תביעה נגד ביטוח ישיר - נזקים לרכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד ביטוח ישיר - נזקים לרכב:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט ספיר), מיום 8.9.09, אשר דחה תביעה כספית על סך 43,154 ₪, אשר הגישה המערערת כנגד המשיבה, ועילתה - נזק שנגרם למכוניתה אשר הייתה מבוטחת, לטענת המערערת, אצל המשיבה.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא:
2. אין חולק כי המערערת ביטחה את מכוניתה, טויוטה לאנד קרוזר (להלן: המכונית), אצל המשיבה, לתקופה מיום 18.6.07 ועד 31.5.08.

3. המשיבה שלחה למערערת מכתב על ביטול פוליסת הביטוח, אשר נשלח בדואר רשום ואשר נושא את התאריך 15.10.07 (להלן: מכתב הביטול). במכתב הביטול צוין, בין השאר, כי פוליסת הביטוח "...תהא בטלה בתום 30 יום מיום משלוח מכתב זה, דהיינו בתאריך 14/11/2007 בחצות...".
המצהירה מטעם המשיבה הסבירה, כי עוד ביום 24.6.07 אירע למכונית מקרה ביטוח, וזאת מספר ימים לאחר תחילת הפוליסה. המשיבה מינתה חוקר לבדיקת נסיבות האירוע, אולם המערערת סירבה לשתף פעולה, אך לבסוף הוחלט לשלם את התביעה, לאור דרישת תשלום ממוסך הסדר. עם זאת, הוחלט על ידי המשיבה כי אינה מעוניינת להמשיך ולבטח את המערערת, וכי על כן נשלח מכתב הביטול, הן למערערת והן למשעבד, כל זאת ביום 16.10.07.

4. בלילה שבין 14.11.07 לבין ה-15.11.07, אירעה שריפה במכונית, אשר גרמה לנזקים במכונית, הם הנזקים אותם תבעה המערערת מהמשיבה.

5. הצדדים חלקו, בין השאר, בשאלה אם אירוע השריפה קדם לחצות יום 14.11.07, כטענת המערערת, או שהשריפה אירעה לאחר חצות, כטענת המשיבה.
בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה, לפיה השריפה אירעה לאחר חצות, בהעדיפו את גרסת אנשי כיבוי האש, לפיה ההודעה על האירוע התקבלה בשעה 01:11, וכי הכבאית הגיעה למקום בשעה 01:16, וכי הכבאים מצאו את המכונית בוערת באזור הפגוש הקדמי, והאש כובתה על ידם.
אמנם, המערערת והעדים מטעמה הסבירו את השיהוי בהגעת כוחות כיבוי האש, בכך שלא ניתן היה להשיגם עקב ריבוי שריפות באותו הערב, לרבות תוך הסתמכות על גזיר עיתון, אולם גרסה זו התמוטטה כליל, כך בית משפט קמא, לאור עדותו של עד מטעם מכבי האש, שהעיד כי ליל האירועים כפי שתואר בכתבות, התייחס למשמרת קודמת, וכי בעת האירוע נשוא התביעה, לא היה כל לחץ. בית משפט קמא בחן את עדותו של העד ונתן אמון מלא בדבריו, ומנגד קבע כי מהימנותם של עדי המערערת, ספגה מכה קשה וכי העדים העידו מתוך מגמתיות לעזור למערערת בתביעתה.

6. מחלוקת נוספת אשר התעוררה בין הצדדים, עניינה מועד ביטול הפוליסה. בית משפט קמא קבע כי סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח), הינו דיספוזיטיבי, תוך הפניה לתקנה 26(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו – 1986 (להלן: תקנות הביטוח), אשר לפיהן, מצד אחד, הביטול ייכנס לתוקפו תוך 21 יום מעת משלוח ההודעה, אך מנגד, אין צורך במסירה אישית של הודעת הביטול.
במקרה דנן, ההודעה על הביטול נשלחה למערערת ביום 16.10.07, ועל כן לא יכולה להיות מחלוקת כי הביטול נכנס לתוקף ביום 14.11.07 בחצות.
משכך, האירוע אינו מכוסה בפוליסה, ודי בכך לדחות את התביעה.

7. אולם, בית המשפט לא הסתפק בכך, וקבע כי אינו מקבל את טענת המערערת כאילו המערערת ידעה שהביטול נכנס לתוקף רק 15 ימים לאחר קבלת ההודעה על הביטול, ובהתאם לסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ומנגד קיבל את עמדת המשיבה כי המערערת ידעה גם ידעה שהפוליסה מסתיימת בחצות וכשהדברים אף תואמים לאשר השיבה לחוקר מטעם המשיבה. המערערת נשאלה האם רכשה פוליסה חדשה למכונית לאחר שנודע לה על ביטול הפוליסה, וכי האחרונה השיבה: "עדיין לא, כי לא יצא לי לעשות, תכננתי לעשות ביום שלמחרת המקרה בבוקר, לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה בחלום הכי גרוע שלי".
עוד ציין בית משפט קמא, כי המערערת לא נתנה הסבר ראוי לדבריה אלו ואף לא ציינה אודות סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח.
משכך, קבע בית משפט קמא כי הוכח בפניו שהמערערת מסרה למשיבה מידע שקרי לגבי שעת השריפה, וזאת מתוך מטרה להכפיף את האירוע לפוליסה, בעת שידעה כי הפוליסה מתבטלת בחצות, וכי עשתה זאת מתוך כוונת מרמה ועל כן, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, די בכך לפטור את המשיבה מחבותה, גם אם לא היה פוסק כמפורט לעיל, לעניין הוראותיו של סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח.

טענות הצדדים בערעור:
8. המערערת מאשרת שאכן קיבלה לידיה את הודעת הביטול, אולם זאת רק ביום 6.11.07, ימים ספורים לפני מקרה הביטוח הנטען, דהיינו לשיטתה, בכל מקרה בעת אירוע השריפה, בין אם היה לפני חצות ובין לאחר חצות, הרי הפוליסה הייתה תקפה באותה עת.
המערערת טוענת כי בהתאם למצוין במכתב הביטול, הרי הביטול נכנס לתוקפו בתוך 30 יום מיום משלוח מכתב הביטול. בנסיבות אלו ולאור האמור בסעיף 10 (א) לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981 (להלן: חוק הפרשנות), יום המשלוח אינו בא במניין, ועל כן הודעת הביטול נכנסה לתוקף ביום 15.11.07 בחצות.
טענה נוספת, עניינה ההוראה בפוליסה המתייחסת לשעבוד הפוליסה לבנק הפועלים וכשבפוליסה קיים סעיף מפורש כי לא יהא תוקף לביטול הביטוח, אלא לפחות 30 יום לאחר מסירת הודעת הביטול למשעבד. לטענת המערערת, המשיבה לא גילתה את אוזנו של בית משפט קמא להוראות המיוחדות בנושא השעבוד וההשלכות לשאלת מועד ביטול הפוליסה.
עם זאת, ציינה המערערת כי גם לגרסת המשיבה לפיה המשעבד קיבל את הודעת הביטול ביום 17.10.07, הרי מועד שלושים הימים מתחיל להימנות, לאור סעיף 10 (א) לחוק הפרשנות, רק מיום 18.10.07.

9. המערערת טוענת כי טעה בית משפט קמא בהתעלמו מסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, אשר קובע כי מניין 15 הימים חל מהמועד בו נמסרה הודעת הביטול ולא ממועד המשלוח. למעשה מדובר בהגנה על המבוטח, גם במקרה ובו המבוטח עצמו מודיע על ביטול הפוליסה, ועל אחת כמה וכמה בעת שהמבטחת, היא המשיבה, הודיעה על הביטול.
המערערת אינה מתעלמת מכך שניתן להתנות על הוראותיו של סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, אך זאת באופן מוגבל, ולא באופן שיקפח את המערערת, תוך הפנייה לדברי המלומדים כי אין זה סביר כי ניתן יהא להתנות על ויתור של המסירה מכל וכל.
יתר על כן, צמצום מספר הימים ממועד המסירה בפועל ועד לביטול, לא יאפשר למבוטח, ובמקרה דנן המערערת, להתנגד לביטול. בהתאם, יש לפרש כך גם את סעיף 26 לפוליסה התקנית.
עוד טוענת המערערת כי התנהלותה של המשיבה אינה בתום לב.

10. המערערת משיגה על אותו ממצא עובדתי של בית משפט קמא, אשר קבע כי אירוע השריפה אירע לאחר חצות, ובמיוחד מלינה היא על הקביעה כי פעלה בכוונת מרמה. המערערת טוענת כי לא הייתה סיבה לעדים מטעמה שלא לתאר את אשר אירע בפועל, ומנגד, דווקא מכבי האש ביקשו לכסות על מחדלם. יתר על כן, לא די בראיות שהובאו על מנת לבסס את התשתית העובדתית לכוונת המרמה אותה קבע בית המשפט קמא.

11. מנגד, המשיבה תמכה יתדותיה בקביעות בית משפט קמא ומסקנותיו.
המשיבה מפנה לכך כי בניגוד לגרסת המערערת כאילו קיבלה את הודעת הביטול רק כשלושה ימים עובר לאירוע, הרי במהלך ההוכחות נמצא אישור הדואר הרשום וכי מסתבר כי המכתב התקבל אצלה עוד כשמונה ימים לפני האירוע. מכל מקום, המערערת בחרה למסור דיווח כוזב אודות מועד השריפה, מתוך ידיעה סובייקטיבית שאכן הפוליסה בוטלה ביום 14.11.07 בחצות.
לטענת המשיבה, טענות המערערת הינן בגדר השגה על ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא, וזאת לרבות בהתייחס לשאלת מועד השריפה, כך גם לכוונת המרמה הסובייקטיבית של המערערת, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שכאלו.

12. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי חלק מהטענות הנטענות בערעור לא הועלו כלל בפני בית משפט קמא ועל כן אין מקום להידרש להן. לטענת המשיבה, כל שטענה המערערת בפני בית משפט קמא אודות סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, אולם לא בהתייחס למניין הימים ובמיוחד בכל הקשור לנושא שיעבוד הפוליסה.

13. בהתייחס לחוק הפרשנות טוענת המשיבה כי זה אינו חל אלא ביחס לחיקוק, וביחס לתחולתו של סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, הרי מדובר בהוראה דיספוזיטיבית, כך גם בפוליסת הרכב התקנית, תוך שבוצע איזון באמצעות הארכת המועדים, בין מועד משלוח לבין מועד מסירה. כך גם במקרה דנן, המערערת היא זו שלא פנתה לקחת את הדואר הרשום.
עוד טוענת המשיבה כי לא בכדי התקשרה המערערת למשיבה בעקבות הודעת הביטול וביקשה לדעת נימוקיה, וכי נאמר לה באופן מפורש, אודות מועד כניסת הביטול לתוקף וכשעמדו לרשותה 8 ימים לבטח את המכונית, אולם היא לא עשתה מאומה ועל כן, גם מכוח עקרון תום הלב, מנועה המערערת מלטעון כנגד ביטול הפוליסה.

14. ב"כ המערערת בעת הדיון טען כי גם אם הטענה אודות ההוראות המיוחדות לעניין ביטול פוליסה המשועבדת לא נטענה בפני בית המשפט קמא, רשאי בית המשפט של ערעור להידרש לטענה זו, שהיא למעשה טענה משפטית.
מנגד טען ב"כ המשיבה, כי מעת שהטענה לא נטענה, לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת על מנת ללבן סוגיה זו .
במסגרת הדיון בעל פה, הדגיש כל צד התנהלותה של המערערת מחד גיסא, והתנהלותה של המשיבה מאידך גיסא, תוך שכל צד מפנה לכך שהמערערת עסקה בענייני ביטוח ואף הייתה חתמת במועדים הרלבנטיים.

דיון והכרעה:
15. השאלה לה נדרש בית משפט קמא בהרחבה, עניינה מועד פרוץ השריפה במכונית. כמובן שאם מועד פרוץ השריפה אירע לפני חצות ה-14.11.07, דין התביעה היה להתקבל, ובנסיבות אלו גם לא היה קובע בית משפט קמא כי מדובר בכוונת מרמה השוללת מהמערערת את זכאותה לתגמולי ביטוח.
לא מצאתי בטיעוני המערערת נימוק ראוי אשר בגינו יש מקום להתערב באותו ממצא עובדתי של בית משפט קמא אודות מועד פריצת השריפה.
בית משפט קמא התרשם מהעדים אשר הופיעו בפניו וכמובן שהיה רשאי להתרשם לשלילה מחלק מהעדים ולחיוב – מעדים אחרים, וכשבית המשפט גם מסביר ומנמק כדבעי, מדוע הגיע למסקנתו כי אירוע השריפה אירע לאחר חצות ה-14.11.07, תוך שהוא דוחה את גרסת המערערת.
די אם נציין אודות "הטעות" באותה הסתמכות על קטעי העיתונות שעסקו במועד אחר ואשר היוו, לכאורה, בסיס לאותה תשתית עובדתית שניסתה המערערת להביא בפני בית משפט קמא ואשר, כפי שקבע בית משפט קמא, התמוטטה כליל.
לכך יש להוסיף את הימנעות המערערת מלהביא לעדות את נציגי המשטרה ודווקא לאור טענותיה של המערערת בנושא זה.
מכל מקום, ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעת ממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים, וכאמור, המקרה דנן אינו נמנה על אותם המקרים [ראו רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (לא פורסם 4.1.2010); רע"א 1204/09 קרן תורה ועבודה נ' מדינת ישראל–מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם 18.1.2010 ); ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (לא פורסם, , 1.8.2011)].

16. משכך, נקודת המוצא לבחינת טענות המערערת, כי אירוע השריפה אירע לאחר מועד הביטול שננקב בהודעת הביטול.
אכן, בהתאם להוראות סעיף 25 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, הוראת סעיף 10 לחוק הפרשנות חלה גם על פירושו של חוזה. עם זאת, גם בסעיף 25 (ד) האמור, הוסף כי: "... אם אין הוראה אחרת לענין הנדון...".
יתר על כן, גם בהתאם לחוק הפרשנות יש לבחון אם אין כוונה אחרת משתמעת מהמסמך עצמו.
במקרה דנן, לא הסתפקה המשיבה בציון מספר הימים, אלא ציינה מפורשות את מועד כניסת הביטול לתוקף, ועל כן אין מקום להיזקק כלל ועיקר לאותה טענה שבחוק הפרשנות, אשר גם היא – קרוב לוודאי, אף לא נטענה בפני בית משפט קמא.
יתר על כן, גם הטענות הקשורות בנושא ההוראות המיוחדות בעניין היות הפוליסה משועבדת, הינן בגדר טענות אשר לא נטענו בפני בית המשפט קמא ועל כן אין מקום שערכאת הערעור תזקק לטענות אלו. לא בכדי טענה המשיבה כי ככל שהטענה הייתה נטענת, היה מקום לבחון את התשתית העובדתית טרם הסקת מסקנות משפטיות אלו או אחרות.

17. הנה כי כן, שתי טענות מרכזיות נצרכות להכרעה במקרה דנן:
האחת, האם ניתן להתנות על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח ובאופן שיכול ויבטל את חובת המסירה או יקצר את התקופה שבין מועד המסירה ועד למועד הביטול.
השנייה, עניינה האם אכן הוכחה אותה כוונת מרמה, כדבעי, ובאופן שאכן שולל מהמערערת את זכאותה לתגמולי ביטוח, גם אם ייקבע כי הייתה זכאית להם, אלמלא אותה כוונת מרמה שקבע בית המשפט קמא.

הוראת סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח:
18. סעיף 10 קובע: "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני" (ההדגשה שלי).
תקנה 26 (ב) לתקנות קובעת כדלקמן:
"מבלי לגרוע מזכויות המבטח על פי דין או על פי הוראה אחרת כלשהי בפוליסה זו, רשאי המבטח לבטל את הביטוח בכל עת שהיא לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו, ובלבד שהודעה על כך תשלח למבוטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני התאריך שבו יתבטל הביטוח..." (ההדגשה שלי).
כך יש להפנות לסעיף 10 לתנאים הכלליים של הפוליסה, אשר זהה לאמור בתקנה 26 (ב) דלעיל.

19. ודוק, במקרה דנן נקבע כי משלוח הודעת הביטול נערך עוד כשלושים יום לפני המועד שנקבע כמועד ביטול הפוליסה, דהיינו המשיבה, במקרה דנן, לא הסתמכה על אותם 21 יום בלבד, אלא נקבה מועד שהוא מעבר ל-21 יום מעת המשלוח.

20. הטענה המרכזית של המערערת כי גם אם סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח הינו דיספוזיטיבי, עדיין לא ניתן לקצר את תקופת 15 הימים שבין מועד המסירה לבין מועד הביטול, בהפנותה לאשר נקבע בבר"ע (ת"א) 2420/01 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ג'קי אדיר (לא פורסם, , 2.2.05), כך גם לע"א 10611/03 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (לא פורסם, , 11.12.06). בשני המקרים מדובר היה בהודעת ביטול אשר המבוטח נקט בה. כך גם במקרה הראשון קבעה ההוראה שבפוליסה כי ההודעה על הביטול תשלח למבטח בדואר רשום לפחות 15 יום לפני התאריך בו התבטל הביטוח, ועובדתית, נקבע שם כי מקרה הביטוח אירע בתוך תקופת 15 הימים וכשבית המשפט שם נעזר בסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח לצרכי פרשנות. משכך, אין להסיק מפסק דין זה את אשר ביקשה המערערת להסיק.
דברים אלו יפים גם ביחס לפרשת מגדל. באותו מקרה נדרש בית המשפט לביטול רטרואקטיבי, כאשר אותו שלל בית המשפט וכשמדובר שם על ביטוח חיים. בהתייחס להוראותיו של סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, כל שקבע בית המשפט כי אותה תקופה של 15 יום חלה גם ביחס לביטול על ידי המבוטח, אולם מבלי שבית המשפט שם מתייחס לשאלה אשר שנויה במחלוקת במקרה דנן.

21. הנה כי כן, עלינו לבחון האם כטענת המערערת, גם אם ניתן להתנות על סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח, לא ניתן להתנות על אותה תקופה של 15 יום שבין מועד מסירת ההודעה על ביטול הפוליסה, לבין מועד כניסתה של הודעת הביטול לתוקף.
אחת הטענות של המערערת, עניינה בתהייה האם הביטול ייכנס לתוקף גם אם לא בוצעה כלל המסירה.

22. בת.א. (חי') 16934/01 גולדשטיין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 1.8.04) התייחס כב' השופט סוקול לשאלה זו הגם שאגב אורחא, וכשמדבריו בפסקה 20 עולה, כי לכאורה אם אכן המבטחת שם הייתה מתנה זאת באופן מפורש, ניתן היה להכיר בהתנאה מפורשת שכזו.
במקרה דנן, כפי שהבאנו לעיל, קיימת התנאה מפורשת. המשיבה אינה נסמכת על תקנות הביטוח בלבד, אלא כללה בפוליסה את אותה הוראה כי המועד הקובע הינו מועד המשלוח, ולא מועד המסירה.
אם כשיטת המערערת, אזי לכאורה, לא תהא כל משמעות לאותה הוראה הן בפוליסה התקנית, והן בפוליסה הספציפית דנן, בדבר ההתניה שבסעיף 10 לפוליסה דנן. אם כשיטת המערערת, הרי בכל מקרה, המועד הקובע הינו בהתאם לסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, דהיינו אותם 15 יום ממועד המסירה. משכך, מה הועילו חכמים בתקנתם, אודות אפשרות של קביעת מועד הביטול תוך 21 יום ממועד משלוח הודעת הביטול בדואר רשום. לכאורה, לא תהא לכך כל משמעות.
בנסיבות אלו, סבורני, כי יש ליתן משמעות להוראת הפוליסה, לרבות ההוראה שבפוליסה התקנית, וכי אין מקום לקביעה כשיטת המערערת אשר משמעותה כי לא תהא כל משמעות להוראה האמורה בפוליסה.
ודוק, כפי שצויין גם לעיל, ההתנאה אמנם קובעת כי המועד הקובע למניין הימים לביטול הפוליסה הינו ממועד משלוח הודעת הביטול, אולם, שוברו בצידו בהארכת התקופה ל-21 ימים לפחות, וכשבמקרה דנן, מדובר על 30 יום. דהיינו, קיים איזון בין ההוראה לעניין תחילת מניין הימים לבין ההוראה בדבר התקופה המינימאלית עד כניסת הביטול לתוקפו.
נקל להבין כי אותה תכלית של הותרת די זמן למבוטח לכלכל צעדיו נוכח קבלת אותה התראה מראש על ביטול הפוליסה, מתקיימת בשני המצבים. יתר-על-כן, מהראוי להפנות גם להוראת סעיף 57ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, אודות אותה החזקה בדבר מסירת דבר דואר [וראו ע"א (י-ם) 1377/00 חן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 23.4.01), והשוו לאשר נקבע בפרשת גולדשטיין דלעיל].
הנה כי כן, סבורני כי במקום ובו כוללת הפוליסה התנאה מפורשת, כמקרה דנן, אזי יש ליתן להתנאה זו משמעות, ועל כן, הביטול ייכנס לתוקפו תוך התקופה שננקבה בהודעת הביטול ובלבד, שלא תפחת מאותם 21 יום ממועד המשלוח.

23. אכן, יכול ותשאל השאלה האם הודעת ביטול תכנס לתוקפה גם מקום ובו אין חולק כי המבוטח לא קיבל את ההודעה, טרם כניסת הביטול לתוקפו.
תשובה לשאלה זו יכול ותמצא בהתנהלות המבוטח וידיעתו, חרף אי קבלת ההודעה בפן הפורמאלי.
כך יכול ובמקרה שבו אכן לא נמסרה ההודעה, לא תועיל ההתנאה.
כמובן, שיהא על בית המשפט לבחון כל מקרה ונסיבותיו, אך איני שולל שייתכנו מקרים שאכן כשיטת המערערת ייקבע כי הביטול לא נכנס לתוקפו.
הגם שכך, אין באמור משום קביעה כאילו בכל מקרה, גם אם נמסרה ההודעה, תחול התקופה הנקובה בסעיף 10 לחוק חוזה ביטוח, שתחילתה ממועד המסירה.
במקום ובו אין חולק כי בוצעה מסירה, הרי נוכח ההתנאה נראה לי, כי יש ליתן משמעות להתנאה ועל כן, דרך כלל יהיה מקום לקבוע כי הביטול נכנס לתוקפו במועד הנקוב בהודעת הביטול.

24. עם זאת, יהיה מקום לבחון האם נתקיימו נסיבות מיוחדות, ובמיוחד בזמן שחלף בין מועד המסירה לבין מועד כניסת הביטול לתוקף, אשר בגינן יכול ויהיה מקום לקביעה כי לאור הזמן הקצר שבין המסירה לבין ביטול הפוליסה, ההתנאה לא תתפוס במלואה.
במקרה דנן, דומה כי שאלה זו אינה מתעוררת ממספר נימוקים.
כיום אין חולק כי הודעת הביטול נמסרה כשמונה ימים טרם מועד כניסת הביטול לתוקפו, דהיינו, שהיה סיפק בידי המערערת הן לפנות למשיבה על מנת לברר מדוע הפוליסה בוטלה, וכפי שאכן פנתה בפועל, כך גם יכולה הייתה ללא קושי לערוך ביטוח למכונית, מייד עם קבלת ההודעה ובכל מקרה עוד טרם מועד הביטול.
יתר על כן, במקרה דנן לא מדובר על מי שאינו אמון בענייני ביטוח, אלא במי שעיסוקה בכך ואשר שימשה אף כחתמת, דהיינו, במי שידעה ידוע היטב את המשמעות בדבר העדר ביטוח.
דומה כי די בדברי המערערת עצמה בפני חוקר מטעם המשיבה, על מנת להגיע למסקנה האמורה:
"ש:מתי נודע לך לראשונה שמבטלים את הפוליסה?
ת:שלושה ימים לפני ששרפו את הרכב.
קיבלנו דואר רשום בדואר ואז בעלי הלך להביא אותו והקריא לי בטלפון שהישיר עומדים לבטל את הביטוח והאמת שלא התרכזתי כי הייתי בטוחה שזה עניין של מיגון כי לא היו לי בעיות תשלום ואז התקשרתי לחברתכם ושאלתי למה ואמרו שזה מסיבות של חברת הביטוח סיבות אישיות.
ש:"האם רכשת פוליסה חדשה לרכב לאחר שנודע לך שהפוליסה מתבטלת ועד לרגע השריפה. ת:"עדיין לא,כי לא יצא לי לעשות תכננתי לעשות ביום שלמחרת המקרה,לא תיארתי לעצמי שזה מה שיקרה בחלום הכי גרוע שלי."
לכל האמור יש להוסיף את אשר ציין המלומד אליאס בספרו דיני ביטוח (כרך א') בעמ'707 :
"צד לחוזה (מבטח או מבוטח) אשר דבר הביטול הגיע לידיעתו בפועל, יהיה מנוע, במקרים מסוימים מלטעון כי ההודעה ניתנה שלא בצורה הנדרשת. טענה כאמור עשויה להתפרש כשימוש בזכות שלא בתום לב .עם זאת על נותן ההודעה להוכיח כי הצד השני קיבל את הודעת הביטול,וכי בהודעה זו היה כדי להעיד באופן ברור על דבר הביטול ותנאיו."
בלשון אחרת, יש לבחון את התנהלותה של המערערת, גם בהיבט של עיקרון תום הלב על כל המשתמע מכך [ראו ע"א (נצ') 124/08 זועבי נ' הראל חב' לביטוח בע"מ (לא פורסם 20.11.08].

25. המסקנה העולה מדברינו עד כה, כי צדק בית משפט קמא, בעת שקבע כי הפוליסה הייתה תקיפה עד ליום 14.11.07 בחצות, וכי די היה בהודעה ששלחה המשיבה למערערת.
ככלל, רשאית מבטחת להתנות על הוראות סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, תוך אימוץ ההוראה שבפוליסה התקנית, דהיינו, שהמועד למניין הימים עד לביטול יחל ממועד המשלוח, אולם מספר הימים יהיה לפחות 21 יום, במקום אותם 15 יום שבסעיף 10 האמור.
אכן, יימצאו מקרים בהם לא יהיה מקום להסתפק במשלוח הודעה כאמור, אולם המקרה דנן, אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ובמיוחד בנסיבות דנן, וכמפורט לעיל.

כוונת מרמה:
26. המערערת השיגה אודות מסקנת בית משפט קמא לפיה בכל מקרה לא הייתה זכאית לתגמולי הביטוח לאור הוראות סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, ולאחר שקבע כי הוכחה כוונת מרמה מצידה. כל זאת, לאור ניסיונה "להקדים" את מועד השריפה, כך גם ידיעתה כי רק אם תצליח בכך אזי יכול ותזכה בדרישתה לתגמולי הביטוח.

27. נוכח דברינו עד כה, אין אנו נצרכים להכרעה בשאלה של אותה כוונת מרמה אשר יוחסה למערערת על ידי בית משפט קמא.
עם זאת, מהראוי להפנות לאשר נקבע ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 12.4.11) בדבר היסודות הנדרשים להוכחת כוונת המרמה בתביעת תגמולי הביטוח.
במקרה דנן, לכאורה, לאור קביעת בית משפט קמא הרי עולה שלכאורה מסרה המערערת עובדות בלתי נכונות, כך גם, לכאורה, עובדות אלו נמסרו מתוך כוונה לקבלת כספים שלא כדין על יסוד אותן עובדות בלתי נכונות. יחד עם זאת, בהתייחס ליסוד של מודעות המערערת לאי נכונות אותן עובדות יכול והיה מקום לבחינת יסוד זה על רקע טענות המערערת.
עם זאת, לא מצאתי לנכון להידרש לשאלה זו, הואיל וגם אם לא היה נקבע כי המערערת פעלה בכוונת מרמה, בכל מקרה, דין תביעתה היה להידחות.

סיכומם של דברים:
28. הנה כי כן, צדק בית משפט קמא בעת שדחה את תביעת המערערת לתשלום נזקים שנגרמו למכוניתה, נוכח קביעתו שמקרה הביטוח אירע לאחר מועד ביטולה של הפוליסה.

29. אשר על כן, הערעור נדחה.
אני מחייב את המערערת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 11,600 ₪.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו חוזה הביטוח ?

  2. עילת כפל ביטוח

  3. תביעת ביטוח מבנה

  4. ביטוח מחלות קשות

  5. תניה בחוזה ביטוח

  6. ביטוח מוות ממחלה

  7. חוסר במטען מחו''ל

  8. תשובות בהצעת ביטוח

  9. ביטוח צינתור

  10. ביטוח תאונה במתכוון

  11. התיישנות ביטוח אחריות

  12. נטל ההוכחה בביטוח רכוש

  13. שאלה גורפת בשאלון ביטוח

  14. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

  15. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח

  16. האם תביעת ביטוח התיישנה ?

  17. ביטוח אחריות מקצועית צד ג

  18. תביעה על פי דיני כפל ביטוח

  19. ביטוח משלים כללית - פסק דין

  20. העדר ביטוח בנהיגה ללא מלווה

  21. מקרה ביטוח במהלך תקופת הכשרה

  22. כיסוי הביטוחי לתיקון נזקי צנרת

  23. תביעה להחזר הוצאות השתלה בחו''ל

  24. ביטוח בית פרטי ללא אזעקה וסורגים

  25. טוטאל לוס - תביעה נגד ביטוח ישיר

  26. בקשה לפסילת חוות דעת בתביעת ביטוח

  27. תביעה נגד ביטוח ישיר - נזקים לרכב

  28. כיסוי ביטוחי אחריות מקצועית עו''ד

  29. תוך כמה זמן צריך להגיש תביעת ביטוח

  30. חדש תחת ישן - סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח

  31. מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות בתביעת ביטוח ?

  32. זכות המבוטח לקבלת מידע בקשר לעסקת ביטוח

  33. תביעה לקבלת תגמולי ביטוח של רכב מסוג אמבולנס

  34. אי ידיעת המבוטח על קיומו של הביטוח - התיישנות

  35. דחיית כיסוי ביטוחי בביטוח רשלנות מקצועית של עו"ד

  36. כיסוי הוצאות רפואיות בישראל במסגרת ביטוח נסיעות לחו"ל

  37. ידיעה על קיומם של תניות של אמצעי מיגון - שלילת כיסוי ביטוחי

  38. טוענת, כי היא ביטחה את דירתה וכי ביקשה לדאוג לביטוח נוסף בגין תכשיטיה

  39. האם יש כיסוי ביטוחי במקרה שהנהג הפר את החובה לנהוג כשלצידו נהג מלווה ?

  40. הפול טענה כי התאונה ארעה אחר תום תוקף תעודת הביטוח, ולכן לא מוטלת עליה חבות

  41. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון