אם הוא מעסיק עובדים או בני משפחה לצורך הניהול, הרי העסק אמור להיות שייך לו עצמו. הראיה הטובה ביותר לבעלות על העסק הינה בחשבוניות המוצאות בעסק ומיהו העוסק המורשה הרשום שם, ועובדה היא כי אין זה הנתבע.
צריך להיות הסבר טוב ומשכנע לשאלה מדוע אין הנתבע רשום כעוסק המורשה, במיוחד שעה שאין הוא רשום כעוסק מורשה כאמור משך תקופה ארוכה, בלא שהובאו ראיות לכך שהיה במצב סיעודי משך תקופה ארוכה זו.
הסבר אחר ניתן על ידי רמי צמח "אבי לא יכול לפתוח תיק במס הכנסה, הוא נכה ונתמך על ידי ביטוח לאומי" (עמ' 49 ש' 23), ואולי הכוונה היא לכך שאם העסק היה רשום על שם האב, לא היה זוכה הוא לתמיכה מביטוח לאומי.
לבד מכך שהסבר זה נפסד (העברת הרישום על מנת לזכות בכספי ביטוח לאומי שאולי לא היה הנתבע זכאי להם אם העסק היה רשום על שמו), הרי גם הסבר זה לא הוכח בראיות כלשהן, לרבות לגבי השאלה ממתי קיבל הנתבע תמיכה מהמל"ל, ומתי אם בכלל היה רשום כבעל העסק.

36. אך גם אם נצא מנקודת הנחה כי במצבו הבריאותי של הנתבע יש מקום לכך שאת העסק ינהל מי מבני המשפחה, לא השתכנעתי כלל ועיקר כי ליוסי צמח היתה יד ורגל בניהול של העסק.
יוסי צמח הציג עצמו כמכור להימורים, שרק בשנה וחצי האחרונות לפני עדותו נגמל מהתמכרותו.
משנשאל רמי צמח מה תפקידו של יוסי צמח בקיוסק השיב "למכור לעבוד שם", אך לאחר מכן הוסיף: "הוא נמצא שם, עובד איתם, אני יודע שהם שותפים אבל לרוב הוא לא נמצא שם אלא ליאור, נמצא עובד שם, הכול. הוא היה מהמר, הראש שלו לא יותר מדי שם" (עמ' 51 ש' 14-15).
יוסי צמח עצמו העיד כי הוא נמצא בקיוסק, אך אסור לו להתקרב לקופה עקב התמכרותו, ולכן גם לא עסק במכירות (עמ' 52).
עם זאת, מתשובותיו של יוסי צמח לשאלות בחקירתו הנגדית, התברר כי אינו יודע כמעט דבר על העסק.
כך, למשל, כבר הוזכר שלא ידע לספר על ההסכם עם ועקנין, למעט על שינויים בחלוקת האחוזים בהם לא יכול היה לנקוב, כשאפילו נתון בסיסי של חלוקת האחוזים הבסיסית או לאחר השינויים לא נמסר על ידו.
בנוסף, תיאר יוסי צמח את תפקידו של ליאור כך: "ליאור היה מטפל בכל ניהול הכספים שם, של כל ההזמנות, של תשלום חשמל, תשלום מיסים, היה מטפל בכל הסידור הזה, אני מבחינתי הייתי סומך עליו, היה נותן מה שמגיע..." (עמ' 53 ש' 20-22).
בהמשך התברר כי ועקנין היה אחראי גם על הקשר עם רואה החשבון, והיה עושה את ההזמנות למוצרים.
יוסי לעומת זאת, לא זכר שמות עובדים במקום, ולא הכיר את יועץ המס אהרון דוידי שמסמך חתום על ידו צורף כמסמך יחיד לתצהיר גילוי מסמכים משלים של יוסי צמח מיום 23.3.10.
יש לזכור גם כי בביקורי החוקר בית הלחמי, כמו גם בביקורי השוטרים בקיוסק לא נמצא יוסי צמח במקום.

37. בנוסף, ולבד מהטענות הכלכליות שנטענו בדבר מצב כלכלי קשה של משפחת צמח, הרי לנתבע 11 ילדים, ולא הוכח באופן כלשהו כי כל הילדים סובלים מבעיות כלכליות, והאם מדובר בבעיות כאלה שאינן מאפשרות לאף אחד מהם להיכנס בנעלי הנתבע ולנהל את הקיוסק. להיפך, הבחירה ביוסי צמח, המכור להימורים, כמי שינהל את העסק, ואף יקבל כספים אותם יעביר לאימו, אינה נראית כבחירה סבירה והגיונית, ולפיכך, יש לפקפק בגרסת הנתבע באשר לשותפות הנטענת.
לא רק זאת, אלא שלאור ראיות ברורות בדבר העברת המושכר והעסק לועקנין, התבקש כי הנתבע ינסה לסתור ראיות אלה באמצעות מר ליאור ועקנין בעצמו, אך הנתבע חדל מכך ולא הזמינו למתן עדות. אין מקום לטענת הנתבע כי התובעת, היא שהיתה צריכה להזמין את ועקנין, שכן היא הביאה כאמור די ראיות בנושאים הנ"ל, ומי אשר מקורב לועקנין הוא דווקא יוסי צמח (שהמציא, למשל דו"ח של ועקנין למס הכנסה). הנתבע לא הציג גם את נספחי הדו"ח השנתי של ועקנין שהיה בהם כדי ללמד על השותפות הנטענת ותנאיה.
אי זימון ועקנין על ידי הנתבע ואי צירוף נספחי הדו"ח השנתי מלמדים על כך שאם היה מוזמן העד היתה עדותו פועלת נגדו, וכך גם לעניין אי הבאת הראיות שנזכרו לעיל (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980); ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, 392 (2000); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990).

38. מסקנתי מהאמור לעיל היא שליוסי צמח לא היתה כל שליטה בניהול העסק וכי גם החזקה במקום לא היתה שלו, וכי מי שהחזיק במקום, שלט באופן בלעדי בניהול העסק, העסיק את העובדים, עסק במכירות בין בעצמו ובין באמצעות העובדים, ונטל את כספי המכירות, הוא ועקנין.

העובדה כי חשבון החשמל של המושכר הוא על שם בנו של הנתבע וכי הארנונה הינה על שם אשת הנתבע, אין בה כדי לשנות מסקנה זו, וייתכן כי הדבר נעשה ממניעים שונים כגון רצון לקבלת הנחה לה זכאים הנתבע או מי מהנ"ל.

39. המסקנה הסופית בנושא זה הינה כי אף הוראות סעיף 19(א) להסכם השכירות הופרו על ידי הנתבע.

סעד לתובעת

40. סעיף 30(ג) להסכם השכירות מאפשר לתובעת לבטל את ההסכם במקרה של הפרת הוראות סעיף 19.
סעיף 30(ה) להסכם השכירות מאפשר לתובעת לבטל את ההסכם אם יפר אחת ההתחייבויות לפי ההסכם ולא יתקן את ההפרה תוך 10 ימים מיום דרישה בכתב.

בשני המקרים על השוכר לפנות את המושכר תוך 15 יום מקבלת הודעת התובעת ולהחזירו לתובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

41. בענייננו, שלחה התובעת לנתבע ביום 24.9.08 הודעה על ביטול הסכם השכירות עקב מכירת כדורי "חגיגת" וכלי עישון לסמים (בניגוד להוראות סעיף 18 להסכם השכירות) ועקב העברת זכויות החזקה והשימוש לצדדים שלישיים (בניגוד להוראות סעיף 19 להסכם השכירות).

42. בכל הקשור להפרת סעיף 19 להסכם השכירות, היתה רשאית התובעת לשלוח הודעת ביטול בהתאם להוראות סעיף 30(ג) להסכם השכירות, וחובתו היה על הנתבע לפנות את המושכר.
בכל הקשור להפרת סעיף 18 להסכם השכירות, היה על התובעת להקדים למשלוח הודעת הביטול, התראה בכתב לתיקון ההפרה תוך 10 ימים (כאמור בסעיף 30(ה) להסכם השכירות).
התובעת לא שלחה התראה כאמור, ולפיכך לא קמה זכותה להודיע על ביטול ההסכם עקב הפרת הוראות סעיף 18 להסכם השכירות.

43. העילה לביטול ההסכם ולפינוי הנתבע קמה, אפוא, לתובעת רק עקב הפרת הוראות סעיף 19 להסכם השכירות.


סעד מן הצדק

44. הוראות סעיף 19 להסכם השכירות הופרו בכך שזכויות החזקה והניהול במושכר ובעסק הועברו לידי אחרים, תחילה למשה יניב, ולאחר מכן לליאור ועקנין. למצער, וכפי שהוזכר לעיל, גם שיתוף אחרים ברווחים ומסירת ניהול העסק לידם מהווה הפרה של הסכם השכירות. הפרה זו לא תוקנה, לא לאחר הודעת הביטול ולא לאחר הגשת התביעה. בהקשר זה יצויין כי לא השתכנעתי בכך שלא ניתן היה לנהל את העסק על שמו של הנתבע, או לפחות על ידי מי מבני משפחתו.
לכך יש להוסיף כי בעבר, בשנת 1998, ניתן כבר פסק דין פינוי נגד הנתבע, אשר לא בוצע בסופו של דבר על ידי התובעת.

אוסיף, כי טענת הנתבע בדבר מצב כלכלי קשה של כל בני המשפחה וקיפוח פרנסתם מן העסק נטענה באופן כללי וללא אסמכתאות. לא ניתן היה לדעת אפילו מהמצהירים מטעם הנתבע, אילו סכומים הניב הקיוסק מדי חודש למשפחה.

45. האמור לעיל אינו מאפשר הענקת סעד מן הצדק במקרה זה.

פטירת הנתבע

46. הנתבע נפטר כאמור לאחר הגשת הסיכומים ולפני מתן פסק הדין.

תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי-תשמ"ד-1984 קובעת כי "אם מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין".

בענייננו והגם שהסעד מתבקש נגד הנתבע שנפטר, הרי מאחר שהפטירה התרחשה לאחר גמר הדיון ולפני מתן פסק הדין, ניתן ליתן את פסק הדין. אם ישאל השואל הכיצד יבוצע פסק הדין, התשובה לכך היא כי יחול אותו דין החל במקרה בו הנתבע נפטר לאחר מתן פסק הדין וטרם ביצועו.

סיכום

47. נקבע לעיל כי הנתבע הפר את הוראות סעיף 19 להסכם השכירות בכך שזכויות החזקה והניהול במושכר ובעסק הועברו לאחרים, כי קמה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם עקב כך, כי זכות זו נוצלה על ידה, וכי קמה עקב כך חובה על הנתבע לפנות את המושכר ולהחזירו לתובעת.

48. אשר על כן ניתן פסק דין לזכות התובעת ולפיו על הנתבע לפנות את המושכר שברחוב יוספטל 129 חולון מכל אדם וחפץ, וזאת תוך 30 יום.
בנסיבות שנזכרו לעיל, לרבות פטירת הנתבע, אינני עושה צו להוצאות.








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק הגנת הדייר

  2. נטישה בבית עסק

  3. חייל דייר ממשיך

  4. נכד של דייר מוגן

  5. מהי דיירות נגזרת ?

  6. עזיבה של דייר מוגן

  7. חוזה פינוי דייר מוגן

  8. פינוי דייר מוגן מעסק

  9. סעד מן הצדק דייר מוגן

  10. מהי הגדרת דייר מוגן ?

  11. הכרה במעמד דייר ממשיך

  12. העברת זכויות דייר מוגן

  13. סעיף 93 לחוק הגנת הדייר

  14. התניית זכויות דייר מוגן

  15. פינוי מושכר דיירות מוגנת

  16. מגורי נכד בדירת דייר מוגן

  17. שכירות משנה בדיירות מוגנת

  18. חובת דייר מוגן לבצע תיקונים

  19. פינוי דייר מוגן בגלל הטרדה

  20. ויתור על זכות דיירות מוגנת

  21. האם "אח" נחשב דייר ממשיך ?

  22. סעד מן הצדק פינוי דייר מוגן

  23. סעיף 131 10 לחוק הגנת הדייר

  24. דייר ממשיך ילד חורג לא מאומץ

  25. דור שני בדיירות מוגנת בדירות

  26. פיצוי מפונים שגרו בדיור ציבורי

  27. האם דיירות מוגנת מוגבלת בזמן ?

  28. דייר מוגן בעסק שלא משלם שכירות

  29. פינוי דייר מוגן בשל בנייה בנכס

  30. תביעה לפינוי דייר מוגן מבית עסק

  31. מבנים מסוכנים דיירות מוגנת - פסיקה

  32. תביעה לפינוי מושכר דייר מוגן בעסק

  33. ויתור על זכאות לדיור בשיכון ציבורי

  34. פינוי דייר מוגן לצורך הריסת המושכר

  35. התנגדות להעברת זכויות של דייר מוגן

  36. תביעה לפינוי עסק מושכר בדיירות מוגנת

  37. סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר - עילת פינוי

  38. דייר ממשיך - העדר רצף מגורים מספיק בדירה

  39. מתי הופך נכד של דייר מוגן לבעל זכויות מוגנות ?

  40. תביעת פינוי מכוח סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר

  41. תביעה בגין עבודות תיקונים בדירת מגורים בדיירות מוגנת

  42. הכרה כ"דייר ממשיך" לפי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי

  43. הפרת הסכם באופן המקנה זכות לפנות מהמושכר בהתאם לסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר

  44. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון